גורלו של המשחק הזה הוכרע למעשה כבר אתמול בערב כשבני ביקש ממני לסכם את המשחק. כמובן, יש יגידו שהוא הוכרע כשליברפול שיחקו חמישה משחקים בשבועיים, שניים מתוכם אינטנסיביים מאוד, אבל הם יהיו קטנוניים.

צ’לסי היתה מעצבנת במיוחד היום, כשהיא מגיעה עם האסטרטגיה שראינו עובדת מצוין גם ליונייטד מולנו – ציפוף חזק מאוד של ההגנה, שמירה אישית על סלאח, שלושה בלמים והתקפות מתפרצות במטרה לעקוץ. עבד להם מעולה. החדשות הטובות היחידות להרגשתי מהמשחק הזה – הסיכוי שריאל ישחקו ככה מולנו, פשוט בגלל איך שהם בנויים והמסורת שלהם, קלוש.

חוץ מזה, היה די ברור שהעייפות תשחק תפקיד משמעותי. ליברפול פתחה חזק את המשחק והיתה יכולה לכבוש כמה פעמים בחצי שעה הראשונה אם היתה יותר מדויקת, אבל כבר פה אלמנט העייפות שיחק תפקיד. צ’לסי ישבה יפה מאחור וחיכתה להזדמנות. מהרגע שנכבש הגול, ההרגשה היתה שנגמר המשחק. ככל שעבר הזמן העייפות השפיעה עוד יותר ובחצי השני כבר לא היתה לי תקווה בכלל לכבוש.

ליברפול, כמו ליברפול, חייבת לקחת אותנו במתח עד המחזור האחרון (מה הסיכוי שצ’לסי יעשו לנו טובה ויפסידו באמצע השבוע?) אבל אני מאמין שאנחנו ננצח את המשחק מול ברייטון. לא היו פציעות, גם זה לטובה.

הערה אחת קטנה לסיום – אחרי ששנה שעברה צברנו הכי הרבה נקודות מול הבכירות הרי שהשנה היתה רגרסיה רצינית בהקשר הזה כשלמעט ארסנל וסיטי בבית, אנחנו לא מצליחים לנצח אף אחת מהחמישיה. יותר גרוע, במשחקי חוץ מולן השנה צברנו בדיוק נקודה מסכנה, גם זה מול ארסנל הדי עלובה.  ארבעה הפסדי חוץ לשאר המתמודדות נראים רע מאוד.

ברור לי שיש,נסיבות מקלות כמו הצ’מפיונס, וברור לי שיש סוג של רגרסיה לממוצע (ויש הבדל בין תחילת השנה עם החמישיה ורביעיה אצל סיטי וטוטנהאם לבין הגול הבודד בצ’לסי) אבל זה משהו שקלופ יצטרך לתת עליו את הדעת לקראת שנה הבאה. אמנם סבלנו מהמון פציעות (מה חדש?) השנה אבל לפחות בשלישיית החוד הכל היה טפו טפו תקין לאורך כל העונה. תחשבו מה היה קורה אם היינו צריכים להסתדר עם אינגס או סולנקי בהרכב לאורך חודשיים, נניח. קייטה אמור להוסיף כח שיבוא מאחור ויאיים על השער אבל אסור להסתפק רק בו, חייבים להביא רכש התקפי נוסף שיאפשר מנוחה לשלושת הגדולים וגם יוכל להוסיף מחץ מול הגדולות (ראיתי דיווחים על שחקן של ליון, נאביל פאקיר, שחתם בליברפול – נראה כמה זה נכון).

ציונים:

קריוס – לא אשם בגול אבל בחייאת, תעשה לפחות כאילו, שנרגיש שאתה מתאמץ

לוברן, ואן דייק – אין תלונות באופן כללי

קליין – טוב שחזר לכושר, תרומה התקפית אפסית תמיד היתה בעיה שלו

רובו – קשה לו מול המערך הצפוף הזה

מילנר – פחות חד

ג’יני – דווקא במשחק טוב שלו יחסית לשאר הקבוצה אפשר לראות את תקרת הזכוכית שלו. מנסה לדחוף קדימה אבל לא מספיק יצירתי או מאיים על השער בשביל לתפקד במיקום הזה. יאללה, נייבי קייטה, בוא כבר.

ארנולד – ניסה אבל רואים שהוא לא מתורגל בתפקוד הזה

סלאח – שומר קצת על הרגליים (למונדיאל? לגמר הצ’מפיונס?) וזה בסדר

פירמינו – הרבה פחות אפקטיבי כשהוא בהילוך שלישי. וגם מול הגנה שלא מנסה בכלל לצאת קדימה

מאנה – נקודת האור בשבועיים האחרונים אבל גם הוא לא יכול לעשות הרבה מול הגנה צפופה כל כך.

רק תביאו
קצת פלייאוף