הקונפטי כבר התפזר לכל עבר. עשרות שחקנים חגגו על המגרש. רק שניים עדיין התקשו להאמין. טום בריידי הסתכל על המסך הגדול בחשש, אדלמן ניסה להוריד אנשים מהמגרש. כמו מיליוני צופים ברחבי העולם, גם הם לא היו בטוחים שזה באמת נגמר. אבל זה נגמר. הפטריוטס עשו את הבלתי אפשרי. הסיכויים היו נגדם, האחוזים היו נגדם, אבל הם הצליחו למצוא את האחוז האחד שנשאר, לגרור את המשחק להארכה ולנצח.

מאז הם נחשבים לכל יכולים. 'הם' כלומר בריידי ובליצ'ק. בליצ'ק ובריידי. הצמד שהוא הפטריוטס. מאותו רגע לא משנה מה הם יעשו, אם הם יעמידו קבוצה בלי פאס ראש, בלי רסיבר מוביל, יביאו רץ שולי מבאפלו ועוד אחד מסינסנטי, הם יהיו הפייבוריטים. כל צעד שבליצ'ק יעשה ייחשב גאוני, גם אם הטרייד יתפרק ויגמר בלא כלום. אוהדים פשוטים כמונו כבר לא יחששו משום דבר. הם ראו איך בריידי ובליצ'ק לקחו אליפות בלי גרונק, בלי צ'נדלר ג'ונס ובלי קולינס. עם הגנה שהכוכב שלה לא נבחר בדרפט והתקפה שכל שחקני הכישרון שלה, כל הסקיל פוזישנס, נבחרו בסיבוב רביעי ומטה.

אבל אנחנו זה לא הם, הם חושבים אחרת לגמרי. 'הם' כלומר בריידי ובליצ'ק. הצמד שהוא הפטריוטס. בריידי אמר פעם שהטעויות שהוא עשה במשחקים מכריעים חוזרות אליו בלילות. בליצ'ק לעולם לא יספר לנו דברים כאלה. אבל אתם יכולים להיות בטוחים שאם יש משהו שבליצ'ק לא שכח מהמשחק ההוא ביוסטון, זה את שלושת הרבעים הראשונים. את כל מה שהוביל לפיגור של 25 נקודות בסופרבול. 28-3.

בליצ'ק לא שוכח. ואם מסתכלים טוב על מה שקרה מאז אותו יום ראשון בתחילת פברואר, אפשר לראות טוב מאוד שהוא זוכר. הוא זוכר לא רק את המשחק בכלליות, הוא זוכר מהלכים ספציפיים. המשחק מתפרק אצלו לסיטואציות. להרכבים. למצ'אפים.

קחו לדוגמה את חוליו ג'ונס. בליצ'ק זוכר שחוליו ניצח אותו. זה היה כיסוי בליצ'קי קלאסי. שבועיים קודם הוא שיתק את אנטוניו בראון. באטלר נמוך מדי בשביל להתמודד עם חוליו, אז הוא שמר אחד על אחד על סנו או גבריאל, וחוליו היה בדאבל טים. קורנר עם עזרה של סייפטי. לפעמים לוגן ראיין, בדרך כלל אריק רואו. שניהם גבוהים וחזקים מבאטלר. וברגעי המפתח חוליו ניצח את הכיסוי. בתפיסות מטורפות, אבל לא חד פעמיות. לפחות שלוש תפיסות מדהימות שהיו אמורות להכריע את המשחק. אז בליצ'ק החליט שככה אי אפשר. שהפרנצ'ייז קורנר שלו לא יהיה בחור נמוך עם הרבה  כוח רצון. אז הוא הביא את גילמור, קורנר שהוא לא רק מוכשר אלא גדול ופיזי. דני איינג' שם לב ויישם.

