יש שתי אופציות מבחינתי לכתיבת סיכום מחזור. הראשונה זה לחכות לסיום של המאנדיי נייט ולהוסיף את הדברים שלמדתי שם – אבל אז יעבור יום וחצי מהמחזור עצמו וזה ירגיש אולי קצת מאוחר. אופציה שניה היא לוותר על משחק אחד (או במקרה של השבוע – שניים) ולנסות להעלות סיכום מיידי. השבוע אני בוחר לעשות את זה מיד אבל אתם יודעים – דברים עשויים להשתנות. בכל מקרה, בגלל שאני מעלה את הסיכום ממש בסוף המחזור, לא מדובר באיזה ניתוח מעמיק, אין פה צפיה חוזרת במשחקים – אני כותב בעיקר על הדברים שראיתי. אתם יודעים – נו האדל.

איזה כיף שהפוטבול חזר, הא? עם כל הכבוד למשחק פתיחת העונה ביום חמישי, יום ראשון זה היום שבאמת זה קורה. הרד זון, כל המשחקים במקביל, דרמות והרבה כיף.

כמו תמיד, אין כמו המחזור הראשון לתגובה מוגזמת. לא שאנחנו לא נוטים להגזים בתגובה על כל תוצאה גם במחזורים הבאים אבל המחזור הראשון, בו אנשים עדיין צופים בהכל ומתרגשים באמת מהפוטבול, הוא זה שבו אנחנו נוטים כבר לשלוח קבוצות לסופרבול או לדראפט של שנה הבאה.

אז אני פה כדי להזכיר – זה רק שבוע ראשון. ק"בים עדיין לא לגמרי מאופסים על עצמם. ההגנות עוד לא לגמרי מתואמות. קבוצות חסרות סיכוי אמיתי עדיין בריאות ונותנות פייט (הלו קליבלנד בראונס!). אין שום סיבה להתרגש מהופעה טובה או גרועה אחת. אלא אם אתם האינדינפוליס קולטס ואז, טוב, יש לכם מאמן שחושב שהוא הפסיד לניינרס אז לך תדע לאן אתם הולכים (לא באמת, תזכירו לי מה צ'אק פאגאנו עוד עושה בליגה?).

https://twitter.com/TheXtraPoints1/status/907032910099881984

אז מה היה לנו?

  • המשחק המרכזי של המחזור מבחינתי היה גרין ביי נגד סיאטל והוא לא איכזב, אבל לאו דווקא בדרך שבה ציפינו. המחצית הראשונה נגמרה ב-3-0 לסיהוקס כשההגנות דומיננטיות מאוד (כולל פיק-סיקס על רוג'רס שהשופטים לקחו, כנראה שלא בצדק) וגם בהמשך ראינו את ההגנות נותנות את הטון, בעיקר זו של גרין ביי שהגבילה את ההתקפה של סיאטל לשיא שלילי של יארדים מאז 2014. השאלה המעניינת מהמשחק הזה היא האם ההגנה הזאת היא על אמת. בשנים האחרונות ההגנה של גרין ביי היתה החוליה החלשה שלהם ואם יש פה אכן שיפור, זאת בשורה מפחידה לשאר ה-NFC, כי אתם יודעים – ארון רוג'רס בסוף יעשה את שלו.
  • הסיבה שאני עוד לא סגור על כך שבאמת ההגנה הזאת על אמת היא שקו ההתקפה של סיאטל הוא פשוט מזעזע. דלת מסתובבת. זה כמובן לא חדש, שנתיים לפחות זה ככה, שנה שעברה כתבתי על זה לפחות פעמיים, אבל איכשהו כמו הג'איינטס (עוד שניה עליהם) הם לא הצליחו לשפר את העסק. אם כבר, זה נראה עוד יותר גרוע משנה שעברה. כמובן, לסיאטל יש יתרון על הג'איינטס בכך שיש להם ק"ב מובילי שיודע לייצר המון תוך כדי תנועה (יש יגידו שהוא אפילו יותר טוב כשהוא מחוץ לפוקט) אבל זאת לא סיבה להפקיר אותו שם. סיאטל דואגת כל שנה להעמיד את אחת ההגנות הכי טובות בליגה על המגרש אבל זה בא על חשבון משהו. בלי שיפור אמיתי באיזור הזה – סיאטל לא תגיע רחוק.

  • מה שכן, צריך לזכור – סיאטל כמעט תמיד פותחת את העונה חלש וגם היא הפסידה משחק שמיני ברציפות בגרין ביי. כך שעדיין אין צורך להכנס לפאניקה בנורת'ווסט
  • הזכרתי את הג'איינטס, אז אין ספק שגם שם יש בעיות של אופנסיב ליין, במיוחד בלפט טאקל. לאיליי היה מעט מאוד זמן לזרוק ולכן ראינו כמות גדולה מאוד מסירות קצרות ומעט מאוד מסירות עומק. סיבה נוספת וברורה לכך היא החסרון של אודל בקהאם. החסרון שלו זאת אבידה כפולה לג'איינטס – לא רק שהוא מטרה אדירה, גם בעומק וגם במסירות קצרות שאותן הוא יכול להפוך לרווח גדול – הוא גם מהווה מטרה להגנה שצריכה כמעט תמיד לשים עליו שמירה כפולה, מה שמרווח את המשחק גם למשחק הריצה (הסייפטי יכול להיות הרבה יותר קרוב לקו) וגם לשאר הרסיברים. בלעדיו, ועם קו התקפה רעוע, איליי באמת חסר אונים.
  • צריך גם לומר שנראה שאיליי פשוט לא סומך על אף אחד בהתקפה שלו. התיאום בינו לבין ברנדון מארשל, שהיה אמור להיות שיפור ניכר על ויקטור קרוז אבל היה נון-פקטור לחלוטין במשחק, פשוט לא קיים ואיליי נראה כמפחד למסור כדור ליותר מחמישה יארד קדימה, אפילו כשהקבוצה שלו בפיגור ניכר ברבע הרביעי וחייבת נקודות. דיברתי על זה כבר בשנה שעברה, שההתקפה של מקאדו סירסה במידה רבה את איליי – ק"ב שאף פעם לא התבייש להמר ולזרוק את הכדור עמוק גם כשלא היו לו סיכויים גבוהים – אני חושב שכרגע איליי הוא ק"ב חסר בטחון לחלוטין.
  • ואם החסרון של בקהאם בצד אחד היה קריטי מאוד, הרי הנוכחות של זיק אליוט בצד שני (כזכור, הוא הורחק לשישה משחקים ורק ביום שישי האחרון השופט דחה את ההשעייה כנראה לכל העונה) היתה קריטית לדאלאס. זה נכון שלדאלאס יש קו התקפה אדיר וק"ב מצוין ורסיברים נהדרים וטייט אנד כמו וויטן שתמיד אפשר לסמוך עליו אבל היכולת של אליוט להשיג את השלושה-ארבעה יארדים הנוספים בריצות שלו פשוט נהדרת ועוזרת מאוד לדאלאס להזיז את השרשראות מול הגנה מצוינת בסך הכל. גם היכולת הזאת מכריחה את ההגנה של הג'איינטס להתמקד בו, מה שמונע מהם לנצל את כל סט היכולות שלה.
  • ואת התפיסה של ביזלי מהמשחק הזה כבר ראיתם?

  • הנה נתון שיאהבו לשמוע בקליבלנד – בן רוטליסברגר הוא עכשיו הק"ב שניצח הכי הרבה משחקים באיצטדיון של הבראונס (11 כאלו) –  יותר מכל ק"ב אחר של הבראונס. אאוץ'!
  • שנה שעברה דטרויט היתה בפיגור ברבע הרביעי ב-15 מתוך 16 המשחקים שלה כשהיא מנצחת שמונה מתוכם (שיא ליגה). כמובן, גם היום היא היתה בפיגור ברבע הרביעי – וניצחה את המשחק כשברבע האחרון מאתיו סטאפורד מפרק את ההגנה של אריזונה, שדווקא די הצליחה לשמור עליו (כולל פיק-סיקס ברבע הראשון). מתכון להצלחה זה בטוח לא.
  • אם יש משהו שהליגה החליטה לתת עליו דגש השנה הרי זה קיצור המשחקים שהפכו ארוכים מדי בשנים האחרונות. כרגע, הם רשמו הצלחה נאה כאשר שמונה מהמשחקים המוקדמים נגמרו בפחות משלוש שעות. אני לא בטוח ממה הקיצור נובע – אולי פשוט יוצאים לפחות הפסקות פרסומות, אבל סך הכל המגמה מבורכת.
  • עוד אין לי את מספרי הדגלים מהשבוע אבל יש מצב שגם השופטים תרמו לקיצור של המשחקים. תופעה ששמתי לב אליה גם ביום חמישי במשחק של הפטס וגם בעוד משחקים ביום ראשון זה שהשופטים נתנו להגנה, במיוחד לקורנרים, לשחק הרבה יותר. משיכות ונגיעות שפעם היו דגל אוטומטי עברו השבוע בלי תגובה מהשופטים. עוד מוקדם לחגוג את תזוזת המטוטלת לצד ההגנה אבל אם המגמה תימשך במחזורים הבאים אולי סוף נקבל ליגה קצת יותר מאוזנת.
  • מה שכן, נתוני הצפיה ממשחק הפתיחה של הפטס-צ'יפס מיום חמישי מראים שמדובר במשחק הפתיחה עם הרייטינג הכי גרוע מאז 2009. שנה שעברה היה את ההסבר של הבחירות שהורידו את הרייטינג, אולי השנה ידברו על זה שסטרימינג לוקח רייטינג מהטלויזיה (מה שכנראה נכון) – אבל בהחלט יכול להיות שאנחנו מתחילים לראות פה מגמה.
  • אחת התחזיות שלי מתחילת העונה היתה שההנגאובר מהסופרבול הולך לשבת חזק על אטלנטה, כמו ששנה קודם הוא ישב על קרולינה. הן אמנם הפסידו בצורה שונה לחלוטין אבל ההשפעה הפסיכולוגית של זה (וגם – חזרה מסוימת לממוצע אחרי עונת שיא, שדי צפויה) עשויה להשפיע על תחילת העונה בצורה שלילית. למזלה של אטלנטה, שיקגו היא קבוצה עם יותר מדי פגמים והמון חוסר מזל ולכן היא לא ידעה לנצל את מה שהפלקונס נתנו, וכך נמנעה מהם פתיחת העונה הבעייתית של קרולינה, פתיחה ממנה היא לא הצליחה להתאושש.
  • לא ממש קשור לפוטבול, אבל ברצינות – המשך לויל אנד גרייס זה באמת מה שהעולם צריך?
  • קל מאוד לרדת על טומי סאבג' ביוסטון אבל כשקו ההתקפה שלך נראה כמו כלום, שום ק"ב לא יעזור.
  • וכן, אין שום סיבה שטומי סאבג' יהיה פותח בליגה. גם לא סקוט טולזיאן. אתם יכולים לחשוב מה שאתם רוצים על המחאה של קפרניק והאם זה לגיטימי שבעלים ירצו או לא ירצו את העול הזה מול הקהל שלהם, אבל בחייאת – אל תספרו לי שאין לו מקום בליגה כי הוא "לא מספיק טוב".
  • לפני שאתם רצים להתלהב מג'קסונוויל, אני רוצה להזכיר לכם – בלייק בורטלס עדיין פותח אצלם. מה שכן, אני אוהב מאוד את ההגנה שהם בנו ובכלל – דאג מארון מאמן טוב. עדיין, בלייק בורטלס וזה.
  • ק"ב שמאוד כיף לצפות בו זה קרסון וונץ, שחקן שיגרום לך לצעוק וואו לפחות פעם-פעמיים במשחק, כמו שתראו בט"ד פה למטה. הבעיה עם וונץ שהיילייט זה נחמד אבל זה לא דרך לבנות קריירה מנצחת. כלומר, אם אתה לא ארון רוג'רס או ברט פארב. ו-וונץ עדיין לא יציב מספיק (ראה ערך הפיק סיקס שלו) כדי להיות משהו שקרוב לזה. קבלת החלטות טובה זה הבסיס לק"ב טוב וזה המקום שבו חייבים לעבוד איתו שם בפילי.

https://twitter.com/NFL_Stats/status/906929215324524545

  • הנה הרייטינג של אנדי דלתון בשנים שלו בליגה: 80, 87, 88, 83, 106, 91. התחושה לגבי דלטון ב-2015 – זאת העונה של ה-106 – היתה שהוא סוף סוף עושה את קפיצת המדרגה שכולם ציפו לה. לצערו, העונה המצוינת הזאת נגמרה בפציעה ממש על סף הפלייאוף ושלחה את סינסי הביתה אחרי משחק אחד בלבד. אבל היתה ציפיה שהוא ימשיך לתפקד ברמה הזאת, מה שלא ממש קרה. שנה שעברה היו חסרים לו מרבית העונה גם גרין וגם אייפרט אז אפשר לתת לו הנחה אבל אחרי הביצועים שלו ביום ראשון אפשר אולי להתחיל לחשוב ש-2015 היתה סוג של חריגה סטטיסטית? מתי יבינו בסינסי שדלתון (וכנראה גם לא מרווין לואיס) לא יוביל אותם לארץ המובטחת?
  • שתי הקבוצות של ניו יורק היום ביחד – 15 נקודות (היאנקיז, דרך אגב, שמו 16 ראנס. אז אולי לא הכל רע שם)
  • נכון סינסי נגד יוסטון ביום חמישי הקרוב ממש מרגש אתכם?
  • אני צופה בספורט סנטר של ESPN כבר שנים וזאת הפעם הראשונה שיש ספורט סנטר של ESPN בלי הסיכום של כריס ברמן. במשך שנים הרגשתי שהוא נהיה מאוס עם משחקי המילים שלו והשטויות שהיה עושה, אבל מודה – הוא היה קצת חסר לי הפעם.
יומן האליפות של הפטס (1)
נו האדל