זה רק ספורט

על הקשר בין טראמפ למוריניו

אחד היתרונות של לגור בחוף המערבי של ארה"ב זה שכל דבר פה קורה בשעות "נורמליות". נניח, אתמול היה משחק NBA מצוין בין מינסוטה לפילדלפיה שנכנס להארכה – בחוף המזרחי הוא נגמר אחרי חצות ואילו אצלי יכולתי לראות אותו בלי לחץ של זמן בשעה תשע בערב. כמובן, כשליברפול משחקים בשעה שתיים בצהריים שעון ישראל זה הופך את הדברים לקצת יותר מסובכים – אבל נניח לזה בינתיים.

היתרון הזה בא לידי ביטוי מוקדם יותר אתמול בערב כשהתחילו להתפרסם התוצאות של הבחירות לסנאט במדינת אלבמה ויכולתי לצפות בהן בלייב. האמת היא שמאז שהגעתי לארה"ב, משהו כמו ארבעה חודשים, לא צפיתי פה פעם אחת בערוץ חדשות. אבל אתמול הייתי מרותק לטלוויזיה.

לטובת אלו שלא מכירים: ג'ף סשנס הסנטור הרפובליקני מאלבמה עזב את תפקידו לטובת תפקיד בממשל טראמפ ועל כן היה צורך לערוך בחירות מיוחדות במדינה לבחור לו מחליף. באופן כללי, בחירות באלבמה הולכות אוטומטית לרפובליקנים ולא אמורות לעניין יותר מדי אבל הפעם החליטו הרפובליקנים במדינה לבחור דווקא את השופט רוי מור בתור נציגם (נגד המועמד שטראמפ תמך בו, דרך אגב) – בן אדם שלקרוא לו שמרן קיצוני יהיה אנדרסטייטמנט. יותר מכך, אחרי שניצח בפריימריז הרפובליקנים במדינה, נחשף לגבי מור שהוא לא רק שמרן מאוד (ושוב, אני מאוד משתמש פה באנדרסטיימנט, אתם מוזמנים לקרוא על האיש ברשת) אלא גם פדופיל. אישה אחר אישה יצאו לתקשורת וחשפו איך הוא התחיל איתן כשהיו בנות 14 ו-15, כשיותר מאוחר גם נחשף שהוא הורחק מכל מיני מקומות ציבוריים בגלל שהיה מסתובב ומציק לנערות צעירות שם. וזה רק קצה הקרחון.

בהתחלה היה נדמה שכל החשיפות האלו ייאלצו את מור לפרוש מהמירוץ אבל הלחץ (גם של לא מעט רפובליקנים, יש לומר) לא עזר והוא נשאר עד הסוף, כשגם טראמפ נרתם לעזרתו, בעוד לא מעט סנטורים רפובליקנים קראו לתושבי המדינה לבחור דווקא במתחרה הדמוקרטי שלו, דאג ג'ונס.

נקצר את הסיפור ונגלה (שוב, בטח רובכם כבר יודעים) שאכן ג'ונס הצליח לזכות ברוב לא גדול של כשני אחוזים (כ-20 אלף קולות). קשה להגיד עד כמה מדובר בניצחון מרשים במדינה שהיא אדומה כדם כמו אלבמה. כדי להבין את המדינה (וגם להנות מהמבטא הדרומי הנהדר), אני ממליץ למי שעוד לא ראה לצפות בקטע הזה:

כמו שאמרתי קודם – מצאתי את עצמי יושב מול הטלוויזיה בשעה שש בערב וכמו מכור במשך שעתיים לא יכולתי לזוז ממנה, עד שהוכרזו התוצאות הסופיות. בהתחלה דווקא הרפובליקני הוביל וזה היה מדכא. אחר כך התחלת לשמוע מהפרשנים על זה שהאיזורים הדמוקרטים יותר עוד לא נספרו וזה הרגיש קצת כמו משחק כדורסל שבו אתה בפיגור קל אבל יודע שהחמישיה הראשונה שלך צריכה לחזור למגרש ובה יש לך יתרון ניכר. אחר כך, ג'ונס הדמוקרט עלה ליתרון וזה הרגיש כאילו קבוצת הכדורגל שלך עלתה ליתרון 1-0 קטן אבל אתה יודע שיש לה נטיה לאבד את היתרון בדקות האחרונות (כן, אתם יודעים למי אני מתכוון) ובסוף, כשבכל הרשתות הכריזו על ניצחון של הדמוקרטי למרות שנספרו רק 90 אחוז מהקולות והיתרון עמד על בסך הכל 10 אלף קולות זה הרגיש כאילו אתה מוביל 1-0 בדקה תשעים ושתיים והשדר כבר מכריז על ניצחון שלך ואתה יודע שיש עוד סיכוי שמשהו יקרה.

והנה הקטע ההזוי – לבחירות האלו יש אפס השפעה עליי. אפס. אני לא תושב ארצות הברית, אם הסנאט יחליט לשנות את חוקי המיסים זה לא ישפיע עליי. אין לזה משמעות בכלל. כולה נציג מדינת אלבמה בסנאט. ועדיין, מרותק לטלוויזיה וכל סווינג הכי קטן בקולות מייצר אצלי רגש מטורף. בקיצור, בדיוק כמו משחק כדורגל קריטי.

כאילו כדי לחזק את התחושה, הגיע שעה אחר כך הציוץ הזה של יאיר לפיד:

הדרך שבה אני קראתי את הציוץ היתה משהו כזה:

"הניצחון של הסיטי בדרבי של מנצ'סטר, שבא אחרי 11 ניצחונות ליגה רצופים, מסמן תנופה של פפ על פני מוריניו. ישראל מוכרחה להחזיר לעצמה את מעמדה העל-קבוצתי בפריימרליג. הזיהוי המוחלט עם הטקטיקות של מוריניו מראה קוצר ראות"

כי הרי ברור שיאיר לפיד הוא אוהד הצלחות, לא? כידוע, אנחנו בזים לאוהדי הצלחות. אנחנו דבקים בקבוצה שלנו גם אם היא לא היתה בשלטון 27 שנים (כן, מרץ, אני מדבר עליך). וגם אם יש להם מאמן גרוע אחרי מאמן גרוע (כן, מרץ, שוב אני מדבר עליך). והסיכויים שאצביע לליכוד הם בערך כמו הסיכוי שאני אעודד את מנצ'סטר יונייטד.

***

תמיד מצחיק אותי כשאנשים אומרים – "תשאירו את הפוליטיקה מחוץ לספורט". אני לא רואה איך זה אפשרי ולו כי יש כל כך הרבה דמיון בין השניים. התחרות היא העניין העיקרי, כמובן. אבל לא רק. נניח, יש את העובדה שאתה בדרך כלל יונק את הדיעה הפוליטית שלך, כמו את האהדה שלך לקבוצה, כבר כשאתה ילד קטן. כן, אני מכיר לא מעט אנשים שאבא שלהם אוהד ליברפול והם החליטו לבחור בארסנל (ב"קדחת המגרש" הנפלא של הורנבי, אבא שלו לוקח אותו למשחק של ארסנל בפעם הראשונה לא כי הוא אוהד אותם, אלא סתם כי זה מה שהיה קרוב – אבל הילד התאהב וזהו) בדיוק כמו שיש אנשים שלא מצביעים לאותה מפלגה שההורים שלהם מצביעים, אבל קשה להתכחש לשבטיות שיש בהצבעה פוליטית ותמיד היתה.

העניין הוא שבשנים האחרונות זה הפך לקיצוני. העובדה שעדיין יותר מ-70 אחוז מהלבנים באלבמה (ו-68% מהנשים הלבנות) הצביעו שם לפדופיל (הסיבה שהדמוקרטים ניצחו זה שלא מעט לבנים נשארו בבית בעוד השחורים יצאו באחוזים עצומים להצביע ,אפילו יותר מאשר בבחירות שאובמה ניצח) מראה שהיום כמעט כולנו לא מצביעים למפלגה אלא לקבוצת כדורגל. זאת הקבוצה שלנו ואין בלתה. הסיכוי להעביר מישהו לאהוד את הקבוצה שלך הוא כמעט חסר סיכוי (לכן אני חושב שהמאמצים של גבאי ולפיד לקרוץ לימין הם חסרי תוחלת, אבל זה עניין לדיון נפרד). וזה נכון כמובן גם לימין וגם לשמאל.

כשמדברים למשל על אובמה מול טראמפ, זה באמת כמו לשמוע שני מחנות אוהדים מתווכחים על איזה קבוצה השופט דופק יותר. שיח חירשים מוחלט. אני לא זוכר את הנתון המדויק מהבחירות האחרונות בארה"ב אבל הוא הראה הצטמקות ניכרת בכמות המחוזות שבהם היה פער של פחות מעשרה אחוזים בין המפלגות. כלומר – ברגע שאתה שייך למחוז מסוים, אתה כמעט אוטומטית שייך למפלגה מסוימת. זה מגיע לקיצון כאשר פשוט מתעלמים ממה שבן אדם עושה ברגע שהוא שייך למחנה הפוליטי שלך. קצת כמו אוהדים שאומרים שלא אכפת להם אם גיגס שכב עם גיסתו או סאלח שונא ישראל, כל עוד הם מבקיעים גולים לקבוצה שלהם (אני שייך לקבוצת האוהדים הזאת, למען הסר ספק).

אבל פוליטיקה אמורה להיות שונה, לא? לטראק רקורד של פוליטיקאי אמורה להיות משמעות. לנקיון הכפיים שלו אמורה להיות משמעות. ליכולת שלו לעמוד בהבטחות שלו אמורה להיות משמעות.

אבל ברגע שהכל הופך לאהדת קבוצה – זה הכל נמחק. ואם אתם חושבים שאידיוטים כמו אורן חזן או חנין זועבי הם מקרה חולף, אז יש לי חדשות בשבילכם. כל עוד תמשיכו להגיע למגרש ולקנות מנוי לקבוצה, לא משנה מה היא עושה על המגרש, תקבלו עוד ועוד מאותו דרעק. תשאלו את אוהדי מכבי חיפה.

נו האדל
נו האדל

תגובות

  • מיקו גוטליב אהלן סבבה

    היופי בכדורגל זה שלא משנה מה קורה על המגרש, זה לא משפיע על שום דבר חוץ ממה שקורה על המגרש (אולי עלינו, אבל זה לחלוטין באשמתנו). זאת הסיבה שאתה יכול לבחור קבוצה ולהשאר איתה כל החיים, זאת הסיבה שאתה יכול להגן על הקבוצה שלך כשהיא משחקת מלוכלך.
    הייתי רוצה להאמין שבפוליטיקה, בגלל ההשפעה הרבה שיש לזה על החיים שלנו, אנשים ידעו להיות קצת יותר בוגרים.
    אולי הסיבה לכך שפוליטיקה הולכת לכיוון הכדורגל היא ההרגשה של רוב האנשים שאין להחלטות ולתמיכה שלנו השפעה על איך ייראו החיים שלנו?

    הגב
    • אריאל גרייזס

      יכול מאוד להיות. זאת תובנה טובה מאוד

      הגב
    • אמיתי

      לא מסכים שככה רוב האנשים מרגישים. אפילו הפוך.
      גם בארץ וגם בארהב השיבטיות וההתבצרות בעמדות נובעות מזה שאנשים מפחדים משינוי לא מכך שהם לא מאמינים שכלום לא ישתנה. לא חסרות דוגמאות.
      אישית אני חושב שההשפעה של פוליטיקאים על חיינו בהחלט קטנה מאד בעשורים האחרונים. טכנולוגיה. מידע. גלובליזציה.

      הגב
  • היסטוריה לעניים

    סיימתי לראות את הסדרה של קן ברנס על ויאטנם.
    לא זוכר כזאת סדרה יעילה בלהפוך אותי למיזנטרופ.
    אני בעיקר מלא השתאות שאנחנו עדיין חיים על הכדור הזה. בני אדם, לא משהו.

    הגב
    • אביאל

      תתפלא, זה עניין קשה מאוד למגר כאן את החיים.

      הגב
    • תום

      איך נקראת הסדרה?

      הגב
      • הברזיליאני

        מלחמת וייטנאם

        הגב
  • AdamB

    קארים עבדול גאבר במאמר בגארדיאן הבריטי מאתמול -
    the NBA, and not the NFL, is the league
    of America's future

    התחושה שאני לפחות מקבל דרך המדיה, למרות שאני גר בארץ היא שהפוטבול הופך לאט לאט מקונצנזוס לספורט מזוהה עם שמרנות.

    אגב ספורט וזיהוי פוליטי....

    הגב
    • אריאל גרייזס

      כתבתי על זה לא מזמן שנראה שהנבא בעליה והפוטבול בירידה תלולה. לא יודע כמה זה קשור לשמרנות (מן הסתם, תמיד ספורט שפעם היה מצליח והיום פחות ייחשב "שמרני", ראה ערך בייסבול). מה שבטוח שיש המון פוליטיקה מעורבת

      הגב
  • מונוסודיום גלוטומאט

    נכון, את המחנות הפוליטיים קשה לשנות בארה"ב, בדיוק כמו אצלנו ובכל העולם. מה שעושה את ההבדל היא הדמוגרפיה. בארצות אירופאיות שהפסיקו לעשות ילדים כוחות השוק מכתיבים ייבוא של מיליוני מהגרים, ופתאום יש לך מיעוט מוסלמי ענק במדינה. בארצות הברית ההיספאנים כבר מזמן המיעוט הגדול ביותר, והיום קרוב שבו הלבנים יחדלו להיות הרוב שם. אצלנו יש כל שנה יותר חרדים, יותר ערבים, והמדינה שלנו משנה בהכרח את פניה גם בלי שמישהו ישכנע מצביע כחלון אחד לעבור ללפיד או את תומכי ברוך מרזל להתאחד עם הבית היהודי.

    הגב
    • אביאל

      השחורים הם עדיין המיעוט הגדול ביותר, למרות שזה מצטצמם (ועוד למרות, שבתקופה של טראמפ גם זה נעצר), אגב היום שבו הלבנים יהיו מיעוט לא יהיה בימי חיינו ככל הנראה ומי שמנבא מי יהיה הרכב אוכלוסיה בעוד 50 שנה הוא שרלטן במקרה הטוב.

      אגב, יש דברים שעדיף לבחון אותם לעומק, לדוגמא ההיספנים, גם בתוכם יש חלוקה למפלגות (הקובנים למשל נוטים לבחור ברפובליקנים) וכן גם בחינה של הדורות הבאים, הדור הראשון מן הסתם יבחר במפלגה שמקבלת יותר בקלות מהגרים (הדמוקרטיים), הדורות הבאים כבר יותר שמרניים (אפילו מתנגדים להגירה תתפלא), מה גם שבבחינה של מוקדי שיח אמריקאיים (הפלות לדוגמא) הם נוטים לכיוון היותר שמרני (רובם המוחלט של ההיספנים הוא קתולי), ככה שהמציאות מורכבת בהרבה מאשר לנסות לצפות שינויים דמוגרפיים, שאגב לוקחים המון המון זמן ונוטים לא להתיישר עם הציפיות שלהם.

      הגב
    • אריאל גרייזס

      זה פשטנות די רצינית. המיעוט המוסלמי ברוב מדינות אירופה עומד על פחות מ-10 אחוז. וכמו שנאמר פה למטה, אף אחד לא יודע לחזות דמוגרפיה

      הגב
      • no propaganda

        גם זו פשטנות. יש מספיק מדינות עם מיעוט גדול:
        צרפת, בלגיה, שוודיה, ייתכן שעכשיו גם גרמניה ו10 אחוז זה לא מעט עבור מדינה שלא מולידה ילדים

        הגב
  • אביאל

    כמה דברים, ראשית זה לא מדויק להגדיר את מור כשמרן מאוד, יותר פופוליסט מאוד (זה האגף שבאנון מייצג נאמנה), אני דיי בטוח שפדופיל מתקבל בקרב שמרנים בצורה גרועה הרבה יותר מאשר בקרב פרוגריסביים (כולל בענישה).
    שנית, להקביל את ההצבעה בימנו לאהדה זה לא מדויק, אהדה (ברמה סבירה) נשארת איתך לכל החיים, בארה״ב יש אכן את הקבועים (אוהדים שרופים אם תרצה) אבל יש הרבה תנודות בין הרפובליקנים לדמוקרטים (ראה את מספרי האנשים שנרשמים לבחירות ומוגדרים כבלתי מזדהים), ככה שהאנלוגיה לא כל כך נכונה (אלא אם כאן אתה אוהד בסגנון יאיר לפיד, אבל מעטים הם אוהדי הספורט שיציהרו שהם עברו בין קבוצות יריבות).
    היתה כתבה טובה של טאוב במוסף הארץ לפני שבועיים-שלושה, על הוגה פרוגרסיבי שיצא נגד פוליטיקית הזהויות בארה״ב וזה מתקשר לדברים שלך, זה הגיע מהדמוקרטים אבל זה היה עקב האכילס שלהם, כי הימין מצטיין בדברים האלה הרבה יותר שכן ההפתעה היא לא איך דמוקרט נבחר באלבמה אלא איך כל כך הרבה שמרנים בחרו אדם עם האשמות כאלה, בכל יום אחר זה נגמר בהפרשים כמו של קודמו בתפקיד, 20% בדרך כלל מאדם שהיה בעצמו בעייתי (אבל בעייתי חיובי בעיני הרפובליקנים).

    הגב
    • אריאל גרייזס

      לא לא, טראמפ הוא פופוליסט ולא שמרן אמיתי. באנון ומור הם האמא והאבא של שמרנים קיצוניים. אני מבין את הרצון להמנע מזיהוי של הימין עם מישהו כזה אבל פסקי הדין שלו הם ההגדרה של שמרנות קיצונית.
      ולגבי מעבר בין קבוצות פוליטיות בארהב - אני לא מסכים. ההצבעה היא מאוד מאוד שבטית (חלוקה ברורה בין איזורים עירוניים ללא-עירוניים זה הקו המפריד הגדול כמובן) ולא צריך ללכת להחלפה של נשיא פעם בשמונה שנים לבלבל אותנו. בדרך כלל זה יותר עניין של אחוזי הצבעה של השבטים השונים מאשר כל דבר אחר. אבל סווינג בין קבוצות אין המון. יש קבוצה של נניח עשרים אחוז בלתי מזוהים אבל הם המיעוט. גם בארץ יש את אנשי המרכז שיזוזו בין יאיר לפיד לקדימה לאחרים, כשיש לך רק שתי מפלגות לבחור כמו בארהב אז זה נראה כמו הרבה סווינג אבל בעצם מעט מאוד.

      הגב
      • אביאל

        אריאל - אני לא יודע איזה שמרן בדיוק יצא נגד וול סטרייט ונגד האליטות, באנון מדבר יום ולילה נגד האליטות של הרפובליקנים, מור הוא הבחירה של באנון והוא פופוליסט.

        לא יודע מה זה שבטית, החברים במרכז דאלאס דומים לאלה בלוס אנג׳לס ? אולי שניהם מצביעים לדמוקרטיים אבל יש שוני בינהם, גם באזורי הספר של טקסס וקליפורניה תמצא שוני. הפינג פונג בין המועמדים וגם בבחירות לסנאט ולקונגרס מראים את זה, זה לא רק עניין של אחוזי הצבעה וזו טענה שסותרת את הדברים שלך, אם זה מקביל לאהדה, אז מה מונע מאוהד לא לראות את המשחק של הקבוצה שלו (או להצביע) ? לא ברור לי, עזוב את הבחירות האחרונות, תראה את הסיבוב הראשון של אובמה, מדינות אדומות לגמרי הצביעו לו, תראה את רייגן שלא ניצח את קרטר רק ב2 מדינות, איך אתה מסביר את זה ? במחשבה שנייה תראה גם איך מדינות כחולות לחלוטין נתנו את קולם לטראמפ, זה הכל תוצאה של פוליטיקית הזהויות שנוצרה, כמובן שזהות היה משתנה מרכזי תמיד בבחירות, אבל בבחירות האחרונות יותר מתמיד ודווקא אצל הרוב (הלבנים), אני מניח שאם יגיעו (לבחירות הבאות הבאות) שני מועמדים חדשים ויותר מיין סטריים (בתקווה) נראה את החזרה הזאת, הריאקציה היתה בעיקר בגלל שאובמה היה הנשיא, אצלו צמחה פוליטיקית הזהויות הזאת והיא גרמה למדינות כחולות להפוך לאדומות ולהצביע דווקא לטראמפ (והדוגמא הקיצונית עוד יותר היא שהמצביעים הקיצוניים ביותר שתמכו בסנדרס בחרו בטראמפ).

        הגב
        • אריאל גרייזס

          אני לא יודע מה בדיוק ההגדרה שלך לשמרן אבל בארה"ב שמרנות זה - התנגדות להפלות, התנגדות לנישואים גאים, התנגדות לשלטון של הממשל הפדרלי, אמונה נחרצת באלוהים (כידוע, מור הודח מבית המשפט אחרי שסירב להוריד את הפסל של עשרת הדיברות שהוא שם שם) - כל אלו שמים את מור בקצה השמרני של הספקטרום הפוליטי בארה"ב.
          קל מאוד להתפס להתנגדות לאליטות הרפובליקניות אבל האג'נדה של באנון היא הרבה יותר מכך. שכחנו את האלט רייט שהוא תומך בהם? שכחנו את האג'נדה הגזענית שלו? זה קל מאוד לשייך כל חלק שלא מוצא חן בעינייך באג'נדה הימנית קיצונית היום ל"פופוליזם". השנאה למהגרים, הגבלות ההגירה, ה"אנחנו לא אנטישמיים, אפילו יש לנו עורך דין יהודי" של אשתו של מור זה חלק בלתי נפרד ממנה.

          אני שוב אומר לגבי שינויים בצבע המדינות - הם נובעים משינויים באחוזי הצבעה של קבוצות שונות. כשמדינות עומדות על הבדל של 2 אחוז לפה או לשם זה באמת לא קשה להפוך אותן מאדומות לכחולות וחוזר חלילה - זה לא מלמד על שום שינוי. העובדה שאובמה לקח מדינות כתומות (עם כל הכבוד, הוא לא לקח את טקסס או אלבמה, כן?) נובע מזה ששחורים ומיעוטים יצאו להצביע לו בכמויות גדולות.

          הגב
          • יוסי ברקלי

            אריאל, +1,000

            הגב
          • אביאל

            אריאל - שכחת את הכלכלה, הרפובליקנים היו אלה שדחפו תמיד להורדת גבולות, מכסים והסכמי סחר, זה בדיוק מה שעושה את הבידול בתוך השמרנות, השמרנים הקלאסיים הם בעד הדברים שציינתי, הפופוליסטים נגדם והם מוגדרים פופוליסטיים בעיקר משום שהם דורשים חופש אבל רק בגבולות שנוח להם.

            בקשר למדינות, פשוט לא נכון, אנחנו לא מדברים על מדינות כמו פלורידה או טקסס, אלא מדינות שהצביעו באופן קבוע לדמוקרטים ובחרו בטראמפ, מדינות הצאוורון הכחול והמיד ווסט.

            הגב
  • NoOne

    אני שמח שיצא לך לראות את ג'וג'ו אמביד שבעשור הקרוב יתן לך כל פעם את אותה הרגשה בבטן שיש לכל אוהד ג'טס,באפלו או מיאמי כשהקבוצה עולה לשחק נגד בריידי.
    ההרגשה שלא משנה מה תעשה בסוף איכשהוא בריידי ינצח.
    וזה מה שיקרה לך בעשור הקרוב עם הסלטיקס , כדורסל משחקים 48 דקות ובסוף אמביד עושה עלייך יורו סטפ עם דאנק בפנים.

    הגב
    • אריאל גרייזס

      מה שלום מרקל פולץ, הוא החליט באיזה יד הוא זורק לסל כבר?

      הגב
      • NoOne

        השאלה הזאת מזכירה לי את הפוסטים שלי איך לגלגלתי על הדראפטים והפרי אייג'נסי והמתאמים שעזבו הפאטס.
        זה הכל עלה תאנה כי אלה יודע שבקצה המנהרה יש רכבת מסע שדוהרת לכיוון שלך ושום דבר לא יעצור אותה.

        ראיתי אתמול איך אמביד עשה צחוק מטאונס שנחשב ביג מן כוכב?
        תתעורר הרכבת מגיעה פול גז והשם שלה זה ג'ואל האנס אמביד

        הגב
        • אריאל גרייזס

          הדבר היחיד שבאמת מפחיד אותי זה שלברון יחליט שפילדלפיה זה המקום המתאים לקחת את הכשרון שלו אליו שנה הבאה.
          תכלס יהיה כיף אם יחזרו הקרבות בין הסלטיקס לסיקסרס בשנים הבאות על השליטה במזרח. אמביד כיף גדול לצפיה וגם סימונס. כשהקבוצה שלך הפסידה עד עכשיו שישה משחקים בלבד בלי השחקן השני הכי טוב שלה - אני מרגיש די טוב עם עצמי.

          הגב
          • NoOne

            תשמע להפסיד 4-1 כל שנה לאמביד זה לא בושה

            הגב
            • פרקש

              הדיון הזה היה ממש הדגמה לכתבה איך שני אוהדים רבים.
              No one אני חייב לומר לך שהעתיד נראה מאוד ורוד בפילי אבל העתיד של הסלטיקס כבר כאן והוא נראה הרבה יותר טוב

  • איתמר

    חנין זועבי איננה אידיוטית והיא לבטח לא גימיק כמו אורן חזן.
    הרבה פעמים כאשר אני מנקה את רעשי הרקע ומנסה להקשיב לה, אני מזהה אצלה תפיסת עולם סדורה ומורכבת (לעיתים קרובות גם קנטרנית) שמאתגרת אותי מבחינה מוסרית ומציבה סימני שאלה על מה שנדמה לי מובן וברור וידוע.
    השנאה כלפיה נובעת גם מפני שהיא אומרת דברי אמת עלינו.
    לחברה הישראלית קשה להתמודד עם דוברי האמת שלא חדלים להזכיר את עוולות העבר וההווה.

    מבחינתי הלקח החשוב ביותר מהבחירות באלבמה (והוא נכון יותר מתמיד גם לישראל) הוא הצורך להציב מועמדים נקיי כפיים שלא דבק בהם רבב.
    זו חייבת להיות נקודת הפתיחה, ללא הנחות וללא ויתורים.

    הגב
    • אורן השני

      לפני שאתם מגיבים לבחור, קחו בחשבון שהוא אף פעם לא מגיב חזרה, רק אומר את שלו והולך. בקיצור חבל על האנרגיות שלכם

      הגב
      • אסף the kop

        ככה זה עם כרזות תעמולה.

        הגב
      • 7even

        אני מודה לאיתמר ולחיים זועבי על כל פעם שהם מדברים/כותבים

        זה מוסיף למחנה השני עוד המון קולות

        הגב
        • Trailblazer

          ברור,כי כל פעם שצריך להצביע בבחירות,אנשים נכנסים לדה באזר לקרוא מה כל מיני מגיבים שמאלנים מתנשאים כתבו ולפי זה מצביעים,לא לפי מצע ואידיאולוגיה. הטיעון הזה חוזר פה די הרבה ואני מוצא אותו מתנשא כאחרון הגרבוזים, תן קצת קרדיט לבוחרים!

          הגב
          • BRT

            לא הבנת ברוך,
            הטיעונים האלו מופיעים בכל בועה טיפוסית,
            פה זה רק דוגמה לעוד בועה.
            לכן
            אני גם מקווה שימשיכו לחשוב כך בהועה,
            והמנדטים ימשיכו ללכת "לאן שצריך" בעיניי (;

            הגב
      • wazza

        גדול

        הגב
    • איציק

      אם מה שזועבי אומרת נראה לך מורכב, אתה בבעיה חמורה חבוב. הסתבכת עם בעיות פשוטות.

      הגב
    • Ollie Wiiliams

      אם חנין זועבי הייתה יהודיה, היא הייתה מירי רגב.
      ולהיפך.
      תמונת מראה

      הגב
      • ירושלמי

        לא יודע עד כמה זה נכון.
        מירי רגב היא פופוליסטית.
        זועבי היא בעיקר בוגדת.
        זה שאת שתיהן אתה שונא לא אומר שהן אותו הדבר.

        הגב
        • Ollie Wiiliams

          וזה שאתה שונא את זועבי ולא את רגב ממש לא אומר שלא.
          כי אני די בטוח שאם תשאל את תומכי זועבי לדעתם על רגב, תשמע בדיוק את אותם הדברים שאתה אומר על זועבי.

          הפואנטה שלי פשוטה ולא קשורה לנק' המבט האישית שלי או שלך: קח משפט סטנדרטי של מירי רגב על סודנים/אריתראים/שמאלנים/פלסטינים (תלוי לאן נושבת הרוח באותו יום), תחליף את זה ביהודים/ציונים/ישראלים, ותקבל ציטוט ממוצע של חנין זועבי.

          זו אותה הדמות כמעט בדיוק, פשוט משני צדדים מנוגדים של המתרס.

          הגב
          • shadow

            ועל זה נאמר שחנין זועבי היא לא פחות ימנית מרגב.

            הגב
        • אסף the kop

          זועבי לא בוגדת
          זועבי פלסטינאית ועל כן ראוי לטרנספרה למולדתה.
          ירדן.

          הגב
  • דוד

    צריך לצין שהרבה רפובליקנים הצביעו נגד מור דווקא בגלל שהם חשו שיגרום למפלגתם יותר נזק מתועלת. הניצחון הזה לא מסמן שום תנופה דמוקרטית (בחייכם, היה צריך להתמודד נגד פדופיל בשביל לנצח ב-2 אחוזים? ממש תנופה אדירה). המפה הדמוקרטית לקראת בחירות אמצע קדנציה בסנאט היא קשה. כמה קשה? 9 מושבים בסנאט בסיכון ממשי קשה. לכן לא הייתי קופץ למסקנות.

    הגב
    • אריאל גרייזס

      זה לנצח בשני אחוז בפאקינג אלבמה, מדינה שטראמפ ניצח בה ב-28 אחוז רק לפני שנה. לא הייתי מתייחס לזה בשיוויון נפש.
      אחרי שאמרתי את זה, באמת שאי אפשר להסיק מזה שום דבר על המיד-טרם (או 2020). אסור לנוח על הזרים וכדאי להביא חיזוק בינואר

      הגב
      • דוד

        אף אחד לא רוצה להביא חיזוק. המפלגה הדמוקרטית במשבר עמוק והגרוע יותר זה שהיא לא יודעת את זה. החבר'ה שם קוראים את סקרי הפופולריות של טראמפ וחושבים שזה מספיק, למרות שעל פי סקרים 96% ממצביעיו לא מתחרטים שעשו זאת.
        קראתי באיזשהו מקום שטראמפ מתכנן למנות את טום קוטון מארקנסו לאיזשהו תפקיד, והכותב הציע שהדמוקרטים יריצו את הילארי שם לסנאטורית "כך אולי יהיה סיכוי לגנוב מושב בסנאט במדינה אדומה". ממש חיזוק אמיתי.
        הם צריכים לדעתי להריץ דמות מיינסטרימית ומתונה (כמו צ'אק שומר למשל) ב-2020. אבל המפלגה של אליזבת' וורן לא תעשה זאת, והם כנראה יפסידו שוב.

        הגב
  • אסף the kop

    טראמפ נשיא ובאלבמה לא נבחר רפובלקני.
    אם כבר הקבלה לספורט, זה כמו זכיה בצ'מפיונס ליג לעומת זכיה בגביע הטוטו של הליגה הלאומית.

    נקסט.

    הגב
    • Ollie Wiiliams

      נו, רק דיברנו על אוהדים של מפלגות

      הגב
      • אסף the kop

        אתה אולי גרופי של מפלגה.
        אני דיברתי על פרופרציות.

        הגב
  • יואב דובינסקי

    בעיני ההפסד של הרפובליקנים באלבמה זה אחד הדברים הכי טובים שיכולים היו לקרות לטראמפ בראייה ל2020. אני רואה שמנתחים את ההפתעה הגדולה ואת ההתייצבות של נשים אפרו-אמריקניות שהגיעו להצביע וכו'. הכל טוב ויפה ונכון, אבל בגדול אנשי אלבמה החליטו שלא בא להם טוב פדופיל.
    טראמפ לא רק תמך בלותר סטריינג', המתחרה של מור (איש של באנון), אלא הוא קימפיין עבורו בפריימריז וטען שיהיה לו יותר קל להיבחר. נכון שבבחירות עצמן טראמפ קרא להצביע למור והפחיד שדאג ג'ונס יהיה חלש עם הגבולות/תיקון שני/ וכל הרטורטיקה הידועה. אבל מראש טראמפ מיצב את עצמו כמי שטען שבחירה במור זה הימור עבור הרפובליקנים.
    בשורה התחתונה, טראמפ ממצב את עצמו מול הרפובליקנים כמי שאומר "הבטחתי שאנצח והנה הלכתם איתי והבאתי אתכם לבית הלבן. הזהרתי אתכם והלכתם נגדי, הנה אפילו את אלבמה הפסדתם". מה עוד שההפסד באלבמה זה אמנם נזק בטווח המיידי, אבל עוד שנתיים הם יכולים לבחור מועמד רפובליקני אחר.

    הגב
    • אריאל גרייזס

      עוד שלוש שנים. אז זה יהיה כבר עולם אחר

      הגב
      • יואב דובינסקי

        זה גם נכון, שבקצב השערוריות של הממשל הזה, מה שקרה שלשום זה כבר אולד ניוז.

        הגב
  • 7even

    יאיר לפיד מגיב על בחירות באלבמה.
    ולחשוב שצחקו בזמנו על לימור לבנת והעליה לפודיום עם גל פרידמן...
    אני מוצא את האחרון מביך משמעותית...
    זה כנראה הכי Glory Hunter אבר...

    הגב
    • Ollie Wiiliams

      אני לא ממש בא להגן על לפיד - למרות שבניכוי הפומפוזיות האופורטוניסטית גרעיון הטענה שלו לא רמנותק לגמרי מהמציאות - אבל זה עדיין ציוץ זניח של פוליטיקאי על פוליטיקה. איך אפשר להשוות את זה לחברת ממשלה שמזנקת למרכז הפודיום והפריים וגונבת את ההצגה מספורטאי ברגע הכי גדול של הקריירה שלו?
      אם כבר אז אפשר להשוות למירי רגב ושמואל פרנקל ששדדו את הנפת הצלחת משחקני הפועל ירושלים, וגם זה לא אותה רמה של בזיון.

      הגב
  • מתן גילור

    לא רק שאתה נוהג בנוהג המטופש מאד של נאמנות למפלגה, אתה אשכרה מתגאה בזה?
    הלוואי יותר "אוהדי ניצחונות" בפוליטיקה. אנשים צריכים לבחור במי שלדעתם ישרת את האינטרס האישי/ציבורי/לאומי בצורה הטובה ביותר ולא לנסות להגן בחירוף נפש על מי שלא עושה כן רק בשל "נאמנות". האנשים האלה אמורים להיות נאמנים לך ולא להפך. אבל כשהם יודעים שיקבלו את הקול שלך ולא משנה מה יעשו, באמת שקל להבין למה פוליטיקאים לא טורחים לעשות הכל לטובת האזרחים.
    אתה למעשה מודה שאתה כבש. כמו שאני מודה שאני כבש בכדורגל שילך אחרי הקבוצה ולא משנה מה (זולת מקרי קצה כמובן). אבל אתה כבש בדברים כל כך הרבה יותר אקוטיים. רק משעשע אותי מאד שהטענות הללו נשמעות כל בעיקר כלפי מצביעי הליכוד, כשברור שהתופעה הזו קיימת בכל רחבי הקשת הפוליטית.

    הגב
    • איציק

      1+

      הגב
    • אריאל גרייזס

      נראה לי שנפלת על שורה אחת ולא ממש קראת את כל מה שכתבתי. זה לא ברור שאני יוצא נגד התופעה הזאת?

      הגב
      • מתן גילור

        כנראה שלא הבנתי. שמח לגלות שאנחנו תמימי דעים.

        הגב
        • איציק

          זה שלא הבנת לא אומר שאתם תמימי דעים. אני לא בטוח בזה.

          הגב
          • אריאל גרייזס

            אנחנו בטח לא תמימי דעים לגבי לפיד. אבל נראה לי שמתן בכלל לא קרא את מה שכתבתי אלא קרא את השורה על לפיד וקפץ מהר להגיב. נניח הטיעון על זה שבאים תמיד בטענות למצביעי ליכוד כשאני כותב במפורש שזאת תופעה שלא קשורה לקבוצה פוליטית מסוימת אלא אופינית לכולם, מימין ומשמאל.

            הגב
            • מתן גילור

              דווקא התייחסתי *בעיקר* לחלק על מרץ, אבל כנראה ששנינו לא ממש חדים היום בהבנה של השני... :-)
              להגיד שלא קראתי... נו, שוין. אם אתה חושב שנכנסתי לטור ועשיתי חיפוש בדפדפן על לפיד, אשרייך.

            • איציק

              הפוך, נכנסת לגוגל, עשית חיפוש על לפיד והגוגל הפנה אותך לפוסט.

  • איציק

    1. הצחוק על לפיד מאד פופולרי, רק תזכרו איך ירדו על ביבי והיחס שלו לאובמה בטענה שישראל צריכה להיות ניטרלית בייחס לשתי המפלגות. כל זה טוב כשהשמאל צועק, אבל כשלפיד אומר זאת הוא אוהד הצלחות. היגיון מעניין של לוזרים סדרתיים אשר גם גאים בכך.
    2. הטענה לגבי זועבי, חזן, ואחרים כ"תקבלו עוד ועוד מאותו דרעק" נכון, רק צריך להוסיף: בקצב גובר ובכמויות גדלות. איכס.

    הגב
    • אריאל גרייזס

      אני חושש שגם אתה וגם מתן פספסתם לגמרי את הקטע עם לפיד

      הגב
      • איציק

        יתכן, אשמח אם תבהיר. אני קראתי את זה כציניות דו צדדית, גם לגבי לפיד וגם לגבי המחנה שלך. יתכן שטעיתי פעמים בפרוש שלי.

        הגב
        • אריאל גרייזס

          באתי להדגים עד כמה החשיבה הפכה להיות כמו ספורט, בלי מחשבה בכלל. שאני קורא פוסט פוליטי וכל מה שאני רואה זה ספורט, עם הקבוצה שלי והקבוצה השניה. בעיקר ציניות כלפי עצמי

          הגב
          • אריאל גרייזס

            וזה כמובן בלי קשר לזה שיאיר לפיד גרוע בעיניי מכל הפסידו מנהיגים האחרים, גם מימין וגם משמאל, כי אין לו שום דיעה משל עצמו. הוא לא אוהד הצלחות, הוא הנודניק שרואה פעם בארבע שנים מונדיאל ואז בארוחת צהריים פתאום יתחיל איתך שיחה על "איזה אדיר מסי, הא?"

            הגב
            • איציק

              אני חושב שאתה ממעיט בערכו, זכותך. אבל בעולם של ביטונים, חזנים, רגבים, זועבים, כחלונים וגבאים (מי יש במרץ בכלל לא זכור לי, עולם הולך ונעלם) לפיד הוא אל יווני. אולי לא כל כך הרבה, אבל במציאות הקיימת גם זה משהו.

            • איציק

              נ.ב.: אתה כותב תזה בין הפוסטים או פוסטים בין כתיבת התזה ;)
              מתי נקרא כבר את ה-manuscript?

            • אריאל גרייזס

              השאלה מתי המנחה שלי כבר יחזיר לי את התזה עם ההערות..

            • איציק

              איזו איתרציה זו? אם חמישית, אתה כבר במצב די טוב.

            • אריאל גרייזס

              איפה, רק שנייה. בקושי התחלנו. זה אפילו יותר מורכב מזה, אבל לא לפה. בקיצור, יש עוד זמן

            • wazza

              אני לא כל כך בטוח שאני רוצה לקרוא את ה manu-script שלך...

            • איציק

              את ה-manu ginobili כן הייתה רוצה לקרוא?
              אני בטוח שלאריאל יש הרבה מה לכתוב בנידון, לפחות תזה אחת גדולה ;)

            • no propaganda

              בניגוד לכדורגל, דווקא נראה לי סבבה מישהו בלי דעות שהמטרה שלו היא טובת האזרחים ולא קידום אג'נדות(זה נכתב בכללי ולא בשביל לדון בלפיד ספציפית)

            • איציק

              אריאל, החלפת מייל?
              שלחתי לך משהו וזה חזר ככתובת מייל לא קיימת.

  • רפאל

    טור נפלא ואני מסכים איתו לחלוטין. אני לא מסכים אם אלו שאומרים שקשה להסיק ממרוץ אחד. זה נכון שהמרוץ היה ייחודי, אבל גם אם הדומקרטים היו מפסידים, זה היה בהפרש קטן. היה כאן מהפך של 30% מהתמיכה בטראמפ. חלק קשור למועמדות הבעייתית של מור, אבל חלק קשור גם לשנאה לטראמפ. מספיק שהרפובליקנים קצת פחות מתלהבים לצאת לבחור וכמה אחוזים עוברים לדמוקרטים שהאפקט יהיה גדול. לדמוקרטים יהיה קשה לקחת את הסנאט אבל סיכוי טוב בבית הנבחרים, ואם זה יקרה, הם ימררו לו את החיים כמו שקונגרס רפובליקני מירר לאובמה את החיים.

    אגב, מה שמור עשה זה לא פדופיליה אלא מה שנקרא אונס סטטוטורי. פדופיליה זה לילדים קטנים לא לנערות.

    הגב
  • שמעון

    מה אתם מתרגשים, פוליטיקה זה כמו הבימה, או WWF, הצגה. אז תהנו מההצגה, יש הרבה דמויות מצחיקות ומוזרות שם. חבל שאתם מתייחסים להצגה הזאת כאילו זה אמיתי.

    הגב
    • Ollie Wiiliams

      אמנם 90% ממה שהפוליטיקאים אומרים זה הצגה, והרוב שטויות, וכן יש שם כל מיני דמויות שבסיטואציה אחרת היו מצחיקות אותי.
      אבל לא יודע אם שמת לב, החוקים שהם מחוקקים וההשלכות שלהם על החיים דווקא אמיתיים מאוד

      הגב
      • שמעון

        מה נעשה, זה החיים אף אחד לא יבחר בי או בך (אני מניח שגם לך כמו לי אין את הכסף, הקשרים או הכוח בכלל להתעסק עם זה). אז יבחר מי שהכי מושחת והכי הצליח לשמן אנשים, ככה זה היה מימים ימימה ובטח זה לא ישתנה. עדיף שהם לא יעשו כלום מאשר יעשו משהו כי זה כנראה יהיה גרוע יותר.

        הגב
        • Ollie Wiiliams

          אני משתדל להיות בנאדם בסדר ולהתחשב בזולת ביום יום, אז אין לי סיכוי להכנס לפוליטיקה

          הגב
          • איציק

            גם הפוליטיקאים מנסים... לא יוצא, קורה.

            הגב
          • שמעון

            היו אוכלים אותך בחיים שם. לעזור לאנשים :) :) :), האנשים היחידים שאתה צריך לעזור להם זה קבלנים ואז יש לך סיכוי טוב.

            הגב
  • Amir A

    סתם פרט שאני מניח שלא מדברים עליו הרבה בנוגע לתוכנית המיסים של הרפובליקאים, שלדעתי מצביע על השבטיות בעולם הפוליטי, והפעם בדרך שלא מחמיאה בהכרח לתומכי הדמוקרטים.

    * רק אציין שאני צריך לחזור ולבדוק את העובדות שאני כותב עליהן, כי אני מסתמך על מקור אחד

    עד היום מילגות שקיבלו סטודנטים לתארים גבוהים היו פטורות ממיסים. דהיינו, אם אוניברסיטה באה לתלמיד דוקטורט ואמרה לו "תהיה עוזר הוראה ואני אוותר לך על ה-60K שכר לימוד לשנה ואתן לך עוד 20K שיעזרו לך במחיה", ה-60K האלו לא נחשבו כהכנסה החייבת במיסים (ה-20K כן). כדי שתבינו כמה זה משמעותי, מס הכנסה ליחיד על שכר של 20K לשנה הוא משהו כמו $2500. על שכר של 80K הוא משהו כמו $15700.
    מיד יצאו צעקות שבר שהרפובליקאים רוצים להרוס את ההשכלה הגבוהה, מה שהולך יופי עם הסקרים שמראים כי 58% מהמצביעים הרפובליקאים חושבים שלאוניברסיטאות ולהשכלה הגבוהה יש השפעה שלילית על החברה.
    אממה? מסתבר שחוק מס ההכנסה מבחין בין שני סוגים של תמיכה לסטודנטים. תמיכה שבשביל לקבל אותה האוניברסיטה מחייבת את הסטודנט לעבוד כעוזר מחקר/הוראה, ותמיכה שלא מותנית בעבודה. רפורמת המס הנוכחית רוצה למסות רק את הסוג הראשון. דהיינו, אם כדי לקבל את הכסף אתה חייב לעבוד, אז כן, מדובר על הכנסה מעבודה. לעומת זאת, אם האוניברסיטה תתן לך את הכסף בלי לחייב אותך לעבוד אז אין על זה מס גם אחרי הרפורמה. זה לא ימנע ממך לעבוד כמובן כעוזר מחקר/הוראה, אבל אתה לא תהיה חייב לעשות את זה. זה פרט פעוט שמצביע על כך שהבעיה כאן היא באוניברסיטאות ולא בפוליטיקאים. האוניברסיטאות אומרות לעצמן משהו כמו "אם נחייב את הסטודנטים לעבוד אז נוכל לשלם להם שכר נמוך, כי את השאר הם יקבלו כמלגה (60 מלגה + 20 הוראה לדוגמא). לעומת זאת, אם לא נחייב אותם והם לא ירצו לעבוד אז נצטרך לחפש עובדים אחרים ולשלם להם הרבה יותר (60 מלגה לסטודנט +40/50 למורה מן החוץ לדוגמא)." בקיצורו של דבר, בגלל שהאוניברסיטאות התרגלו להתבסס על סגל אקדמי שעובד בשכר עלוב (סטודנטים, מורים מן החוץ), הן לא רוצות להכניס את היד לכיס, והסטודנטים לתארים גבוהים יגמרו עם שיעורי מס הרבה יותר גבוהים. את האש מן הסתם יפנו לרפובליקאים ולרפורמת המס שלהם.

    הגב
    • עסק שחור

      טוב לדעת. תודה. זה לא הוזכר הכתבות שאני קראתי.

      הגב
  • Blue Devil

    תודה, מאד מזדהה!
    במילה אחת: 538 (לא יודע אם זו סיבה או תוצאה)
    משתמשים בכלים מאוד דומים כדי לנתח ולנבא תוצאות בספורט ובפוליטיקה, וגורמים לי לקרוא באותה צורה ובאותה רמת עניין על שני הנושאים

    הגב
    • אנונימוס

      הוא אגב טען שהסיכוי של דאג ג'ונס לנצח דומה לזה של טראמפ ב2016.

      הגב
  • יוסי מהאבטיחים

    אפשר גם להסתכל על זה קצת שונה: המועמד הכי גרוע שהרפובליקנים יכלו להעמיד הפסיד את הבחירות בפחות משני אחוז.
    אין באמת תזוזה, ובבחירות הבאות גם לוטרה רפובליקנית מנצחת שם בדאבל דיג'יטס.

    הגב
  • S&M

    עצום. הקטע שהוא יושב פעור פה ולא יודע מאיפה זה בא לו, הרג אותי. אחד הגדולים!

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *