מחשבות על אמריקה

קפרניק הכריח את האמריקאים להתמודד עם הדיסוננס התמידי שבו הם חיים. הם לא משתגעים על זה.

היו לי לא מעט התלבטויות לפני שכתבתי את הטור הזה. בהתחלה, כשהגעתי לפה, חשבתי אולי לכתוב טור שבועי או דו-שבועי שיהיה סוג של "יומן אמריקה". בתקופה הראשונה שלי לפני עשר שנים בפיניקס עשיתי משהו כזה ששולב עם טור הפוטבול שלי, אי אז בוואלה. אבל זה הרגיש לי קצת כמו טור בטמקא על הישראלי שמדווח מאמריקה ולכן ויתרתי. גם על התקופה הנוכחית, טראמפ, קפרניק ומה שבינהם חשבתי לכתוב וויתרתי כי האמת היא שקצת מאסתי בטורים פוליטיים שבהם כולם כותבים את אותן תגובות ידועות מראש ואף אחד לא מעוניין להקשיב לשני.

בכל זאת החלטתי, אחרי מה שקרה השבוע – היציאה של טראמפ על שחקני הפוטבול שכורעים בהמנון, התגובה של השחקנים עצמם, התגובות של קארי להזמנה לבית הלבן ובסוף הדברים של לברון ופופוביץ' ואחרים אתמול – לכתוב כמה מילים. אני אנסה שזה לא יהיה טור פוליטי, דעתי על טראמפ ידועה ולכן אין לי רצון להכנס לזה בכלל, אלא יותר לתת את שני הסנט שלי על אמריקה הנוכחית ועל איפה הדברים עומדים היום. אני לא מתיימר להיות אמריקנולוג מדופלם שאוכל פוקס ניוז לארוחת בוקר. אני כן גר פה ומדבר עם אנשים, מקשיב להם ויש לי תקופה די ארוכה שבה גרתי בארה"ב ובאופן עקרוני אני חי את ארה"ב כבר יותר מ-15 שנה בצורה יומיומית אפשר לומר. בכל מקרה, אלו שני הסנט שלי.

1. אחד הביטויים השנואים עליי לגבי ארה"ב הוא "אמריקה האמיתית". כל פעם שמישהו רוצה לדבר על ארה"ב של רצועת התנך או של הדרום הוא משתמש בביטוי הזה, כאילו להפריד מאמריקה המזויפת, זאת שמרבית הישראלים פוגשים – זאת של ניו יורק או סן פרנסיסקו, נניח. האמת היא שאין כזה דבר אמריקה האמיתית. או אפילו אמריקה האחרת. יש עשרות ומאות אמריקות. כמובן שהאמריקה שבה גר יואב דובינסקי בטנסי הדרומית והשמרנית שונה משמעותית מזו שאני גר בה, בפורטלנד הליברלית. אבל אמריקה הרבה יותר מפוררת מזה. לכו לג'ורג'יה, למשל, ותקבלו שם בעיירות הרגילות את הדרומי שאתה מצפה לו, עם המבטא הכבד, חיבה לנאסקאר ולציד (אני גולש פה בכוונה לסטריאוטיפים) ולעומת זאת תלכו לאטלנטה ותקבלו אוכלוסיה הרבה יותר מגוונת וליברלית. כשעשינו טיול בין סן פרנסיסקו לפורטלנד – שתי מדינות כחולות למהדרין – גילינו אמריקות שונות לחלוטין במרחק שעתיים נסיעה. סן פרנסיסקו המפונפנת, אולי העיר היקרה בארה"ב, מלאה באנשי הייטק, ומרחק כמה שעות נסיעה משם, עיירות קטנות שבוולמארט שלהם יש אגף ציד שלם ומוכרים חכות לילדים ובחור שנסע לישראל כי אלוהים אמר לו.

ההבדלים לא קיימים רק בין הכפר לעיר (אם כי כרגע לטעמי זה המאפיין אולי הכי חשוב חברתית בארה"ב הנוכחית) אלא גם בין ערים לערים. אין דומה ניו יורק על שלל המהגרים שלה מכל מקום בעולם לסן פרנסיסקו עם הגירה בעיקר מהמזרח לטובת עמק הסיליקון, ללוס אנג'לס שמאוד מאופינת בלטינים ושחורים לפורטלנד או סיאטל המאוד לבנות. וזה רק בחוף המערבי. בקיצור, להגיד שיש "אמריקה האחרת" או "אמריקה האמיתית" זה פשוט מופרך למדינה בגודל כזה עם כמות כזו של אנשים (ושמהגרים הם חלק אינטגרלי ממנה).

2. אבל, למרות שיש מאות אמריקות שונות, התחושה שלי לאורך השנים היתה שהדבר שמייחד את ארה"ב מהרבה מדינות אחרות, כולל ישראל, זה שלמרות שכולם מגיעים ממקומות שונים, איפשהו מתחת לפני השטח יש אמונה משותפת אחת גדולה שמאחדת את כולם ומאפשרת להם לחתור ביחד לעבר מטרה אחת. אני עדיין חושב שיש אמונה משותפת כזו, אני רק חושב שהיא מורכבת מכמה אמונות. הבעיה היא – האמונות האלו מתנגשות אחת בשניה.

3. החיים האמריקאים מונחים, לטעמי, על בסיסן של שלוש אמונות משותפות. שלוש רגליים לכסא, אם תרצו: אלוהים, חופש הביטוי והגדולה של אמריקה. אני הולך להשאיר בצד את אלוהים כרגע, כי לטעמי הוא טיפה פחות רלוונטי לנושא שאנחנו עוסקים בו, אבל חשוב לזכור – גם במקומות שנחשבים ליברליים, אלוהים הוא עסק גדול בארה"ב. נשאיר את זה לפעם אחרת ונתמקד בשניים האחרים.

הראשון, חופש הביטוי. מסוג הדברים שכל אמריקאי גדל עליהם מגיל אפס, אם ירצה או לא ירצה. מדובר בתיקון הראשון לחוקה. חופש הביטוי היא משהו שמעוגן חזק חזק אצל כל אמריקאי, ליברלי כשמרן. לטעמי הוא גם מה שאיפשר לאמריקה להפוך למה שהיא. זה הבסיס לכל דמוקרטיה. ובניגוד למדינות האירופאיות שבהן הדמוקרטיה הפכה לדרך חיים רק במאה העשרים פלוס-מינוס (וגם אז ידעה עליות ומורדות), הרי שבארה"ב התיקון הזה קיים כבר יותר מ-200 שנה (סוף המאה ה-18, למעשה). זה מה שהופך את הדמוקרטיה האמריקאיות, לטעמי לכל כך חזקה.

אבל רגע. למרות מה שהרבה אנשי שמאל יגידו לכם, החלק הזה של חופש הביטוי והפרדת רשויות ודמוקרטיה לא עומד לבדו בנפש האמריקאית. עוד דבר שכמעט כל אמריקאי מאמין בו הוא שאמריקה היא הדבר הכי אדיר בעולם. אם בארץ וגם בהרבה מקומות באירופה ההרגשה היא (מוצדקת או לא) שפטריוטיות מופגנת (כלומר, בטחון בצדקת הדרך, סמלים לאומיים מופגנים ועוד ועוד) הן מנת חלקו של הימין בעיקר (עזבו שאני לא חושב שזאת ההגדרה לפטריוטיות, אבל אני מדבר על הסמלים שלה), הרי שבארה"ב, לתחושתי, כולם חולקים את התחושה הזאת. אמריקה היא הדבר הכי טוב בעולם. ארה"ב זה המקום היחיד שאני מכיר בעולם המערבי שבו שרים את ההמנון לפני כל משחק, שפורסים דגל ארה"ב ענק, שמקדישים תשומת לב כל כך נרחבת לחיילים ולצבא ולא חסרות עוד דוגמאות.

קחו לדוגמא את אהרון סורקין, הכותב של "הבית הלבן" ו"חדר החדשות", לא בן אדם שייחשד בימניות יתר – ואז תראו את הנאומים הפטריוטיים האדירים שהגיבורים שלו נותנים. תיזכרו בג'ף דניאלס והנאום הגדול שהוא נותן בהתחלה של "חדר החדשות", למשל. אמריקאי גדל כל יום על התחושה שהוא הכי טוב בעולם. והאמת – למה שלא ירגיש ככה? הכלכלה האמריקאית היא האדירה בעולם (עדיין, למרות הכל), אמריקה היא מנהיגת העולם החופשי (כן, עדיין), היא ניצחה את מלחמות העולם ובעצם כמעט אף פעם לא מפסידה (במאמר מוסגר – זאת הסיבה לתחושתי שבגללה ויטנאם היתה שבר כל כך גדול בארה"ב – כמו ישראל במלחמת יום כיפור, האמריקאים פשוט לא רגילים להפסיד).

זאת לדעתי הסיבה – ולא זה שמסיימים בתיקו או שאי אפשר להכניס פרסומות – שכדורגל לא מצליח באמת בארה"ב וכנראה גם לא יצליח בה. האמריקאים מוכנים לקבל רק את הטוב ביותר. הם תומכים הרבה יותר חזק בכדורגל הנשים שלהם מאשר בגברים כי שם הם הרבה יותר דומיננטיים ואם תשימו לב – כל הליגות המצליחות בארה"ב הן כאלו שהן הטובות בעולם בתחומן. סתם בתור קוריוז, יצא לי לצפות באולפן שבו ניתחו את ההפסד של נבחרת הכדורגל שלהם לקוסטה ריקה (נבחרת שהגיעה לרבע גמר המונדיאל האחרון, להזכירכם) – והירידות על אלישע אחרי שהנבחרת שלנו חוטפת היו קטנות לעומת מה שהמאמן האמריקאי חטף. כי לפי הפרשנים, הנבחרת הזאת – שבה למעט פוליסיץ', לא משחק באמת אף שחקן בסדר גודל בינלאומי ראוי – אמורה לפרק את כולם. במונדיאל האחרון, האמריקאים מילאו את הרחובות כשהנבחרת שלהם שיחקה אבל ברגע שהיא עפה, בניגוד לשאר הלאומים, הם איבדו עניין לחלוטין.

3א.  הערת אגב – בקטע הזה של להיות בטוחים שאנחנו הכי טובים בעולם, האמריקאים מאוד דומים לישראלים. לא ארחיב על זה.

4. אבל מה קורה כשהאמונות האלו מתנגשות? ובכן, זה בדיוק מה שקרה כשקולין קפרניק התחיל את המחאה שלו. הוא עימת את האמריקאים בין שתי האמונות שלהם. מצד אחד, חופש הביטוי. יש פסק דין של בית המשפט העליון, אם זכרוני אינו מטעני, שמאפשר לבן אדם לשרוף את הדגל האמריקאי בלי שיעשו לו כלום במסגרת חופש הביטוי. לכרוע בהמנון או סתם לשבת בו בהחלט נופל בהגדרה הזאת. מצד שני, ההמנון הרי מסמל את אמריקה למרבית האמריקאים ולכן כריעה בו היא מבחינת רבים מהם ביזוי שלו. קפרניק בעצם הוציא החוצה את הדיסוננס שבו חי כל אמריקאי.

והנה משהו שאני מניח שמרביתכם יודעים על אמריקאים – הם לא ממש מתים על עימותים. אני לא אחדש הרבה כשאגיד שבארה"ב שולט שיח הרבה פחות חשוף מאשר בארץ.  כשאמריקאי אומר שהוא ממליץ לך לעשות משהו, הוא לא באמת ממליץ – הוא אומר לך לעשות את זה.זה לא קשור לפוליטיקלי קורקט – זאת פשוט התרבות.  ישראלים רבים, ודיברתי על זה לא פעם, אוהבים לקרוא לזה צביעות, ובמידה רבה זה אכן ככה (גם האמריקאים יודעים את זה, דרך אגב). לפעמים זה נחמד מאוד – נניח, כשאתה מנסה לצאת מחניה או להשתלב בתנועה וכולם מאפשרים לך. ולפעמים קצת פחות – נניח השבוע ניסיתי להבין מהמורה של הבן שלי איזה בעיות יש לו בבית ספר וכל מה שקיבלתי זה "איזה ילד נפלא הוא". אבל בכל מקרה, זה משהו שמוטמע חזק מאוד בתרבות. סתם דוגמא קטנה לאיך זה עובד – בשבוע שעבר בפרסי האמי הביאו את שון ספייסר, מי שהיה דובר הבית הלבן עד לא מזמן ואחד האנשים היותר שנואים על הצד השמאלי של המפה, רק בשביל פאנץ' ליין. כל הביקורת על השקרים שלו, על היחס המזעזע שלו למדיה? הכל עף מעבר לחלון. כי אמריקאים פשוט לא מסוגלים שלא להיות נחמדים, אפילו למישהו שיש להם אפס חיבה אליו.

4א. הערת אגב – זאת אחת משתי הסיבות העיקריות לטעמי שהאמריקאים בדרך כלל נהנים לעבוד עם ישראלים, היכולת שלהם לדבר "דוגרי" (הסיבה השניה לדעתי היא היכולת של ישראלים לאלתר בהשוואה ל"בוקיות" האמריקאית. וכן, אני גולש פה קצת לקלישאות אבל דרכן של אלו להיות הרבה פעמים גם נכונות). במחשבה נוספת, לדעתי זה היה סוד הקסם של טראמפ, בטח בתוך המפלגה הרפובליקנית שם אין לו יתרון "אידאולוגי" – היכולת שלו לדבר "דוגרי" קסמה מאוד לאמריקאים שרגילים לדיבורים מנומסים ו"צבועים" (בצורה מוזרה, זה גם קסם להרבה מאוד ישראלים שמאסו בצביעות האמריקאית).

5. אז מה קרה פה? קפרניק הכריח את האמריקאים להתעמת עם הדיסוננס שלהם. עוד יותר מזה, הכריעה שלו בהמנון הכריחה את האמריקאים להסתכל על האמריקה שהם כל כך אוהבים ולגלות שאולי היא לא כזו נהדרת כמו שהם אוהבים לחשוב. הקונספט שכל אמריקאי אוהב לחשוב על המדינה שלו זה "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות" זאת שמבוססת על המונח המאוד אהוב על אמריקאים – מריטוקרטיה. המחשבה שאם אתה טוב, אתה תתוגמל בהתאם ותצליח היא בבסיס החשיבה האמריקאית. מבחינת חלק נכבד מאוד מהאמריקאים, אם אתה עני – זאת אשמתך.

יכול להיות שפעם זה היה נכון, אבל היום אין דבר יותר רחוק מהמציאות. זה לא רק שהפערים בארה"ב בין עניים לעשירים הם עצומים, זה גם שהמוביליות החברתית שואפת לאפס. היכולת של מישהו לצאת מעוני ולהגיע רחוק בכוחות עצמו היא פשוט מצומצמת בטירוף. השיטה, בהרבה מאוד מקומות, פשוט שבורה.

אני ממליץ, למי שמעוניין ללמוד על הנושא, להקשיב לפודקאסטים המצוינים של מלקולם גולדוול, אחד המבקרים הכי בולטים של אמריקה. ישנו רצף של שלושה פודקאסטים בעונה הראשונה שבהם הוא מדבר על נושא החינוך, במיוחד החינוך הגבוה, בארה"ב ומראה עד כמה השיטה שם שבורה. הוא מראה  איך אוניברסיטאות יוקרה מעדיפות להקים קפיטריות עם אוכל גורמה כדי למשוך סטודנטים עשירים מאשר לנצל את הכסף למילגות. הוא מראה איך למרות תוכנית של האוניברסיטאות לתת מלגות לכל מי שעומד ברף כלכלי מסוים (נמוך) ורף אקדמי מסוים (גבוה), כמות המילגות לא השתנתה בכלל, פשוט כי ההשכלה בשלבים המוקדמים (עוד לפני התיכונים) לנערים משכונות מצוקה לא מספיק טובה כדי לעמוד ברף הזה. החלק השלישי של הפודקאסט היה המדהים ביותר, לטעמי, כאשר אתה מגלה שאוניברסיטאות יוקרה מחזיקות הון עתק בבנק ומגייסות הון עתק מתורמים רק כדי לייצר תוכניות יוקרתיות או סתם להחזיק את הכסף בבנק, במקום לתת מלגות או לפתוח את השערים שלהם לאנשים שידם אינה משגת.

סתם כדי לסבר את הדעת – אוניברסיטת הארוורד מחזיקה בבנק לא פחות מאשר 35 מיליארד דולר. שוב, 35 מיליארד דולר. שלושים וחמש. בבנק. היא פשוט חיה מהריבית על זה. רק תחשבו כמה מלגות לנערים שידם אינה משגת את שכר הלימוד המטורף (באוניברסיטאות מהסוג הזה מדובר על איזור ה-40-50 אלף דולר בשנה בקלות) אפשר היה לייצר אם הם היו מוותרים על, נניח, מיליארד דולר. סתם דוגמא שגולדוול נותן היא של אוניברסיטת סטנפורד (אם אני זוכר נכון) שגייסה תרומה אדירה של משהו כמו 600 מיליון דולר מתורם בודד רק כדי לפתוח תוכנית מנהיגות אקסקלוסיבית ל-100 איש נבחרים (שכמובן מגיעים מהשכבות הגבוהות של החברה). הכסף הלך לבנק ומהריבית שלו מימנו את התוכנית.

וזה באמת לפני שדיברתי על היחס המשטרתי למיעוטים, כמות השחורים שבבתי הכלא (ארה"ב היא המדינה עם הכי הרבה אסירים בעולם, רובם המוחלט בני מיעוטים), נושא הבריאות שלמרות אובמהקר עדיין בעייתי להחריד ועוד ועוד אלמנטים שהופכים את המוביליות החברתית לכמעט בלתי אפשרית באמריקה של היום. ולא, אין לי כוונה להיכנס לשאלה באשמתו של מי זה. זה לא כל כך משנה כי זה פשוט המצב.

ואת כל זה, קפרניק זרק בפנים של אמריקה. באמת, איך ציפיתם שהם יגיבו? בהכחשה, כמובן.

6. אז לאן הולכים הלאה? את השאלה הזאת ראיתי שנשאלו לא מעט אנשים אחרי יום ראשון ולאף אחד לא היתה תשובה טובה כי לאף אחד אין באמת מושג. התחושה שלי היא שכרגע אמריקה חצויה ממה שאי פעם אני זוכר. כמובן, לא הייתי פה בשנות השישים אז אין לי מושג איך זה הרגיש כשמרטין לותר קינג צעד ברחובות או מוחמד עלי מחה, אבל נדמה שהפערים רק הולכים ומתרחבים. שבאמת נוצרות שתי אמריקות עם אפס אינטרקציה בינהם. כמובן, טראמפ, מסיבותיו הציניות שלו, נהנה מאוד להעמיק את הפערים הללו. הוא מסיט קבוצה אחת בשניה, רוכב על הפטריוטיות האמריקאית וזה מאפשר לו להתחמק מלא מעט ביקורת על העובדה שת'כלס הוא לא הגשים ולו אחת מהבטחות הבחירות שלו.

אישית, אני לא מאמין שהבחירה בטראמפ מסמנת איזה שהוא שינוי דרמטי ביחסי הכוחות בארה"ב. בואו נזכור – הדמוקרטים עדיין זכו במירב הקולות (לא משתמש בזה כדי לפקפק בנשיאות של טראמפ אלא פשוט כעובדה), ובעיקר – האמריקאים מאוד אוהבים לייצר מערכת של איזונים שבה הם מחליפים את המפלגה השלטת בבית הלבן פעם בשמונה שנים. ג'ורג' בוש האב היה היחיד מאז מלחמת העולם השניה (אם אני זוכר נכון) שהצליח לנצח אחרי נשיא שסיים שתי קדנציות מאותה מפלגה – וגם הוא הודח אחרי כהונה אחת (עוד משהו שהאמריקאים מאוד לא אוהבים לעשות, להדיח נשיא מכהן. רק בוש וקרטר לפניו נפלו. לכן אני לא אתרגש יותר מדי אפילו אם טראמפ ייבחר לכהונה נוספת). גם צריך לזכור שהדמוגרפיה עובדת ברובה לטובת הדמוקרטים – לא רק הגידול במיעוטים, בעיקר היספנים, אלא גם הנטיה שיש היום לעבור לערים הגדולות, מקומות שבאופן מסורתי הרבה יותר ליברלים (אם אני זוכר נכון, בכל המדינות המתנדנדות שטראמפ ניצח, הערים הגדולות הלכו לדמוקרטים – קליבלנד, פיטסבורג, מיאמי וכו'). בסופו של דבר, גם אם הדמוקרטים מפסידים, הרי שהאג'נדה שלהם היא זאת ששלטת. נישואי גייז שלפני 20 שנה נשמעו כמו חלום באספמיה הם מציאות קיימת, ליגליזציה במרבית המדינות היא עניין של זמן ואפילו ביטוח בריאות ממלכתי הצליח בסוף להיכנס וכמו שרואים, טראמפ לא מצליח לבטל אותו למרות רוב רפובליקני בשני בתי הנבחרים. (במידה רבה, ההצלחה הגדולה של הדמוקרטים היתה בעוכריהם. לא רק האג'נדות שלהם והפוליטיקלי קורקט שעיצבן הרבה מאוד אנשים אלא אפילו העובדה הפשוטה שיש נשיא שחור בבית הלבן. כן, הגזענות באמריקה רחוקה מלמות).

השאלה היא – האם הפער שקיים היום, בהנחה שטראמפ הוא אפיזודה חולפת, הוא משהו שניתן לסגור אותו? או שמא אנחנו לפני מהפכה חדשה שמי יודע איך היא תיראה?

דבר אחד בטוח – כמו שגרג פופוביץ' הנפלא אמר אתמול, מה שקפרניק עשה ומה שהספורטאים השחורים עושים (בעצם ממלאים את תפקיד מרטין לותר קינג המודרני) זה להציף את הבעיות על פני השטח, אחרי הרבה מאוד זמן. ואמריקה צריכה לדבר על הבעיות. כן, זה בא בדרך מאוד מעצבנת (האם אתם מכירים מחאה אפקטיבית שלא מעצבנת? אני לא) אבל כנראה שכרגע זאת הדרך היחידה.

וכאילו אין מספיק בעיות לאמריקה:

נו האדל
נו האדל

תגובות

  • יואב דובינסקי

    אני אענה לך בפוסט נפרד מחר. אבל אני מסכים איתך שאין אמריקה האמיתית, אלא הרבה מאוד צדדים וניואנסים.

