בני יעלה, אני מאמין, פוסט על המשחק מתישהו היום או מחר אבל ממש מדגדג לי באצבעות לכתוב על המשחק הזה. כולכם הולכים לישון ואני תקוע בחוף המערבי בשעה 2 בצהריים, על מה נדבר, הירי בפלורידה? זה כל כך מדכא שעדיף להתרכז בכדורגל.

היה משחק מושלם, באמת. חוץ מה-15-20 דקות הראשונות שלטנו לגמרי במשחק וההרכב שקלופ העלה על שלושה קשרי אמצע היה לחלוטין הדבר הנכון כשהנדרסון ומילנר שולטים מאחורה וג'יני – במשחק מצוין סוף סוף שלו בחוץ – מניע את השלישיה הקדמית בדיוק מושלם. על השלישיה שמקדימה באמת שאין לי מה להוסיף. היה ברור לי שמאנה לא שכח איך משחקים ושהוא צריך את הקרדיט כדי לצאת מהצרות שלו. ואם במשחק שבו הוא מבקיע שלושער אני עדיין מרגיש שהוא לא חד לגמרי – בהחלט יש מקום לתקווה.

בכל מקרה, עם עוד קצת פוש קדימה, זאת תהיה אחת העונות היותר טובות שלנו בעשור הזה. רבע גמר צ'מפיונס לפחות (נראה לי שאפילו ליברפול תתקשה לאבד יתרון כזה) ואם נצליח להגיע לליגת האלופות, בטח ובטח לסיים שניים – נוכל לראות את ההתקדמות העונה שציפינו לה. הדבר הבאמת חשוב זה היציבות. כבר חזרנו לליגת האלופות עם רוג'רס ואז לא הצלחנו לעבור את שלב הבתים וסיימנו מקום שישי כמדומני. גם הצלחנו להגיע לגמר גביע אירופה עם קלופ – רק שאז סיימנו מקום שביעי. לייצר רצף בליגה עם הצלחות באירופה זאת הדרך הנכונה. אם תמשיך להיות בצמרת לאורך זמן, מתישהו הדברים יסתדרו וגם תתמודד על האליפות.

**

אבל לא על זה רציתי לדבר אלא על שני שחקנים שלא הזכרתי בסיכום המשחק, למרות שלטעמי – אפילו שמאנה הבקיע שלישיה, סאלח הבקיע גול אדיר ופירמינו היה, טוב פירמינו – היו הטובים במגרש. אני מדבר על שני המגנים שלנו. זה היה משחק פשוט אדיר שלהם. ולא הראשון העונה.

בהתחלה, פורטו לחצה באגף של ארנולד אבל הוא פשוט לא התרגש מזה, סגר את השחקן שלו מעולה פעם אחר פעם, לא התפתה לגלישות מסוכנות ובהמשך גם הצטרף להתקפה והיה מאוד משמעותי בה. (שמעתי שגוטמן חושב שהוא לא ראוי לליברפול. אתם מוזמנים להגיד לו שאני לא חושב שהוא ראוי לטלוויזיה 32 אינץ' בחדר שינה שלי) רוברטסון, מהצד שלו, היה אולי צריך לעבוד קצת פחות קשה בהגנה אבל בהתקפה? הוא עוד לא מרסלו אבל אני כל כך אוהב אותו. היכולת שלו לשדרג את ההתקפה, הקרוסים המושלמים, אחד מהם הוביל גם לגול, הלחץ הבלתי פוסק, האחריות. שכחתי כבר איזה כיף זה שיש לך שני מגנים שאפשר לבנות עליהם.

והנה הקטע – אם לא מזל משמיים, לא היינו רואים את השניים האלו על המגרש הערב.

חוץ מהרכש של סאלח, שני המהלכים הכי גדולים שקרו לליברפול העונה היו – הפציעה של קליין והפציעה של מורנו.

זה עצוב, אבל זה המצב. יכול להיות שאם מורנו היה עושה עוד חמש-שש שטויות אז קלופ היה משתכנע לספסל אותו למשחק גביע אבל לפי פתיחת העונה – הוא לגמרי היה נעול עליו. קליין? לדעתי זה השחקן של ליברפול שפתח הכי הרבה משחקים שנה שעברה. הבאנקר הכי גדול בהרכב של קלופ. וזה לא שקליין לא שחקן טוב, אבל אתם יודעים, הוא בסדר. אחרי גלן ג'ונסון זה היה שידרוג עצום אבל אחרי שהתרגלנו לזה שלא צריך לפתח חרדה כל פעם שמגיע כדור לשחקן יריב באגף ימין שלנו, אפשר להסתכל מעבר לזה וקליין הוא, טוב, בסדר. בהגנה הוא יציב אבל בהתקפה התרומה שלו היא כמעט אפס. ובכדורגל היום אתה פשוט לא יכול להרשות לעצמך מגנים שלא תורמים.

וקלופ הוא אחד מאלו שהכי נודעו בשילוב של צעירים בזמנו. אבל זה המצב בכדורגל של היום – שילמת על שחקן 20 מיליון יורו, אין מצב שתפתח עם שחקן שעלה מהאקדמיה במקומו. הסיבה העיקרית – אם הרכש שלך מפשל אז כולם יאשימו אותו אבל אם השחקן הצעיר שלך מפשל, כולם יאשימו אותך (אני יודע שרוברטסון הוא גם רכש, אבל מדובר בשחקן צעיר שהגיע על תקן מחליף שאמור להתפתח, לא נראה שקלופ בנה עליו). לאף מאמן היום אין זמן לתת לשחקן צעיר להתבשל. אפילו לא לקלופ. ועם כל הכבוד למשחקי U23 או השאלות לקבוצות אחרות – המקום שבו אתה מתבשל זה על המגרש, משחק נגד שחקני צמרת.

אני רואה שחקן כמו וודברן מהאקדמיה שלנו – האיש כובש בנבחרת ווילס וברור שהוא כוכב בהתהוות, ועדיין לא מקבל חצי הזדמנות בהרכב. וזה עצוב לי. כי אני חושב שהיום לא היינו רואים שחקנים כמו אואן או ג'רארד מקבלים בכלל הזדמנות בהרכב. הם היו משחקים בכמה משחקי גביע הליגה, נשלחים בהשאלה לאיזה קבוצת פריימרשיפ ואחרי שנתיים נמכרים ונעלמים. ראינו את זה קורה כל כך הרבה פעמים בשנים האחרונות.

אני יודע שאין אוהד שיעדיף פיתוח שחקן צעיר, עם הטעויות שבאות איתו, על חשבון הצלחה של הקבוצה. אבל ההצלחה של רוברטסון וארנולד השנה מראה שאחד לא חייב לבוא על חשבון השני. כי כשזה עובד – זה כל כך כיף.

חוץ מזה, מוקדם מדי לבדוק הישארות עם המדים הכתומים לתמיד?

העובדות ורק העובדות
דה בראקטס 2018