מה קרה לפוטבול?

הבלוג מכלה את זמנו בניסיון להבין האם יש בעיה בפוטבול היום

הנה העובדות:

  1. אני מאוד אוהב לבהות בגרפים ולנתח סטטיסטיקות
  2. אני מאוד אוהב פוטבול
  3. יש לי תזה לכתוב אבל אין לי כח לעשות את זה

התוצאה של משוואות (1-3) – נשאבתי לניתוח שהבטחתי בסיכום המחזור האחרון שלי לגבי השאלה: האם הפוטבול הולך ונהיה גרוע?

בהעדר מדד כמותי מוצלח למה זה "פוטבול טוב" (ואני אשמח להצעות למדדים מהסוג הזה) נשארתי עם השאלה המעניינת כשלעצמה – האם יש ירידה ברמת הק"בים בליגה העונה ובכלל בשנים האחרונות? האם התחושה שלנו (תחושה שקיימת להרגשתי כל שנה) שרמת הק"בים בליגה מתדרדרת אכן נכונה?

כמה מגבלות לפני שאנחנו צוללים לתוך הנתונים:

  1. כן, סטטיסטיקה לא מספרת את כל הסיפור. או, אם אנסה לנסח את זה קצת יותר טוב – סטטיסטיקה יכולה לספר את כל הסיפור אבל לנו אין את כל הסטטיסטיקה. ומה שעוד יותר גרוע בסטטיסטיקה – היא יכולה לספר כל מיני סיפורים שונים. ואז קל מאוד לבחור את הסיפור שמתאים למה שאתה רוצה. שורה תחתונה – ניסיתי לנבור בהרבה סטטיטיקות אבל לא לנסות להכתיב את הסיפור. כמו שתראו מיד – הוא מורכב למדי. ואם תגידו לי – אני לא קונה את זה, אני רואה דברים אחרים במגרש, אז אין לי דרך ממש להתווכח עם זה. לטעמי, לסטטיסטיקה יש יתרון שהיא מבטלת הטיות מובנות בנו.
  2. יש המון סטטיסטיקות בפוטבול. כמו שקרה בבייסבול, אנשים ניסו לפתח מדדים מורכבים יותר ויותר שיכילו יותר ויותר פרמטרים. אני נמנעתי כמעט לגמרי משימוש במדדים מורכבים, כמו למשל ה-QBR ש-ESPN פיתחו פשוט כי הוא בנוי מיותר מדי פרמטרים ולנתח אותו הופך מסובך למדי. דבקתי במדדים מוכרים – יארדים, פנלטיז, אחוזי השלמה והמדד החביב עליי, שאולי לא מושלם אבל בראיית המקרו נותן אינדיקציה מצוינת לאיכות ק"בים – ק"ב רייטינג (למי שלא מכיר, הוא משקלל אחוזי השלמה, כמויות יארדים, ט"ד ואינטרספשנס למדד אחד שמתחיל ב-0 ונגמר אי שם ב-157).
  3. אני מניח שאפשר היה לעשות אנליזה מתחילת המילניום או משנות השמונים אבל אפילו לי יש מגבלות זמן והאמת היא שהתקופות ההן פשוט לא רלוונטיות לימינו ועל כן כל האנליזות נעשו על נתונים משנת 2010 ואילך.
  4. כאשר השוויתי נתונים של ק"בים לקחתי את כל הק"בים שזרקו יותר מ-100 ניסיונות בעונה. יכול להיות שהייתי צריך לשים סינון יותר גבוה או יותר נמוך אבל זה נשמע לי חסם סביר כדי להכניס גם ק"בים מחליפים אבל לא כאלו שהופיעו במשחק וחצי. העונה הנוכחית נמצאת בדיוק באמצע הדרך שלה אז הרף עמד על 50 ניסיונות מסירה.
  5. חשוב לזכור – כל שחקן בעונה הזאת שיחק מקסימום תשעה משחקים, רובם שמונה משחקים. זה מעט מידע. אף סטטיסטיקאי לא ממש היה סומך על כמות כזו קטנה של מידע. ועדיין – זה מה יש ועם זה ננצח. אבל חשוב לזכור לגבי הנתונים של השנה – הם בערבון מוגבל בלבד ושווה לחזור אליהם בסוף השנה.
  6. אני בטוח שיש שגיאות מתודיות מסוימות ב"מחקר" הזה, תרגישו חופשי להעיר עליהן.

זהו לעכשיו. בואו נתחיל.

אז כמו שאמרתי, הטיעון העיקרי לגבי הבעיה בליגה השנה זה שרמת הק"בים ירודה לעומת מה שהיה פעם. אחרי הפרישה של פייטון, הפציעה של לאק, הירידה ברמה של קאם ניוטון והעונה גם של מאט ראיין נראה שלמעט בריידי ובריס נשארנו עם מעט מאוד ק"בים בטופ כמו פעם.

כמו שאמרתי, המדד הטוב ביותר לאיכות ק"ב הוא הק"ב רייטינג. הנה החציון (אני כמעט ולא משתמש בממוצע אלא בחציון שיש לו את היתרון שהוא "מסנן" אאוטליירס) של המדד הזה:

אני חושב שהתמונה פה היא די ברורה ולא ממש מפתיעה (לי לפחות) – בשנים האחרונות יש עליה מתמידה באיכות הק"בים שאנחנו רואים בליגה. עשר נקודות מדד על פני שש שנים. די מדהים לדעתי. אפשר לטעון שזה בגלל החוקים בליגה שהם לטובת הק"בים (נגיע לזה) אבל העליה עקבית וברורה.

היוצא מן הכלל? השנה האחרונה, פתאום אנחנו רואים ירידה. בטח לא לרמות של פעם אבל בלא ספק ירידה.

אז ממה נובעת הירידה? שאלה טובה. האמת, שמדד החציון הוא חלקי בלבד ואני מעדיף להסתכל על מה שנקרא box plot. בקצרה, למי שלא מכיר את סוג הגרף, מדובר בגרף של התפלגות כשכל קוביה מייצגת את ה-50% האמצעיים של כל שנה, הקווים מייצגים את האחוזונים 75-90 ו-25-10 והצלבים הקטנים את הנקודות החריגות. הקו באמצע הוא החציון. ככל שהקופסא והקווים יותר ארוכים, ההתפלגות (כלומר, סטיית התקן) גדולה יותר. מה שניתן לראות די בקלות מהגרף זה שההתפלגות בשנתיים האחרונות ובמיוחד השנה גדולה במיוחד. צריך לסייג שוב, יש לנו מעט יחסית משחקים השנה ויכול להיות שזה משפיע.

אז רגע, מה השתנה? האם רמת הק"בים בעילית ירדה כמו שהרבה טוענים? ובכן, ממש לא. Quite the opposite למעשה. זה הגרף של האחוזון ה-75:

אז מה כן קרה? החלק האמצעי של הרשימה בהחלט מתפקד בצורה פחות טובה. הנה הגרף של האחוזון ה-25 :

למעשה, גרף הבוקס רמז לנו על זה. מה שיש לנו היום בליגה זה הרבה יותר שונות מאשר בשנים הקודמות. העילית נשארה אותה עילית ואולי אפילו השתפרה אבל האמצע והתחתית מתפזרים הרבה יותר.

אוקיי, הגענו למסקנה הזאת. אבל – מה הסיבה לירידה באיכות הק"בים? ההגיון אומר – ירידה באחוזי השלמה. ובכן, לא. ממש לא:

למעשה, העונה הזאת די מטורפת מבחינת אחוזי השלמה. כולם מוסרים מעל 60%! לכו אחורה לתחילת העשור ותראו כמויות מדהימות של ק"בים שמוסרים בפחות מ-60% השלמה, חלקם אפילו נוגעים ב-50%. השנה? אללי, כולם מוסרים באחוז גבוה. תיראו איך גם העילית עדיין למעלה באיזור ה-70 אחוז (אלו דרו בריס ואלכס סמית למשל) והחציון נשאר יציב באיזור ה-63%. מדהים.