    הגב
    • יואב דובינסקי

      היות ונראה לי שכבר אכתוב פוסט בסוף השבוע, אתייחס כאן. הייתי 5-6 פעמים בארה"ב לפני שעברתי לטנסי לפני קצת יותר משנתיים. אני חושב שאי אפשר להכיר את אמריקה בלי לגור בה. לא טיול בר מצווה, לא טיול של אחרי צבא, אלא פשוט לגור ולחיות את המציאות.
      אני מסכים שאין אמריקה אחת. ארה"ב מלאה בסתירות פנימיות. אני לא רואה אותה כל כך כאידיאולוגית כפי שהיא מוצגת על ידי יוצרים ליברלים, אלא יותר כפרגמטית ושמעריצה את עצמה. סוג של מכביזם תמידי, שמצדיק את הניצחון באידיאולוגיה, לא משנה כיצד הושג.
      אני חושב שישראל לומדת על אמריקה דרך הוליווד, ביקורים בניו יורק, CNN, MSNBC ופוקס ניוז. אני חושב שהם נותנים תמונה מאוד חדגונית. כלומר, מאוד ליברלית או קונטרה-ליברלית. מהחיים בדרום ומנסיעות במדינות אדומות בדרום ובמידל אמריקה, פוקס ניוז לא מייצגים רפובליקנים. הם מייצגים את טיעון הנגד התקיף לתקשורת הליברלית והטיעונים האלה מתבססים על טיעונים שמרניים די קלאסיים ומתמיכה אוטומטית במפלגה הרפובליקנית. אני בספק כמה מהסטודנטים שלי צופים בפוקס ניוז אם בכלל. אני חושב שחדשות מקומיות למשל, הרבה יותר משפיעות ויותר מאפיינות בעיות יומיומיות.
      אם להתעכב על אחת הסתירות הפנימיות, זה שהאפשרויות כמעט בלתי נגמרות אבל בסופו של דבר הרבה מאמריקה נראה משוכפל. כלומר, הנוף אולי משתנה, פעם הררי, פעם מישורי, פעם ירוק, פעם מדבר, פעם חוף, אבל עיירות בנויות בצורה דומה, אותן רשתות מלונות או מזון בכל מקום. בישראל אמנם כולם אחד בתחת של השני, אבל מרבית המדינה במרחק של עד שעתיים נסיעה מהמרכז. הכל נגיש. לא כך המצב בארה"ב.
      המנטליות פה הרבה יותר מקומית. אמריקנים יעדיפו לטייל באמריקה מאשר לחצות את האוקיאנוס. די נדיר שסטודנטים שלי מספרים לי שהיו בחו"ל, כשחלק אפילו מעולם לא עזבו את טנסי או את הדרום. קרה לא פעם שנהגי מוניות שאוספים אותי משדה התעופה ומנסים לדובב אותי מאיפה אני מגיע, מספרים לי שלא רק שמעולם לא היו בחו"ל, אלא מעולם לא היו בניו יורק, שמשם הקונקשן שלי מגיע. בפעם האחרונה שלקחתי מונית בישראל, אני זוכר את הנהג מדבר עם המשפחה המתוכננת ללאס וגאס.
      אני לא חושב שאמריקה מנומסת במיוחד, אבל אני חושב שאם נותנים כבוד מקבלים כבוד. אני חושב שאמריקה נמצאת במאבק תמידי של פוליטיקה של זהויות ובשיח פנימי מאוד קורבני. טראמפ ידע לשחק על זה.

      הגב
  • אמיתי

    דבר אחד שפחות הוזכר כאן ובמקומות אחרים והוא מאד חשוב לדעתי הוא הפוליטיקה והיכולת לשנות דרכה. או האמון במערכת. זה לא רק אנשים שחורים ומיעוטים אחא ציבורים נוספים והמציאות שמראה שהפוליטיקאים האמריקאים נטשו את העם שלהם ודואגים לעצמם ומקורביהם מזמן. לכן מחאות כמו של קאפרניק מתבקשות כי אין לו סנאטור להתקשר אליו. כמו רוב האמריקאים

    הגב
  • פה איתמר

    יפה מאד.
    אין ספק שיש משהו מאד מילטריסטי בהוויה האמריקאית.
    וגם שספורט הוא כן מאפשר מוביליות חברתית (לעילויים אבל לא רק, גם קריירה של שחקן חיזוק באירופה זה סבבה).
    אבל נראה לי הדבר שמייחד בעיקר את האמריקאים להבדיל מההנהגה שלהם,
    זה ההתעסקות פנימה עם התעניינות אפסית ומודעות כלפי העולם.
    ישנה אגדה, שרק ל 10% יש דרכון.

    הגב
  • רון

    מעניין
    הבעייה שגם אם טראמפ אפיזודה חולפת, יש לו מספיק זמן לגרום עוד הרבה נזקים
    תיקון קטן, צ"ל ג'ף דניאלס ולא ג'ף ברידג'ס

    הגב
    • אריאל גרייזס

      נכון (על שניהם). השאלה אם טראמפ ישאיר אחריו אדמה חרוכה. חשוב גם לומר שהמחאה של קפרניק התחילה (ועשתה המון רעש) כשבכלל אובמה היה בשלטון. טראמפ רק ליבה אותה מחדש עכשיו לצרכיו. כך שאני לא בטוח שאפילו הסתלקות של טראמפ עכשיו תעלים את השסע

      הגב
  • מתן גילור

    תודה אריאל.
    לציין שיותר הצביעו לדמוקרטים זה חסר משמעות, כיוון שאין לנו מושג כמה עוד אנשים היו הולכים להצביע אם כל קול היה נחשב ולמי היו מצביעים.
    וישראל הפסידה ביום כיפור?!

    הגב
    • אריאל גרייזס

      הנקודה שלי בזה שיותר הצביעו לדמוקרטים זה שאין פה איזה רוב ברור לרפובליקנים. יש פה שתי מפלגות יחסית מאוזנות (בניגוד נניח למה שקורה בישראל שבו לגוש אחד יש רוב ברור על גוף אחר).
      ולגבי ישראל - יום כיפור היה ניצחון אדיר, בהתחשב בתנאי הפתיחה, אולי אפילו יותר מאשר ששת הימים. אבל בישראל הוא נחשב לכשלון טוטאלי. הפעם הראשונה מאז הקמת המדינה שבעצם המערכת נכשלה. בטח ובטח כשזה בא שש שנים אחרי הניצחון העצום בששת הימים. וכידוע, התפיסה היא הדבר היחיד שחשוב. קח את לבנון השניה - התוצאה שלה היא ניצחון מוחלט לישראל. מאז, גבול הצפון שקט לחלוטין (יש לזה עוד נסיבות אוביקטיביות כמו מה שקורה בסוריה. ועדיין), אבל בציבור הישראלי היא נתפסת ככשלון עצום והובילה לשינוי מאוד גדול בתפיסה הציבורית של איך מנהלים מלחמה.

      הגב
      • no propaganda

        הטענה שיש רב ברור לימין בארץ היא סתם תירוץ של מנהיגי שמאל כושלים.

        לא חושב שלבנון השניה נחשבת כשלון, היא נחשבת נצחון חשוב בדיוק מהסיבות שהבאת. מצד שני גם בהצלחה יכולים להיות פגמים והיו כאלה והסיקו מסקנות

        הגב
        • רועי

          זה פחות רוב ברור לימין, יותר שמפלגות השמאל הפכו לשמאל קיצוני.

          הגב
          • no propaganda

            זו דמגוגיה, יש אלמנטים קיצוניים גם בשמאל וגם בימין אבל במהותן כל המפלגות חוץ מהרשימה המשותפת ומרזל(אני יודע שזו לא מפלגה) הן בקונצנזוס סביר
            כל שיח ה"בולשביקים", "פאשיסטים" וכו' הוא סתם בא לפלג את המדינה לצרכי פוליטיקה או עשיית הון

            הגב
            • yaron

              1+

          • אריאל גרייזס

            והנה הסיבה שאני לא אוהב לכתוב פוסטים פוליטיים.

            הגב
            • רועי

              זה לא ויכוח על מי צודק, ימין או שמאל.
              אפשר לדון (ואפילו גם להשתכנע) האם מפלגה, לפי האנשים החברים בה והדעות בהן הם מחזיקים, הקצינה את עמדותיה לעומת שנים עברו.

            • אריאל גרייזס

              אפשר, אבל זה לא מטרת הפוסט הזה

        • אריאל גרייזס

          התפיסה הציבורית היא שלבנון היתה כשלון, חד וחלק. ומבחינת ניהול מלחמה - בלא ספק היא גם היתה כזו.
          ולגבי הגושים בארץ - כשהתוצאות פעם אחר פעם הן עקביות, כנראה שהן מייצגות מצב מסוים

          הגב
          • no propaganda

            לא קיבלתי אץ התפיסה הזו בציבור אבל ייתכם ואני לא נמצא בקרב הציבור הנכון :)

            כשאתה מדבר עך התוצאות העקביות, אתה מתעלם מכמה דברים:
            1. בכל הזמן הזה נבחר אותו הבן אדם. אחד שיש לו יכולות פוליטיות מאוד חזקות
            2. ציפי לבנח קיבלה יותר מנדטים וכשלה פוליטית לרתום אליה אנשים כמו ליברמן(ומי שמספר שאי אפשר לקנות את ליברמן פשוט משקר)
            3. השמאל לא הציג אף מנהיג בעל שיעור קומה בכל התקופה הזו

            הגב
            • אריאל גרייזס

              אתה מסתכל רק על ביבי אבל אנחנו מדברים על תקופה של 40 שנה שבה השמאל ניצח רק פעמיים וכל פעם לתקופה קצרה בלבד ושילוב של נסיבות מאוד מיוחדות. לא רק ביבי ניצח אלא גם שרון ואולמרט ויצחק שמיר.

            • אסף THE KOP

              שרון ואולמרט זה ימין ?

            • no propaganda

              שרון ניצח בראש הליכוד אז מן הסתם לצורך הדיון הזה הוא ימין. אולמרט לעומת זאת ניצח כאיש מרכז וקשה מאוד לשייך אותו לימין לא במעשיו כראש ממשולה ולא בסנטימנט שעל בסיסו נבחר(התנתקות).
              אני מאמין שאם השמאל יציג ממנהיג בעל שיעור קומה בתחום הבטחוני מול מי ההיורשים של ביבי הוא יזכה בבחירות אבל כרגע זה לא נראה הכיוון שם.

            • אריאל גרייזס

              נו, באמת, אולמרט היה איש ליכוד כל החיים שלו. את ההתנתקות ביצע שרון אז אפילו בזה קצת קשה להאשים אותו, אבל נניח - בגין פינה את סיני, הוא גם לא ימין? ביבי חתם על הסכם וואי ופינה את חברון, הוא גם הצהיר על פתרון שתי המדינות בנאום בר אילן, גם הוא לא ימין?
              איכשהו, ברגע שהמציאות כופה על אנשי ימין להתנתק מהרטוריקה שלהם (עע אביגדור ליברמן) פתאום הם הופכים ללא ימין

            • איציק

              אולמרט במידה רבה שמאל כמו שמנחם בגין היה "שמאל" בזמן הסכם השלום עם מצריים. אולמרט הוא שמאל ביחס לימין הנוכחי שהיה נחשב לימין מאד קיצוני ומוקצה בתקופתו של בגין. כלומר הכל תלוי בנקודת הייחוס. יחסית לבגין, אולמרט היה ימין (אני לא מתייחס לעניין הפלילי שלו) בייחס לימין הנוכחי הוא די שמאל.

            • Yavor

              דרך אגב, הרבה שוכחים אבל גם רבין ניצח בחירות בהן היה רוב לימין. הבעיה שלו אז היתה הפילוג, ולא מעט מפלגות שגירדו את אחוז החסימה מלמטה ולא נכנסו (אליעזר מזרחי למשל), מה שגרם למחנה השמאל להגיע לגוש חוסם של 61 (44+12+5 של עבודה+מרצ+מפלגות ערביות).

            • אמיתי

              יאבור. לפי ויקי אתה טועה מאד..וגם כך ההשוואה לא ככ נכונה כי שיטת האלקטורים היא דבר אחד ואחוז חסימה הוא דבר אחר.

            • אסף THE KOP

              בגין הוא איש ימין והסכם השלום עם מצריים הוא הסכם שהביא הימין.

              שרון הוא אופורטיוניסט שאותרג על ידי תעמולני תקשורת עם אג'נדה שמאלנית על מנת להתחמק מפרשות השחיתות שהיה מעורב בהן.
              אולמרט היה איש ימין, אבל עזב את הליכוד ונהיה ראש ממשלה מבלי שהיה מזוהה כאיש ימין.

              אגב, אם מחר ביבי מתחיל לפנות ישובים בשטחים המשוחררים ולחזר אחרי אבו מאזן בסגנון פיסוק הרגליים החביב על השמאל הישראלי, גם לו ישכחו את כל הפרשות ושרה תהפוך למאמי הלאומית.

  • יואב דובינסקי

    סורקין והנאומים שלו יוצרים בעיני מצג שווא של אמריקה אידאולוגית. גם המילטון לצורך העניין. אני דווקא מוצא אותה הרבה יותר פרקטית.

    הגב
    • אריאל גרייזס

      את האמילטון לא ראיתי אבל מסכים מאוד לגבי סורקין. באתי רק לתת אותו בתור דוגמא לפטריוטיות שבאה מהצד השמאלי של המפה. לא חסרות עוד לא מעט כאלו.

      הגב
    • shohat

      המילטון היה מאד פרקטי. החלק שלו בבניית עצמתה של אמריקה בשנים הראשונות, וביצירת האתוס, היה אדיר: הכלכלה, הצבא, השלטון המרכזי. אפשר להגיד שבמובנים רבים החזון שלו לגבי אמריקה ניצח את החזון של ג'פרסון.

      הגב
      • אריאל גרייזס

        אני חושב שיואב מדבר על המחזה המילטון. אבל אשמח אם תרחיב על הנושא

        הגב
      • יריב

        יסוד המחלוקת בין הפדרליסטים (כולל המילטון) לדמוקרטים-רפובליקנים (כולל ג'פרסון) היה הכוח היחסי של הממשל הפדרלי לעומת המדינות - והממשל הפדרלי חזק הרבה יותר ממה שהפדרליסטים דימיינו (היו כמה הבדלים לא קשורים, למשל ביחסי החוץ, אבל הם כבר לא רלוונטיים).

        הגב
      • yaron

        וזאת הטרגדיה הכי גדולה של אמריקה ("ההפסד" של ג'פרסון)...

        הגב
      • shohat

        צפה בזה: https://www.youtube.com/watch?v=yrGi48Kx-As (האמת שלא חובה לצפות, אפשר לשים כפודקאסט בזמן נסיעה, מספיק לשמוע).
        זה ממש מעולה. יש גם פרק מצוין על ג'פרסון. הסדרה מעולה מאחר והיא מציגה המורכבות של הדמויות האלו, לא רק מאדירה אלא גם מציגה הפגמים, החולשות והטעויות שלהן.

        ג'פרסון האמין בקהילה מפוזרת, כפרית, כמו וירג'יניה של ימיו. המילטון היה איש ניו יורק-פילדלפיה (לאחר שהגיע לארה"ב). המילטון האמין באמריקה גדולה וחזקה. המילטון האמין בכלכלה חזקה, מבוססת על תעשיה, בעצם הקים את הבנק המרכזי והבורסה, מבנה משטר המסים, שלטון מרכזי חזק (ג'פרסון ממש חשש מזה וראה זאת כחזרה לאירופה מלוכנית), המליטון האמין בצבא וחיל ים חזק, ג'פרסון לא רצה צבא.
        מעניין גם לציין שההתנגדות של המילטון לעבדות היתה הרבה יותר נחרצת מזו של ג'פרסון (אצלו היה פער משמעותי בין האמונה לבין המעשים בהקשר הזה).
        המילטון גם סימל יותר מכל אחד את אמריקה כ"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות" מלידתה. נולד מחוץ לנישואין באי הקריבי Nevis.
        שניהם היו מוכשרים באופן נדיר בקנה מידה היסטורי והשפיעו בצורה דרמטית על הקמת ארה"ב וגם הרבה מעבר - על הרבה מעקרונות המשטר הדמוקרטי. ג'פרסון כתב את הכרזת העצמאות. המילטון בסדרת החיבורים של הפדרליסט בעצם עיצב את החוקה.

        שתי נקודות אירוניות:
        1. הם היו יריבים מרים, אך ג'פרסון הכריע את הכף בבחירות בהן ניצח ג'פרסון, כאשר היה תיקו מוחלט בינו לבין אהרון בר (burr היה סוג של דונאלד טראמפ שהמילטון בז לו, ובסוף נהרג בידיו בדו-קרב).
        2. ג'פרסון קידם וביצע כנשיא את ה-Louisiana Purchase מצרפת ב1803- המהלך ההיסטורי של ביסוס ארה"ב כבעלת הקניין על שטחי המערב (שטח של כ15 מדינות כיום). המהלך היה מהלך מובהק של נטילת סמכות נשיאותית שלא הוכרה מפורשות בחוקה, הוצאה של פי כמה מתקציב ארה"ב. המהלך לא היה מתאפשר ללא המהלכים של המילטון כשר האוצר (ומי שידו היתה בכל) בממשלת ג'ורג' וושינגטון שביסס הקרדיט האמריקאי.

        אני חושב שאפשר לראות הרבה מהאתוס האמריקאי בשילוב וביריבות בין ג'פרסון להמילטון.

        הגב
        • אמיתי

          תודה. מרתק
          בהצלחה עם ירון..(;

          הגב
        • shohat

          בנקודה 1 צריך להיות "המילטון הכריע את הכף בבחירות בהן ניצח ג"פרסון". כלומר, הוא היה זה שהוביל לשבירת הdeadlock לטובת ג'פרסון.

          הגב
        • קירקגור

          בכל פעם שאני נזכר בזה שהמילטון מת בדו קרב על ידי בר אני נתקע לרגע. לחשוב שאנחנו מציינים את זה לצד דיון על התאומה שלהם לעיצוב הדמוקרטיה האמריקאית...

          הגב
          • shohat

            גם הבן של המילטון נהרג בדו-קרב, לפניו.

            לא כל כך מבין את התגובה שלך. אני מניח שאתה לא מכיר את הפרטים לגבי הדו-קרב הזה, ואתה בוודאי שופט הדברים מחוץ להקשר ההיסטורי.
            1. המילטון ובר (שהיה בעצמו סגן נשיא ארה"ב, סגנו של ג'פרסון) היו יריבים מרים. החולשה העיקרית של המילטון היה שהוא לא נצר לשונו והיה מאד ישר (גם בהתייחס לדברים שפגעו בו), ובמיוחד היה קנאי לנושאים של יושר בביצוע תפקיד. הוא ראה את בר כאדם שלילי ומושחת שעניינו הוא לעשות שימוש במשרה הציבורית כדי להתעשר. מבחינת הרקורד של הערכים, התרומה והעשייה היחסית של שניהם - אין שום מקום לתחילתה של השוואה. אחד הענקים בין אבות האומה לעומת הערת שוליים היסטורית.
            2. על רקע התמודדות של בר למשרת מושל ניו יורק, המילטון יצא בסדרה של פרסומים כלפיו, שתקפו את אופיו. מאבקים פוליטים היו כבר אז (גם ביריבות בין המילטון ואדאמס לג'פרסון היה לא מעט מזה. אגב, ג'פרסון ואדאמס חזרו לימים להיות חברים קרובים, והיו האחרונים מה-founding fathers ששרדו. הם נפטרו באותו יום, ה4 ליולי 1826 - 50 שנה בדיוק מיום הכרזת העצמאות. המשפט האחרון של אדאמס היה : Jefferon survives. אך ג'פרסון נפטר בוירג'יניה כמה שעות לפניו). חזרה לענייננו - בר הזמין את המילטון לדו-קרב.
            3. המילטון ניסה בכל דרך אפשרית להימנע מהדו-קרב. הוא התנגד עקרונית לפרקטיקה הזו. הוא איבד את בנו שתלה בו כל תקוותיו זמן קצר קודם לכן. אבל זו לא היתה המאה ה21 אלא תחילת המאה ה-19, והנורמות היו כאלה שאם אתה מסרב לדו-קרב לאחר שעלבת באדם - בעצם הפסדת את כבודך. וזה סוף לקריירה הציבורית שלך, הוכחה שאתה פחדן ולא צודק. אל תאשים בזה את המילטון. חכה... יש עוד. במקרים רבים היה מקובל להגיע להסכמות במו"מ ולייתר הדו-קרב, זו לא היתה ברירת המחדל לאחר ההזמנה, להיפך. אך במקרה הזה בר פשוט התעקש וסירב להגיע לפשרה.
            4. כשבר התעקש על קיום הדו-קרב, המילטון כתב הצהרה בה ציין שהוא מתנגד באופן נחרץ לפרקטיקת הדו-קרב מסיבות דתיות ומעשיות כאחד ושהוא החליט שאם תהיה לו האפשרות לירות ראשון - הוא לא יירה. הוא גם כתב מכתב פרידה לאשתו שהיה מכתב של אדם שברור לו שהוא הולך לקראת מותו. יש לציין שבר לא ידע על ההצהרה הזו של המילטון.
            5. יש עדויות סותרות לגבי פרטי הדו-קרב, ופרשנויות היסטוריות שונות, אך המסקנה המקובלת בקרב היסטוריונים היא שהמילטון ירה ראשון אך לא לעברו של בר (כלומר החטיא בכוונה). לעומת זאת בר בא בכוונה להרוג. לאור העובדות האלו, האם עדיין תזקוף מותו בדו-קרב לחובתו?
            6. גם מעבר להבהרות האלו, אני לא חושב שיש קשר בין גודל תרומתו להקמת ארה"ב, ביסוס כוחה ועקרונות הדמוקרטיה. אם כמפקד מצטייין במלחמת העצמאות, אם כדמות הכי חזקה בממשלה של ג'ורג' וושינגטון ובכל התחומים בהם עסק, ואולי יותר מכל בתרומתו לחוקה. החוקה היא אותה החוקה. והיא התבססה על "מסמכי הפדראליסט" שנכתבו על ידי המילטון (רובם), ג'יימס מדיסון וג'ון ג'יי.

            הגב
            • קירקגור

              הכל טוב, לא חטאתי באנכרוניזם. גם אם בקונטקסט היסטורי זה לא מרחיק לכת עדיין זה סיפור די מותח. במיוחד שמדובר בפוליטקאים הכי רמי דרג של התקופה. תודה על ההרחבה.

            • shohat

              זה הזוי, כן. תודה! ושנה טובה.

          • shohat

            את זה כתבתי על המילטון לפני איזה עשר שנים (הרבה לפני המחזמר הפופולרי), כתיבה קלילה יותר ופרספקטיבה של ניגודיות:

            http://bc-running.com/bcrunning/?p=1223

            הגב
        • יריב

          המילטון לא "הכריע את הכף" בבחירות האלו, או לפחות אין לנו שום מושג אם הוא הכריע את הכף, ובכלל כל הבחירות האלו הן סיפור מאוד מעניין שמי שלומד עליו מהמחזה לא לומד שום דבר אמיתי. בר וג'פרסון היו עמיתים, הם היו המועמדים של ההדמוקרטים-רפובליקנים לתפקידי הנשיא וסגן הנשיא (הדמוקרטים-רפובליקנים סמכו על בר שיביא אלקטורים מהצפון, והוא אכן הביא את המפלגה לשליטה בסנאט של ניו-יורק, ואיתו 12 אלקטורים שהכריעו את הכף), והתיקו היה קודם כל טעות - כל האלקטורים של המפלגה הצביעו עבור שניהם, אחד מהם (לא ידוע מי) היה אמור להצביע רק לג'פרסון. הדברים לא היו מאורגנים במיוחד, וזה איפשר לפדרליסטים לנסות להטות את ההצבעה, אבל בסוף הם נכנעו והפסיקו.

          כמו כן, ההשוואה לטראמפ היא באמת לא רצינית. בר היה קצין בכיר למדי בצבא הקונגרס ופוליטיקאי מנוסה לפני שהגיע להיות סגן הנשיא.

