ספטמבר נגמר, אוקטובר הגיע ויחד עם השלכת (הנה משהו שלא מספרים לכם על השלכת ה"יפה" – היא מטנפת בטירוף) מגיע גם פלייאוף הבייסבול. חודש מרוכז של משחקים שתמיד נגמרים בדרמות וסיפורים מרגשים למכביר.

לפני שנגיע לפלייאוף, שווה לדבר שניה על העונה שזה עתה נגמרה. זאת היתה, לטעמי, אחת העונות היותר מוזרות שראינו בבייסבול מאז שאני עוקב לפחות.

התופעה הכי בולטת בעונה הזאת היתה, בהמשך לעונה שעברה, כמות הומראנס חריגה בטירוף. כמה חריגה? ובכן, זאת העונה שבה נחבטו הכי הרבה הומראנס אי פעם – יותר מאשר בכל עונה בשיא תקופת הסטרואידים. כמה חריגה? שיא הרוקי להומראנס, גם ב-NL וגם ב-AL נשבר לרסיסים (על ידי קודי בלינג'ר ואהרון ג'אדג'). כמה חריגה? לסינסינטי רדס היו לא פחות משישה שחקנים לחבוט 24 הומראנס ומעלה – לראשונה בהיסטוריה – ועדיין היא סיימה מקום אחרון בבית שלה. כמה חריגה? לראשונה מאז עידן הסטרואידים ראינו חובט מתקרב ל-60 הומראנס המיתולוגיים של בייב רות (סטנטון מפלורידה עם 59 כאלו).

כדי להבין במה מדובר, אפשר לבחון את הגרף למטה. יש את שיא תקופת הסטרואידים בתחילת שנות ה-2000 שלאחריו אפשר לראות ירידה קבועה בכמות ההומראנס – עד השנתיים האחרונות שבהן אנחנו רואים פשוט כמות הומראנס חריגה לחלוטין. מין קפיצת מדרגה עצומה.

קשה מאוד למצוא הסברים ברורים לעליה החריגה הזאת. אני יודע מה רובכם חושבים עכשיו – סטרואידים. הרי נפלנו עם זה כבר פעם בבייסבול. אבל אני מתקשה להאמין שזה העניין. או לפחות שמדובר בחלק משמעותי ממנו. גם כי הליגה מנהלת תוכנית סמים מאוד מאוד הדוקה (כל שנה יש לא מעט שחקנים שנתפסים. שאלתם את עצמכם מתי בפעם האחרונה נתפס שחקן NBA על סמים? ולפני שאתם אומרים ששם לא לוקחים, לכו תסתכלו עוד פעם על רוחב הידיים של לברון ג'יימס והחברים שלו) וגם כי מדובר בקפיצת מדרגה שקשה להאמין שאיזה שהוא סם חדש שנכנס ותפס את כולם גרם לה.

הסבר אלטרנטיבי אחד שהרבה מייחסים לו חשיבות הוא תיאורית ה"פליי בול" שאומרת שחובטים צריכים לכוון הרבה יותר להעיף את הכדור באוויר, בניגוד לחבטה על הקרקע שאחוז ההצלחה שלה הולך ויורד עם השימוש ההולך וגובר בשיפט ההגנתי (מיקום שונה של המגנים בהתאם לחובט). בהחלט יתכן שזה חלק מהעניין אבל גם זה יתקשה להסביר קפיצת מדרגה עצומה. הסבר נוסף שידוע מאוד הוא שחובטים היום מהמרים הרבה יותר על הומראנס, על חשבון סטרייקאאוטס, בהשפעה ישירה של הסטטיסטיקות המתקדמות. הדוגמא הכי טובה לכך היא אהרון ג'אדג', הרוקי של היאנקיז שהוליך את ה-AL גם בהומראנס וגם בסטרייקאאוטס (וגם בהליכות). אם תסתכלו על גרף דומה של סטרייקאאוטס (פה למטה) תגלו שיש עליה קבועה בכמות הסטרייקאאוטס, אבל בניגוד להומראנס אין פה קפיצת מדרגה ולכן זה עשוי להיות גם עוד הסבר חלקי.

ואולי זה פשוט, כמו שהרבה מומחים מאמינים, פשוט שינוי שנעשה בכדור. מספיק שהתפרים על הכדור יהיו נמוכים בכמה מ"מ כדי שתהיה השפעה עצומה על התעופה של הכדור (וגם האחיזה של הפיצ'ר). אני מניח שזה משהו שנגלה בשנים הקרובות.

ועכשיו לפלייאוף.

לראשונה מאז שאני עוקב, אנחנו מגיעים לפלייאוף בלי קללות. אין יותר קללת הבמבינו ואחרי שנה שעברה אין יותר קללת העז על הקאבס. היחידים שנשארו קצת מקוללים הם אוהדי קליבלנד, שהגיעו קרוב קרוב לזכות באליפות לראשונה מאז 1948 אבל נראה שהם לא לקחו את ההפסד במשחק שבע קשה מדי, אולי בגלל האליפות שלברון הביא להם שנה שעברה.

מה שכן נקבל השנה זה פלייאוף איכותי במיוחד. בניגוד נניח לשנה שעברה, אז הקאבס הגיעו כפייבוריטים ברורים (ואיכשהו גם ניצחו, משהו שלא קורה הרבה בפלייאוף הבייסבול) הרי שהשנה יש לנו לפחות ארבע קבוצות שנראות מועמדות ללכת עד הסוף:

  • יוסטון אסטרוס עשו את אחת עבודות הבניה המדהימות של השנים האחרונות – למעשה חוץ מג'סטין ורלנדר שהגיע לפני כחודש כל השחקנים המשמעותים שלהם הם שחקנים שגדלו אצלם. נדיר לראות את זה בבייסבול.
  • הדודג'רס, לעומת זאת, הם קבוצה שכבר חמש שנים רצוף לוקחים את הבית שלהם ובמהלך העונה נראו כמעט בלתי מנוצחים – עד לחודשיים לפני הסוף כשפתאום נכנסו לרצף הפסדים מטורף (הפסידו 15 מ-16) והם נראים עכשיו קצת יותר מנוצחים.
  • הקליבלנד אינדיאנס לא לקחו קשה את ההפסד בוורלד סירייס שנה שעברה והמשיכו בריצה שלהם גם העונה כשבמהלך החודש האחרון הם שוברים את שיא רצף הניצחונות ב-AL שהעמידו האוקלנד אייז ב-2002 (אם ראיתם את "מאניבול", אתם יודעים על איזה רצף מדובר) והם נראים מוכנים מאוד לעשות את הצעד הבא. הם גם מחזיקים באחד המנג'רים הכי טובים במשחק, אם לא הטוב שבהם, בדמותו של טרי פרנקונה, האיש ששבר בבוסטון את קללת הבמבינו.
  • ויש גם את וושינגטון נשיונלס שאולי לא מופיעים על הראדאר של הרבה אנשים כי הם ניצחו את הבית שלהם כבר לפני שלושה חדשים אבל מציגים ליין אפ מפחיד ואולי גם את הרוטציה הכי טובה בפלייאוף (בהנחה ששרצר יהיה בריא)..

וחוץ מהארבע המצוינות הללו, יש לנו גם את האלופה של שנה שעברה, השיקגו קאבס, שעשו עונה בינונית יחסית אבל בעצם לא איבדו כמעט אף שחקן מקבוצת האליפות, את הניו יורק יאנקיז עם רוקי השנה (ואולי גם ה-MVP) ובולפן חזק מאוד, את בוסטון רד סוקס שתמיד מאיימת וגם את אריזונה די-באקס שהפתיעו את כל המומחים ועוד שניה נרחיב עליהם.

כמו תמיד, קשה לכסות את כל מה שקורה בפלייאוף הזה, אז הנה כמה סיפורים לשים לב אליהם:

הגאולה של דאסטי

מי הוא דאסטי בייקר? אחד המנג'רים הכי טובים במשחק או אולי אחד הלוזרים הכי גדולים?

הנה מה שדאסטי בייקר הספיק בקריירה שלו בתור מאמן – הוא לקח את סן פרנסיסקו ג'איינטס ב-2002 לוורלד סירייס. ב-2003 הוא לקח את שיקגו קאבס לפלייאוף ומשחק אחד מהוורלד סירייס. בסינסינטי רדס הוא לקח את הקבוצה פעמיים למקום הראשון בבית ועכשיו בוושינגטון הוא לוקח את הקבוצה למקום הראשון בבית ולפלייאוף שנה שניה ברציפות.

