זה היה שבוע די מיוחד בפוטבול, אין שום ספק. וזה בלי שאני מדבר בכלל על ההוא שאין לדבר עליו (כי די נמאס מזה ואנחנו פה לדבר על פוטבול וגם יש טורים אחרים בנושא אם בא לדבר פוליטיקה). רק הגיוני ששבוע שהתחיל משוט-אאוט התקפי בין הניינרס (!) לראמס (!) ייגמר במשחק שבו הקווים של הרד סקינס שולטים על הקווים של אוקלנד. בעצם, השבוע עוד לא נגמר, לכו תדעו מה נקבל בין אריזונה לדאלאס הלילה.

בכל מקרה, זה היה מסוג השבועות האלו שנראה שכל התחזיות נזרקות לפח. הרייבנס מראים הגנה מצוינת בשבועיים הראשונים? חוטפים 44 נקודות מג'קסונוויל. הברונקוז נראים כמו הקבוצה הטובה ב-AFC מערב – מפסידים לבפאלו. טמפה ביי נראים בדרך למעלה בעוד מינסוטה תקועה עם קייס קינום – מינסוטה מפרקים אותם. שיקגו עם חצי קבוצה פצועה נראית כמו אחת הגרועות בליגה? מנצחת את פיטסבורג. הג'טס מנצחים את מיאמי, יוסטון שבקושי עשתה משהו באוויר נגד סינסי פתאום מתפוצצת על הפטס בפוקסבורו. סינסי לא רק ששוברת את הבצורת ההתקפית אלא כמעט מנצחת את גרין ביי. מסוג השבועות האלו.

אפשר לנסות לחפש הסברים למה זה קרה דווקא השבוע הכל ביחד אבל אני חושב שכל הסבר פה יהיה חלקי בלבד ואולי אפילו מוטעה. בליגה הזאת אתה חייב להיות מרוכז 100 אחוז מהזמן כי כל קבוצה (אפילו הג'טס!) רוצה לנצח תמיד ואתה לא יכול להרשות לעצמך נפילה כי תמיד יהיה מי שינצל את זה. אולי קבוצות נהייו קצת שאננות, אולי פציעות מתחילות להשפיע – או דווקא להיפך, קבוצות כמו הברס מתרגלות לשחק בלי הפצועים שלהם. ואולי הכל פשוט קרה באותו שבוע. המסקנה, כמו תמיד – אף אחד לא יודע שום דבר.

הסיכום הזה עולה באיחור מה – בשבועיים הראשונים השתדלתי לכתוב אותו ישר עם סיום המחזור – כי את יום ראשון ביליתי עם המשפחה שהגיעה לביקור מהארץ כך שאני מתנצל גם על האיחור הקל וגם על העובדה שאת מרבית המשחקים לא ראיתי והניתוחים (הלא מאוד מעמיקים) אני מתבסס בעיקר על היילייטס. כמו תמיד, התובנות שלכם יהיו בטח יותר טובות מאלו שלי.

– אז מה קורה עם מאט ראיין? שאלה מצוינת. אטלנטה בכלל לא היתה צריכה להיגרר לסיום הצמוד מאוד עם דטרויט (שעשתה לה להרגל את הקטע הזה של לפגר מאחור ולחזור) אבל ראיין עשה טעויות נוראיות שהחזירו את דטרויט למשחק. התשובה שלי – כלום לא קרה לו, הוא פשוט חוזר לממוצע. ראיין של שנה שעברה היה שגיאה סטטיסטית לטעמי. ק"בים לא עוברים מלהיות טובים ללהיות מעולים בעונה התשיעית שלהם בליגה. עד שנה שעברה הק"ב רייטינג של ראיין מעולם לא עבר את ה-93. שנה שעברה – 117. זה מספר שבלתי אפשרי לתחזק. אחוזי ההשלמה של ראיין עדיין מעולים השנה, הוא כנראה ימסור יותר אינטרספשנס (שנה שעברה היו לו 7 כל העונה, עכשיו הוא כבר עומד על 3) ואטלנטה יהיו בסדר גמור. לא ההתקפה הכי טובה בהיסטוריה, אבל גם לא רעה.

– מוכרח לומר שהסתכלתי על הריפליי של סוף המשחק בין אטלנטה לדטרויט וגם בפעם המאה לא הצלחתי להסיק האם השופטים צדקו. כן, הברך של השחקן היתה למטה אבל האם היתה לו שליטה מלאה בכדור אז? בכל מקרה, צריך להיות שופט עם המון אומץ כדי לקחת ניצחון כזה מהקבוצה הביתית על החלטה כל כך גבולית.

– וכן, זאת עוד סיבה שאני שונא אינסטנט ריפליי.

– עוד מישהו שנראה חוזר לממוצע זה טרבור סימיאן. אחרי שהרעפתי עליו שבחים שבוע שעבר, הוא עשה כמה טעויות טפשיות מאוד שבעצם עלו לקבוצה שלו במשחק. אז מי הוא טרבור סימיאן האמיתי? עוד חזון למועד, כמובן, אבל כנראה שסימיאן עדיין ק"ב בינוני ולא הרבה יותר מזה. ככזה, הוא נהנה כשההגנה שלו טובה וכשהוא משחק בבית. הוא עוד צריך להוכיח שהוא מסוגל לסחוב את הקבוצה שלו על הגב לניצחונות חוץ – דבר שמגדיר ק"ב טוב באמת.

– ק"ב טוב באמת הוא ארון רוג'רס. לא נראה לי שאני מחדש לכם הרבה. גם אתמול הוא עשה את הקסמים שלו עם דרייב משווה משחק ואז ניצחון בהארכה אחרי מסירה גדולה לג'רונימו אליסון. אבל כבר נמאס להגיד את זה – רוג'רס לא מסוגל להציל את גרין ביי כל פעם מחדש. קו התקפה שלא מחזיק מעמד, הגנה שעושה שטויות, אימון גרוע. רוג'רס מסוגל להתגבר על הכל ולקחת את הקבוצה שלו על הגב לפלייאוף, כמו שהוא עושה כל שנה, אבל זה פשוט לא מספיק מול הקבוצות הטובות באמת.

– אם דיברתי על רוג'רס, אז הסטיסטיקה הכי משעשעת שראיתי היום – אחרי הפיק סיקס שלו אתמול, לרוג'רס יש בסך הכל שני פיק סיקס מאז 2009. לברט פארב יש שלושה. והוא פרש ב-2010.

– חזרה לממוצע נראית גם כמו המצב של קאם ניוטון. שחקן עם רייטינג ממוצע בקריירה של 85 שבעונת 2015 התפוצץ לרייטינג של 99, 35 ט"ד ורק 10 אינטרספשנס. כרגע לפחות הוא לא נראה קרוב אפילו לק"ב שהוא היה אז. אולי הוא סוחב פציעה, זה מסוג הדברים שתמיד פגעו בו, אבל לי הוא דווקא נראה מובילי מתמיד. החסרון של אולסן כמובן פוגע בו אבל הוא עושה המון טעויות ופשוט נראה לא טוב. מצד שני, הוא כרגע על רייטינג של פחות מ-70 לעונה – אם הוא יצליח לחזור לממוצע שלו, יש מצב שקרולינה בכל זאת תצליח לעשות ריצה לפלייאוף.

– אני חושב בכלל שכששופטים ק"בים היום צריך לשים לב לכלים שיש להם, עם דגש על פליימייקרס. לקרולינה, למשל, פשוט אין כזה. אני יודע, זאת לא תובנה מרעישה – כשיש לך שחקנים שיודעים לעשות מהלכים אתה יותר טוב. ועדיין, היכולת של פליימייקר התקפי לשנות את הדרך שבה נראית ההתקפה שלך היא מסוג הדברים הכי אנדרייטד. חוליו ג'ונס באטלנטה, אנטוניו בראון בפיטסבורג, גרונק ועכשיו גם קוקס בפטס (עוד שניה עליהם), תראו את מה שעושה דיגס במינסוטה, איך קנזס סיטי בטוחה בעצמה עם קארים האנט וכמובן – את ההבדל העצום בהתקפה של הג'איינטס (עוד שניה גם עליהם) כשאודל בקהאם משחק.