          הגב
          • shohat

            היי יריב, למה אתה כועס? ההערות והתוספות שלך מעניינות.
            אני לא ראיתי בכלל את המחזה המילטון (עדיין, בכל אופן) כך שההנחה שלך שגויה. בהחלט הושפעתי מהסרט של PBS והנרטיב המוצג שם. אני מניח שישנן פרשנויות נוספות.
            העובדות שאני מכיר הן שההכרעה עברה לבית הנבחרים. במהלך שבוע נערכו 35 הצבעות בין ג'פרסון לבור (שאכן אמורים היו להתמודד כנשיא וסגן נשיא), כאשר הספירה בבית הנבחרים לפי מדינות. ג'פרסון לא הצליח להגיע לתשע המדינות הדרושות בכל 35 ההצבעות. עובדתית, אלכסנדר המילטון, שהיה מאד בכיר במפלגה הפדרליסטית התערב וכתב מכתבים במטרה לשכנע את הנציגים הפדרליסטים לשנות בחירתם כדי להוביל לניצחון של ג'פרסון (יותר נכון להפסד של בור, המילטון ראה בג'פרסון יריב אידיאולוגי, אך העדיף אותו בשל ערכיו לעומת בור אותו תיאר כאדם נטול ערכים). לכן נהוג לייחס להמילטון תפקיד מרכזי בהשפעה על התוצאה הסופית (כנראה שגם בור ראה זאת כך). כמובן שתמיד אשמח ללמוד עובדות ונקודות מבט אחרות, ולתקן עצמי אם אני טועה. אני בסך הכל לומד ומתעניין.
            ג'פרסון ובור היו כמובן חברי אותה המפלגה (ג'פרסון אידיאולוגית, בור כחישוב פוליטי) אך לא חברים קרובים ולימים הפכו ליריבים. באותם הימים סגן הנשיא היה מי שסיים שני בבחירות (למשל, ג'פרסון היה סגן הנשיא של אדאמס למרות שהיו ממפלגות יריבות). ולמרות שבר הוצג כמועמד לסגנות, הבוחרים יכלו לבחור בו כנשיא, ושהיה שוויון, בור ניסה לנצל זאת. (כלקח מהפיאסקו הזה אומץ התיקון ה12 לחוקה שחייב הפרדה בין הקולות לנשיא לעומת סגן הנשיא).
            אני פחות בקי בקורותיו של בור ממך אך ממה שקראתי אני מבין שהסתכסך עם ג'פרסון שראה בו בוגד, בהמשך הסתבך גם בפרשות נוספות, ואני לא מתרשם שהיה אדם שעמד בשורה אחת עם וושינגטון ואדאמס, ג'פרסון ופרקלין, מדיסון והמילטון. קצין צבא בכיר ופוליטקאי מנוסה אין ויכוח, השאלה לגבי ערכיו, מטרותיו ומעשיו כפוליטיקאי.
            ההערה שלי על דמיון לטראמפ היתה כדי להוסיף עניין, לא נתווכח עליה. ובכלל, המטרה לא להתווכח אלא לעניין.

            הגב
            • אריאל גרייזס

              מרתק, נחשון. תודה על זה. חייב להעמיק את הידיעות שלי בנושא

        • yaron

          Shohat,
          תודה רבה, אצפה בהקדם!

          הגב
      • יואב דובינסקי

        כן, הכוונה שלי למחזמר המילטון שמגלם איזה אידיאליזם והאבות המייסדים משוחקים על ידי קאסט לא לבן והשיח נעשה בסוג של ראפ. אני בוודאי לא טוען שההגות המדינית של המילטון לא עיצבה את אמריקה.

        הגב
  • צור שפי

    לעניין הפטריוטיזם, האם פטריוט הוא בהכרח זה שחושב שארצו היא הטובה ביותר? אינני בטוח. אני מחזיק מעצמי פטריוט ישראלי ובאותו זמן ער לריבוי חסרונותיה ולעובדה שיש מדינות יותר מתוקנות ממנה. נדמה לי שהגדרה נכונה יותר תהיה שפטריוט הוא מישהו שאיכפת לו ממדינתו.

    הגב
    • אריאל גרייזס

      אני לגמרי מסכים איתך. לא טענתי שהאמריקאים יותר פטריוטיים, הם כן הרבה יותר מרוכזים בעצמם. וכן, הם בטוחים שהמדינה שלהם הכי טובה בעולם (ניסיתי להמנע מהשימוש במילה לאומנות)

      הגב
  • רועי

    אחלה פוסט.
    במקרה חזרתי לפני שבועיים מרודטריפ מסיאטל לסן פרנסיסקו,
    ההבדלים בין הערים לעיירות שכוחות האל (יותר או פחות) הם תהומיים, מדהים לראות את זה בעיניים.

    הגב
  • גל ד

    אתה לא גולש לקלישאות, אריאל, אתה מאמין בקלישאות.

    הגב
    • אריאל גרייזס

      עבדתי עם אמריקאים הרבה מאוד שנים, כולל בארהב עצמה. אני מדבר מהחוויה האישית שלי, יכול להיות שלאחרים היא שונה.

      הגב
    • קירקגור

      כל גולש מאמין בגלים

      הגב
      • אמיתי

        כי גלים באים בגלים

        הגב
        • shadow

          חוץ מכשמגיע צונאמי

          הגב
  • no propaganda

    גם באירופה יש מדינות מאוד פטריוטיות במובן שציינת.
    לדוגמא יש מישהו שעבד איתי שחמותו איטלקיה והוא מספר שהיא טוענת שאין שום סיבה לצאת מאיטליה לחופש בחו"ל: יש אומנות, יש היסטוריה, יש תרבות, יש ים, יש סקי, יש טבע, יש אוכל מצויין.
    הטענה שרק האמריקאים מאבדים עניין במונדיאל אחרי שהנבחרת שלהם מודחת היא שגויה באותה המידה. כל מדינה שיש בה תרבות ספורט מאבדת עניין ויש מכירות כרטיסים המוניות של אוהדים מיד אחרי ההדחה, לפעמים אפילו במחירי הפסד.

    הגב
    • אריאל גרייזס

      האמריקאים יצפו בהמונים במשחק של הנבחרת שלהם במונדיאל, הם לא יראו את הגמר אם היא לא שם. זה לא נכון לגבי מדינות שאוהבות כדורגל.
      ולגבי איטליה - נו, אני גם מכיר ישראלים (יש לי גם כאלו במשפחה) שבטוחים שיש הכל בישראל. לא על זה אני מדבר בכלל. אני מדבר על הבטחון בזה שאתה הכי טוב בעולם וכל דבר שאתה עושה הוא הכי טוב.

      הגב
      • no propaganda

        השתכנעתי

        הגב
  • אסף the kop

    רגע... אז קפרניק כורע ברך בזמן נגינת ההמנון כי Black lives matter ?
    מדהים בעיני, כי אם Black lives matter אז למה הם מעורבים, מבחינה סטטיסטית, בלרצוח זה את זה ואחרים יותר מאשר כל קבוצת מיעוט אחרת בארה"ב ? האם יכול להיות ש Black lives matter רק כאשר מי שהורג אחד מהם הוא לבן או שוטר ? כלומר כל עוד הם טובחים האחד בשני זה בסדר ? (ממש כמו אצל הדפוקים של האיסלאם הרצחני).

    והעובדה שבתי הכלא מלאים בשחורים לא נובעת מהקלגסיות של האדם הלבן, אלא מהעובדה, אעפס, שהם עוסקים יותר בשפיעה.

    ולמה דווקא השחורים הם המיעוט הדפוק, איך זה שהמהגרים האסייאתים והמקסיקנים כן מצליחים לצאת באופן מרשים יותר מהשחורים ממעגל העוני ולהשתלב בחברה ? איך זה שממשפחות אסייאתיות עניות כן יוצאים כאלה שפורצים למעלה ? אולי זה נובע מכך שהם קצת פחות מתבכיינים ושואפים לקצת יותר מאשר להיות נתמכי סעד ?

    נ.ב. 1
    גם אתה נוסע לארה"ב כי האלוהים (שלך) אומר לך ככה. לא סתם אתה חי את ארה"ב כבר 15 שנה באופן יום-יומי.

    נ.ב. 2
    על איזה ניצחון של אג'נדה דמוקרטית אתה מדבר ? הניסיון לכפות על אנשים מה לחשוב ואיך לדבר (דיקטטורת הפולטיקלי קורקט), היא הגורם העיקרי שהביא את ארה"ב למצב החברתי שאתה מתאר.

    הגב
    • אריאל גרייזס

      אישית אני נוסע לארהב כי שלחו את אשתי לפה מהעבודה

      הגב
      • אסף THE KOP

        15 שנה זה המון זמן...
        אם לא היית רוצה ארה"ב לא היית חי אותה.

        הגב
        • אריאל גרייזס

          מה עדיף, לחיות את ליברפול?

          הגב
          • אסף THE KOP

            השאלה באיזה גיל אתה מעדיף למות ?
            אם צעיר יחסית אז ליברפול היא הפיתרון המושלם עבורך.

            הגב
    • היסטוריה לעניים

      לא חושב שיש ספק שהאג'נדה הדמוקרטית מנצחת באמריקה ב50 השנה האחרונות. מנשים לגייז למריחואנה להפלות וסקס. כל קרב כזה כבר הוכרע. רובם לפני הpc לרובם הpc עזר.
      גם תמונות אידיאליות או קטסטרופליות משתנות. אמריקה אחרי משבר כלכלי ענק, לחשוב שתוך עשור מגיעים לנקודת שווי משקל ותור זהב זה תמימות יקח זמן לחברה להתייצב שם ואין לי מושג איפה נקודת הבאלאנס תהיה.

      הגב
      • אריאל גרייזס

        בכל העולם, דרך אגב, לא רק בארהב. אבל בארהב יש תגובת נגד חזקה (חלק בגלל גזענות שמושרשת בהרבה מקומות וחלק גדול מאוד בגלל הדת שלא הרחבתי עליה אבל היא דומיננטית מאוד ועוד מלא גורמים שלא זה המקום להרחיב עליהם) וככה נוצר המצב הנוכחי.
        בנוסף, יש את הגלובליזציה שמשפיעה מאוד,על כל העולם כמובן.

        הגב
      • אסף THE KOP

        ניצחונות חשובים אך לא מהותיים למרבית האוכלוסיה.
        הכלכלה שמשפיעה פי אלף היא ימנית פר אקלסנס והקפטליזם שולט.
        הלאומיות והבדלנות גם מתחזקים (שוב) לאחר שנים של ניסיונות להנחית את מדיניות הרב-תרבותיות והגלובליזציה הפוליטית.

        הגב
        • בובו

          נקודה טובה. לא מבינים שהקרבות החשובים באמת נוצחו הרחק מעיני התקשורת. הפערים הגדולים שנפתחו בגלל חמדנות לשמה הם הבעיה האמיתית והם מובילים במידה רבה למצב של כליאה המונית וכו' (ממליץ לקרוא את פריקונומיקס בהקשר של כלכלת כנופיות סמים). הם צריכים שם באמריקה כנראה ניו דיל אבל זה לא נראה אפשרי אם אפילו אחרי המשבר האחרון שום דבר לא זז.

          הגב
        • יריב

          באמריקה לא היה כמעט שמאל כלכלי בחמישים השנים האחרונות - זה לא היה חלק מהפלטפורמה הדמוקרטית (זה כן נעשה חלק בשנים האחרונות).

          הגב
    • גל ד

      השחורים בארה"ב לא "היגרו." אני מתאר לעצמי שאתה כותב מתוך בורות, ולא חלילה מחוסר יושרה.

      הגב
      • איציק

        היכן אסף כתב שהשחורים היגרו?
        הוא כתב שמהגרים הגיעו עם מצב כלכלי קשה ודאגו לצאת ממנו. לעומתם, השחורים (שלא היגרו) לא יוצאים ממצבם הקשה למרות שאין להם בעיות שפה או הכרת המערכת.

        הגב
        • אסף THE KOP

          לא ציפיתי ממנו לתגובה אינטליגנטית.

          הגב
    • Amir A

      אסף, שאלה מצויינת. גם אני שואל את זה כאן כבר 17 שנים. איך זה, לעזאזל, שהשחורים לא מצליחים להוציא את עצמם מהבור שבו הם נמצאים (גם אם לא באשמתם)? ברור לכולם שהמפתח ליציאה מהמצב הזה הוא החינוך, אז איך זה שהקהילה השחורה, שהיא קהילה מאוד מגובשת, לא מצליחה להניע תהליך שיגרום להורים להילחם על החינוך של הילדים?

      הגב
      • איציק

        שאלת הפוכה. האם באמת המצב לא השתפר? האם מצבם של השחורים כמו בשנות ה-60, או ה-70 או ה-80 וכו' או שיש שיפור מתמיד והקטנת פערים אך הקצב אטי?

        הגב
        • Amir A

          שום הקטנת פערים. השחורים מתקדמים לאט אבל השאר רצים מהר. אתמול יצא מחקר שמצא שמרבית המשרות החדשות בארה"ב מוצעות באותם אזורים (של ערים וקהילות מבוססות). באזורים הנחשלים, איפה שאנשים סיימו תיכון במקרה הטוב, אין שום התקדמות כלכלית מבחינת משרות חדשות. בלי השכלה היום אתה נשאר בצד, ובאופן עקבי נתוני ההשכלה באוכלוסיה האפרו-אמריקאית חלשים בהרבה מאשר בשאר האוכלוסיות. בשנת 2015 אחד מתוך ארבעה שחורים בגיל 18 לא סיים תיכון. 75% מסיימי תיכון לעומת 83% ממוצע ארצי, 88% אצל הלבנים ו-90% אצל האסייתים. ואני יכול להבטיח לך שמבין המסיימים, הרבה סיימו עם דיפלומה על הנייר אבל לא כזו שתאפשר להם להמשיך ללימודים גבוהים.
          מחקר שהתפרסם לא מזמן על ציוני SAT (הפסיכומטרי האמריקאי) מצא שבמתמטיקה הציון הממוצע של שחורים היה 428 (סולם של 200-800) לעומת 534 של לבנים ו-598 של אסייתים. מתוך אלו שקיבלו 750-800 רק 2% היו שחורים. מתוך אלו שקיבלו 300-350 35% היו שחורים. ועוד עלתה הטענה שהפער גדול עוד יותר ממה שהמספרים הללו מציעים.
          אז לשאלתך, המצב לא השתפר. הוא רק מחמיר. נכון שכבר לא תולים שחורים מהעצים בלינצ'ים אבל היכולת שלהם להתמודד עם חברה של המאה ה-21 נדפקת לגמרי.

          הגב
      • אסף THE KOP

        אולי כי הם עסוקים בלכרוע ברך ולהנציח עד קץ הדורות את המסכנות והרצון שלהם להיות נתמכי סעד מאשר אשכרה להתפתח ולעשות משהו עם חייהם.

        דפוקים בראש כמו הפלסטינאיים.

        הגב
        • Amir A

          אנחנו מסכימים לחלוטין לגבי הנצחת המסכנות. אני תמיד מביא בתור דוגמא את טקס הקבורה שמנהיגי הקהילה עשו לפני כמה שנים למילה ניגר. עם ארון וכל זה. לעזאזל, תשקיעו את כל האנרגיה הזו בחינוך מיני כדי שנערות בגיל התיכון לא ימצאו את עצמן עם ילד ובלי עתיד. תשקיעו בחינוך של ההורים. לא יודע מה. אני משוכנע שיש הרבה תוכניות קהילתיות, אבל אלו דברים מקומיים ולא משהו שעובד ברמה הלאומית.
          לפני הרבה זמן העלתי כאן את הרעיון של חיבור בין גובה הקיצבה שמשפחה מקבלת ובין הישגים של הילדים בבתי הספר וכדומה. דהיינו, שתהיה קיצבה מינימלית שכל אחד שזכאי לה יקבל, אבל שתהיה אפשרות לקיצבה גבוהה יותר אם ילדי המשפחה משקיעים בבית הספר וכדומה. רצו למרוח אותי בזפת ונוצות.

          הגב
          • אסף THE KOP

            מתנצל שאני חובר שוב לשחורים של המזרח התיכון מבחינת הנצחת הדפיקות, אבל נראה לי שזה קשור לתרבות החמולה שקיימת הן בחברה הערבית והן בזאת השחורה.
            והיות וכבוד החמולה זה הדבר החשוב ביותר, אז כולם חיילים בה. והיות ובתרבות שלהם מאוד חשוב שכולם יידעו לאיזו חמולה יש יותר כבוד, הם עסוקים בלרצוח אחד את השני על כלום.
            אהה... ובגלל שהם סוגדים לכבוד החמולה, ההוכחה למי יש יותר גדול וכו', אז הם גם נהיים יותר אלימים ופתאום מוצאים את עצמם בבתי הכלא.
            כמו אצל הפלסטינאיים, אי אפשר להאשים החמולה ולכן האשם האוטומטי הוא הקלגס הלבן.

            הגב
            • Amir A

              האמת שאף פעם לא חשבתי על ההסבר הזה. צריך לחשוב על זה קצת.

            • אסף THE KOP

              מזכיר קצת את מה שקורה בגבעתיים... (-:

            • ניר

              אחסוך לך את המחשבה - תרבות החמולה קיימת הרבה יותר אצל ההודים או הקוריאנים מאשר אצל השחורים (שאצל העניים בהם ילדים רבים לא מכירים אף פעם את אבא) ושתי האוכלוסיות הראשונות הן סיפור הצלחה.

            • ניר

              הפתיחה של ״אחסוך לך את המחשבה״ יצאה פלצנית ומתנשאת. אי אפשר לערוך תגובות אז אני מתנצל מראש בפני אסף ומי שיקרא.

            • Amir A

              ניר, אז קיימות שתי אפשרויות. או שההסבר של אסף שגוי או שההסבר של אסף נכון אבל אצל ההודים והקוריאנים קיימים מרכיבים נוספים שחסרים בקהילה השחורה ואשר מאפשרים להם להתגבר על המכשול האמור. אני לא יודע מה התשובה כמובן אבל זה מחייב מחשבה :-)

            • אמיתי

              אם במקום אסף מי שהיה כותב את התגובה היה איזה גרבוז ובמקום שחורים היה כתוב מזרחיים איזה חפלה הייתה כאן..

            • אסף THE KOP

              כתבתי חמולתיות.
              מה שחשוב זאת לא החמולה, אלא כבוד החמולה.
              וכבוד חמולה זה דבר שניתן לפגוע בו, לשיטתם, אפילו במבט מצד מישהו שלא נראה למישהו החמולה מכבד מספיק.
              זאת הבעיה שלהם.

            • אסף THE KOP

              אמיתי -
              אין לך מושג על מה אתה מדבר.
              הקיפוח המזרחי הולך ומתמסמס. גם בגלל הנישואים בין העדות וגם בעיקר בגלל שמזרחיים רכשו השכלה ו/או הפכו לאנשי עסקים מובילים.
              להשוות אותם לדפיקות של השחורים זה עלבון.
              אתה יוצא גרבוז.

            • אמיתי

              כתבת על השחורים הרבה דברים..יש כאלה שחושבים באותו האופן על עדות המזרח ועיירות הפיתוח. לא רואה ההבדל ביניכם זה הכל

            • אמיתי

              עדיין לא היה לנו ראש ממשלה מזרחי..לא התייחסתי להאם יש או אין קיפוח אלא לאיך שאנשים מסויימים מסבירים לעצמם דברים על השונה מהם. לא ברור איך אני דווקא יוצא גרבוז כשאתה בעצם אומר על השחורים מה שגרבוז או דומיו אמרו על המזרחיים

            • אסף THE KOP

              כי גרבוז דיבר על מזרחיים שהם הכל חוץ מדפוקים. הוא בעצם בז להם ולהתקדמות שלהם ומרגיש מאוים על ידה. אליטה ישנה ונכחדת שכמותו.

              השחורים לא באותו מצב. הם עדיין שנמצאים בדפיקות והעליבות שלהם.

            • איציק

              וטוב שלא היה ראש ממשלה מזרחי. ראש ממשלה מזרחי זו לא המטרה. אם יש מזרחי טוב, וטוב ממועמדים אחרים, שיהיה רוה"מ. שתהייה אישה, אתיופי או מעורב ירושלמי. היו כמה מזרחיים מבטיחים בזמנו, אך הם לא הגיעו לתפקיד לא בגלל מיזרחיותם. הדיבור על ראש ממשלה מזרחי, כמו שדיברו בארה"ב נשיא שחור, נשיאה אישה לדעתי פסול. צריך רוה"מ טוב ללא ייחוס למגדר או עדה.

            • אמיתי

              אתה מיתמם..גרבוז בז להם כפרימטיביים מנשקי מזוזות ומשטתחי קברים. די דומה לאיך שאתה בז לשחורים ולערבים.
              יש המון קווי דימיון בין מצב המזרחיים בארץ לשחורים בארהב. ובין איך שאתה מתבטא לגרבוז. אנלוגיה די פשוטה

            • אמיתי

              איציק הזכרתי ראש ממשלה מזרחי כקוריוז. אסף טוען שמצבם של המזרחיים טוב משל השחורים בהרבה. זו הייתה דוגמית

            • איציק

              הדוגמה לא טובה, כי מה שאתה אומר שמה שחשוב זו העטיפה. בואו נעטוף את המזרחיים ברוה"מ מזרחי והחומוס אחלה. מה שאסף אומר ובצדק זה שיש המון היי-תקיסתים מזרחיים, מנהלי בנקים, סופרים ח"כ-ים והם נמצאים ביותר ויותר נקודות השפעה. רוה"מ מזרחי זה עיניין שיגיע באופן טבעי, עם המעורבים לא ישתלטו על כולנו קודם לכן.

            • אמיתי

              זה לא מה שאני אומר..וזה בטח לא מה שאסף אומר..
              יש גם שופטים היי טקיסטים ומה שלא תרצה שחורים.
              אבל רוב האסירים בארץ הם מיזרחיים. רוב העניים גם כן. יש קורולציה ברורה. ושוב זה לא העניין ולא הנושא. השאלה היא למה זה ככה? האם זה אשמתם כי הם (לטענת אסף וגרבוז) פרמטיביים או שיש דברים אחרים ומובנים שגורמים להם להשאר במקום. אי אפשר לצאת נגד גרבוז ולכתוב את מה שאסף כתב. זה אותו הדבר בלי קשר למצבם של השחורים שם והמזרחיים כאן

            • איציק

              אני חושב שהנתונים שלך נכונים אך ההקבלה לא. אני חושב שהפערים בארץ קטנים בין מזרחיים לאשכנזים מאשר בארה"ב (ולפי מה שאמיר כתב, אין שם צמצום פערים), "ההתבוללות" בין מזרחיים לאשכנזים פה די טבעית, כאשר בארה"ב זה חריג (הכוונה בין שחורים ללבנים). לכן, הנתונים שלך נכונים אך בסבירות גדולה לאורך זמן לא יחזיק מעמד והסטטיסטיקה תשתנה, כאשר המעורבים ייקחו נתח יותר ויותר גדול.

            • shadow

              אמיתי - השאלה אם האבחנה שעשה אסף נכונה בעינייך?

              אני חושב שזה עניין של השקפה. מה מידת האחריות שאתה נותן לפרט על חייו ומה מידת האחריות של הקבוצה.

            • אמיתי

              שדאו איציק. זה לא משנה. אי אפשר להלין על גרבוז ואז לעשות אותו הדבר על השחורים..
              איציק לפני 50 שנה לא היו שחקני אנביאיי שחורים. הם בכל זאת התקדמו קצת. וטריסטן תומפסון הכניס את אחת מהקרדשניינז להיריון. יהיה בסיידר.
              כל מה שאני אומר שאסף הוא צבוע. זה הכל.
              האם זה אשמת אנשים שנולדו בנקודת פתיחה פחות טובה שיותר קשה להם? לוידע. רוב המחקרים מראים שקשה לצאת מזה ורק מעטים מצליחים. בהמון תרבויות. וכפי שאריאל כתב המוביליות החברתית באמריקה בנסיגה. ייתכן שפה בארץ היא בעלייה.

            • איציק

              אני חושב שיש חילוקי דעות בינך לבין איציק (אלפסי) בנוגע לאחריות.
              ברצינות, מדובר במידתיות. ודאי שהשחורים התקדמו, ואם אמיר צודק (סומך עליו), אז התקדמו פחות בהרבה מהאוכלוסיות האחרות. כלומר בייחס לאחרים נסוגו. כלומר מדובר על התקדמות יחסית ולא אבסולוטית (כן, יש להם טלפונים תאיים, מה שלא היה להם בשנות ה-60). בארץ יש סגירת פערים (לפחות אני רוצה לקוות), ולכן ההשוואה לא נכונה.

