לנון, שלושים שנה.

יש לי מין תיאוריה כזאת (בהעדר מילה טובה יותר) שלאנשים שנולדו במקום ובזמן דומה יש משהו שאני קורא "גנים מוזיקליים" משותפים. בגן מוזיקלי, אני מתכוון שישנם שירים – מספר לא קטן מהם – ששמענו כל כך הרבה פעמים ובגיל יחסית צעיר, שהם פשוט צרובים כל כך עמוק בתודעה שלנו שהם הפכו להיות לחלק בלתי נפרד מאיתנו. אם קוטנר היה משמיע אקורד אחד מאותו שיר ב"תו השעה" היינו מזהים אותו תוך שניה, וכשאנחנו שומעים את אחד מאותם שירים, אנחנו יודעים להגיד בדיוק מה התו הבא שיגיע. לא חסרים שירים שהם חלק מהגנום המוזיקלי שלי וקרוב לודאי של כל ילידי התקופה שלי – "Wish you where here" ו-"Another brick in the wall" של הפינק פלויד, "Hey" של הפיקסיז, "Major Tom" ועוד כמה של דיוויד בואי, וכמובן – "Stairway to heaven" של לד זפלין.

אני באמת יכול להמשיך עם זה עוד ועוד. יש גם את הצד העברי, כמובן, שכולל שירים של תמוז, אריק איינשטיין, כוורת ועוד. ומתוך כל הגנום העצום הזה, קשה למצוא מישהו שהשפיע עליו יותר מג'ון לנון. למעשה, אם נמתח את האנלוגיה הזאת עוד קצת, אז אני חושב שמתוך הגנום המוזיקלי שלי, לפחות כרומוזום אחד או שניים שייכים בלעדית ללנון, וכמובן לביטלס. אם זה "Lucy in the sky" או "אלינור ריגבי" (אנקדוטה קטנה – למנהלת הבאה שלי קוראים אלינור וכל פעם שאני מתקשר אליה אני צריך להתאפק לא לקרוא לה אלינור ריגבי, עד כדי כך זה צרוב לי בזיכרון), "Hey Jude" (נכון התחלתם לזמזם את זה עכשיו?), "Strawberry Fields Forever" או כל אחד מהשירים האחרים של הביטלס. וכמובן, גם השירים של לנון עצמו – "Imagine", "Woman", "Give peace a chance" ועוד הרבה אחרים.

מה שאני מוצא מעניין בזה, הוא שלנון ואני חולקים ביחד בסך הכל 5 שנים משותפות, וגם בהן קשה להגיד שהטעם המוזיקלי היה מן המשופרים. למעשה, את לנון הכרתי באמת רק אחרי שהוא מת, בניגוד לכמעט כל יוצר אחר שאני מכיר, וגם ההיכרות הזאת מוגבלת לתמונות, סרטים וכמובן – המוזיקה שלו. ועדיין, קשה לחשוב על בן אדם שההשפעה שלו על ה"גנים המוזיקליים" שלי גדולה יותר. היכולת של לנון ליצור מוזיקה שנכנסת פנימה ונשארת שם, היא משהו שקשה לי לחשוב שמישהו אחר יוכל בכלל להתקרב אליה.

 אתמול יצא לי לראות את הסרט התיעודי "ניו יורק לנון" שמתעד את השנים האחרונות בחייו של לנון, אותם בילה בארה"ב. הסרט מרתק וחושף את מערכת היחסים המדהימה בינו לבין יוקו אונו – אני, כמו שאר העולם, חייתי שנים תחת הקונספציה שיוקו היא זאת שפירקה את הביטלס, ובמידה רבה זה עדיין נכון, רק שאחרי הסרט הזה אני מבין שבלי יוקו גם לא היה לנון. כמובן, אחרי סרט מהסוג הזה תמיד נשארת התהיה מה היה קורה אם מארק צ'פמן לא היה כזה חולה נפש, האם לנון היה ממשיך ליצור באותה פוריות והאם הוא היה נשאר דמות מיתית או מגחיך את עצמו כמו דמויות רבות אחרות מהדור שלו. במקום לענות על השאלה הזאת, שאין לי תשובה עליה גם ככה, אני מעדיף לספר אנקדוטה אחת מהסרט שעשתה לי את זה:

אחד המפיקים שעבדו עם לנון סיפר שכל החיים שלו, גם בביטלס וגם אחר כך, אחרי שהוא היה מכוון את הגיטרה הוא היה מרפה מעט את מיתר ה"רה" כדי שזה יזייף טיפה. כשהוא שאל אותו למה הוא עושה את זה, לנון סיפר שדודה שלו מימי היתה שומעת את הביטלס ברדיו ושואלת אותו אם הוא מנגן באחת הגיטרות שם, והוא היה אומר לה – כן, את שומעת את הגיטרה שמזייפת ב"רה"? – זה אני. כזה היה לנון, תמיד מיוחד. וצרוב לנצח בגנים של כל כך הרבה אנשים

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

פורסט גאמפ גירסת בת ים
בובה מתנפחת, מאה דולר ויריקות כמו גשם

No Comments

austaldo 8 בדצמבר 2010

מיסכן מייג'ור טום, לא מספיק הוא הלך לאיבוד בחלל אתה גם לוקח לו את הדרגות ועושה ממנו סתם סרג'נט ? :))

אריאל גרייזס 8 בדצמבר 2010

אוי, החוסר שינה השבוע, שימותו הפטס האלה, מה יש להם לשחק ביום שני בלילה..

YG 8 בדצמבר 2010

והשאלה שחייבת להישאל: באיזה מקום היה הולך לנון בפנטזי של "המוזיקאים המשפיעים ביותר במאה העשרים"?

גילמור אצלי הולך ראשון, פרנק זאפה שני (למרות שאצלו גם יכולים להיות משחקים של 0 נקודות), רוברט צימרמן שלישי ולנון רביעי. אחר כך יגיעו (לא על פי הסדר) אלביס,בואי, וג'יימס בראון

סוגיה מעניינת

ת'ריון 9 בדצמבר 2010

דילן!

תומר ש 8 בדצמבר 2010

ריגשת אותי עם הפוסט הזה. נולדתי 10 שנים אחרייך ובדיוק כמוך אני חושב שאין מישהו שהשפיע עליי יותר מלנון.

בארץ יש שני סוגים של אנשים: אנשים שבחורות בשם אלינור מזכירות להם את אלינור ריגבי, ואנשים שאותן בחורות מזכירות להם את אלינור של זוהר ארגוב. אני מהסוג הראשון.

גיל 8 בדצמבר 2010

בטוח פספסנו כמה יצירות מופת שהיו נכתבות אילו היה חי. מה שכן, רק לי נמאס מכל הפסטיבלים סביבו כל שנה, עם "גילויים" חדשים וטחינה בלתי פוסקת?

Comments closed