הסיכום היום יהיה בפורמט שונה מעט, אני אומר כמה מילים על חלק מהמשחקים אבל הייתי רוצה להתרכז במשחק אחד, זה שבמקרה גם הייתי בו, הסאנדיי נייט בדנבר.

לאוהד ספורט יש לטעמי מעט מאוד חוויות בחיים יותר גדולות מאשר להיות במשחק חי של הקבוצה שלך, במיוחד כשהיא מנצחת. כשבדקתי את הלו"ז השנה וראיתי שהפטריוטס משחקים (שוב) בדנבר, אמרתי לעצמי (ואז לאשתי) – זה מסוג החוויות שאסור לפספס. זה נכון שראיתי את בריידי במגרש כבר שלוש פעמים (כל אחד ואחד מהם – ניצחון. לא שזה כזה קשה, בריידי בדרך כלל מנצח) אבל כשאתה יודע שהבחור כבר בן 40, אתה מבין שאם יש לך הזדמנות לראות אותו לפני שהוא פורש – זה משהו שאתה חייב לעשות. בנוסף, האיצטדיון בדנבר נראה לי כמו אחת החוויות שכל אוהד פוטבול חייב על החגורה שלו. זה האיצטדיון שהיה בו משחק שלג מטורף עם הריידרס במאנדיי נייט ב-2004 או 2005. זה המגרש שבו בריידי כמעט עשה קאמבק אדיר ב-2015, זה המגרש שבו בריידי חטף בראש מג'ייק פלאמר בפלייאוף של 2005. מגרש שכל כך הרבה דברים קרו בו.

מה אני אגיד לכם – אתם חייבים את זה לעצמכם. קצת קשה להסביר, הרי כל איצטדיוני הפוטבול כביכול דומים, אבל בכל זאת – זה מיוחד. כנראה איצטדיון הפוטבול הכי טוב שהייתי בחיים שלי (והייתי בלא מעט) ובכלל אחד מהאיצטדיונים הכי טובים בהם ביקרתי.

קודם כל, האיצטדיון נמצא – וזה אחד האיצטדיונים הבודדים שראיתי שהוא כזה – ממש בצנטרום של העיר. מטר מהדאון טאון. זאת מפלצת שפשוט שולטת על העיר מלמעלה. כבר כשנסעתי על הכביש המהיר בדרך משדה התעופה לדירה שלי אתמול בערב ראיתי את האיצטדיון מואר כולו – וזה ממש עושה לך חשק לבקר בו.

מה זה אומר על הברונקוז שהאיצטדיון שלהם נקרא על שם חברה שכבר לא קיימת?

אבל זה רק חלק מהעניין. החלק השני זה הקהל. יותר מ-70 אלף איש שמרעישים ומשתוללים וצועקים. צריך לקחת את אלו שחושבים שספורט אמריקאי זה בידור נטו לאיצטדיון הזה לאיזה משחק. ישב לפני בחור מבוגר שנראה קופי של גבי עמרני וכל המשחק לא הפסיק לצעוק ולהתעצבן, בדיוק כמו בכדורגל ישראלי, מינוס הקללות. אפילו כשהקבוצה שלהם בפיגור 20 ברבע האחרון, הקהל לא הפסיק לעודד ולצעוק את ה-IN-COM-PLETE המפורסם אחרי אי-השלמה של בריידי (שלא נתן להם יותר מדי הזדמנויות לצעוק) למרות שהיה ברור שזה גמור.

והנה הדבר שאני אוהב במיוחד בספורט אמריקאי – אין כזה דבר הפרדה בין אוהדי חוץ לאוהדי בית. כולם יושבים ביחד, כולם חיים ביחד בשלום. אני יודע שיש אנשים שזה מפריע להם אבל תחשבו איזה תענוג זה לבוא לאיצטדיון של הקבוצה הביתית, לקרוע להם את הצורה ועדיין אף אחד לא יגיד לך מילה רעה. מדי פעם תשמע איזה קינטור משעשע (הכי "קשה" ששמעתי היה – "טום בולע". אני מניח שהם התכוונו לגלידת אבוקדו, נכון?) אבל לא יותר מזה. משני הצדדים שלי ישבו אוהדי ברונקוז עם מנוי שנתי, לאחד מהם היה יום הולדת היום וזה ביאס אותו רצח – ועדיין לא שמעת ממנו מילה רעה. אחרי החזרת הבעיטה של דיון לואיס לט"ד, הבחור השני אפילו הושיט לי את היד ואמר – "אני חייב לתת על זה היי-פייב".

בכלל, במשחק הזה היתה כמות אוהדי פטס עצומה. לדעתי משהו כמו 10% מהצופים היו אוהדי פטס. כשדיברתי קצת עם חלק מהם התברר שאחד הגיע מניו המפשיר ואחד הגיע מאוסטין, טקסס. מי אמר שאין כזה דבר אוהדי חוץ ב-NFL? בסוף המשחק כולם ירדו לחלק התחתון של היציע וחגגו תוך צעקות MVP לבריידי. זאת היתה חוויה מאוד מוזרה וממש כיפית לחגוג ככה במגרש חוץ. במיוחד שבליצ'ק עצר את ההליכה שלו לחדר ההלבשה כדי לבוא להודות לקהל.

החוויה הכי מעניינת, אם אפשר לקרוא לזה ככה, מבחינתי, שלא קשורה ישירות למשחק היתה ההצדעה לכוחות המזויינים במסגרת יום הוטארנים שחל בסוף השבוע הזה. אני מניח שראיתם את זה לא מעט במשחקים – מאמנים שלבושים במדי הסוואה, המנונים מרגשים וכו' – אז תקחו את מה שראיתם ותכפילו פי 100. לפני תחילת המשחק עלו למגרש עשרות חיילים מחיילות שונים, דגל אמריקאי על חצי מגרש וצנחנים יורדים למגרש. בכל הפסקה במשחק מביאים חייל אחר – אחד ממלחמת העולם השניה, אחד שנפצע בעיראק, אשתו של חייל שנהרג במשימה – ומספרים את הסיפור שלהם וכל הקהל עומד על הרגליים ומוחא כפיים. וכמובן, אי אפשר בלי המעודדות לבושות במדים לא תקניים (טוב, לפחות בצבא הישראלי), כי אין שילוב יותר ברור מסקסיזם ולאומנות (עד כמה שאני זוכר, הביטוי שוביניזם בכלל נועד בהתחלה לייצג אנשים לאומנים. לא סתם יש קרבה בין השניים). מה אגיד לכם – כל העסק עורר בי תחושה קצת לא נוחה. כשחיילים הובילו את שחקני הברונקוז למגרש זה הרגיש לי הפוך לגמרי. הלוחמים האמיתיים מובילים את לוחמי הצעצוע. נותר לי רק לתהות האם הצבא משלם לליגה כסף על זה, וכמה.

לא מצאתי את הפקידה הפלוגתית שלי

טוב, והיה גם משחק. וניצחנו, די בקלות. למעשה, פעם ראשונה שאני זוכר (ותקנו אותי אם אני טועה) שהפטס לא סתם מנצחים בדנבר אלא ממש דומיננטיים שם. זה מגרש שהיה הנמסיס של הפטס ושל בריידי לאורך יותר מדי שנים. אבל לאור היכולת של דנבר העונה, זה לא ממש מפתיע. מדובר כרגע בקבוצה שבורה שפשוט לא מאמינה בעצמה. למעשה, ברגע שדיון לואיס החזיר את הקיק-אוף לט"ד, המשחק הזה היה גמור. לדנבר גם ככה יש מלא בעיות, גם בהגנה וגם בהתקפה, להתגבר גם על כל כך הרבה טעויות של ספיישל טימס (בנוסף פאנט שפומבל והפך לט"ד ואחר כך פאנט שנחסם) – זה הרבה יותר מדי בשבילה.

ההגנה של דנבר היא לא מה שהיתה בשנים האחרונות, מה שלא מפתיע לאור העזיבה של וויד פיליפס (שעושה חיל כמובן אצל הראמס בלוס אנג'לס) אבל יותר מזה – אין לה שום סיבה להתאמץ. אמרתי לשכן שלי למושב שאני נגד הקבוצה שלו והפליי-קולינג שלהם מרתיח אותי. ממש התבאסתי בשביל אוהדי דנבר באיצטדיון. פעם אחר פעם, דאון ראשון – ריצה. דאון שני – ריצה. נכון, אוסווילר זה לא איזה מישהו לסמוך עליו, אבל בחייאת – אתה בפיגור שני ט"ד בשלב די מוקדם במשחק – לא כדאי לנסות משהו? איפשהו בסוף הרבע השלישי אוסווילר זרק סקרין מוצלח לפירסט דאון וקלטתי שזה היה הסקרין הראשון שדנבר הריצו במשחק. שום תחכום, שום טריק פליי, שום ניסיון להריץ סקרין או משהו שונה. ריצה, ריצה, ניסיון מסירה שלפעמים מצליח – ובסוף בועטים פילד גול. זה היה נורא – ואני לא אוהד דנבר.

מהצד של הפטס, אין ספק שהיו לא מעט דברים חיוביים במשחק הזה. המהלך של דיון לואיס היה מהסוג שעוצרים לך את הנשימה. וון מילר שותק כמעט לגמרי וקו ההתקפה הסתדר בלי מרכוס קאנון. לאט לאט גם שחקנים נוספים מצליחים לתפוס את העסק – דורסט תפס איזה שתי מסירות, מרטלוס בנט השתלב טוב מאוד ואפילו, תאמינו או לא, דווין אלן תפס מסירה. לט"ד! יותר מזה, הוא גם נתן חסימה מצוינת בריצת הט"ד של לואיס ונראה שההתקפה שוב תהיה קשה מאוד לעצירה. משחק הריצה היה, כמעט כרגיל העונה, יעיל מאוד.

