זה היה שבוע מהסוג שלא משנה מה קרה בו, הכל עומד בצל של מהלך אחד. אני מדבר כמובן על הפציעה של ארון רוג'רס שהרסה לאוהדי גרין ביי (כנראה) את העונה ולהרבה מאוד אוהדים את המחזור. רק שבוע שעבר, אחרי הפציעות של וואט ובקהאם דיברתי על כמה הספורט הזה עומד על כרעי תרנגולת, עונה שלמה יכולה להיהרס במהלך אחד קטן, תנועה לא נכונה, תיקול אחד מאוחר, והנה זה קורה שוב. הפעם לשחקן אולי הכי טוב במשחק. מבאס טילים, אין מה לומר.

הפציעה הזאת של רוג'רס גרמה לי לחשוב על שני דברים.

– המהלך שבו רוג'רס נפצע היה כאשר הוא יצא מחוץ לפוקט והמגן השליך אותו על הקרקע אחרי שהמסירה יצאה, אבל בגלל שהוא היה מחוץ לפוקט – המהלך היה חוקי. ואני תוהה – האם זה מה שהליגה רוצה? האם לא עדיף לה לאסור מהלכים מהסוג הזה פשוט כי פציעה כמו של רוג'רס היא מכה כל כך קשה לליגה. אנחנו תמיד עומדים בפני הדילמות האלו – האם כדאי להגן על השחקנים שלנו במחיר של לשנות את המשחק ולהפוך אותו ל"פחות קשוח", כזה שותיקים יגידו "פעם היה יותר טוב"?

בדיוק אתמול היה בפלייאוף הבייסבול מהלך שבו שחקן נחסם על בסיס הבית, חסימה שרק לפני כמה שנים נאסרה בגלל שאחד השחקנים הכי מוכרים בליגה (באסטר פוזי) נפצע בגלל חסימה מהסוג הזה. וישר שמעת קולות של זקני הבייסבול על איך החוק הזה רע ופעם השחקנים היו קשוחים. לדעתי לפחות, המשחק ימשיך להתקיים גם אם יהיה טיפה פחות קשוח. אבל בלי שחקנים כמו רוג'רס פשוט אין לו ערך.

– הדבר השני שעלה לי בראש זה – לא מדובר בפעם הראשונה שזה קורה לרוג'רס. גם ב-2013 הוא נפצע אותה פציעה (שבר בעצם הבריח) רק שאז זה היה ביד הלא זורקת והוא הצליח לחזור אחרי שבעה שבועות. ובאופן כללי, למרות שהוא לא הפסיד משחקים בשלוש השנים האחרונות, הרי ההרגשה לגבי רוג'רס זה שאו שהוא פצוע או שהוא פציעה שמחכה לקרות. יחד איתו, ראינו את ג'יימס ווינסטון נפצע אתמול ושבוע קודם את מרכוס מאריוטה ואתם יודעים מה משותף לכולם – הם ק"בים ניידים. כמובן שפציעות יכולות לקרות לכולם אבל סגנון המשחק של רוג'רס, זה שעושה אותו כל כך מרתק לצפיה הוא גם זה שעשוי לגרום לו לבעיות. וככל שמצטרפים יותר ויותר ק"בים מהסוג הזה לליגה, אני חוזר לנקודה הקודמת – אולי כדאי לבחון את מדיניות הענישה.

בכל מקרה, נאחל לרוג'רס רפואה שלמה ובעזרת השם שיחזור בריא ושלם.

לשאר מה שקרה השבוע:

– הפציעה הזאת של רוג'רס הרסה את אחד השבועות היותר מעניינים שהיו לנו. אין לנו קבוצות בלתי מנוצחות יותר, אחרי שפיטסבורג הגיעה לקנזס סיטי וניצחה (עוד שניה על זה). הג'איינטס יותר לא חסרי ניצחונות אחרי שהגיעו לדנבר וניצחו שם ובאופן כללי זה מרגיש שהליגה הפכה למאוד מאוד רדודה. כלומר, קשה מאוד לבחור קבוצות פייבוריטיות. במידה רבה, מדובר באנטי-NBA. אם שם יש לך שלוש-ארבע קבוצות על שרק צוברות כוחות על חשבון הקטנות הרי שבפוטבול לנסות לנחש מי יופיע בסופרבול (אפילו עוד לפני הפציעה של רוג'רס) זה הימור לכל דבר. אפילו קנזס סיטי, שנראתה מעל השאר בליגה עד השבוע, היתה בינונית להחריד השבוע. אטלנטה היתה בסופרבול שנה שעברה, עכשיו היא מפסידה לבפאלו ומיאמי ברציפות. האלופים מניו אינגלנד בקושי מנצחים את הג'טס. דנבר פתאום נראית נורא מול הג'איינטס. וזה רק ב-AFC.

