אם יש שגיאה שאף פעם לא נמאס לעשות ב-NFL זה להתרגש יותר מדי מהשבועות הראשונים של העונה, להכתיר קבוצות ולהספיד קבוצות. נראה לי שככל שהשנים עוברות לא רק שהמדיה החברתית גורמת לתגובת יתר אלא גם כמות האימונים הקטנה יחסית בעקבות ההסכם הקיבוצי גורמת לכך שקבוצות הופכות להיות עצמן באמת רק אחרי חודש פלוס של עונה. ואפילו מה שאנחנו רואים עכשיו לא בטוח בכלל שזה מה שנראה עוד חודש או חודשיים. בטח לא בפלייאוף. קחו את ניו אורלינס, קבוצה שכולנו (כותב שורות אלו בינהם) הספדנו אחרי שראינו את ההגנה שלהם בשבועיים הראשונים ופתאום הם נראים כמו הפייבוריטים לקחת את הבית שלהם. פתאום פיטסבורג נראים כמו פיטסבורג ואפילו הפטריוטס מתחילים להזכיר את הפטריוטס.

ורק קליבלנד נראים כמו קליבלנד.

טוב, היה שבוע די מחורבן, אין מה להגיד. מראש כשהסתכלתי על לוח המשחקים אמרתי לאשתי – אם את רוצה לתכנן משהו ליום ראשון הזה, לכי על זה (רק חבל שלא אמרתי לה לעשות תוכניות לשמונה בבוקר במקום לראות את ליברפול) ואכן – המחזור לא איכזב. יותר מדי מפגשים בין קבוצות גרועות.

אז נתחיל הפעם דווקא ביומן האליפות.

תראו, לא התרגשתי יותר מדי מהביצועים בשבועות הראשונים. לוקח לפטס זמן להיכנס לקצב. ובאותה מידה, אני מסרב להתלהב יותר מדי מהניצחון המרשים למדי על אטלנטה. גם בגלל שאטלנטה הם כנראה לא קנה מידה לקבוצה טובה כרגע (נרחיב עליהם טיפה בהמשך) וגם בגלל ששבוע אחד עוד לא מבשר את האביב. יש לקבוצה הזאת עוד דרך ארוכה ללכת לפני שהיא תוכל לשחזר את הסופרבול של שנה שעברה.

אבל הסימנים המעודדים מתרבים. דווקא בשבועיים שבהם שניים משלושת הקורנרים המובילים פצועים ולא משחקים, הגנת המסירה השתפרה משמעותית. זה כמובן סממן קלאסי של קבוצת בליצ'ק, לקחת שחקן שבכלל משחק בספיישל טימס ולהפוך אותו לקורנר שעוצר את חוליו ג'ונס. ובאטלר, למרות שנתן תפיסות פה ושם (כולל ט"ד שבאמת קשה למנוע בדקות האחרונות, משחקן שגבוה ממנו בראש) השתפר משמעותית. אולי השיפור הגדול ביותר בהגנה זה העובדה שאין יארדים קלים. אין מהלכים גדולים של 40 יארד כמו שראינו בשבועות הראשונים. גם כשיש השלמה, מורידים את התופס מיד. או בקיצור ה-bend but not break עושה קאמבק. שימשיכו ככה.

בהתקפה, בהחלט יש שיפור בהגנה על בריידי – אמנם שני סאקים אבל שניהם בתחילת המשחק ואחר כך בקושי התקרבו אליו (וכשזה קרה הוא עשה את המוב הקטן שלו הצידה). יותר חשוב מזה – משחק הריצה הארבע-ראשי התחיל לטחון על הקרקע ונראה לי שזה יהיה המפתח להצלחה של ההתקפה השנה. עם הרכישות של גילסלי ובורקהאד נראה שבליצ'ק תיכנן לעשות מעבר להתקפה שהרבה יותר תלויה במשחק הריצה (יחד עם תפיסות מהבקפילד), התקפה שתטחן את השעון ותשאיר מעט מאוד זמן להתקפה היריבה. אחרי השבועות הראשונים של הסתגלות להעדרות של אדלמן, נראה שההתקפה סוף סוף מבינה איך היא הולכת לשחק. לא בשורות טובות לשאר הליגה.

– לגבי אטלנטה, מדהים איזה הבדל בין השנה לשנה שעברה. איפה ההתקפה שוברת השיאים של שנה שעברה? הרי כמעט ולא היה שינוי בפרסונל על המגרש, איך ראיין נראה פתאום כל כך מפוחד ולא מדויק? איפה משחק הריצה והתפיסות מהבקפילד שהדירו שינה בלילות ממתאמים הגנתיים?

מרגיש לי שיש שני גורמים חשובים שתורמים לירידה ברמה של אטלנטה. הראשון זה טראומת הסופרבול. בטח ובטח כשהם באים לשחק שוב מול הקבוצה שייצרה את הטראומה הזאת. אבל כמובן, הם הפסידו שבוע שעבר גם מול הדולפינס, לא בדיוק מאריות הליגה. כנראה שההפסד הזה יושב להם יותר מדי חזק בראש.

יותר מזה, העזיבה של קייל שנהאן, המתאם ההתקפי, נראית כאילו הרגה את ההתקפה. אני לא מומחה כזה גדול להצביע על ההבדלים בהתקפה של הקבוצה משנה שעברה שגורמים לכזה הבדל בביצועים אבל כנראה שבכל זאת, כמו שחבר אוהד אטלנטה אמר לי, יש משמעות למתאם התקפה. וכמו שאמרתי על ראיין כבר לא פעם השנה – יש גם את נושא הרגרסיה לממוצע, שגורם כנראה בתורו לירידה בביטחון וחוזר חלילה. אם ההתקפה הזאת לא תתעורר, טראומת הסופרבול עשויה להפוך למשהו הרבה יותר גדול – ראו ערך אוקלנד של 2002 או הראמס של 2001.

– מודה שאני ממש שמח בשביל דרו בריס. ניו אורלינס במקום הראשון בבית ועם הירידה של אטלנטה והביצועים הנוראיים של טמפה וקרולינה, הסיינטס נראים בעמדה מצוינת לחזור סוף סוף לפלייאוף. אבל עם כל הכבוד לבריס, שאת שלו תמיד יעשה, השינוי הגדול הוא במקומות אחרים. אינגרם בבק-פילד לוקח עליו חלק ניכר מההתקפה וזה עוזר להוריד את הלחץ מבריס. אבל השינוי הכי מורגש הוא כנראה בהגנה. שבוע שעבר מול דטרויט זה נראה על הנייר רע כשהיא כביכול סופגת 38 נקודות אבל בוא נזכור שהיא חטפה שני כדורים והחזירה אותם לט"ד ושגם חלק מאותן נקודות הגיעו מחטיפות של בריס ובגארבג' טיים. חוץ מזה, ההגנה הזאת שמרה את קרולינה על 13 נקודות, את הדולפינס על אפס והשבוע את הפאקרס (כן, חסרי ארון רוג'רס) על 17 נקודות. קשה עדיין להגיד האם ההגנה של הסיינטס באמת השתפרה (ועם מפגשים מול טמפה, שיקגו ובפאלו בשבועות הקרובים כנראה שגם אז לא לגמרי נדע) אבל האמת היא שדרו בריס צריך בסך הכל הגנה סבירה, אמצע הליגה לא יותר, בשביל ללכת רחוק. בינתיים נראה שהם בדרך הנכונה.

– שתי קבוצות שעושות את זה בכלל בלי ק"ב הן ג'קסונוויל ושיקגו. האמת שבורטלס היה טוב מול ההגנה האומללה של הקולטס, שהפעם לא חיכתה לרבע האחרון כדי להתפרק, אבל כשההגנה שלך משיגה 10 סאקס במשחק – אתה באמת לא צריך להיות מבריק כדי לנצח. אז נכון שקו ההתקפה של הקולטס היה מביך (כל כך מביך שטיי הילטון ממש יצא עליו אחרי המשחק) אבל זאת פעם שניה העונה שההגנה של ג'קסונוויל משיגה עשרה סאקס. מרשים בכל קנה מידה.

מקרה קיצוני עוד יותר הוא של שיקגו. אתה מסתכל על המספרים של טרוביסקי ותוהה האם הוא נפצע במהלך המשחק. 4 מ-7 ל-107 יארד, זה כל מה שהוא עשה. חוץ מלרוץ עוד 5 פעמים וגם לחטוף ארבעה סאקס. ברור שהקבוצה שלו הפסידה עם מספרים כאלו, לא? ובכן, ממש לא. היא ניצחה 17-3. איך? בזכות ההגנה ששיתקה את קאם ניוטון לגמרי וגם השיגה שני ט"ד הגנתיים.

– תוסיפו את מינסוטה שמובילה את הבית שלה למרות שקייס קינום פותח אצלה ואפשר להתחיל לתהות – האם קבוצות עם ק"ב מוגבל (איך היו קוראים לזה בזמנו – מנהל משחק) יכולות להתחיל לפנטז על פלייאוף? היתה כתבה כזאת ב-538 כמדומני בשבוע שעבר וגם עמיתי עידן ויניצקי כתב על זה בסיכום השבוע שלו שבוע שעבר. אישית, הייתי מחכה טיפה לפני ההתלהבות. כן, כבר דיברתי על זה שנראה שההגנות עושות קאמבק השנה אבל להרגשתי יש פה משהו יותר רגעי, מין מצב שבו ק"בים טובים נמצאים בירידה (ראיין, פאלמר) או פצועים (רוג'רס) ואלו החדשים כמו מריוטה, ווינסטון, טרוביסקי, גוף וכו' עוד לא מספיק טובים. החוקים בליגה לטובת ההתקפה, למרות שלהרגשתי יש פחות הקפדה על עבירות הגנתיות (אבל לא בדקתי את המספרים כדי לאמת את זה), עדיין מספיק מודגשים כדי שקבוצות עם ק"בים טובים יזכו לעדיפות גדולה. בסופו של דבר, אנחנו רק מרחק של שנה מסופרבול שבו שיחקו שתי הקבוצות עם הק"בים הכי טובים (ובכלל הפלייאוף היה כולו כמעט קבוצות עם ק"בים טובים). נחכה עוד כמה שבועות כדי לראות לאן זה הולך.

– דרך אגב, השחקן שהשיג את שני הט"ד ההגנתיים של שיקגו – אחד מפאמבל, השני מאינטרספשן – זה אותו אחד, אדי ג'קסון, שלפני שנה בדיוק סיים את קריירת המכללות שלו כששבר את היד, והיום היה לראשון שהשיג שני ט"ד הגנתיים של 75 יארד ומעלה.

– יש עשרות מסכים בפאב בגיהנום וכולם מראים בריפיט את המשחק בין קליבלנד לטנסי.

– איזה מזל לג'יי קאטלר שהוא חזר לשחק. לא רק שהקבוצה שלו נראית כמו זבל, עכשיו הוא גם סדק את הצלעות (כל מי שזה קרה לו פעם יודע באיזה כאבי תופת מדובר) ולא ישחק חודש. בינתיים, מאט מור עלה לשחק במקומו ותנו לי להרגיע אתכם – זה לא יהיה יותר גרוע מאשר קאטלר, רוב הסיכויים שיותר טוב. בשביל זה עזבת את פינת השידור, קאטלר?

– חשבתם ששכחתי את המשחק של יום חמישי? האמת שכמעט. ואז נזכרתי שבעצם המשחק הטוב של המחזור כבר היה. אולי אפילו המשחק הטוב של העונה עד עכשיו. אמרתי לא פעם שבעיניי, הדבר שהופך ספורט לכיפי זה לאו דווקא איכות אלא הדרמה. ובמשחק הזה לא היתה חסרה איכות, אבל אלוהים – איזה דרמה. אני לא חושב שאי פעם ראיתי משחק שנגמר כל כך הרבה פעמים. שחקן באנדזון ואז הוא לא. תפיסה לטד ואז בעצם עבירה. ואז עבירה הגנתית. ועוד עבירה הגנתית. באמת לא ברור לי איך הקיקר שם לא החטיא את האקסטרה פוינט, זה היה כל כך הגיוני שהמשחק יילך להארכה.