מה שמשאיר אותנו עם השאלה – איך זה שאחוזי ההשלמה עולים אבל הרייטינג השנה צנח? ובעצם, למה אחוזי ההשלמה כל כך השתפרו? התשובה לזה פשוטה – יארדים. שימו לב לטרנד היארדים למשחק שק"בים מוסרים:

הצניחה פה ברורה וחדה. אם שנה שעברה היה אפשר להגיד שהירידה היא עדיין מתונה ואולי מקרית, הרי שהשנה ק"בים חזרו למסור כמויות יארדים של לפני שלוש-ארבע שנים. 25 יארד פחות למשחק.

למה יש ירידה בכמויות היארדים? אם נבדוק את מדד היארד פר מסירה, הרי נגלה שאנחנו עומדים על אותו חציון פחות או יותר (אם כי יש צניחה גדולה בתחתית), אולי אפילו עם שיפור מסוים השנה:

מה כן? הנה התשובה. פשוט, ק"בים מוסרים פחות. הנה בוקס פלוט של מס' ניסיונות למשחק:

אם לפני שנה עמדנו על איזור ה-37 ניסיונות מסירה למשחק הרי שהשנה אנחנו עומדים על איזור ה-32. למעשה, מדובר מדובר בכמות ניסיונות המסירה הכי נמוכה בממוצע שראינו בעשור הזה.

יש הרבה תהיות לגבי למה זה קורה, המחשבה הראשונה תלך לכיוון השיפוט. הרי אנחנו יודעים שהוא השפיע מאוד על המסירה בשנים האחרונות, נכון?

ובכן, בהחלט. אם נסכום עבירות של הפרעה למסירה פר משחק (שלוש עבירות – פאס אינטרפרנס, דפנסיב הולדינג ואיליגל קונטקט) הרי שנקבל את הגרף הבא:

אי אפשר שלא לראות את הטרנד שבו להגנה הרבה יותר קשה לשמור היום בלי לקבל דגל. מצד שני, בארבע השנים האחרונות (מרגע שהליגה התחילה להקפיד הרבה יותר על דפנסיב הולדינג) אנחנו די יציבים. השנה רואים ירידה מסוימת אבל היא בטח לא לרמה של פעם שתסביר למה ק"בים מוסרים כל כך פחות. אני אחסוך לכם עוד גרפים, רק אגיד שכמות האופנסיב הולדינג – עבירה שעוזרת להתקפה – די יציבה בשלוש השנים האחרונות ובטח יותר גבוהה ממה שהיא פעם. כך שהשופטים לא מקילים פה על ההתקפות. תצטרכו גם להאמין לי שכמויות הראפינג דה פאסר יציבות מאוד ולמרות שנדמה לנו שהליגה מאוד מגינה על מוסרים היום, המצב לא ממש השתנה בעשור הנוכחי.

***

טוב, אז הגיע הזמן לסכם. מה למדנו?

  • בשנים האחרונות ק"בים נמצאים ברמה הכי גבוהה שלהם אי פעם
  • אנחנו רואים בשנה האחרונה ירידה מסוימת ברמת הק"בים
  • הירידה הזאת לא מתבטאת בעילית אלא דווקא בחלק הבינוני של הק"בים
  • הירידה הזאת עומדת בניגוד לעליה עקבית ומרשימה באחוזי ההשלמה
  • הירידה הזאת כן מסתדרת עם ירידה מאוד חדה ביארדים למשחק באוויר שנובעת מירידה חדה בניסיונות המסירה.
  • אין ממש שינוי משמעותי בשיפוט שגרם לכך.

מה אפשר ללמוד ממה שראינו? אני מניח שפה כל אחד יכול להסיק את המסקנות שלו ומן הסתם יש עוד הרבה פרמטרים שלא בדקתי מפאת קוצר הזמן (כמויות ט"ד, אינטרספשנס, יארדים על הקרקע לק"ב וכו') אבל נראה שמה שאנחנו רואים היום זה פשוט – איזון. אחרי שנים שבהן ק"בים מסרו ה-מ-ו-ן המטוטלת של הליגה מתחילה להתאזן. קבוצות מבינות שלמסור 40 פעם במשחק זה בעייתי. הן מוסרות פחות. ולא רק זה – הן גם משלימות לאחוז יותר גבוה. כלומר, הליגה עברה ממשחק מסירה ורטיקאלי, כזה שאפיין בזמנו את פייטון מאנינג, ברט פארב ואנדרו לאק, לכזה שמקדש אחוזי השלמה, לטווחים קצרים יותר, כמו זה שאפיין פעם את טום בריידי (זה שמוביל את הליגה ביארדים, דרך אגב) או את אלכס סמית. ק"בים מוסרים היום באחוזים גבוהים יותר, לטווחים קצרים יותר ומאבדים את הכדור פחות.

האם זה נובע מכך שאין היום בליגה ק"בים שיודעים למסור את הכדור הארוך או שהליגה הבינה שמשחק מסירות קצר הוא יעיל יותר? ואולי זה פשוט קשור לפציעות של ק"בים שאהבו את המשחק הזה (נניח לאק או רוג'רס) זאת שאלת ביצה ותרנגולת שקשה לענות עליה. מה שבטוח, אנחנו רואים פה שינוי ממה שהכרנו בשנים האחרונות. עד כמה מדובר במגמה או בתופעה רגעית שתעלם בשנים הבאות (או אולי אפילו עוד השנה) – אני מניח שנגלה בקרוב.

ביי ביי דוק
נו האדל (בערך)

תגובות

  • דור הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

    אני נוטה להסכים אתך שני עיניינים בכ"ז 1. ניתן בקלות להראות (טוב אולי לא בקלות) שמסירות לטייטים ורצים הרבה יותר יעילות ממסירות לרסיברים ועליית הסאטלייט בק בשנים האחרונות מראה את זה יופי (גם הנדירות של ליגות סטנדרט בפנטזי) ולכן מעט מאוד מסירות עוברות את ה10 יארד מהליין 2. לדעתי עדיף להסתכל על יעילות הקבוצות מאשר רק על הק"ב ושם, לפחות בשנה שעברה, הייתה ירידה דרמטית 3. זיק ב4 זה בחירה מצוינת, היכונו למהפכת הרצים

    הגב
  • מיקו G הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

    רחוק מלהיות מומחה בפוטבול, אבל האם קיים סיכוי שהקוורטרבקים פשוט התאימו את המשחק שלהם להתאים לרייטינג? הרייטינג הרי הוא מדד סובייקטיבי שבא להתאים להבנה של המשחק של מי שקבע אותו. לכן, כל דבר שיתבסס עליו יהיה מוטה בהגדרה.

    הגב
    • רונן דורפן הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

      נקודה מצויינת. סטטיסטיזציה של המשחק.

      הגב
      • אריאל גרייזס הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

        זה נשמע כמו תיאוריה מאוד קורצת אבל אני לא קונה אותה. אתם חושבים על התהליך שעבר בייסבול או כדורסל שם גילו פתאום שאם אתה עושה משהו אז אתה הרבה יותר יעיל. בפוטבול אמנם נכנסו סטטיסטיקות מתקדמות אבל אף אחת מהן לא חשפה איזה מציאות נסתרת שלא הכרנו. ק"ב רייטינג היא סטטיסטיקה שנמצאת איתנו זה עשרות שנים. את הגילוי שעדיף לך להשיג יארדים במסירות קצרות ביל וולש הביא לעולם לפני כמעט 40 שנה. כך שכנראה מה שקורה זה שק"בים נהיים טובים יותר. גם כי מגנים עליהם יותר וכל הליגה מכוונת מסירה וגם כי הרסיברים טובים יותר וגם כי יש שיפור מתמיד כל הזמן.

        הגב
        • מיקו G הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

          יושבים סקאוטים של הקבוצות לפני הדראפט ומסתכלים על הקווארטבקים ומדרגים אותם לפי רייטינג. זה בהכרח יתן יתרון לכאלו עם ציון גבוה יותר.

          הגב
          • אריאל גרייזס הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

            שוב, לא משהו שהם לא עשו כבר לפני 20 שנה

            הגב
    • דורפן הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

      אני קצת נבוך להכנס לזה... כי לא צופה השנה. אבל בכל זאת. יש שינוי גדול מאד מפעם כשהמתיכונים והמכללות רצו והמקצוענים מסרו. היום כבר בתיכונים משחקים משחק מסירות מורכב - אז משנות התשעים בערך יש עליה במספר הקווטרבקים הטובים. למה יש ירידה השנה יש לי הסבר רק לגבי אחד... אבל זה לא הסבר.

      הגב
      • אריאל גרייזס הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

        אני לא יודע כמה זה נכון. אם כבר, התופעה ההפוכה היא הנכונה יותר - המקצוענים הם אלו שהולכים אחרי המכללות ולא להיפך. במשך שנים מכללות הריצו פרו-סטייל אופנס ובשנים האחרונות הם עברו להתקפת ספרד שהיא פחות מורכבת מהמשחק במקצוענים - ועכשיו מרבית הקבוצות בליגה עקבו אחריהם ומריצים גם גרסה של הספרד. הראן-אופשן שמאוד אוהבים במכללות עבר הסבה למקצוענים (חבר שלך קפרניק מאוד אהב את השיטה הזאת). דווקא זה גורם למה שדיברתי עליו - מסירות קצרות יותר באחוזי השלמה גבוהים יותר.

        הגב
  • חצי גולדסטאר הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

    אהבתי מאוד. אבל לאורך כל הקריאה חשבתי שהסיפור האמיתי זה הפציעות העונה. רוג'רס, פאלמר ו-ווטסון בחוץ (וגם מטרות מועדפות כמו דייויד ג'ונסון ואודל בקהאם ואחרים) ובמדגם כ״כ קטן יש לזה השפעה גדולה. מסכים עם דור שהקבוצות הבינו שמסירות קצרות יעילות יותר. 538 פרסמו טור מעולה על האופן שבו קבוצות נהיו צפויות יותר כי כולן מאמצות את אותן שיטות שנחשבות הכי יעילות. אצרף לינק בתגובה הבאה. ואם אתה מצפין במקרה לסיאטל, יש פה גרעין של אוהדי פטריוטס שישמחו לראות איתך משחק :-)

    הגב
    • חצי גולדסטאר הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

      שכחתי שאתם לא אוהבים לינקים. חפשו כתבה בשם NFL Teams Are Actually Getting More Predictable

      הגב
    • אריאל גרייזס הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

      אני חושב שיש לנו נטיה לתת יותר מדי דגש על פציעות של השנה ולשכוח שכל שנה יש כאלו. בריידי הפסיד עונה בגלל פציעה, פייטון הפסיד עונה בגלל פציעה ואני לא מדבר על שנות השמונים והתשעים שק"בים היו מפסידים עונות שלמות בגלל פציעות. בכל מקרה, פציעות נלקחות בחשבון בסטטיטיקה כי רואים את המספרים של הק"בים המחליפים. אם היתה להן השפעה כזאת מכרעת היינו רואים ירידה דרסטית במספרים.

      הגב
  • ק. הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

    מעולה, סחתיין על ההשקעה, תהיה הסיבה אשר תהיה. ניתוח יפה וגם המסקנות הלא חד משמעיות. עוד עניין שמטה מעט את התוצאות, בנוסף לפציעות של לאק ורוג'רס, הוא הירידה של המפציצים הקלאסיים שהיו מסיימים הרבה משחקים עם 40-50 נסיונות מסירה - ביג בן (דעיכה והסתמכות מאסיהית יותר על בל), איליי (סירוס התקפי, קבוצה מוגבלת) ופלאקו (פציעות ומעט דאונים ראשונים) וגם בריס מהסיבות ששירשרנו עליהם כבר תגובות עם ב"פ השבוע. הירידה בבינוניים ומטה גם באה לידיי ביטוי בהרבה שוטאאוטס או קרוב לזה השנה

    הגב
    • ק. הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

      נקטע באמצע.. מה שרציתי להוסיף זה שהשוטאאוטס והמשחקים שיש קבוצה בסקור חד ספרתי, גם הוסיפו לתחושת הירידה ברמה

      הגב
  • Amir A הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

    נקודה 3 היא מחלה מאוד מסוכנת ("יש לי תזה לכתוב אבל אין לי כח לעשות את זה"). תיזהר ממנה כמו מאש, ואם צריך תרוץ לרופא. הכרתי אנשים שהבריאו מהמחלה הזו רק אחרי 5 שנים ויותר.

    הגב
  • אלון3131 הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

    כל שאר ההסברים חמודים ואקדמיים שיהיו זה לא מתקרבים לסיבה האמיתית להרגשתי וזה פשוט רמת הקב. רוג'רס לאק פאלמר טנהיל ברידגווטר פצועים ביג בן ריברס איילי פאלקו ובמידה מסויימת גם בריז נחלשו. ובסופו של דבר כל שבוע עולים לך פותחים כמו דרו סטנטון גוש מקהון קאטלר הפנסיונר בריסט ברייטולס אוסווילר ועוד ועוד ועוד. חצי מהקבוצות משחקות עם קב פותח שהוא במקרה הטוב בינוני מינוס. דור הקב שבין אנדרו לאק עד וונץ לא קיים ומשאיר ואקום. עוד סיבה היא שחייבים לתת קרדיט להגנות. להרגשתי הקורנרים השתפרו מאוד בלמנוע עבירות במסירות ארוכות ובעיקר הפאס ראשרים הפכו למפלצות שרוב קווי ההתקפה בליגה(התפקידים הכי פציעים גם) לא מסוגלים להתמודד איתם

    הגב
    • אלון3131 הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

      מעבר לעובדה שאני אישית לא רואה בעיה. זה חילופי דור וזה ישתפר. הבעיה היחידה העונה לדעתי זה מחסור במשחקים צמודים משום מה. ברגע שיש לך דרמה פחות איכפת לך מאחוזי השלמה או רייטינג של המוסרים.

      הגב
  • יוסי מהאבטיחים הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

    הגיע הרבה יותר מהר מהמצופה, תודה!! מושקע ויפה. אני נשאר בטיעון שלי- הבעיה היא לא בעלית המצומצמת אלא בלונג טייל. מעבר לחשודים הטבעיים (בריס, בריידי), המפתיעים (וונץ, גוף) ותעתוע הסטטיסטיקה אלכס סמית, הרמה בשאר הקבוצות ירדה משמעותית. חברים קבועים בשולי הצמרת שתחזקו את הסטטיסטיקות המופרעות שהצגת נותנים עונות לא טובות (ניוטון,ביג בן, ראיין, איליי, פלאקו) עד מזעזעות. יש יותר מדי ק''ב פותחים שלא היו עושים זאת לפני 5 שנים. יש יותר מדי בינוניים שלא אמורים להיות כאלו. ולדעתי הסבר אפשרי לתופעת אחוזי ההשלמה לעומת כמות היארדים היא שק''ב שנאבקים להחזיק במשרת הפותח בארגונים שמקדשים סטטיסטיקה מעדיפים ללכת על הפתרון הטריוויאלי של צ'קדאון לאופציה הראשונה שפנויה גם אם היא לא מביאה לך את הדאון הראשון. בליגה היום זה כנראה יביא אותך לשמור על הג'וב שלך.

