מאז שהגענו לארה"ב ראינו הוריקן מכה את יוסטון, הוריקן מכה את פלורידה, רעידת אדמה במקסיקו, שריפות ענק באורגון וביום ראשון הגיעה המכה האחרונה. הוריקן רוג'רס היכה בארלינגטון, טקסס.

אפשר לרדת על דאלאס על ניהול השעון שלהם בדרייב האחרון, על העובדה שהם בחרו למסור ב-2 ו-1 קרוב לגול ליין, מה שעצר את השעון, או על זה שהם נכנסו לאנדזון מוקדם מדי (וכל מילה על זה תהיה נכונה. באמת, לא נכוותם מספיק בפלייאוף הקודם?) אבל בסוף – ארון רוג'רס זה פשוט תופעת טבע בדיוק כמו ההוריקנים או רעידות האדמה. כמוהם, אתה יודע שהוא מגיע וכמוהם בלתי ניתן לעצירה. לי זה הרגיש כאילו  רוג'רס אמר להגנה שלו – חבר'ה, תנו בכיף לדאלאס טאצ'דאון, רק תדאגו להשאיר לי ככה דקה על השעון, טוב?

באמת, כוח בלתי עציר. עוד יותר מהמסירה הנהדרת שלו לט"ד, הריצה שלו לפירסט דאון, אחרי שנראה היה שדאלאס תפסו אותו, היתה פשוט רוג'רס בשיאו. שוב, בלתי עציר.

דרך אגב, הרסיבר שתפס את המסירה, אדאמס, זה אותו אחד שבמשחק הקודם של גרין ביי נגד שיקגו ספג את המכה המחליאה ההיא לראש. והנה הוא על המגרש שבוע וקצת אחר כך. תספרו לי עוד כמה הליגה נלחמת במכות ראש (וכן, גם השחקן שנתן את המכה ההיא קיבל בסוף עונש השעייה למשחק אחד בלבד).

מה עוד היה לנו במחזור הזה?

– ובכן, השבוע הזה בעיקר עמד בסימן פציעות. התחיל עם הפציעה של אודל בקהאם (יחד עם עוד שלושה רסיברים של הג'איינטס) ונגמר עם הפציעה של ג'יי ג'יי וואט. מזכיר לנו תמיד את האופי של המשחק הזה, כמה הוא אכזרי. נסיון תפיסה סטנדרטי של אודל נגמר בקרסול שבור, סתם מהלך הגנתי של וואט נגמר בעונה אבודה (לפעמים נדמה לי שלראות ספורט זה שיעור באנטומיה. עכשיו חיפשתי מה זה בדיוק tibial plateau ואיפה זה יושב. למקרה שאתם תוהים – מדובר בעצם שמחוברת לברך מלמטה). מה המשמעות של הפציעות האלו?

– מבחינת הג'איינטס, העונה שלהם היתה כבר גמורה עוד לפני הפציעה. אפילו אם היו מנצחים את הצ'ארג'רס, בדרך שבה הם משחקים העונה (תראו את צד שמאל של הליינאפ שלהם פה למטה) – הם לפלייאוף לא יגיעו. ביל ברנוול כתב על זה היום, איך שההצלחה של העונה הקודמת מיסכה את הבעיות של הג'איינטס כשלמעשה אין להם קו התקפה נורמלי, אין משחק ריצה והם לא ממש מצליחים להתחמש מחדש דרך הדראפט. השאלה היא מה עושים עכשיו עם המצב של הג'איינטס. איליי מזדקן, מקאדו לא מוכיח שהוא מאמן ברמה מספיק גבוהה ודי ברור שחסרים להם יותר מדי כלים כדי להיות במירוץ. האם אתה מנסה לעשות ממש טאנקינג כדי להשיג בחירת דראפט גבוהה? אולי שולח את איליי בטרייד (אם כי זה בעייתי בגלל המשכורת הגבוהה שלו) ומהמר על אחד הק"בים החדשים שמגיעים השנה מהחוף המערבי? מה לגבי מקאדו, מגיעה לו עוד הזדמנות? ומה לגבי ריס, איך זה שכולם מקבלים ריקושטים והאיש שבנה את הקבוצה הזאת ממשיך לצאת נקי?

– וזה קו ההתקפה של הג'איינטס. איזה כיף לאיליי (למקרה שתהיתם, לא, אני לא באמת מרחם עליו).

– אצל יוסטון, המצב שונה לגמרי מאשר אצל הג'איינטס. לטעמי זה הרבה יותר עצוב כי, אחרי שנים של סבל מק"בים נוראיים, סוף סוף נראה שהם זכו בכל הקופה עם דשון ווטסון ודווקא אז – וואט נפצע (וגם הליינבקר מרסילוס גמר את העונה). האמת צריכה להיאמר שוואט היה פחות אפקטיבי מאז שחזר מהפציעה שגמרה לו את שנה שעברה ועדיין – זאת פציעה עצובה מאוד. לא רק ליוסטון כקבוצה אלא ליוסטון העיר. וואט הוא מנהיג וסמל ביוסטון ויכול להיות שהם יעברו  הזאת מסמלת את חיסול סיכויי הקבוצה לריצה לפלייאוף. אפילו כשדשון ווטסון זורק  לחמישה טד כמו אתמול זה לא מספיק כי ההגנה לא הצליחה לעשות כלום נגד אלכס סמית וקנזס סיטי (עוד שניה עליהם). באסה.

– שבוע שעבר אמרתי שמרגיש לי שהפרישה שביג בן חשב עליה בקיץ משפיעה עליו וכאילו כדי להוכיח את זה בא המשחק מול ג'קסונוויל אתמול. חמישה אינטרספשנס, שניים מהם חוזרים לט"ד והפסד די מביך לג'קסונוויל. בסוף המשחק ביג בן אמר ש"אולי כבר אין לי את זה יותר" ואני באמת לא בטוח שזה העניין – זה מרגיש לי הרבה יותר שלא ממש בא לו יותר. בפעם הראשונה ראיתי אותו ממש מוותר על המשחק. החטיפות הראשונות היו מהלכי הגנה טובים, בסוף זה כבר היה כאילו הוא רק רוצה לגמור עם זה.

זה מה שקורה עם פרישה – ברגע שזה נכנס לך לראש, קשה לך מאוד להוציא את זה משם. נניח טום בריידי – אני בטוח שיש מצב שהוא חושב על פרישה, הרי הוא אומר שאשתו מאיצה בו לעשות את זה. אבל הוא לא ידבר על זה וימשיך להגיד שהוא ממשיך גם מעבר לעונה הזאת, בדיוק מהסיבה הזאת לדעתי. אתה לא רוצה בכלל להכניס לראש את המחשבה שאוטוטו אתה מסיים את זה כי אז תצטרך להתמודד עם המחשבה של "למה לחטוף עוד מכה?". הבעיה שלביג בן יש עוד עשרה משחקים בעונה הזאת. הוא יהיה חייב לצאת מהראש הזה אם הוא רוצה עוד הזדמנות לתואר.

– מהצד השני, ג'קסונוויל עשתה את מה שהיא עושה הכי טוב השנה – מנצחת דרך ההגנה. שימו לב לשורה הבאה של בלייק בורטלס: 8 מ-14 ל-95 יארד, אפס ט"ד ואינטרספשן אחד. וזה כשהקבוצה שלו מנצחת 30-9. מוכרח לומר שדי מטריף אותי הקטע בג'קוסנוויל. יש להם בית חלש להחריד, יש להם הגנה מצוינת, יש להם כלים נהדרים בהתקפה – לאונרד פורנט שנבחר בדראפט רק סיים לרוץ ל-195 יארד אתמול – כל מה שחסר להם כדי להוות איום אמיתי על הפלייאוף זה ק"ב נורמלי, והם משאירים את בורטלס! מה היה קורה אם הם היו לוקחים את דשון ווטסון בדראפט? מחתימים את רומו בפגרה? עושים עכשיו טרייד על ק"ב בקבוצה חלשה, נניח דרו בריס או איליי מאנינג? הם באמת חושבים שהם יגיעו לאן שהוא עם בורטלס?

– כדי לסגור את סיפור ה-AFC דרום, אחרי שדיברנו על יוסטון וג'קונסוויל (לא נדבר על טנסי, קבוצה שכל עוד מאריוטה לא מסוגל להישאר על המגרש יותר משני משחקים רצוף אין מה לשקול אותם), שימו לב לאינדי שכרגע עם מאזן 2-3 ואמורה לקבל את אנדרו לאק מתישהו בקרוב. כן, זאת קבוצה גרועה למדי, הם הצליחו לאבד יתרון ענק לניינרס עם ההתקפה הנוראית שלהם, אבל בבית שלהם? לא יודע אם הם לא שווים הימור.

– ואתמול, אדם וינטארי שם פילד גול (הרביעי שלו במשחק) מ-51 יארד כדי לנצח אותו בהארכה. האיש שיחק לראשונה בעונת הסופרבול של הפטס ב-96 והוא עדיין קלאץ' יותר מכמעט כל קיקר בליגה. מדהים.

– מה שעוד יותר מדהים זה טמפה ביי שלא מצליחה להשיג קיקר נורמלי שיכניס בעיטה מ-25 יארד. אני לא מדבר על 50 יארד. 25 יארד. אולי שווה להם ללכת על קיקר בסיבוב גבוה בדראפט. הא, רגע.

– עוד מילה על אינדי – בשבת נחשף באינדיאנפוליס פסל של פייטון מאנינג ובמשחק עצמו הפרישו את המספר שלו. וזה הזמן להגיד – פייטון, מיצינו את הקטע עם הפרסומות. לקחת שנה וחצי חופש, עכשיו הזמן לחזור לפוטבול. פרשן, מאמן, GM, תבחר. המשחק צריך אותך.

– דיברתי בהתחלה על ארון רוג'רס הנהדר שכרגע מסתמן כמועמד הכי בטוח ל-MVP העונה אבל לי כרגע יש MVP אחר. קוראים לו אלכס סמית. תשמעו, אני הייתי מבכירי הספקנים באלכס סמית תמיד. ככה זה, שחקן נבחר ראשון בדראפט, אתה מצפה ממנו להיות שחקן על. ואלכס סמית לא היה קרוב לזה. לפרקים הוא היה גרוע, לפרקים הוא היה איום ונורא, בדרך כלל הוא פשוט היה בינוני. והיתה פעם אחת, במשחק פלייאוף ההוא מול ניו אורלינס שהוא היה פנומנלי. ובוא נזכור, הוא היה ככה רוב הזמן, בינוני. ולא הרבה בחירות אחריו נבחר אחד, ארון רוג'רס, הול אוף פיימר ודאי. שלא נרד על אלכס סמית?

אני חושב שאנחנו פשוט לא רגילים לזה ששחקן מתחיל חלש ולאט לאט משתפר. אני זוכר שדרו בריס הסריח בשתי העונות הראשונות שלו בסן דייגו ואז בשלישית (אחרי שפיליפ ריברס נלקח בדראפט) פתאום נהיה תותח. אבל אחרי כל כך הרבה שנים? שימו לב למספרים שסמית שם השנה – 76 אחוזי השלמה, 11 ט"ד ואפס אינטרספשנס לרייטינג של 125. אלכס סמית!

כמובן, הסיכויים שסמית יצליח להמשיך עם המספרים האלו בהמשך העונה הם די קלושים (ואם ימשיך אותם אז הוא צריך להיות MVP פה אחד) אבל גם אם לא, הרי שאי אפשר לפספס את מגמת השיפור המדהימה אצל סמית כשבעצם בכל השנים שלו מאז 2011 הוא מעמיד מספרים מכובדים מאוד – רייטינג ממוצע של בערך 95 – כאלו שאצל כל אחד אחר היו שמים אותו בטופ 10 ק"בים בליגה, אבל בגלל שאנחנו כל כך רגילים לסמית של פעם, זה שתמיד ימסור את הצ'קדאון הקצר בדאון שלישי ארוך, היה קשה לנו להעריך את השינוי. אבל סמית הוא היום, אין בכלל ספק, אחד הק"בים הכי טובים בליגה. עכשיו נשאר רק לו, ולמאמן שלו (עוד אחד שהיה אנדרייטד במשך שנים) לעשות את הצעד הנוסף.

– אני מניח שמה שקרה למאמן קו ההתקפה של הדולפינס (שוחרר סרטון שלו שבו הוא מסניף שורות של מה שנראה כמו קוקאין) היה יכול לקרות לכל קבוצה בליגה. ועדיין, זה קרה בדולפינס, ארגון שכן משקיע כסף ומשאבים ועדיין כושל פעם אחר פעם, ואני מניח שזה לא ממש מקרי.

– באמת חשבתם שהבילס לא יפשלו ברגע שהם מנצחים?

– מחזור שישי והפטס נגד הג'טס בקרב על ראשות ה-AFC מזרח. מי היה מאמין בתחילת העונה?

– אני יודע שיש הרבה שתוהים מה בדיוק הג'טס חושבים שהם עושים, הרי כל התכנון לעונה הזאת היה לעשות טאנקינג ופתאום הם מנצחים? אבל אני חושב שמה שקורה זה לא דבר רע לקבוצה הזאת. כן, הם צריכים להביא ק"ב חדש, זה ברור לכולם – ג'וש מקאון בעצמו לא חושב שהוא ק"ב העתיד של הקבוצה. אז יבחרו עשירי בדראפט ויעשו טרייד אפ או יחכו לק"ב שיפול להם לידיים. אבל יצירה של תרבות מנצחת זה לא דבר טריוואלי. good for them

– אם הצ'ארג'רס מנצחים משחק צמוד ואף אחד לא רואה את זה, הם עדיין ניצחו משחק צמוד?

– שימו לב לסיאטל שבאו למשחק מול הקבוצה החמה בליגה והצליחו לעצור את הראמס על עשר נקודות תוך שהם משיגים חמישה איבודי כדור. ההגנה של סיאטל כמעט תמיד תשמור את הקבוצה הזאת במשחק אבל צריך להודות גם שהם נהנו מטעויות רוקי של גוף וגם היו קרובים מאוד להפסיד את המשחק כשגוף מסר כדור 10 שניות לסיום לאנדזון שכמעט ונתפס. סיאטל עדיין מתקשה להזיז את הכדור בהתקפה ואני צריך לראות עוד כמה משחקים כאלו מהם כדי להיות בטוח שהם מסוגלים לתת פייט בצמרת.

– איזה מהלך מדהים של וונץ את אגיאר

https://twitter.com/NFL_Memes/status/917107024302927873

– גם זה נהדר:

https://twitter.com/NFL_Memes/status/917097072435912706

– וטרי טרי מהלילה, מהלך שתי הנקודות של שיקגו. מי היה מאמין שג'ון פוקס יכול להיות חדשני

 

נעשה גם יומן אליפות קצר למרות שהמשחק של הפטריוטס נראה כבר ממש מזמן. ובעיקר כי לא בא לי לדבר עליו. זה היה אחד המשחקים המכוערים ביותר של הפטס שראיתי הרבה זמן. זה די מדהים לסיים משחק כזה שהק"ב שלך מוסר ל-300 יארד ב-75 אחוז השלמה, ההגנה שלך סך הכל מתפקדת לא רע – ועדיין אתה מנצח בקושי ובמזל לא מפסיד במהלך האחרון (טוב, קצת מזל והרבה חוסר ניסיון של ווינסטון שלהרגשתי אף פעם לא יצליח להיות ק"ב באמת ראוי). איך זה קורה? כשאתה פשוט עושה כל טעות אפשרית בספר. איבודי כדור טפשיים, פאולים הגנתיים שבאמת, הקבוצה הכי פחות מאומנת בעולם (תחשבו בפאלו של רקס ראיין נניח) לא עושה, חוסר יכולת להכניס את הכדור לאנד זון (החסרון של גרונק בהחלט מורגש) וגם קו התקפה שעוד פעם נתן מלא סאקים על בריידי. הא, ובל נשכח ניהול משחק שמרני להחריד של בליצ'ק.

עדיין, אני מעדיף לקחת את הטוב מהמשחק הזה, וחוץ מאשר ניצחון ראינו גם התייצבות מסוימת של ההגנה. נכון שבסוף הם נתנו מלא יארדים לטמפה ביי (עד מתי מאמנים, אפילו טובים כמו בליצ'ק, ימשיכו לעבור לפריבנט הזה שלא עוצר כלום?) אבל ברוב המשחק ההגנה הצליחה לעצור את ווינסטון והרסיברים שלו. כמובן, היה להגנה מאצ'אפ מצוין, גילספי קיבל רסיבר גבוה, באטלר קיבל רסיבר נמוך, אפילו צ'אנג עשה כמה מהלכים יפים. האם זה יהיה מספיק בהמשך? לא. אבל זאת התחלה.

 

הבור / סיפור קצר לחג
נו האדל