עוד שבוע ב-NFL, עוד שבוע שבו אי אפשר לקחת שום דבר כמובן מאליו.

בפאלו מקום ראשון בבית. הג'טס והפטס באותו מאזן. הג'טס עוד עשויים לסיים עם מאזן יותר טוב מהג'איינטס. בפאלו ראשון בבית. כן, אמרתי פעם, עדיין. הראמס מנצחים את הקאבויוז. בחוץ. הטקסנס שמים 57 נקודות. 57! הטקסנס!

מזל שאפשר לסמוך על הבראונס שיהיה אלמנט אחד קבוע תמיד בחיים שלי.

שלא כהרגלנו נפתח עם הפטריוטס. למה? כי אני עצבני, אז עדיף לגמור עם זה.

הנה סטטיסטיקה טובה להתחיל איתה את הסיכום: טום בריידי בארבעת השבועות הראשונים – ק"ב רייטינג של 116.6. ק"בים ששיחקו נגד הפטס בארבעת השבועות הראשונים – ק"ב רייטינג של 116.5. או בקיצור, הסקנדרי של הפטס הופך כל ק"ב יריב לטום בריידי. ולא הטום בריידי הבינוני, זה הטוב.

אני אחזור על מה שאמרתי שבוע שעבר – אני עוד לא משתגע ממה שקורה בשבועות הראשונים. הפטס גם ב-2014 וגם ב-2004 התחילו את העונה 2-2 ואחר כך התאפסו על עצמם. אבל עדיין – מוטרד. מאוד. כשבאנו לעונה ידענו שיש בעיות. החסרון של אדלמן ובעיקר הקו הקדמי בהגנה. אם יש מקום שבו הרגשנו בטוחים בהגנה זה בסקנדרי. ומה שקרה היום, כמו כל העונה, זה פשוט לא הגיוני בעליל. כאילו באטלר איבד את היכולות שלו לכסות רסיברים, גילספי נראה קצת כמו ברנדון בראונר – אגרסיבי מאוד ומשלם עליהם בדגלים (אני באמת, אבל באמת לא רוצה לדבר על השיפוט היום. בבקשה רק אל תספרו לי אחרי זה על שופטים ביתיים שעוזרים לפטס) וכל השאר פשוט לא קיימים. חוסר תיאום מוחלט. מילא ניוטון מצליח לרוץ עלינו מדי פעם לדאון ראשון – מסוג הדברים שאתה יודע שיקרו. אבל פשוט רסיברים חופשיים לגמרי כל המשחק ופספוסי תיקולים נוראיים. פשוט מביך.

מה שמטריד כאוהד פטס זה שנראה שבליצ'ק לא ממש יודע לעצור את המפולת. אין לו מושג מה בדיוק לעשות ומה יעבוד. אני מצפה לראות לא מעט טריידים בקרוב. עכשיו, שבוע קצר וטמפה ביי שמגיעה מניצחון יפה והפטס עומדים בפני סכנה של להכנס לבור גדול מאוד. בדרך כלל זה הזמן שבו הם יודעים להוציא מעצמם יותר, אבל עד מתי?

– ועוד נקודה לגבי הפטס – אחרי שלושה סאקים במשחק הזה, בריידי עומד העונה כבר על 13 כאלו. בכל העונה שעברה, ב-12 משחקים, בריידי חטף רק 15 סאקים. בכלל, כשמסתכלים על הסטטיסטיקות של בריידי, ההבדלים בין העונות שהפטס הלכו עד הסוף לאלו שהם לא – הסאקים על בריידי. 2014 – רק 21 וסופרבול. 2016 – 15 וסופרבול. 2015? 38. 2013? 40. בקיצור – הקצב הנוכחי לא מבשר טוב לפאטס בכלל, אפילו שההתקפה נראית סך הכל מתפקדת. כמו שזה נראה כרגע, עם ההגנה הזאת, הפטס יצטרכו לשים 40 נקודות במשחק כדי לנצח. לא טוב.

 

ולעניינים אחרים:

– נתנחם בזה שהג'איינטס הפסידו והם בצרות צרורות. זה היה נראה מסוג המשחקים שהג'איינטס היו מנצחים בשנה שעברה. ההתקפה לא היתה מדהימה אבל גם לא נוראית – לא איבדו כדור ולא חטפו סאק אחד – אבל נראה שדווקא ההגנה מתקשה לשחזר את הביצועים של שנה שעברה. כרגע לפחות שנה שעברה נראית כמו שנה חד פעמית – זה לא שההגנה של הג'איינטס לא טובה אבל היא פשוט מבלה המון על המגרש והיא רחוקה מלהיות לייטס-אאוט. בקיצור, כרגע הבית בורח להם והכסא של מקאדו נראה מאוד לא יציב כרגע.

– המשחק שצפיתי בו הכי הרבה, במקביל למשחק של הפטס, היה זה בין דאלאס לראמס שהיה משחק מצוין. הוא התחיל בצורה מאוד חד-צדדית לזכות הקאבויוז אבל לאט לאט הראמס כירסמו ביתרון ובחצי השני גם לקחו אותו – ולא איפשרו לקאבויוז להשוות. זאת היתה הופעה מאוד מרשימה של הראמס. טד גורלי חזר בגדול אחרי עונה בסיביר (או תחת ג'ף פישר) ונראה פשוט בלתי ניתן לעצירה, גם בריצה וגם בתפיסה. הדבר הבאמת טוב אצל גורלי זה שהוא מאפשר לגוף לא לעשות יותר מדי. הוא לא צריך להציל את העולם והוא יכול לסמוך על גורלי שיהיה שם לצ'ק דאון כשצריך. מדהים גם כמה גוף נראה בשל ולא עושה שטויות כרגע, וזה באחת האווירות הכי מאיימות בליגה. אולי יש יתרון לתת לשחקן להיות שנה על הספסל. או סתם לא להעסיק את ג'ף פישר בתור מאמן.

– לגבי דאלאס – סך הכל הם שיחקו מצוין התקפית בחצי הראשון וזה הרגיש לי כמו סוג המשחקים שהקבוצה הביתית מרגישה בטוחה בעצמה טיפה יותר מדי, הכל הולך לה בקלות והיא חושבת שמתי שהיא תצטרך היא תוכל לשים נקודות על הלוח. אבל הקבוצה השניה עושה התאמות ולפני שאתה שם לב – אתה בפיגור ומתחיל להיות מאוחר מדי. למרות שאני נותן פה קצת הנחה לדאלאס – מאוד אוהב את פרסקוט והמשחק שלו – אי אפשר לתת הנחה להגנה שלהם. דיברתי על זה כבר לפני שני משחקים ואחזור על זה הפעם – ההגנה שלהם פשוט לא מספיק טובה כרגע כדי ללכת עד הסוף. אולי זה ישתנה כשפצועים ומושעים יחזרו אבל כרגע הם בדיוק כמו גרין ביי או סיאטל – מוגבלים בצד אחד של הכדור.

– פעם המשחק בין בולטימור לפיטסבורג היה כזה שבו לא יכולת להסיר את העיניים מהמסך ולו בזכות המכות הקשות אבל האמת צריכה להיאמר – כרגע מדובר במפגש בין שתי קבוצות קצת נכות. בולטימור באמת, קשה להפריז כמה ההתקפה שלהם נראית רע. היה לי הימור בתחילת השנה שפלאקו לא יעמוד מאחורי הסנטר בשנה הבאה בבולטימור וכרגע זה נראה הימור לא רע. הוא פשוט רע מאוד. כשההגנה של בולטימור עילית אז הוא יכול להסתדר, אבל זה רחוק מלהיות המצב כרגע.

– מהצד השני, מוכרח לומר שגם לא התרשמתי מההתקפה של פיטסבורג. במיוחד מביג בן שאני לא בטוח שבאמת רוצה להיות פה. בקיץ שמענו על מחשבות פרישה שלו ויש מצב שזה יושב לו בראש. כי הוא לא משחק טוב בכלל. אפשר היה לראות את זה בעצבים של אנטוניו בראון על זה שהיה חופשי לגמרי ולא קיבל מסירה (וגם סיים עם 34 יארדים מסכנים). למזלו של ביג בן ולמזלם של פיטסבורג, יש להם את לבאון בל הנהדר שהיה בלתי עציר (איפה הימים שהגנת בולטימור היתה רוצחת רץ מהסוג הזה?) אבל כרגע נראה שעצירה שלו היא מה שצריך כדי לעצור את ההתקפה של פיטסבורג. לפחות ההגנה שלהם נראית לא רע בכלל,  אם כי שוב – בולטימור באמת לא קנה מידה.

– המשחק בין דנבר לאוקלנד לא התעלה לרמה גבוהה, למעט ההגנה של דנבר שכרגיל הגיעה למשחק במיטבה. "המזל" של אוקלנד זה שדרק קאר נפצע אז יש להם תירוצים להפסד במשחק הזה. האמת היא שאוקלנד, עוד לפני הפציעה של קאר, נראו רע מאוד. במיוחד התקפית. נכון, קארטברי חסר מאוד לקאר ונכון – מייל היי זה לא מקום קל לשחק בו. עדיין, קאר נראה, בדיוק כמו שבוע שעבר מול הרד סקינס, חש מאוד לא נוח בפוקט. אין ספק שוון מילר והחברים טובים מאוד בלגרום לק"ב להרגיש לא בנוח אבל מרגיש לי שקו ההתקפה של אוקלנד, ששנה שעברה היה אחד הטובים בליגה, פשוט לא טוב השנה. כמובן, אם קאר נפצע ברצינות אז העונה שלהם הלכה בכל מקרה, אבל אפילו אם הוא בריא – דברים כרגע לא מתקתקים בצד ההתקפי של הכדור בכלל.

– גם קו ההתקפה של דנבר, דרך אגב, לא מספיק טוב. אולי זה נובע מההססנות של סימיאן אבל יותר מדי דרייבים נגמרים בסאקים או מסירות לשום מקום בגלל לחץ. מה שראינו בחצי מהמשחקים של דנבר השנה זה קבוצה שמצליחה להיות דומיננטית יותר מהיריבה – ואיכשהו לא לסגור את המשחק. זה קרה בשבוע הראשון מול הצ'ארג'רס וקרה גם השבוע, ועוד מול ק"ב מחליף כמו איי ג'י מנואל (נשבע לכם שלא היה לי מושג שהוא עדיין בליגה. העיקר לקפרניק אין עבודה, כן?). באמצע היה ניצחון משכנע מאוד על דאלאס והפסד שנראה טיפה פחות מביך עכשיו לבפאלו. אז, האם להתרשם מהיכולת של דנבר להכתיב את הקצב של המשחק או לחשוש על היכולת שלהם לא לסגור משחקים? כרגע, אני יותר מתרשם מהחלק הראשון. יחד עם קנזס סיטי, היא נראית כמו הקבוצה הטובה ב-AFC – אם כי שלושת הניצחונות באו בבית. כמו שכתבתי שבוע שעבר, הם צריכים להראות יציבות גם במשחקי חוץ.

– יש עשרים מסכים בגיהנום וכולם מראים את ההתקפה של השיקגו ברס. אלוהים, זה היה נורא.

– מזל שטוני רומו שידר את המשחק הזה, כדי להכניס קצת חיים למשחק הזה. דרך אגב, במשחק של אוקלנד, אפשר היה ממש לשמוע את ההזדהות בקול של רומו כשקאר נפצע בגב. בכלל, ההתלהבות של רומו – אפילו יותר מהפרשנות הנהדרת שלו – היא מה שהופך כל שידור שלו לחגיגה.

– מעניין כמה ג'יי קאטלר מקנא עכשיו ברומו שנשאר בעמדת השידור ולא חזר לשחק כמוהו.

– ומעניין מה עשו תושבי לונדון ל-NFL שכל שבוע הם מקבלים משחק יותר גרוע מהקודם.

– רגע, אז ביל אובריאן אולי כן יודע ללחוש לק"בים? ברצינות, יש הסבר למה שראינו מיוסטון השבוע?

– בהמשך לזה – אנדי דלטון: 25 מ-30 ל-286 יארד, 4 ט"ד ואפס אינטרספשנס. וזאת סינסי שלא הצליחה לשים ט"ד בשני המשחקים הראשונים, כן? לפעמים סטטיסטיקה מתיישרת ולפעמים אתה פשוט משחק מול קליבלנד. וברצינות – זאת בדיוק הבעיה עם דלטון. חוסר היציבות הזו שלו.

– אני לא משוכנע שהשחקנים של הג'טס הבינו בדיוק מה עושים בטאנקינג. טוב, אולי הם ראו את הביצועים של סם דארנולד מול וושינגטון סטייט בשבת והחליטו לחכות לשנה הבאה.

– מילה על הסאנדיי נייט – התוצאה שלו טיפה משקרת, המשחק הזה היה צמוד עד כמעט סוף הרבע השלישי, אז סיאטל עלו ליתרון ט"ד ומהלך אחר כך לקחו את הכדור מבריסט ורצו לעוד ט"ד. מאותו רגע אינדי נשברה. אם אני סיאטל אני בכלל לא נרגע מהתוצאה של המשחק הזה, בשלושת הרבעים הראשונים היא די התקשתה מול קבוצה לא באמת טובה.

– אצל הקולטס עסקים כרגיל. בחצי הראשון אפילו אמרתי – יש מצב שבריסט הצליח להביא איתו קצת מנטליות מנצחת מהפטס לארגון הכושל הזה, אבל כנראה שצריך קצת יותר ממנטליות בשביל זה. אופנסיב ליין, למשל, יעזור. או מאמן.

– הידעתם ששתי תוצאות במחזור הזה – ה-57-14 של יוסטון על טנסי (עונה חדשה, פציעה חדשה למאריוטה) וה-46-18 של סיאטל על הקולטס מעולם לא נראו בתולדות הליגה?

– אין כמו לארי פיצג'רלד בעולם

– שימו לב להשקעה של ג'יי קאטלר במהלך הזה (בתחתית התמונה)

https://twitter.com/AustinCTweets/status/914543627053015041

– ופיליפ ריברס עושה ערן זהבי:

– אודה ולא אבוש, אני מתגעגע ללגרט בלאונט

https://twitter.com/NFL/status/914619947707330560

– שבוע הבא – מפגש הפסגה בין הקולטס לניינרס ובין הצ'ארג'רס לג'איינטס. יש אפילו מצב שאחת הקבוצות תנצח.

 

מחשבות על אמריקה
זמן האגדות