איך מתחילים לסכם כזה משחק?

נתחיל מהחצי הראשון שבו ליברפול ניצלה בדיוק את החללים מאחורה שדיברתי עליהם כדי לייצר שני גולים (ועוד אחד של צ'מברליין שנבע מטעות הגנתית ובעיטה מאוד יפה)? או שנדבר על מרכז המגרש של ליברפול – הנדרסון, מילנר וצ'מברליין – שלושה אנגלים מושמצים שפשוט חיסלו את הסיטי באמצע ולא נתנו להם בכלל להתקרב לרחבה של ליברפול (צריך גם להודות שפפ עזר להם לא מעט עם המיקום של דה ברוינה בחצי הראשון שהיה הזוי למדי). או שנדבר על אלכסנדר שבמחי ארבעה ימים הפך מהשחקן שאתה הכי מפחד ממנו בקבוצה שלך לזה שסוגר את סאנה הרמטית? ואולי לדבר על הבטחון שואן דייק הכניס להגנה שלנו כשפתאום לא כל כדור קרן הוא התקף לב?

ואולי בכלל כדאי לדבר על החצי השני, שבמידה מסוימת היה אפילו יותר מרשים מהראשון. היתה נקודה, אחרי הפציעה של סאלח, שהשער של סיטי היה באוויר. ההגנה נראתה בלי אוויר והסיטי ישבו לנו על השער. יכול להיות שאם הם מבקיעים באותה נקודה הכל היה שונה אבל אז, ההגנה התעשתה, מילנר (אדיר אדיר היום) היה בכל מקום, הרחבה הפכה לנעולה וסיטי פתאום הזכירה את ליברפול שיושבת על השער של יונייטד רק לפני כמה שבועות ולא מצליחה לאיים עליו בכלל. באמת שאני לא יודע מה יותר מדהים – זה ששמנו שלישיה על הסיטי או זה שיצאנו בלי לחטוף אפילו גול אחד. וזה לא שהסיטי היו קרובים.

פתאום מתברר שקלופ יודע להכין את הקבוצה שלו לקבוצה השניה. שהוא יודע לשחק טקטי כשצריך. שהוא עושה חילופים נכונים ובזמן. ובאמת, מי אתה בוחר פה את השחקן המצטיין? (אני הולך על מילנר, דרך אגב). משחק פשוט מושלם.

שיהיה ברור – הסיפור רחוק מלהיות גמור. ראיתי כתב של ליברפול שצייץ אחרי המשחק שאנשים נוטים to underestimate (אין לי תרגום טוב לעברית) את ההשפעה שיש לאנפילד על קבוצות. במקרה של הסיטי (מפסידים באנפילד בצורה קבועה כבר שנים) כנראה שיש לאנפילד השפעה כפולה. אבל באתיחאד המצב יהיה שונה. והנדרסון לא יוכל לשחק (אם אתם אוהדי ליברפול יש לכם יופי של פלאשבק עכשיו לכרטיס מאוחר להנדרסון מול הסיטי שדפק עונה) ולך תדע מה יהיה עם סאלח.

אבל עכשיו – נתענג על הקבוצה הנפלאה הזאת.

וכן, טעיתי בפסימיות שלי. הלוואי ואטעה כך עוד הרבה.

וזה מה שכתבתי לפני:

הקטע הכי קשה בחזרה מארה"ב לארץ לא היה ההתרגלות למזג האוויר (דווקא היה נחמד להיות מסוגל להסתובב בחוץ בחולצה קצרה סוף סוף. למשך עשר דקות כזה), גם לא המלחמה עם הישראלים בכביש או התענוג של התור בסופר בערב חג, הדבר הכי קשה היה להתרגל לשעות של הכדורגל.

זה נכון, מדי פעם היו משחקים מוקדמים שדרשו השכמה ב-4:30 בבוקר בימי שבת אבל כל אלו מחווירים בהשוואה לתענוג של להתחיל את סוף השבוע בשבע בבוקר במשחק של ליברפול במקום לחכות עד סוף הסופש לחמש או שבע וחצי בערב לאחד כזה. הציפייה נהיית עוד יותר קשה בימים של ליגת האלופות – לחכות עד רבע לעשר בלילה בשביל המשחק הזה? ואז לקבל את יעקבי ושגיא כהן שלא מפסיקים לדבר (ברצינות, מה צריך לעשות כדי שהם יסתמו שניה אחרי שער ויתנו לנו לשמוע את הקהל?). עם מי צריך לדבר כדי שיתחילו כבר את המשחק?

אז עד המשחק נעשה את מה שאוהדי כדורגל אוהבים לעשות – לדבר עליו.

אומר זאת כבר על ההתחלה. אני לא ממש אופטימי. לפני ההגרלה פירטתי את הקבוצות שאני הכי פחות רוצה לפגוש, נחשו מי היתה בראש הרשימה?

זה לא שאני חושב שהסיטי יקחו את ליגת האלופות השנה (למרות שאני מאמין שהם בהחלט מסוגלים) – ריאל, בארסה ובאיירן עם הרבה יותר ניסיון במפעל – כמו שאני חושב שהם המאצ'אפ הכי גרוע מבחינתנו. נכון, אנחנו הקבוצה היחידה לנצח אותם השנה בפריימרליג אבל אפילו כשזה קרה כמעט והצלחנו לאבד יתרון של שלושה שערים בפחות מחצי שעה. גם אם אתה מאמין שההרחקה של מאנה היתה חלק גדול מהסיבה לתוצאה המשפילה באתיחאד במפגש הראשון בינינו, הרי שפערי הרמות עדיין גדולים מאוד. במיוחד בין ההתקפה שלהם להגנה שלנו.

ראינו את זה במשחק הראשון בין הקבוצות – לוברן איטי מדי כדי להסתדר עם המהירות שלהם (אפילו שאגווארו, תודה לאל, לא ישחק) וראינו במשחק נגד יונייטד וגם בשבת נגד קריסטל פאלאס, שארנולד, עם כל האהבה שלי אליו והציפיה שיהפוך למגן ימני הקבוע שלנו, עדיין לא צבר מספיק ניסיון כדי לסגור שחקנים מהירים בצד ימין. מול שחקן כמו סאנה זה סכנת נפשות. העובדה שמאטיפ וגומז נפצעו ואין לנו ברירה אלא להסתפק בלוברן לא ממש מעודדת.

למזלנו, השיטה של הסיטי כן מתאימה לדרך שבה ליברפול משחקת השנה – היא משאירה מאחור לא מעט חללים ריקים שסאלח, פירמינו ומאנה (הערת אגב – לא מבין למה אנשים מדברים על עונה חלשה שלו. הוא כבר הבקיע ובישל יותר משנה שעברה. לא כולם סאלח) יודעים לנצל. לכן אני מאמין שבאנפילד לפחות, ליברפול שווה לפחות שני שערים מול המערך הזה. הבעיה היא שמול המערך של ליברפול, שכנראה לא יכלול את צ'אן, גם הסיטי שווים לפחות שני שערים. הנדרסון לצערי רך מדי, ג'יני עובר עונה חלשה ולא מספיק אפקטיבי ועל החלק האחורי שלנו כבר דיברתי.

כדי שנוכל לצאת מהמשחק הזה עם תוצאה שתאפשר לנו לחלום על לעבור הלאה (כלומר, ניצחון כלשהו), קלופ יהיה חייב למתן את הנטיות ההתקפיות של ארנולד וגם לעזור לו עם שחקן אחד לפחות לסגור את הצד שלו. אסור יהיה לנו לספוג בכדור נייח, משהו שהשתפר מאוד מאז שואן דייק הגיע וקריוס החליף את מיניולה (הוא לא השוער שאנחנו צריכים אבל הוא כן נותן בטחון מסוים שלמיניולה לא היה) ואם נצליח לעלות ליתרון מוקדם, זה יתן לנו את האופציה למתפרצות נוספות.

יהיה מאוד מעניין לראות איך שני המאמנים יגיעו למשחק. קלופ הוא מאמן שמאמין בדרך שלו, מה שאומר שהוא כמעט תמיד ישחק באותה צורה, לא משנה היריבה. בתור אוהד, זה כיף לראות כי יש לך תמיד מה לחכות למשחק. אתה יודע שהקבוצה שלך תשחק התקפי והכדורגל שלה כמעט אף פעם לא יהיה משעמם. אבל כשמסתכלים גם על טור ההישגים, אני חושב שזה לא פלא שקלופ נכשל בגמרים כל כך הרבה פעמים – הוא עדיין לא הוכיח את היכולת להתאים את הקבוצה שלו מבחינה הגנתית לקבוצה שממול. ראינו את זה השנה עם יותר מדי כשלונות (בעיקר בחוץ) מול הקבוצות הגדולות שידעו לתקוף את ליברפול בדיוק בנקודות החלשות שלה. הייתי שמח לראות קצת בניטז אצל קלופ מדי פעם. באותה מידה יהיה מעניין לראות האם גוורדיולה יבוא להוציא תוצאה במשחק חוץ או שהסיטי ישחקו את המשחק הרגיל שלהם, מה שכאמור משחק לטובת ההתקפה המהירה של ליברפול.

דבר אחד חשוב לזכור לפני המשחק הערב – לא משנה מה תהיה התוצאה היום ובמפגש הכפול בכלל – כבר עכשיו מדובר בעונה מצוינת של ליברפול, אפילו שתסתיים (כנראה) ללא תואר. נכון, לא התמודדנו על האליפות ובמבחן התוצאה יש מעט מה להראות אבל כאוהד קיבלתי מהקבוצה הזאת השנה את כל מה שאפשר לבקש. כדורגל התקפי ושמח שגורם לי לקום בבוקר עליז כל פעם שיש משחק של הקבוצה. בהנחה הלא כל כך מופרכת שנצליח לשמור על מקומנו בארבע הגדולות, יחד עם רבע גמר צ'מפיונס – בהחלט מדובר בעונה טובה שאפשר לבנות עליה לקראת השנים הבאות.

ועכשיו, לנצח את הסיטי

לפני הטורניר
שבתרבות - בדרך לשום מקום