שלא תהיה לכם טעות – למרות 16 הנקודות בלבד של דנבר, ההגנה רחוקה מלהיות מספיק טובה. קבוצה עם התקפה טובה (ואני מסכים, אין המון כאלו ב-AFC כרגע) תחשוף אותה. אוסווילר עמד בפני יחסית מעט לחץ היום וכשנתנו לו למסור הרסיברים שלו היו הרבה יותר מדי פנויים. בלט לרעה מלקולם באטלר, שאחרי שיפור בזמן האחרון נראה היום שוב לא מאופס, במיוחד בחצי הראשון. אבל, אי אפשר לקטר יותר מדי כשמנצחים. ניקח את הניצחון המצוין הזה ונמשיך הלאה.

הא, והיה אחד – טום בריידי. לא משחק גדול שלו. הוא גם לא היה צריך. משחק סולידי – בדרך כלל בדנבר הוא מתקשה – אז זה בטח לא משהו לזלזל בו. אבל יש משהו בלראות את בריידי בלייב שמבהיר לך את הגאונות שלו. קשה להסביר את זה. כמעט כל מהלך זה נדמה שעוד שניה ההגנה אוכלת אותו חי. ואיכשהו, או שהוא משחרר את הכדור בשניה האחרונה (היתה לו מסירה כזאת לבנט ברבע הראשון), או שהוא עושה את הצעד הקטן הזה קדימה ופתאום נראה לך שהוא לבד לגמרי – ותמיד משחיל את זה למקום הנכון. אני כל כך אתגעגע אליו כשהוא יפרוש. איך אמר לי עידן ויניצקי, עוד אוהד פטס היום – אנחנו לא מבינים כמה טוב לנו. בספורט האמריקאי אוהד לא אמור לקבל 20 שנה רצופים של ניצחונות.

רק זה היה שווה את הנסיעה.

***

עוד כמה דברים ממשחקי היום

– אתה רואה את התוצאה של הסיינטס מול בפאלו, 47 נקודות הם שמו, אתה אומר בטח בריס התפרע, רק כדי לגלות שהוא מסר לפחות מ-200 יארד בלי אף ט"ד. אני חושב שהגיע הזמן להפנים שאלו לא הסיינטס שהיכרנו. וזה טוב.

– note לאריאל העתידי – גם אם בפאלו מנצחים עשרה משחקים רצוף, אל תתלהב מהם, כן?

– שאלה לאדון ג'ייסון גארט – אתה לא חושב שאולי הסאק השלישי או הרביעי של קלייברון היה סימן מלמעלה שכדאי לך להביא עזרה לתאקל שלך? סתם מחשבה.

– לאור הריב שקורה כרגע בין ג'רי ג'ונס לארתור בלאנק על ההארכת חוזה של גודל, כמה אתם חושבים ג'ונס היה מתוסכל מהתוצאה של המשחק הזה?

– קרולינה על 6-3. הסיינטס על 7-2 ועכשיו גם אטלנטה על 5-4 ונראית פתאום מצוין. Something gotta give

– אני מוכרח לומר שאני די בשוק שהמשחק בין הצג'ארג'רס לג'קסונוויל לא הסתיים בתיקו. פשוט כל אחת מהקבוצות כל כך ניסתה להפסיד את זה.

– האם היה משהו צפוי יותר מההפסד של הרד סקינס השבוע, אחרי הניצחון היפה שלהם על סיאטל שבוע שעבר? אני לא חושב.

– ג'טס: תחזיקו לי את הבירה

– מי היה מאמין שבסוף בראין הויר יראה מגרש לפני ג'ימי ג'י?

– מה יותר מביך מלהיות אנדרדוג מול הניינרס? אשכרה להפסיד לניינרס. תודה לכם, ג'איינטס, אתם עושים את העונה הזאת עוד יותר כיפית מהרגיל.

– מיאמי במאנדיי נייט, איזה כיף!

– שניה נחזור למשחק של יום חמישי. ג'ימי גרהאם מחוץ לרד זון – שקוף. בתוך הרד זון – היחיד שראסל ווילסון רואה. לך תבין.

– ואת מה שווילסון עשה ביום חמישי אני מניח שראיתם?

– את אוסווילר הורג איש ראיתם?

– מדי פעם כן קורים דברים מעניינים במשחקים של בפאלו:

– קליבלנד, אל תשתני

 

– ובפינת החגיגה היומית:

https://twitter.com/NFL_Memes/status/929793061818904576

– ולא נשכח את הבחור הזה מהמשחק. סך הכל נראה מחמם

 

מה קרה לפוטבול?
זה שעולה וזה שיורד