    הגב
  • red sox הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

    אריאל אני חושב ש: 1. הנחת היסוד (הירידה ברמה מקורה בחולשת הק"בים), גם אם היא נכונה גורמת לנו לפספס את העיקר. הירידה בהערכת האיכות הסובייקטיבית שלנו כצופים לא נגרמת מזה, בוודאי לא בלעדית. פוטבול משחק מורכב הרבה יותר מדי בשביל לצמצם אותו לכדי מסקנה ש"זה הכל הקווטרבק". 2. לאחר מכן, הערך המרכזי שהסתמכת עליו (ק"ב רייטינג) מטה את הנתונים לכיוון מסקנה ידועה מראש. זה הרי מדד שמבוסס (כמו כל מדד משולב) על יחס מסויים, מאוד סובייקטיבי ולא מוחלט, בין הפרמטרים האובייקטיביים שמרכיבים אותו. לפי מה נקבע שהמשקל של ניסיון מסירה מוצלח שווה עשירית מזה של ט"ד ולא רבע או מאית (אני לא זוכר לגמרי את הנוסחה המדויקת, השברים רק לדוגמא)? כי ככה קבע מישהו לפני 40 שנה כשאופי המשחק או התפלגות סטטיסטית או העדפה אישית מסויימת הביאו אותו להעריך ככה את משקל הפעולות השונות באיכות או בהצלחת השחקן. אם היה נקבע אחרת, כי המשחק השתנה או סתם כי מישהו החליט, היית מקבל מידע אחר ולא פחות נכון לגבי השחקן והליגה. ואחרי כל זה - סחטיין גדול על הפוסט המושקע. אין שום סיכוי שהתזה שלך יותר מעניינת מזה.

    הגב
    • אריאל גרייזס הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

      1. נכון ולכן אמרתי - אני אשמח למדד אובייקטיבי אחר 2. נכון ולכן ניסיתי לרדת לרזולציה מעבר לקב רייטינג 3. ברור..

      הגב
  • Maldini הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

    לא נכנסתי לזה בשבוע שעבר כי דעתי ידועה וחרושה אבל אני לא יכול שלא להזכיר אותה שוב כי אני רואה ששוב כמעט אף אחד לא מדבר ומזכיר את זה - רמת האימון בליגה. תתחילו שם. כשג'ף פישר "מאמן" קבוצת פוטבול ומקבל לידיים שלו QB צעיר כמו ג'ארד גוף אז המספרים ההתקפיים מחרידים ברמה היסטורית, ה-ALL PRO ראנינג בק מסיים עונה עם 3 יארד פר נשיאה וההתקפה לא מצליחה להתניע כל העונה. כשמוח התקפי צעיר ויצירתי כמו שון מקוויי עובד איתם זה פתאום נראה כמו קרקס מעופף שלם ואנשים מתחילים להבין למה ג'ארד גוף נבחר 1 אוברול במקום לדבר עליו במונחים של באסט מהדהד. ג'ארד גוף לא עשה שום קפיצת מדרגה מטאורית תוך שנה כמו שהמספרים וה-QB רייטינג ואחוזי ההשלמה או הוואטבר שלו מראים. מה שהוא קיבל באורח פלא זו שיטה שמפשטת לו את ה-READS, יוצרת מיס מאצ'ים עם תנועה לפני הסנאפ, מבוססת בצורה כבדה על מהלכי RPO's שתוקעים את ההגנה היריבה בבעיות פרסונל ובעיקר פותחת המון שטח לפליימייקר'ס באמצעות קומבינציית ראוטים מתוחכמת (במיוחד ממערכי BUNCH שתמיד יוצרים טראפיק ובילבול אצל ההגנות). במקום להתלונן על רמת ה-QB's ולהתבאס שלא מגיעים לליגה כל שנה עילויים ברמת האארון רודג'רס ואנדרו לאק שיעשו קסמים ויפגיזו לא משנה בכלל באיזה חרא תקיף אותם אני חושב שאנשים צריכים להתחיל להתאים ולהוריד את הסטנדרט שלהם לרמת האלכס סמית, קארסון וונץ, טדי ברידג'ווטר, ג'ארד גוף, ראיין טנהאיל. אפשר להוציא פוטבול מצויין מה-QB's האלה, אם רק יודעים איך. הבעיה האמיתית היא שלא הרבה יודעים. תחשבו כמה מוחות התקפיים באמת טובים יש בליגה הזאת? בתור בן אדם שצופה ב8-10 משחקים מדי שבוע כבר למעלה מארבע שנים המספר הזה בעיניי לא עולה על 8 בלחץ, ורק אלוהים יודע באיזה דרך נס התוודענו לדאג פידרסון ושון מקוויי שאף אחד לא ידע מי הם או מה הם באמת עושים ושווים בתור "מתאם התקפיים" בקבוצה שבה המאמן הראשי הוא המתאם ההתקפי בפועל. אם בשנים הקרובות נקבל עוד 3-4 דאג פידרסונים ושון מקוויים וקייל שאנהאנים אני מניח שנפסיק לדבר כל הזמן במונחי ה"פרנצ'ייז QB" כאילו כל מי שלא נולד עם הכישרון של טום בריידי או פייטון מאנינג "לא מספיק טוב" ואי אפשר לעשות איתו כלום. כי אפשר.

    הגב
    • יוסי מהאבטיחים הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

      האמת שזה התהליך המדויק שקרה בבפאלו השנה. ההבדל בין הבילס השנה ואלו של שנה שעברה זה בערך ההבדל בין מה שמקדרמוט הוציא מטיילור השנה לבין מה שראיין הוציא ממנו. דוגמא לק''ב בינוני שסופסוף מצא מסגרת.

      הגב
    • אריאל גרייזס הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

      מאלדיני - חוץ מאשר תחושת בטן לגבי רמת האימון בליגה, יש לנו איזה הוכחה לזה? אני זוכר שבפורום זל היינו צוחקים גם לפני 15 שנה על מאמנים גרועים. סתם שמות שעולים לי לראש - הרמן אדוארדס ומייק טייס ומייק שרמן ודן ריבס וג'ון גרודן וצ'רלי וויס ועוד מלא אחרים שאני לא זוכר את השמות שלהם כרגע (זוכר את כל הפרצופים, לצערי. נניח ההוא עם השפם שאימן את הדולפינס או זה שהחליף את גרודן באוקלנד ונעלם לתהום הנשיה. ובוא לא נשכח את הטמבלים שאימנו את אוקלנד עם השנים. או מייק סינגלטרי בניינרס). תמיד לדעתי המאמנים ברמה הגבוהה ביותר מנו 8-10 שמות וכל השאר היו מתחלפים בלי סוף.

      הגב
      • red sox הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

        עברו 15 שנה?? פאק...

        הגב
        • אריאל גרייזס הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

          החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה יורד על הג'טס

          הגב
      • Maldini הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

        זו תחושת בטן כמו שזו תחושת בטן לצעוק כבר 3 שנים שהשיטה ההתקפית של מייק מקארתי היא חרא אחד גדול רק כדי לשמוע אנשים כמוך מבקשים "הוכחות" ומסבירים לי שזה ממש לא המצב כי ההתקפה של גרין ביי תמיד טופ 5 בליגה והמספרים מדהימים והכל חדי קרן וחשפניות מטיחואנה ברחובות. לא יודע מה היה בפורום ז"ל לפני 15 אבל אני כן יודע שעם התפתחות ה-GAME PASS אנשים התחילו להיחשף להרבה יותר פוטבול ולהבין הרבה יותר את מה שהם רואים מאשר להתבסס כל הזמן על נראטיב'ס פשטניים ושחוקים שעיתונאים מכרו להם. כמו שאמרתי, אני צופה ב-8-10 משחקים מדי שבוע כבר למעלה מ-4 שנים. ב-2008 הייתי ילד בן 15 שהיה זקוק לג'ון קלייטון ומייקל ווילבון מדי שבוע כדי להבין מה מי מו ולקלוט באיחור של 10 שנים כמה בולשיט האכילו אותו. אגב, אני לא מדבר על "מאמנים" אלא על מוחות התקפיים. ג'ון הארבו הוא מאמן מצויין אבל לא מוח התקפי וכל התקופה שלו בבולטימור מביא רק טיפוסים עתיקים כמו גרג רומן, ג'ים קולדוול, מרטי מורינינווג, מרק טרסטמן ואז לא מבין למה פלאקו מסריח ולא מצליח להיראות כמו בריידי. דן קווין הוא מאמן ממוצע שנהנה במשך שנה ממוח התקפי עילאי ואז החליף אותו באלכוהוליסט בגלל שהוא חבר שלו ועכשיו מריץ JET SWEEPS מה-1 יארד ליין של יריבות. מקווה שההוכחות האלו מספיקות.

