הפוסט היום עולה באיחור מה, מכיוון שאת הערב של אתמול ביליתי בצמד משחקי כדורסל מכללות שאני אשתדל קצת להרחיב עליהם בהמשך השבוע. לא רק המשחקים עצמם אלא גם קצת על כל המסביב ובכלל איך אמריקה משתקפת בהם. בינתיים, היה לנו עוד מחזור משחקים, מהסוג המפוצל שאתה מבסוט לאללה ביום חמישי בערב כי יש פוטבול רצוף כל הערב ואז ביום ראשון אתה מתיישב מול הטלוויזיה ומגלה שנשארו ממש מעט משחקים משמעותיים.

בכל מקרה, תמונות הפלייאוף מתחילות להתייצב לנו. ב-AFC די ברור שפיטסבורג והפטס הן שתי ה"טופ-דוגס" כשכל השאר – כולל ג'קסונוויל שרק לפני שבוע הרצתי אותם לביי – יכולות להתחרות על השאריות. יש גבול, כנראה, לכמה אפשר להצליח בלי ק"ב. ב-NFC, גם נראה שפילי ומינסוטה ממצבות את עצמן כשתי הקבוצות הטובות (כשפילי נראית דרגה אחת מעל כולן לפחות), בעוד הראמס, הסיינטס, אטלנטה וקרולינה ינסו לזנב בהן. כמובן, תמונת הפלייאוף לגמרי עוד לא שלמה, ב-AFC יש איזה ארבע-חמש קבוצות שנאבקות על הווילד קארד וזה נכון גם ב-NFC (ה-NFC דרום במיוחד תחרותי, כשכרגע נראה שהוא מכניס שלוש קבוצות לפלייאוף, אבל אל תשכחו שהקבוצות האלו צריכות להיאבק אחת בשניה בשבועות האחרונים כך שזה לא יפתיע אם אחת מהן תישאר בחוץ), אבל כל הקבוצות האלו כרגע נראות קצת פחות טובות. הערת אגב – שימו לב לאטלנטה, שפתחה את העונה חלש מאוד ובשבועות האחרונים מתייצבת, גם הגנתית וגם התקפית. אם הם ישתפרו לכיוון הפלייאוף, בהחלט קבוצה שלא כדאי להספיד.

מה כן ראינו השבוע?

– ראיתי את המשחק בין ניו אורלינס לראמס במלואו וזה היה משחק מאוד מרשים מהצד של לוס אנג'לס. למרות ביתיות מאוד מפוקפקת ואיצטדיון חצי ריק, הם שלטו במשחק הזה לכל אורכו, בשני הצדדים של הכדור. התקפית, ג'ארד גוף נראה כוכב בהתהוות. הוא לא וונץ שיורה כדורים ומתחמק מהגנות, כמו שהוא מאוד מאוד יעיל. אם וונץ הוא יותר פייטון מאנינג, גוף הוא יותר בריידי. הוא לא עושה טעויות, לוקח את מה שההגנה נותנת לו, נהנה מקו התקפה טוב מאוד ומראנינג בק שלוקח על עצמו חלק נכבד מהעול ההתקפי, הן בנשיאות הכדור והן ביכולת לקבל מסירה קצרה ולהפוך אותה לדאון ראשון. אנחנו נדבר עוד מעט על דאלאס והחסרון של אליוט, אבל הייתי אומר שכרגע השחקן הכי חשוב התקפית של הראמס זה טוד גורלי, שמחקה קצת את הימים היפים של מרשל פולק (בהבדלים הנדרשים, כמובן) ולא מפתיע שההתקפה של הראמס השנה טובה הרבה יותר כשהוא טוב יותר. עוד תכונה שמאוד מצאה חן בעיניי אצל גוף – היכולת שלו "להרגיש" מתי ההגנה מתקרבת אליו ולעשות צעד קדימה כדי להתחמק ממנה או לשחרר את הכדור רגע לפני שהיא מגיעה.

מבחינה הגנתית, הראמס אמנם איפשרו לקאמרה ריצה ארוכה לט"ד ועוד פה ושם ריצות אבל באופן כללי הם עצרו את הסיינטס כמעט לגמרי. למעשה, היו לא מעט מקרים שבהם בריס כמעט נחטף ורק במזל ניצל וגם התוצאה הסופית טיפה משקרת כי הסיינטס שמו את הט"ד המצמק שלהם בסוג של גארבג' טיים. כשזה היה חשוב, הם הצליחו לעצור את הסיינטס. השיטה, נראה, היא לוודא אטימה של הריצה הצידה של הסיינטס, המקום שבו היא הכי אפקטיבית. ברגע שזה קורה, בריס חייב לחזור למסור אבל הקו שלו לא מספיק טוב וגם הוא עצמו נראה איבד מהחוזק יד שפעם היה לו (היה מהלך אחד במיוחד שממש שמעו איך כואב לטוני רומו לשדר אותו, כשלבריס היה רסיבר חופשי לגמרי על הקו, מסוג הזריקות שפעם בריס היה מתמחה בהן, והוא פשוט לא הצליח "לשים אוויר" מתחת לכדור והמגן חסם אותו בקלות, והיה יכול גם לחטוף אותו). בריס כרגע צריך להסתפק במסירות קצרות והגנות שמתכוננות לזה מצליחות לעצור אותו.

– מהבחינה הזאת, הסיינטס הזכירו לי מעט את מה שראיתי מהצ'יפס משחק אחד קודם. גם את המשחק הזה ראיתי במלואו, לצד המשחק של הפטס, ובואו נגיד שהוא די כאב בעיניים. ב-10 הדקות הראשונות שלו ספרתי לא פחות מחמישה פאנטים לשני הצדדים. אני חושב שזה לקח עד 3-4 דקות לסוף המחצית הראשונה לפני שהצ'יפס הצליחו להשיג דאון ראשון. בשבועות האחרונים, וכבר דיברתי על זה שבוע שעבר, הצ'יפס נראים מתדרדרים מרגע לרגע והסיבה לזה היא לא שאלכס סמית "חזר" להיות אלכס סמית, אלא שההגנות הבינו שאלכס סמית הוא עדיין אלכס סמית.

למי שמעוניין לקרוא את הניתוח המעניין של אנדי בנואה, מוזמן לעשות את זה פה, למי שרוצה את התקציר נגיד שאלכס סמית לא באמת השתנה, כמו שאולי היה נראה בתחילת השנה. הוא עדיין אותו שחקן מוגבל שיודע למצוא את השחקנים בראוטים הקצרים אבל חסר את היכולת לביג פלייז. מה שקרה בתחילת השנה היה שאנדי ריד ניצל את המהירות של שחקנים מסוימים שלו – בעיקר טראוויס קלסי וטייריק היל – כדי לייצר מיסמאצ'ים הגנתיים, גורם להגנה להגיב ובכך מפנה להם שטחים שאיפשרו להם לייצר מהלכים גדולים. מה שקורה בשבועות האחרונים זה מה שקורה הרבה פעמים ב-NFL – מאמנים ראו את הטייפ והתאימו את ההגנה. במקום לשמור אישית על שחקנים מהירים שקשה לשמור עליהם אישית, קבוצות עברו לאזורית בסיסית שלא מגיבה להטעיות של ההתקפה של הצ'יפס ובעצם גורמת לסמית למסור את המסירות הקצרות שהוא כל כך אוהב – רק שהפעם המגינים נמצאים במקום ומונעים את ה"ביג-פלייז". אלכס סמית, כי הוא אלכס סמית, לא יודע לנצל את המרווחים שיש באזורית ולא מסוגל לייצר מהלכים גדולים על ידי מסירות ארוכות, מה שהופך את ההתקפה של הצ'יפס למאוד מאוד אנמית.

– שאלה מעניינת היא – מה הצ'יפס עושים עם זה. קנזס סיטי, כזכור, בחרו רק בדראפט האחרון את פטריק מהומס ואני מניח שהם לא עשו את זה רק על מנת שיישב על הספסל. מתי שהוא הם ירצו שהוא יחליף את סמית. כשאנדי ריד נשאל אחרי המשחק האם הוא שוקל שינוי בק"ב ענה בלא מוחלט (אם כי, זה לא היתה הנחרה של בליצ'ק כשנשאל בזמנו אחרי ההפסד לצ'יפס האם הוא שוקל שינוי כזה) וכמו שמוסבר בכתבה – יהיה מאוד קשה לצ'יפס לעשות שינוי באמצע העונה לסוג שחקן שונה לגמרי שהוא מהומס, שדורש התקפה אחרת לגמרי. זה יהיה קצת עצוב אם אלכס סמית יצטרך שוב לראות מישהו אחר לוקח את הקבוצה שלו לארץ המובטחת ובכלל יהיה מעניין לראות מה אנדי ריד – לא אחד שנודע בחוסר השמרנות שלו – יחליט לעשות. גם עכשיו וגם בסיום העונה, אם הצ'יפס ימשיכו להתדרדר.

– בכלל, שימו לב שהצ'יפס, שנראו בטוחים בדרך לזכיה בבית שלהם לפני כמה שבועות, עכשיו נמצאים בדיוק משחק אחד מעל הצ'ארג'רס והריידרס. ולחשוב שרק לפני שנה היה מדובר באחד הבתים הטובים בליגה.

– מה שמזכיר לי – כשהדבר העיקרי שמראים בתקציר מהמשחק שלך זה את המכות ששני שחקנים הלכו בו, כנראה ששתי הקבוצות כבר לא רלוונטיות. רק נגיד שדנבר כרגע תקועה במצב רע מאוד – השבועות הקרובים היו אמורים להיות סוג של אודישן ללינץ', לראות האם הוא מסוגל להיות ק"ב העתיד של הקבוצה, אבל הוא נפצע אחרי זמן קצר ולפי הדמעות שלו על הספסל, יש מצב שהוא סיים את העונה ושוב דנבר לא יודעים מה הוא באמת שווה. ההימור שלי זה שהם ינסו ללכת באוף סיזן על ק"ב מנוסה. אין לי רעיון כל כך מי זה כרגע אבל קשה להתגבר על התחושה שאם קפרניק או טיירוד טיילור למשל היו שם, הקבוצה הזאת היתה מגיעה הרבה יותר רחוק, בטח בבית החלש הזה.

– הא, טיירוד טיילור! מה תגידו על בפאלו? הקבוצה הכי מוזרה בליגה. חוטפת 47 מהסיינטס, 52 מהצ'ארג'רס – ואז משאירה את הצ'יפס על 10 נקודות מסכנות. אם העונה הסדירה היתה מסתיימת עכשיו, אז בפאלו היו בפלייאוף – רק שלצערם יש להם עוד שני משחקים מול הפטריוטס (קבוצה שהם לא ממש מצליחים לנצח) ואתם יודעים איך זה הבילס – אפילו אם יהיה להם מצב לפלייאוף, הם בטח יפסידו לקולטס או למיאמי.

– הבטחתי מילה על דאלאס. האמת, זה מדהים מה שקורה שם. קריסה בכל מובן. הגנתית, החסרון של לי קריטי. התקפית, מסתבר שזיק אליוט כן קריטי להתקפה ואני כבר שומע קולות שהוא הרבה יותר חשוב לקבוצה מאשר דאק פרסקוט, שנראה רע מאוד בהעדרו. מעשית – מדובר בשני שחקנים מצוינים אבל כאלו שמאמן טוב יודע לעשות התאמות כדי לפצות על החסרון שלהם. אבל ג'ייסון גארט לא מאמן טוב. רחוק מזה. לא רק שהקבוצה לא מוצאת פתרונות לחסרון של שחקנים, היא כל מחצית שניה נראית כמו בדיחה. שזה בדיוק המקום שבו אפשר לראות טביעת אצבע של מאמן. יש לי הרגשה שאמרתי את כל זה שבוע שעבר, אולי אפילו בדיוק במילים האלו. זה פשוט כל כך מרגיז אותי.

– מה שבאמת הרגיז אותי היה להתיישב בחמש וחצי בערב (שעון חוף מערבי, כמובן) ולראות את המשחק בין הג'איינטס לרד סקינס, שאיכשהו הצליח להיות עוד יותר גרוע. במידה מסוימת, זה היה משחק הפוטבול הכי גרוע שראיתי בחיים שלי. וראיתי הרבה משחקים גרועים. כלומר, אני מניח שכל משחק של קליבלנד השנה היה יותר גרוע ואני מניח ששיקגו-ניינרס שבוע הבא הולך להיות ממש כואב בעיניים – אבל פה מדובר בשתי קבוצות עם כלים. ועדיין, זה היה משחק כל כך נורא. כל כך הרבה טעויות. כל כך הרבה חוסר יכולת. זה אפילו לא היה הגנות טובות, פשוט התקפות שלא מסוגלות לעשות כלום.

היה סיקוונס אחד של וושינגטון ברבע הרביעי שפשוט תיאר את המשחק הזה בצורה הכי טובה. התוצאה היא שיוויון 10 כמדומני, הרד סקינס על ה-40 של היריבה במצב של דאון רביעי ואחד. כל מי שעיניו בראשו יודע שבמצב כזה אתה הולך על זה, בלי לחשוב בכלל. לא וושינגטון. הם צריכים לחשוב על זה. שולחים את יחידת הפאנט למגרש ואז לוקחים טיים אאוט. מה אחריו? מחליטים ללכת על זה – אבל לא מצליחים להוציא מהלך בזמן וקאזינס כמעט לוקח עוד טיים אאוט – רק שאפילו את זה הוא לא מצליח לעשות! חמש יארד פנלטי על דיליי אוף גיים, הופה קופצת יחידת הפאנט. ג'יזס, זה היה מזעזע.

– הזכרתי את הניינרס והמשחק שלהם מול שיקגו שבוע הבא – אז אתמול בשעה טובה ג'ימי גארפולו עלה למגרש בפעם הראשונה, אבל זה רק כי סי ג'יי בת'ארד, הק"ב הפותח נפצע. הופה, שלושה סנאפים – וט"ד. עכשיו, יכול להיות שמדובר במזל של מתחילים וגארפולו הוא לא הפתרון של הניינרס לבעיות שלהם. אבל רבאק – לא כדאי לבדוק את זה? אתה בפיגור 24-6, הק"ב הפותח שלך בינוני להחריד – מתי זה הזמן להכניס את גארפולו ולראות מה הוא שווה אם לא עכשיו? מה כבר יש לך להפסיד? מה תעשה באוף סיזן, תיתן לו חוזה ענק או סתם תשים עליו פרנצ'ייז בלי לדעת מה הוא שווה?

נקווה שלפחות מול הברס שבוע הבא נראה את ג'ימי ג'י רואה קצת מגרש.

–  קרולינה  מנצחים את הג'טס בזכות החזרת פאנט לט"ד והחזרת פאמבל (מטומטם נורא) לט"ד. העיקר שקאם ניוטון עם 11 מ-28 מזהיר חוגג ומשוויץ על כל דאון ראשון כאילו הוא עכשיו זכה בסופרבול. אגיד את זה ככה – אני תמיד בעד זכות השחקנים לחגוג וגם אין לי בעיה עם שחצנות אבל איכשהו ניוטון מצליח לנגן לי על העצבים בצורה שאף שחקן אחר לא מסוגל. כמה רעש וצלצולים בשחקן בינוני אחד.

– המספרים של טום בריידי השנה: 3374 יארד, 68% השלמה, 26 ט"ד, 3 אינטרספשנס, רייטינג של 111. המספרים של וונץ השנה: 2657 יארד, 60% השלמה, 28 ט"ד, 5 אינטרספשנס, רייטינג של 106. כרגע נראה שה-MVP של בריידי להפסיד אבל זה הולך להיות קרב צמוד.

– אצטט את ביל ברנוול, אני חושב – כל שבוע אנחנו בוכים על כמה רמת המשחק ירודה, ומצד שני – האם אי פעם ראינו כזאת כמות של רסיברים ותפיסות מדהימות? חוליו ג'ונס תופס ל-250 יארד ועושה את זה:

וגם את זה:

– אנטוניו בראון תופס 10 פעמים ל-170 יארד ואז עושה את זה כדי לנצח את המשחק:

 

– החגיגה של השבוע מגיעה מההגנה הנפלאה של האיגלס, שיותר מתואמת במהלכי הריקוד שלה ממרבית ההגנות בליגה. בכלל.

– וגם המהלך המשעשע של השבוע מגיע מהאיגלס:

– ועוד קצת איגלס:

https://twitter.com/NFL_Memes/status/934920264797876224

– ושימו לב איך השחקן של בפאלו נעמד פה בסוף המהלך:

https://twitter.com/NFL_Memes/status/935174667257765890

– וכמובן, אי אפשר בלי המכות באוקלנד, שכנראה היו החלק הכי טוב של המשחק הזה. שימו לב לקראטברי שמנסה באיזור השניה ה-25 להחטיף אגרוף לאקיב טאליב החובש קסדה. גאון

טוב, נדבר קצת על הפטריוטס?

מסוג המשחקים שאתה רק רוצה לצאת ממנו בחתיכה אחת, חבל שלמיאמי היו תוכניות אחרות. בחלקים מהמשחק הם הזכירו לי את אברטון באים לשחק באנפילד – יודעים שהם הולכים להפסיד אז כל מה שנשאר להם זה לכסח. לצערנו, זה הצליח. המון המון פצועים מהמשחק הזה שהיה בסך הכל ניצחון די קל.

נישאר אופטימיים – הפטס משתפרים משבוע לשבוע. 5 מ-5 ט"ד ברד זון, אחרי פתיחת עונה בעייתית בתחום הזה. דיון לואיס חזר להיות הראנינג בק שהכרנו לפני הפציעה שלו, חמקני להחריד וגם עושה את זה דרך האמצע כשבפעם הראשונה נותן משחק של 100 יארד על הקרקע. רק שישאר בריא. גרונק נראה כמו גרונק ובאנדזון הוא בלתי עציר כמעט. הטרייד על קוקס נראה טוב משבוע לשבוע ונותן לבריידי אופציה נהדרת בדאון שלישי ארוך.

הגנתית, אפשר לראות את השיפור בסקנדרי, במיוחד אצל גילמור, שהופך למה שבליצ'ק ציפה ממנו כששילם עליו כל כך הרבה כסף. בהנחה שהמכשול הכי גדול בדרך של הפטס לעוד סופרבול זה פיטסבורג, הרי שהיכולת שלו להתמודד עם אנתוניו בראון (קשה לי להאמין שנראה את באטלר עליו עוד פעם) תהיה קריטית. למעשה, אחרי הסופרבול בליצ'ק הבין שבאטלר לא מסוגל להתמודד עם רסיברים מהסגנון של חוליו ג'ונס, שעשה קרקס בהגנה של הפטס, ובדיוק בשביל זה גילמור הגיע. הפציעה של פלאורס קריטית, כי הוא היחיד שמסוגל לעשות פאס ראש אצל הפטס אבל כנראה שלא מדובר בפציעה רצינית ונצטרך להסתפק בזה. כמו שזה נראה כרגע, הכל מכוון לשבוע 15 והמפגש עם פיטסבורג על יתרון הביתיות בפלייאוף.

נו האדל
במגרש עם קואץ' קיי