ולא רק בהגנה. ההתקפה של הפטריוטס נעצרה כי דן קווין הבין שהוא לא יכול לשחק כמו פיטסבורג. הוא לא יכול לשחק את ההגנה המסורתית שלו ולקוות לטוב. אז הוא לקח דף מהמחברת של ווייד פיליפס והציף את מרכז המגרש. הוא הימר על בידודים על הקווים, הימר על העומק ועל הפאס ראש שלו, והציף את האמצע בליינבקרס וסייפטיז. בלי גרונק שייקח אותם עמוק, עם משחק ריצה פיזי אבל איטי, ההגנה התמקדה באדלמן ובסלאנטים. אז בליצ'ק החליט שככה אי אפשר. שכריס הוגן זה אחלה אבל לא מספיק. אז הוא הביא את ברנדין קוקס. איום עומק אמיתי. שחקן שיגרום לסייפטיז לקחת צעד אחורה ולא קדימה. הוא הביא שני רצים מהירים ואתלטיים, שימתחו את המשחק לצדדים וירווחו את האמצע.

יש לזה עוד הרבה דוגמאות. איך בליצ'ק ויתר על פאס ראשרס ותיקים כי הם לא הצליחו לכסות את הרצים המהירים של אטלנטה. בזה שמשחק הריצה של בלאנט לא היה פקטור בשני הסופרבולים האחרונים. איך בליצ'ק חיפש מידל ליינבקר קלאסי שישחרר את הייטאוור למשימות מיוחדות, ולא שכח שמשימה אחת כזו שינתה את הסופרבול. אבל גם ככה חפרתי קצת יותר מדי.

רוח המפקד של בליצ'ק עוברת גם לשחקנים שלו. בטח לרוב נינקוביץ'. כשצופים שוב במשחק נינקוביץ' בולט לרעה לפחות פעמיים: בטאצ'דאון הראשון של אטלנטה ובטאצ'דאון האחרון שלהם. בראשון הוא עשה הכל נכון. סתם את החור ונעמד סקוור מול דוונטה פרימן על הקו. אבל כשפרימן חתך חזרה החוצה נינקוביץ' לא היה מסוגל להתמודד עם המהירות שלו. טאצ'דאון. בפינה של האנדזון. באחרון הוא היה בכיסוי אחד על אחד על רץ אחר – טווין קולמן. אטלנטה פינתה לקולמן חצי מגרש וניצלה את יתרון המהירות הברור שלו על שחקן בן 31. עוד טאצ'דאון. בפינה של האנדזון. זה פשוט לא אותו נינקוביץ' שחטף קווטרבקים באתלטיות מפתיעה, אותה אתלטיות שבליצ'ק מצפה מהפאס ראשרס שלו. הפעם זה היה נינקוביץ' שהפיק לקחים ופרש. המשחק כבר לא נמצא בו יותר.

אני יודע, זה כנראה אחד הטורים הכי בכייניים שנכתבו על אלופה מכהנת, ועוד על כזו שנחשבת פייבוריטית ברורה לזכות שוב. אבל ככה הם. פרפקציוניסטים. זוכרים הכל. ולעיתים נדירות נחים על זרי הדפנה. 'הם' זה בריידי ובליצ'ק. בליצ'ק ובריידי. הצמד שהוא הפטריוטס. בשבילנו 28-3 זו הוכחה היסטורית לגדולה ספורטיבית. בשבילם זאת טראומה. וכשהקונפטי התפזר הם לא שכחו.

(אז הם מתחו את המגרש לעומק ולרוחב. ריווחו את האמצע. ואדלמן גמר את העונה. אני שונא את הפריסיזן)

***

העונה נפתחת מחר בערב, זמן טוב להמר על העונה הזאת. הזוכה היקר יוכל לטפוח לעצמו על השכם במשך שבעה חודשים. הנה ההימורים שלי:

AFC:

פטריוטס, פיטסבורג, טנסי, אוקלנד ראשי בית, קנזס סיטי ומיאמי ווילד קארד

NFC:

ג'איינטס, גרין ביי, ניו אורלינס וסיאטל ראשי בתים, אריזונה ופילי ווילד קארד (חוזה טראומת סופרבול לאטלנטה וירידה מהאולימפוס לדאלאס. חוץ מזה שכיף להמר)

סופרבול: גרין ביי מנצחת את ניו אינגלנד.

MVP: מתבקש בריידי, נלך על ארון רוג'רס.

יאללה, מתחילים עונה.

אש, קרח ומה שבינהם - יומן משחקי הכס (ע' 7 פרק 7 ואחרון)
יומן האליפות של הפטס (1)