        הגב
        • אריאל גרייזס הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

          זה בדיוק מה שאני אומר - בגלל שאנחנו נחשפים היום יותר ורואים יותר משחקים אז אנחנו הרבה יותר חשופים לאימון גרוע. על כל "מוח התקפי" גרוע שיש היום אני יכול לתת לך אחד כזה מלפני עשר שנים. אני רואה פוטבול יותר שנים ואומר לך באחריות - תמיד היו אפסים כמו מקארתי. אפילו יותר גדולים ממנו

          הגב
          • אלון3131 הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

            אז אולי המסקנה זה שכלום לא קרה. פעם ראית 2 משחקים בלחץ במחזור וקצת היילייטס ואת פלייאוף והיום אתה רואה 6-7 משחקים בשבוע כולל המון משחקים בינוניים. אנשים מצפים שכל משחק יהיה כמו יוסטון סיאטל מלפני שבועיים.

            הגב
            • אריאל גרייזס הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

              אני בהחלט חושב שזה חלק מהעניין. מזכיר לי שב-2003 כזה, הערוץ היחיד ששידר פה פוטבול (המזרח התיכון) החליט שהוא משדר בערך כל שבוע את קליבלנד. היה להם ממש פטיש על הקבוצה הזאת. סתם, אין פואנטה. אני זוכר כשגרתי בארהב ב-2006, איזה חידוש עצום זה היה בשבילי ללכת לפאב ולראות שלושה-ארבעה משחקים במקביל

            • אלון3131 הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

              שהתחלתי לראות פוטבול ראיתי משחק בשבוע. תקצירים באינטרנט בקושי היו. היום הגעתי למצב שאני בויאטנם בטיול מוריד לפלאפון 4-5 משחקים ותופר אותםבנסיעת אוטובוס של כמה שעות.

          • Maldini הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

            לא יכול להיות שהיה אפס גדול יותר ממנו כי לאף אפס לא היה יותר ממה שיש לו לעבוד איתו (כולל דאנג'י וג'ון פוקס) אם לא שמת לב אני תומך בטענה שרמת ה-QB's היום היא לא הבעיה ושזה פיתרון קל ונוח מדי להפיל עליו את הפוטובל הגרוע שאנחנו רואים העונה. אם הדיון היה על רמת הפוטבול הכללית הייתי מבין למה אתה טוען שגם לפני 15 שנה היו מאמנים זבל והפוטבול היה זוועתי באותה מידה אבל אנחנו לא. אני לפחות. רמת ה-OL's לצורך העניין היא בעיה הרבה יותר גדולה בעיניי מאשר העובדה שדרו סטנטון וטום סאבאג' פותחים מדי שבוע. אני פשוט לא מבין איך אנשים יכולים להסתכל על ג'ארד גוף וטוד גרלי השנה בלי לקלוט שהם לא הפכו פתאום לשחקנים טובים אלא תמיד היו כאלה ורק היו צריכים מאמן נורמלי שישים אותם במקומות הנכונים וייתן להם תנאים להצליח. או אנשים שחושבים שאם קליבלנד לצורך העניין היו בוחרים את קארסון וונץ או דאג פרסקוט בדראפט אז הם היו מקבלים בדיוק את אותו וונץ/פרסקוט שמשחקים בפילדלפיה ודאלאס. הלו, זה פוטבול. הכל קשור להכל וכולם תלויים בכולם, כולל ה-QB. זה לא פיצ'ר בבייסבול.

            הגב
            • אריאל גרייזס הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

              אין לי ויכוח איתך על זה. אני רק חושב שיש נטיה מסוימת לנוסטלגיה. על כל מייק טומלין היום היה לך אז הרמן אדוארדס. על כל מייק מקארתי היום, היה לך מייק טייס שהרג התקפה אדירה של מינסוטה או מייק מארץ שהרג התקפה אדירה של סט לואיס (היה לנו פעם דיון אפילו על איך השם מייק מכריח את המאמן להיות מחורבן)

            • Maldini הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

              אבל לא טענתי שפעם היה טוב יותר, אלא שעכשיו המצב מזעזע (ושבניגוד לאז היום יש כלים טובים להגיע למסקנות האלה) יכול להיות שהוא היה מזעזע לא פחות גם אז, אישית אני לא יכול לטעון את זה כי אין לי מושג אבל אני אקח את המילה שלך. זה עדיין לא הופך את המצב היום לפחות גרוע ממה שהוא ושאי אפשר לשאוף לטוב יותר. אחרי הכל זה לא מדע טילים. מה שאנדי ריד ודאג פידרסון יכולים גם צ'אק פגאנו וג'ק דל ריו יכולים. במקום לגנוב מהם רק מהלך אחד מוצלח אחד (כל הליגה למשל התחילה להריץ את ה-SHOVEL PASS של קנזס שזה למעשה מהלך עם 3 אופציות שונות עבור ה-QB). הבעיה היא שהם לא רוצים בגלל אגו מנופח ופילוסופיה עתיקה כי הם חושבים שהם יודעים טוב יותר. אם כי באמת שקשה לי לתאר מציאות ועולם שבו מאמנים ביזבזו קריירות של עילויים כמו רודג'רס, רות'לסברגר, לאק, רומו, בריז ופיליפ ריברס (הול אוף פיימרס בעיניי, כולם.) כמו שאנחנו רואים ב-5-6 שנים האחרונות. אלה כישרונות שלא מגיעים לליגה כל שנה או שנתיים או אפילו 5 ו-10 שנים והם אלה שלדעתי דפקו להמון אוהדים את הסטנדרטים כי אם הם הצליחו ועדיין מצליחים להיראות טוב למרות מאמנים חסרי מושג (חוץ מבריז) אז גם הג'יימיס ווינסטונים והג'ארד גופים של העולם צריכים להיות ואם הם לא אז צריך להחליף אותם עד שנמצא את רודג'רס הבא. אני פשוט יוצא נגד הקונספציה הזאת.

            • shohat הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

              לשמור על כבוד המייק: הולמגרן (גידל את מונטנה, יאנג, פארב), דיטקה, שנאהאן, טומלין. גם באן.בי.איי לא כל מייקל הוא אולווקאנדי.

            • אריאל גרייזס הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

              דיטקה מאמן מזעזע, צריך לראות את התיעוד על הברס של 85 להבין כמה הוא היה לא רלוונטי וטרמפיסט. טומלין, באמת? הולמגרן היה מאמן מצוין אבל גם מאלו שלא ידעו מתי לפרוש

            • אריאל גרייזס הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

              מאלדיני, נראה לי שזה פשוט דרכו של עולם. קח את הנבא - כמה מאמנים באמת טובים יש שם? וכמה כשרון הולך שם לפח בגלל אימון מחורבן? בפוטבול זה כנראה הכי בולט בגלל שמדובר כנראה בספורט הכי רגיש לאימון. כשאתה רואה שפייטון הגיע לשני סופרבולים בכל הקריירה שלו באינדי או שמארינו הגיע לסופרבול אחד בכל הקריירה שלו במיאמי (ויחסית לתקופה מארינו היה הרבה יותר טוב מכמעט כל אחד בצורה לא פרופורציונלית) אתה מבין שכשרונות התקפיים בוזבזו תמיד. היום אנחנו פשוט מאוד חשופים לזה. אם כדורסל היה תלוי פחות כשרון ויותר אימון היינו רואים את זה גם שם. אבל לברון לא צריך מאמן טוב כדי לשים 35 במשחק

            • shohat הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

              לא עירבתי פרשנות/הערכה או העדפה/אהבה שלי. הארבעה שציינתי זכו לפחות בסופרבול אחד כמאמן ראשי והיו להם קריירות ארוכות בקבוצות מנצחות. דיטקה נבחר פעמים כמאמן השנה באן.אף.אל, טומלין המאמן הצעיר ביותר שזכה בסופרבול (אאל"ט). אני כשניסיתי לקחת טרמפים נתקעתי 4 שעות בצומת הגוש.

