אני אכתוב על ליברפול בטח כשנגיע ממש קרוב לשבת, אולי אז יהיה לנו גם מושג יותר טוב עם איזה שחקנים נשחק השנה (ואולי גם לא) בינתיים, אני רוצה לדבר על שוק השחקנים הקיץ והמגמה שאני מזהה בו. אמנם אני הולך להזכיר את ליברפול, כמה פעמים (כי הדוגמאות שאני רואה קרובות ללבי) אבל בואו נחכה עם התגובות על ליברפול עוד טיפה.

בגלל שאני מאוד אוהב גרפים יפים שמדגימים בצורה טובה רעיונות, תראו את הגרף הזה מהניו יורק טיימס על הדרך שבה סכומי הקניה של שחקני כדורגל השתנו עם השנים:

DGt2gsyVoAEZena

 

לא קשה לראות שבכל קריטריון שהוא ההחתמה האחרונה של ניימאר היא בסטנדרט אחר לגמרי ממה שהכרנו. מדובר בקפיצת מדרגה עצומה – פי 2 מהשיא הקודם וכנראה שיא שלא יישבר במהרה. כמובן, אמרנו את זה כבר בעבר והתבדנו.

ובכן, I hate to say I told you so, but I told you so. לפני שנתיים בערך כתבתי את הטור הזה שבו טענתי שהסכומים שיש היום בכדורגל רחוקים עדיין מאוד מלמצות את הפוטנציאל שלהם. איך ידעתי? ראיתי את הסכומים שהולכים בבייסבול, שהוא ספורט אמריקאי נישתי לגמרי, והסקתי ממנו על הכדורגל שבו יש כמובן הרבה הרבה יותר כסף פוטנציאלי. אז למרות שהסכום על ניימאר נראה מופרך לחלוטין בשלב הזה – משהו שלא הכרנו קודם – הרי שאני בכלל לא בטוח שהגענו לסוף. אולי אפילו רחוק מזה.

או שאולי לא?

כי בניגוד למגמה שחזיתי, מגמה אחרת עוברת על שוק השחקנים בקיץ האחרון. כמובן, כל מי שלמד כלכלה בסיסית ביותר כנראה היה יכול לחזות את המגמה הזאת כי היא מזכירה תופעה כלכלית מאוד ידועה – הדפסת כסף. מה קורה כשמדפיסים כסף? אינפלציה כמובן. שזה מה שאנחנו רואים כבר שנים. אבל יש גבול לכמה כסף אפשר להדפיס לפני שהוא הופך לחסר ערך לגמרי.

וזה בדיוק מה שקרה בקיץ הזה – הכסף בשוק השחקנים הפך להיות כמעט חסר ערך. לא בכל מקום, לא אצל כל שחקן, אבל זה בהחלט נראה כמו מגמה מאוד מאוד חזקה.

נכון, שחקנים עדיין עוברים בין קבוצות וסכומים אדירים משולמים. אבל אנחנו רואים משהו שלא ראינו עד עכשיו – קבוצות ממש מסרבות למכור שחקנים. ומצליחות!

אדבר על דוגמאות קרובות לליבי – ליברפול שמה לעצמה למטרה הקיץ לרכוש שלושה שחקנים. את סאלח מרומא (והצליחה) ואת ואן דייק מסאות'המפטון וקייטה מלייפציג. בשנים קודמות, הסכומים שהיא הקצתה לשחקנים מהסוג הזה היו מביאים אותם אליה כבר מזמן. עוד חזון למועד מה יקרה עם ואן דייק שהגיש בקשת העברה אתמול, אאבל לפחות כרגע, סכומי עתק שהיא הקצתה לרכישת שני השחקנים האלו עדיין לא הספיקו כדי להביא אותם אליה. (קלאסי ליברפול, דרך אגב. עד שההנהלה מחליטה להוציא כסף גדול, היא נופלת על תקופה שבה זה לא עוזר). ליברפול היא לא היחידה. אולי בסוף קוטיניו יילך לברצלונה (בבקשה לא!) אבל לפחות בינתיים ליברפול עומדת איתנה בסירוב שלה למכור אותו גם בשביל סכום מאוד גדול. זאת אותה ברצלונה שרק לפני שלוש שנים לא היתה צריכה כמעט להתאמץ כדי לקחת מליברפול את סווארז, שחקן (עם כל הכבוד) הרבה יותר גדול מקוטיניו.

שוב, יכול להיות שזה משהו זמני בשוק, הרי אנחנו עדיין רואים לא מעט מעברים של שחקנים, ועדיין – נדמה שקבוצות הבינו משהו מאוד חשוב – יש להן די והותר כסף. בעונה האחרונה, ליברפול הרוויחה מזכויות שידור באנגליה לבד (זה לא כולל שוק עולמי ובטח לא מכירת מרצ'נדייז) לא פחות מ-150 מיליון פאונד. סאנדרלנד שסיימה אחרונה וירדה ליגה הרוויחה לא פחות מאשר 100 מיליון פאונד!

עכשיו תגידו לי, אם אתם ליברפול – בשביל מה אתם צריכים את המאה מיליון שבארסה מוכנה לשלם על קוטיניו? זה כבר כסף קטן ביחס למה שהיא מרוויחה. למעשה, ליברפול היתה שמחה לבזבז את כל הכסף הזה ולהישאר עם 0 בשורת הנטו בשביל להתמודד על האליפות – רק שאין אף קבוצה אחרת שמוכרת, בדיוק מאותן סיבות. אם סאות'המפטון הרוויחה 127 מיליון פאונד, למה לה למכור את ואן דייק ב-60 מיליון? עדיף לה לשמור אותו ולהמשיך לנסות להצליח לרוץ בצמרת. אותו דבר כמובן עם ליברפול וקוטיניו – גם אם תקבל 120 מיליון פאונד עליו, איזה שחקן בדיוק היא יכולה לקנות עכשיו שיחליף אותו ויתן תפוקה כמוהו?

למעשה, ראינו את התשובה כשליברפול מכרה את סווארז – בסוף היא נתקעה עם באלוטלי. וגם כשהיא מכרה את טורס, בסוף היא הוציאה סכום חסר תקדים על אנדי קארול (סווארז הגיע כמה ימים קודם והיה מציאה אדירה). בניגוד ללפני כמה שנים – נראה שהקבוצות הבינו את זה. שחקנים עדיין עוברים, אבל זה קורה כמעט תמיד באחד משני תנאים – או שהקבוצה בסדר עם לתת את השחקן או שהשחקן ממש כופה את ההעברה. ואם זה המצב כרגע בעיקר רק בפריימרליג, הרי שנראה שלא רחוק היום שבו חוזי השידור העצומים יהפכו את כל הקבוצות בליגות הגדולות לעשירות הרבה יותר מהמצופה.

מה שיוביל לשני מצבים. הראשון – עוד אינפלציה מטורפת. זה כמובן הגיוני. ראינו את קייל ווקר (קייל ווקר!) הופך לשחקן ההגנה היקר בהיסטוריה השנה, אנחנו רואים את הסכומים שנזרקים באוויר על אמבפה – עוד דוגמא לשחקן שמועדון מסרב למכור למרות מחירים מטורפים, דרך אגב.

אבל אולי, אולי, נזכה גם למצב השני: קבוצות מחזיקות בשחקנים שלהם ומחליטות שאולי זה דווקא עדיף להשקיע במחלקות הנוער כדי להגיע לתארים. עוד חזון למועד – אבל אולי אנחנו מתקרבים למיצוי של שוק ההעברות, לא בגלל שחסר כסף – אלא דווקא בגלל שיש הרבה יותר מדי ממנו.

אש, קרח ומה שבינהם - יומן משחקי הכס (ע' 7, פרק 4)
התיקו בווטפורד