הנה גם מה שהוא הספיק לעשות בפלייאוף בתור מאמן: להפסיד עם הג'איינטס ב-2002 במשחק 7 בוורלד סירייס לאנהיים. בקאבס הוא לא הצליח לעלות לוורלד סירייס למרות יתרון 3-2 ב-NLCS על פלורידה (משחק הבארטמן המפורסם). בסינסי הוא נכשל גם להגיע לוורלד סירייס פעמיים ושנה שעברה בוושינגטון לא היתה שונה.

נראה שאם אתה רוצה מנג'ר שייקח את הקבוצה שלך לפלייאוף – דאסטי בייקר הוא בדיוק האיש לכך אבל בפלייאוף עצמו? אולי כדאי לך לחשוב על מישהו אחר.

העניין בפלייאוף בייסבול, כמו שהרבה יגידו לכם, שזה קראפ שוט. עניין של מזל. פה כל הסטטיסטיקות, בגלל שהמספרים כל כך קטנים, לא שוות לכלום. ועדיין, התחושה היא שדאסטי הוא פשוט לא האיש המתאים לאימון בפלייאוף. יש שתי סיבות לכך:

  • לדאסטי יש נטיה לשחוק את הפיצ'רים שלו במהלך העונה. דאסטי בייקר תמיד היה אולד-סקול, כזה שמאמין פחות בשימוש בבולפן ויותר בלתת לפיצ'ר הפותח לעשות את העבודה. התוצאה? בצורה מקרית או שלא, כמות די גדולה של פיצ'רים מעולים סיימה את הקריירה שלהם הרבה יותר מדי מוקדם תחת דאסטי. ג'ייסון שמידט בסן פרנסיסקו, קרי ווד (אחד הבודדים בהיסטוריה לזרוק משחק של 20K) ומארק פריור בקאבס ואחר כך גם קרלוס זמבראנו. אני די בטוח שהיה גם אחד ברדס אבל מתקשה לזכור עכשיו.
  • המשך ישיר לבעיה הראשונה – ניהול של פלייאוף שונה לחלוטין מניהול בעונה הסדירה. בעונה הסדירה יש לך תמיד עוד משחק מחר ואחד אחריו אז אתה מנהל את הפותחים והבולפן שלך בצורה מאוד סדירה. הפותח מגיש שבעה אינינגים, הקלוזר עולה באינינג האחרון ביתרון וכו'. בפלייאוף לעומת זאת, כמו שטרי פרנקונה הנהדר של קליבלנד הראה לנו בפלייאוף האחרון, אתה לא יכול לדאוג אף פעם למחר. מנהל טוב בפלייאוף ימשוך את הפותח שלו ברגע שהוא מתחיל לפקשש, לא יהסס לתת לקלוזר שלו להגיש שניים ואפילו שלושה אינינגים (ארולדיוס צ'פמן שהיה הקלוזר של הקאבס שנה שעברה עשה בדיוק את זה במשחק 6 בוורלד סירייס) או להעלות את הפותח הכי טוב שלך באינינג התשיעי לסגור משחק (כמו שקלייטון קרשאו עשה שנה שעברה).

האם דאסטי למד את הלקח מהעבר? לא ממש בטוח. על הנייר לוושינגטון יש אולי את הרוטציה הכי טובה בליגה, עם מקס שרצר (הסיי יאנג הכמעט בטוח ב-NL), סטיפן שטרסבורג שנתן סוף סוף עונה נקיה מפציעות וג'יו גונזאלס שפתאום נתן עונה מצוינת. אבל בדיוק לפני הפלייאוף שרצר נפצע ועכשיו הוא לא בטוח לסיבוב הראשון – ולך תדע מה יעלה בגורלו של דאסטי. הלנצח יאכל חרב?

מחיר הכשלון

בשבע מתוך שמונה העונות האחרונות שלו (ושמונה מתוך עשר עונות שלו בליגה)  דיוויס פרייס, הפיצ'ר של הבוסטון רד סוקס, הגיש בפלייאוף. הוא עשה את זה במדי טמפה ביי, שם התחיל את הקריירה, במדי דטרויט טייגרס שהביאו אותו בטרייד, במדי טורונטו בלו ג'ייז שהביאו אותו במיוחד לפלייאוף ושנה שעברה במדי הרד סוקס ששמו עליו בשוק החופשי לא פחות מ-210 מיליון דולר.

טוב, לא? ובכן, עד שמסתכלים על המספרים שלו בפלייאוף.

כבר אמרתי שפלייאוף הוא קראפ-שאט. מספרים קטנים. אבל המספרים של פרייס בפלייאוף לא קטנים בכלל. הוא הגיש ב-15 משחקי פלייאוף בקריירה, פותח בתשעה מהם. ה-ERA (ממוצע ראנס למשחק שהוא נתן) שלו? 5.54. רק בשביל פרופורציה, ERA של פחות מ-3 הוא מצוין, 4 הוא בינוני ויותר מ-5 הוא איום ונורא. ולא שדיוויד פרייס הוא פיצ'ר רע – הוא זכה בסיי יאנג אחד (והגיע שני בעוד שניים) וה-ERA קריירה שלו עומד על 3.2. יש סיבה שהרד סוקס שילמו עליו כל כך הרבה.

ואיכשהו – בפלייאוף הוא פשוט לא מצליח להביא את עצמו לידי ביטוי. למעט בעונה הראשונה שלו בטמפה ביי, אז בכלל שימש כקלוזר, כל פעם שדיוויד פרייס פותח בפלייאוף הוא חוטף בראש. הוא היה כל כך גרוע בזה שטורונטו לפני שנתיים העדיפו להעלות אותו כרליבר במשחק 4 שהיה כבר גמור נגד טקסס (בסדרת הטוב מ-5) כדי שחלילה לא יצטרכו לפתוח איתו במשחק 5 המכריע.

השנה, פרייס היה פצוע רוב העונה. הוא התחיל את העונה עם פציעה במרפק שרבים חשבו שמחייבת ניתוח טומי ג'ון (ניתוח מסובך שבו לוקחים רצועה מהרגל ומשתילים במרפק וההחלמה ממנו היא של שנה וחצי בממוצע כשיש כאלו שאף פעם לא מחלימים) ולאורך העונה היה און אנד אוף. בעיקר אוף. וזה אחרי ששנה שעברה היה גרוע למדי (ERA כמעט 4 בשנה הראשונה בבוסטון). אבל הוא חוזר לפלייאוף ובשבועיים האחרונים הוא נראה דווקא מעולה. רק מה? בתפקיד ישן-חדש. רליבר.

זה לא שהרוטציה של הרד סוקס כל כך טובה השנה – יש להם את כריס סייל המצוין שהגיע משיקגו וויט סוקס בתחילת העונה (ונראה בינוני בחודשיים האחרונים אחרי פתיחת עונה אדירה) ואחריו הרבה פיצ'רים בינוניים. אבל פרייס לא הגיש מספיק העונה והוא סכנת פציעות גדולה מדי מכדי לתת לו לפתוח. לרד סוקס כבר יש קלוזר מצוין (קרייג קימברל) אבל דווקא התפקיד של הרליבר שמגשר בין הפותחים נראה כתפור על פרייס. מישהו שנכנס לאינינג-שניים ולא מאפשר לקבוצה השניה הזדמנות לחזור למשחק. בשנה שעברה אנדרו מילר בקליבלנד (גם הוא פותח לשעבר שלא הצליח בתפקיד הזה ועבר הסבה לרליבר) עשה את התפקיד הזה והיה כנראה השחקן הכי טוב בפלייאוף. אולי דיוויד פרייס יצליח למלא את התפקיד הזה הפעם ולעשות את מה שהוא אף פעם לא הצליח לעשות – להיות טוב בפלייאוף?

נחשים במדבר:

בין העונה האדירה של הדודג'רס שלקחו את הבית שלהם די בקלות, לעונה המצוינת של וושינגטון ולעונה הבינונית אבל הם עדיין האלופים של הקאבס, יש קבוצה אחת שיושבת מתחת לראדאר בנשיונל ליג, וחבל. מדובר באריזונה דיבאקס.

הסיפור של הדיבאקס, על פניו, לא כזה מרתק. לא מדובר באחת מהקבוצות הותיקות בליגה, למעשה, זאת הקבוצה הכי חדשה בה (נוסדה ב-1998). גם לא מדובר בבסיס אוהדים שסבל רבות – הדיבאקס לקחו אליפות בקושי שלוש שנים אחרי שנוסדו, בוורלד סירייס האדיר של 2001. ועדיין, הסיפור שלהם די קסום בעיניי. אולי פשוט כי גרתי שם ב-2006, ואולי כי בייסבול הוא מקום שבו אגדות כאלו יכולות לקרות.

מאז האליפות ההיא של 2001, עם קורט שילינג ורנדי ג'ונסון, לא יותר מדי קרה בפיניקס. הם חזרו לפלייאוף ב-2002, אחר כך היתה הפסקה עד 2007 ועוד עליה ב-2011 – ומאז כלום. הלחץ על הנהלת הקבוצה לייצר משהו גבר מאוד  אחרי שנים רבות במדבר (כן, משחק מילים נורא. תתגברו) והם הלכו על כל הקופה שנה שעברה כשהחתימו את הפיצ'ר המעולה זאק גרינקיי, זוכה הסיי יאנג של לוס אנג'לס דודג'רס, לחוזה עתק ואז הוסיפו צ'יפים לקופה כששלחו נכסים רבים, בינהם בחירת סיבוב ראשון גבוהה, לאטלנטה בתמורה לפיצ'ר שלבי מילר שהגיע מעונה מצוינת.

כמו שקורה הרבה פעמים בבייסבול – זה פשוט לא עבד. דיוויד פולק, החובט המצוין, נפצע כבר בפרי-סיזן, גרינקיי נתן את אחת העונות הכי גרועות בחיים שלו ושלבי מילר היה כנראה הפיצ'ר הפותח הכי גרוע בליגה, כל כך גרוע שאפילו נשלח לתקופה למיינורס. בסיומה של העונה הנוראית שבה סיימו הדי-באקס עם מאזן נורא של 93 הפסדים נשלחו הביתה אחר כבוד גם המאמן וגם ה-GM, כשצוות מקצועי חדש מגיע. באוף סיזן הדי-באקס, למרות הכשלונות של שנה שעברה, לא עשו יותר מדי. הם שלחו את אחד האינפילדרים שלהם (סגורה) לסיאטל בתמורה למגיש (טיחואן וולקר) ובזה בערך זה נגמר. לא פחות גרוע – שלבי מילר אפילו לא קיבל הזדמנות להתאושש כשעם תחילת העונה הוא נפצע ונאלץ לעבור ניתוח טומי ג'ון.

העונה המומחים לא נפלו בפח ולא נתנו לדיבאקס יותר מדי סיכוי אבל הפלא ופלא – הם, למרות מעט מאוד שינויים, פתאום קרעו את הליגה. זאק גרינקיי חזר לעצמו ואמנם לא נתן את המספרים המדהימים מלוס אנג'לס אבל היה מספיק טוב כדי להוביל את הרוטציה. נוסף אליו רובי ריי שכבר שנה שעברה היה מכונת סטרייקאאוטס אבל השנה גם למד איך לשלוט בכדור ופטריק קורבין המצוין. תוסיפו את פול גולדשמידט האדיר (שעשוי לקחת MVP, אבל התחרות פשוט קשה נורא השנה), את פולוק שחזר מפציעה, את ג'ייק לאמב המצוין, את ג'יי די מרטינז שהגיע באמצע העונה ונתן עונת שיא ואת ארצ'י בראדלי שעשה הסבה מפותח לרליבר אולי הכי טוב בליגה וקיבלתם קבוצה טובה משני צידי הכדור.

עכשיו הם גם רוצים להוכיח שהם מסוגלים לעשות את הצעד הנוסף, רק שקודם הם יצטרכו לעבור במשחק בודד את קולורדו רוקיז, עוד קבוצה שנתנה עונה מדהימה נגד כל הציפיות.

***

טוב, זמן הימורים. כרגיל, פלייאוף זה המקום שלהגיון אין בו שום מקום. מעטים היו מוכנים להמר על קליבלנד שנה שעברה להגיע לוורלד סירייס, ודווקא השנה הם פייבוריטים. הנה ההימורים שלי, שכנראה יהיו שווים כקליפת השום בעוד יומיים:

AL:

ווילד קארד – יאנקיז על פני מינסוטה

יוסטון על בוסטון, יאנקיז על קליבלנד

יוסטון על יאנקיז

NL:

ווילד קארד – אריזונה על קולורדו

אריזונה על הדודג'רס, הקאבס על וושינגטון

אריזונה על הקאבס

וורלד סירייס: יוסטון על אריזונה. כי גם לג'סטין ורלנדר מגיעה אליפות.

נו האדל
הבור / סיפור קצר לחג