            • ב"פ הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

              חזור בך. מייק טומלין הוא המיץ של הזבל. על דיטקה אין לי דעה ברורה. יש שיגידו שאם כאלה כמויות של כשרון, דומיננטיות של שנה אחת היא אכזבה גדולה. ומייק הולמגרן לא גידל את מונטנה, כשהוא הגיע לניינרז מונטנה זכה כבר פעמיים בסופרבול. אתה כנראה מתכוון לסטיב יאנג.

            • shohat הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

              למה "מיץ של הזבל"? מאיפה ביטוי כזה בא בכלל? מה הוא עשה? לגבי הולמגרן אתה צודק, גידל את מונטנה זו לא אמירה נכונה. לגבי טומלין אין לי מושג מהיכן הזלזול הקיצוני אבל אני גם עוקב הרבה פחות בשנים האחרונות. אפשר להעריך מאמן מסוים ואת השיטות/החלטות שלו יותר או פחות, אבל זכיה בסופרבול תשאר הישג אולטימטיבי למאמן בספורט שבו השפעת המאמן הראשי היא עצומה. אז הנה הקייס האובייקטיבי: טומלין מאמן הסטילרס 10 שנים, שבע שנים הגיעו לפלייאוף, פעמיים לסופרבול, מעל 100 נצחונות בעשר שנים. מאמן שעשוי להיכנס להול אוף פיים (בוודאי יהיה מועמד). אפשר להסתייג ולנסות להסביר מדוע (מקצועית) - ולא אכנס בכלל לויכוח - אבל לא ניתן לבטל אותו. מוכן להסכים שנמקם את ה"ביליס" לפני המייקס.

            • ב"פ הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

              יש שתי שאלות שונות שהרבה פעמים אנשים מתבלבלים ביניהם. השאלה הראשונה היא "מה ההישגים שלך?" והשאלה השניה היא "מה ההישגים האלה אומרים עליך?". הנתונים הפורמליים הם הדבר היחיד שמשמעותי לשאלה הראשונה, אבל הרבה פחות לשניה. מבחינת ההישגים אין הבדל עם זכית בגמר ליגת האלופות בפנדלים, או שהבסת את היריבה שלך. אף אחד לא ייקח לפס"ו את הזכיה שלה ב1988 למרות שהיא לא ניצחה משחק בכל שלבי הנוקאאוט של הטורניר. לגבי השאלה השניה לעומת זאת, התשובה יכולה להיות שונה למדי. טרי בראדשאו זכה ב4 טבעות סופרבול בתור ק"ב. הוא נבחר להיכל התהילה והיה במקום ה50 הרשימת 100 השחקנים הגדולים בתולדות הNFL. הוא גם היה שחקן די בינוני. מה היה קורה אילו במקום טרי בראדשאו היה משחק שם רון ג'וורסקי? שם שאם אתה לא די בקיא בתולדות הליגה אתה בכלל לא מכיר. אנחנו לא באמת יודעים מה היה קורה והאמת היא שהשאלה הזאת לא לגמרי משנה. טרי בראדשאו היה שם, הוא עשה את זה וההישגים האלו שלו. המקום שלו ברשימה הזאת מוצדק. מהבחינה הזאת גם אי אפשר לקחת ממייק טומלין אתה מה שהוא השיג. אבל מה לגבי השאלה השניה, מה ההישגים של מייק טומלין באמת אומרים עליו? אני יטען בתוקף שפיטסבורג בעשור האחרון היא אחת הקבוצות אם הכי הרבה כשרון בסגל. טוענת רצינית לכתר הקבוצה המוכשרת ביותר. יש לה ק"ב שבשום נקודת זמן לא היה פחות ממקום שלישי בחטיבה שלו. שני הפליימייקרים ההתקפיים הטובים ביותר בליגה. ואם הולכים אחורה לזמן בו מייק טומלין עשה ציוצים של מאמן נורמלי, אתה תגלה שם עוד ועוד כשרון. שזה לא מפתיע בהתחשב בזה שהקבוצה זכתה בסופרבול רק שנתיים לפני שהוא הגיע. אני יכול לדבר מכאן ועד מחרתיים על זה שהוא לקח טבעת מול קבוצה שנחותה ממנו בכשרון בכמה סדרי גודל רק בזכות שתיים מהפלייז המטורפים ביותר בתולדות הסופרבול. אני יכול לדבר ההופעות הבזיוניות שלו בפוסטסיזן שכוללות את ההפסד לטים טיבו, נצחון על אנדי דלטון בגלל פאמבל בשניה האחרונה, את הבזיון מול קנזס סיטי שנה שעברה. אבל במקום זה אני אומר פשוט. הקבוצות שלו לא מאומנות, הוא מנהל שעון מזעזע, והוא מסתמך על הכשרון של השחקנים שלו להוציא אותו מהבוץ ולא על שום דבר אחר. הוא האחראי המרכזי שהAFC היא מחראה גדולה והביץ' הפרטית של ביל ביליצ'ק ועל זה אני לא מוכן לסלוח. בתור אוהד פוטבול מה אני אמור לחשוב על ג'ף פישר, מאמן שגרם לראמז שנה שעברה להיות בלתי ניתנים לצפיה, וששנה אחר כך הם אחת הקבוצות ההתקפיות ביותר בליגה? איזה שם ראוי לתת לו? הפוטנציאל בשמיים. במציאות מריך קאמבק הירואי כדי לנצח את פח האשפה מאינדי.

            • shohat הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

              התגובה שלך מעניינת, ואלו טיעונים לגיטימיים במסגרת מיקומו ברשימת המאמנים הגדולים של כל הזמנים ובין המאמנים הפעילים היום (לא אתיימר לקבוע). אבל דרושה פרופרוציה, ולא ניתן לנתק בצורה חדה כל כך בין "שתי השאלות" שאתה מציג, בתחום עיסוק שנמדד בהישגים, נצחונות, משך זמן ועקביות, והתמיכה של הנהלת הקבוצה והשחקנים. 4 הנחות מוצא: 1. תפקיד מאמן ראשי בקבוצת פוטבול משפיע ומשמעותי, כנראה, יותר מתפקיד המאמן בכמעט כל ענף ספורט אחר. 2. הרבה מאד קבוצות עמוסות כישרון וקוורטרבקס מעולים, כולל כמה מהגדולים ביותר (גדולים מביג בן), מעולם לא זכו בסופרבול. חלקם עם מאמנים היסטוריים. 3. פוטבול ספורט מאד תחרותי, שוויוני, תלוי פציעות. וקבוצות טובות יותר יכולות להפסיד ברגע. 4. כשאדם מגיע להישג האולטימטיבי בענף שהוא עוסק בו - אפשר להעביר עליו ביקורת אבל גם לכבד ולזכור מאות ואלפים מצוינים שלא התקרבו לחלום על הישג כזה. וכעת מספר נתונים על טומלין (רק "השאלה הראשונה" וכל אחד ישמור דעתו לגבי מידת הקשר ל"שניה" והשיפוט ההוגן בפרופרוציה נכונה: 1. מדורג 35 בכל הזמנים במספר נצחונות (110), שביעי מקרב המאמנים הפעילים היום, הצעיר ביניהם ושני רק לבליצ'יק באחוז הנצחונות (0.645). כלומר בליצ'יק (ליגה משל עצמו, אין שאלה) טומלין ומקארת'י הם שלושת המאמנים היחידים כיום עם מעל 100 נצחונות ומעל 60 אחוזי נצחונות. 2. שמונה מאמנים בלבד בכל הזמנים הגיעו ל100 נצחונות בעשר עונות או פחות. השלושה היחידים שעשו זאת לפני גיל 45 היו דון שולה, ג'ון מאדן וטומלין (יש לו זמן...) 3. 10 עונות בלחץ הצפיות של פיטסבורג (האוהדים חושבים שהאליפות מגיעה להם by default) 7 פלייאוף. 5 פעמים ראשון בבית. אף עונה מתחת ל8-8. שני סופרבולס, אליפות אחת. וכמה אכזבות קשות בדרך (לביל וולש לא היו כאלה בשנות ה80?) 4. השחקנים שלו מתים עליו (גם ובמיוחד מול ברדשו שכתבת עליו) והג'וב בפיטסבורג הוא כנראה שלו כל זמן שירצה. עד היום בכלל לא ידעתי את כל זה. אני פשוט חושב שעם כל הפרשנות, הביקורת וההסתייגויות - דיון לגיטימי - לא ניתן לשלול כך במחי יד מאדם קרדיט על הישגים/קורות חיים כאלו. תודה על הדיון.

            • ב"פ הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

              כמה הערות על הנחות המוצא. אין כמעט קבוצות עם ק"ב יותר טובות מביג בן שעמוסות בכשרון ולא זכו בסופרבול. היחידה שאני יכול לחשוב עליה זה באפלו. אבל לבאפלו הייתה ריצה מטורפת של דומיננטיות שהסטילרז היום היו חולמים עליה. אם הייתה לו כזאת דומיננטיות הייתי סותם את הפה. מיאמי של מארינו זה השם השני שיעלה על הדעת. אבל, דבר ראשון- הן לא היו עמוסות כשרון. הן היו בעלי הגנות במחצית התחתונה של הליגה באופן קבוע. בעלות משחק ריצה חלש וצוות תופסים בינוני. דבר שני, זה אכן מהווה בקונסנזוס רחב מאוד כתם עצום על הקריירה הן של מארינו והן של שולה. כל זה מתבלט יותר בעידן שאנחנו חיים בו כיום. עידן שבו מאז תחילת המילניום טום בריידי ופייטון היו הנציגים של הAFC 11 פעמים (!!). יש לי בעיה עם הקביעה על ההישג האולטמטיבי. כלומר, אם לארי פיצג'ראלד מתקל את ג'יימס האריסון לפני שהוא נכנס לאנדזון ואריזונה מנצחת, האם זה הופך את מייק טומלין למאמן פחות טוב? האם אז כן אפשר להעביר עליו ביקורת? זה נדמה לי כמו קו שרירותי משהו. נצחון והפסד הם דברים שתלויים על חודו של סכין ואם אפשר היה להעביר עליו ביקורת לפני שניצח, כנראה אפשר גם אחרי. ודבר אחרון. לוולש היה את הפאדיחות שלו בשנות ה80. הוא גם שינה לחלוטין את הצורה שבה משחקים פוטבול משני צידי הכדור. הוא במחי סיסטם, קבע את אופיים של שחקני הפוטבול הגדולים שיבואו בדורות אחריו. מייק טומלין עושה צחוקים עם השחקנים שלו והבדיחה שלו על חשבון בראדשאו הייתה אפית.

            • shohat הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

              אין מצב שתשמע ממני מילה נגד ביל וולש - האיש וה"עץ" המהלך. אז היו הימים שחייתי פוטבול. והכי אהבתי את מונטנה ומרינו (וכמובן את רוני לוט). נסכים שהביל'ס לוקחים בגדול: וולש, בליצ'ק, קאוהר, פארסלס. שיהיה אחלה המשך שבוע.

            • ב"פ הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

              אני איתך. שנות ה80 הם עידן הזהב של הפוטבול. שוויוניות זה לגמרי אוברייטד. תן לי לראות את הניינרז את הרדסקינז את הג'ייאנטס הוייקינגז והברז מכסחים אחד לשני את הצורה (ואז לראות אותם מכסחים את הצורה לאלופת הAFC התורנית) ואני מרוצה.

      • ב"פ הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

        דן ריבס היה מאמן מצויין. אחד מהדברים המכוערים ביותר שג'ון אלווי עשה (ביחד עם איך שדנבר נראית השנה) זה ללכלך עליו בצורה מגעילה. אם היה קארמה, ריבס היה מנצח את חתיכת האוברייטד הזה ונותן לו את משחק הפרישה לה הוא היה ראוי.

        הגב
        • אריאל גרייזס הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

          אני זוכר את ריבס בעיקר מאטלנטה ושם הוא היה די על הפנים

          הגב
          • ב"פ הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

            הבחור הביא את אלטנטה לסופרבול עם כריס צ'נדלר. ריספקט

            הגב
    • red sox הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

      ב-ד-י-ו-ק מאלדיני. איכשהו תמיד מגיעים לק"ב או מקסימום מחפשים תשובות בסקיל פוזישנס אחרים. לא תשמע אף אחד אומר, לצורך הדוגמא, שאוסף הקורנרים הנוכחי הוא הטוב בדור האחרון. כי לך תמדוד את זה בלי להיתלות בסטטיסטיקות התקפיות שיובילו אותך למסקנה שהעניין הוא בכלל הק"ב או הרסיברים. מאמנים הם בכלל מחוץ לתחום. בדיוק לזה התכוונתי כשרשמתי שפוטבול משחק מורכב מדי בשביל לתלות הכל בק"ב. האבסורד הוא שהמאמנים הם היחידים שמרכזים את כל המורכבות הזו, רק לך תמדוד את זה. אז מודדים מה שאפשר ומגיעים תמיד למסקנה שהמטבע נמצא מתחת לפנס.

      הגב
      • אריאל גרייזס הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

        בדיוק כמו שיורדים היום על פגאנו בקולטס, לפני 15 שנה ירדו על ג'ים מורה (ואני לא מדבר בכלל על ג'ים מורה ג'וניור המזעזע). בוא ננסה להוריד את רמות הרומנטיזציה למקומות נורמליים

        הגב
        • ניינר / ווריור הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

          אני רואה פוטבול מעל שלושים שנה. כמות המאמנים האידיוטים עד חסרי מושג שאני ראיתי היא אינסופית. על כל מאמן גדול יש לך עשרה דבילים. השמות גים זורן ריץ קוטייט, דניס אריקסון, מייק נולאן, ביל קלאהאן או מייק טייס אחרים לך משהו? וזה רק על קצה המזלג של האידיוטים שאימנו בNFL. בדרך כלל הם הרוב

          הגב
          • אודי הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

            ביל קלאהאן לפחות יודע לכתוב שירים מעולים וגם לבצע אותם...

            הגב
  • shohat הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

    הפתרון שכל מי שמתחת לחציון יחתימו את קאפרניק. אגב, לג'ים מקמאן היה רייטינג של 82.6 ב1985 ואף אחד לא התלונן שהפוטבול בירידה. וביל פארסלס הגדיר את המשחק: three yards and a cloud of dust. Old school סתם משתעשע. אחלה פוסט

    הגב
    • אריאל גרייזס הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

      רייטינג של 82.6 בשנות השמונים היה רייטינג לא רע בכלל. למונטנה יש רייטינג קריירה של 92 שהיום זה מספר באחוזון ה-75 בליגה, אולי אפילו פחות

      הגב
      • shohat הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

        בהחלט. משחק אחר. איזו הנאה צרופה היתה לצפות בווסט קוסט אופנס האוריגינל, עם joe cool.

        הגב
      • shohat הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

        מקמאן נבחר לפרובול ב86.

        הגב
        • אריאל גרייזס הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

          לא עקבתי אז אחרי פוטבול מן הסתם אבל ממה שראיתי וקראתי, באופן כללי מקמאן היה יותר טוב ממה שעשו ממנו, פשוט בגלל כל השטויות מסביב למגרש הוא חטף המון באז שלילי

          הגב
          • הקרדינל מסטנפורד הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

            מקמאן היה משוגע מהסוג שאוהדים אוהבים. אוהב מגע. ומשוגעים כמוהו נפצעים. אני לא שוכח עוד את גדול שחקני הקולג'ים שכנראה יצא מהעיר המשעממת (אלא אתה חנון גאון) בוסטון, הגמד , דאג פלוטי מחליף אותו אחרי הפציעה.

            הגב
    • הקרדינל מסטנפורד הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

      ה 3 יארד ואבק הולך המון שנים לפני פרסלס. וודי הייס נדמה לי בתחילת הקדנציה שלו באוהיו סטייט.

