כלקח משבוע שעבר – הסיכום הזה כמובן מכיל ספויילרים, והרבה, לפרק שרק עכשיו היה. אז אם עוד לא ראיתם – אל תקראו!

 

שבוע שעבר היה לנו פרק שהיה לא רק ארוך אלא גם דחוס להפליא באירועים, בניגוד בולט לפרק השבוע שהיה הקצר בתולדות הסדרה – קצת יותר מ-45 דקות – ועם יחסית מעט עלילה. אבל איזה פרק. אומר זאת כך – אני מתחיל להבין למה הם קיצרו את העונה לשבעה פרקים בלבד ואם כל פרק נראה ככה, אז אין לי עם זה שום בעיה.

איך מסכמים פרק כזה? אני מאוד אוהב לחפור בדברים, למצוא משמעויות נסתרות – ועוד נגיע לזה – אבל לפעמים, כמו שאומר יואב דובינסקי, צריך לזכור שזאת סדרה על סקס, גמדים ודרקונים. אז סקס לא היה לנו בכלל, גמד היה לנו קצת, אבל אלוהים – הדרקונים. אנחנו אולי אוהבים דיאלוגים שנונים ועלילה מרתקת אבל בבסיס שלנו – תנו לנו דרקונים יורקי אש וכולנו נשב על קצה הכסא במשך כל הסצינה ולא נוכל לזוז ובסוף נפטיר קללה עסיסית ונאנח קולקטיבית.

לפעמים באמת שאין מה לומר על סצינות כמו זאת האחרונה. לא נגיד? בטח נגיד.

Game-Of-Thrones

לפני שנגיע לחלק עם הדרקונים, ברשותכם, הייתי רוצה לדבר קודם על החלק הראשון שעלול טיפה להיבלע בסצינה האחרונה – וחבל, כי היו שם כמה חלקים מהנים למדי. במיוחד הדברים אמורים בחזרה של אריה לווסטרוז וסצינת הקרב הנפלאה שלה עם בריאן. אגיד את זה כבר עכשיו – אריה הפכה לדמות החביבה עליי במשחקי הכס, אולי אפילו יותר מאשר טיריון. החיוך הממזרי, הדרך שבה היא מדברת על הרשימה שלה, העובדה שאין בה פחד. אני יודע שיש דמויות ש"אסור" להן למות סטייל ג'ון או דאינריז אבל אלוהים עדי – שהם כולם ימותו מצדי, רק תשאירו את אריה בחיים. אני לא אעמוד במוות שלה.

אז אריה מגיעה לווינטרפל, שם היא מתאחדת עם שני האחים שלה. בהנחה שבקרוב ג'ון יחזור לשם (עוד מעט עליו) הרי שאנחנו הולכים לקבל את כל בני הסטארק הנותרים מקובצים להם ביחד בווינטרפל (ויש לנו גם את תיאון, שהתחיל את הסדרה בווסטרוז – האם הוא יתלווה לג'ון? כנראה שלא, יש לו משימה במעלה מלך). כמו שכבר ציינתי בסיכום הקודם, הרי שהעונה הזאת היא כולה מחווה לעונה הראשונה. כולל פגיון שמנסה להרוג את ברנדון בפרק השני ומופיע בפרק הזה.

ישנו דיון פילוסופי שתוהה לגבי הנהר הזורם – אם המים שבו הם כבר לא המים שהיו בו לפני שנה – האם זה באמת אותו הנהר? אם נחבר את זה למקום הכי אהוב עליי, ספורט כמובן – קבוצת הכדורגל שהתחלתי לאהוד בשנות השמונים, בטח שמעתם עליה, כבר אין בה שחקן אחד מאותה התקופה, המאמנים התחלפו, הבעלים התחלפו כמה פעמים, הדבר היחיד שנשאר זה האיצטדיון (וגם זה לא נכון למרבית הקבוצות) והחולצות. האם זאת בכלל אותה קבוצה?

אם יש משהו שהחלק הזה בפרק נועד להראות לנו זה שאולי כולם חזרו להיות יחד, אבל האם זה הם בכלל? אלו לא האחים הצעירים לבית סטארק שחיים להם בשלווה בווינטרפל – כמו הנהר, או ליברפול – מדובר באנשים אחרים לגמרי.

יש לנו את סאנסה שעברה אונס אכזרי ועכשיו היא "ליידי סטארק" (אין לי מושג אם ליוצרים היה מושג שהיא הולכת לגבוה לכזה גודל או שהם הוסיפו לו גובה בצורה מלאכותית, אבל איך שהיא עומדת ראש מעל כולם הופך אותה באמת לליידי מרשימה בטירוף), שונה לגמרי מהילדה המפונקת שהיא היתה בפרק הראשון. יש לנו את אריה שהפכה לרוצחת, היא כבר לא משחקת עם החרב שלה אלא עושה בית ספר לאבירה שנלחמה וניצחה את ההאונד (איפה הוא נעלם, דרך אגב? הראו לנו אותו בפרק הראשון – וזהו) וכמובן שיש את בראן, שבניגוד לאחיות שלו, מבין שהוא כבר לא בראן ובטח לא לורד סטארק. אם יש סצינה שמבהירה את הטרנספורציה שהילדים לבית משפחת סטארק עברו הרי זה הקרב הנפלא – היה לי חיוך על הפנים לכל האורך ואפילו לא ברור לי בדיוק למה – בין אריה לבריאן, כשסאנסה וליטלפינגר צופים מלמעלה ובעצם קולטים שהאריה הזאת שנמצאת אצלם בחצר היא משהו אחר לגמרי ממה שהם הכירו.

עוד מילה על הקרב המסוגנן הזה – הדבר שהוא הזכיר לי לא מעט היה את קרב דוד וגוליית. וזה בתורו הזכיר לי ספר של מלקולם גולדוול שנקרא, כן, "דוד וגוליית". בספר הזה הוא מתאר איך קרבות כאלו בין גדולים לקטנים, בין אנדרדוג לגולייתים, יכולים להיות הרבה פחות חד צדדים ממה שנראה על הנייר, במיוחד אם הצד הקטן מוכן לא "לשחק לפי הכללים". בתור דוגמא הוא נותן קבוצת ילדות באחד מבתי הספר בארה"ב שויתרה על כדורסל סטנדרטי ועברה ללחץ על כל המגרש כל הזמן שפשוט הטריף את היריבות שלה. כמובן, גם הטקטיקה של דוד – לוותר על מגנים כבדים שהיו מקובלים אז כדי להישאר נייד ולהשתמש בקלע – בעצם שברה את כללי המשחק המסורתיים והביאה לו את הניצחון.

האנלוגיה לקרב בין אריה לבריאן ברורה. בריאן מאיצה באריה לקחת חרב גדולה יותר, אבל אריה מבינה שאם מיישרים את תנאי המגרש הסיכויים שלה קטנים. לכן היא תבחר בחרב דקה ובעצם היא רוב הזמן בכלל לא מנסה להלחם בבריאן. היא שמה את החרב מאחורי הגב ומתמקדת בלהתחמק ממנה. היא מנצלת את היתרון היחיד שיש לה כמעט – הזריזות – כדי לנצח בקרב הזה.

אולי זה עתיד להיות גם המפתח בקרב עם הוויט ווקרס בצפון – אם לבחור את שדה המערכה שנוח לך (משהו שסנו לא היה טוב בו בעבר, אם אתם זוכרים את קרב הממזרים) ואם פשוט לשבור את החוקים. אם אין כללים, הכל אפשרי.

ואם אתם רוצים לחבר את זה לחלק השני – אז תזכרו את רוברט אומר בעונה הראשונה (כן, שוב רפרנס): רק משוגע יילחם בדוטראקים בשטח פתוח.

_4ac8c88c-79b2-11e7-83e1-68866f5cbeee

ליידי אולנה אולי מתה, אבל רוחה עדיין איתנו. לפני שני פרקים היא אמרה לדאניריז להיות דרקון. היתה דרקון. האמא של הדרקון. בואו נדבר על הסצינה הנפלאה הזאת קצת.

נתחיל בזה שמדובר בסצינה ארוכה להפליא. זה לא סתם קרב, זה קרב ארוך ומסוגנן, בדיוק כמו שיודעים לעשות במשחקי הכס. כשאני חושב על זה, היו לנו בסדרה מספר קרבות ארוכים כשהבולטים שבהם היו הארדום (בשלג), הקרב בזירה של מירין (דרקונים) קרב הממזרים בעונה הקודמת (בשלג) ועכשיו הקרב הזה (שוב, דרקונים). שילוב הולם של אש וקרח, לא? המייחד את כל הקרבות האלו בעיניי ומה שהופך אותם לגדולים מהחיים היא הרציפות שלהם בזמן. אנחנו ממש מרגישים חלק מהקרב. אם ב"בלאקווטר" מהעונה השניה חתכנו בין הקרב לבין מה שקורה בתוך המגדל או בקרב על החומה יש חיתוך בין מה שקורה למעלה למה שקורה למטה, הרי שבקרבות הללו אין הפסקה לשניה למנוחה. אין לך רגע לקחת אוויר. באיזה שהוא שלב ממש הייתי צריך להגיד לעצמי להירגע מרוב שהייתי מתוח.

עוד דבר שהופך את הקרב הזה לאדיר – הדרך שבה הוא מתחיל. בהתחלה רק יש רעש. אנחנו בטוחים שזה הדרקונים – הרי לפני שניה ג'ון סנו אומר לתיאון שהמלכה איננה – אבל אחרי כמה שניות האדמה מתחילה לרעוד ואנחנו מבינים שיש פה יותר מזה. ובעוד החיילים מסתדרים ומתכוננים, אנחנו ממש יכולים להרגיש את הפחד שלהם כשהדותראקים דוהרים אליהם. ואז מגיע הדרקון מלמעלה. אלוהים, איזה פחד. העובדה שהם לא פשוט רצו וברחו משדה הקרב היא סוג של נס בעיניי.

אבל מה שאולי הופך את הקרב הזה מעוד קרב אדיר לקרב (אם אפשר לקרוא לשחיטה הזאת "קרב") אפי, זה טיריון שעומד שם על הגבעה ונאכל מבפנים. הוא נאכל מבפנים כי בפעם הראשונה הוא צריך לעמוד בפני הבחירה שהוא עשה, וזאת בחירה הרבה יותר קשה ממה שהוא חשב. למעשה, רומזים לנו על הקונפליקט של טיריון עוד קודם, כאשר דאניריז תוקפת אותו בשאלה האם הוא בעצם מגן על המשפחה שלו. שזאת שאלה קצת מוזרה בהתחשב בזה שהתוכנית לתקוף את צוק קסטרלי, הבית שלו, היתה שלו.

אבל ככל שהקרב מתקדם והדמות של טיריון על הגבעה נחשפת לנו אנחנו מבינים עד כמה הוא קרוע. את סרסיי הוא שונא, אין בכלל ספק בזה (קחו הימור – טיריון הוא שיהרוג אותה בסוף), אבל את ג'יימי הוא אוהב. תמיד שררה בינהם אהבת אחים אמיתית שלא תלויה בדבר, עד כדי כך שג'יימי שחרר אותו למרות שהוא היה חשוד בהרג של הבן שלו. ואז, בדקה אחת קורים שני דברים: הוא רואה את דאניריז, הבחירה שלו, עם הדרקון שלה נופלים מהשמיים (איזה פריים יפהפה) ודקה אחר כך הוא רואה את אחיו האהוב רץ לעבר הדרקון במה שנראה כמעט כמו שאיפת מוות.

בדקה הזאת של הפרק, כל הבחירה של טיריון נפרשת לו מול הפנים והוא מבין את המשמעות שלה. כל כך מבין שהוא לא יודע מה לעשות. גם החוסר אונים שלו, במיוחד כשהדרקון נופל מהשמיים, רק מדגיש עד כמה הוא קרוע. ואז, ג'יימי דוהר לעבר דאניריז, והוא ספק ממלמל, ספק צועק "תברח, אידיוט" ועם כל הנאמנות שלו לדאניריז, בסוף הוא חוזר למי שהוא באמת – אח של ג'יימי. עד כמה הנאמנות הזאת תחזיק מעמד בהמשך אם הוא יצטרך באמת לעשות את הבחירה בין השניים?

עוד נקודה מעניינת מהקרב המסוגנן להפליא הזה היא המטרה של דאניריז – בעוד הלוחמים שלה נלחמים באלו של ג'יימי, הדרקון אותו מכוונת דאינריז כמעט בכלל לא מנסה לעזור להם. מה הוא כן עושה? שורף את כל החיטה והציוד שהם אספו. שזה מעניין פעמיים. הפעם הראשונה, מבחינה עלילתית – דאניריז בתחילת הפרק מצירה על כך שאין לה איך להאכיל את החיילים  כי סרסיי לקחה את כל התבואה מהייגארדן. ההגיון אומר לא לשרוף אותה אלא לקחת אותה לעצמך, אז למה דאניריז מעדיפה לשרוף אותה? בטח ובטח כשהחורף הקשה מתקרב.

הפעם השניה, מבחינה קונספטואלית – גם בפרק הזה, למרות שהיא קרובה מאוד לכך, דאניריז מבכרת בסוף לא לשרוף את מעלה מלך על יושביו. כשטיריון לא מצליח לשכנע אותה, מגיע ג'ון סנו ועושה את העבודה. מספר לה כמה היא מיוחדת וכאלו. (כל המילניאלס האלו – בטוחים שכל אחד מהם פתית שלג יחודי). אבל אז מה דאניריז עושה – שורפת את כל התבואה ובעצם דנה את יושבי מעלה מלך למוות ברעב. דיברתי על זה בסיכום הפרק הקודם, על כך שאין כזה דבר בעצם מלחמה "מוסרית". גם פה, דאניריז כביכול בחרה באופציה ה"מוסרית" אבל למעשה אין שום דבר מוסרי בה. מלחמה היא דבר מלוכלך, ואם יש מישהו שמבין את זה מצוין זה ברון שכבר בגיל 5 למד כמה מלחמה היא לא "מפוארת" אלא מסריחה ומלוכלכת.

dagger2

בטח גם אתם חשבתם ש:

– פגיון מפלדה ואלירית שמופיע במערכה הראשונה יצטרך להרוג וויט וולקר במערכה האחרונה.

– ובכלל, מכיוון שהפגיון הזה הוא זה שהתחיל את המלחמה, זה יהיה די הולם אם הוא גם יהיה זה שיסיים אותה (לאו דווקא בצפון, אלא אולי בהרג של סרסיי על ידי אריה?)

– אני היחיד שכשאריה נעלמה לשומרים היה בטוח שעוד פעם היא נעלמת לנו לכיוון אחר ולא פוגשת את האחים שלה? לא נראה לי הייתי עומד בזה שוב.

– מישהו מבין מה ה-end goal של ליטלפינגר? נראה שהוא ניסה לעשות לובי אצל סאנסה וזה לא הצליח אז הוא הלך על ברנדון. עכשיו זה גם לא הצליח (מעניין מה הוא חשב כשהוא ראה את הסכין שאיתו ניסה לשחד את בראן אצל אריה) האם הוא יילך לנסות לגייס את אריה למטרות שלו?

– ומה לגבי סאנסה? די ברור שהיא מאוד לא מרוצה, לא בדיוק ברור למה, כשהיא רואה למה אריה הפכה. בואו נזכור שסאנסה ואריה לא היו בדיוק BFF בזמנו. למעשה, הן די תיעבו אחת את השניה. אני צופה עוד חיכוכים בגזרה הזאת.

– כידוע, אני לא מאלו שמדקדקים בקטנות בסדרה ופחות מעניין אותי לוחות הזמנים המדויקים אבל יש משהו שהפריע לי בביקור של ג'ון עם דאניריז במערה. כשהוא מראה לה את הציורים של ילדי היער שנלחמו לצד בני האדם נגד ההלכים הלבנים – האם לא גילינו (דרך החזיון של בראן) שבעצם ילדי היער הם אלו שיצרו את ההלכים הלבנים? בכלל, מאיפה הגיעו ילדי היער – שכידוע נכחדו מדרום לחומה עם בוא האדם – למערה בדרגונסטון? יכול להיות אולי שג'ון סנו התחיל לחרוט בקירות כדי לתמרן את דאניריז?

– בכלל, הדיון של ג'ון סנו במערה עם דאניריז השאיר אותנו קצת באוויר. דאניריז מתעקשת שהוא יכרע ברך, הוא לא מוכן לוותר והיא משכנעת אותו שאם זה כל כך חשוב לו אז הוא צריך לעשות את זה. את מה שקרה הלאה אנחנו לא רואים, אבל כרגע ההרגשה שלי היא שג'ון כרע ברך לפניה. למה? א. היא היתה מאוד משכנעת ולכל הדיון הזה אין תכלית אמיתית אם הוא לא הקשיב לה בסוף. אבל יותר מזה – בקרב עצמו דאניריז משתמשת רק בדרקון אחד. אין בזה שום הגיון, אלא אם כן – היא "נתנה" לג'ון את שני הדרקונים האחרים כדי להלחם בצפון, מה שלא היה קורה אם הוא לא היה כורע ברך בפניה.

– אז סרסיי לא למדה שאסור לצעוק יש לפני הגול, הא?

– מה שכן, הזהב כבר הגיע למעלה מלך – האם נראה אותה מנצלת אותו כדי לקנות את פלוגת הזהב?

– אז מי זה שהציל את ג'יימי בשניה האחרונה? ההגיון אומר ברון, מי עוד זה יכול להיות, לא? אבל אני קצת מקווה שיפתיעו אותנו.

– עוד מחשבה, הפעם מגיעה מאשתי  – בסדרה כמובן אף אחד לא מת עד שראינו אותו מת וההגיון אומר שג'יימי שרד את זה, אבל בואו נזכור – לבחור יש יד זהב, זה דבר שקצת קשה לשחות איתו. וזה בלי לדבר על כל השריון שיש עליו. יכול להיות שג'יימי שלנו מת?

– לא ממש קשור, אבל משעשע למדי שהפרק שהודלף ויצר מלא ספוילרים ברשת נקרא spoils of war, לא?

– ואלא אם כן הפרק הבא יודלף לרשת אף הוא לפני הזמן, הרי שכותב הבלוג יאלץ לראות אותו באיחור ניכר אבל אל דאגה – כבר דאגנו למחליף מהמעלה הראשונה!

– והאם זיהיתם את הרפרנס אצל טיריון לשר הטבעות (היי, תראו, גם נד סטארק שם)?

חתן יום ההולדת ואני (בשיתוף עם משה יחזקאל)
הטירוף נמשך. או שאולי נגמר?