            • אמיתי

              אין סגירת פערים אבל שוב זו לא הנקודה..אסף מתנשא על שחורים וערבים שהם חיים בחמולות ואלימים אבל לגרבוז אסור להתנשאות על מזרחיים בקשר לפרקטיקות שלהם?
              לא יודע מה אלפסי חושב אבל אין בעניין הזה 100 אחוז. לכל אחד אחריות על חייו אבל מה לעשות שלא לעולנו את אותן האופציות לבחור מהן. לא פשוט

            • איציק

              מכל מה שכתבת, אותי הכי מעניין זה המשפט "אין סגירת פערים" כי אם הוא נכון, אז אנחנו עמוק בבוץ. מה שאסף, גרבוז, אתה ואני כותבים זה קשקוש לעומת מה שיהיה כאן. האם יש לך נתונים, או זו תחושת בטן?

            • אמיתי

              ומה כתבתי אחכ?
              אתה חיי פה לפחות כמוני. יד על הלב הפערים נסגרו?

            • Amir A

              איציק, רק תזכור להבחין בין מתן הזדמנויות וניצול הזדמנויות. מבחינת מתן הזדמנויות כמובן שיש התקדמות עצומה לשחורים בארה"ב. הכל פתוח בפניהם היום ומוגן מבחינה חוקית. ואפילו הרעה החולה של אפלייה מתקנת עדיין נמצאת כאן. השאלה היא מה עושים עם זה, וכאן יש להם, בתור קהילה, בעיה רצינית.

            • אמיתי

              לי יש התערבות שלפחות בבתי הסוהר הפערים יצומצמו בלפחות אשכנזי אחד. או בבתי המשפט לכל הפחות

            • איציק

              אמיתי,
              לא יודע על איזה אח"כ את כותב. אני כן חושב שיש סגירת פערים. אני רואה עם מי אני יצאתי ועם מי הילדים שלי יוצאים. אני מלמד באקדמיה ובמספר מוסדות, ורואה הרבה יותר מזרחיים ממה שהיה בתקופתי בסוף שנות ה-80 ובשנות ה-90. אני רואה זאת גם בתארים הגבוהים. שר מזרחי זה לא רק שחל או מישהו מש"ס ואפשר להמשיך הלאה. אני בהחלט חושב שזה מאד שונה היום ומסכים שיש עוד דרך ארוכה אבל הכיוון ברור.
              Amir A,
              ברור לי, זו הייתה הכוונה, לא האם יש אפשרות אלה האם האפשרות מנוצלת. למרות שגם זה שדה-יורה יש הזדמנויות לא אומר שדה-פאקטו הן קיימות.

            • איציק

              אמיתי,
              אתה עושה פה משהו לא ראוי, אתה מערב פה את yaron לדיון לא לו.

            • אמיתי

              הכיוון ברור אבל יש עוד פערים. ושוב גם באמריקה הם נסגרים אבל יש עוד דרך. הזמנתי לדיון גם את אביאל. תותח כבד

            • איציק

              ודאי שיש פערים, מי אמר שלא?
              הפערים נסגרים, זה מה שאני טוען.
              אצל השחורים הפערים לא נסגרים, ראה ערך Amir A.
              גם אביאל וגם yaron, אני פרשתי.

            • אסף the kop

              אמיתי
              קצת מצחיק להשוות אותי לגרבוז שאני טוען שהמזרחיים אינם דפוקים אלא ההפך הגמור, השתלבות כמעט מלאה במוקדי הכח. וזה בדיוק מה שמפחיד את גרבוז, לא אותי.

              אני מבין למה הניסיון לצייר אותי כמתנשא על המזרחיים הוא הנשק בו אתה מנסה להשתמש. אחרי הכל, אתה נוקטת בטקטיקות שמאלניות ידועות של השחרת האחר על מנת שלא להתמודד עם הטיעון.

              שעם לב שחוץ ממך אחרים הבינו את הטיעון שלי. מעניין למה.

            • אמיתי

              אין לי מושג מי הבין מה אבל אתה לא ככ הבנת..
              אתה *לא* מתנשא על מזרחיים
              אתה *כן* מתנשא על ערבים ושחורים
              בדיוק כמו שגרבוז מתנשא על מזרחיים
              זה לא קשור לאם הפערים נסגרים ומתי. זה קשור בדרך בה אנשים כמוך רואים את השונה מהם. בדיוק כמו גרבוז. גם אתה כנראה מפחד. וכן עברתי קורס בקרן החדשה להשחרת האחר..
              איזה טיעון הבאת? לפחות גרבוז חי עם מזרחיים שהוא מבקר אתה אני מניח לא ככ עבדת או חיית עם שחורים. ועדיין שניכם הצלחתם להגיע לאותה המסקנה

            • אסף the kop

              ודאי שניסית להשתיק, על ידי הדבקת תוית של גזען. פרקטיקה שמאלנית ידועה.
              אני הסברתי את שלי. אתה קשה קליטה, זאת כבר בעיה שלך. לי אין פיתרון. אתה יכול לצעוק גזען עד מחר, אבל תשאר שקרן.
              אם הייתה לך יכולת הבחנה בסיסית היית מבין שאני מקפיד לענות לכל אחד על פי סגנונו.
              משמח שאתה מכור לתגובות שלי.

          • איציק

            האמת, אני די מסכים עם ההצעה שלך לגבי הקשר בין קיצבה להישגים אבל זה לא מבטל את הרצון למרוח אותך בזפת ונוצות. לדעתי זה הולך יופי ביחד ;)

            הגב
          • yaron

            אני חובש קסדה :-)
            הנצחת מסכנות זו גישה שמאלנית... "סעד" במינונים גבוהים מדי הרסני כמו מנת יתר.

            הגב
          • אסף the kop

            1. לא ברורה לי מהי ההתנשאות באבחנה שלי שהחברה הפלסטינאית וגם זאת של השחורים בשכונות היא חמולתית ?
            2. לא ברורה לי מהי ההתנשאות באמירה שכל עוד הכבוד של החמולה היא הדבר החשוב ביותר הם ישאבו אל נבערות ופשע ?
            3. גרבוז הכליל על מצביעי הימין שהם משטתחים על קברים ומנשקי מזוזות. קרי, באנדרסטייטמנט טען שהם פרמיטיביים. זאת הגזענות באמירה שלו.
            4. מה יש לי לפחד ממזרחיות ? אשתי מזרחית שמדברת ערבית שוטפת, הילדים שלי חצי מזרחיים, חצי אשכנזים. למי אכפת ? אשתי ניצלה את ההזדמנות שהיינו בצפון בכדי לבקר כמה קברי צדיקים שם. אז מה ? החברים שלי ברובם צאצאים ליוצאי עדות המזרח. כמוני, יש לא מעט משפחות ישראליות. לדבר על קיפוח מזרחיים היום זה קשקוש.
            אין שום קשר בין מצב ה'מזרחיים' בישראל למצב השחורים בארה"ב.
            4. לסיכומו של עניין. אתה ממציא דברים בשם אומרם ואז תוקף אותם. סוג של תרבות דיון סכיזופרנית.

            הגב
            • אמיתי

              1+2=3
              אתה מכליל עליהם שהם פרמטיבים מה לא ברור פה. בול כמו גרבוז.
              ואתה שוב מתבלבל. אתה מפחד מערבים (ושחורים) לא ממזרחיים.
              4.לא המצאתי כלום. רק לקחתי את האמירות שלך. ששוב לא ממש מבוססות על כלום בטח בקשר לשחורים.
              אתה גזען כמו שגרבוז גזען גם אמא שלך הייתה הטבחית של מלך מרוקו. אין קשר

            • אמיתי

              *אם

            • איציק

              אסף, שאלה לא קשורה לחלוטין. למה כשאתה שם סימן שאלה '?' אתה מקליד כמו במכונת כתיבה ולא במחשב, קרי שם רווח לפני סימן פיסוק. במכונת כתיבה היה מקובל לפני ואחרי סימן פיסוק לשים רווח. כיוון שהמקליד היה אחראי מתי יורדים שורה אז המקליד דאג לא לרדת שורה לפני סימן הפיסוק. בימי המחשב, המחשב מחליט מתי יורדים שורה. כך יוצא שהרווח מסמן למחשב שזו מילה חדשה ואפשר את המילה הבאה, שהיא בעצם סימן פיסוק, להוריד שורה. כך קורה שיש לך שורות שמתחילות עם סימן שאלה.

            • אסף the kop

              כרגיל אצלך, גידופים והאשמות מגוחכות על גזענות.
              להגיד שהחברה הערבית היא חמולתית זאת לא גזענות אלא עובדה. יחד עם זאת, אני לא טענתי שהיא פרימטיבית, זה שקר חצוף שלך. מה שכן טענתי זה שלהפוך את כבוד החמולה לדבר החשוב ביותר שואב את הנמנים עליה למציאות של אלימות ועוני. החמולה נותנת אומנח תחושה של משפחתיות וביטחון ופיצוי על הכישלון האישי, אך מאידך לא מאפשרת לך לפרוץ למעלה, ממש כמו מה שהכנופיה בארה"ב נותנת לשחור שחבר בה. לפטור את האבחנה הזאת כגזענית, לא מעידה על חוכמה גדולה.
              וכן, אני מניח כל חייך גדלת ועבדת עם שחורים כך שאתה יודע שמצבם הדפוק נובע בגלל גזענות ולא מסיבות פנימיות של הקהילה... הטיעון לפיו חייבים להכיר ולחיות לצד הגורם אותו מבקרים הוא אינפנטילי ותמיד ניתן להשתמש בו כחרב פיפיות בויכוח.
              לגבי הערבים, בניגוד לגבורה שלך, אני מודה שאני אכן מפחד מהם. מםחד, אך לא ניגף מפניהם. על כן, תמיד אעדיף לשמור על עירנות בכל הקשור לממשקים איתם. בטח גם זה ייחשב בעיניך כאקט של גזענות. שיהיה.

            • אמיתי

              שוב. אני גוזר גזירה שווה לך ולגרבוז. אם להגיד על מישהו שהוא משטתח על קברים זו גזענות ולפי עדותך זה נכון מה ההבדל בין זה והאבחנה שלך על חמולות? אתם עושים את אותו הדבר. אם הוא גזען כך גם אתה.
              חדוב להכיר קצת את האנשים שאתה מבקר את החברה שלהם. קצת. נותן איזשהי אמינות לכל האבחנות שלך. או להביא מחקרים או דוגמאות. אתה יכול להגיד מה שבא לך אבל זה חסר משמעות אם אין לזה תימוכין במציאות. וכן. יצא לי לעבוד לא מעט עם שחורים והיספנים וגם לגור לידם. לא עושה אותי יותר חכם ממך. רק בעל ניסיון.
              ובקשר לגידופים אין לי מושג על מה אתה מדבר. מעולם לא קיללתי אותך או אחרים פה. אתה לעומת זאת..

            • איציק

              למה לומר על מישהו שהוא משתטח על קברי צדיקים זו גזענות? זו לא מחמאה, ולדעתי יש בזה הרבה מהפגניות אפילו אבל זה לא על רקע גזעי כי אם התנהגותי ללא קשר למי שעושה זאת.

            • אסף the kop

              ההבדל הוא באבחנה שהחמולה/כנופיה מונעת מהחבר בה להתפתח. אם הייתי גרבוז הייתי טוען שהפרט בחמולה הוא נחות. זה ההבדל בין מי שגזען למי שלא.
              אני אוכל במסעדה אסייאתית ליד העבודה ובעברי יצאתי לכמה דייטים עם אתיופית. גם התנדבתי 3 שנים בלימוד של ילדים אתיופיים. האם אני צריך אשכרה לגור איתם בשכונה בשביל להיות כשיר לעדות עבורך ?
              ואיפה המחקרים שלך שאתה כל כך מתהדר בהם ?
              כמו כן, בפעם האחרונה שבדקתי, לכנות מישהו גזען, ללא הצדקה, זה לא רק גידוף אלא הוצאת דיבה.

            • אסף the kop

              איציק.
              התרשים פשוט.
              גרבוז התנשא מעליהם וראה בהם פרימטיביים. זאת הגזענות שבדבריו.
              אפשר לטעון שאקט ההשתחטחות הוא פרימיטיבי (תכל'ס לא ברור לי למה ? שאנשים עולים לקבר יקיריהם זה בסדר ולעלות לקבר צדיק זה או אחר לא ?), אבל לא ניתן לטעון שמי שנוקט באקט הזה, זאת כל מהותו. קרי, לפי הגרבוז, אין זה סביר שאדם משכיל ישתטח על קברי צדיקים או ינשק מזוזה. צריך להיות קצת דביל בכדי לחשוב ככה.

            • איציק

              אני מבין למה המשטתחים נעלבו, הוא בז להם. אך העובדה שהוא בז להם לא באה על רקע אתני אלה על רקע התנהגותי. למה זו גזענות.
              וכן, לבוא לקבר של קרוב משפחה שונה לחלוטין מהשטתחות על קברי צדיקים שמטרת לזכות באיזו תמורה כמו זוגיות, פרנסה, בריאות ועוד.

            • אמיתי

              אסף. דיברת על השחורים. באמריקה. מה קשורים אסייתים מגבעתיים?
              כתבתי בבירור. אם גרבוז גזען כך גם אתה. משוואה פשוטה. זכורים לי דברים קצת יותר קשים שכתבת לאנשים פה. אז שחרר אותי מגידופים. זה שלך בטאבו פה.
              ההתפתלויות לא יעזרו. גם גרבוז טען שקמעות מעכבות את ההתפתחות של המזרחיים. אתה טוען שהכנופיה עושה זאת לשחורים. אתם באותה הסירה. רק שהוא גם באותה המדינה איתם אתה יצאת עם אתיופית..יחי ההבדל.
              לא חסרים מחקרים על העוני ועל ההשפעה של הורים עניים על התפתחות הילד. זה קורה בהודו בברזיל ובישראל. מעגל שקשה לשבור אותו. זה לא רק בארהב. אבל אתה יודע הכי טוב. תפתח קורס להתפתחות בציור עם גרבוז. תציירו קמעות בסלאמז ותלמדו אותם איך לחיות נכון

            • אסף the kop

              אמיתי
              אני לא גזען אבל אתה בטח שקרן.
              גרבוז לעג לתרבות הקמעות והתייחס למי שמאמין בזה כאל פרמיטיב (לא משנה שיש גם משכילים רבים שמשטחים על קברים) כי זאת השקפת העולם הגזענית שלו (ושלך) בתור אליטה שמאלנית ליברלית.
              לטעון שהחברה הפלסטינאית או השחורה היא חמולתית זאת לא גזענות אלא רק בראשך.
              קששה לצאת ממעגל העוני ? וואו קולומבוס, גילית את אמריקה. אבל איך זה שדווקא לשחורים יותר קשה ? לגזען כמוך אין תשובות. אתה פוטר אותם מאחריות למצבם. לזה קוראים פטרנות ועל כן אתה גזען.
              ומה הקשר לגבי הודו או ברזיל ? בהודו יש מערכת גזענית ומזופתת של קאסטות. איך זה קשור למצב של השחורים בארה"ב ? סתם לזרוק דוגמאות שאין ביניהן שום קשר ?

            • אמיתי

              אבף לעגת לתרבות החמולות ועדית מהם פרימיטיבים בול כמו גרבוז. אין הבדל. אתם תאומים אידאולוגים קרי גזענים. אני לא הבעתי שום דעה על הנושא רק אמרתי שאתה והוא חושבים באותו האופן.
              נתתי דוגמאות מהודו וברזיל וכמובן שיש עוד כדי להראות שזה חא עניין פרטי של השחורים באמריקה. זה קורה בכל העולם. קאסטות בהודו עבדות באמריקה עיירות פיתוח ואפליה כאן. מה שלא משתנה זה אנשים גזענים כמוך וכמו גרבוז שמתנשאים על השונה מהם. ושוב. לפחות גרבוז מכיר טיפה מזרחיים. אתה מכיר את סטאריזג׳

            • אסף the kop

              ושוב אתה משקר.
              לא לעגתי אלא ביקרתי. יש הבדל.
              העבדות באצריקה הסתיימה לפני למעלה ממאה ושלושים שנה. הקאסטות בהודו קיימות גם היום.
              זכותך לחשוב שחמולתיות תורמת לחברים בה. הגזען הוא אתה שפוטר אותם מאחריות למצבם.
              אבל אתה הרי גדלת בגטו אז אתה מכיר את הסוגיה לעומק.
              גזען.

            • איציק

              אמיתי,
              יש לי שתי שאלות:
              1. למה לומר על התנהגות פרימיטיבית שהיא כזו התנשאות ולא אמירת האמת בפנים. מה הבעיה עם זה? אם רוצים חברה מתקדמת צריך להלחם בבארות ולא להסתיר אותה.
              2. מעבר לכך, למה זה הופך לגזענות. עד כמה שאני מבין, גזענות זה יציאה נגד מישהו בגל הגזע שלו. כך את האמירה של גרבוז שיצא נגד מנשקי קמעות. אתה יכול לא להסכים איתו ולומר שהוא גועלי, אבל מה הקשר לגזעני. אני מכיר מזרחיים ואשכנזים שעושים זאת. אין לזה קשר לגזע אלה לתופעה. לא כל גינוי תופעה זה גזעני.
              נראה לי שה-PC מעביר אנשים על דעתם. לא כל אמירה מגעילה היא גזענית. לא כל אמירה לא נעימה היא מגעילה אלה יכולה להיות אמת מרה שצריכה להיאמר וצריך להילחם בתופעה. אז נח לצאת נגד רגב או סמוטריץ' (כן, גם לי הם עושים בחילה), וגם נגד גרבוז שאמר כמה דברים מקוממים מאד וכמה דברים שלא נעימים לאוזן אבל נכונים. כל זה לא אומר שהם גזענים. זה אומר שהם לא נחמדים, אולי בורים, אולי מגעילים. איך זה מיד הופך לגזענות?

            • אמיתי

              העבדות הסתיימה כמו שדיטת הקאסטות הסתיימה. זאת אומרת לא הסתיימה. כמו גם האפלייה פה. גם גרבוז טוען שהוא לא בז להם. רק ביקר אותם. כמוך. ואני לא לא פותר אף אלד מכלום. ולא מביע דעה. רק טוען ששניכם זהים. זה הכל. אתה קורא לו גזען אז גם אתה גזען. לא ברור איך בדיוק אני גזען..
              טענה מאד פשוטה לאורך השירשור הזה. אתה וגרבוז חושבים על השונה ממכם באותו אופן. לכן אתם שניכם גזענים. תתמודד. או שתצייר. מה שעושה לכם את זה. אסף גרבוז. דווקא מתגלגל על הלשון לא רע.

            • אמיתי

              איציק אתה מסרב להבין מה שאני טוען או שסתם להתווכח. יש לי אנרגיה גם לזה וגם לזה.
              לא יודע מי גזען ומי לא. רק אומר שמה שאסף כותב ומה שגרבוז אמר זה אותו השיט. אסף חושב את גרבוז לגזען אז כנראה שמאד קשה לראות את הדבשת של עצמך כשאתה מומחה לתרבות שחורה וכנופיות.

            • אסף the kop

              אמיתי שקרן.
              סוג של תקבות הפוכה.
              מנפלאות הלשון העברית.
              והעבדות לא הסתיימה כמו שהירח עשוי מגבינה.
              מותר לבקר חברה שהנורמות שבה דנים את חבריה לעוני, בורות ואלימות. זאת לא גזענות אלא רק בראש של שקרן כמוך.

            • אמיתי

              שקר שחוזרים יליו נהייה שגור. אבל רק לשם הריענון במה שיקרתי?
              תבקר כמה שבא לך כמו גרבוז. שניכם מבקרי תרבות. העבדות הסתיימה אבל ההשפעות שלה עדיין לא. כמו שיטת הקאסטות וכמו עיירות הפיתוח. עדיין לא הבנתי במה ואיך אתה שונה מגרבוז. נראה איזה התפתלות תביא עכשיו..

            • אסף the kop

              שיקרת בטענה שאני גזען.

              אני לא רואה בשחורים נחותים שאינם מסוגלים לטפל בענייניהם אלא מצפה מהם לקום, לקחת אחריות ולפתור את התחלואים שלהם בכוחות עצמם במקום להתקרבן ולהאשים אחרים. יחד עם זאת, לדעתי, החמלותיות בגטו לא מאפשרת את זה והיא עסוקה בעיקר בלהגן על כבודה אל מול חמולות אחרות, מה שמוביל להעמקת העוני, הסעד והמסכנות. עובדה שמיעוטים אחרים, שבה הפרטים כן לוקחים אחריות על מעשיהם, מצליחים לפרוץ ולהצליח - האסייאתים לדוגמא.

              גרבוז, בניגוד לשקריך, לא ביקר את 'מנשקי המזוזות ומשטתחי הקברים', אלא התייחס לפרטים עצמם כפרימיטיביים שאין מה לצפות מהם אלא להצבעה שבטית לימין, שלתפיסתו תומכיו הם פרימיטיביים העוסקים בפרקטיקות פאגאניות. הוא לא מצפה מהם להתנהגות אחרת בשל נחיתותם. זאת הגזענות.

              אל תאשים אותי בחוסר ההבנה שלך.

            • אמיתי

              זה אותו הדבר. לפי גרבוז נישוק הקמעות מעכב את המזרחיים ולדעתך זה החמולות. מה זה משנה טען על הפרטים? הוא טען נגד חברות שנוהגות להשטח כמו שאתה מבקר חברות של שחורים. אתם שתי טיפות מאותו ברז.
              אם הוא גזען גם אתה גזען
              הרי מיעוטים אחרים בארץ שלא מנשקים קמעות כן מתקדמים. כמו הרוסים.
              שוב. לא מביע דעה על שחורים מזרחיים וכו. מביע דעה עליך ועל גרבוז. אותו קו מחשבה.
              ושוב. הוא חי פה. אתה לא גר בהארלם

            • אסף the kop

              שוב פעם חוסר הבנה שלך.
              הוא לא מצפה לכלום מהפרימטיביים ועל כן הוא גזען. הוא לא ביקר את החברה אלא את הפרקטיקה של הפרטיים. זאת גזענות.

              ניסיון סתימת הפיות שלך בהדבקת תוויות הוא מגוחך ופרקטיקה ידועה של המחנה הפוליטי עליו אתה נמנה אגב. ועדיין, חמולתיות מונעת התפתחות של החברים בה. באסה.

            • אמיתי

              אתה גם ביקרת את הפרטים בחמולה. וגרבוז ביקר את החברות שמשטתחות. זה אותו הדבר. ואני לא מבין איזה סתימת פיות. תמשיך לכתוב כמה שבא לך. אתה יוצא מזה מצחיק ומגוחך. כמו שלא גידפתי אותך (ועוד אתה גדול המגדפים פה. לדורותיהם) ככה גם לא ניסיתי להשתיק אותך. זה די משעשע דווקא. כמה בכית על גרבוז ועל הנתנשאות של השמאל והנה אתה עושה וחושב כמוהם. ממש סמולן בארון

            • אסף the kop

              בטעות הוגב במקום הלא נכון...

              ודאי שניסית להשתיק, על ידי הדבקת תוית של גזען. פרקטיקה שמאלנית ידועה.
              אני הסברתי את שלי. אתה קשה קליטה, זאת כבר בעיה שלך. לי אין פיתרון. אתה יכול לצעוק גזען עד מחר, אבל תשאר שקרן.
              אם הייתה לך יכולת הבחנה בסיסית היית מבין שאני מקפיד לענות לכל אחד על פי סגנונו.
              משמח שאתה מכור לתגובות שלי.