אני מניח שיהיו לא מעט אנשים שיגידו, ואולי במידה רבה של צדק, שהרמה בליגה ירדה. אני לא בטוח שזה העניין. ראינו אתמול המון המון מהלכים הגנתיים נהדרים – ומבחינתי רמה גבוהה היא לא רק ק"בים שיודעים לזרוק ל-400 יארד. כבר כתבתי בתחילת השנה שאנחנו אולי מתחילים לראות את המטוטלת חוזרת קצת לכיוון ההגנה והשבוע הזה היה כנראה המשך ישיר לכך.

בכל מקרה, גם אם אתם חושבים שזה המצב והרמה ירודה, הרי בסופו של דבר כשאנחנו מגיעים לשעה 23:00 שעון ישראל ומשחקי הגל הראשון נכנסים לרבע הרביעי שלהם, מה שחשוב זה שאנחנו מקבלים מסך מפוצל לארבעה חלקים ברד זון עם מלא משחקים צמודים והארכות. כי מוצר טוב הוא קודם כל מוצר מעניין ומותח. מה זה שווה רמה גבוהה אם המשחקים נגמרים ברבע השני? תנו לי מתח ואני מרוצה. ובדבר הזה – הליגה הזאת היא עדיין המוצר הכי טוב שיש בספורט.

– אני מניח שהניצחון של פיטסבורג בקנזס והדרך שבה זה קרה הפתיע הרבה אנשים אבל האמת שהיתה לי הרגשה שאולי זה יקרה. ספורטאים הם אנשים גאים ואף אחד לא אוהב שכולם יורדים עליו. ראינו את הפטס מתאוששים בזמנו אחרי ההפסד לקנזס סיטי וגם הפעם פיטסבורג אחרי ההשפלה שבוע שעבר באה להוכיח את עצמה. את אותו דבר עצמו גילו בדנבר הלילה, כאשר הג'איינטס מינוס מלא פצועים הגיעו ונתנו פייט שהסתיים בניצחון. כל אחד מ-53 השחקנים שבסגל של קבוצת פוטבול הוא שחקן טוב שחייב להוכיח את עצמו כל יום מחדש כדי לא להחתך ולקבל חוזה טוב בפעם הבאה. זה לא כדורסל או בייסבול שיש מיליון משחקים בשנה ואפשר לחפף עד הפלייאוף, בטח כשיש לך חוזה מובטח. זה חלק ממה שהפך את פוטבול לספורט כל כך אטרקטיבי מלכתחילה – אין ימי מנוחה. אין משחקים קלים.

– לנצחון הספציפי הזה של פיטסבורג על קנזס סיטי היתה עוד נסיבה מקלה – הסטילרס ניצחו את הצ'יפס שש פעמים בשבעת המשחקים האחרונים, כולל הפלייאוף האחרון. יש כזה דבר בפוטבול מאצ'אפ. בדיוק כמו שהסטילרס כמעט תמיד חוטפים בראש מטום בריידי, ככה הם כמעט תמיד מצליחים לעצור את קנזס סיטי. אולי זה היכולת שלהם להריץ את הכדור על הצ'יפס ואולי זה ההגנה האזורית שלהם שאלכס סמית (רגרסיה לממוצע, מכירים?) מתקשה להתמודד איתה. לא יודע, מה שבטוח זה שקנזס סיטי מאוד לא רוצים לפגוש את פיטסבורג עוד פעם השנה.

וגם קצת מזל לא מזיק:

– לגבי הסטילרס, זאת לא פעם ראשונה שאני אומר את זה, הם חייבים להיות קבוצה הרבה יותר עקבית. לא יכול להיות שהם מופיעים למשחק רק אחרי שהם חוטפים בראש. ולא יכול להיות שהם מזלזלים במשחקים מול קבוצות פחות חזקות. זה בדיוק הסימן לקבוצה לא מאומנת. ועוד דבר חשוב – זאת הקבוצה של לבאון בל עכשיו, לא של ביג בן. כל פעם שהוא רץ ליותר מ-100 יארד הם מנצחים. אתמול הם נתנו לו את הכדור 32 פעמים ואם הם רוצים להמשיך להצליח, זה צריך להיות המרשם ההתקפי שלהם. איזה שחקן נהדר:

– "הג'איינטס עברו שבוע יותר קשה מאשר הארווי ווינסטיין" – משפט לפנתיאון של אל מייקלס.

https://twitter.com/NFL_Memes/status/919751850819293184

– אוהדי פילי התעצבנו קצת שלא כתבתי עליהם בזמן האחרון, אז השבוע הם שיחקו ביום חמישי ויכולתי סוף סוף לגבש עליהם דיעה. אני יודע שקל להתמקד בוונץ, שאמנם עדיין עושה טעויות מדי פעם של שחקן צעיר אבל סך הכל התפתח למנהיג שממש כיף לראות, הרי שהחלק שהכי משך את תשומת הלב שלי זה דווקא ההגנה של פילי, במיוחד החלק הקדמי שלה שלא רק אימלל למדי את ניוטון אלא גם מנע לגמרי את הריצה מכל מי שהוא לא ניוטון. יחד עם הגנה אחורית סולידית, עם לאגרט בלאונט שמוכיח שעוד לא גמר את הסוס, עם וונץ מוביל את הדרך ועם ההשעיה של אליוט שדי סוללת את הדרך של פילי לראשות הבית – האם וונץ יצליח לעשות ראסל ווילסון או ביג בן ולהגיע לסופרבול כבר בעונה השניה שלו?

– דרך אגב, אני עוד לא סגור על דאג פיטרסון, המאמן של פילי. ניהול המשחק שלו בדקות האחרונות מול קרולינה הראו ניצוצות שמרנות שהזכירו את המנטור שלו, אנדי ריד.

– הניינרס בחמשת המשחקים האחרונים: הפסד בשלוש נקודות, הפסד בשתי נקודות, הפסד בשלוש נקודות, הפסד בשלוש נקודות, הפסד בשתי נקודות. האם מדובר בקבוצה הטובה הכי גרועה בהיסטוריה או שמא בקבוצה הגרועה הכי טובה בהיסטוריה?

– כבר כשאדריאן פיטרסון חתם בסיינטס הורמו לא מעט גבות בליגה, כולל שלי. מכל הקבוצות שיכל לבחור בהן, נראה היה שמדובר בזאת שהכי פחות מתאימה לו. מזל שהוא והקבוצה הבינו את זה בזמן ושלחו אותו לאריזונה וככה קיבלנו את הביצועים הנהדרים מהלילה – 134 יארד ושני ט"ד. תמיד כיף לראות שחקן שחשבנו שגמר את הסוס פתאום חוזר מהמתים.

– אם מדברים על שחקן שחשבנו שגמר את הסוס, אז קארסון פאלמר עם ערב נהדר של 18 מ-22 ושלושה ט"ד. והנה הקטע המעניין – למרות עונה די בינונית (61 אחוז השלמה, 9 ט"ד לעומת 6 אינטרספשנס), פאלמר שני בליגה ביארדים אחרי בריידי. אז אולי הוא לא גמור כמו שכולנו חושבים אחרי הכל?

– הצ'ארג'רס מנצחים משחק צמוד בשניה האחרונה. לא חשבתי שזה בכלל אפשרי.

– ועל מה שהלך בין ניו אורלינס לדטרויט בכלל אני לא רוצה לדבר. שלושה אינטרספשנס פלוס החזרת פאנט שחוזרים לט"ד. הסיינטס מובילים 45-10 באמצע הרבע השלישי רק כדי למצוא את עצמם מובילים רק בשבע רבע אחד אחר כך. לצערם של דטרויט צריך לשחק את המשחק ארבעה רבעים ולא רק את האחרון, אחרת הם היו לוקחים כבר את הסופרבול.

– ראיין פיצפטריק חי וקיים ומחליף בטמפה והיה לק"ב הראשון שמשחק בשביל שבע קבוצות שונות. הוא גם עושה דברים כאלו:

– וזה סתם משעשע:

רגע, רגע, לא חשבתם שאני לא אגיע לחלק המעניין של היום, נכון?

אז שניה לפני יומן האליפות, תנו לי להבהיר את הפסיקה של השופטים במשחק של הפטס. קראתי הרבה שלא מבינים בכלל איך הפסיקה הזאת אפשרית, אז שווה להבהיר למה השופטים פסקו כמו שהם פסקו. ולא, אני יודע שזה לא ימנע את הבכי של אוהדי הג'טס. זה בסדר, זה רק עושה את זה יותר כיף.

אז ככה. השחקן של הג'טס השלים את התפיסה. לא היה פה אינקומפליט. ואז הוא קפץ באוויר ואיבד שליטה בכדור. גם על זה אין ויכוח, אפשר לראות את זה מצוין בתמונה הזאת:

עכשיו מגיע הקטע המעניין. כן, השחקן הצליח לתפוס את הכדור מחדש ולחדש בו שליטה. אבל הוא לא נחשב שיש לו פוזשן של הכדור עד שהוא נוגע בקרקע. רק שהדבר הראשון שהוא נגע בו אחרי שחידש שליטה הוא (לפחות לפי השופטים) הפיילאון – המלבן הכתום הזה בצד התמונה. ועכשיו הקטע הכי לא מובן כנראה – הפיילאון הוא משהו ייחודי – הוא נחשב אאוט אוף באונדס באנדזון. מן הגדרה סינגולרית כזאת.

אז כדי לסכם, השחקן פימבל את הכדור ולפני שהיה לו פוזשן מחודש על ידי נגיעה בקרקע הוא נגע בפיילאון. בגלל ההגדרה הזאת של הפיילאון הכדור בעצם "פומבל באנדזון ויצא החוצה" אפילו שהוא לא באמת פומבל ויצא החוצה. ולכן זה טאץ'בק.

עכשיו, מי שקורא אותי מספיק זמן יודע – חוק הפאמבל לאנדזון שמעניק טאצ'בק הוא לטעמי (וכתבתי את זה לא פעם) החוק הכי אידיוטי בפוטבול. פימבלת יארד אחורה והכדור שלך על האחד אבל פימבלת לאנדזון והכדור עובר לקבוצה השניה. זה חסר הגיון לחלוטין. בנוסף, אחרי שראיתי מיליון ריפלייז, נראה לי שהשופטים צדקו והפיילאון היה הדבר הראשון שהשחקן נגע בו. אבל קשה לי להגיד שמדובר במשהו ודאי שאפשר היה להפוך עליו את ההחלטה.

אבל מבחינת החוק – שהוא שוב, אידיוטי לגמרי – השופטים כנראה פסקו נכון. אם הם ראו בודאות שהוא נגע בפיילאון לפני שנגע בקרקע, הרי שהפסיקה שלהם היתה נכונה.

ופה נגיע ליומן האליפות – אין יותר כיף מאשר לנצח את הג'טס על החלטת שיפוט שנויה במחלוקת. לצערי, זה בערך היה החלק הכיפי היחיד של היום. שוב פעם אותן בעיות שראינו במשחקים הקודמים בהגנה. נכון שהיתה הנחה להגנה שגם גילמור (כתבתי נכון הפעם?) וגם רואו לא שיחקו ועדיין – הדרך שבה מקאון חתך את ההגנה, במיוחד ברבע הראשון, היתה מביכה לגמרי. ואז הוא עשה את זה שוב ברבע האחרון. נורא.

אני עדיין רוצה לראות את רבע הכוס המלאה. קודם כל, בריידי סיים משחק ראשון העונה בלי אף סאק. גם זה משהו. חוץ מזה, נראה שמנטליות ה-bend but not break חזרה ולמרות שמקאון מסר להכי הרבה יארדים שק"ב של הג'טס זרק על הפטס בעידן בליצ'ק, עדיין ספגנו רק 17 נקודות. עוד נקודת אור קטנה היא דיון לואיס, שהפך למרכז של משחק הריצה, כנראה בגלל הפאמבל של גילסלי (כתבתי נכון?) בתחילת המשחק. אני מאוד אוהב את לואיס ורואה בו אפסייד שיש למעט רצים בליגה.

בשורה התחתונה, ניצחנו. עוד ניצחון מכוער בשורה של ניצחונות מכוערים. לך תדע, אולי זה דווקא טוב לקבוצה הזאת. להצליח לנצח כשקשה. מה שלא הורג מחשל וכאלו. תראו את אטלנטה וקנזס סיטי ודנבר. בליגה הזאת, אין כזה דבר ניצחון רע. שבוע הבא אטלנטה. רימאץ' של איזה משחק לא ממש חשוב משנה שעברה.

נו האדל
נו האדל