אז אתם חושבים שלזה אלכס פרגוסון התכוון כשאמר "פוטבול, בלאדי הל"? כי עם כל הכבוד, נראה לי שהסיומת של מינסוטה-סיינטס היתה עוד יותר מותחת מאשר גמר הצ'מפיונס ההוא. איזה משחק. איזה סוף שבוע. תקשיבו לקהל פה:

https://twitter.com/Vikings/status/952737772321767424

כל שנה אני מכריז על סוף השבוע הזה כעל זה הכי טוב בשנה ומדי פעם זה מתפקשש לי אבל לא השנה. הו לא. אם אנחנו מקבלים שניים מתוך ארבעת המשחקים טובים זה נחשב לסופש טוב, אז הפעם קיבלנו שלושה מארבעה (ואם קנזס סיטי היו מנצחים את טנסי, היינו מקבלים אולי אפילו ארבעה) כשהאחרון שבהם אחד המטורפים שאני זוכר. מסתבר שזאת פעם ראשונה בהיסטוריה שמשחק פלייאוף נגמר ב"וולק אוף ט"ד" ברבע הרביעי. מדהים.

אני יודע שאני חוזר על זה מדי פעם, אבל אנשים שלא אוהבים ספורט, ברצינות, בשביל מה אתם קמים בבוקר?

עכשיו רק צריך לסכם את הדבר הזה ובאמת שאין לי מושג מאיפה מתחילים. נראה לי יהיו פה איזה 4,000 מילה, עמכם מראש הסליחה (טוב, בסוף יצא רק 2,700. לא נורא).

לפני שניגע במשחקים הספציפיים, מתבקש שניה להסתכל על התמונה הרחבה. סוף השבוע הזה הוכתר כקרב בין הק"בים המנוסים – בריידי, בריס, ביג בן ומאט ראיין, נגד אלו שראו פלייאוף בעיקר בטלוויזיה – קינום, בורטלס, פולס ומאריוטה. במפתיע (לפחות לי) זה נגמר כמעט בנוקאאוט לטובת הק"בים הלא מנוסים, כשרק בריידי מצליח להתגבר על קללת הק"בים שהיו בסופרבול ולעבור לשלב הבא.

מה אפשר ללמוד מזה?

קודם כל, כמו תמיד: אף אחד לא יודע שום דבר. כל פעם מחדש צריך ללמוד את הלקח על בשרנו. ואם ראיתם את ג'קסונוויל שמה 45 נקודות על פיטסבורג, אצלה בבית, ובכן, אתם לפחות חכמים כמו הבחור הזה (מה הסיכויים, לעזאזל?):

https://twitter.com/pweteybird/status/952715701252513792

ואם נתייחס לזה ברצינות, הרי שהכי קל זה לדבר על כך שהמטוטלת ב-NFL עברה קצת יותר לצד ההגנה כך שהיכולת של הק"ב קצת פחות משפיעה, כמו שדיברנו לא מעט במהלך השנה. אבל שוב, כשג'קסונוויל מנצחת את פיטסבורג 45-42 וכשקייס קינום משחק לא פחות טוב מאשר דרו בריס אז אני לא בטוח כמה התיאוריה הזאת מחזיקה מים. כן, הגנות חשובות – ניק פולס נתן חצי שני מצוין והיה טוב יותר מאשר מאט ראיין אבל זה כנראה גם ובעיקר בגלל שלפילי יש הגנה מצוינת. היכולת של קייס קינום מול הסיינטס היתה גם מושפעת מההגנה הבעייתית משהו של הסיינטס, בעוד ההגנה המצוינת של הויקינגס, במיוחד בחצי הראשון, ידעה לחטוף את בריס פעמיים במהלכי הגנה נהדרים.

אבל, זה לא הכל. אני חושב שהאלמנט הבאמת חשוב פה זה רמת האימון. כשהפער בין הקבוצות, כמו שקורה בדרך כלל בפלייאוף, הוא לא גדול במיוחד, הרי שכל יתרון קטן יכול לעשות את ההבדל. ויתרון במאמן הוא לא קטן בכלל. כשקבוצה כמו פילי מגיעה בתור סיד 1 ואז מאבדת את הק"ב פרנצ'ייז שלה אז קל לשים אותם בתור אנדרדוג אבל צריך לזכור שיש סיבה שהם הגיעו לשם וזה לא רק ק"ב. מינסוטה, עם קייס קינום כל העונה, על אחת כמה וכמה. כמו שציינתי שבוע שעבר, קל מאוד להיות דטרמיניסטים ולהגיד – דאג מארון מאמן יותר טוב ממייק טומלין ובגלל זה הוא ניצח, בטח ובטח בליצ'ק על מולרקי, אבל העולם לא עובד ככה. מאמנים גרועים מנצחים מאמנים טובים לא פעם. מאמן טוב יעזור לך להפוך את המשחק לתחרותי, בסוף המשחק מוכרע על אינץ' לפה, אינץ' לשם. אבל אל תספרו לי שאימון לא חשוב. אולי אפילו לא פחות חשוב ממי שעומד לך מאחורי הסנטר.

אז מה היה לנו במשחקים עצמם?

נתחיל בניצחון של פילי על אטלנטה. אף אחד לא האמין בהם, כמו שהבחור עם המסיכה הקריפית של הכלב למעלה הראה לנו. להיות אנדרדוג בבית שלך כשאתה מספר אחד בחטיבה הכי קשה? אבל פילי הראו שהם עשויים מחומר מיוחד. בעיקר בצד ההגנתי שעשה עבודה מצוינת סך הכל והצליח להשאיר את הקבוצה שלו במשחק בחצי השני, מספיק כדי לתת את הפוש בחצי השני לניצחון  – ואז גם להחזיק אותו בשיניים מול דרייב של אטלנטה שנראה כאילו נועד להיגמר באנד זון.

מדהים כמה ההתחלה של המשחק הזה היתה דומה לזו של הפאלקונס בשבוע שעבר. שני פאמבלים של פילי שנתנו את הכדור לאטלנטה במיקום נוח. ק"ב יריב בהופעה ראשונה בפלייאוף עם ידיים רועדות. מאמן אולי לא צעיר אבל כן בהופעת פלייאוף ראשונה כמאמן ראשי. רק שבניגוד לשבוע שעבר, אטלנטה לא גמרה את המשחק הזה מוקדם ואיפשרה לפילי לחזור למשחק. וזה בזכות ההגנה המצוינת של פילדלפיה שכמו כל השנה הפעילה המון לחץ על הק"ב וגם מנעה מהרצים של אטלנטה להשיג יארדים על הקרקע. בחצי השני, כבר קצת ירד האדרנלין מהדם של ניק פולס והוא הפך להיות יעיל מאוד, גם אם לא מדהים, מה שהספיק כדי להכניס שני פילד גולס שהספיקו.

העובדה שפילי אירחה בבית אמיתי (לא הבית המזויף שיש לראמס שנותן מעט מאוד יתרון ביתיות) במזג אוויר חורפי ולא בשמש של דרום קליפורניה, גם בלא ספק עזרה ואני מאמין שמול מינסוטה שבוע הבא זה גם יהיה מאוד משמעותי. הדבר העיקרי שצריך להטריד את האיגלס זה חוסר היכולת שלהם להמיר את ה"ארבע נקודות פליי" כמו שלומבארדי אוהב לקרוא להם, כלומר – לקחו פילד גול פעם אחר פעם במקום ט"ד (וכמה היה חשוב הפילד גול לפני המחצית שהכריח את אטלנטה ללכת על ט"ד בסוף?). לאור היכולות של ההגנות, אני מצפה למשחק עם סקור מאוד נמוך שבוע הבא (אבל שוב, מה אני יודע?)

מהצד של אטלנטה הרבה מאוד אכזבה בגלל התוצאה הסופית כשהם היו מאוד קרובים לנצח את המשחק הזה. אבל האמת היא שהשנה לא "הגיע" לאטלנטה להגיע רחוק. כל השנה ההתקפה שלהם גימגמה ולכן זה לא מפתיע שגם במשחק פלייאוף זה קרה. מסתבר שההתפוצצות על הראמס שבוע שעבר (שגם, לא היתה לגמרי התפוצצות) היתה בהחלט חד פעמית. במשך כל העונה ראינו שההתקפה של הפאלקונס לא דומה לזו של שנה קודם, כנראה בגלל ההחלפה של מאט שנהאן בסרקסיאן (אימון קובע אמרנו, לא?) וקיבלנו בדיוק את אותו הדבר במשחק הזה. אני לא אוהב להכנס לפליי-קולינג ספציפי שהרבה פעמים יש לנו נטיה לשפוט לפיו יותר מדי כשהוא נכשל ולשכוח ממנו כשהוא מצליח אבל קשה להימלט מההרגשה שהפליי האחרון במשחק ובכלל כל ארבעת הפלייז ברד זון היו חסרי השראה והזכירו את כל מהלך העונה של אטלנטה.

והנה נתון ששידרו שוב ושוב אתמול אחרי המשחק – במהלך העונה, מאט ראיין היה 1 מ-18 לחוליו ג'ונס ברד זון. 1 מ-18! אז מה, היית אומר שאולי היריבות יודעות שאתה הולך לג'ונס ושמות עליו שני שחקנים ואולי עדיף לנסות ללכת למישהו אחר (היה עליו רק שחקן אחד במסירה האחרונה, דרך אגב)? ואז מה, נרד על אטלנטה שהם לא הולכים לשחקן הכי טוב שלהם? אבל המהלך האחרון, הריצה הזאת הצידה שגמרה לך חצי אנדזון, לשים בפנים פולבק כשאין לך כוונה לרוץ ואתה מזיז אותו הצידה ומאבד בעצם שחקן אליג'בל. מה אני אגיד לכם. ראיתי פלייקולינג טוב מזה.

אימון משפיע. וההתקפה של אטלנטה צריכים מאמן טוב יותר.

המשחק היחיד שהלך כמו שציפינו היה זה שבין הפטריוטס לטנסי. יש לזה סיבה, כמובן – הפטס הם קבוצה שלעתים נדירות מפסידה לאנדרדוג. כמובן, זה קרה להם מדי פעם – הג'טס, בולטימור, הפאקינג ג'איינטס בסופרבול של 2007 – אבל כשקבוצה משחקת כל שנה בפלייאוף, מדי פעם היא תפסיד, אף אחד לא מושלם. כשאתה מסתכל על הרקורד שלהם במשחקי דיוויז'ן – 12-2 ועל זה שהם עולים לגמר החטיבה פעם שביעית ברציפות קשה שלא להתרשם מהעקביות של הקבוצה הזאת.

כן, הם בדרך כלל נהנים מיריבות נוחות (מה שנובע לא מעט מהעובדה שהם דואגים לסיים ראשונים בחטיבה בדרך כלל, כן?) אבל גם יריבות נוחות צריך לדעת לנצח. אתם מוזמנים לשאול את אנדי ריד או מייק טומלין על זה. וכן, אני עדיין חושב שההפסד שבוע שעבר על אנדי ריד, עוד יותר אחרי המשחק של אתמול. כי טנסי באמת קבוצה לא טובה. הק"ב שלהם בינוני, ההגנה שלהם חלשה, כמעט ואין להם פליימייקרס בהתקפה. ולקנזס סיטי היה יתרון 21-3 במחצית. אבל בעיקר בגלל הדרך שבה הפטס ניצחו את המשחק הזה.

הם פשוט לא עשו שום דבר מיוחד שלא ידענו קודם. דרק הנרי הוא הפליימייקר העיקרי בהתקפה של טנסי, מה הפטס עשו? התמקדו בו לגמרי וחיסלו אותו עם 28 יארד על הקרקע בלבד כשאף ריצה לא ליותר מ-4 יארד. ותסתכלו על מה שבריידי עשה במשחק הזה. אלוהים יודע שאני חולה על בריידי וכשאתה מסתכל על המספרים – יותר מ-300 יארד, שלושה ט"ד בלי אינטרספשן אז זה נראה כמו עוד מופע דומיננטיות של הגדול מכולם אבל האמת שבריידי לא היה אדיר במיוחד במשחק הזה. הוא פשוט לקח מה שהגנת טנסי נתנה לו. אחרי שני דרייבים ראשונים שבהם מקדניאלס ובריידי בחנו מה טנסי שמים מולם הם הבינו שהצ'ק דאונס לראנינג בקס ומסירות קצרות לאמצע (כמו תמיד מול הגנות של דיק לבו) פתוחות לגמרי – וזה מה שהם עשו. מסירה קצרה אחרי מסירה קצרה עם בדיוק שני ניסיונות למעל 15 יארד (שנכשלו), היי – זה בדיוק הדברים שאלכס סמית למעשה יודע לעשות מצוין. כן, לבריידי היה את גרונק, מה שלסמית לא היה אחרי שקלסי נפצע אבל באמת שכשאתה מוביל ב-18 מול קבוצה מהסוג הזה אתה לא אמור לאבד יתרון כזה.

וזה אולי מה שעושה את הפטס לכל כך מצליחים – הם יודעים לקחת את מה שנותנים להם וכמעט אף פעם לא יפלו מול קבוצה פחות טובה מהם. ובדרך, הם מקבלים שיא סאקס בפלייאוף משחקנים עם שמות של ג'יגולו כמו ז'אן פרנסואה (או משהו כזה). כי זה מה שבליצ'ק יודע לעשות (וטוב, גם השופטים לא טמנו ידם בצלחת, כאילו הפטס היו צריכים את זה)

והנה קבוצה שכן הצליחה להפסיד לקבוצה פחות טובה ממנה. מילא פיטסבורג היו מפסידים כשג'קסונוויל מצליחים לעצור את ההתקפה שלהם. אבל, למרות טעויות של ביג בן בחצי הראשון, ההתקפה של הסטילרס שבאמת מלאה בפליימייקרס הצליחה להתמודד יפה עם ההגנה הרצחנית של ג'קסונוויל. 469 יארדים וחמישה ט"ד מהק"ב שלך (אפילו שזה בא עם אינטרספשן ועוד פאמבל שחזר לט"ד) זה באמת מעל ומעבר למה שהיית מצפה שינצח את ג'קסונוויל. פיטסבורג הפסידו כי ההגנה שלהם לא הצליחה להתמודד עם ההתקפה הדי מוגבלת של ג'קסונוויל. בהתחשב בהתבטאויות של שחקני פיטסבורג השבוע, זה לא יהיה מוגזם להניח שהראש שלהם היה כבר בשבוע הבא במשחק מול הפטריוטס. כמו למשל זה. אתם יכולים לראות שחקן פטריוטס מתעסק בכלל ביריבה בעוד שבועיים?

וזה חבל, כי לביג בן שנתן משחק ענק עם השלמות אדירות בדאון רביעי זה לא מגיע ולאנתוניו בראון שנתן משחק אדיר כשהוא לא לגמרי כשיר זה לא מגיע. אבל ההגנה של פיטסבורג פשוט לא הגיעה מוכנה. כמו עם טנסי, המפתח לעצירה של ג'קסונוויל זה עצירה של משחק הריצה, לדאוג לשמור את בורטלס בפוקט ולשים את הכדור בידיים שלו שינצח אותך. אבל ההגנה של הסטילרס, בדיוק כמו מול הפטס בכל השנים האלו, היתה שקופה מדי. הם לא הצליחו לעצור את פורנט וגם לא הצליחו לעצור את בורטלס, שהיה הרבה יותר טוב מהמצופה.

בתחילת המשחק, כשג'קסונוויל עלו ל-14-0 מהיר (ואחר כך ל-21-0) חשבתי שאין סיכוי שפיטסבורג חוזרים מזה פשוט כי ג'קסונוויל קבוצה מעולה בלהחזיק יתרון. בסופו של דבר, פיטסבורג דווקא הצליחו לחזור למשחק באמצעות ההתקפה שלהם אבל המתנות האלו שהם נתנו ליגוארים בתחילת המשחק היו פשוט יותר מדי.  בורטלס אמנם לא נתן איזה מספרים מדהימים, בסך הכל 14 השלמות ל-214 יארד וט"ד אחד, אבל הדבר החשוב היה שהוא לא עשה טעויות כמעט בכלל. אפס סאקים מלמדים על לחץ לא קיים מהצד של פיטסבורג וזה פשוט לא מספיק טוב. בפיטסבורג לא אוהבים לפטר מאמנים (זה אנדרסטיימנט, כן? מינוי למאמן בפיטסבורג הוא כמו מינוי לבית המשפט העליון – אתה שם עד שאתה מחליט לפרוש) אבל הגיע הזמן שיבינו שם כבר שטומלין פשוט לא מאמן טוב מספיק. הוא יודע לתת נאומים יפים אבל ההכנה שלו למשחקים עלובה. ביג בן כבר הודיע לשמחתי שהוא חוזר לעונה הבאה, זאת הזדמנות אחרונה אולי שלו להוסיף עוד תואר לארון שלו. מגיע לו מאמן טוב יותר.

לגבי ג'קסונוויל, אני יודע שהרבה אנשים יחשבו שמדובר בנאחס וכאלו אבל אני באמת רואה אותם עושים חיים קשים לפטס שבוע הבא. הגנת המסירה שלהם מצוינת, עם שני קורנרים נהדרים, והם ימררו את החיים של בריידי. ההתקפה שלהם כמובן הרבה פחות מוצלחת אבל לפטס תמיד לא קל מול ק"ב שרץ. ובניגוד לפיטסבורג, יש להם גם מאמן מצוין. לא יודע אם הג'אוארס ינצחו את זה (לא הייתי מהמר על זה), אבל אם הם יעלו ליתרון מוקדם – לך תדע.

טוב, הגענו למשחק האחרון של סוף השבוע הזה שלא רק היה הטוב מכולם אלא גם אחד הטובים שראינו בשנים האחרונות. בשלוש הדקות האחרונות של המשחק היו ארבעה חילופי יתרון שזה מספרים של כדורסל, לא של פוטבול. כאילו ה-NFL אמרה – אתם חושבים שגמר המכללות השבוע היה אדיר? תראו את זה!

בסוף המחצית הראשונה, כשמינסוטה ירדו ביתרון 17-0 חשבתי (ויש לי ציוצים שיוכיחו את זה) שהמשחק לא גמור. זה הזכיר לי יותר מהכל את הסופרבול האחרון שבו בליצ'ק אמר "הרגשתי שהיתה לנו שליטה במשחק אבל לא שליטה בתוצאה". אותו דבר היה נכון לגבי הסיינטס. למעשה, בריס חרך את ההגנה של מינסוטה והסיינטס היו קרובים להבקיע בכמה הזדמנויות אבל סבלו מחוסר מזל וממהלכים אדירים של ההגנה של מינסוטה – חטיפה אתלטית נהדרת בפעם הראשונה, כדור שהוסט מהידיים של ליינמן (שבכלל היה עם הגב למהלך) ישר לשחקן הגנה בפעם השניה ואז סאק ממש לפני המחצית שהיה אחראי להחטאה של הפילד גול.

במחצית השניה זה התגשם כשהסיינטס עשו בדיוק את מה שהפטריוטס עשו בסופרבול ושמרו על תוכנית המשחק שלהם. לא בעטו אונסייד קיק בתחילת המחצית, הלכו למה שיש להם לאט לאט והצליחו לצמק עם ט"ד מתודי של בריס. דקה אחר כך הם השיגו את איבוד הכדור הנחשק ושמו עוד ט"ד מהיר. בשלב הזה המשחק הפך לחילופי יריות כשההגנות עייפות מאוד ושתי הקבוצות מצליחות להגיע לצד השני של המגרש די בקלות אבל מתפשרות (אולי קצת יותר מדי) על הפילד גול, מה שהשאיר לצד השני זמן. ואז לצד השני עוד זמן.

ובסוף, הט"ד הזה.

עם כל הרומנטיקה של ט"ד מנצח ל-60 יארד, אין ברירה אלא להודות שמדובר קודם כל בטעות הגנתית. אם במקום לנסות להכנס בעוצמה בדיגס בניסיון להוציא ממנו את הכדור (ולפספס לגמרי), מרכוס וויליאמס – רוקי בסך הכל – תופס את דיגס באוויר ומוריד אותו לקרקע, למינסוטה אין זמן על השעון להריץ עוד מהלך. אבל זה חלק מפוטבול, הטעויות האלו, בטח אצל שחקנים צעירים. מקווה רק שזה לא יהרוס את השחקן, מה שקרה ללא מעט שחקנים שביצעו טעות קריטית במצב כזה.

קשה לי קצת, האמת, להשתחרר מהתחושה ש"הגיע" לניו אורלינס להפסיד את המשחק בגלל ניהול המשחק הגרוע של המאמן שלהם. בסוף הם לא הפסידו בגללו, אבל שני הצ'אלנג'ים המיותרים לגמרי שלו שעלו לו בשני טיים אאוטס, ההחלטה המוטעית לדעתי לעשות פאנט בפיגור 6 בדאון שלישי ואחד (נכון, היה מלא זמן במשחק אבל החוזק של הסיינטס היה ההתקפה שלהם כל המשחק ואתה צריך לשחק לחוזק שלך) – נדמה שפייטון פשוט עשה כל טעות אפשרית. (עדכון – מסתבר שכנראה המוניטור של הסיינטס למעלה לא עבד ולכן פייטון לא יכל לדעת באמת מה קרה במהלך. מעניין מה היו אומרים על הפטס אם כזה דבר היה קורה)

וכן, גם מגיע למינסוטה. בזכות קייס קינום שאף אחד לא האמין בו (ואישית מזכיר לי כשהוא לובש קסדה את אדם סנדלר) ובזכות אדם ת'ילן שכולם מסתכלים עליו ורואים רסיבר לבן ואומרים לעצמם – נו, מה הוא שווה רק כדי לגלות שהוא שווה הרבה. בספר של מייקל לואיס עליו דיברתי שבוע שעבר הוא כותב על ג'רמי לין, שחקן הכדורסל הזכור מ"לינסנטי" שפרץ לפני כמה שנים במפתיע לגמרי כשקיבל הזדמנות, אחרי שלאף אחד לא היה מושג מיהו. כשהסתכלו על מדדים שונים, הסתבר שלין הוא אחד השחקנים הכי אתלטיים בליגה אבל בגלל שהוא ממוצא טיוואני, אף אחד לא חשב בכלל שהוא יכול להיות אתלטי (אחת הדוגמאות שהכי אהבתי שהוא נותן שם מדאריל מורי, ה-GM של יוסטון, זה שהוא מכריח את הסקאוטים שלו כשהם מתארים שחקן להשוות אותו לשחקן ממוצא שונה, בצבע עור שונה. זה מוציא אותם לגמרי מפוקוס). לכו תדעו כמה ת'ילן כאלו יש שלא קיבלו הזדמנות רק בגלל צבע העור שלהם.

וזה גם קצת מגיע להם על המשחק ההוא ב-2009 כשהסיינטס הפעילו את הבאונטי גייט שלהם שעלה לברט פארב בזעזוע מוח ועזר לסיינטס להגיע לסופרבול לראשונה. קארמה איז א ביץ', נקמה מוגשת קרה וכו'

***

עוד כמה דברים קטנים:

– לשלושה מארבעת הק"בים שישחקו בשבוע הבא יש חמש הופעות פלייאוף ביחד. לבריידי יש חמש טבעות.

– אנחנו משחק אחד מסופרבול ביתי (אמיתי) ראשון אי פעם.

– כמה מטומטם היה הסיקוונס של טנסי ממש לפני החצי בפוקסבורו? דאון רביעי ואחד כשאין להם טיים אאוט ו-25 שניות על השעון – והם עושים מהלך ריצה שלוקח אותם ארבעה יארד אחורה. באמת, אתם רוצים לנצח את בליצ'ק בבית שלו ככה? באמת מקווה שהניצחון הקצת מקרי שבוע שעבר על טנסי לא יגרום לטייטאנס להשאיר את המאמן הכושל הזה עוד עונה.

– הגיע הזמן שמאמנים יפסיקו להשתמש באונסייד קיק אלא בתור מוצא אחרון בלבד. כשנשארו קצת יותר משתי דקות על השעון ואתה בפיגור ט"ד עם שלושה טיים אאוטס, אין שום סיבה להכניס את היריבה לתוך הפילד גול ריינג' שבעצם יגמור את המשחק, כמו שפיטסבורג עשו. מאז ששינו את החוקים לפני כמה שנים ולא מאפשרים לקבוצה לרכז את השחקנים שלה בצד אחד של הבעיטה (אחד השינויים שאני הכי שונא ולא מבין למה עשו כשהם בעצם פוגמים באחד הדברים שעושה את המשחק הכי מרתק) הסיכוי לעשות ריקברי לאון סייד קיק הפך לקטן מאוד ולכן מדובר בהימור מיותר. לתשומת לב המאמנים.

– חייב להשיג לעצמי את האוהל הכחול הנשלף הזה. נראה לי מאוד יעיל בקמפינג, חבל שלא היה לי אותו במילואים.

– הסטריפ-סאק פאמבל שחוזר לט"ד – זה רק אני או שראינו את המהלך הזה חוזר על עצמו על ידי ג'קסונוויל בכל משחק השנה?

– אני יודע שהיו הרבה הימורים שתלויים בזה אבל כמה מטומטם היה הקטע שהשופטים החזירו את הקבוצות במינסוטה לבעיטה שאחרי?

– סטטיסטיקות שרק אמריקאים מסוגלים להם:

– אתם חושבים שבאיזה פאב יושב לו ג'ף פישר ומספר לשכן שלו על איך הוא "בנה" את שני הק"בים שהולכים לשחק בגמר ה-NFC?

– מסתבר שבליצ'ק יודע להשתעשע. בדרכו שלו.

– יכול להיות שגרונק בלע את אמנדולה?

החגיגה הנהדרת הזאת של מינסוטה, רק קייס קינום לא שם לב שהחברים שלו הלכו מזמן

עוד שבוע אחד של פוטבול ואז הדממה הארוכה. תהנו מזה כל עוד זה פה.

פרידה מקוסם
גן העדן האבוד (חלק א') / משה יחזקאל