            • אמיתי

              לא קראתי לך גזען ולא השתקתי אותך. זו פראנויה מוזרה שלך. קראתי לך צבוע. אבל לקח לך הרבה זמן להבין אז ניסיתי לפשט לך את זה. גם זה לא ככ עזר. אבל אני סבלני עם אנשים עם בעיות אז שוב. אם גרבוז גזען גם אתה גזען. אין הבדל באמירות שלכם. תמשיך לכתוב מצחיק ומגוחך. זה המטרה של ליצנים בסופו של דבר ואני אמשיך לצחוק עליך. זה ממכר.
              אגב גם התמכרתי לכתיבה שלך על ליברפול. לפחות שם אתה פחות מחרטט ואפילו מתפלק לך לפעמים משו לא מתלהם. לפעמים.
              תמשיך אסף. אתה משעשע אותי

            • אסף the kop

              אתה בסה"כ הפוגה קומית בסדר היום שלי.
              אין לך את היכולת האינטלקטואלית להבין את מה שאתה קורא אז מאיפה היומרה לפשט עבור אחרים ?
              תמשייך להדבק לתגובות שלי. זה תמיד נחמד לגלות עוד גרופי, וזה אפילו יותר מרגש לדעת כמה נכנסתי לך מתחת לעור.

            • אמיתי

              חחח ווטאבר..
              קודם גידפתי אותך
              אחכ השתקתי אותך
              ואז קראתי לך גזען
              עכשיו אני גרופי
              מתחת לעור..
              השורה התחתונה לא תשתנה גם עוד 100 תגובות.
              אתה בדיוק כמו האליל שלך גרבוז. כמה שבכית עליו וטירחנת על סמולנים מתנשאים יצאת כמוהו. כל השאר זה בולשיט.
              נ.ב. שכחת לראשונה בדה באזר לכנות מישהו בולשביק. דחוף צילום mri

        • עסק שחור

          אז אתה טוען שזה לא בסדר ששחור שכן הצליח בחיים מפגין נגד אלימות של המשטרה כלפי שחורים וחוסר צדק בבית משפט? בגלל שיש שחורים שיורים בשחורים בשכונות מסויימות? מה יותר משפיע על החיים של שחור שלא גר בשכונות מצוקה - ירי כנופיות בשכונות מסויימות או העובדה ששוטר יכול לירות בו בגלל שהוא עשה עבירת תנועה (ואפילו לא להענש)?
          ובקשר ל blm כמובן שגם הרג של שחורים משחורים חשוב אבל זה לא צביעות לצעוד לגבי משהו שמשפיע על החיים שלהם יותר. זה כמו לטעון שלתרום לסרטן המוח זה צביעות כי סרטן השד הורג יותר אנשים.

          הגב
          • אסף THE KOP

            לא
            אני טוען שהמצב של השחורים נובע מכך שאלימות בין שחורים היא מרכיב מהותי בחברה שלהם. אין שום קשר ללבנים.
            כנ"ל לגבי ה blm שלא צועדים כנגד האלימות הפנימית שגובה חיים של שחורים פי אלף.
            ואם נתעסק בדוגמא שלך, זה כמו לתרום למלחמה בפטרת על מנת שימצאו תרופה לסרטן.

            הגב
            • עסק שחור

              לצורך העניין נניח שהמצב של השחורים הוא בעיקר בגלל אלימות בחברה שלהם (אני לא לגמרי מסכים). נראה לי שנסכים שרוב השחורים לא פושעים. האם זה לא לגיטימי שהם יבקשו יחס שווה מהמשטרה וממערכת המשפט? זאת לא מטרה מספיק חשובה להפגין עבורה? ולא נראה לי שהאנשים שמפגינים הם אלו שיורים בשחורים אחרים. אני בטוח שגם זה מפריע להם.
              נראה לי שאתה טוען (סלח לי אם לא הבנתי נכון) שאם שחורים יפסיקו להרוג אחד את השני אז המשטרה ומערכת המשפט יפסיקו להפלות אותם. כלומר, שזאת אסטרטגיה יותר יעילה להשיג שיוויון. יכול להיות. אבל זה עדיין לא הופך את האפליה שקיימת היום לבסדר.

            • אסף the kop

              בהחלט שיש להתייחס אליהם כשווים, אבל האם הוכח שהמשטרה יורה בהם יותר מאשר בחשודים אחרים, לבנים למשל ?
              אם כבר למה blm ולא חיי כולם נחשבים ?

              אלו שמפגינים כוללים גם מיליטנטים ואפילו כאלה התומכים בעליונות שחורה (קו קלאס קלאן הפוך). עדיין, אם הם היו יוצאים להפגין נגד הפשע שבתוך הקהילה, הם היו מוצאים הרבה יותר אוזן קשבת.

              קצת מזכירים את הערבים אצלנו שאין שבוע שאין נרצח או שניים אצלם במגזר, ואשר באים בטענות למשטרה שלא עושה כלום אך מאידך תוקפים שוטרים שבאים לאסוף נשק... הקיצר מכורים להתקרבנות.

            • עסק שחור

              אני לא חושב שהחברים השחורים שלי, שגרים בדיוק באותה קהילה כמו שלי ואין להם שום קשר לאלימות, צריכים לדרוש קודם כל שבשכונות מצוקה יפסיקו את האלימות לפני שמטפלים באפליה כלפיהם. וגם אני לא מצפה להוכחה מדעית שיש אפלייה לפני שהם יוצאים להפגין.

              כל החיים חשובים. אין פה בכלל ספק. מכיוון שאין זלזול בחיי לבנים בארה״ב זה זניח להכליל אותם. כל המחאה היא מתוך נקודת מוצא שיש זלזול בחיי שחורים שאינו קיים במקרים אחרים. שוב דוגמת הסרטן - אם לאישתי יש סרטן השד ואני יוצא בקמפיין ״לטפל בסרטן השד״ האם זה אומר שאני חושב שלטפל בסרטן הערמונית זה לא חשוב? איך זה שונה פה?

            • אסף the kop

              יש זלזול בחיי לבנים.
              לא מעט מצד השחורים עצמם אגב.
              והחברים השחורים המשכילים שלך צריכים גם לקבל יחס שווה כמובן אבל גם להתייצב נגד האלימות בקהילה של השחורים.
              אני משער שהם מאוד מליטנטיים לגבי הרישא ומאוד מכילים לגבי הסייפא. האם אני טועה ?

          • yaron

            ביום ששחורים יפגינו נגד וול סטריט ונגד זה שהאכיפה נגד עבירות צווארון לבן בררנית ומקלה (לא הסיבה היחידה אבל כן גורם קריטי בדמוגרפיה בבתי הכלא) הם יזכו לתמיכה המונית של חלק ניכר מהציבור ויחטפו בראש מהפוליטיקאים (משני המחנות) ומהתקשורת.

            הגב
      • shadow

        כשמבלבלים בין שיוויון זכויות לשיוויון ביכולות אז גם די קשה להתאים את הפיתרון הנכון. הבעיה היא שכשמשתמשים בתרופה לא נכונה עקב איבחון שגוי של המחלה אפשר להרוג את החולה בדרך וזה מה שקורה לדעתי עם הכושים בארה"ב.
        תודעת קיפוח היא בעייתית כי היא תלויה במושא הקיפוח ובתרגום שהוא עושה לזכויותיו בעקבות כך.

        קיפוח קושי ואפליה יכולים לעורר באדם מסויים את הצורך להוכיח (למי שזה לא יהיה) ונותן מוטיבציה להצליח ולצאת מהמצב. מצד שני אצל אחר זה יכול לעורר צורך לנקמה הרס ואלימות בעיקר כי אכלו לי ושתו לי.

        אף אחד לא מכריח אדם לבחור בגישה זו או אחרת אבל הבחירה מספרת הרבה על הבוחר.

        הגב
        • אסף THE KOP

          רשמת כושים.

          הלך עליך...

          הגב
  • ניינר/ווריור

    טור מעולה. עדיין עם כל החוליים הללו אני מת על ארה"ב ולמרות שאינני מאמין באלוהים - GOD BLESS AMERICA!

    הגב
  • אוריה

    ממש מעניין, תודה רבה!
    הכי רחוק מטמקא שיש...
    תכתוב עוד על הנושא

    הגב
  • shohat

    טור מעולה אריאל! מאד מעניין ויהיה כיף אם תכתוב עוד בנושאים האלה.

    בעיניי אמריקה מייצגת מגוון ובחירה. בכל תחום ובכל נושא כמעט - ניתן למצוא בה ניגודים טווח אפשרויות מאד רחב. האתוס (אמיתי או מדומה) הוא שכל אחד יכול להגדיר את דרכו. האמונה ב- pursuit of happiness כערך (גם כאן הקרדיט להמילטון).

    שתי המלצות צפייה (התמכרתי לאחרונה): 1. סדרת The Civil War של קן ברנס (מרתק ומלמד כל כך הרבה). 2. סדרת The American Experience של PBS.

    כמה משפטים שכתבתי ב2008:
    קונוטציות אמריקאיות. גיבורים ואנטי-גיבורים, תרבות ואנטי-תרבות, הקסם והגועל, היופי והכיעור, העוצמה ואלה שלא זוכים ליהנות ממנה, פאר ורהב וחלון אטום שלעולם לא יצליח לחסום את רעש ועשן הרכבת התחתית הצמודה, גראנד סלאם הומר ואפס אפס משמים ב - bottom of the eighth, טראמפ טאוור והומלס ברחוב 42 קופא בקופסת קרטון, בוב דילן ובריטני ספירס, אברהם לינקולן ודיק ניקסון, פיטר לוגר ו - White Castle עם בצל, ייל ואריזונה סטייט (מדורג ראשון כבית ספר המסיבות), וולט וויטמן ואמינם, אפר ווסט סייד מנהטן וגארי אינדיאנה, האנטר ס. תומפסון והאנטר ס. תומפסון (בום - כדור לראש), קלינט איסטווד ואליי וולך (שני גאונים, כל כך שונים), מייקל ג'ורדן ודניס רודמן (כנ"ל), סטיבן הוקינג ואל באנדי, ג'ון קנדי ולי הארווי אוסוולד, הביל אוף רייטס וחוקי ג'ים קרו, צייד הצבאים ובית החיות, מרטין לות'ר קינג ואל שרפטון, ג'ואן בנויט ורוזי רואיז, ביג בירד ואוסקאר ד'ה גראוצ', אר.אי.אם וג'ודאס פריסט, נאס"א וניו אורלינס אחרי קתרינה, ליבראליזם ואולטרא שמרנות, אינלקטואליזם ופילוסופיית ביבים. ייפי קאי יה. infinite greatness, infinite smallness. ומהכיוון שלנו: ההערצה וההתנשאות המזלזלת, הסגידה והשמחה לאיד, ההעתקה והחיקוי האוטומטיים, הפחד והרתיעה מפני הדמיון. אמריקה.
    אני מת על אמריקה.

    Popovich-Kerr 2020

    הגב
    • shohat

      וולט וויטמן - המשורר הגדול של אמריקה - כתב ב- Song of Myself:
      I contradict myself? Very well then I Contradict myself. I am large, I contain multitudes.

      זאת אמריקה.

      הגב
    • באבא ימים

      לגמרי -

      פלוס נקודות בונוס מיוחדות בשל ההעמדה של אל שארפטון כניגוד של קינג.

      הגב
    • Amir A

      קן ברנס ענק. ממליץ בחום על הסדרה שלו על הבייסבול. מי שלא מכיר/לא אוהב את הספורט הזה יהפוך להיות חסיד אחרי שהוא יראה את עשרת הפרקים.

      הגב
      • shohat

        נגיע גם לזה... יש לו סדרות גם על "המערב", על מלחמת העולם השניה, על הג'אז ובימים אלה סדרה חדשה על ויאטנאם. נצטרך זמן...

        הגב
        • באבא ימים

          הבנתי שהסדרה על ויאטנאם אמורה להיות מדהימה. 10 פרקים 18 שעות ועשר שנות עבודה כולל חומרים מהצד הצפון וייטנאמי (והפסקול הכי טוב שיכול להיות).

          הגב
  • באבא ימים

    אני מסכים שאמריקנים מאמינים בגדולתה של אמריקה. אני לא מסכים שקפרניק הראה דיסוננס בין חופש הביטוי לאמונה בגדולתה של אמריקה. זה שזכותו של אדם לשרוף את דגל ארה"ב מוגנת בחוקה לא אומרת שאנשים שרואים את זה מנועים מלהגיב לכך בגועל או בזעם. הדבר היחידי שהם מנועים מלעשות זה לנהוג האלימות. אני לא זוכר שום אלימות מצד אמריקה בתגובה לפעולות המחאה של ה - NFL. איפה כן רואים אלימות באמריקה בתגובה לביטויים מקוממים? בקולג'ים - מעוז הליברליות האמריקאית. אם יש מקום שבו חופש הביטוי נמצא תחת איום זה המקום. איכשהו, ככל שאתה ליברלי יותר באמריקה כך אתה יריב גדול יותר של חופש הביטוי.

    רק לפני שבועים אוניברסיטת ברקלי, פעם מעוז של חופש ביטוי הושמה תחת מצור (כולל יחידות התערבות משטרתית ומסוקים) כי סטודנטים שמרניים הזמינו דובר שמרן להרצאה והיה חשש לאלימות מצד יתר הסטודנטים.

    מי שרוצה לדעת עד להיכן הגיע הטירוף שיקרא על מה שקרה לברט ויינשטיין ב evergreen college.

    מה שמרגיז לא מעט אמריקאים זו הטענה לפיה המדינה שלהם שביטלה חוקי אפליה גזעית, שאמצה חוקי אפליה מתקנת, שבחרה נשיא שחור פעמיים עדיין לוקה בגזענות מובנית systemic racism - לא שיש בה אנשים גזעניים - שהמדינה עצמה היא גזענית. קייפרניק מדבר על דיכוי - לא על פערים חברתיים - והם לא מבינים על מה הוא מדבר.

    לגבי מוביליות חברתית - אני חושב שמה שצריך להבין זה האם זה בגלל או למרות מדיניות הרווחה האמריקאית. איך זה שמהגרים אסייאתים שלא נהנים מאפליה מתקנת מצליחים כל כך?

    הגב
    • shadow

      כי אנשים עדיין חיים בסרט שבני אדם נולדו שווים.

      הגב
    • אנונימוס

      למיטב ידיעתי מהגרים אסייתים מגיעים לארה"ב רק אחרי סינון לא טריביאלי, ומי שמגיע זה לרוב רק משכילים במיוחד ו/או אנשים אמידים. האוניברסיטאות המובילות ועמק הסיליקון מלא בסינים והודים שהיו המצטיינים באוניברסיטה שלהם בארץ מולדתם. והם חכמים בטירוף ועובדים קשה. כדי להיות מצטיין במיוחד במדינה של מיליארד איש, צריך להיות באמת משהו יוצא דופן

      הגב
      • באבא ימים

        רוב האסייאנים בארה"ב נולדו בה. הם צאצאי מהגרים שהגיעו לארה"ב במאה ה - 19.

        הגב
        • Amir A

          אתמול ג'ף סשנס, התובע הכללי, נאם באוניברסיטת ג'ורג'טאון על הנושא של חופש הדיבור באוניברסיטאות. האמת היא שליברלים במקומות כמו ברקלי מזכירים לי את דמותו של מייקל דאגלאס בסרט Falling Down (שבו הוא גבר לבן שפשוט נשבר לו איך שכולם דורכים עליו כל הזמן ולאט לאט הופך אגרסיבי ואלים) שלא מצליח להבין איך זה שהוא בסופו של דבר הפך להיות הבעיה.
          כמובן שהצד של סשנס לא יוצא נקי היות והם סיננו מהקהל אנשים שהתנגדו לדעות של סשנס.
          בקיצורו של דבר, הדאגה הגדולה באמריקה לא צריכה להיות לחופש הדיבור. היא צריכה להיות ליכולת להקשיב. ואת היכולת הזו איבדו לגמרי גם הליברלים וגם השמרנים.

          הגב
          • shadow

            1+

            זה נובע מהעובדה שכל אחד משתמש יותר מדי בזכותו להפגע. אי אפשר להקשיב כשכל הזמן עסוקים בלהיפגע. PC הוא תוצר של חברה ותודעה שעסוקה כל הזמן בהגנה על ציפור הנפש.

            זה מזכיר לי תגובה שרציתי לרשום בפוסט של דובינסקי על הוידאו של הראיון שהוא צירף (ובסוף מחקתי) . לא הצלחתי להבין מה היה כזה חמור במילה "ציצים" חוץ מהילדותיות המגוחכת. השדרנית היתה כל כך עסוקה בלהפגע שממש יכולת לראות את המוח שלה נשרף ואת חוסר היכולת להמשיך ולהתמודד עם הטענה או אפילו להסביר לו למה הטענה שלו לא במקומה. במקום זה היא פשוט העדיפה להיות ילדותית בעצמה ולסגור את הדיון בלי לשים לב איך היא רמסה בדרך את זכות הדיבור של האדם השני שהיא הזמינה שדווקא היה בצד שלה וניסה להסביר, ללא הצלחה מרובה, למה ההערה לא היתה ראויה.

            אם צפו בזה ילדים, מה הם אמורים להבין? שעדיף להשתמש באגרסיביות וכוחניות כשמישהו אומר משהו שלא נראה לי?

            הגב
            • shadow

              וכמובן שהיא העדיפה בגלל "הציצים" לזרוק לפח דיון חשוב מאוד על פיטורים וחופש הביטוי.

            • שמעון

              אם בציצים עסקינן מסכן שלמה גרוניך זרק ענב לציצי לפני 25 שנה (אפילו לא נגע בציצי!!) ומאשימים אותו בהטרדה מינית, חח. זה אחד הדברים הכי מצחיקים שקראתי לאחרונה.

        • אנונימוס

          לא יודע לגבי רובם. אני יודע לגבי אלו שהיו במקומות שאני עובד בהם ומולם. שם רובם היו מהגרים, סטודנטים מצטיינים במולדתם. ומגיעים רבים רבים כאלה כל שנה.
          פה יש נתונים על אוניברסיטאות מובילות, מדובר על 10-20% מהסטודנטים.
          https://www.theatlantic.com/education/archive/2015/11/globalization-american-higher-ed/416502/

          הגב
  • עידו אלון

    אריאל טור נהדר

    הגב
  • נתי

    מעולה מעולה מעולה.
    תודה רבה. גם אני לא אוהב את ההקשר הפוליטי של הדברים האלה, למרות שבניגוד למה שרשמת אני חושב שאני כן מקשיב ולומד בדיונים האלה מאנשים שחושבים אחרת ממני, אבל הוא יותר מדי אמוציונאלי ומעייף.
    אני מאוד מאוד אוהב לכן את הטור הזה, ובמקביל את הטורים של יואב דובינסקי העוסקים בתיאור.
    לא הייתי מעולם בארה"ב אבל היא מרתקת אותי ואני מנסה ללמוד ולהכיר אותה לא מעט. ואני חייב לציין שאכן לא הבנתי מעולם את העניין הזה של האמונה שהם הטובים ביותר, הגדולה של אמריקה. זה אכן התחדד לי מאז סצינת הפתיחה של הניוזרום, ולא הבנתי את זה. למה זה קריטי כל כך? אני מבין שאתה טוען שבא קייפרניק ומטיח להם "זה לא נכון ליותר מדי אנשים פה" אבל לא מבין איך זה הפך לעמוד השלישי שציינת ומה מהותי להם כל כך בזה.
    אם יורשה לי, שני הסנט שלי: השאלה ההולכת ומתחדדת, היא תפקידה של המדינה בחיי הפרט על רקע כלכלי, חינוכי וכו'. כולל מדינת רווחה כן או לא. אם בעבר הוויכוח היה בין פוליטיקאים, כלכלנים ואנשי חברה, אבל האתוס האמריקאי של ארץ ההזדמנויות וממשלה בצד, היה מרכזי ברוב מוחלט של האוכלוסייה, הרי שהיום, השאלה הזאת ממש מפלחת את הציבור. למה אני אמור לצפות מהמדינה? שתדאג לי לרשת ביטחון? שלא תתערב לי בחיי? שוויון הדמנויות? תוצאות? על הרקע של האתוס האמריקאי השאלה משמעותית שם בהרבה משזו קיימת באירופה למשל.

    לגבי הערות על המוביליות החברתית כן או לא, הגורמים להיעדרה (כאמור במידה והיא אכן נעדרת, נתון בספק), ההשלכה של ההוצאה החברתית של הממשלה ההולכת וגוברת, מה הבעיות האמתיות של שחורים בארה"ב (גזענות של שוטרים לבנים? היעדר דמות אב במינונים בלתי נתפסים בקהילה השחורה? רמת החינוך הציבורי? וכו') ואפילו שאלות האם יש או אין systemic racism, זה ייכנס כבר לדיון פוליטי ואני מציע לא להתעסק בזה כאן. זה ייצור דיון שלא רצית בו להבנתי

    הגב
  • דן

    חומוס דלעת, שאלוהים ישמור על אמריקה.
    בהכשר של איזה רבנות זה?

    הגב
  • תומר הוותיק

    תודה על הפוסט, כמה הערות:
    1.האמונה שלהם בגדולתם גם מלווה בהרבה הסתכלות על החצי כוס המלאה לעיתים בתורה קיצונית (מה שגם מתבטא בקצה בחוסר עימותים כפי שאמרת, בין אדם לאדם ובין אדם למקום). בישראל אנחנו בקיצוניות ההפוכה. ירשנו תרבותית הסתכלות על החצי הריק, זה כל כך מושרש ,שאפילו ניצחון צבאי אדיר כמו יום כיפור, מתוייג כהפסד.
    2.אני גם על הקו באופן תדיר (חצי מהזמן שם), קשה לי להגיע לשיחות עומק בגלל מגבלות הפי.סי, ויש לי תחושה שאנשים אומרים את מה שהם חושבים שרוצים לשמוע.
    אבל היה מאוד מעניין אותי לדעת, אם אפשר היו יכולים לאמר את עמדתם על המחאה של ״השחורים״, האם היא הייתה בעצם שאלה, על מה המחאה? כאילו, מה אתם רוצים בתכלס?

    הגב
    • אסף the kop

      1. עוד תמיכת סעד.
      2. להיות היחידים עם המונופול על רצח והרג אחיהם.

      הגב
  • איציק

    פוסט מעניין. כיוון שאני לא מספיק מבין, אז יותר קורא תגובות מאשר מגיב.
    רק אציין שבקשר לסעיף 3א' אנחנו צודקים.

    הגב
  • NoOne

    אני ארחיב על מה שכתבתי על קיפרניק בעבר.
    קיפרניק הוא בלוף , הכוונה שלו לא הייתה להפגין נגד הדיכוי אלא ליצר עניין בעצמו.
    הוא היה ק"ב שנגע בתהילה ואז מכל מני סיבות(השתן עלה לו לראש,השיטה ההתקפית של ג'ים הארבו נעלמה שהרבו עזב למישיגן) נשאר ממנו שחקן פוטבול חלש שאיבד את התפקיד שלו לבליין גאברט(בדיוק בליין גאברט)
    אז הוא מצא איזה נושא שיקפיץ אותו שוב לכותרות והוא שוב יעשה מרכז הענינים.
    אפשר לראות את זה בהתחלה שהוא היה ALL OVER THE PLACE מבחינת כל הדברים שהוא דיבר נגדם.
    הוא כרע ברך בהימנון , הוא לבש את הגרביים המפורסמות ש COPS ARE PIGS , הוא לבש חולצה של צ'ה גאוורה וטען שהוא אחד מגיבוריו.
    ואז הוא ראה שהדבר היחיד שתופס זה כריעת הברך והוא התמקד בזה , אבל עדיין למרות כל זה הוא עדיין היה שחקן פוטבול חלש שהיה אפס על המגרש.
    ברגע שהוא נחתך על ידי הניינרס(לא בגלל המחאה,אלא בגלל שהוא היה אפס על המגרש) הוא פתאום הוציא הודעה שהמחאה שלו נגמרה והוא לא מתכוון יותר לכרוע ברך , איך אפשר להאמין לו אחרי זה?

    ומה כל הרעש על זה שאף קבוצה לא רוצה אותו? זה בסדר שקיפרניק מנצל את זכותו לעשות מה שהוא רוצה אבל זה לא בסדר שבעלי הקבוצות מנצלים את זכותם להחתים את מי שהם רוצים לקבוצה הפרטית שלהם?