בשנים האחרונות יש סוג של הסתכלות הרבה יותר מפוכחת על הדראפט ועל מה כדאי לבחור בו – אנשים כמו ג'רי ג'ונס ובזמנו אל דיוויס, שהיו הולכים על השחקן הכי נוצץ בדראפט פינו את דרכם לאנשים מסוגו של בליצ'ק שמאמינים בבחירות value. אני חושב שאולי כדאי לבחון מחדש את הקונספט הזה היום. על קרולינה דיברתי, אבל תסתכלו על הבינוניות שבה שקועה סן דייגו, למרות שהיתה להם בחירה שלישית בדראפט שאיתה הם לקחו שחקן מעולה כמו בוסה להגנה שלהם – הם עדיין תקועים במקום כי לריברס אין את השחקן הזה שמשנה את המשחק.

– יוצא לי לדבר לא מעט על סיאטל, פשוט כי הם פה קרוב, אבל אני חושב שמה שקורה להם מאפיין מאוד קבוצות שבהן הק"ב תפס נפח גדול יותר ממה שהיה בהתחלה. מאוד מזכיר לי את מה שקרה בפטריוטס עם בריידי אחרי השלוש שנים הראשונות. ראסל ווילסון הוא ק"ב טוב. אפילו מצוין. אני מאוד מאמין בו. הבעיה היא שההתקפה שלהם, שפעם סבבה מסביב למשחק הריצה וסמאשמאות', עברה להתגלגל סביבו. הם עדיין יודעים לרוץ לא רע, אבל אין להם את היכולת של פעם להכתיב את קצב המשחק. ומה שקורה זה שלא רק שההתקפה הרבה פחות יעילה, גם ההגנה מבלה הרבה יותר מדי זמן על המגרש ומתעייפת. ראינו את זה מצוין אתמול כשטנסי לחצה ולחצה ובסוף ההגנה של סיאטל נשברה. וכמו בגרין ביי, יש גבול לניסים שווילסון יכול לעשות.

– חוץ מזה, צריך לומר שגם ההגנה של סיאטל נראית כאילו היא בדמדומים שלה. איפה ההגנה ההיא שהיתה מפרקת שחקנים יריבים ואיפה ההגנה הזאת שנותנת לרץ לשים עליה 75 יארד בריצה אחת. כל מה שנשאר זה ריצ'ארד שרמן, שחקן שתמיד מטיף לבטיחות של שחקנים, עם כניסה מכוערת ומסוכנת במאריוטה.

– בכלל, הגיע הזמן שב-NFL יאמצו את הדוקטורינה של המכללות שעל כל קריאת טארגטינג השחקן מורחק (אחרי ריוויו של המצלמות). פשוט לא הגיוני להמשיך ככה.

– גם על הג'איינטס יוצא לי לדבר הרבה, אז אגיד רק את זה – אודל בקהאם הוא כנראה השחקן הכי חשוב לקבוצה שלו שהוא לא ק"ב. תיקח אותו מהתקפת הג'איינטס וזאת התקפה של כלום. תוסיף אותו והם הרבה יותר טובים. ועדיין – גם עם בקהאם, הדבר שההתקפה של הג'איינטס חסרה הכי הרבה זה משחק ריצה נורמלי. 49 יארד ב-17 ניסיונות זה עצוב ועוד יותר עצוב זה לראות אותם מנסים בדאון רביעי להשיג יארד אחד. משחק ריצה נורמלי יאפשר לאיליי להריץ את הפליי-אקשן שהוא כל כך אוהב וירווח את משחק המסירה הרבה יותר. הוא גם יאפשר להם להשיג את הדאון הראשון הרבה יותר בקלות. קל להפיל את כל האשמה על מקאדו – והוא בהחלט אחראי לחלק מהבעיה – אבל גם מי שבנה את הקבוצה המאוד לא מאוזנת הזאת צריך לתת דין וחשבון.

– אני מניח שאוהדי בולטימור לא יפצירו בי הפעם לכתוב על הקבוצה שלהם. בכל זאת, נאמר מילה. מה קרה שם בדיוק בלונדון? לדעתי – שילוב של דברים. ג'ט לג מהנסיעה ללונדון זאת השפעה – שחקני ג'קסונוויל שמשחקים שם פעם בשנה אולי כבר יודעים איך להתמודד איתה (הם 3-0 בלונדון מאז 2015, דרך אגב). בנוסף, בולטימור היא קבוצה טובה לשחק מתוך יתרון. היא תקבע את קצב המשחק, תיתן להגנה להיות דומיננטית ותגביל את פלאקו למסירות לא מסוכנות. ברגע שהיא בפיגור, כמו שקרה אתמול בבוקר (עוד השפעה, דרך אגב, בשביל השחקנים הם עלו למגרש בשעון שלהם ב-9:30 בבוקר. פלא שהם לא היו בשיא שלהם), היא תתקשה הרבה יותר. בנוסף, להרגשתי ההגנה של בולטימור לא טובה כמו שהיה נראה בשבועיים הראשונים. היא לא רעה, אבל עדיין work in progress. להשבית את סינסי וקליבלנד זה באמת לא אינדיקציה יותר מדי.

– המצחיק הוא שגם ג'קסונוויל קבוצה מאוד דומה לרייבנס. טובים מאוד ביתרון, הרבה פחות טובים בפיגור (כמו שהיה שבוע שעבר). בחיים לא אסמוך על בלייק בורטלס שיחזיר את הקבוצה שלו מפיגור, אבל ברבע הרביעי כשהמשחק גמור (לכל כיוון) – או, אז הוא המלך. מה שכן, שימו לב להגנה של ג'קסונוויל. נבנתה שם יחידה מצוינת.

– שבוע שעבר אמרתי שטמפה צריכה להוכיח את עצמה מול קבוצה טובה. ובכן.

– עוד קבוצה שיש לי איתה בעיה זה פיטסבורג – קבוצה שמתעקשת לפעמים לעשות לעצמה חיים קשים. קבוצות טובות יודעות לנצח גם משחקים שבהם הקבוצה לא במיטבה. והאמת ששיקגו נתנו לפיטסבורג את ההזדמנויות. השטות בסוף המחצית, אינטרספשן, משחק שמבוסס מאוד על ריצה (תסמכו על ג'ון פוקס שהוא יידע לייצר את זה בכל קבוצה שלו). ועדיין, הסטילרס הפסידו. זאת תוצאה ישירה של אימון לא מספיק טוב. הבעיה, כמו שהמגיב מאלדיני אוהב לומר, שברגע שלקחת סופרבול בליגה הזאת, אתה חסין בתור מאמן. יותר מזה, בפיטסבורג מאוד אוהבים יציבות בעמדה הזאת וצריך לקרות משהו חריג כדי שיפטרו מאמן שם. כרגע, שום דבר לא חריג – פשוט לא מצליחים להוציא את המקסימום מיחידה שעל הנייר אמורה לפרק את הליגה.

– יש לי גם חשש שזה המצב

– אהבתי מאוד את מה שראיתי מהרד סקינז אתמול (אחד המשחקים הבודדים שכן ראיתי). דומיננטיות אדירה משני הצדדים של הכדור. קו התקפה שעוצר רוב הזמן את חליל מאק המפחיד ונותן זמן לקאזינס , שנראה אתמול כמו פייטון מאנינג בשיאו, וקו הגנה שממרר את החיים לדרק קאר דווקא מול מה שנחשב כאחד מקווי ההתקפה הטובים בליגה. רוב הסיכויים שהם לא יצליחו לשמר את זה לאורך זמן – בכל זאת, וושינגטון – אבל אם כן, ובהתחשב בחולשה היחסית של דאלאס ובטח הג'איינטס, לכו תדעו.

– אני מניח שאת קומדיית המצבים העונה לשם שיקגו ברס כבר ראיתם?

– ואת האודל בקהאם החדש?

 

– ומה לגבי האודל בקהאם הישן והחגיגות שלו:

https://twitter.com/LeadingNFL/status/912040003311509504

 

– מה אתם אומרים, הייתם זורקים על זה דגל?

 

 

נסיים, כרגיל, ביומן האליפות של הפטס.

אז מה היה לנו? ק"ב מובילי שחוגג לנו על ההגנה, כרגיל. הגנה שלא מסוגלת ללחוץ כמו שצריך את הק"ב, כרגיל. קו התקפה שעשה יום ארוך מאוד לבריידי, קצת פחות כרגיל, אבל נייחס את זה לחסרון של מרכוס קאנון (מצחיק איך תוך שנה הוא הפך לכל כך קריטי) וכמובן, אחד אלוהינו, מר טום "אני לא נשרף מהשמש אם אני שותה הרבה מים" בריידי.

כמובן, קל להגיד, כמו במקרה של רוג'רס, שבריידי לא יכול להציל את הפטס לבד כל פעם. ואפילו הוא כמעט לא הצליח, כשהפטס נעזרים בהמון מזל בדרייב האחרון (פאמבל ריקאברי ואינטרספשן שהושמט, שלא לדבר על התפיסה האדירה של קוקס באנדזון). אבל צריך לזכור שהחודש הראשון מהווה כמעט תמיד אצל בליצ'ק מין המשך ישיר לקדם עונה. ב-2003 פתחנו את העונה 2-2 ולקחנו אליפות. ב-2014 התחלנו את העונה 2-2 עם ההפסד הנורא ההוא לקנזס ולקחנו אליפות. דווקא כשהפטס פותחים חזק, כמו 2015, למשל ואולי אפילו 2007 (למעט אולי 2004 שהיתה חזקה מהתחלה ועד הסוף), הם לא מצליחים להגיע לשיא בזמן. הציפייה שלי אחרי שבוע הבא היא לראות אוסף לא קטן של טריידים שיביאו את מה שצריך כדי לחזק את ההגנה במקומות הנכונים. לא אתפלא לראות את אחד הקורנרים ואולי אפילו אחד הסייפטיז הולך בטרייד – ג'ונס הקורנר נראה טוב מאוד כשהוא על המגרש ואני צופה לו יותר זמן משחק. באטלר שמסיים חוזה נראה כמו המועמד ההגיוני ללכת. כמובן, החיזוק חייב להגיע בעמדת הפאס-ראשר/ליינבקר.

בינתיים, החדשות הטובות הן שבריידי מסתגל לא רע לחיים בלי אדלמן. כל עוד אמנדולה נשאר בריא (כן, אם גדול) וגרונק וקוקס שם, נראה שבריידי יהיה בסדר. יותר מזה, נראה שהפציעה של אדלמן האיצה תהליך שהתחיל כבר בשנה שעברה וזה המעבר של הפטס להתקפה הרבה יותר ורטיקלית. בריידי היה אתמול עם 9 מ-13 למסירות של מעל 15 יארד באוויר, וההגעה של קוקס שמאפשר לו את המרווח הזה, יחד עם הבריאות של גרונק שהוא מטרת עומק מצוינת, יחד עם הוגאן שכבר שנה שעברה הוביל את הליגה ביארד פר תפיסה (כמעט 20 כאלו), נותנים לבריידי נשק שלא היה לו כמעט בשנים האחרונות. מה יקרה כשתגיע קבוצה כמו הצ'יפס שתיקח את הנשק הזה? האם בריידי יכול לחזור להיות בריידי של פעם? שאלה מצוינת.

טריפ רע
מחשבות על אמריקה