      הגב
  • איציק הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

    אין לי יכולת לקרוא את הפוסט כי לא מבין כלום בפוטבול ובטח לא בסטטיסטיקה שלו, אבל אתייחס לעניין כתיבת התזה. חשבתי שכתבת כמה שורות קוד שייצרו את התזה באופן אוטומטי ותהייה פנוי לעסוק בדברים החשובים באמת.

    הגב
    • אריאל גרייזס הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

      עכשיו אתה אומר??

      הגב
      • איציק הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

        חשבתי שזה ברור, סורי.

        הגב
  • NoOne הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

    הבעיה הכי גדולה של פוטבול זה השיפוט. איום ונורא , בלתי אפשרי לראות משחקים יותר. מה זה בדיוק תפיסה ? מה זה בדיוק ט"ד ? מי יקבל יותר דגלים , התשובה היא בדרך כלל מה שהליגה תחליט השבוע ואיזה הנחייות יתנו לשופטים. אני כבר לא רואה פוטבול חוץ ממשחקים של הג'טס , אין מה לראות משחק פוטבול אם זה לא הקבוצה האהודה עלייך , זה הכל חרא אחד גדול. אני רואה הרבה יותר קולג' פוטבול , הרבה יותר מעניין

    הגב
    • אריאל גרייזס הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

      במכללות יש לא פחות דגלים, כנראה יותר ממה שאני רואה. אני חושד שהאינטרסים שלך אחרים (רק שיהיה ברור - מת על קולג' פוטבול. מה שטוב בו זה שאתה יודע שכל שבת יהיו לך שלושה- ארבעה משחקים טובים)

      הגב
      • NoOne הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

        דגלים לא קשור לכל הסיפור עם התפיסות והריפלייס

        הגב
        • ניינר / ווריור הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

          לראות משחקים של הגטס לא נכנס תחת ההגדרה של לראות פוטבול

          הגב
          • NoOne הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

            אבל הניינרס , עכשיו זה פוטבול!!!

            הגב
            • ניינר / ווריור הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

              זה נבלה וזה טריפה ושתיהן עלבון לליגה

            • NoOne הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

              75 אחוז מהקבוצות זה עלבון לליגה. מצד שני שום דבר זה לא עלבון בשביל רוג'ר גודל כל עוד הכסף זורם מה שאני ממליץ זה לראות היום משחק של נברסקה ולספור את הכסף במדרגות נברסקה!!!

            • Maldini הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

              עד מתי תמשיך להמר על נברסקה??? די כבר נגמרו הימים של אמיר עבדולה מהג'יהאד האיסלאמי ומרטינז מהקרטל בגוודאלחרה, לפחות עד שסקוט פרוסט יגיע להציל אותם בעונה הבאה הדיבור היום זה אובורן +3.5, נוטרדיים מאני ליין ואריזונה -20.5

  • ניב הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

    גיל שלי השאיל לך את המטוטלת?

    הגב
  • פרקש הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

    כתבה מצויינת. אריאל אני אשמח לדעת מה הביא אותך לכתבה הזאת חוץ מהרבה תגובות בבלוג שהליגה מידרדרת. השאלה היא אם אתה מסתכל השנה על הליגה וחושב שיש רמה גרועה (אני מטייל במזרח כבר חודשיים ולא יצא לי לראות אף משחק שלם בעיקר חי על תקצירים) לדעתי אי אפשר לקבוע מה זה רמה בפוטבול משחק יכול להיות פסיכי לגמרי אבל בלי ניקוד גבוה כי ההגנות עושות מהלכים גדולים. אולי יותר סקסי משחק שנגמר 51-48 אבל גם מתח והעובדה שבכל משחק הכל יכול לקרות גורמת לפוטבול להיות משחק שאני לפחות כל כך אוהב.

    הגב
    • אלון3131 הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

      בדיוק. זה לא שיש יותר איבודים או משהו אחר באופן חריג שמצביע על רמה נמוכה. הדבר היחיד שמפריע לי זה מחסור במשחקים צמודים. וזה לא משהו שאפשר להפיל על רמה בהכרח.

      הגב
  • מיקיג' הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

    במאי 2004 פורטו זכתה באליפות אירופה, אני זוכר לפחות 2 כתבות בערוצי הספורט המובילים על תפנית בכדורגל האירופי, מה שהיה הוא לא מה שיהיה. ראינו מה קרה מאז. אני מאלה שממתינים עשר שנים פלוס מינוס כדי לטעון טענה על שינויים. לפחות. לקראת סוף העשור הבא נוכל לומר משהו משמעותי על פוטבול של סוף העשור השני. בשלב הזה נותר להציע השערות, ובמקרה הטוב יותר, כמו בטור הזה, לנסות לנמק אותן בנתונים. טור מחכים ומעורר מחשבה וכל המחמאות על העבודה אריאל.

    הגב
  • ארם אבירם הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

    טור מעולה אריאל! כמה נקודות/שאלות/הערות: 1. תחושות לגבי הרמה וסטטיסטיקה - אני חושב שהיה משחק מצוין כשהקבוצה שלי נתנה 5 ט"ד שכוללים החזרה מבעיטת פתיחה, מהלך מסירה ארוך, ריצה של הראנינג באק, החזרה של פאמבל או חטיפה ודרייב ארוך של מסירות וריצות קצרות. התחושה שלי אחרי כזה משחק זה שיש רמה מדהימה וק"ב ענק אבל תכלס בצד השני יש ק"ב עם רייטינג נוראי. לעומת זאת, משחק עם תוצאה יחסית קרובה בלי סיכונים מיותרים ומסירות קצרות של שתי הקבוצות יוביל לרייטינג גבוה לשני הק"ב אבל אולי לתחושה שלי שיש ק"בס בסדר אפילו לא רעים אבל לא גדולים. 2. סטטיסטיקה - יכול להיות שלא הבנתי את הניתוח שעשית ולכן שואל. האם לקחת את כל הק"ב רייטניגס בכל שנה בתור האוכלוסיה עליה עשית את הניתוחים? אם כן, מעניין אותי אם השונות בכל שנה היא בין ק"ב שונים או שהשונות היא למשל (רק דוגמא) נובעת מהקבוצה שמולה שיחק הק"ב? כלומר, האם רוב הק"ב מוציאים רייטינג גבוה מול קבוצות הגנה חלשות ונמוך מול קבוצות הגנה חזקות. כלומר, ברור שתהיה מגמה כזאת כי הגנה חזקה כנראה תפגע ברייטינג של הק"ב אבל מה משפיע יותר? בעצם אני שואל מה גורם השונות? האם הבדלים בים ק"ב או סיבה אחרת?

    הגב
  • יהודה הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

    הי אריאל מסיר את הכובע עח הידע בספורט אמריקאי ובסטטיסטיקה אם אתה זוכר דיברנו על כמה אפשר לראות ספורט ואמרתי לך כי בגיל מעל 50+ תראה פחות ואמרת לי שיש לך עוד זמן. מה שאני רוצה לומר שההתלהבות עם השנים קטנה בכל מקרה ביום חמישי סיהטל נגד אני לא זוכר מי היה משחק טוב. ולגבי ה-QB - אני חושב שזה לא מספיק להיות QB טוב בלי הגנה טובה ושחקנים ב2 הקבוצות. כלומר הסכום שווה יותר מכל חלקיו.

    הגב
  • jhkj הגיב: 7 חודשים לִפנֵי

    חושב שזה בעיקר עניין של דור מעבר ביג בן, פלקאו, קאטלר, רומו,פייטון, ריברס, פאלמר ונוספים פרשו או דעכו ויש עוד שנה שנתיים עד שגוף, וונץ, ווטסון וגראפולו ייתנו כאלה מספרים אם כי דאק ודרק קאר כבר התחילו

    הגב
  • זה שעולה וזה שיורד : Debuzzer.com הגיב: 6 חודשים לִפנֵי

    […] שעבר הלכתי לסטטיסטיקות כדי לבדוק האם באמת ה-NFL הפך ליותר גרוע כמו […]

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *