ממסי ועד לברון, הספורט חולה

הכשלון של מסי ורונאלדו במונדיאל והמעבר של לברון ללוס אנג'לס הם כולם סימפטום לאותה תופעה

אני אנצל את הפגרה במשחקים (איך זה אפשרי שאין מונדיאל ביום שישי? זה לא מקובל עליי העסק הזה) כדי לעשות קאמבק קל אחרי הפוגה קצרה מכתיבה.

המונדיאל כבר אוטוטו מסתיים וזה הזמן שבו אנשים נוהגים לסכם. לראות מגמות. אם יש דבר שאני שונא זה הניסיון להכריח מסקנות על סמך מדגם כל כך קטן. בענף כמו כדורגל שיש בו כמות רנדומליות עצומה, הניסיון לייצר איזשהו הבנה כללית לגבי מגמות הוא מופרך מיסודו. לפני ארבע שנים אנשים הספידו את הכדורגל הברזילאי, והנה, למרות הדחה ברבע הגמר, הוא חזר במונדיאל הזה חזק כתמיד. לפני שש שנים השיטה הספרדית נראתה כמו השיטה המנצחת וכולם היו בטוחים שזה הכיוון ללכת אליו – והיום השיטה הזאת נראית כמעט ארכאית, כשניצחון טקטי הפך להיות דווקא לגרום לקבוצה השנייה לשלוט במגרש ולהשאיר שטחים פתוחים מאחור.

*

אבל זה שלא צריך לקפוץ למסקנות נמהרות על סמך משחקים בודדים, לא אומר שאי אפשר לסמן מגמות מסוימות. אם יש אחת שקופצת לי לעיניים מיד היא איך מרבית כוכבי העל התקשו במונדיאל הזה. מסי ורונאלדו הם כמובן הדוגמא הבולטת אבל גם ניימאר לא היה מבריק במיוחד, סלאח היה חלש (אם כי יש לו את התירוץ של הפציעה), מאנה היה בינוני ויש עוד דוגמאות לשחקנים שהגיעו ככוכבים הבלתי מעורערים של הנבחרת שלהם והתקשו לסחוב אותם על הגב רחוק. פה ושם הם הצליחו לייצר משהו (מסי עם הגול הראשון במשחק המכריע של השלב המוקדם, רונאלדו עם שלושער במשחק מול הספרדים) אבל אם יש מישהו שציפה לראות כוכב עושה מארדונה ב-86, הרי שהאופציה הזאת לא קיימת יותר.

*

כמובן, יש כוכבי על שכן פרחו במונדיאל הזה. דה ברוינה והאזר ולוקאקו בבלגיה יחד עם אמבפה וגריזמן וקאנטה בצרפת. ההבדל העיקרי בין אלו שהצליחו לאלו שלא – לאלו שהצליחו היה הרבה יותר עם מי לעבוד. אפשר כמובן לפתור את זה בזה ולהגיד – אלו נבחרות טובות יותר. אבל אני חושב שזה לא רק זה. להרגשתי, מסי ורונאלדו (וגם אחרים אבל הם הדוגמא הבולטת מכולם) מאוד מתקשים בלי שחקני על לידם פשוט כי זה כל מה שהם רגילים. מסי מעולם לא שיחק בברצלונה בקבוצה שלא שיחקו בה לפחות שלושה-ארבעה שחקני וורלד קלאס לפחות וגם רונאלדו בשנים האחרונות נהנה מצוות אדיר מסביבו בריאל (וזה לא שביונייטד הוא סבל, ושם הוא כמובן נהנה מאחד המאמנים הגדולים בהיסטוריה). זה נכון שמסי הצליח להגיע עם ארגנטינה לגמר המונדיאל ורונאלדו לקחת את היורו עם פורטוגל אבל קשה להגיד שהם "סחבו" את הנבחרת על הגב שלהם לשם. ועם הנתון שלשניים האלו אין אפילו שער אחד במשחקי הכרעה בשמונה מונדיאלים משותפים קשה מאוד להתווכח.

למקרה שנדמה לכם שאני מנסה להמעיט בגדולתם של השניים האלו, אז אתם טועים. אנחנו עוד נספר לנכדים שלנו שזכינו לראות אותם, זה ממש לא הכוונה שלי. העובדה שהם משחקים רק עם כוכבים היא לא לגנותם, זה פשוט המצב היום.

*

בעיניי, המונדיאל הזה הדגיש את המגמה של השנים האחרונות, מגמה שכבר חפרתי עליה לא פעם, של התכנסות הכוכבים הגדולים למקום אחד. אני כבר לא מדבר על מארדונה שיילך לקבוצה כמו נאפולי וינסה לקחת אותה רחוק על הגב שלו. גם שחקן כמו קוטיניו, למשל, מעדיף להיות כינור שני בבארסה מאשר להישאר בסיטואציה מושלמת מקצועית מבחינתו בליברפול (קבוצה בדרך למעלה, בליגת האלופות, הוא שחקן מוביל עם מאמן על). כי זה מה שכוכבים רוצים היום, לשחק עם כוכבים אחרים כדי לקחת אליפויות.

נהוג לחשוב שזה רק הכסף הגדול של בארסה או ריאל או באיירן אבל לא רק לדעתי. כסף גדול היום יש לכולם. פה אני אחצה את האוקינוס. גם ב-NBA, שם לקבוצות יש בעקרון את אותה כמות כסף, עדיין אנחנו רואים בדיוק את אותה המגמה. זה התחיל כנראה עם המעבר של לברון למיאמי בזמנו, המשיך עם קווין דוראנט לגולדן סטייט ואת הסוף קשה לראות. למעשה, המגמה היום היא לא רק לחבור לשחקנים גדולים אחרים אלא אפילו לוותר על כסף בשביל זה. קוואי לאונרד, למשל, למעשה ויתר על ההזדמנות להרוויח חוזה סופר-מקס בסן אנטוניו במטרה לחבור ללברון בלייקרס. בוגי קאזינס עכשיו חתם בגולדן סטייט על סכום נמוך יחסית למרות שיש אינדיקציות שהיה יכול לקבל יותר במקום אחר (הסלטיקס, למשל, הציעו לו חוזה גדול ב-50 אחוז).

*

יש שתי סיבות עיקריות לשינוי הזה לטעמי. הראשונה – השחקנים הבינו היום שהכסף שהם מרוויחים ישירות מהחוזים שלהם הוא כסף קטן יחסית. ביל סימונס נוהג לקרוא לזה "דור הלברון". השחקנים היום מתנהלים (לא כולם, אבל חלקים נכבדים מהם) הרבה יותר בחוכמה כלכלית, משקיעים לעתיד ובונים את המותג שלהם לאורך זמן. קווין דוראנט, למשל, הוא לא רק שחקן כדורסל אדיר, הוא גם משקיע רציני מאוד בכמה חברות בעמק הסיליקון ומנצל את המיקום של הקבוצה שלו כדי לבנות את ההון שלו. לברון הולך להיות כנראה שחקן הכדורסל הכי עשיר בהיסטוריה ואת שרשרת ההחתמות של הקבוצות שלו צריך תמיד לבחון לפי הסוכנות שבה השחקנים חתומים – רובם ככולם אצל ריץ' פול, הסוכן והחבר הכי טוב של לברון.

הסיבה השניה היא הכח שעבר לידיים של השחקנים בשני הענפים האלו (למעשה, בכמעט כל הענפים למעט הפוטבול האמריקאי, מסיבות שאני לא אכנס אליהן כרגע). השחקנים, היום יותר מתמיד, הם הפנים של הספורט והם אלו שמביאים לו את הכסף. זה תמיד היה נכון, אבל היום זה הפך להיות מאוד מאוד מודגש. בעלי הקבוצות מבינים את זה ועל כן אין להם ברירה אלא לתת לשחקנים לא רק יותר כסף אלא גם הרבה יותר השפעה. הדוגמא הקיצונית היא כמובן שוב לברון ג'יימס שנראה לפרקים בקליבלנד כמו שחקן, מאמן ו-GM.

*

באופן עקרוני, אני בעד כוח לשחקנים. הם אלו שמייצרים את ההכנסות לליגה, הם אלו שבגללם אנחנו רואים ספורט. אבל בעיניי, המצב שנוצר היום הוא לא בריא. ביסוד של הספורט עומד בסיס אחד חשוב אחד – תחרותיות. בעבר, התחרותיות אוזנה על ידי גורמים שונים, בעיקר המחשבה ששוק חופשי יאפשר חלוקת משאבים הולמת בין הקבוצות. זה היה נכון במיוחד לשוק האמריקאי, שם יש תקרת שכר במקום המונעת, על פניו, יצירת מונופול.

אבל התנאים השתנו. שחקנים היום מוכנים לקבל פחות כסף או תנאים פחות טובים, להיות כינור שני, לקבל הרבה פידבק שלילי מהקהל על זה שאין להם אומץ להוביל קבוצה לבד – הכל, על מנת לקבל את הסיכוי לשחק בשביל קבוצה אלופה. ואתם יודעים מה – הרבה מזה באשמתנו. אנחנו הפכנו את טבעת האליפות לחזות הכל. אנחנו קראנו למאלון וסטוקטון ויואינג ובארקלי לוזרים כי הם לא לקחו אליפות, אנחנו ירדנו על לברון שהוא לא הצליח לקחת את קליבלנד בזמנו ליותר מאשר סוויפ בגמר, וסיימנו עם זה שכל דיון שמתנהל היום הוא איך אפשר לקבץ מספיק שחקנים כדי לתת תחרות לגולדן סטייט. איך אמר סימונס השבוע – מעולם לא שמענו אנשים מדברים על איזה עזרה לארי בירד צריך או מג'יק ג'ונסון או מייקל או אפילו אולג'ואן או יואינג צריכים. לעומת זאת היום כל ההתעסקות היא במי יבוא לשחק ליד לברון ואת מי יוסטון יביאו כדי להתמודד עם גולדן סטייט.

*

יש כמובן את הגישה שאומרת (וגיל שלי מבטא אותה מצוין) – גולדן סטייט מתנהלת מצוין, שאר הקבוצות פחות, אז למה להעניש אותה? ובכלל, ניסיון לרגולציה הוא מיותר כי גולדן סטייט בעצם גורמת לקבוצות אחרות להתאמץ יותר ולהתחזק גם בעצמן.

אז חשוב להבהיר – אין לי שום דבר נגד גולדן סטייט ולצורך העניין גם לא נגד ברצלונה או ריאל. התפקיד של כל קבוצה הוא לעשות את המקסימום על מנת לנצח ולזכות באליפות. גם אין לי שום דבר נגד בוגי קאזינס. זכותו של כל שחקן, בדיוק כמו כל עובד אחר, ללכת למקום שבו הוא חושב שיהיה לו הכי טוב.

אבל השורה התחתונה של המצב הנוכחי היא שהליגות ברחבי העולם מאבדות את המימד הכי חשוב שלהן, התחרות. האמירה – גולדן סטייט לא תישאר חזקה לנצח היא נכונה כנראה (אם כי הנצח נראה קצת רחוק כרגע) אבל היא מפספסת את הראיה הגלובלית. ברגע שגולדן סטייט תדעך, תבוא קבוצה אחרת שתדרוס את הליגה על ידי התכנסות של כוכבי על. אם מסתכלים על ארבע השנים האחרונות הרי שקיבלנו בדיוק את אותו הגמר – בעוד שבעבר מעולם לא ראינו את אותו גמר אפילו שלוש פעמים רצוף. המזל הגדול של הליגה זה שהפלייאוף עדיין מחולק שרירותית למזרח ומערב, כך שקיבלנו צד אחד של הפלייאוף שהיה תחרותי כשלמעשה היו בדיוק שתי קבוצות השנה שיכלו לחלום על לקחת אליפות. אם המגמה הנוכחית תימשך ולא יעשה משהו בנידון הרי שאנחנו נידונים בדיוק לאותו דבר בהמשך. אנתוני דיוויס נהיה שחקן חופשי? חותם בבוסטון. קוואי חופשי? הולך ללייקרס עם לברון. זה לא בריא העסק הזה, לא בריא.

לצבוט את עצמך. ריאל, לפני
תיאום ציפיות

תגובות

  • קורא בין השורות

    כנראה שזה גם לא ישתנה בקרוב... השחקנים, בדיוק כמונו, רוצים להיות בקבוצת פנטזי (מעניין אם השאיפה הזאת נולדה ביחד עם הדרים טים האולימפית). אנחנו בונים קבוצות םנטזי במחשב מילדות ומשחקי הפנטזי האינטרנטים רק צוברים פופולריות.
    ואין סיבה שזה ישתנה כשבסיסי האהדה הגלובליים לקבוצות פנטזי כאלה רק הולכים וגדלים.

    הגב
    • אריאל גרייזס

      בדיוק בשביל זה צריך רגולציה כלשהי, אחרת אנחנו בבעיה

      הגב
      • אולף

        איך אפשר לעשות רגולציה שמכווינה איפה אנשים יעבדו (כן, קווין דוראנט מועסק ע"י גולדן סטייט)? תשליך את זה לרגע על עצמך, נניח והיית מעונין לעבוד בגוגל, עברת את הראיונות, הם נותנים לך הצעה מעולה, ועכשיו הרגולטור לא מאשר כי אתה מוכשר מדי וגוגל מוצלחים מדי, והרגולטור מרשה לך לעבוד רק בחברות שנמצאות במקום אתה לא רוצה לגור (כי יש את השיקול שצריך לחזק את הפריפריה). זו המשמעות של הרגולציה הזו - אין חוק אחד לספורטאים וחוק אחר לשאר האנשים

        הגב
        • יעקב נקש

          זה טיעון מאוד משכנע... אותי לפחות ...

          הגב
  • נתן

    טוב שחזרת!

    הגב
    • Matipool

      יאפ. התגעגענו.

      הגב
  • אמיתי

    בדיוק חשבתי על העניין שאף כוכב לא באמת זרח במונדיאל הזה..לדעתי זה מעבר לעניין הכוכבים שיש להם בקבוצה ואין להם בנבחרת (לנייאמר לא חסר עם מי לשחק בברזיל). גם קשה לי להצביע על שחקן מנבחרת צרפת לדוגמא שנתן מונדיאל לפנתיאון (מלבד קאנטה). לדעתי הם פשוט עייפים מהעונה הארוכה- אם לא פיזית (כן פיזית) אז מנטלית.
    בקשר לסטאר קלוסטרז (התקבצות הכוכבים) אז בהחלט צריך שינוי ברגולציה. באירופה אין סיכוי שזה יקרה. באןביאיי סיכוי קטן.
    הם פשוט מרוויחים ככ הרבה מחוץ למגרש שטבעת שווה חוזי פירסום יותר מכל חוזה מקס פלוס המימוש המקצועי של לשחק עם הטובים ביותר ולנצח.
    נ.ב. זה לא לעניין להיעלם ככה. תעשה שיקול מקצועי ותפסיק לכתוב על כדורגל אנגלי ככה שיישאר כוח למונדיאל ולמסביב (:

    הגב
    • אריאל גרייזס

      הבעיה לא הכדורגל האנגלי, הבעיה זה שהתחלתי לעבוד ברצינות..

      הגב
      • איש הפח

        זו באמת בעיה. תנחומיי.

        הגב
    • אשר

      וארן נותן מונדיאל ענק! אבל הוא לא סקורר ולא מבשל ולא תופס כותרות... יענו באמת צריך להסתכל על המשחק כדי לראות את זה ולא רק על תקצירים...

      הגב
  • גיא

    אני לא חושב שזה רק מקבץ הכוכבים, אם כי יש לזה משמעות, אלא השילוב בין כוכבי(ים) ופיסיות, אסביר:

    ברזיל וניימאר: מלבד המזל (ויום פסיכי של קורטואה), הבעיה העיקרית של ברזיל ברבע הגמר מול בלגיה היתה היעדרו של קאסמירו - את הפיסיות שלו החליף טיטה בגמלוניות של פרננדיניו, שהוא אולי קשר שדוחף קדימה אבל אין לו באמת יכולת להתמודד עם קישור פיסי כמו ויטסל ופלאיני. גם זה כמעט ונשכח, כי באמת שברזיל במשחק הזה רשמה החמצות שסתבא שלי מכניסה עם ההליכון.

    ארגנטינה ומסי: כפי שהיה צפוי, מרכז מגרש ארגנטיני של מסצ'ראנו, באנגה וקצת פרס לא ממש יכול היה להתמודד מול העוצמות של קאנטה ואמבפה. זה חרק במשחקים שלפני, זה לגמרי נתקע מול צרפת (שנתנה את אחד ממשחקיה החלשים ביותר בשמינית), אבל מה הפלא - מסצ'ראנו הפסיק לשחק קשר אחורי בבארסה בערך כשפפ עזב (והוסט לעמדת הבלם), חמש שנים אחרי ומעבר לליגה סינית - מה סמפאולי חשב, שהוא השתפר כקשר אחורי? שמה שלא התאים מול לאס פאלמאס יתאים מול צרפת?

    פורטוגל וכריסטיאנו: פורטוגל נראתה רע באופן כללי, ונכנעה לפיסיות של אורוגוואי שלגמרי שיתקה את כריסטיאנו. אותה אורוגוואי הגיעה לרבע הגמר נטולת כוכבה הגדול אדינסון קבאני - בטורניר בו לואיסיטו שוב הולך לאיבוד, היה די צפוי שלא יהיה לסלסטה מה למכור בהרכב שלו ושל סטואני.

    אין ספק שיש משמעות מנטאלית עצומה לחלוקת הלחץ, אבל אני לא חושב שזה הגורם המרכזי.

    הגב
    • אריאל גרייזס

      יש הרבה מאוד סיבות ואני לגמרי מסכים לגבי הפיזיות במרכז המגרש והחסרון של קאזימרו (בכיתי על הצהוב שהוא קיבל בשמינית כבר במשחק עצמו). האמת שהשתמשתי במונדיאל בתור כלי להגיע לטיעון המרכזי שלי לגבי הבעיה בספורט היום..

      הגב
  • יואב

    אריאל,
    בקשר לרונאלדו חשוב לזכור- פרגי "סבל" שלוש עונות מאד בוסריות עד שרונאלדו הפך להיות משמעותי ודומיננטי. במקרה הספציפי הזה, זה נבנה מאד נכון ובסבלנות, גם הסגל סביבו(ואן דר סאר, ריו, וידיץ, סקולס, רוני גיגס ועוד) וגם רונאלדו עצמו שהתבגר נפלא לתפקיד ולמיצוי הפוטינציאל שלו. ובסוג כדורגל שונה ממה שהוא שיחק בהצלחה כה רבה בשמונה העונות האחרונות.

    הגב
    • אריאל גרייזס

      כמו שכתבתי, לא באתי לנסות להוריד בערך של מסי או רונאלדו. פשוט שניהם תמיד נהנו מהסביבה הכי טובה שאפשר סביבם. סתם אם ניקח בתור דוגמא את ניימאר - כוכבים ברזילאים בעבר תמיד היו עוברים במועדונים "קטנים" לפני שהיו עוברים למועדון גדול. רונאלדיניו בפסז' (לפני שהיא הפכה למפלצת), רומאריו ורונאלדו בספרד. אצל ניימאר, הוא עבר ישר לברצלונה. ריאל קנו עכשיו שני ילדים ברזילאיים בני 17 שהם הפוטנציאל הכי גדול בגילם בברזיל. כוכבים היום מתרגלים ישר לשחק עם כוכבים אחרים, זה כל מה שבאתי להגיד

      הגב
      • יואב

        זה נכון. כישרונות פנומנאלים כמו מסי ורונאלדו מתגלים מוקדם ומכאן... הרכבת כבר נוסעת. רוב הכישרון באמת מרוכז אצל אותן קבוצות על.
        געגועים לליגה האיטלקית של שנות השמונים. הכישרון שם התחלק כל כך יפה, כל משחק ליגה זניח היה מאורע.

        הגב
        • יואב

          זיקו שיחק באודינזה!!!

          הגב
      • ק.

        רומאריו ורונאלדו באיינדהובן. גם סוארס באייאקס, ריבאלדו בלה קורוניה.
        זאת נקודה נכונה, גם היום רב הלטיניים לא מצליחים ישר בקבוצה הגדולה כשהיא הראשונה שלהם ביבשת, אלא אחרי תחנות ביניים, גם אם באמצעות השאלות

        הגב
        • יואב

          ק,
          אולי זה בוסמן בכלל? כשאין עליך הגבלה אתה פשוט מביא. באיטליה של אז, היו מותרים שלושה זרים.

          הגב
          • ק.

            גם נכון, וזו כנראה הסיבה שלא הביאו בזמנו כוכבים לא מבושלים לקבוצות גדולות, אבל עדיין אני רואה יתרון גדול לשחקן שמגיע מיבשת אחרת להוכיח את עצמו כשחקן על בבנפיקה, פורטו, איינדהובן או שטוטגארט לפני שעובר לתחנה הבאה.

            הגב
  • NoOne

    לא היה צריך להביא ללארי בירד עזרה כי כבר היו לו בחמישייה עוד 4 HOF איתו , ואותו דבר עם מג'יק ג'ונסון,
    מייקל ג'ורדן כן היה צריך עזרה ולכן לא עשה כלום עד שקראוס הביא לו את העזרה.
    לבארקלי לא הביאו עזרה אז הוא הכריח טרייד לפיניקס.
    אין שם הבדל , רק יש היום יותר כסף .
    מוזס מלון הגיע לקבוצה שהייתה בגמר עם דוקטור ג'י ואנדרו טוני כשמוזס היה MVP , זה אחד לאחד מה שדוראנט עשה.

    הגב
    • אריאל גרייזס

      לא דיברתי על מה שחקנים עשו או לא עשו אלא על הדיבור על זה. ואני חושב שאתה מפספס את הנקודה - דווקא הכסף שהשתנה הוא זה ששינה את העניינים. בעבר הכסף היה גורם לשחקנים לחתום במקומות מסוימים. היום הם ירוויחו מספיק מחוץ למשחק שהם יכולים להרשות לעצמם לחתום בקבוצה שתביא להם אליפות (או דיווידנדים אחרים) בלי קשר לכסף

      הגב
      • NoOne

        אז מה הטעם בלהיות פרי אייג'נט? חשבתי שכל המטרה של להיות פרי אייג'נט זה לחתום איפה שאתה רוצה על איזה סכום שאתה רוצה.

        הגב
        • אמיתי

          ההנחת מוצא השתנתה- כבר לא חותמים איפה שמציעים הכי הרבה אלא איפה שהסיכוי לאליפות הוא הכי גבוהה

          הגב
          • אריאל גרייזס

            תלוי מי, כמובן, אבל כן - זה בדיוק הטיעון שלי. קוואי היה יכול לקבל הכי הרבה כסף בסן אנטוניו והוא מעדיף שלא

            הגב
      • אוהד

        מה שהשתנה זה הדיבור בכלל.
        היום יש כל כך הרבה מקום לדבר ולכתוב אז פשוט צריך לדבר ולכתוב ולהמציא נושאים חדשים.

        הגב
  • קשקשן בקומקום

    כבר שנתיים אני חופר על איך זה הורס את ה NBA לגיל שלי, ומנסה, ומנסה, ואז אתה בא ככה ובשלוש פסקאות עושה את זה הרבה יותר טוב. באמת תודה

    הגב
  • אוסקר

    לא רק שזה לא בריא, זה גם ממש מבאס. ובניגוד אליך אני חושב שחייבים להאשים את השחקנים, הבחירה של קאזינס ודוראנט היא בחירה של נמושות (כנראה גם של קוטיניו). כל ילד ששיחק בשכונה כדורגל יודע שלא מצטרפים לקבוצה הכי טובה, מנסים לנצח אותה. קאזינס אפילו עשה את זה דווקא, כדי להראות לכולם. תראה איזה שיגעון הולך סביב ניימאר קיץ שני ברציפות. דוראנט קיבל את קמפיין הקאפקייק ונימאר את הנפילות, נראה איך יתייחסו לקאזינס במגרש.
    צריך גם להזכיר שלא כולם ככה, פול ג׳ורג׳ וכריס פול (מוחמד סלאח גם נראה יותר מחוייב לליברפול מקודמיו) נשארו בקבוצות שלהם למרות שיכלו לבוא ללוס אנג׳לס.

    הגב
    • שי פרנסיסקו

      אני לא חושב שאפשר להאשים את השחקנים. בשכונה משחקים בשביל הכיף, פה משחקים על החיים והעתיד שלך. שהקריירה שלך מסתיימת באמצע שנות השלושים, אתה תמקסם את הרווח ואת הרצון לזכות בתארים. הניצחון היום מקודש מעל לכל. אגב רואים את זה גם בהייטק, עובדים טובים מצטרפים לחברות גדולות שיש להם פחות יכולת להשפיע אבל הם חלק ממערכת מנצחת, לעומת להעדיף להשאר באיזה סטארטאפ ולנסות ״לנצח״ את הענקים. אסייג את זה שבחברות הגדולות בניגוד למה שמדובר בפוסט, התנאים והשכר יותר טובים.

      הגב
      • קשקשן בקומקום

        אבל זה בדיוק ההיפך. שחקנים מוותרים על כסף, זה כל הטיעון של גרייזס

        הגב
  • AdamB

    אני חושב שהnba והכדורגל במקומות שונים לגמרי. גולדן סטייט נוצרה בגלל קפיצה של 50 אחוז בין לילה בתקרת השכר. לא יקרה יותר. אולסטאר בימינו דורש 30 מיליון. והתקרה 100 מיליון. חכה שנתיים ותראה איך פילי ובוסטון יאלצו לוותר על שחקני מפתח בגלל זה

    הגב
  • אריאל גרייזס

    ברור שהכדורגל והכדורסל במקום אחר לגמרי, לרגע לא טענתי אחרת. אבל אני חושב שרואים את המגמות הדומות בשניהם (אם תרצה, אני יכול לקשר את זה למגמה עולמית שבה אנחנו נשארים עם מעט מאוד חברות ענק שדורסות את כל השאר, אבל נשאיר את זה לפעם אחרת. העובדה היא שהלייקרס יכלו תיאורטית (ואולי עוד יעשו) לבנות מכלום קבוצה של לברון-קוואי-פול ג'ורג'. ברור שיכול להיות שבוסטון או פילי יאבדו שחקני מפתח - זה בדיוק הבעיה. פילי בנתה את עצמה מאפס (עזוב שאני שונא את הדרך שהיא עשתה את זה), אבל אם היא לא תצליח להביא עוד שחקן על סטייל קוואי היא תתקשה מאוד לרוץ לאליפות, מה שיגזור עליה אולי לאבד את סימונס או אמביד לקבוצה שכן תוכל להביא להם אליפות. כמו שהמקרה של בוגי מוכיח, שכר זה לאו דווקא הדבר המרכזי שעומד בראש של שחקנים היום

    הגב
    • AdamB

      אני לא חושב שיש ריכוז כוח בליגה יותר מבעבר. יש בNBA מספר כוחות שמונעים תחרות כמו בפוטבול,
      אבל בגדול כל קבוצה שמנוהלת נכון יכולה לבנות סגל ששווה גמר אזורי. זה המצב היום, ואני לא חושב שיהיה שונה עוד עשור מהותית. בעוד שאני דיי בטוח שגם בעונת 2027/8 אלופות הליגות הגדולות יהיו מאותו מועדון סגור

      הגב
      • AdamB

        הכוונה לליגות הכדורגל הגדולות כמובן.

        הגב
  • דונאדוני

    בקשר לנבא... הייתה הצטרפות מקרים וקבלת החלטות נכונה שגרמה לגולדן סטייט להיות מפלצת בלתי מנוצחת. אני לא חושב שזה משהו סיסטמטי שנראה בעתיד. זה יחלוף, לדעתי הכל בסדר שם אבל פשוט איכשהו נוצרה מפלצת שתוך שנתיים שלוש תרד והכל יחזור לקדמותו.

    בעניין ה"רגילים לשחק עם כוכבים לידם":
    אתה מכיר שחקן שעדיף לו לשחק עם שחקנים חלשים לידו מאשר עם חזקים? כל שחקן שתשים אותו בקבוצה טובה, מיד גדלים סיכויי ההצלחה שלו. קבוצתית ואינדיבדואלית. זה נכון למסי, רונאלדו וגם לריפעת טורק.
    מה ההבדל בכמות המשחקים שהיו ב-2018, 2014, 2010..... 1998? אותה כמות בדיוק. אז תירוץ העייפות לא תופס כי זה ככה כל מונדיאל.
    יכול להיות שפשוט באמת זה מונדיאל ההפתעות, ומונדיאל בו החזקות מתקשות לנצח את הבינוניות, ומונדיאל בו יצא שאין אף שחקן בולט מעל כולם. לדעתי זה סתם צירוף מקרים ולא מגמה.
    חוץ מקנטה, לא ממש רואה שחקן שהעלה את רמתו ביחס למה שהוא היה במהלך השנה בקבוצה. פשוט רובם משחקים בנבחרות פחות טובות מהקבוצות אז סביר שגם רמתם לא תעלה כי לידם משחקים שחקנים פחות טובים. כדורגל משחק קבוצתי אחרי הכל.

    בכלל, כמו שאמרת, אני שונא לשמוע על מגמות בעולם הכדורגל בעקבות מונדיאל. טורניר נוק-אווט של נבחרות לא מתואמות, ורמת כדורגל שנמוכה בהרבה מרמת הקבוצות. גם המאמנים שם בדרך כלל הם לא מהטופ העולמי. טורניר רומנטי עם יוקרה שלא באמת תורם להבנה שלנו מבחינה מקצועית.
    המהפכות שתמיד יש במונדיאלים הן מהפכות שיפוטיות שנגזרות בחוקים חדשים או בשינוי חוקים קיימים.

    הגב
    • ליאור (אחד מתוך רבים, מסתבר)

      מאת'יו לה טיסייה ואלן שירר וטוטי ופאבל נדבד אבל באמת שאין כבר מקום לרומנטיקה בכדורגל

      הגב
  • shadow

    אני חושב שאתה מניח טענה מוטעית ואז בונה עליה תאוריה.
    אין שום בעיה של תחרותית או אם יש כזו אז היא תמיד היתה קיימת.
    אני בגדול חושב שאין שום יכולת לצור תחרותיות אמיתית בתחומים שמושפעים משמעותית מכישרון ועל אחת כמה וכמה מכישרון ביולוגי.
    אנשים מבלבלים רנדומליות ותחרות.

    כמה נקודות למחשבה
    *פעם היו מבקרים קבוצות גלאקטיקוס(עגלקטיקוס) כדבר רע ולפעמים גם מתיחסים בזלזול, כי הרבה אגו בקבוצה אחת זה רע ויוצר בעיות ניהול. היום מבקרים את השחקנים על זה שהם חברים מדי.

    *פעם היו מבקרים שחקנים על זה שכל מה שמעניין אותם זה כסף והם לא מוכנים לוותר קצת בשביל שתהיה להם קבוצה טובה יותר.

    *אולי הצורה שבה אנחנו רואים את הדברים היא זו שהשתנתה?

    הגב
    • shadow

      הכוונה בכישרון ביולוגי היתה לכישרון פיזי-אתלטי

      הגב
  • אסף the kop

    שחקן העל הוא פירמינו, לא קוטיניו.

    הגב
  • איציק

    טוב שבאת ;)
    כל מה שכתבת לא מתריד אותי כי אם זה יהיה רע אז האולמות לא יתמלאו הכסף מפרסומות יפסיק להגיע וגם הכסף מחוץ למגרש ירד בגלל הירידה בפופולריות. הם עושים זאת כי כנראה כולם עדיין מבסוטים מזה, פרט לכמה בכיינים.
    יש בכול זאת הבדל מהותי בין מסי/רונאלדו לבין לברון. בזמן שמסי ורונאלדו הסתובבו עם ערמה של כישרונות סביבם, ללברון לא הייתה הפריבילגיה הזו (ולא ניכנס כאן לסיבות). כך שזה יפה לצייר את התופעה, רק שהיא לא תמיד עובדת.
    בנוסף, הינה רונאלדו עשה לכולם לברון, עזב קבוצה מפוצצת בכישרון ועבר לקבוצה ללא יומרות. אז הוא ייקח אליפות איטליה בלי בעיות ולא יעשה כלום באירופה. זה בערך כמו שלברון היה עובר למזרח, היה לוקח אותו מראש ונכשל מול הגדולות באמת. אז כנראה לרונאלדו כבר לא כל כך מעניין לשחק ברמות הגבוהות ויש לו סדר עדיפויות אחר.

    הגב
    • אריאל גרייזס

      ללברון לא היתה אופציה בשנים הראשונות שלו בקליבלנד אבל ברגע שהיה יכול הוא לקח את הכשרון שלו לשחק עם כוכבים אחרים. הוא למעשה סימן את המגמה הזאת.
      לגבי המעבר של רונאלדו ליובה - הוא קצת הסתכסך עם המנהלים בריאל והמשיך הלאה. זה לא שהוא הלך לשחק בפולהאם, כן? לאן כבר היה יכול לעבור? לאנגליה הוא לא היה הולך כי הליגה שם קשה פיזית יותר מכל ליגה אחרת (יותר עבירות, יותר עומס) והוא לא בגיל לזה, בספרד האופציה היחידה היא בארסה והיא לא באמת אופציה. מה שנשאר זה בערך באיירן ויובה. קבוצה שהגיעה לגמר ליגת האלופות איזה פעמיים בארבע שנים האחרונות. מבין האופציות זה הכי הגיוני

      הגב
      • איציק

        בארסה נראה לי הגיוני, פיגו עשה מעברים כאלו בהצלחה גדולה. זה גם תואם את מגמת קבוצות העל. קצת לא נעים היה לבוא למדריד, אבל חוץ מזה...
        לגבי לברון ומיאמי, כן והמזל שהיה שם פט ריילי. מעבר לכך, מה שהיה לו בקליבלנד לפני המעבר זה לא הרבה, ומעניין למה (לא באמת מעניין), ואחרי שחזר לקליבלנד, גם הייתה בעיה של כישרון (לפחות במימושו) ובמיוחד של הסגל המסייע ומעניין למה (לא באמת מעניין). מזל שלפחות בליקרס יהיה לו את לונזו בול.

        הגב
        • אריאל גרייזס

          כשהוא חזר לקליבלנד הוא חזר כשהוא יודע שהוא מנהל את העניינים, היה שם כבר את קיירי והיה ברור שהם יעשו טריידים להביא עוד שחקנים שיעזרו לו. אותו סידור קיים בלייקרס עכשיו. לברון לגמרי מנהל את העניינים בקבוצות שלו (וזה חבל, כי הוא GM לא ממש מוצלח ובעיקר דואג לקליינטים של חבר שלו)

          הגב
          • איציק

            לא רציתי לכתוב זאת, אתה עשית.

            הגב
  • גיל שלי

    אני לא מבין מה הבעיה שמפריעה לך, במקום שרד אאורבך מצליח לקבץ את השחקנים הכי טובים כדי להתמודד מול אלה שרוצים לשחק בלייקרס, עכשיו השחקנים מתקבצים כדי לשחק עם או נגד לברון, כלומר כמו ששנות השמונים הספורט לא היה חולה, גם עכשיו הוא לא חולה. אם לברון היה מצטרף לגולדן סטייט עוד הייתי מבין ממה אתה חושש, אבל בתכלס אין ממה

    הגב
    • איציק

      איזה כוכבים בדיוק מתקבצים לשחק עם לברון? יש שחקנים דרג ב', אבל לרוב זה לא מספיק.
      קואי להבנתי רוצה ל-LA אבל לקליפרס ולא ללברון.

      הגב
      • shadow

        מסביב ללברון מתקבצים חברים ולא כוכבים. כלומר יכול להיות שחלקם כוכבים אבל זה לא הקריטריון, זו בעיקר אגדה והמצב בלייקרס מוכיח את זה. איפה פול ג'ורג'? איפה קיירי? איפה קאזינס?
        זו אגדה בדיוק כמו שמסי הוא בחור נחמד שנעים לשחק איתו ורונאלדו הוא נבל.

        הגב
  • שמעון

    יאללה מה אתם בוכים אפשר לחשוב מגיק ובירד לא היו מוקפים כוכבים או שנבחרות גרמניה וברזיל בעבר לא היו עם כוכבים. אין שום הבדל ושום שוני והכל בסדר. זה מעגל החיים וגולדן סטייט תיקח 3 כמו הלייקרס בוסטון הבולס וכו. השחקנים פשוט היום עם כלים ומודעות יותר למקסם את רווחיהם ועושים זאת בצדק. יש תחרות נפלאה ונהדרת. מראדונה שיחק על ממריצים והיה חבר קרוב של המאפיה הנאפוליטאנית שקנתה משחקים בשבילו בתקופתו בנאפולי ואז לא היו שידורים כמעט לעומת היום ואנשים בקושי ראו אותו משחק בניגוד למסי ורונלדו וזכה במונדיאל כי הבקיע שער ביד ולא היו מצלמות והיה לו רק מזל כל השאר זה בדיות וניפוח האגדה. קיצר אתם סתם בוכים המצב פנטסטי הליגה בשיאי רווחים.

    הגב
  • גיא רוזן

    עברו די הרבה שנים מאז שלמדתי כלכלה,
    אבל אני זוכר שכבר בשנה א' לימדו אותנו על עקומת התמורה של העובד -
    הוא יחפש למקסם את רווחיו, לא רק המוניטריים. היכן/לצד מי/סיפוק, אלו חלקים מהותיים מהרווח של העובד.
    ושחקני הכדורסל, מתנהלים בדיוק באותו האופן.
    העילית של העילית, אלו שמרוויחים סכומים אסטרונומיים -
    עבורם השיקול הכספי הופך למשני, כאשר נוצר מצב שהגבלת השכר שאמורה הייתה ליצור תחרותיות, היא זו שבולמת אותה.
    ברגע שהוויתור של דוראנט היה על 12 מיליון, ולא על 50 מיליון, הבחירה בגולדן סטייט הייתה קלה בהרבה.

    האם כל זה מלמד על שינוי מגמות בכדורסל? על התפרקות התחרותיות?
    ממש לא.
    גולדן סטייט היא מקרה פרטי בו הרבה מזל (הפציעות של קרי, שהשאירו אותו על חוזה נמוך. קפיצת השכר אחרי חוזה הטלוויזיה החדש), והמון ניהול איכותי, חברו יחדיו ליצור אימפריה.
    זה לא הורס את הליגה, בדיוק כמו שהצרוף מזל + ניהול איכותי של הספרס, אי אז בעונת הטנקינג שהנחיתה בקבוצה את דנקן, לא הרס את הליגה.

    לתחושתי, לא מעט מהאוהדים שמלינים על התדרדרות הליגה, עושים זאת בגלל שהם לא התאקלמו לשינוי האחד הבאמת מהותי שעבר על הליגה -
    שחקנים עם קול רם.
    גם בעבר הטופ של הטופ של השחקנים, הכתיבו לבעלי הקבוצות -
    קארים שדרש טרייד לניו יורק או ללוס אנג'לס.
    מוזס שחתם עם פילי על חוזה שיוסטון לא יכלו להתמודד אתו (מה שגרם לליגה להתערב, ולכפות על טרייד יוסטון/סיקסרס).
    קובי שאיים בדרישת טרייד אם קבוצתו לא תתחזק.
    מה ששחקנים בעבר עשו הרבה פחות,
    זה לשלוט בנרטיב. לא היו לפני כן שחקנים כמו לברון, שלטוב או לרע, השתלט על גורלו ברמות שלפני כן לא נעשו.
    לא היו שחקנים ששלטו בצורה בולטת כל כך בשיח סביב ה-NBA.
    מספיק לראות עד כמה השיח בשנים האחרונות הוא אודות שחקנים, ולא אודות קבוצות.
    מספיק לראות איך גם בנושאים חברתיים, השחקנים הפכו למובילי דעת קהל, כאשר ההשלכות על בעלי הקבוצות הפכו ללא רלוונטיים.

    בנוסף -
    גם האהדה הפכה להיות מחוברת לשחקנים, ולא לקבוצות.

    אצלנו בלבאנט, אנחנו עדיין "תקועים" בעידן האהדה "הפטריוטית". אז מעבר של שחקן כמו לברון, נתפס אצלנו כמו סוג של "בגידה". בארה"ב, כבר הבינו -
    למה לאוהד שלא גר בניו יורק, לפתח רגשות כלפי הניקס?
    הרי שחקנים באים, ושחקנים הולכים. מה שנשאר זוה ג'יימס דולאן. לדרוש משחקן כזה או אחר לפתח נאמנות לניקס של דולאן, זה פשוט נטול היגיון.

    השורה התחתונה (אחרי הרבה מלל לא מחובר) :
    ה-NBA נשאר אותו NBA. קבוצות גדולות קמות, ונופלות. התחרות משתנה. גם גולדן סטייט בסופו של דבר ייפלו, וכוכבים חדשים יהיו חלק מאימפריות חדשות.
    אם ה-NBA "שרד" את הסלטיקס של שנות ה-60', "שרד" את האימפריות של בירד ומג'יק, "שרד" את ג'ורדן,
    אז גם את גולדן סטייט הוא ישרוד.
    (אם נבחר להיות כנים, ובאמת נבחן לעומק את היסטוריית ה-NBA, נגלה שדווקא השנים התחרותיות של שנות ה-70', כמעט וחיסלו את הליגה)

    הגב
    • שי

      תגובה מצוינת, לא חשבתי על ההשפעה של תקרת השכר בצורה הזאת

      הגב
    • עגל

      אצלנו בלבאנט, אנחנו עדיין "תקועים" בעידן האהדה "הפטריוטית".

      אמר גיא רוזן, אוהד פיניקס סאנס ב-35 השנה האחרונות . . .
      :-)

      הגב
  • יוסי

    הבעיה היא שהספורט נוטה היום להיות בידור יותר מאי פעם בעבר. כלומר, תמיד הוא היה בידור לא חשוב אבל לפחות ידענו ששחקנים עושים את כל המאמצים לנצח ולהיות תחרותיים. היום שחקנים פשוט לא חשוב להם להיות תחרותיים כל כך, הם רוצים חיים קלים, מתעסקים בדברים מחוץ למגרש ובונים מותגים ומתברר שלקהל לא איכפת. המגמה תעצר רק כשהקהל יצביע ברגליים או בשלט.

    הגב
  • ק.

    ברוך השב.
    יש הרבה במה שאתה כותב, אבל הרבה זה בגלל העידן התקשורתי ואיך שאנחנו מרגישים את השיח.
    בכדורגל באמת אנשים/תקשורת (שמשפיע הרבה גם על מנהלים, מאמנים ושחקנים) בכח מנסים לשכוח שזה משחק קבוצתי של 11 שחקנים שתלוי במספר רב של גורמים ("ההוא שנתן שתי דחיקות לקח את הקבוצה שלו, כל אלו שדאגו שלא תספוג והכדור יגיע לאזורים האלה, לבד על הגב"). במבחן התוצאה, בסוף, איפה שמבינים את זה, גם מביאים הישגים.
    בנ.ב.א, כמו שכבר כתבו, העידן הזה פשוט מביא (גם בעזרת עידן האינטרנט ורשתות החברתיות הזה) את קיבוץ הכוכבים בצורה יותר מאולצת ובוורסיה יותר קיצונית, אבל זה לא נולד עכשיו.

    הגב
  • קלבדוס

    בנאלי, אבל הרבה כסף משחית, והרבה-הרבה-הרבה כסף משנה את היסוד של הענף ושל התחרות.
    השחקנים מקבלים כל כך הרבה שכר, ברמות שלא כזה משמעותי לוותר על שכר (וממילא תשלים את ה"הנחה" בחוץ).
    זה אומר שתקרת השכר קרסה לא רק בגלל הכללים שהתווספו אליה, התקרה הרכה מלמעלה, או "ההנחות" מלמטה שנותנים המתנדבים בעם.
    אלא ש*השכר* עצמו, כפרמטר שיבטיח תחרות ויגביר שוויוניות - לא קיים. זה הרי היה המשחק של ה-NBA, קחו 100 שקל ותתארגנו, עם ההוא שולחק 50 וכמה קטנים שלוקחים 10.
    עכשיו זה, קחו 100 מיליון. אז אין לי בעיה לקחת את ההוא שלוקח 20 מיליון, היי, וזה נותן לך עוד אחד שיסתפק ב"רק" 20 מיליון, ועוד אחד, ועוד אחד עם "רק" 5 מיליון בשנה (היי בוגי) - זה אומר שהמשחק המקורי מת.
    זה, במקביל לאוהדים החדשים, שמעדיפים "שושלת" או "אימפריה" או כל מה שהוא לא תחרותי, אלא להיפך, רוצים את קבוצת הדרים-טים שתקרע את כולם והלוואי שסופסוף נראה פלייאוף 0-16. במיוחד אם בצד השני יש איזה "נבל", ולרבים עדיף פליאוף 0-16 על החשש שלברון חלילה יזכה. הרי סדרת 2016 - ה-3:4 המגה-דרמטי, סדרה for the ages, הדבר היחיד שהציל את הליגה ב-4 השנים האחרונות - נתפסת במחוזות רבים כאסון לשמו, איך זה שקבוצת הפנטזי החלומית לא זכתה גם אז, ועוד למי הפסידה.
    אז אם זה מסתדר עכשיו, אחרי סוויפ ובדרך לעוד עונה שנראית ככה - יופי. וביחד עם זה, הפוסטים המתרצים "למה זה נורא בסדר", בעצם.

    הגב
  • יוני (המקורי, מפעם)

    אחד הטורים הכי טובים שלך. מסכים עם כל מילה. בנוסף לכסף שמחוץ למשחק, יש עניין של כמות הכסף ששחקן ירוויח בקריירה. הרבה יותר חשוב להם לנסות להתמודד על אליפות מאשר ההבדל אם ירוויחו 80 מיליון או 120 מיליון. לכן בוגי מוכן להסתפק ב-5 מיליון לשנה, אחרי שהרוויח 80 מיליון ב-8 שנים. לפני 15-20 שנים, שחקנים חלמו לעשות את הסכומים האלה. בנוסף, יש את עניין התארכות משך הקריירה בגלל שיפור הרפואה, מה שכמובן מוסיף לאפשרות ההשתכרות.

    לצערי, די ירד לי מספורט בשנים האחרונות, בדיוק מהסיבה הזו. 5-6 קבוצות יכולות לחלום על ליגת האלופות, 2-3 יכולות לחלום על זכייה בנבא, 1-2 בכל ליגה בכירה. בד"כ 1... אז, על מה בדיוק משחקים פה?

    הגב
  • no propaganda

    פשוט חלק לא מבוטל מהשחקנים שאתה קורה להם כוכבי על הם בעצם מותגי על לא השחקנים הכי טובים בנבחרת.
    ניימאר הוא הדוגמא המובהקת, קאסימירו שחקן טוב ממנו וחשוב יותר לנבחרת ברזיל. בלי קאסימירו, לברזיל היו בעיות, בלי ניימאר לא חושב שמישהו בכלל היה שם לב(אולי רק מהעדר הצגות)
    ההבדל בין ארגנטינה של 2014 לזאת של 2018 הוא שמסצ'ראנו כבר לא יכול לסחוב אותם.
    קרואטיה של מודריץ וצרפת של קאנטה בגמר, בלגיה של דה ברויינה הייתה בחצי.

    הגב
  • Southport

    ברוכים השבים!

    הגב
  • רועי

    כל מי שהפסיד לMJ
    לא יכול להקרא לוזר.
    תאמת אני גם לא אוהב את זה
    קוטיניו יצא קטן כי יכל לרשום על עצמו ליגת אלופות.
    בהחלט היה מוסיף לו לרזומה.
    בעניין לברון הוא פשוט מושך אש בהתנהגות שלו.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *