בני קצת עסוק וביקש שאסכם את המשחק במקומו. בגלל שלא כתבתי כמעט השנה על ליברפול והסתפקתי בתגובות הרי שאשמח לנצל את הכנסת האורחים של בני ולהשתמש במשחק הזה כדי לסכם קצת את חצי העונה הזאת ולהסתכל קדימה.

קל להיזכר בתיקו מול ארסנל לפני כמה ימים כמאפיין את ליברפול השנה, קבוצה שלא מסוגלת לשמור על יתרון גם אם החיים שלה תלויים בזה. אבל האמת שהניצחון על סוונסי מאפיין את הקבוצה של חצי העונה הזאת לא פחות. ניצחון קל מול קבוצה לא ממש טובה שמגיע לא פעם אחרי מחצית ראשונה די בינונית. ב-14 המשחקים האחרונים בליגה, דרך אגב, ליברפול לא מנוצחת עם תשעה ניצחונות וחמש תוצאות תיקו. זה לא הסיטי אמנם אבל גם לא נורא בכלל, הייתי אומר.

בסוף המחצית הראשונה שמתי לב לנתון מעניין באחוזי אחזקת הכדור – 52% ליברפול, 48% לסוונסי. זה הרגיש לי שליברפול היתה הרבה יותר דומיננטיות ובטח אלו לא אחוזים שאתה מצפה להם מליברפול במשחק ביתי מול אחת מנמושות הליגה שלא ניצחה משחק כבר איזה 12 מחזורים רצופים.

אבל הנתון הזה די מאפיין את המשחק של ליברפול השנה מול קבוצות חלשות. אורי קופר המצוין ניתח יפה מאוד את ליברפול של השנה לפני מספר שבועות והראה שקלופ למעשה ויתר על שיטת המשחק המפורסמת שלו של לחץ על היריב בחצי שלו במטרה לייצר איבודי כדור ובמקום נסוג אחורה כשהוא נותן לקבוצה השניה ליזום הרבה יותר. השיטה הזאת תפורה מעולה על החלק ההתקפי של ליברפול, מהמהירים והטכניים בליגה, שמקבל הרבה יותר שטחים פנויים בחלק המגרש של היריב ומנצל אותם למתפרצות מהירות. ראינו היום מצוין איך השיטה הזאת, בטח אחרי הגול הראשון שפתח את המשחק והכריח את סוונסי לצאת קדימה, הורגת קבוצות מהסוג הזה שהמגנים שלהם לא מספיק מהירים לרדוף אחרי ההתקפה המצוינת של ליברפול. אם בשנה שעברה ראינו את ליברפול נוטעת אוהל ופותחת קומזיץ ליד הרחבה של היריבה אבל לא מצליחה לסכן את השער הרי שהשנה מול קבוצות מהסוג הזה ליברפול של קלופ קטלנית בטירוף.

את הבעיתיות בשיטה הזאת אנחנו רואים לא מעט בצד השני של המתרס, בעיקר מול קבוצות טובות. כאשר אתה מאפשר לקבוצה השניה להתקרב לשער שלך, אתה פותח את עצמך לבעיות הגנתיות. כשאתה משחק מול קבוצה כמו סוונסי שיש לה מעט מאוד איומים התקפיים הרי שאפילו הגנה בינונית מסוגלת להתמודד איתן בדרך כלל, כשאתה עושה את זה מול קבוצות כמו טוטנהאם או הסיטי ואפילו ארסנל אתה מאפשר להם לבחון את ההגנה שלך. אנחנו יודעים איך זה נגמר.

עכשיו, הנה נתון שבטח יפתיע אתכם אם לא נתקלתם בו היום: אחרי שיונייטד ספגו שני גולים ביתיים היום בעוד מיניולה שמר על רשת נקיה, הרי שליברפול היא הקבוצה שספגה הכי פחות בביתה (שלושה שערים בלבד) בפריימרליג העונה.

כמובן, אם אתם כמוני ונוטים לראות את חצי הכוס הריקה הרי שתתהו מה זה אומר על מאזן החוץ שלנו. ועדיין – האם יכול להיות שההגנה של ליברפול פחות גרועה ממה שאנחנו חושבים? יותר מזה, יכול להיות שליברפול פחות פריכה ממה שאנחנו נוטים לחשוב?

אין לי תשובות ברורות. למעשה, השבוע האחרון היה מטאפורה מושלמת למאניה-דיפרסיה שהיא ליברפול של העונה (ולמעשה, ליברפול של חמש-שש העונות האחרונות לפחות, מאז שברנדון רוג'רס הגיע אלינו). תצוגות התקפיות מרשימות לצד קריסות מנטליות מרשימות לא פחות. תגידו מה שתגידו על הקבוצה הזאת – משעממת היא לא.

איזה מהן היא הליברפול האמיתית? התשובה היא כנראה שתיהן.

אבל מכיוון שניצחנו היום בצורה די מוחצת אז אני במצב רוח טוב אגיד כזה דבר – ליברפול הרבה יותר קרובה למצב שבו היא מתחרה בצמרת הגבוהה (בעונה שבה הסיטי לא מנצחת את כל המשחקים, מן הסתם) ממה שאנחנו חושבים.

התקפית, לטעמי, לא חסר לליברפול באמת כמעט כלום. כמובן, אם וכאשר קוטיניו יעזוב (להערכתי, כמו סוארז – אחרי המונדיאל) אז נצטרך למצוא לו מחליף הולם כי את הגאונות שלו באמת קשה להחליף. כן, היה נחמד אם היה לנו חלוץ אמיתי מריח שערים, מהסוג שסטארידג' היה פעם, אבל אפשר לקוות שסולנקי יתפתח לאחד כזה וגם אם לא – באמת שלא חסרים כלים התקפיים. חוץ מהסיטי אנחנו הקבוצה שהבקיעה הכי הרבה שערים בליגה ובשלב הבתים של ליגת האלופות שברנו את שיא השערים לשלב הזה.

המקום שבו צריך להשתפר, לא חדש, הוא ההגנה. אבל בואו נסתכל על זה: בצד ימין, עם ההתפתחות של ארנולד, היציבות של גומז (עדיין חושב שהעתיד שלו הוא כבלם) וחזרה של קליין אנחנו מסודרים. בשמאל, איך נגיד, בואו נקווה שרוברטסון ישאר בריא. אני חושב שמאטיפ הוא בלם מספיק טוב לליגה הזאת. לא בלם על, כן בלם ראוי. ובכלל, חלק נכבד מהבעיות של  ליברפול בהגנה נובעות בכלל מקישור אחורי לא מספיק טוב. ההגעה של קייטה בעונה הבאה אמורה לפתור גם את הבעיה הזאת.

אז עם מה זה משאיר אותנו? מרחק של בלם ברמה גבוהה לצד מאטיפ, כשגומז וקלאבן בגיבוי, מלהיות קבוצת צמרת ראויה. הא, כן, ושוער.

תשמעו, אני מאוד אוהב את מיניולה. תקראו לזה תסמונת שטוקהולם אבל אני באמת חושב שהוא לא גרוע כמו שעושים ממנו. יש המון הצלות שאנחנו לא כל כך זוכרים ועם הזמן, אתם יודעים, מתרגלים. נניח, פיטר צ'ך ביום שישי האחרון לא עשה פחות טעויות מאשר מיניולה אבל לו זוכרים את חסד נעוריו והוא חוטף פחות בראש. ועדיין, קבוצה שרוצה לרוץ בצמרת באמת לא יכולה להרשות לעצמה את אותן טעויות. השטות בשער השני מול ארסנל פשוט הרגה לנו את המשחק. אם היינו מחזיקים עוד חמש דקות אני מאמין שהיינו מנצחים את זה. אני לא יודע אם קריוס הוא הפתרון במקום מיניולה, אלוהים יודע שהוא לא חסין מטעויות וכל פעם שהוא משחק בכדור עם הרגל זה התקפון לב. אבל אולי הגיע הזמן לבדוק אם הוא מסוגל להיות האיש שיקח אותנו לשלב הבא. ואם לא – למצוא אחד שכן.

עם שוער שמשרה יותר בטחון על ההגנה, עם בלם שיחליף את לוברן האיטי ועם קייטה באמצע – אני מאמין בליברפול הזאת.

וכל מה שאמרתי ימחק וישכח בדיוק עוד שבוע, כן?

***

עוד כמה מחשבות ספורדיות מהמשחק היום:

– רק לי הגול הנהדר של אלכסנדר-ארנולד הזכיר את הבומבה של פלאנגן מול טוטנהאם לפני כמה שנים, גם אז במשחק שנגמר 5-0? בואו נקווה שהסוף יהיה שונה. אני ממש אוהב את הבחור הצעיר הזה (ודי מבסוט מקלופ שלא שוחק אותו אלא מקדם אותו באיטיות).

– מהצד השני של המגרש – אני לא אגיד שאני שמח שמורנו נפצע אבל אולי, אולי אולי, איך נגיד – גם לא נורא עצוב מזה. וברצינות, למישהו יש הסבר איך שחקן ששנה שעברה לא שיחק בכלל הפך לבאנקר בהרכב השנה בעוד שרוברטסון היה צריך שמורנו יפצע כדי לקבל הזדמנות ולהראות שהוא סולידי הרבה יותר?

– אולי זה רק בראש שלי, אבל איזה הבדל עצום בין לוברן על המגרש לבין מאטיפ עליו. כל כך הרבה יותר שקט בהגנה.

– לאלנה עוד לא שם, אבל טוב לראות אותו חוזר. נצטרך אותו בהמשך. גם אותו קלופ מחזיר לאט לאט וטוב שכך.

– עוד דבר מצוין – הספסול של מאנה. הוא חייב להבין שיש השלכות לדרך שבה הוא שיחק בשבועות האחרונים, לקלות ראש שבה הוא ניסה את המספרת מול ארסנל או האנוכיות כשלא מסר מול אברטון.

– בניגוד להרבה אנשים, אני לא מתרשם באורח חריג מאוקסייד-צ'מברליין. אין לו טכניקה יוצאת דופן (למרות הגול היפה) או מסירות עומק יפות או טאץ' מרשים. קשה לי לראות איך הוא מצדיק את תג המחיר שלו (בטח בהשוואה לסאלח שנקנה בערך באותו המחיר). אבל מה שחשוב זה שהוא נותן את המקסימום שלו – וזה סבבה לגמרי. הגול שלו היום היה מה שפרשנים קוראים "גול של נחישות" והעובדה שיש ארבעה שחקנים שטובים ממנו לפניו בהרכב מכריחה אותו לנצל למקסימום את ההזדמנויות שלו. ובדיוק בשביל זה קלופ הביא אותו.

– ככה בקטנה, אתם שם מקדימה – אם אתם מקבלים הזדמנות בשתי דקות האחרונות של המחצית – אם אפשר, בבקשה, לשים את זה ברשת.

– 14 המשחקים האחרונים של קוטיניו:

https://twitter.com/empireofthekop/status/945723812150235137

– ברצינות, איך מחליפים כזאת גאונות?

https://twitter.com/AnfieldExpress/status/945711180353556480

 

נו האדל
הכי הכי