אז מה למדנו מהמשחק הזה? הרבה סימני שאלה. אוקלנד עשו את מה שצריך כדי להציל את העונה שלהם אבל צריך להודות שעד הדקות האחרונות של המשחק הם לא היו כאלו מרשימים. הם הצליחו להניע מעט מאוד את הכדור על הקרקע וההגנה שלהם היתה גרועה מאוד ואיפשרה לאלכס סמית לעשות פחות או יותר מה שהוא רוצה. החדשות הטובות מבחינתם זה שדרק קאר נראה טיפה יותר טוב (מסר המון באחוזים בינונים אבל לא עשה כמעט טעויות ויותר חשוב – לא חטף סאק) אבל בלי שיפור בהגנה יהיה להם קשה מאוד להתמודד עם ההמשך המאוד לא קל מבחינתם (שני משחקי חוץ ואז פטריוטס).

השאלה המעניינת היא קנזס סיטי. הדרייב האחרון של אוקלנד הלך לדאון רביעי לפחות פעמיים וההרגשה היתה שאין מצב שהצ'יפס מאבדים את זה. הם נראו כמו הקבוצה הטובה במשחק בהרבה. ואז הדרייב הזה של אוקלנד, אחרי שקנזס ישבה על הכדור בדרך מאוד אנדי רידית (קשה להאשים אותו, ועדיין) ופתאום הם נראים הרבה פחות מפחידים מאשר לפני שבועיים. קבוצות צמרת אמיתיות אמורות להוציא ניצחון ממשחק מהסוג הזה – ראו את הפטריוטס מול טמפה לפני שבוע וחצי, למשל. הספקות מסביב לצ'יפס, שעד עכשיו נראו כמו ה-team to beat ב-AFC, ימשיכו לרחף בשבועות הקרובים עד שהם יראו אופי של אלופים.

– רצף המשחקים הארוך ביותר בליגה בלי לחטוף שאטאאוט, זה של דנבר שנמשך מאז 1992(!) נשבר השבוע. איך חבר אוהד ברונקוז אמר – עד כדי כך הם גרועים, שהם הצליחו איפה שטים טיבו לא הצליח. הרצף השני הכי ארוך, זה של הקולטס מאז 93, גם הוא נשבר השבוע. במקרה שלהם, אין שום דבר מפתיע בזה. מעניין מה עוד צריך לקרות כדי שפאגנו יפוטר.

– אז מה נראה לכם, שג'רי ג'ונס יוותר בקלות לליגה עם ההשעייה של אליוט? שחקן שמביא יותר מ-200 יארד ושלושה ט"ד? היכונו למאבק משפטי שיגרום לדיפלייטגייט להחוויר.

– באסה על קארסון פאלמר. נכון שהקבוצה שלו לא ממש רצה לפלייאוף ונכון שהוא בצד הלא נכון של הקריירה אבל לא כיף ככה לסיים עונה ואולי גם את הקריירה.

– השנה סוף סוף הליגה החזירה את החגיגות לט"ד, ואיזה כיף זה. הנה חגיגה של הג'טס:

https://twitter.com/NFL_Memes/status/922158898898964480

– אבל זה כלום לעומת ה"מחבואים" ששיחקו שחקני פיטסבורג

– מה אתם חושבים על התפיסה הזאת של קני סטילס? רק לי היא מזכירה תפיסה מאיזה סופרבול?

https://twitter.com/DefPenSports/status/922169505773649920

– ביום חמישי – מיאמי נגד בולטימור. אני יכול להרגיש את ההתרגשות שלכם מפה. אה, ולונדון מקבלים את קליבלנד נגד מינסוטה. Haven't the British people suffered enough?

נו האדל
נו האדל