    הגב
    • אסף THE KOP

      אין פלא שמחבל עם דם על הידיים הוא גיבור של השחור המדוכא הזה (המוצף במיליונים).

      הגב
      • Srtest - ארטסט

        אם גווארה הוא מחבל עם דם על הידיים אז בטיסטה והאמריקאים היו בן-לאדן של דרום-אמריקה ולא רק של דרום-אמריקה אלא גם של חלקים מהעולם ששם כמו בן-לאדן יצא מהם. חלקם עד לא מזמן עשו עסקים עם משפחת בן-לאדן כולל הגאון והחבורה הנחמדה שהקיפה אותו שיצאו לשתי מלחמות בעקבות אותו בן-לאדן.

        הגב
        • אסף THE KOP

          לא... גווארה מעולם לא בחל ברצח של חפים מפשע ואונס של נערות. זאת הכל פרופוגנדה.

          הגב
          • Srtest - ארטסט

            הרי בשבילך כשהפסיכופטים שמנהלים את העולם משליטים שלטון טרור של חונטות או של ברונים מושחתים בדרום-אמריקה ומפילים שלטון באיראן כדי לשים בובה, זה לעד הסדר העולמי התקני שכמובן לא כולל אלימות גלויה וסמויה על בסיס יומי, שעתי ודקתי. כשבא מישהו כמו גווארה שהוא לא כוס התה הליברלי (...) ומנסה לשנות סדרי עולם אז הוא פושע ועבריין וטרוריסט. מה שהיה הוא שיהיה כנראה. עכשיו קשה לכם שהעולם לא באותו מקום כשהחבורה הידועה העלתה מישהו שמתנהג כאילו שום דבר לא השתנה. זה כבר הרבה מעבר לליברליזם מול שמרנות אלא ממש סטטיות והרצון לשמר מצב שאפילו כבר לא קיים.

            יש לכם כל מיני טענות לאובמה ויכול להיות שאם הייתם מוציאים את הראש מאיפה שהוא נמצא הייתם מוצאים שותפים בנוגע למדיניות. כי בנוגע לאדם הוא רצה לקחת את האמריקאים למקום שפוי יותר גם כדי לשתף פעולה עם שאר העולם ולא לכפות עליו והאמריקאים בחרו לחזור לפסיכוזה.

            הגב
            • אסף the kop

              הפסיכופטים האלה הצילו את העולם מהיטלר אז קצת צניעות לך.
              גווארה הוא מחבל וטרוריסט ואנס שלא בחל לרצוח חפים מפשע. זכותך להעריץ אותו כמו שזכותם של האידיוטים השימושיים לקנות חולצות שלו ולהרגיש לוחמי חופש (מה עם חולצות של ערפאת ?).
              אובמה שלך הפך את העולם למסוכן ובמשמרת שלו קמו מפלצות כמו דעאש, אז אולי כדאי שתתרכז במציאות.

            • שמעון

              אסף, לזכותו של אובמה יאמר שדעאש התחיל בתקופה של בוש אבל אצל אובמה הוא התפרסם ממש והרים ראש.

              אובמה עשה בלאגן במצרים, לוב, סוריה, אלגיר, תוניסיה ואיפה לא, רצה לעלות אנשים יותר גרועים מהקודמים שהיו. לפחות במצרים יצא לנו טוב למרות שהוא לא התכוון לזה ורצה אחים מוסלמים שם.

              אובמה היה הנשיא הכי סמרטוט שהיה וכל מהלך שביצע התברר כשגיאה איומה.

    • ניר

      קייפרניק הוא לא הענין. כל זמן שהוא כרע ברך בהמנון זה היה ספור די קטן יחסית. ברגע שטראמפ סימן אותו כל הליגה התאחדה מאחורי החופש של ספורטאים להביע את דעתם - כולל בעלי קבוצות שתרמו מליונים לטראמפ - וזה ספור עצום, ותמצית מה שטוב באמריקה.

      הגב
  • Amir A

    קיפרניק לא עניין אף אחד עד שטראמפ התחיל לזרוק נפצים לכל כיוון. אם טראמפ היה מתרכז במה שהוא צריך לעשות במקום בשטות הזו אז אף אחד לא היה מדבר על זה והברך של קיפרניק לא היתה מזיזה את קצה הציפורן אפילו לרוי מור שנבחר אתמול באלבאמה.

    הגב
    • yaron

      והנה אנחנו כולנו מדברים על קיפרניק ועל טראמפ...
      עכשיו בוא נניח שטראמפ באמת זורק נפצים כי הוא יודע שהתקשורת תקפוץ עליהם כמו חבורת ילדים שקופצים על סוכריות (מגעילות) בבר מצווה...
      מי אשם? טראמפ שמצליח לסובב את כולם על האצבע, או התקשורות והציבור האינטיליגנטי (משני הצדדים, 90% מהציבור) שאוכלים את הספין?

      הגב
  • shadow

    פוסט מעולה אריאל.

    אני לא מסכים איתך לגבי הדיונים הפוליטיים פה.
    אני חושב שהם מעולים. למדתי המון מכל המגיבים פה.
    דעתי זזה המון מאז שהתחלתי לקרוא פה. למעשה אני לא חושב שדעתי הפוליטית זזה אי פעם בעידן פרה-דהבאזר. אני זוקף את זה לתרבות הדיון פה ואיציק.
    דה באזר זו חתיכת אוניברסיטה, במלא תחומים.

    הגב
    • איציק

      לאיזה איציק כתבת?
      אם אלי, אשמח אם תסביר למה הערה זו מופנת אלי. שאלתי לא באה להפריך את אמירתך.

      הגב
      • shadow

        אכן אלייך. איזה עוד איציק אתה מכיר פה?
        עם כמה שזה נשמע מוזר אתה הימין הראשון שפגשתי ויצא לי להתדיין איתו שהוא לא ימין עם זיקה דתית אמונית. מה שגרם לי לחשב מסלול מחדש.

        הגב
        • איציק

          יש את האיציק הגדול בתורה, כבוד איציק אלפסי. אוטוטו הוא מסיים סיבוב, נקווה שיתחיל חדש.

          הגב
          • shadow

            אכן אבל נראה לי שהוא מוכר פה יותר בתור אלפסי ואתה בתור איציק.

            הגב
    • shadow

      ואם קצת בהרחבה על תרבות הדיון, אז אומרים שאם לא מבינים אותך או את עמדתך זה בעיקר כי אתה לא מסביר את עצמך מספיק טוב. אני חושב שמה שמייחד את דהבאזר בעניין הזה הוא היכולת לקבל הסבר, על דברים שמעניינים אותך, בו יש דעות שלפעמים מנוגדות לחלוטין לנקודת המוצא וההשקפה שלך. ריבוי המגיבים והדעות והעובדה שהדיון תרבותי מאפשרים לך לקבל את ההסבר הנכון בשבילך גם אם מפי מגיב אחר וזה היופי.

      גם אם אתה עייף מהדיונים אתה לא חייב לקחת לעצמך את האחריות לפתור אותם. המגיבים עושים פה עבודה מצויינת. זה נכון שהרבה פעמים נופלים לאותן תבניות ועדיין הדרך לשנות את דעתו של אחר היא על ידי כמה שיותר דיונים על נושא ולא על ידי הזנחתו.

      הגב
  • דביר

    לגבי שלושת הפרקים של גלדוול, היה משהו אחד שמאוד הפריע לי לאורך כל הפרק השלישי.
    לאורך כל הפרק הוא מתייחס לאוניברסיטאות כמוסדות חינוך בלבד, בעוד שבפועל לאוניברסיטה יש שני כובעים, חינוך ומחקר.
    אם המטרה היא חינוך אני מסכים איתו שהתשואה הטובה ביותר לתרומה של מליונים תהיה הענקת התרומה לאוניברסיטאות קטנות או בפריפריה אשר ינגישו את החינוך האקדמי ליותר אוכלוסיות.
    אך אם מטרת התרומה היא מחקר, אז יש יתרון עצום לגודל. בסופו של דבר המדענים הכי טובים, הטכנולוגיה הכי מתקדמת והתשתיות הכי טובות נמצאים בהרווארד סטנפורד ודומיהם. אין תחליף לאיכות המחקר המדעי שמופק היום באוניברסיטאות הגדולות של בוסטון וקליפורניה.
    ומחקר מדעי מתקדם עולה המון.
    גלדוול מבקר בחריפות את תורמי הענק על כך שהם מעניקים את התרומות שלהם ל"אוליגרכים האקדמיים", אבל הוא לא עוצר לשאול מה מטרת התורם, חינוך, או מחקר. הוא פשוט מניח שהמטרה היא חינוך ועל כך הוא בונה את כל הקייס שלו.

    הגב
    • Amir A

      דביר, שאלה מעניינת. אבל את סכומי המחקר האדירים האוניברסיטאות מקבלות מה- NIH. לשנת התקציב 2017 הארוורד מקבלת 60 מיליון, בית הספר לבריאות הציבור בהארוורד מקבל 123 מיליון ובית הספר לרפואה בהארוורד מקבל 210 מיליון. סטנפורד מקבלת 440 מיליון. ייל 414 מיליון. ג'ון הופקינס 635 מיליון. אוניברסיטת פנסילבניה 477 מיליון ועוד ועוד. ולהזכיר, אלו כספי ציבור.

      הגב
    • אריאל גרייזס

      יש לי בעיה לא קטנה עם גולדוול שאוהב מאוד לעשות "צ'רי פיקינג" לעובדות שמתאימות לתיאוריה שלו ומתעלם הרבה פעמים מדברים שלא מתאימים לו. אני מניח שגם פה הוא בחר את העובדות שהכי מתאימות לו.
      אבל אחרי שאמרתי את זה, כשאתה שומע על תרומה של 600 מיליון שהולכת לתוכנית מנהיגות (אין פה שום קשר למחקר) לאנשים פריביליגים - אין ספק שיש פה בעיה גדולה מאוד. יש שם קטע אחרי זה שהוא שואל את נשיא האוניברסיטה אם הוא היה מקבל עכשיו תרומת ענק (לא זוכר את הסכום, נניח מיליארד דולר) ואם יש לו מה לעשות עם זה - לוקח לנשיא 10 שניות בדיוק למצוא מה לעשות עם הכסף. ולשניה הוא לא חשב על קידום של שכונות מצוקה.

      הגב
    • בובו

      לא הקשבתי לפודקסט אבל אני מכיר מוסדות אקדמים רבים מבפנים. מוסדות העל בארהב בנויים כפירמידה הפוכה שבה גוף התלמידים הוא החלק הקטן יותר, את כל הכסף הם שומרים למחקר ובעיקר למתקנים שאין להם אח ורע. הם גם לא מוציאים את הכסף על החוקרים שלהם ועל הסטודנטים (יש להם מספיק ביקוש וממשלות כסין וכד משלמות מלגות רבות כל שיש להם מספיק כוח אדם איכותי למחקר דוקטורט ואחכ). בנוסף הסטודנטים שלהם עשירים מספיק. בגדול זו מערכת שמזינה את עצמה וגם שולחת מתוכה את חברי הסגל לשאר המוסדות הפחות נחשבים כך שהמעמד שלהם נשמר תמיד בקהילה האקדמית שזה מאוד חשוב כדי להמשיך למשוך אנשים טובים שמביאים את תקציב המחקר בעצמם. בקיצור הם יושבים על הכסף כי אין להם משהו יותר טוב לעשות איתו חוץ מלבנות בניינים ולקנות מיקרוסקופים וכד

      הגב
      • אריאל גרייזס

        מערכת שבורה לחלוטין. ולא דיברתי על זה, אבל בגלל הסיפור של הלוואות סטודנטים (בדיוק כמו הסיפור של ביטוחי הבריאות בארה"ב), שכר הלימוד הולך וגדל ופחות ופחות אנשים יכולים להרשות לעצמם אותו.
        אם לא היו הלוואות סטודנטים, אף אחד כמעט לא היה יכול להרשות לעצמו שכר לימוד של 40 אלף דולר בשנה ודברים היו משתנים מהר מאוד. אבל שוב, מין פירמידה מהסוג שדומה למה שקרה עם המשכנתאות. כל כך הרבה כסף יש שם ולאנשים אין ברירה אם הם רוצים לקבל השכלה

        הגב
  • משיח

    טור מעולה אריאל! מאד מעניין ויהיה כיף אם תכתוב עוד בנושאים האלה.

    מצטרף למחמאות

    הגב
  • ארם אבירם

    היה אחלה טור אבל אז שברת אותי עם "החומוס" הזה ועתה אנה אני בא?
    איפה הימים שהיית פשוט קונה תואם חומוס אחלה בקוסקו ומנגב אותו עם פיתה צ'יפס?

    הגב
    • Amir A

      עדיין יש שם את החומוס הזה (כאן קוראים לו "סברה" ולא "אחלה"). טעם של חומרי שימור ואחרי שאתה גומר לאכול אותו יש לך מחסן של אוויר בבטן לשבוע שלם.
      אבל אני שמח לבשר שבחנות קטנה במילפורד קונטיקט מצאתי חומוס לא רע בכלל תוצרת בית. כשאישתי טעמה אותו היא אמרה "זה כמו בירושלים!". אז אני לא אגזים עד כדי כך, אבל בהחלט חומוס טוב. קצת קמצנים על הלימון שם אבל עדיין. יש תקווה.

      הגב
      • Blue Devil

        זה משהו שלמדנו מהר מאוד - חומוס צריך להכין בבית... אבו שאקר קצת רחוק...

        הגב
      • ארם אבירם

        אבל אני גרתי בטקסס. מה עוזר לי קונטיקט? :)
        בכל מקרה, היתה אצלנו מסעדה ישראלית אחת בודדה עם חומוס לא רע בכלל. יתר הזמן היה צורך להסתפק בחומוס סברה של קוסקו.

        הגב
  • Blue Devil

    שאלה לאריאל ולאמירקנולוגים (אני פה רק שנה וקצת): למה היה דחוף לטרמפ להסתבך עם ספורטאים? אני מבין שהוא יורד על הילארי, צפון קוריאה או מנהיגי הקונגרס הרפובליקאים... אבל מה גורם לו להגיד דברים שאפילו טום בריידי וג'ים קלי (לעומת, נניח, לברון או ביל ראסל) מרגישים צורך להתנגד להם?

    הגב
  • אריאל גרייזס

    אני לא אכנס לשרשור ההוא שארוך מדי, אבל אני חייב לומר שמדהים אותי איך אנשים אינטלגנטים ממשיכים עם הטיעון הזה על "המקופחים המקצועיים". כי איך שהוא, הטיעון הזה חוזר בכל מקום. "איך זה שהמרוקאים תקועים מאחור והעולים מפולין בארץ נקלטו?", "איך זה שהאתיופים תקועים מאחור והעולים מרוסיה הצליחו?",
    " איך זה ששחורים תקועים מאחור והאסיתים הצליחו?"
    זה תמיד אותו טיעון, ותמיד הוא מגיע מאנשים שנהנים מפריבליגיה ועיוורים לה לגמרי.
    כן, יש בעיות בחברה השחורה, כמו בכל חברת מיעוטים. אבל יש לזה סיבות. דיברתי על זה פה. תנאי הפתיחה שלהם פשוט הרבה יותר גרועים. איך אדם (כן, אמיר, אני מדבר עליך), עם דוקטורט שגר בניו המפשיר, קוניטקט, שלמד בייל, יכול בלב שקט לדבר על זה שהוא לא מבין למה שחורים לא מנסים דרך השכלה להצליח? איפה בניסיון שלך היית איש שחור שמקופח באופן תמידי, שגדל בתנאים התחלתיים קשים מאוד?

    בקיצור, אני ממליץ מאוד, למי שלא מכיר לראות את הסרטון הנהדר הזה של ג'ון סטיוארט מסביר לביל אוריילי על פריבילגיות לבנות. זה לא תירוץ, כמו שהוא אומר שם, זה פשוט מצב קיים - לאיש שחור (כמו לאשה, כמו למזרחי או אתיופי או ערבי בארץ, כמו להרבה מאוד מיעוטים בעולם) יש תנאי פתיחה קשים יותר. הכל יותר קשה להם.
    https://www.youtube.com/watch?v=8raaT7SRx18

    הגב
    • אמיתי

      תחליט או ניו האמפשיר או קונטיקט..ומי הזמין אותך לדיון?
      קיצר. כל מילה

      הגב
      • איציק

        נכון רק אביאל ו-yaron מוזמנים.

        הגב
      • אריאל גרייזס

        ניו הייבן, כמובן

        הגב
    • ב"פ

      האם תרשה לתומאס סוואל לדבר. אמנם הוא גם דוקטור, אך הוא שחור שנולד בקרוליינה, גדל בהארלם, והלך להרווארד לפני התנועה לזכויות האזרח. אני לא יודע במה הוא פחות מוסמך לדבר מג'ון סטויארט חוץ מהעובדה שזה נושא המחקר של החיים שלו. אגב, אדם מבריק גם אם בעל דעות מעניינות וקיצוניות בתחומים באלו ואחרים
      https://www.youtube.com/watch?v=g6IJV_0p64s

      https://www.youtube.com/watch?v=SzHd5bmEdU4

      הגב
    • אסף the kop

      גם לאסייאתים, למקסיקנים, לדרום אמריקאיים יש תנאי פתיחה קשים. רובם אפילו לא דוברים את השפה. אז מה ? הם מצליחים יותר. עובדה.

      זה שפוליטיקת הזהויות השתלטה על השיח ולפיה מי שדפוק אז הוא בהכרח צודק לא תשנה את העובדה שהשחורים התמכרו להתקרבנות ולא נוקפים אצבע בכדי לצאת מהעליבות שלהם.

      הגב
      • אריאל גרייזס

        גם האתיופים לא נוקפים אצבע, גם הנשים, גם המרוקאים. איכשהו כל המיעוטים האלו בעולם התמכרו להתקרבנות, איך הם לא מסוגלים לראות את זה מהעמדה המופלאה שבה אני נמצא שמעולם לא הייתי צריך להתמודד עם הבעיות שלהם.
        בוא תראה את הבית ספר הנהדר שהילדים שלי לומדים בו, כזה שמקבל חסות מקומית מכל מיני חברות מזון, תקציב ענק שמאפשר לתת מחשב לכל ילד, לרכוש תוכנות שהילד יכול לעבוד איתן מהבית, סביבה שבה ההורים כולם עובדים בהייטק, ותשווה לבית ספר בשכונת מצוקה בלוס אנג'לס שבה הילד בדרך כלל גדל עם הורה אחד, צריך לעבור בגלאי מתכות בבית ספר, להתמודד עם מיליון דברים שהילד שלי לא צריך להתמודד איתם ותדבר איתי על התקרבנות.
        כן, יש התקרבנות. אבל גם יש תנאי פתיחה שונים לחלוטין בין האוכלוסיות. צריך להיות עיוור כדי להתעלם מהם לחלוטין

        הגב
        • אמיתי

          עזוב האתיופים הם כולם אולטראס הפועל. מגיע להם ששוטרים על סוסים ידרסו אותם. וגם לא נחמדים

          הגב
          • אסף the kop

            קשה להתמודד עם העובדות הא ?

            הגב
        • Amir A

          וואו, אריאל, איזו סמטוכה עשית כאן. בוא רק נאמר כך אני חי בעיר שבה בסביבות 30% הם שחורים. בבית הספר התיכון שאליו הילדים שלי הולכים אפשר להניח שאחוז השחורים גבוה יותר. הם הגיעו אליו מאותה חטיבת ביניים שהגיעו שאר הילדים בבית הספר (יש חטיבת ביניים אחת ותיכון אחד בעיר). ועדיין בכיתות ה-AP הם מיעוט קטן, אם בכלל. מדובר בעיר של מעמד ביניים עם רמת פשע ממוצעת ומטה, עם אחוז אבטלה נמוך, עם מקומות בילוי לצעירים ובלי מורשת בארוחת בוקר של איך סבא היה עבד במטעי כותנה. בקיצורו של דבר, הכי רחוק מהסטריאוטיפ שיש לך על איך נראה בית ספר ועיר של קהילות במצוקה. ועדיין.
          וכדי להראות כמה הסטריאוטיפים שלך מעוותים, מערכת החינוך במחוז קולומביה היא המקום השני בארה"ב מבחינת השקעה כספית פר סטודנט ($18,485 לשנה בשנת 2014) ועדיין מדובר באחת ממערכות החינוך הכושלות בארה"ב עם 68.5% בוגרי תיכון. יוטה עם השקעה של $6,500 מגיעה ל-84.8% בוגרי תיכון. איווה עם השקעה של השקעה של $10,668 מגיעה ליותר מ-90% בוגרי תיכון. אם אתה חושב שמדובר בעניין כלכלי גרידא יש לך טעות גדולה.

          אז נכון שאני גבר לבן ומשכיל ששייך למעמד הבינוני הגבוה (מלח מים מלח מים שרק לא יסגרו את יונילוור) אבל אני לא מבין למה זה אמור למנוע ממני לשאול שאלות קשות. אה, שכחתי, לשאול את השאלות הקשות שאני שואל ולא לקבל תשובות בנאליות עלול, רחמנא לצלן, להוציא אותי לא ליברל.

          הגב
          • אריאל גרייזס

            היתה לי תשובה ארוכה אליך אבל אני אוותר על זה שניה ואשאל אותך ככה - אתה באמת לא רואה את הפריבילגיות שאתה נהנה מהן לעומת שחורים בארה"ב? אתה לא חושב שיש לזה השפעה מכרעת על היכולת שלהם (וגם על הרצון) להיחלץ מהמצב שלהם? אתה באמת חושב שזה הכל סתם עצלנות, רחמים עצמיים ושאם הם היו קצת מתאמצים הם היו מצליחים?

            הגב
            • איציק

              ראשית, צריך לזכור ש-Amir A הוא מהגר לארץ זרה ולכן לפי הגדרה המצב שלו קשה יותר.
              שנית, אתה לא חושב שבגישה שלך אתה פוטר את השחורים מאחריות. בו נניח שיש צדק במה שאתה אומר, אבל היכן האחריות שלהם בסיפור? אתה רוצה לתת להם דגים במקום חקות לפי המשל. הם צריכים לקחת אחריות, ואם הם לא עושים זאת, אין סיבה להמשיך ולשפוך אמצעים.

            • אריאל גרייזס

              אמיר היגר עם תואר דוקטור מהארץ. גם אשתו דוקטור, אם אני זוכר נכון. זה דומה מאוד למקרה של האסייאתים שאומרים - איך הם לא סובלים מזה.
              אני לא פוטר אותם מאחריות. אמרתי כבר - זה לא תירוץ. יש אחריות גם לשחורים. זה לא משנה את העובדה שיש פער מובנה פה והפער הזה רק הולך ומתרחב. ושגם אם אתה מוכשר ועובד קשה - לא בטוח שתצליח באמריקה, במיוחד אם אתה שחור. זה עצוב, אבל הגזענות המובנית פה, גם אם היא לא ממוסדת, עדיין מאוד מאוד חזקה. אני בטוח שאתה מכיר את המחקרים בנושא (קורות חיים עם שמות שונים וכו')

            • Amir A

              יש לך כשל לוגי אריאל. המאמץ שאנחנו מדברים עליו הוא לא תנאי מספיק אבל הוא תנאי הכרחי. אני לא אומר שאם הם רק יתאמצו קצת הם יצליחו. אבל אני כן אומר שאם הם לא יתאמצו אז הם בטוח לא יצליחו.

            • אריאל גרייזס

              הרבה יותר קשה להתאמץ כשיש לך רק אמא אחת בבית, כשאתה חי בבית מוזנח, כשכנופיות מסתובבות לך ברחוב וכשאתה יודע שאחרי כל זה - עדיין יסתכלו עליך קודם כעל שחור.
              זה מאוד קל להגיד בתור מישהו שאף פעם לא נתקל בבעיות מהסוג הזה - קודם כל שיתאמצו. אבל הטבע האנושי פשוט לא עובד ככה. אם אני אתן לילד שלי בכיתה ד' לפתור אינטגרל - כמה שהוא לא יתאמץ, הוא לא יצליח. וקרוב לודאי שהוא יישבר מהר מאוד כי הוא צריך לטפס על רף מאוד גבוה.
              תשים לב גם כמה הטיעון הזה על חוסר עבודה קשה חוזר על עצמו בכל מקום בעולם. מרוקאים, אתיופים, ערבים - וזה רק בישראל. ואז אתה שומע על הסברים "תרבותיים". בחייאת, אין בן אדם שלא רוצה שהילד שלו יצליח. ולא, זה לא פוטר אנשים מאחריות על החיים שלהם. אבל כשאתה צריך לטפס על מדרגה הרבה יותר גבוהה, ברור שיהיה לך הרבה יותר קשה להצליח. והמדרגה היום באמריקה היא ענקית.

            • איציק

              אריאל, סיפרתי באתר פעם שיש לי חבר ערבי מהצפון שכשלמד תואר ראשון בבן-גוריון ביקשו ממנו לנסוע בפזורה הבדואית לנסות לאתר סטודנטים פוטנציאליים כי מלינואר (או אולי מיליארדר) יהודי קנדי תרם 100 מלגות לבדואים ללמוד הנדסה כולל מכינה. הוא הגיע להסכמה עם האוניברסיטה שלבדואים אלו תהייה עדיפות גם אם הם לא נמצאים בראש הרשימה. החבר שלי חרש את הנגב עם נציגים מהאוניברסיטה ואיתר 15 בדואים שהסכימו ללכת למכינה. מתוכם רק 2 המשיכו הלאה. הוא סיפר שהבדואים לא הבינו למה ללמוד הנדסה ולא משהו הרבה יותר קל אם בכלל. מדובר על בדואים עם תעודת בגרות ועדיין לא רוצים ללמוד. לא ניתן להוציא אותם ממצבם אם הם לא רוצים גם אם זה בא בחינם. הם לא רוצים להתאמץ גם אם זה על חשבונך. אותו דבר עם השחורים בארה"ב במידה רבה, לא תוכל להוציא אותם ממצבם אם הם לא עושים את המאמץ.
              מאד ממליץ לראות את הסרט שבאבא ימים הפנה אליו.

            • Amir A

              ורק להמשיך - כשאני מסתכל על התלמידים בקורסי AP שהתיכון כאן מציע ורואה שכמעט ואין שחורים אז אני מתפוצץ מזה. מילא במקום כמו קומפטון של צפריר, אבל כאן? למה לעזאזל כאן צריך להיות פער כזה במאמץ בחינוך?

            • איציק

              עוד דבר אריאל, אני באתי מאזור מאד אנטי-יהודי נומר בעדינות, אזור אורל ברוסיה. היהודים חטפו מכות, תאמין לי, גם המשפחה שלי סבלה, לי שברו את היד בגיל 5 בגלל יהדותי. ליהודים לא נתנו להגיע להמון מקומות עבודה, מכסות מוגבלות במחלקות יוקרתיות ובטח לתארים מתקדמים. אני חושב שאחוז האקדמאים היהודים ברוסיה היה גבוהה בהרבה מהאקדמאים באוכלוסיה. ואני לא מדבר על יהודים דור שני או שלישי למשפחות משכילות, הסבים והסבתות שלי למשל הגיעו מעיירות יהודיות קטנות עם מצב אקונומי ירוד ללא השכלה אקדמית אך דחפו את ההורים שלי ללמוד. כלומר, מה שאתה מנסה לספר שהמדינה אשמה ולכן לשחורים מאד קשה ולכן הם לא מצליחים זו אולי סיבה, אבל היא רחוקה מלספק.

            • באבא ימים

              הוא לא נהנה מהן לעומת שחורים הוא נהנה מהם לעומת עניים. כורי הפחם בפנסילבניה, פועלים שאיבדו את עבודתם בוויבסקונסין, דיירי הטריילר פארקס והוויט טראש - גם נהנים מ - white privilege? הם פריבילגים יותר מסטף קארי או קליי תומפסון או (drum roll) קולין קאפרניק?

              למה אנחנו מדברים על צבע עור ולא על מצב סוציו אקונומי או על חד הוריות (מנבא הרבה יותר טוב לעוני מאשר צבע עור). אחת מן הסיבות העיקריות לעוני של השחורים בארה"ב היא העובדה שבבית יש מפרנס אחד. התפרקות המשפחה השחורה (למעלה מ - 70% חד הוריות) היא הסיבה העיקרית לעוני.

            • באבא ימים

              אריאל - מהי "גזענות מובנית שאיננה ממוסדת"?

            • אריאל גרייזס

              גזענות ממוסדת זאת אפליה של הממסד. לא ממוסדת זה כשאתה תעדיף מועמד לבן על מועמד שחור בקבלה למקום עבודה. לא כזה מסובך.
              איציק, אמיר - שמעתי מיליון פעם את הסיפור הזה. "גם אני עבדתי קשה מאוד כדי להגיע לאן שהגעתי". הרי זה מה שאובריאן אומר בדיוק בסרטון הזה. אף אחד לא אומר שלא עבדת קשה ולא התגברת על בעיות. גם הרד נק מווסט וירג'יניה צריך לעבוד קשה כדי לצאת מעוני - ועדיין, שחור צריך לעבוד יותר קשה מהם (גם אישה, דרך אגב). כשאתה חי בתוך משהו, אתה צריך משהו חיצוני שימשוך אותך החוצה משם.
              שוב, בפעם האלף, לא מסיר אחריות מהשחורים בארה"ב למצב שלהם. אבל למה קשה לקבל שהם סובלים מנחיתות בסיסית בהשוואה לכולם? שהקיר שהם צריכים לטפס עליו הוא יותר גבוה?

            • אריאל גרייזס

              ושוב, בתור בן אדם אינטלגנט - זה נראה לך מקרי שהטיעון הזה לגבי מיעוטים חוזר על עצמו בכל מקום בעולם שבו יש גזענות ואפליה? אם יש כל כך הרבה דוגמאות, כנראה שיש פה משהו, לא?

            • איציק

              אריאל, אני מראה לך דוגמה של גזענות ממוסדת שמנסה להגביל כמעט במוצהר. ובכול זאת היהודים הצליחו. אתה מספר על לפלס דרך במקום קשה, אני מדבר על מקום כמעט בלתי אפשרי שאנשים צריכים לנסות שנתיים, שלוש או חמש כדי להתקבל למוסד בגלל מגבלות למרות שטובים בהרבה מהמתחרים הלא יהודים האחרים וממשיכים לעבוד וללמוד במקביל ולגשת שוב ושוב עד שמתקבלים. אני מדבר על אלו שהרביצו להם ברחוב סתם כי הם יהודים. אני מניח שלשחורים מפחדים להרביץ. אז האם המצב של יהודי רוסיה היה קל יותר וטוב יותר מהשחורים בארה"ב או שהם פשוט רצו יותר?

            • איציק

              אין ספק שיש גזענות ואפליה, אבל נראה לי שהרבה פחות ממה שהשחורים מנסים לצייר. זה לא אומר שלא צריך לטפל בזה, אך יש הרבה יותר דברים שתלויים בפרמטרים אחרים.

            • Amir A

              אריאל, יש לך בעיה קשה בהבנת הנקרא. אף אחד לא אמר שנקודת המוצא של השחורים לא קשה. או כמו שאמרה לי קולגה שחורה כשהתווכחנו מי דפוק יותר היהודים או השחורים "כשאתה נכנס לחדר אתה לפחות יכול להסתיר את זה שאתה יהודי. אני לא יכולה להסתיר את זה שאני שחורה". כל מה שנאמר זה שאוקיי, זה מצב נתון כרגע. מה אנחנו עושים כדי לשנות אותו. מן הסתם מה שאנחנו עושים כבר עשרות שנים לא עובד (לך תתווכח עם העובדות), אז מה כן? מה בדיוק קורה שגורם לזה לא לעבוד? לזה לא שמעתי ממך תשובה.

            • אריאל גרייזס

              איציק, כל מקרה לגופו. אני לא ראיתי שהיהודים בפולין הצליחו כל כך. היהודים בארה"ב הצליחו מאוד. יש הבדלים באפליה הממוסדת, בגטאות שבהם כל קבוצת אוכלוסיה חיה ובעוד מיליון גורמים. אין דומה מקרה יהודי ברוסיה לזה של שחור בארה"ב

            • אריאל גרייזס

              אמיר, בשום שלב לא דיברתי על פתרונות. אני לא בטוח בכלל מה הם. דיברתי על זה שקפרניק הציב מראה מול החברה והראה שהשיטה שבורה. הבריאות שבור לגמרי, החינוך מרוסק. המוביליות החברתית בעייתית וגזענות עדיין קיימת בהרבה מאוד מקומות בחברה.
              בוא נגיד ככה - שלב ראשון בדרך לפתור את זה היא להכיר בכך. ישנם הרבה דברים שאפשר לעשות, אני רק לא בטוח שאמריקה מסוגלת במצבה היום לעשות (אם זה ביטוח בריאות ממלכתי, שכר לימוד סביר, השקעה בשכונות מצוקה ועוד מלא דברים מהסוג הזה). כל עוד המוטו של "מי שעובד קשה מצליח" ימשיך לשלוט בכיפה - יהיה קשה מאוד לשנות דברים

            • איציק

              לא, המקרים לא דומים, היהודים ברוסיה החליטו שהם יצליחו למרות האפליה הממוסדת והלא ממוסדת. והם אכן הצליחו למרות שחטפו מכות, האזינו לטלפונים שלהם, זימנו אותם לחקירות, דרשו מהם להלשין על קרוביהם, לא קיבלו אותם ללימודים, לא קיבלו אותם לעבודה, ועוד. השחורים ויתרו מהר מידי.

            • Amir A

              אריאל, למרות המוטו של "מי שעובד קשה מצליח", הסעד החברתי בארה"ב גדול מאוד. גם מבחינת תלושי מזון, דמי אבטלה (גם במשך וגם בגודל), תמיכה בביטוח הבריאות ועוד ועוד. לא שמדובר באיזו מדינה סקנדינבית, אבל צריך להוציא מהראש את התדמית של מובטלים עניים שנזרקים לרחובות.
              ולגבי הדרישה לעבוד קשה כדי להצליח, היא נכונה לכל אחד ואחד כאן ללא קשר למוצאו, לצבע עורו, למגדר שלו או לא יודע מה.
              ואיזו מראה קפרניק הציב בדיוק? קודם כל אני אפנה אותך למה שצפריר כתב על קפרניק בתגובה 21 כאן למטה. ואחר כך אני אפנה אותך לוידאו שבאבא ימים שם ולשאלה האם הטענה של קפרניק מגובה בעובדות.
              כל האמור למעלה כמובן לא לוקח מקפרניק את זכותו למחות על מה שהוא רוצה ובאיזה אופן שהוא רוצה כל עוד זה במסגרת החוק.

            • באבא ימים

              זה לא מסובך כי זה לא נכון. מי שמעדיף לבן על שחור בקבלה למקום עבודה מן הטעם הזה הוא גזען. מה "מובנה" בזה?

            • שמעון

              אריאל זה המצב מה אה רוצה שיעשו? שידאגו לכל כאדם?
              אם אדם כל היום עסוק באיך דופקים אותו אז הוא לא יגיע לכלום.
              הרבה מהעניים ממשיכים את מעגל העוני כי לא בזין שלהם להתאמץ טיפה, הם מאמינים במה שהורים אומרים להם ואוכלים חרא. אז נכון אין ספק שכושי צריך להתאמץ יותר אבל זה בכל העולם ככה, למה בישראל אין גזענות כלפי כל העדות?

              זה מצב בילד אין ולא ישתנה עד שהדורות הבאים ישנו את זה ועד שלא יתחילו להתאמץ. השחורים הרבה מהם בטלנים ולא מבינים את הערך של השכלה (בטח לפני 30 שנה), זה כמו שבקום המדינה להרבה מזרחים לא היה חשיבות להשכלה ורצו רק שילדיהם ילכו לעבוד, בשנים האחרונות זה השתנה דרסטית ואתה רואה אותם בצמרת כי הם הבינו, אותו הדבר יקרה עם האתיופים, הדור הראשון בא ממנטליות אחרת לגמרי שמכר כבשים. הדור השני כבר מאד משולב בארץ וישראלי לכל דבר, ום לאט לאט רוכשים גם השכלה, לדור השלישי יהיה יותר קל וכו' זה דרכו של עולם.
              ההורים שלי הגיעו לארץ כרופאים ולאנשים שבאים מבחוץ עושים מבחנים פי 5 יותר קשים מלישראלים לאותו רישיון. עד שהורי עברו את המבחנים לקח כמה שנים ועד אז אבא שלי עבד בתור שומר ב2 משרות ואמא שלי בתור מנקה ומעולם לא התלוננו, היום ברוך השם שניהם רופאים. זה המצב בכל מקום. אז הם יכולים להתלונן שדפקו אותם וכל היום להתמרמר או להגיד ששום דבר לא ישבור אותם ולתת 200% אחוז ועדיין זה לא מבטיח כלום, מה לעשות החיים לא הוגנים, אגב זה משותף גם ללבנים שם, גם לבן עני מתחיל כמו כושי עני.

          • אסף the kop

            הכי חשוב זה לתת תקווה.
            אבל איך אפשר לפתח תקווה שמגיל אפס מחנכים אותך לסעד מחד ולשנאה כלפי הלבנים מאידך ?
            בואקום הזה אתה יכול להשיג לעצמך ערך רק ברכישת מעמד בתוך החמולה/כנופיה.
            חוזר ואומר - דפוקים כמו הפלסטינאיים.

            הגב
          • אריאל גרייזס

            איציק, עם כל הכבוד, אי אפשר בכלל להשוות את נקודת ההתחלה של שתי האוכלוסיות. השחורים היו עבדים באמריקה. שוב, אני לא רואה שהיהודים בפולין הצליחו באופן מיוחד, הם גם ויתרו כמו השחורים בארהב? טוב, כנראה שאצלם זאת בעיה תרבותית.
            אמיר - איפה ראית שאמרתי מילה על סעד? סעד זה הדבר הכי גרוע שיש. הוא שומר אנשים במקום שלהם. הבעיה היא המערכת. ועם כל הכבוד לשטויות של צפריר - תרשה לי לא להסכים איתו. קפרניק כל כך רוצה למשוך תשומת לב שהיום הוא לא מוצא עבודה. כל כך דואג רק לעצמו שלמרות שהוא לא מועסק כבר שנה הוא תורם מיליונים למטרות ראויות. העובדה היא שקפרניק הצליח לעצבן חלקים ניכרים באמריקה הממוסדת. זה התחלה של לשים מראה.

            הגב
            • איציק

              אריאל, מתי הם היו עבדים? עברו כבר כמה דורות, אי אפשר לסחוט את הלימון הזה עד אינסוף. למה אין מקום להשוואה, במה? סבתא שלי גדלה את אמא שלי לבד כאשתו של אויב האומה עם שכר זעום בעבודה קשה. הייתה עומדת מחמש בבוקר כדי לקבל חלב או לחם, מספיקה להגיע חזרה להכין משהו לאכול לאמא שלי ונוסעת לעבודה עד הערב. את הבובה הראשונה שלה אמא שלי קיבלה בגיל 16, הייתי אומר קצת באיחור, אבל זה מה שהיה. אז נכון, אמא שלי התחילה ממצב נפלא והשחורים ממצב על הפנים. המצב שאני מתאר אינו חריג בשנות ה-30 וה-40 באורל הרחוקה.
              אני לא יודע איך הפולנים הצליחו או נכשלו אבל כנראה אני מצליח להוציא ממך את הפולני שבך. בכלל פולני מצליח להבנתי נחשב לכישלון ;)
              מה שאני מנסה לומר זה לא שהמצב של השחורים הוא טוב, או שלא צריך לעזור להם. אני אומר שיש כאלו שהצליחו כקבוצה ולא רק כבודדים במצב מאד קשה, כלומר אם יוצרים מודעות ורצון זה אפשרי ואז עזרה תזרז את התהליך. כל עוד השחורים לא יצליחו שהם רוצים להצליח, שום עזרה לא תעזור. הם יכולים להמשיך להפגין, ואסור למנוע את חופש הדיבור רק שזה לא יעזור.

            • אריאל גרייזס

              שנות ה-30? בשנות -60 עדיין היו עושים לינצ'ים בשחורים באמריקה. אסור היה להם להכנס לאותן מסעדות, לנסוע באותם אוטובוסים. זוגות מעורבים היו זוכים לטיפול מאוד לא עדין (ויש מדינות שזה עדיין מאוד מאוד לא מקובל בהן, בלשון המועטה). ולהגיד שמישהו חי בעוני ברוסיה - כולם חיו בעוני ברוסיה. הפערים שם היו הרבה יותר קטנים ממה שיש בארה"ב היום.
              אני באמת לא מבין את המקום להשוואה. כל אחד מתמודד עם בעיה אחרת לגמרי.

            • איציק

              בדיוק, שנות ה-60, כלומר עברו מעל 50 שנה ו-Amir A нгпш טוען שהפערים רק התרחבו. בעייתי משהו. ודאי שמצבים שונים וסיבות שונות אך קרובי משפחה של אישתי לא התקבלו בגלל מכסות ללימודים בסוף שנות ה-80 למרות שייצגו את בתי הספר הכי יוקרתיים במוסקבה באולימפיאדות מתמטיקה (כלומר לא היו מטומטמים לגמרי). אתה יכול לתאר לך שחור שלא היה מתקבל בגלל מכסות לאוניברסיטה כלשהי בארה"ב? אתה יכול לחשוב על מהנדס שחור שלא יתקבל למפעל בטחוני בגלל היותו שחור או הגבלות אחרות? אז הסיבות שונות אבל ההבדל בין רצון להצליח לרצון להתלונן הוא עצום. כל אחד והתיק שלו, השאלה מה עושים עם התיק הזה.

        • שמעון

          בטח התקרבנות שאני שומע ילד מזרחי בן 17 אומר שדופקים את השחורים אני יודע שההורים שלו הרסו לו כל סיכוי להצליח בחיים. ילד בן 17 בכלל לא אמור לחשוב על דברים כאלו אם לא מרעילים לואת המוח. אגב זה הסיבה העיקרית שהערבים כ"כ דפוקים ונכשלים עד היום. הם במיינד סט הזה שמישהו חייב להם משהו.

          הגב
    • באבא ימים

      ראיתי - אני לא מבין מה מצאת בקליפ הזה ששכנע אותך?

      אבל היות שללבנים אין כנראה זכות דיבור בדיון הזה הנה סרטון שבו אדם שחור מסביר איך הוא רואה את הבעיות בחברה השחורה.

      https://www.youtube.com/watch?v=piwaBO6U43U

      הגב
      • Amir A

        הלכתי לראות את כל 22 הדקות. יש הרבה דברים שאני לא מסכים איתו (לדוגמא, אני כן חושב שבריאות היא זכות ולא רק פריווילגיה, אני כן חושב שצריך תמיכה כלכלית באנשים מתקשים) אבל בנושא של הבעיות בחברה השחורה חייבים להודות שיש הרבה בדבריו.

        הגב
      • איציק

        מאד מעניין ומעורר מחשבה.

        הגב
      • ב"פ

        פרסמתי תגובה שמביאה לעוד לינק של מישהו שאני חושב שמדבר על המציאות השחורה בצורה מצויינת. משום מה היא לא מאושרת אולי אני אנסה שוב

        https://www.youtube.com/watch?v=g6IJV_0p64s

        בחור מבריק תומאס סוואל, ובעל דעות מעניינות ובעל סיפור חיים מעניין לא פחות. התחום הזה הוא תחום המחקר שלו (קבוצות מיעוט בעולם, לא רק שחורים)

        הגב
      • באבא ימים

        ועוד דבר לגבי אמריקה הגזענית. איך שהוא שוכחים שבמדינה זו לבנים הרגו לבנים אחרים במלחמה שעניינה שחרור העבדים השחורים. אני יכול להבין למה לא מעט אמריקנים מתרגזים בגלל הטענות הללו בדבר דיכוי שחורים במאה ה - 21.

        הגב
        • אסף the kop

          שחרור העבדיםם השחורים אכן היה אחד מתוצאות מלחמת האזרחים, אבל אני לא בטוח שזאת הייתה הסיבה לפרוץ המלחמה.
          אני מתקשה להאמין שלבן, באותה העת, יילך להילחם למען שחרורו של השחור מהעבדות. נשמע לי זולתני מדי.
          כלומר, קשה לי לדמיין מפקד גדוד אוסף את חייליו לפני קרב נגד כוחות הקונפדרציה ומחדיר בהם 'ציונות' בנאום על חשיבות השחרור של השחור.

          הגב
          • שמעון

            חח, ברור שאתה צודק, זה היה על הדרך..

            הגב
        • שמעון

          לא יודע, היום הכושים מובילי דעה, היה נשיא שחור, הספורט והמוזיקה נשלטים ע"י שחורים, הם בחדשות, יש הרבה נישואי לבן שחור אז איך אפשר לומר שעדיין יש גזענות?? אני לא מבין את זה. זה שיש אולי רד נקים ששונאים שחורים או שחורים ששונאים לבנים אי אפשר להביא את מספרם ל-0,הרי בכל העולם חייבים להיות אנשים טיפשים, או רוצחים, או פסיכופתים, הרי אין עולם שכולם סבבה, הדפוקים צמיד יהיו קיימים.
          בכולל אני לא חושב לרגע שכיום יש גזענות כלפי שחורים בחברה או גזענות בכלל. אז חלאס לבכות סתם.

          הגב
    • שמעון

      תנאי הפתיחה של הרוסים והמזרחים היו בדיוק כמו האתיופים ולערבים היה תנאי פתיחה יותר טובים מכולם, הם חיו פה.
      ההבדל הוא שהרוסים הלכו לעבוד קשה ויש מודעות. המזרחים היום משולבים נהדר בחברה והם גם בתפקידי מפתח אז זה כבר בכלל לא רלוונטי. אתיופים, גם ישתלבו הם יחסית טריים ובאו ממנטליות לחלוטין אחרת, קשה לצפות ממנהיג ביער שמוכר כבשים לעלות לארץ ולהשתלב, מנטליות אחרת אבל הבנים והנכדים שלו כבר יהיו עם מנטליות ישראלית.

      מזרחי שהיום בוכה על אפלייה הוא ממש חתיכת אידיוט ואוכל סרטים, כנ"ל ערבים. ערבים "מופלים" כי הם מביאים את זה על עצמם, אם לא היו רוצחים ובצעים פיגועים והיה להם טיפת מוח הם היו מאד מצליחים אבל הם העםכי טיפש בעולם, פרימיטיבים ומפגרים וזה למה תמיד ישארו מאחור. ככה גם המצב של מדינות ערב, גם שם יש להם תנאי פתיחה קשים?

      הגב
  • אופיר

    כדי להאמין שאמריקה היא הדבר הכי טוב בעולם, צריך להיות על סמים קשים.

    הגב
  • גל אל-איי

    תודה אריאל, פוסט מאלף וכתוב היטב. שמח שניסית לדלג מעל הפוליטיקה המקומית ככל שביכולתך.
    אני מאזין קבוע לפודקסט של בן שפירו, קונסרבטיבי מבריק מלוס אנג׳לס וחובש כיפה שחורה. אני בהחלט מאמין במנטרה שהוא יצר לגבי הסיכויים של כל צעיר, ״לא חשוב מאיזו עדה״, לעשות את זה באמריקה:
    1. סיים את בית ספר התיכון עם תעודת גמר.
    2. אל תעשה ילד מחוץ לנישואין או מכל סיבה כלשהי.
    מצא עבודה.
    נשמע טריוויאלי - אבל אם שלושת התנאים הללו היו ברי קיימא לאוכלוסיה השחורה (וחלק גדול מההיספאנית, לפחות באל-איי) , המתחים הגזעיים היו נראים שונים לגמרי.

    הגב
    • James

      אבל איך הם יתקרבנו?

      הגב
  • NoOne

    AMIR A , עוד פעם תגיד שאני מקומפטון אני באמת אשלח 2 כושים מקומפטון שיעבירו אותך דירה לברידג'פורט קונטיקט

    הגב
    • Amir A

      הרבה נאצות ומילים לא יפות עברו באתר הזה, אבל לאיים במעבר לברידג'פורט זה באמת יותר מדי. יש גבול.

      הגב
  • James

    וואו כמה קלישאות.הישראלים חושבים מחוץ לקופסה והאמריקנים בוקים....ממש

    הגב
  • אלון

    אמיר, יש לכם לבנים בכיתות של ה ap? הבן שלי כמעט הלבן היחיד, כולם הודים וסינים. בערך 20 אחוז לבנים.

    הגב
    • Amir A

      כיש פחות הודים ואסייאתים בעיר שלנו אז הרוב הם לבנים. אבל אלו שכן הולכים לתיכון מגיעים לכיתות ברמות הגבוהות.

      הגב
  • James

    ממליץ להאזין לשחור בשם Larry elder.
    מנפץ את כל הקשקושים.
    שוטרים יורים בלבנים יותר משחורים.
    השמאל מטיף לשחור שרע ושכולם גזענים כדי שיצביעו שמאל.
    בפועל השחורים יותר מסכימים עם הימין ברוב הדברים. אבל חינכו אותם שהימין גזען ולכן הם חייבים להצביע לשמאל.

    הגב
  • נתי

    בדומה למגיבים אחרים פה גם אני אוהב לשמוע/לקרוא את תומאס סואל לארי אלדר ואחרים.
    ללארי אלדר נחשפתי לפני כמה חודשים דרך קטע היוטיוב שהמגיב באבא ימים העלה כאן קודם לכן מ"רובין רפורט" (מי שלא מכיר את דיוויד רובין, מומלץ ביותר, דיון ענייני מכל רחבי הקשת הפוליטית, עם דמויות מרתקות, ומתרחק מפופוליזם).
    רק שאלה בהקשר זה:
    בארץ, תוכנית כמו של דייב רובין, נשמעת דמיונית. גם נושא הפודקאסטים בכללותו בקושי קיים. למה זה כך לדעתכם? האם בארה"ב פשוט בגלל גודל הקהל ניתן להגיע למאסת קהל קריטית ביותר קלות ובארץ זה יהיה קשה יותר, או שזה משהו עמוק יותר לדעתכם? זה עניין של זמן עד שגם בארץ משהו דומה יקרה, או שזה חסר סיכוי בארץ?

    הגב
    • James

      קודם כל האמריקנים יודעים לדבר. רוב הישראלים זה סתם קשקושים.תראה לפני בחירות מה הפוליטיקאים אומרים. אומרים אני לא הוא. רק לא זה. אין ממש תוכן של מה אני אעשה.
      דבר שני אין בכלל דיון בישראל מעבר לערבים. אין דיון על כלכלה. על גודל הממשלה.תפקיד המדינה.
      השמאל והימין בישראל מאוחדים בכך שהמדינה צריכה לשלוט על הכל. באמריקה יש דיון רחב גם על זה.
      מתי יהיה דיון בישראל על האם לתת לאזרחים את הזכות להגן על עצמם ולרכוש נשק. לעולם לא.

      הגב
  • holden

    פוסט לפנים אריאל,
    למדתי הרבה מהקריאה בפוסט ומהתגובות , הבמאי שביים את מלחמת האזרחים עשה בזמנו גם סדרה על חמשת הבחורים שהואשמו ונכלאו לשווא באונס של אישה לבנה שעשתה ספורט בשבילי הסנטראל פארק,
    כל החמישה לא היו לבנים, אם אני זוכר נכון אחד היה היספאני והשאר שחורים,
    אמריקה תמיד היתה ותהיה ותישאר מפוצלת,

    ימים ספורים לפני הבחירות בארצות הברית כבר ידעתי שטראמפ לוקח את הילארי,
    ערב לפני ההכרעה כתבתי את דעתי על המצב הנפיץ שם וגם הוספתי סיפור פרי דמיוני על נער מתבגר באמריקה של שנות ה-50,
    אני אצרף לכאן כמיקשה אחת ואם זה יעביר ולו למישהו אחד את תוגת יום הכיפורים אני אהיה מאושר בחלקי:
    אמריקה ורסנו-אמריקה מאז ומתמיד היתה השאיפה לחיים נוצצים יותר וטובים והוגנים,
    אמריקה התפכחה כבר בשנות השבעים המוקדמות מהחלום האמריקאי,
    עדיין הרבה שואפים לחיות ולגור שם באמריקה,
    אמריקה זה החלום האולטמטיבי,

    אמריקה זה ים ואוקייאנוס שלא רואים את הסוף שלו, אמריקה זה מדבריות שהחום שה יוקד וצורב לך את העור,
    אמריקה זה שדות תירס ,
    אמריקה זה מגדלי קידוח של נפט שניצבים כמו חרגולים באדמות טקסס וכותשים את האדמה שרוויה בנוזל השחור,
    אמריקה זה טנדרים שמעמיסים כלי עבודה וארגזי בירה,

    אמריקה זה ברוקרים מחוייטים בואכה ניו -יורק,
    אבל, אבל אמריקה היא גם ניו- מקסיקו,
    אמריקה היא מיקרוקוסמוס בפני עצמה,
    שאומרים אמריקה מתכוונים לארצות-הברית של אמריקה,

    ישראל תמיד שאפה להידמות ל--אמריקה,
    כל ישראלי שאף "לעשות את זה באמריקה"

    כיום אמריקה מפוצלת מאי-פעם!
    למעשה מחר יתקיים סוג של מלחמת אזרחים חוזרת,
    לא בדיוק קרב אלאמו, אבל בהחלט סוג של התגוששות והתכתשות פוליטית בין המעמדות, הגזעים והצבעים והדתות שם,

    למעשה כל או רובם המוחלט של מדינות הקונפדרציה בדרום ארצות הברית יצביעו חד משמעי לדונלאד,

    טראמפ הוא הילד שזועק שהמלך הוא עירום,
    לאמריקאים נמאס מהתקינות הפוליטית,
    טראמפ אומר בריש גלי מה שכל גבר מת להגיד אבל מתבייש,
    טראמפ מייצג את האנשים הפשוטים למרות שהוא עשיר כקורח הכי הכי רחוק מהחקלאי במדינות הדרום,
    טראמפ הכי רחוק ממטיף אוונגליסטי בלואיזיאנה או בפניקס אריזונה,

    אמריקה עומדת מחר למבחן אדיר,
    לא שייך בכלל למי יהיה הנשיא המכהן,
    המבחן של אמריקה יהיה למחרת הבחירות, תומכי טראמפ יעשו בלאגן אם נציגם לא ייבחר,
    גם תומכי קלינטון לא יבליגו ולא יספגו ההשפלה במידה ותתחולל רעידת אדמה פוליטית,
    הילארי מייצגת את הסיאוב, את הנהנתנות, את הבחישות הפוליטיות, הילארי מייצגת את הזוהמה שבפוליטיקה, את התככנות והשקרים הקטנים,
    שניהם לא מושלמים,
    לצער אמריקה אחד מהם יהיה הנבחר,
    הסיפור האמריקאי -------------------------
    בתור נער תמיד הייתי בעד הפושעים בסדרות הטלוויזיה, שסטיב מקגארט והעוזר שלו דני אזקו את הפושעים תחת המשפט האלמותי:book em danno אני ממש התבעסתי, זה נדוש לאהוב או לאהוד את החזקים, גם פורט תמידאהדתי את האנדר- דוג ובתי אוהדי הצלותונצונות, זה משעמם להיות מובל בטור לאחר המנהיג, או להיות מובל על ידי נותני הבון- טון כי " ככה צריך"

    יששיאמרו שאני טיפוס " דווקאי" דהיינו תמיד הולך כנגד הזרם וחבלי המוסכמות, אבל כזה הוא אני ומזמן השלמתי עם מגרעותיי הרבות.

    בכל אופן תמיד היתה לי חיבה למכוניות אמריקאיות ישנות וגדולות כמו הפורד מוסטנג האדומה או אהובתי המרקיורי קוגר שיוצרה במפעל " פורד" מכונית מרשימה בעלת פרונט אימתני, כל זה יחד עם אהבתי לסרטי הגנגסטרים של מרטין סקורסזה והסרטים בשחור לבן של האמפרי בוגארט גרמו לי להיכנס לראש של נער מתבגר באמריקה הפוריטנית אי שם בשנות ה-50 ולכתוב עלילה דמיונית ,
    זה החלק הראשון של אותה העלילה:

    א
    ני נזכר בעבודה הראשונה שלי שדודתי סידרה לי לאחר שהעניקה מחסדייה להארי אחראי הבריכה השכונתית בניוארק ניו ג'רזי,זו עבודה לא הכי קלה שבעולם לילד צעיר אבל ללא ספק עבודה מענגת ורטובה.
    הייתי אחראי על עגלת השתייה מין כלוב נירוסטה ענקי שמתגלגל על גלגלי גומי וחורץ פסים בשבילי הדשא המצהיב שמובילים לעמדת השיזוף.

    המשקה הפופולארי באותם הימים היה בעיקר סודה מבעבעת שאולי עקב הבועות שמתפרצות מלוע הבקבוק גרם ללקוחות קשיי היום של השכונה שלי לשכוח מעט מטרדות היום יום.
    הייתה את בטי הספרית בעלת הקול המאנפף והשמלות הקייציות האלו שדמו לוילון ישן .
    היה את ריק הרפד שתמיד דאג לשחזר ספות ישנות ויש הטוענים שלנשים נאות הוא תיקן תמורת דמי עלות בלבד.
    אני הכי אהבתי את צ'ארלי שתמיד בא עם הגופייה הלבנה שלו שהבליטה את הכרס המשתפלת שלו,היו לו עיניים טובות כאלו וזה לא בגלל שהוא "תישר" אותי או משהו בסגנון הזה.
    הוא אהב לשתות ווילד טארקי עם 2 קוביות קרח ולנשנש טוגנים עם רוטב עגבנית פיקנטי.
    למרות המראה הלא הכי מצודד שלו צ'ארלי שלנו תמיד היה מוקף בנשים ,נשים שהיית רואה תלויות בעיקר על לוחות שנה במוסכים או במכבסות וגורמות לך לחטוא במחשבות אסורות עבור ילד קתולי שכמותי.
    עם הוותק שצברתי בחופשות הקיץ הוא סמך עליי יותר ויותר והרגשתי קרוב אליו מאי פעם,זכורה לי אותה פעם מיוחדת שהוא נתן בי את אותו מבט מפורסם שלו וניפנף לעברי בצרור מפתחות ובקול בריטון פנה אליי:
    "ילד,גלגל לכאן את הגרוטאה שלי,היא חונה ממול אצל הספר וכדאי שזה יהיה מהר"
    ואילו אני שלמעט כמה סיבובים שערכתי עם החברה בערבים על מכוניות גנובות לא הכי ידעתי לנהוגכ באמת בתנועה סואנת בלעתי את הרוק ועניתי בביטחון של עמיר פרץ טרום מלחמת לבנון:
    "צ'ארלי כמה דקות והמכונית תהיה כאן לרשותך"

    רגליי בקושי נשאו אותי למרות שזה היה מרחק כמה גושי בטון , בכל זאת לנהוג במכונית של צ'ארלי זה לא דבר שבשגרה.
    המפתחות בקושי מצאו את דרכן לחריץ המנעול אבל עם קצת נחישות והתמדה הצלחתי איכשהוא להתגבר על החשש ועל ההתרגשות שאחזה בי.
    למרות שהבריכה הייתה במרחק של מייל וחצי אני נשבע שהרגשתי מלך העולם באותם חמש דקות קסומות.
    כמה חנוונים שעמדו בפתח מכולתם קדו לעברי בנימוס ורק מחלק העיתונים האירי זיהה אותי וגיחך לעברי בבוז מופגן.
    למרות שזו הייתה שליחות מזערית וחסרת חשיבות שנכנסתי לרחבה המרוצפת של הבריכה השכונתית ניפחתי את החזה הנערי שלי והתהלכתי לי כמו טווס בגן -חיות.
    צ'ארלי שילשל לעברי כמה מטבעות של ניקל והפטיר לעברי:
    "היי ילדון תגיע בערב למועדון הקלפים ,יש לי משימה עבורך"
    אני נשבע שבאותו היום אפילו אמי התפלאה כמה שהייתי להוט להיכנס במהירות לאמבטייה ולהתסתבן במרץ תחת המים הקרים,איכשהוא הצלחתי לגנוב מהשידה של אבי את בקבוק האפטרשייב הירקרק שלו ולהזליף על פניי כמה טיפות שגרמו לי להרגיש כמו גבר אמיתי.

    בדרך התכופפתי מול איזו מראה של מכונית חבוטה והסתרקתי עם המסרק הקבוע ששכן בכיס האחורי של מכנסיי השחורות,אני מוכרח לציין שאחרי כמה נסיונות הייתי מרוצה מהמראה שלי והרגשתי מוכן לכל משימה שהיא.
    אפילו בטי הספרית ניפנפה לעברי בידייה למרחוק וטענה שסופסוף אני נראה מסודר כמו שילד מחונך צריך להיראות.
    שומר מנומנם עם כובע בארט ובירה שהתתרוקנה מהבקבוק שאחז בידו השמאלית חסם לי את המעבר לקלוב הקלפים וטען שכאן זו לא אגודת הצופים או משהו מזויין שכזה.
    ואילו באשר אליי ....ובכן אני כיחכחתי בגרוני ובקול עבה ככל האפשר נתתי לו את המבט הכי קשוח שלי ולחשתי:
    "היי אדון ,אם אתה רוצה להמשיך לעמוד על משמרתך וללגום עוד בירה מזויינת מוטב שתאפשר לי להיפגש עם צ'ארלי ידידי"
    השומר ניסה להבליע חיוך ,דבר שלא עלה בידו ובמחווה אצילית טען שהוא בעצמו יכנס פנימה ויברר את דבר הפגישה.
    מחוג השניות לא השלים הקפה מלאה ומצאתי את עצמי בתוך אולם גדול מלא בשולחנות לבד ובגברים מכל הצבעים שלכולם תקועה סיגרייה בזווית הפה וכולם כאחד נראים עסוקים במיוחד.
    מלצרית מצודדת במיוחד ניגשה לעברי והגישה ךי מיץ חמוציות והחוותה בידה לעברו של צ'ארלי שהיה בעייצומו של משחק קלפים סוער במיוחד,אולי זה בגלל החולצה הפרחונית שהוא לבש ואולי מנורת האהיל השוותה לו מראה מכובד ושונה אבל באותם רגעים פשוט התאהבתי והערצתי אותו במיוחד.
    הוא ליטף את ראשי בחיבה וקירב את פיו לאוזני ולחש לי באוזן מילים שהתערבלו עם ריח הויסקי הקבוע שלו שהוא כבר מתפנה עבורי.
    כחצי שעה מאוחר יותר מצאתי את עצמי יושב איתו באיזו גלידרייה מצועצצת מלאה בניקלים מבריקים ומלצריות בסינרים ורודים מלקק גלידת אגוזים ענקית ומביט בהמולת הרחוב .
    מכאן הכל התחיל באמת...
    לא אחשוף את השליחות הראשונה שהוטלה עליי ,רק אציין שמכאן זו היתה תחילתה של דרך ללא מעצורים שחשפה אותי לעולם אפל ושונה כל כך,עולם שהחוקים בו שונים והכללים קבועים כמו השעה שבה אני שומע את מחלק העיתונים פוסע בגרם המדרגות בבלוק שלי

    המשך,,,,
    טוב למרות שהבטחתי להם בפרק הקודם לא לשתף אתכם בתלאותיי אני מחבב ומכבד אתכם ועל כן ..כן אשתף:
    צארלי תישר אותי ב5 גדולים(500 ירוקים)זה הסכום הגדול ביותר שאיי פעם יצא לי להחזיק ביד.
    הרגשתי לרגע כמו איש מאפייה אמיתי ומכובד,בכלל זו הרגשה כזו שאתה מלך העולם לפחות עד שיאזלו לך המרשרשים.
    למרות שאני נשמע לכם נער פוחז אולי בתוך תוכי אני דיי מופנם וביישן,אני מקווה שלא תגלו זאת לאיש מבין מכריי.
    אני מדיי פעם נהגתי להציץ בחוברות האלו שאבי היה מעיין בהם לפני השינה,חוברות כאלו משונות עם מאמרים ופרסומות של מכוניות לעשירים,אבל מה שבאמת משך את תשומת ליבי היו הנערות שם,נערות שופעות כאלו ומעורטלות לחלוטין מכל פיסת-בד.
    האמת שחשבתי אולי שאת השטרות הראשונים אנדב לטובת איזו גברת שעוסקת במקצוע העתיק בעולם(אם אתם מבינים למה אני מתכוון.
    אמנםן אני כבר בן חמש עשרה אבל מעולם לא יצא לי לראות גוף נשי וערום וחשבתי לעצמי שזו הזדמנות ראויה על מנת להיכנס לעולם של הגדולים באמת.
    שאני חושב על זה אני יודע שדזה לא נשמע הכי רומנטי בעולם לאבד את עלומיי לטובת איזו נפקנית,אבל מצד שני lets face itלא בא לי להמתין לאיזו נערה מנומשת שתעשה לי קולות של התנגדות באולם הקולנוע השכונתי ותנעל את ברכייה בחשיכה.
    ניפחתי את החזה והילכתי בהליכה טווסית כזו ,הרגשתי כאילו העוברים ושבים יודעים מה אני זומם וזה קצת הביך אותי…אבל זהו שרק קצת.
    הייתי נחוש מתמיד להרגיש גוף נשי ויהי מה.
    הנפתי יד בנונשאלנטיות לעבר מונית חבוטה וצהובה ונכנסתי כמו גנסגטר למושב האחורי והתכנסתי במושב בארשת כזו של חשיבות עצמית.
    "הלו נהג,אולי אני נראה לך צעיר אבל מבטיח לך שזו תהיה הנסיעה הכי משתלמת שלך היום" הנהג הפנה לעברי מבט זעוף מעט וקטע אותי בקול בריטון:
    "שמע ילדון ,אני לא מתרשם מנער צנום כמוך תן לי את הכתובת ושב בשקט"
    אופססססססססססס
    לא הייתי זקוק להרבה יותר מכך.
    לעסתי את מסטיק המנטה בקולניות ובאדישות כזו מופגנת ושלפתי שטר של20 וממש ליטפתי איתו את העורף של הנהג ….קשה העורף.
    כנראה שמשהו ברכות של הנייר ריכך מעט את הנהג שלי והוא התחיל לחייך אליי בזוית פיו מבעד למראה הקדמית והמלבנית.
    "שמע אדון העשרים כבר שלך ללא קשר לעלות הנסיעה,תוביל אותי בבקשה למועדון טוב של חשפניות מחוץ לשכונה הזו,אני מבטיח שאם אהנה אתה תהיה שותף להנאה שלי"
    נסיעה של כמחצית השעה הסתיימה שאני מוצא את עצמי בחניון מעוגל כזה ושדרה של דקלים מעטרת חזית של בניין שצבוע בורוד כזה סליזי מעט.
    שלט ניאון ענקי עם אותיות מרצדות ותמונה של עוף מים ענק "פלמינגו"
    מצא חן בעיניי השם של המקום,לרגע הרגשתי כאילו אני במיאמי או בווגאס עם כל העשירים האלו שוולטר קונקרייט כל הזמן מדבר עליהם בטלוויזיה.
    מזל שהייתי נעול בנעלי העקב שלי שהגביהו אותי במעט,הדלקתי לי סיגרית מאריט במצית הכסוף ונכנסתי למבואה במבט כזה שאנן ובטוח.
    עציצים עם צמחיים טרופיים כאלו פיארו את המסדונות ,מוסיקה דרומית כזו של סוינג או צארלסטון או השד יודע איך שלא קוראים לזאנר הזה קידמה את פניי.
    נערות ללא חלק עליון רדקדו שם על במה מעוגלת כזו ונצמדו לעמודים כאלו מניקל מבריקים ונוצצים,האמת שבהתחלה לא ממש הבנתי לשם מה העמודים שם במרכז הבמה.
    הזמנתי לי כריך עם נקניקייה טעימה וחמה ופחית של סרגנט פפר לשטוף מעט את גרוני שגם ככה נשנק כזה מהתרגשות.
    חי אדוני אני ממש רואה ציצים של נשים במרחק נגיעה-יש לי תחושה שהנערים בשכונה לא יאמינו לי ויחשבו שהמצאתי את הכל מדמיוני הקודח.
    בחורה גינגית כזו עם חולצה סגולה ניגשה אליי ושאלה אם אני זקוק לחברה.
    אלוהים אלוהים לא הייתי מוכן לזה,בעצם גם לא הכי הבנתי למה היא מתכוונת בשאלה הזו שלה,בכל מקרה הגינגית הזו ליטפה את פניי ברוך כזה אימהי ובחמלה ולחשה לי:
    "תזמין אותי למשקה נער,אני מבטיחה לעשות לך טוב"
    נשבע לכם שבאותו הרגע הייתי מוכן להזמין אותה גם לארגז של כל הליקרים בעולם על מנת שהיא תעשה לי טוב.
    היא התיישבה לצידי וחיככה את רגלייה הארוכות והחלקות במכנס הבד השחור שלי,הרגשתי כזו הרגשה מוזרה ומצמררת נורא.
    לא היינו לבד שם ובכל זאת לא הכי ידעתי מה נהוג ומקובל לעשות בסיטואציות כאלו.
    המקסימום שהגעתי עם נשים היה למשוך לבת של ריק הרפד בצמה או למתוח לה את הגומי בחזייה דרך החולצה …בקיצור לא נסיון ששווה לכתוב עליו הביתה.
    גאד דאמט!התיישה לצידי אמרתי….ובכן הגברת הזו ממש מתיישבת עליי,לא לא סתם מתיישבת אני מרגיש שהיא נעה כזה על הברכיים שלי ונותנת לי להסניף את ניחוח הבשם שלה מהעורף והצוואר שלה.
    אני נשבע שניסיתי לחשוב על צארלי ועל הפנים הזעופות והלא מגולחות שלו…
    אפילו דמיינתי את המנהל בבית ספר עם המשקפיים ששמוטות על חוטמו
    ניסיתי להפליג עם המחשבות כמה שיותר רחוק ממנה ומהמקום הזה
    אבל כנראה שזה לא הכי הצליח לי
    הרגשתי חום כזה והרגשה מוזרה ונעימה ונראה לי ש… נו אתם יודעים כבר בטח מה קרה לי.
    אני יכול רק לספר שהנערה הזו לא עבדה קשה במיוחד באותו היום…
    נהג המונית לא טרח לחפש קליינטים נוספים מלבדי
    ואילו באשר אליי…
    מממממממממ
    איך אני אנסח את זה
    נראה לי שהייתי נחפז מדיי ונו אני מתבייש אפילו לכתוב את זה
    טוב בסדר אגלה לכם
    כנראה שגמרתי בתחתוניי
    אז כמו שהייתי הגון ושיתפתי אתכם ,אני מצפה להדדיות .
    מקווה שלא תספרו לאיש שאני עדיין בתול ו"עני"בכמה מאות ירוקים

    הגב
  • אלון

    תשמע הולדן זאת פעם ראשונה שאני מגיב פה אבל תגובה כזאת בכל אתר זה מרשים.
    אני קורא פה כבר תקופה וכשמגיע מגיע אז כל הכבוד להולדן על התגובה ולדה באזר על הדבר המדהים הזה שהרמתם

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *