קצת פלייאוף

יוסטון וגולדן סטייט, בוסטון ופילי ומעל כולם לברון. תשע נקודות על הפלייאוף עד עכשיו

היומיים הפסקה האלו בין חצאי הגמרים האיזוריים לתחילת הגמרים ביום ראשון (רק בהגיון העקום של הליגה גולדן סטייט ויוסטון סיימו לשחק יום לפני בוסטון ומתחילים לשחק יום אחרי גמר המזרח) הם הזדמנות טובה לסכם מה היה לנו עד עכשיו ולהסתכל קדימה. מכיוון שאני עצלן, נעשה את זה בנקודות:

1. נתחיל במצב ה-NBA באופן כללי. קשה להגיד שהפלייאוף עד עכשיו היה מדהים, אבל בהשוואה לשנה שעברה הוא מהווה שיפור ניכר. במערב לא היה כל חדש ולא רק שקיבלנו את שתי הקבוצות שציפינו לראות שם מתחילת העונה, הן עשו את זה בקלות רבה ובלי יותר מדי מתח. גם בסדרות שבהן הן לא נכחו, לא היה עניין מדהים. אפילו אפסט כמו זה של ניו אורלינס על פורטלנד היה בסוויפ. קצת אוקלהומה סטייט-יוטה וזהו.

במזרח, לעומת זאת, קיבלנו שתי סדרות סיבוב ראשון אדירות שהלכו לשבעה משחקים ולמרות שהסדרה של פילי נגד בוסטון נגמרה בחמישה משחקים, כמעט כל אחד מהם הלך עד הדקה האחרונה ובקלות זאת היתה יכולה להיות סדרה של שבעה משחקים.

2. מעבר לכל שאלת המתח והעניין בפלייאוף עד עכשיו, ה-NBA מציג העונה סטאר-פאוור אדיר. הקפיצה שעשו השנה סימונס ואמביד, יאניס ואנתוני דיוויס, מיטשל וטייטום, יחד עם הכוכבים הותיקים – לברון, סטף, דוראנט, הארדן וכריס פול – הופכת את הליגה הזאת לאחת האיכותיות אי פעם. וכל זה בלי מלא כוכבים פצועים – קיירי, בוגי קאזינס, קוואי לאונרד, פרוזינגס ועוד רבים וטובים.

דיברתי על זה כבר לפני כמה חודשים, איך ה-NFL בנסיגה בעוד ה-NBA צובר תאוצה ואפשר לראות את המגמה הזאת ממשיכה גם בפלייאוף הזה. אולי הדוגמא הכי טובה לדרך שבה ה-NBA הופכת לליגת הספורט הכי טובה בעולם היא פרשיית טרי רוז'ייר-דרו בלדסו. בתחילת הסדרה של בוסטון עם מילווקי, נשאל רוז'ייר על אריק בלדסו, הגארד של הבאקס וטעה בשם שלו כשקרא לו דרו בלדסו, קוורטרבק עבר של הניו אינגלנד פטריוטס (האיש שטום בריידי החליף, למי שלא מכיר). בלדסו, בתגובה טען שהוא לא יודע מי זה רוז'ייר. עד כאן, טראש טוק סטנדרטי בין יריבים שברוב המקרים לא הופך לשום דבר מעבר לזה.

לא ב-NBA של היום. זה התחיל מסרטון של דרו בלדסו שהוקרן בגארדן באחד המשחקים, המשיך ברוז'ייר מגיע למשחק מס' 1 נגד פילי עם חולצה של בלדסו, אחר כך הגיעו חולצות של "scary terry" והסיום (לפחות בינתיים) היה במשחק חמש מול פילי שבו דרו בלדסו בעצמו לקח מטוס מהכרם שלו בוושינגטון והגיע למשחק, כשבמהלכו הוא גם לבש חולצה של רוז'ייר וגם בא למסיבת עיתונאים שאחרי המשחק. אם תרצו, התגלגלות העניינים הזאת, בין מסיבת עיתונאים קטנה ולא חשובה עד לעשרות מוצרי מרצ'נדייז וזה ששחקן מה-NFL בעצם מקדם את ליגת הכדורסל מאפיינת את היכולת של הליגה היום לייצר עניין בכמויות גם מעבר לכדורסל נטו. מפלצת יחסי ציבור.

3. נדבר גם כדורסל? נדבר. נתחיל במערב. כמו שציינתי, שום הפתעה פה, שתי הקבוצות הכי טובות במערב וגם בליגה הולכות לשחק בגמר "האמיתי". במהלך העונה היתה הרגשה מסוימת שגולדן סטייט מקרטעת ולא ממוקדת. זה לא היה רק הפציעות, במיוחד זו של קארי, אלא גם ההרגשה שהראש שלהם לא בדיוק פה. שאין להם את אותה מוטיבציה אחרי הזכיה של שנה שעברה. דוראנט השיג את הטבעת הנכספת, חרפת ה3-1 נמחקה ועכשיו אפשר לנוח בעונה הסדירה כי ממילא בפלייאוף אנחנו יכולים להעלות הילוך ולנצח כל אחד.

מעבר להכל, ההרגשה היתה שבלי סטף, המשחק השוטף של הווריירס, זה של התנועה הבלתי פוסקת, קצת נתקע והם הפכו להיות קבוצה "סטנדרטית" שנותנת לכוכב הראשי שלה את הכדור ושינצח את המשחק. דוראנט כל כך טוב והכלים שסביבו מספיק טובים, כדי שזה באמת יעבוד רוב הזמן, כולל בסיבוב הראשון כשסטף לא היה. אבל מרגע שקארי חזר (ואפילו לפני כן, כבר במשחק מס' 1 מול ניו אורלינס) אלו הגולדן סטייט שאנחנו מכירים ולהמר נגדם מצריך לא מעט אומץ. יש רק דבר אחד עיקרי שנדמה שעשוי לעמוד להם בדרך לאליפות שלישית בארבע שנים וזה חוסר היכולת שלהם לשחק באותה אינטנסיביות במשך ארבעה רבעים. למעשה, גולדן סטייט כל כך רגילה לכך שהיא מסוגלת לגמור משחק עם רבע אחד מושלם (באמת, תופעה מדהימה) שלא בטוח האם היא מסוגלת לשמור על המתח החיובי במשך משחק שלם, סדרה שלמה. אפילו מול ניו אורלינס, נניח במשחק 4, ראינו אותה דורסת ברבע הראשון ואז חצי נחה על המגרש במשך עוד שלושה רבעים. מול יוסטון, לא בטוח כמה זה יעבוד.

4. ועכשיו יוסטון. אישית, אני מאוד לא אוהב את הדרך שבה יוסטון משחקים. הם לא כיפיים בעיניי לצפיה. הרבה יותר מדי אחד על אחד, פחות מדי תנועה. אין לי בעיה עם לזרוק הרבה שלשות, כולם עושים את זה היום, יש לי בעיה כשזה אינדבידואלי מאוד. אבל, לא לוקחים אליפויות עם יופי והפלייאוף הזה יהיה המבחן האולטימטיבי ליכולת של השיטה של יוסטון. יש כמה דברים שעשויים להוות בעיה, מעבר לעובדה הפשוטה שבצד השני מתייצבת אחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה.

הבעיה הראשונה היא שג'יימס הארדן בפלייאוף הוא לא אותו הארדן של העונה הסדירה. יש אנשים שידברו על מנטליות והחנקות, אני אוהב להישאר בקטע המקצועי – השיטה של הארדן מבוססת על חסימה, חילוף ואז צעד אחורה לשלשה או חדירה לתוך הסל. העסק הזה עובד טוב בעונה הסדירה, בפלייאוף שם ההגנות הרבה יותר ממוקדות, זה עובד הרבה פחות. אני זוכר שראיתי את יוסטון משחקת בבוסטון בעונה הסדירה, בחצי הראשון הארדן עשה כל מה שהוא רוצה והם פתחו יתרון של 20 נקודות, בחצי השני בוסטון שמו, כמו שהם יודעים, את הפוש ההגנתי ופתאום כלום לא עבד, בוסטון עשו קאמבק ובסוף גם ניצחו.

בדיוק בגלל זה הביאו העונה ביוסטון את כריס פול. כמו שראינו מול יוטה, כשהארדן לא ממש תיפקד, כריס פול לקח פיקוד והפך למוציא לפועל העיקרי. זה טוב ליוסטון אבל גם רע להם. זה טוב כי יש להם מוציא לפועל שני, אחד עם המון ניסיון שגם משחק עם צ'יפ עצום על הכתף. אבל זה רע כי כדי שהקבוצה הזאת תנצח היא חייבת את הארדן בשיאו. ובלי הכדור ביד זה קשה לו. בעיה נוספת של יוסטון, להערכתי, נמצאת על הקווים. אני מאוד מחבב את ד'אנתוני והוא מאמן שיירשם בספרי ההיסטוריה על הפילוסופיות ההתקפיות שהוא הכניס לליגה. אבל, אם יש משהו שנדמה לי שהוא לא מסוגל לעשות ברמה מספקת לפי ניסיון העבר, זה לעשות את ההתאמות כדי להתגבר על מה שהמאמן ממול זורק לו. בפלייאוף שבו ראינו עד כמה האימפקט של מאמן טוב שיודע לעשות התאמות ספציפיות לקבוצה ממול (כן, אני מדבר על סטיבנס כמובן), זה עשוי להיות שובר השיוויון בין השתיים.

לסיכום – גולדן סטייט ב-6

5. נעבור לצד המזרחי. נתחיל כמובן בבוסטון שלי. נחשון סיכם מצוין כל מה שיש לומר לגבי הקבוצה הזאת שנדמה שכל משחק עושה את הבלתי אפשרי. זה שאין היווארד או קיירי כולם יודעים. אבל רוקי שקולע מעל 20 נקודות בשבעה משחקי פלייאוף רצופים (שני רק לקארים בהיסטוריה, עוד כשקראו לו לו אלסינדור), ג'יילן בראון מגיע פצוע ועדיין משדרג את המשחק שלו, לא רק משנה שעברה אלא גם בין העונה הסדירה לפלייאוף, מרכוס סמארט אולי תורם מעט התקפית אבל ההגנה שלו שווה את זה, ביינס שפתאום הופך לקלע שלשות (בכל הקריירה שלו הוא זרק 32 שלשות, בסדרה הזאת בלבד הוא זרק 16!), מרכוס מוריס, האיש שלא ראה זריקה שלא אהב, מצליח לתרום התקפית, טרי רוזייר הופך מרכז רביעי שמעולם לא פתח בחמישיה עד אמצע העונה הזאת לרכז פותח מוביל. באמת שאין גבול לדברים שבוסטון עשו בפלייאוף (ובעונה) הזאת ועדיין הם מצליחים להפתיע אותנו.

הסדרה עם פילדלפיה היתה תענוג מאוד גדול לאוהד סלטיקס כמוני. אחרי שפמפמו לנו חצי עונה את ה"תהליך" וכל הרעש מסביב לסימונס כרוקי השנה (ובצדק, כן?) באה בוסטון והראתה שאתה לא יכול לדלג על שלבים. להרגשתי, המאמן של פילדלפיה לא היה מספיק טוב כדי להתמודד עם הדברים שסטיבנס זרק לו ונפל באותן מלכודות שוב ושוב. עם עוד שפשוף של הצמד המוביל של פילי ועם החזרה של קיירי והייוארד (ובשאיפה, מעבר של לברון למערב) זאת התחלתה (או יותר נכון – חזרתה) של יריבות מופלאה.

6. אתם קולטים שיום אחד עשוי להיות תלוי בתקרת הגארדן גם מספר 00 וגם מספר 0? איזה גאון דני איינג'

7. אני חושב שהדבר המרכזי שמוביל את בוסטון, מעבר ליכולת של סטיבנס לתכנן תרגילי טיים אאוט מופלאים ומעבר להתאמות שהוא עושה בהתאם ליריבה ולמאצ'אפ, זה העובדה שבוסטון משחקת עם שיטת משחק ברורה שזה בכלל לא משנה מי נכנס אליה. היה לך את קיירי שהוא אחד ממובילי הכדור הכי טובים בליגה וגם קלע שלשות מצוין, אז ברגע שהוא נפצע נכנס רוז'ייר במקומו ומשחק בדיוק אותו הדבר. גורדון היווארד היה אמור להיות שחקן הכנף המוביל, הוא נפצע – אז בראון וגם טייטום עושים בדיוק את מה שהוא עושה. וברגע שהם על הספסל אז יכנס לארקין וישחק כמו רוז'יר או יכנס אוז'ולה וישחק כמו טייטום. יעמוד בפינה ויצלוף שלשות.

הביטחון שסטיבנס נותן לשחקנים והשיטה הקבועה והברורה שהוא משחק איתה הופכים את בוסטון לאחת הקבוצות שהכי קשה לפצח, לא משנה מי משחק אצלה. ביל סימונס באחד הפודקאסטים שלו השבוע ציין שהקבוצה הזאת מזכירה לו מאוד את הפטריוטס של 2001. קבוצה עם הגנה חזקה, עם מחליף רוקי בק"ב שאיכשהו הצליחה לקחת אליפות נגד כל הסיכויים פשוט כי היא שיחקה תמיד את המשחק שלה. הבעיה של הסלטיקס – בניגוד לפוטבול, בכדורסל (טוב, חוץ מבמדינה מסוימת קטנה במזרח התיכון) אי אפשר לקחת אליפות עם משחק אחד. ובכדורסל, כשיש סדרה, בסוף נגמרות ההפתעות. בסוף יש גבול להתאמות שאפשר לעשות. בסוף, יש גבול לפער הכשרון שאפשר להתעלות מעליו באמצעות אימון טוב.

8. וכמובן, יש גם בעיה קטנה – בצד השני עומד השחקן הגדול של דורנו.

אני הולך לחזור על משהו שצייצתי השבוע: ההרגשה שלי היא שאם לברון לוקח את הקליבלנד המוגבלת (אבל ממש מוגבלת) הזאת לגמר, אפילו אם יחטוף שם סוויפ, אז הפלייאוף הזה יהיה קו פרשת המים שלאחריו אנשים רציניים ולא רק שדרני רדיו מעוררי פרובוקציות ידברו על לברון כעל שחקן שלא נופל מאף אחד בהיסטוריה.

אני רוצה להדגיש נקודה לפני שאתם מתנפלים עליי – אני לא טוען שלברון טוב או שווה לג'ורדן. אני גם לא טוען שאם הוא יקח את קליבלנד לגמר אז יהיה אפשר לשים אותו שם. אבל אני כן חושב שהפלייאוף הזה ממצב אותו ציבורית במקום אחר מאיפה שהוא היה עד אליו. אפילו יותר מהפלייאוף שבו הוא לקח אליפות על קבוצה שניצחה 73 משחקים בעונה אחרי פיגור 3-1.

במשך שנים ההרגשה לגבי לברון היתה שהוא שחקן גדול, ענק, אבל הגדולה שלו היא יותר ביציבות (האיש כבר 15 שנה מוביל את הקבוצה שלו בנקודות ואסיסטים, זה מטורף) אבל כשמשווים את הפיק של שני השחקנים, הוא לא עומד באותה שורה עם מייקל. בנוסף, היו ללברון לא מעט נפילות פלייאוף. בעוד מייקל מעולם לא הפסיד סדרת גמר, הרי שלברון הפסיד כבר חמש כאלו, היו סדרות שבהן ההרגשה היתה שהוא קצת מנותק כשדברים לא הלכו, הוא הפסיד סדרת גמר לדאלאס שבו הוא היה פייבוריט כבד וכו וכו. צריך לזכור – גם לג'ורדן היו נפילות פלייאוף. גם הוא שלח את המאמן שלו הביתה. גם על ג'ורדן היו כאלו שאמרו שהוא אינדבידואלי מדי – רק שבמקרה של ג'ורדן כל אלו קרו בשנים הראשונות של הקריירה. וכשאתה מסיים את הקריירה עם שש אליפויות רצופות (הקאמבק בוושינגטון לא באמת קרה, כן?) אז כל מה שקרה קודם פשוט נמחק לך. זה טיבו של נרטיב.

9. העניין הוא שנרטיב הוא משהו שקשה מאוד לשלוט בו. ואם יש משהו שראיתי מהפלייאוף הזה הרי זה שהנרטיב לגבי לברון משתנה. במשך שנים היה וויב שלילי נגדו, מוצדק או לא – זה לא ממש משנה. הוא עיצבן מלא אנשים עם "ההכרזה" על המעבר למיאמי ובכלל עם זה שהוא חבר לכוכבים אחרים כדי לקחת אליפות (כאילו שזה לא מה שכל אחד אחר בליגה היה עושה אם הוא היה מוקף באוסף חדלי האישים שהיו סביב לברון בקליבלנד), הוא הרגיז אנשים כשהוא דאג לחברים שלו לחוזים בקבוצה. שפת הגוף שלו מעצבנת, הרצון שלו לדאוג כל הזמן למורשת שלו (תחשבו שמגיל 17 אומרים לכם שאתם הולכים להיות הכי גדולים בהיסטוריה, מה זה היה עושה לכם), העובדה שהוא מנהל בפועל את הקבוצה שלו. האסטטיקה של המשחק שלו. כל אלו דברים שעם הזמן גרמו לכך שללברון תמיד הוצמדה קונטציה שלילית.

אבל עכשיו זה משתנה, פשוט בגלל הכדורסל. אחרי 15 עונות בליגה, עם קבוצה שמורכבת מקווין לאב ואוסף של כל מיני חבר'ה מהרחוב, עם מאמן לא מוכשר במיוחד, אחרי עונה גרועה במיוחד (לקבוצה, לא לו), האיש נותן הצגות כל כך אדירות בפלייאוף הזה שכבר אי אפשר שלא לבצע את ההשוואה. משחקי 45 נקודות, באזר ביטרס מדהימים כשהאחרון שבהם בכזאת רמת קושי שזה לא נתפס, ופשוט סחיבה של קבוצה לגמרי על הגב. האיש שם סוויפ למדורגת אחת באיזור שלו ורוב הזמן זה לא היה קרוב בכלל. וזה אחרי עונה שבה הוא שיחק הכי הרבה דקות בליגה ואת כל 82 המשחקים!

יכול להיות שאני טועה, יכול להיות שבוסטון בכלל ידיחו אותו (הלוואי) כשהוא נותן תצוגות גרועות ואז כל השיח ישתתק. אבל אם לברון יעשה את מה שהוא יודע הרי שמרגיש לי שעוד עשר שנים נסתכל על הפלייאוף הזה ונגיד – פה לברון מיצב את עצמו בקומה הכי גבוהה של הפנתיאון.

ההימור שלי – קליבלנד בשבעה משחקים.

עד הקצה
לצבוט את עצמך. ריאל, לפני

תגובות

  • משה

    נראה לי שטעית בניסוח המשפט ״כעל שחקן שאף אחד בהיסטוריה לא נופל ממנו״. זה הופך אותי לשחקן טוב לפחות כמוהו ולמרות שאני לא אוהב אותו אני ריאלי...

    הגב
    • בוב השקט

      וגם, אוקלהומה סיטי, ולא סטייט

      הגב
  • מעיין אוהד מכבי

    ההקבלה הנכונה בין הסלטיקס של העונה היא דווקא לאיגלס של העונה.
    קבוצה צעירה וחסרת ניסיון עם מאמן מבריק (ובאמת שהחזרה של הסלטיקס מכמה פסקי זמן מכריעים בסדרה מול הסיקסרס הייתה פשוט מדהימה בפשטות שלה ובביצוע הקטלני של התרגיל שסטיבנס תכנן) שעדיין בתהליך בנייה והוסיפה כמה שחקנים שחסרו לה, נראית טוב אבל חוטפת מכה אחרי מכה וממשיכה להפתיע בתסמונת ה-next man up.

    הגב
  • אסף

    תראה איזה יופי עבד עיצוב הנראטיב של ג'ורדן.
    שכחת את ההפסד בסיבוב השני לאורלנדו באמצע ה"רצף" של 6 האליפויות.
    (אני יודע שאתה זוכר את זה. זה פשוט מראה כמה עמוק השתרש המיתוס הזה של 6 מ 6).

    הגב
    • משה

      כדי שתרגיש טוב :
      6 מ 6 מהעונות המלאות שלו.

      הגב
      • אסף

        בסדר, אפשר גם לספור 6 אליפויות מתוך 6 העונות בהן ניצח בגמר.

        אני שונא כוכביות, על כשלונות ועל הצלחות.
        למה להתעלם מעונת 95? ג'ורדן היה בכושר משחק, קלע 55 נקודות בגארדן שבועיים אחרי שחזר לשחק, היה השחקן הטוב בעולם, ועדיין הקבוצה שלו הפסידה בסידרה לקבוצה טובה ממנה.

        בשורה התחתונה, ג'ורדן לקח 6 אליפויות מתוך 13 עונות בשיקאגו, כולל 6 מתוך 7 האחרונות. זה המון וזה מספיק כדי להפוך אותו לשחקן הטוב בהיסטוריה בעיני הרוב המוחלט של הציבור. לא צריך לשכתב את ההיסטוריה בשביל הנראטיב.

        הגב
        • משה

          גם אני לא אוהב כוכביות אבל כמו שכספי ייזכר כמי שיש לו טבעת אליפות בעוד כמה שנים למרות שנחתך לפני הפלייאוף גם כאן חישוב של 17 משחקים כעונה מלאה היא בעייתית. היו לו עוד כמה משחקים גרועים לפני הפלייאוף והמשחק נגד הניקס היה יוצא דופן.

          הגב
          • dmc

            אבל הוא בחר לחזור בנקודה הזאת בעונה. אם היה לוקח אליפות זה גם לא היה נחשב לו?

            הגב
            • איציק

              עם כוכבית

          • אסף

            ג'ורדן בעונת 94/5:
            26.9 נקודות למשחק (רביעי בליגה), 6.9 ריבאונדים (הנתון השני הכי טוב בקריירה שלו), 5.3 אסיסטים. רק 2 משחקים עם פחות מ 19 נקודות.
            הוא היה הכי טוב, הוא היה בכושר, והוא הפסיד ביושר לשאק ופני.
            לא מבין למה לנסות להתעלם מזה.

            הגב
            • יוסי

              רק שההשוואה היא לא ביחס לאחרים אלא ביחס אליו. הנקודות שלו היו הכי מעטות חוץ מהעונות בוושינגטון, והוא קלע ב41% שזה הכי נמוך בקריירה. אז ברור שהוא עדיין היה טוב מרוב השחקנים אבל זה עדיין לא היה הג'ורדן של האליפויות.

            • יריב

              הפלייאוף הוא החשוב, לא העונה הרגילה. בפלייאוף ג'ורדן קלע 31.5 למשחק ב48.4% (50.6% אפקטיבי), שזה לגמרי תואם את הביצועים שלו בפלייאוף בשנים קרובות. הוא איבד מעט יותר כדורים מהרגיל, אבל לא הייתי קופץ להאשים בזה את החלודה (ולא, נאמר, ההבדלים במבנה הקבוצה).

            • BRT

              לא יודע כמה ממכם ראו את העונות האלו,
              בזמן אמת,
              או שרק ראו היילייטס,
              למי שראה אין ספק בהבדל
              לה ברון רק ב3 עונות האחרונות מתקרב
              להשפעה שהייתה לג'ורדן על המשחק
              ברגעים הקובעים
              שום סטיסטיקה לא תצליח להראות את מידת ההשפעה שהייתה על הקבוצה היריבה ועל שחקני הקבוצה שלו,מלבד לראות משחקים שלמים ולהבין איך העליונות שלו ,
              גרמה לו לקחת 6-6 גמרים
              ואין בכך מכדי להפחית מלהברון
              שבהחלט מיצב את עצמו כמס 2 בכל הזמנים לדעתי (ואני אינני מחובביו עד לשנים האחרונות)

  • NoOne

    לא מבין איך אנשים כל כך אוהבים לשנוא את לברון או קובי.

    לאנשים כאלה מגיע ליגה של דאמר דהרוזן ופול ג'ורג'

    זה תענוג לראות את לברון כל משחק , בשנה הבאה בפילדלפיה

    הגב
    • AdamB

      הבעייה שלי עם קובי הוא הקרדיט שהוא קיבל על האליפויות ב2000-2002. עם שאק בשיאו הלייקרס יכלו לזכות באליפות אז גם עם סטיב קאר כסקנד גארד.

      הגב
      • שמעון

        חחח הרגת אותי מצחוק. בלי קובי שאק לא היה יודע מה זה טבעת אפילו. עלאק עם סטיב קר. אה רגע רגע מ1992-2000 שאק שיחק בלי קובי ועם פני הרדוואי שקצת היה יותר טוב מסטיב קר ומה קרה? היו טבעות?

        הגב
        • איציק

          חחח הרגת אותי, הוא היה בוסר, לגבוהים לוקח יותר זמן להבשיל. הוא היה חזק, היה מהיר היה לא בשל. ראה מה החלום עשה לו בשני צידי המגרש. אין לזה קשר לא לקובי, לא פני ולא קאר, פשוט עדיןן מפלצת לא בשלה.

          הגב
          • AdamB

            הסדרה של אורלנדו מול יוסטון הייתה ב95 בעונה השלישית של שאקיל בליגה. ב2000 שאק כבר היה בלתי עציר. ב3 השנים ההן היו ללייקרס שתי סדרות שבהן הם היו בסכנת הפסד מול פורטנד ב2000, ומול סקרמנטו ב2002. בשתיהן שאק היה ההבדל.

            הגב
            • איציק

              זה רק מחזק את מה שכתבתי. פני לא היה יכול להיות ב-95 מה שקובי היה ב-2000-2002 כ הוא לא היה מוכן. ב-2000 סביר שפני היה גם מביא אליפות עם שאקיל, ואפילו קאר. ב-95 הוא היה מלך הסלים אבל שחקן בוסר, ב-2000 הוא היה מלך הסלים אך שחקן הרבה יותר שלם.

  • Kirma der faux

    יפה מאוד, רק עם נקודה 7 שלך אני לא מסכים בכלל.

    חוץ מזה דברים שהיו מעניינים עד עכשיו:
    - מה ג'ייסון קיד עשה שגרם לבאקס לזרוק אותו באמצע עונה די מוצלחת כשיש לו את הגב של יאניס ולא להביא מחליף? או שהבן אדם סופר דוש או שהוא התפלפ על המנהל הלא נכון אלה הניחושים שלי.

    - כמה גדולים היו יאניס ואנתוני דייויס בפלייאוף הזה. הסדרה שיאניס נתן מול הגנה של בוסטון שהתמקדה רק בו וגרמה לו לחוסר נוחות בולט היתה מדהימה. אם ג'בארי היה עושה משחקי חוץ לא היינו מדברים עכשיו על בוסטון. מדייויס התרשמתי בעיקר בהיילייטס וסקורבוקס ונראה שהוא היה בלתי עציר גם כן. שחקנים תענוג, רק שלא יתקבצו לעוד סופר טים.

    - המזרח מוזר ומעניין. בוסטון וקליבלנד יורקות דם בסיבוב הראשון ומטיילות בשני, לעטמת פילי וטורונטו שנראו הכי טוב בראשון ונוטרלו לחלוטין בשני.

    - השחקנים שגרמו לריצות הכי קטלניות נגד בוסטון עד עכשיו היו דלבדובה ומקונל. למישהו שמנצח בכישרון הסלטיקס מוכנים, מישהו שמשווה גריט מול גריט משבש את התוכניות לגמרי, וגם לחץ על הכדרור של רוזייר בכל זאת יוצר בעיות.

    - סדרת הפעולות של סמארט בסוף משחק חמש מההדיפת כדור לשלוש אחרי תום ה24 שניות, ועד סידור ההגנה לזריקת החוץ האחרונה של פילי ואז החטיפה שלה היו פשוט אדירות.

    הגב
  • Zak

    למה קליבלנד היא קבוצה ממש מוגבלת? ג'ורג' היל, JR , קורבר ולאב זה צוות מסייע לגיטימי שבנוי להשלים את לברון, קלארקסון, ג'ף גרין וטריסטן תומפסון מסוגלים לתת כמה דקות סבירות מהספסל. אולי בוסטון אם היו בסגל מלא או פילדלפיה עם אמביד בצבע (אם היו מעפילים לגמר) מסוגלים לתת להם פייט ולנצח, אבל במסלול הנוכחי הם עדיין הטים טו ביט במזרח.

    אם כבר אז הקבוצה של 2015 עם דלבדובה ומוזגוב בחמישייה שנתנה פייט ראוי לגולדן סטייט בגמר היתה הרבה יותר מוגבלת.

    הגב
    • אריאל גרייזס

      כי כל השחקנים האלו הם שחקנים משלימים שהעתיד עוד לפניהם או מאחוריהם. בלי לברון זאת קבוצה שלא מנצחת 30 משחקים בעונה

      הגב
      • משה

        למעט קורבר כל השחקנים ברשימה בגילאים בהם הם אמורים להיות בשיא הקריירה שלהם (וצעירים מלברון). כולם דוגמא איך במקום בו שהוא משחק השאר נובלים.

        הגב
        • אלון3131

          ג'ורג' היל ג'יי אר סמית מעבר לשיא כבר בהחלט.
          שורה תחתונה אין אף שחקן בקאבס חוץ מלברון (אולי חוץ מלאב) ששווה מקום השמינייה הראשונה של גולדן סטייט כרגע.

          הגב
          • משה

            שחקנים בגילם ממש לא אמורים להיות מעבר לשיאם. סמית נבחר בדראפט עם איגוואדלה וליווינגסטון, היל עם ג׳אבל מגי (וגם עם ווסטברוק ולאב). למה שם יודעים להשתמש בהם ?

            הגב
            • DS

              מושיקו, לא צריך בכח.
              השחקנים שציינת מצליחים להתבלט (וגם זה לפרקים) רק בגלל ארבעת המופלאים של גולדן סטייט. הם בהחלט מעבר לשיאם. איגואדלה שיחק בהילוך אחורי כדי לשמור את עצמו לפלייאוף.

          • יוסי

            קצת מגזימים עם ההערכה לשחקנים של ג"ס. הם מעולים בגלל שהם בקבוצה.. את איגי וליווינגסטון אני לוקח בגלל הניסיון והווינריות, אבל לוני, קווין קוק, ווסט, יאנג, מגי, אני לוקח כל אחד מהתחליפים של קליבלנד על פניהם, את קורבר ג'יי אר, היל, ג' ף גרין או טריסטן, אין ספק בכלל.

            הגב
        • Zak

          קווין לאב וג'ורג' היל בשיא הקריירה (היל נתן עונת שיא ביוטה שנה שעברה). סמית', קורבר, גרין ותומפסון הם רול פליירס שמתאימים בדיוק לתפקיד שלהם בקליבלנד. מן הסתם כל קבוצה שתוציא ממנה את הכוכב הגדול אז התפקוד והמאזן שלה ייפגעו קשות, רק תסתכל על הפייסרס שהיו 0-7 העונה במשחקים שאולדיפו לא שיחק. השאלה היא איך כלל הסגל של קליבלנד נראה מול כלל הסגל של טורונטו או של בוסטון הפצועה. הוא בהחלט יותר טוב - לכן אם הקאבס יגיעו לגמר מדובר בהישג יפה אבל עדיין לא מיוחד בצורה יוצאת דופן

          הגב
  • שיתנפלו עליך, אז מה

    שיתנפלו עליך. אל פחד.
    לברון יותר טוב מג'ורדן וזה לא ממש קרוב.

    כן, כן, MJ לקח 6 אליפויות, לא הפסיד מעולם בגמר וכו'. סו וואט. מה לעשות, כדורסל משחק קבוצתי. וברמה האישית - לברון הרבה יותר טוב מג'ורדן, מי שעם קבוצות יותר חזקות מאוסף היורוליג שלברון מוליך עכשיו, לא הגיע בכלל לפליאוף, או הודח בסוויפים בסיבוב ראשון. דלבדובה, מוזגוב, טריסטן וג'ייאר - לברון הוליך אותם לגמר של 6 משחקים נגד גולדן סטייט של האחים ספלאש. זה לא ייאמן. או טורונטו השנה - קלבילנד קבוצה של 50 נצחונות וזה לא מקרי, זה גם בזכות מאמץ-על של לברון עונה שלמה. והיא מדיחה ממקום 4, לראשונה בהיסטוריה, בסוויפ, את המועמדת מס' 1 במזרח. דברים שגם ג'ורדן הגדול היה יכול לחלום עליהם (תראו מה עשה כשהיה עם קבוצה שסיימה 3 או 4 במזרח. הודח סיבוב ראשון).
    למזלו היו לג'ורדן גם קבוצות אדירות, אולי הכי טובה בהיסטוריה, שעזרה לו להגיע להישג הנהדר של 6 הטבעות. את הווינריות הזו מטופש לקחת ממנו. אבל אחד על אחד, לברון יותר טוב.

    הגב
    • משה

      אז הפרמטר לשחקן הכי טוב בהיסטוריה הוא מי מנצח במשחק אחד על אחד ?

      הגב
      • שיתנפלו עליך, אז מה

        גם אתה יודע שלא.
        אבל גם לא מספר טבעות כנתון מכריע. כי אז ביל ראסל "כפול בטיבו" ממייקל ג'ורדן. וגם לא "מאזן מושלם" בגמרים. זה נתון באמת נפלא, אבל זה לא אחוז קליעות מהקו, "6 מתוך 6". עולה מזה, שכדאי לא להגיע לגמר בכלל (כמו שלברון עומד לעשות גם השנה), מאשר להגיע לגמר ולהפסיד. כדי לשמור על "אחוז הצלחה בגמרים" גבוה יותר. אלה סתם נתונים שמי שרוצה לדבוק במיתוס ג'ורדן - וכאלה יש רבים - דבק בו.

        הגב
      • שיתנפלו עליך, אז מה

        ועוד משהו לגבי ה-"6 מתוך 6" של ג'ורדן:
        1. הוא לא לוקח בחשבון הרבה עונות שג'ורדן כשל ולא הגיע לפליאוף. או הודח, לפעמים בסוויפ, גם בסיבוב ראשון.
        2. לא לוקח בחשבון את ההפסד בפליאוף בין שני הטריפיטים ("כי ג'ורדן חזר רק באמצע העונה", עוד תירוץ של החסידים).
        3. ב-4 אליפויות ג'ורדן היה פיבוריט top heavy, עם אולי הקבוצה הטובה בהיסטוריה. שני גמרים נוספים, השקולים יותר (נניח), היו מול אריות יוטה ופיניקס. מיטב האתלטים של המורמונים הלבנים.
        לא משהו שמתקרב לסן אנטוניו הגדולה, אוקלהומה של דוראנט-ווסטברוק-הארדן-איבקה, וכמובן גולדן סטייט של ה-9-73 - קבוצות שלברון ניצח בגמר.
        לא רואה את ג'ורדן בהתמודדות עם קבוצות כאלה. הליגה בתקופתו היתה חלשה מדי ו/או הקבוצה שלו היתה חזקה מדי (להזכירך: אחרי שפרש לראשונה, שיקגו ירדה רק ב-2 נצחונות. עכשיו תבדוק מה קורה לקבוצות של לברון, כשהוא עוזב אותן).

        הגב
        • בני תבורי

          איפה הכפתור של הלייק?

          הגב
          • Matipool

            איפה הכפתור של הדיס לייק?

            הגב
            • BRT

              הדרך של ג'ורדן לגמרים תמיד הייתה הרבה יותר קשה,
              וכל הניסיון להפחית מהמתמודדות בגמר
              כאילו הת'אנדר כשהיו ילדים
              או דאלאס עם נוביציקי
              או הספרס בזקנתם
              לא שוות או פחות לקבוצות אחרות
              אינן במקום
              כל 1 הגיע בזכות למקומו
              מי שראה את ג'ורדן משחקים שלמים יודע
              מי יותר טוב
              ואני גם מחפש את הדיס לייק (;

        • משה

          ההגדרה של הליגה כחלשה יותר בימי ג׳ורדן שוברת אותי כל פעם מחדש. הפער בינינו גדול מדי כדי לנצליח להתקדם, נשאר כל אחד בדעתו כנראה.

          הגב
          • Matipool

            משה - תהיה חזק. אל תישבר.
            מי שראה את מייקל ואת הליגה בתקופתו בריל טיים, יודע שהוא הגדול מכולם, לא רק בכדורסל אלא בכלל בספורט.

            הגב
            • משה

              מתי, עידוד שלך בהחלט מחזק :)
              העניין שאני מרגיש שאני מתווכח עם טיעונים מנוגדים שאני לא יכול להתמודד עם זה.
              הקבוצה שלו לא מספיק טובה אבל השחקנים שבה נמצאים בשיאם לידו...כנאה שהם כל כל גרועים שגם בשיאם הם נראים נורא.
              מעניין מה היה אומר על זה ג׳אד בושלר.

        • איציק

          כטרול אתה אפילו בסדר.
          ממתין לשאר התגובות שלך, כייף.
          תחליף בבקשה את הניק שלך לג'וני, זה יעזור מאד.

          הגב
        • DS

          הטיעון שהוא שיחק עם אולי הקבוצה הטובה בהיסטוריה הוא מצחיק. זה פשוט כי ג'ורדן שיחק בה.

          הגב
          • אמיתי

            הטיעון שאני קראתי הוא שלאברון ניצח קבוצות היסטוריות. גורדן פחות. טיעון מצויין

            הגב
            • איציק

              סתם בשביל הכייף, היתי רוצה שלאורך משחק אחד לברון ינסה לתקוף את ביל למביר וריק מהורן בכושרם דאז :-)
              זה יכל להיות כייף גדול.

            • אמיתי

              אני אוהד פיסטונס בגלל הקבוצה ההיא..
              היא לא הייתה הסטורית- אולי היסטרית בקטע טוב.
              אבל הבעיה הגדולה עם הטיעון שלך (מפרגן לך שזה "טיעון") היא שמהבחינה הזאת של הפיזיות זו כבר לא אותה הליגה. החוקים שונו. מאמין שאם לברון מגיע לליגה באייטיז הוא אוכל לאמביריים וצארלס אוקלים כמה שצריך. גם לגורדן היה לארנינג קארב מהבחינה הזאת

            • איציק

              מסכים, ויודע על שינוי החוקים, אבל כייף לדמיין זאת.
              שים לב לא כתבתי אוקלי, כתבתי מהורן ;)
              ד"א, ג'ורדן בעצמו אמר שהקבוצה הזו היא שגרמה לו להיכנס לחדר כושר כדי לבנות את הגוף. לברון כמובן בא עם גוף מוכן, השאלה איך הוא היה מסתדר עם מנטליות לא בשלה (דאז), מה שלג'ורדן היה בכמויות.

            • אמיתי

              שיפר את הקליעה לשלוש. שלו ושל הקבוצה שלו

            • אלון3131

              השני דינוזאורים האיטיים האלה לא היו שורדים על מגרש כדורסל מודרני רבע אחד.

            • איציק

              זה נכון, אבל אחרי רבע אחד ללברון כבר היה עובר החשק לשחק כדורסל ;)
              בנוסף, למביר הוא מהגבוהים הראשונים שקלע משלוש. הקדים את זמנו.

            • אמיתי

              מקבלים טכנית לפני הטיים אאוט של הטלוויזיה

            • איציק

              הלו, משחקים לפי החוקים של אז, לא של היום. לא טכנית ולא נעלים.

        • יוסי

          הוא לא היה באותו הכושר כשהוא חזר לשחק מהפרישה הראשונה. הוא קלע ב41% שזה הכי נמוך בקריירה שלו ו9% פחות מהממוצע קריירה. זה הבדל אדיר. הוא היה פחות מתואם עם החברים שלו לקבוצה כי לוקח זמן להסיר את החלודה. ואתה טועה לחלוטין שהיה פייבוריט ב4 סדרות הגמר. בסדרה נגד ל.א. הם אם מג'יק היה פייבוריט והדיבורים היו שהוא עשה את שלו בהגעה לגמר.

          הגב
          • יריב

            הוא קלע ב48.4% בפלייאוף ההוא (0.3% מתחת לממוצע קריירה), 17 משחקים זה כנראה מספיק כדי לחזור לכושר.

            הגב
            • אבי (נורטון)

              הסיבה האמיתית שג'ורדן לא לקח אליפות ב 95, היא בגלל סגל. לאמר - גם ג'ורדן היה צריך גבוה נורמלי (כלומר, הוראס גרנט או דניס רודמן) כדי לנצח בפלייאוף, וכזה לא היה לו בדיוק באותה שנת תפר שבין גרנט לרודמן. ויותר מכך - אפילו לוק לונגלי עדיין לא הגיע לרמתו שבשנים שאחר כך, והסנטר הפותח היה וויל פרדו, לא עלינו.

  • פרח שנבל

    בוא נראה איך נובלים הפרחים:
    האם ג'ורג' היל ירד מאשר הרמה הציג בסקרמנטו - קבוצת לוטורי? ממש לא. בהתקפית פחות או יותר אותה הרמה. הגנתית הרבה יותר טוב. הירידה ברמה באה כבר בסקרמנטו אז קשה להאשים את ברון.
    קלדרון - חזר לחיים. הרבה יותר טוב מאשר בעונה שעברה. האפקטיבי שלו קפץ ב-15%.
    סמית' - שחקן שנ"י לא היו מוככנים להעביר את שאמפרט בלעדיו - העיקר להיפטר ממנו. ליד ברון חזר להיות שחקן חמישייה בקונטנדרית והקפיץ את יעילות ייצור הנקודות. כן, העונה הוא פחות טוב. כן, יש שחקנים שלא כמו ברון ובגיל 32 חלה אצלם ירידה ביכולת. והוא עדיין לא פחות טוב מהשחקן שעזב את ניקס (וזה כבר בירידה, כן?)
    קורבר - שיפור מסוף התקופה באטלנטה וזה בחלק היורד של הקריירה.
    גרין - שיפור משמעותי מהעונה שעברה.
    קלארקסון ונאנס - להאשים את ברון ברמה של שחקני ספסל בקבוצת לוטורי בפלייאוף הראשון שלהם? בעונה היו בסדר. לוקח זמן להסתגל לקבוצה חדשה. אלה צעירים שבטח לא בשיא הקריירה.
    הוד - שחקן ספסל ביוטה. בפלייאוף היחיד בקריירה לפני זה היה חלש מאד. לא השתפר ליד לברון אבל גם אין ירידה משמעותית.
    תומפסון - יש בכלל ספק שזה שחקן שהשתפר ליד לברון? לפניו מישהו היה חושב עליו כשחקן חמישייה בקונטנדרית?
    לאב - שחקן שמאופציה ראשונה בקבוצה לוטורי הפך לאופציה שלישית בקונטנדרית. ברור שיריד במספרים. כמו שדוראנט ירד במספרים כשעבר לג"ס. מישהו מאשים בזה את קארי? העונה הזו למרות הפציעה היא היעילה ביותר בקריירה שלו מבחינת ייצור נקודות. כן, צריך להודות שלשחקן שהיה יוצר בעיקר מהאלבו יש בעיה לשחק ליד לברון שזה המיקום המושלם בשבילו. ועדיין הוא בחר לחתום על הארכת חוזה (מה, לא כולם בורחים מלברון?)
    קיירי - מ-21 נק' בקבוצה לוטורי בחוסר יעילות ל-27 נק' יעילות מול בגמר מול קבוצה העונה הסדירה הטובה בהיסטוריה.

    בסופו של דבר כשמסתכלים שחקן-שחקן ברור שיש שחקנים שמבחינת סגנון מתאימים יותר וכאלה שמתאימים פחות, אבל המגמה ברורה והיא ששחקנים (משלימים או כוכבים) נראים טוב יותר כשהם משחקים לצד לברון.

    זה בדיוק כמו המיתוס על הקלאץ' או עוד כל מיני מיתוסים שמתפוררים כשבודקים את המציאות.

    עכשיו נותר רק שבוסטון יעלו לגמר כדי שהמורשת של לברון לא תפגע (אירוניה משעשעת)

    הגב
    • 7even

      מסכים.
      שים את ווסטברוק למשל ליד החבורה הזו והיא מסיימת בלי יתרון ביתיות במזרח.

      הגב
  • דני איל

    מדהים גרייזס, אתה יכול לכתוב את "קיצור תולדות הזמן", להוסיף בפסקה אחת קטנה את השילוש הקדוש - ג'ורדן/לברון/קליבלנד, ובסוף כל מה שאנשים יזכרו ויגיבו אליו זה לא מפץ גדול ולא חורים שחורים אלא רק זה. נראה לי שעם הזמן תוכל לעשות דוקטורט על הפסיכולוגיה של תגובות לפוסטים וכתבות.
    מנחש שהסיבה היא שאנחנו חייבים או רוצים מישהו לאהוב או לשנוא, כל השאר לא באמת מעניין.

    הגב
    • אלון3131

      כי אם כל הכבוד ליוסטום ולאולי 2 משחקים שיגנבו לגולדן, לברון זה הדבר המעניין היחידי בפלייאוף עד שגולדן יקחו עוד אליפות בקלות.

      הגב
  • איציק

    אין לי כח לתגובה ארוכה. אציין רק 2 נקודות:
    1. בתחילת הפלאיי אוף דיברו שזה יגמר 16-0 ובמקרה הקשה 16-1 לגולדן סטייט. עכשיו אנחנו כבר ב-8-2 ואתה צופה לשני הפסדים נוספים בגמר המערב, כלומר כבר צפי ל-12-4. משהו לא מסתדק, או שהם חלשים משציפינו או אחרים חזקים משציפינו. לדעתי גם וגם. גולדן נחלשו להערכתי, והמשחק שלהם הרבה פחות שותף גם אחרי חזרת הסטף. אני לא בטוח שהם יעברו את יוסטון בכושר הנוכחי (בזה של שנה שעברה בוודאי). הלוואי ואתבדה.
    2. אני מהחסידים של לא אוהבי לברון. יש לי הרבה מאד מה לומר לחובתו. אבל, ואני אומר זאת בצער, האמת חייבת להיאמר, סוף העונה הנוכחית והפלאיי אוף לברון נותן משחק ענקי, ממש ברמה בלתי נתפסת. נכון שהוא מפשל לפעמים בהגנה אבל זה נסלח. כל השאר מעל ומעבר. עדיין, רואים אצלו ירידה כאשר לא מאפשרים לו מנוחה. העובדה שנגד טורונטו הוא נח יחסית, כמו במשחק 7 מול אינדיאנה משחקת לטובתו. אחת הדרכים לטפל בזה זה להתיש את לברון עד כמה שניתן. זה אמור להשתלם בסופו של דבר. אם לא, לבוסטון הולכים להיות ימים קשים.

    הגב
  • shohat

    תודה אריאל, חיכיתי לפוסט פלייאוף שלך.
    מה שהתחיל כעקיצה של רוז'ייר הפך לקישור "פטריוטי". ניצול הזדמנות יפה לחיזוק הגאווה הלוקאלית.

    ביל סימונס אמר אתמול בפודקאסט שלו שהעיסוק בשאלת ג'ורדן מול לברון הוא "השאלה החשובה ביותר" לאוהדי כדורסל (נו, הוא כתב על זה ספר ונהיה מיליונר מדיוני הדירוגים האלה). אני דווקא אוהב את הדימוי של לאונרד כהן על הTower of Song, שיש בו אמנם קומות, אבל כוחו בעצם קיומו. וכל דור מכניס הדייר שלו לפנטהאוז.

    הגב
  • שמעון

    הנרטיב על לברון שונה כי השנה הוא קולע ג'אמפים הכי טוב בקריירה. בכלל ב-3 העונות האחרונות הקליעה שלו בגאמפ השתפרה משמעותית (במיאמי היה קלעי חלש מאד לעומת היום). אם היה לו את הקליעה של היום בהיט הוא היה 4 מ4 בטבעות.

    את ההזדמנות לעבור את מייקל הוא כבר פיספס אבל עד לסיום הקריירה הוא יכול לתקוע יתד חזק מאד כמספר 2 היסטורי.

    הגב
  • D! פה ועכשיו

    לא מבין בכדורסל, לצערי.
    לא צופה בזה כמעט עשר שנים וב-NBA אפילו לא עשרים כבר, אני חושב.

    אבל א. אני מאד נהנה לקרוא את מה שאתה כותב (ואז את הדיונים), ב. שני דברים עלו בראשי.

    3. בפלייאוף שם ההגנות הרבה יותר ממוקדות -
    שנים אומרים את זה, אז א. למה? וב. אם זה ככה כי העונה ארוכה ומסיבית ואי אפשר לשמור על אינטנסיביות לאורך כל כך הרבה זמן אז למה ממשיכים לשחק כלכך הרבה?

    7. בסוף, יש גבול לפער הכשרון שאפשר להתעלות מעליו באמצעות אימון טוב. -
    איפה עובר הגבול, על כמה פער כן אפשר להתגבר? זה מוציא את החשק לצפות במשהו עם הכישרון הרבה יותר תמיד ינצח
    אולי באמת עדיף בלי סידרה.

    הגב
    • shohat

      או, כמה שעוסקים בשאלה הזאת, במיוחד בשנים האחרונות כשקצב המשחק עלה וכמות הפציעות של כוכבים גדלה. גם האריכו את משך העונה בשבוע (שבועיים?) כד לקווח יותר המשחקים (פחות בק טו בק לכל קבוצה). למה נשארים וימשיכו להישאר עם 82? התשובה במילה אחת, שחשובה מאד בספורט האמריקאי המפרה את הסטטיסטיקה.

      https://youtu.be/sWSoYCetG6A

      הגב
      • D! פה ועכשיו

        תשמע, אני מאד מעריך מסורת.

        וזה גם יהרוס את כל הדיונים על מי היה יותר טוב לפי נצחונות ושאר מספרים. תמיד יגידו שההוא שקלע 60 נקודות למשחק עשה את זה בעונה של רק 50 משחקים אז זה לא עומד ברמה של קרי. או משהו כזה.

        אבל בסוף - כל המזמוז הזה לאורך העונה הוא קצת ארוך מדי. אולי לאמריקאים (כולל אתכם שחיו שם תקופות) זה יותר ברור. אישית אחת הסיבות שהפסקתי לצפות בכדורסל זה כי לא חשוב מה היה עד החמש דקות האחרונות - רק הן קובעות.

        ובעונה כמו של ה-אנ.בי.אי (באמת אי אפשר לכתוב באנגלית כמו שאומרים פה כל הזמן?) זה מורגש עוד יותר.

        עד כמה שאני אוהב פור-פליי אם מראש יודעים שהוא לא מוביל לשום מקום למה למשוך אותו 82?

        הגב
        • אריאל גרייזס

          סיבה פשוטה - כסף

          הגב
          • D! פה ועכשיו

            לא אתה תמיד אומר שאם יהיו פחות משחקים, כמו בפוטבול, הערך הכלכלי של כל משחק יעלה?

            הגב
    • איציק

      לגבי 3 זה אפילו מעבר. בגלל האינטנסיביות יש גם המון פציעות עומס. דובר על הצורך של הורדת כמות המשחקים בעונה. אך כמו שאמר ג'ורדן בתור בעלים, רוצים לשחק פחות, שירוויחו פחות בהתאם. השחקנים כמובן לא מוכנים, בנוסף יש הסכמי שידור, פרסום ועוד אלף ואחת סיבות עסקיות שלא מאפשרות זאת.

      הגב
      • D! פה ועכשיו

        טוב, אז הם גם יכולים פשוט להתאמץ יותר במשך השנה, כדי שזה יהיה מעניין.

        או להוריד במשכורת, הרי ממילא הן רק עולות כל הזמן אז הן ירדו קצת ויעלו אח"כ שוב מלא.

        הגב
        • איציק

          להתאמץ יותר, בעייתי, גם ככה העומס גורם להמון פציעות והקבוצות מושיבות כוכבים משחקים שלמים להוריד עומס.
          להוריד משכורות... הצחקת אותם...

          הגב
          • D! פה ועכשיו

            ולפני שלושים שנה שחקנים לא נפצעו? או שגם הם לא התאמצו?

            הגב
            • D! פה ועכשיו

              והם הרוויחו הרבה פחות.שלא לדבר על זה שהם הפסידו הרבה פחות

            • איציק

              מצד אחד הרפואה ושיטות האימון השתפרו, מצד שני, כמויות האימונים, האינטנסיביות עלתה מבחינת מהירות ואתלטיות, וגם, אם אני זוכר נכון, הקטינו את מספר השחקנים לקבוצה, אז העומס פר שחקן קצת עולה.
              אבל, וזה אבל גדול, אני לא מומחה. כנראה נחשון או דורפן יוכלו לענות הרבה יותר טוב על השאלה.

            • D! פה ועכשיו

              אז אני אמתין להם.
              מקווה שלא יעברו 30 שנה עד אז

            • נחשון שוחט

              אתה צודק. יש לא מעט סיבות טובות לקצר העונה הרגילה, החשובה מכולן היא מניעת עומס-יתר מיותר שמוביל לפציעות. אם אדם סילבר לא שולל בחינה מחדש, אתה יכול להיות אופטימי -
              https://www.sbnation.com/2017/10/5/16430164/adam-silver-shorten-regular-season-nba-82-games

            • D! פה ועכשיו

              תודה

  • ניינר / ווריור

    בסוף הפציעות של קיירי והייוורד עוד יהיו ברכה לבוסטון. טייטום ובראון עברו כזו טבילת אש מוצלחת והקבוצה הזו תהיה בשלה לאליפות בסגל מלא

    הגב
    • איציק

      מסכים, וכתבתי את זה כבר כמה פעמים בתגובות קודמות. מה שכן, השילוב של הכוכבים עם הצעירים שעשו קפיצה ענקית אינו מובן מאליו. ניתן רק לקוות שזה אכן ישתלב מצוין ואז נראה יופי של קבוצה. לא הייתי מהמר על פילי כקבוצת העתיד אם בבוסטון הכל יתחבר.

      הגב
  • שחר

    לגבי השחקן הטוב בהסטוריה, לדעתי זה ביל ראסל, גם 11 אליפויות, וגם היכולת להפוך את מי שסביבו לטוב יותר, ולהתעלות ברגעי האמת, גם כשלא היה פייבוריט בגמר.
    לגבי ג'ורדן ולברון, אפשר להשוות רק בסוף הקריירה. אבל אם לברון היה פורש מחר בבוקר, הוא שחקן שלם ומשפיע יותר מג'ורדן, כאשר לצידו של מייקל עומדת מה שנקרא "אלוהיותו", כלומר ההרגשה כשצפית בו וראית תופעת טבע בלתי מוסברת, עם מכוונות מטרה כל כך גדולה שגם חוקי הטבע (והסטטיסטיקות) מתכופפים מולה. ראו למשל את הסדרה האחרונה מול יוטה שהיתה פייבוריטית, כולל המשחק בו קלעה 54 נקודות, שלא לדבר על הסדרה המופלאה עם פניקס ובארקלי

    הגב
    • איציק

      לפי הגדולה בשל היותו שחקן שלם אפשר לפסול את קארים אבדול ג'אבר מרשימת הגדולים ביותר ועדיין הוא שם. בהחלט יש לזה משקל אבל זה אפילו לא תנאי הכרחי.

      הגב
      • שחר

        קארים היה ענק, למרות הגנה בינונית ועוד כמה חוסרים. לא צריך להיות שחקן שלם בשביל רשימת הגדולים ביותר, כן צריך בשביל להיות הגדול ביותר, לדעתי. אבל תשמע, הכל סמנטיקה וטעם אישי, כל אחד שיבחר את מי שהוא רוצה, יש כמה אפשרויות

        הגב
        • מתן גילור

          ג'אבר עם 12 בחירות לחמישיות ההגנה זו הגנה בינונית?
          אמנם ראיתי לא הרבה משחקים שלו וגם הם ביו טיוב, אבל ממה שראיתי בתוספת בחירות וקצת סטטיסטיקה שקיימת מהתקופה הזו, מדובר על אחד מגדולי שחקני ההגנה בהיסטוריה.

          הגב
          • איציק

            מתן הוא היה שחקן הגנה בתקופה ללא הגנות, שנו ה-70. אבל כן צריך לתת לו את הכבוד הראוי גם בהגנה. אב הוא לא מה שנקרא אול אראונד במובן המקובל של יכולת כדרור, מסירה והנעת כדור. מין ראסל ווסטברוק לעניים ;)

            הגב
        • יוסי

          אלו חוסרים היו לו? להגיד שהוא ענק זה אנדרסטיימנט. הוא היה בלתי עציר עם מהלך שלאף אחד לא הייתה לו תשובה. הבעייה היא שהוא שיחק בשנות ה70 הנשכחות ומלאות הסמים. אם כבר, ההבדל בינו לג'ורדן זה שג'ורדן העלה את הליגה לגבהים שלא הייתה לפניו. זה הדבר היחיד שאפשר לומר על ההבדל ביניהם בגדולה.

          הגב
  • Matipool

    *אוף טופיק*
    בגלל שאין כרגע ״שבתרבות״, חשבתי שמתאים להמליץ אצל מייסד המדור המלצה חמה על סדרה מעולה לגמרי ששמה ״קילינג איב״.
    באמת פאקינג סדרה מעולה בהובלה של שתי דמויות נשיות שאחת מהן היא אחת הדמויות הנשיות המדהימות שראיתי בחיי ומשחק מהפנט של השחקנית ששמה ג׳ודי קומר (לא הכרתי אותה לפני כן). אם היא לא תקבל את פרס השחקנית בדרמת טלוויזיה בטקס הבא, אז משהו דפוק במערכת.

    הגב
    • D! פה ועכשיו

      תודה מתי.

      בדיוק מה שאני צריך זו עוד סידרה בריטית.

      מצד שני - וואט דה פאק איז ביביסי אמריקה?

      הגב
      • matipool

        אין לי מושג. זה משודר בהוט (אנחנו עוד מהדור שרואה סדרות טלוויזיה בטלוויזיה..(-:)

        הגב
  • פרילי

    מסכים לגמרי עם סעיף 2 ה- נבא מעניין אותי כבר לא פחות מליגת האלופות, גם לגבי לברון אני מסכים לא יודע למי יש יותר סיכויים לעבור לגמר לו או לגולדן.

    הגב
  • Blue Devil

    אריאל, תודה על הטור (במיוחד כי אני מסכים כמעט עם כל מילה) :-)
    חוץ מזה אפשר לשלוח לך משהו במייל? לא מצאתי קישור...

    הגב
  • BRT

    תודה על עוד פוסט כייפי של פלייאוף נ.ב.א (;
    מאוד מעניין אם יוסטון
    אכן יתנו פייט לגולדן,
    לגביי ג'ורדן להברון,
    בתור מי שהיה אנטי להברון מאז המעבר למיאמי
    ה3 עונות (וכולל אנטי גדול על מה שעשה לבלאט)
    האחרונות הן מאסטרפיס של שחקן כדורסל,
    ועם זאת
    מי שלא ראה את ג'ורדן בגדולתו
    לעולם לא יבין את הקסם שהיה אצלו
    בלנצח את המשחק או את הסדרה
    שום השוואות סטיסיות אינן שוות למה שקרה במשחק עצמו ברגעים שקבעו ! את התוצאה,
    פשוט השתלטות מוחלטת של כח הרצון שלו
    לכפות את המשחק לכיוון שלו
    (כמו שמישהו כתב למעלה לה ברון חתם את עצמו כמקום שני באופן מוחלט)

    הגב
  • פרננדו

    פלייאוף משעמם. בחייך איך טוב יותר מאשתקד? כל הסיבוב השני נגמר בגג חמש משחקים.

    הגב
  • 7even

    דוראנט הרס את הליגה. פשוט השמיד אותה.

    כ"כ כיף לראות את בוסטון, אבלך אתה יודע שבגמר מול הווריירס זה סוויפ קל. אולי עם איזו גניסה של איזה משחק אחד.

    איכס, דוראנט מעורר אצלי בחילה.

    נ.ב - לראות ניתוחי מהלכים כמו למשל BBALL BREAKDOWN וכו'...נותן פרספקטיבה אחרת לצפיה במשחק ומראה שזה ממש לא רק יכולת אישית.

    חסרים לי יותר מהלכים קבוצתיים.

    הגב
    • BRT

      לגמרייי,
      זה המעבר הכי מגעיל מאי פעם,
      להצטרף ליריבה שלך
      שכמעט העפת אותה

      הגב
  • איציק

    יש לנו פלאיי אוף :-)

    הגב
  • טל 12

    יש לנו ג'יסון טייטום :-)

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *