סיפורי בייסבול (לקראת הפלייאוף)

זמן הפלייאוף בבייסבול, הזמן של הסיפורים הכי טובים

הפלייאוף של הבייסבול מתחיל היום בלילה בשעה טובה. האמת היא שהוא התחיל כבר לפני יומיים. בפורמט הנוכחי, ארבע קבוצות הווילד קארד (שתי קבוצות בכל חטיבה שסיימו במאזן הכי טוב למעט שלוש אלופות הבתים) נפגשות למשחק אחד ממנו עולות שתיים לשלב הדיוויז'ן שמשוחק בשיטת הטוב מהחמישה. אחר כך יש את אליפות החטיבות בסדרת הטוב משבעה והמנצחות משם נפגשות בוורלד סירייס לסדרה של הטוב משבעה גם כן.

בניגוד לפלייאוף הפוטבול שאמנם משוחק בחודש אחד אבל עם הפסקות ארוכות של שבוע בין משחק למשחק או פלייאוף הכדורסל ש"נמרח" על פני חודשיים, פלייאוף הבייסבול הוא קצר ודחוס. כל יום (עד שלב הוורלד סירייס) יש משחקים והקבוצות צריכות לא רק לנצח את המשחק הנוכחי אלא גם לדאוג שהן יוכלו לנצח במשחק הבא – בבייסבול פיצ'רים פותחים לא יכולים להגיש ברצף ועל כן השיקול של כמה הם מגישים ומתי לפתוח איתם הוא קריטי ביותר. בקיצור, למי שאוהב בייסבול זה מאוד מרגש.

כמו שציינתי, שני משחקי הווילד קארד נערכו כבר. באמריקן ליג ניצחו היאנקיז את האוקלנד אייז וחסכו לכם עוד פוסט על בילי בין, איש המאניבול, ששוב לא עבד השיט שלו בפלייאוף (האייז באמת נתנו עונה גדולה דרך אגב – ניצחו 97 משחקים עם הקבוצה עם הפיירול הכי נמוך בליגה). בנשיונל ליג ניצחו הקולורדו רוקיז את שיקגו קאבס כשבעצם שתי הקבוצות מגיעות אחרי רצף משחקים מטורף – שתיהן סיימו בשיוויון עם אלופות הבית שלהן (מילווקי והלוס אנג'לס דודג'רס) והיו צריכות לשחק משחק אחד על ראשות הבית (משחק שנערך ביום שני). המפסידות של אותו משחק נפגשו בשלב הווילד קארד וכך יצא שהקאבס – הלוזרים הנצחיים – הצליחו להפסיד משחק על הכל יומיים ברצף וללכת הביתה בלי כלום.

אבל אותנו מעניינים אלו שנשארו. באמריקן ליג אנחנו מקבלים בדיוק את אותן ארבע קבוצות ששיחקו בשלב הזה שנה שעברה (אירוע די נדיר, דרך אגב) – בוסטון רד סוקס, ניו יורק יאנקיז, קליבלנד אינדיאנס והאלופים יוסטון רוקטס. בנשיונל ליג, לעומת זאת, היתה לנו תחלופה רצינית והקבוצה היחידה שנשארה משנה שעברה היא הפינליסטית דאשתקד לוס אנג'לס דודג'רס שאליה הצטרפו אטלנטה ברייבס, מילווקי בראוורס וקולורדו רוקיז.

הנה כמה דברים לדעת לפני שמתחילים.

היריבות בהא הידיעה

גם אם בייסבול הוא לא בקבוק הבירה שלכם, הרי שרוב הסיכויים ששמעתם על היריבות בין הרד סוקס ליאנקיז. אם תרצו, מדובר ביריבות הכי גדולה בספורט האמריקאי, בטח זה המקצועני, ששורשיה נטועים לפני יותר ממאה שנים.

אני מניח שכבר שמעתם את הסיפור מאה פעם, אבל למקרה שלא: ב-1918, הרד סוקס זכו באליפות העולם בפעם החמישית בהיסטוריה בעזרתו של שחקן נחמד, אולי שמעתם אליו, בייב רות'. אלא שהבעלים של הרד סוקס היה קמצן חולני והוא החליט להעביר את הבייב, שעד אז בכלל תיפקד בעיקר כפיצ'ר, לידיים של היאנקיז בתמורה לכסף שאיפשר לו להפיק מחזה שהוא רצה להרים (או לפחות, כך האגדה מספרת). ההמשך ידוע – היאנקיז, שעד אז היו הקבוצה המשנית בעיר ניו יורק מאחורי הדודג'רס והג'איינטס, הפכו לקבוצה הגדולה בספורט האמריקאי עם לא פחות מ-27 אליפויות עולם בעוד הרד סוקס הפכו למועדון אומלל שרוב הזמן נכשל וגם כשהעפיל לוורלד סירייס, כמו ב-1946, 1967 וכמובן 1986 נכשל מלזכות בו במה שהפך בסופו של דבר להיות ידוע כ"קללת הבמבינו"

אבל סיפור היריבות הוא מעבר לכך. הוא הסיפור של המאבק בין העיר הגדולה ניו יורק לאחות הקטנה מצפון לה בוסטון. והוא בעיקר סיפור של מפגשים מרתקים.

המפורסם מכולם, לפחות במאה הקודמת, נודע בשם "The Bucky Dent Game". ב-1978, הרד סוקס היו הקבוצה הטובה באמריקן ליג איסט ובשלב מסוים אפילו הובילו על היאנקיז ב-14 ניצחונות. אלא שהיאנקיז התאוששו, הרד סוקס נחלשו וכך העונה הסתיימה כששתי הקבוצות בשיוויון מוחלט בראשות הבית. על מנת להכריע מי יעלה לאליפות החטיבה (באותה תקופה לא היה שלב דיוויז'ן), נערך משחק אחד בודד בפנווי פארק. הרד סוקס כבר הובילו 2-0 באינינג השביעי כשבאקי דנט עלה לחבוט עם שני שחקנים על הבסיסים. באקי דנט היה שורטסטופ (שחקן הגנתי בעיקר) שלא נודע ביכולות החבטה שלו ובמשך העונה כולה חבט לארבעה הומראנס מסכנים. זה לא הפריע לו להעיף את הכדור מעל הגרין מאנסטר, החומה הירוקה בלפט פילד של פנווי פארק (ואולי האייקון הכי ידוע בבייסבול) ולתת ליאנקיז את היתרון. היאנקיז עוד שמו שני ראנס לפני שהרד סוקס שמו שניים משלהם אבל המשחק הסתיים בתוצאה 5-4 ליאנקיז ובאקי דנט הפך בפי כל בוסטונאי לבאקי "פאקינג" דנט, האיש שבא משום מקום כדי לקחת מהרד סוקס את התואר הנכסף.

השנים של תחילת המילניום הנוכחי הביאו לחידוש היריבות בעוצמה מלאה. ב-1999 נפגשו שתי הקבוצות לסדרה של הטוב משבע בגמר החטיבה אבל פדרו מרטינז, המגיש האגדי של הרד סוקס, אולץ לסגור את הסדרה הקודמת של בוסטון מול קליבלנד והיה זמין רק למשחק אחד – היחיד שהרד סוקס ניצחו בסדרה שבסופה היאנקיז שוב רצו לזכיה בוורלד סירייס שלישי בארבע שנים (הם יוסיפו עוד אחד שנה אחר כך).

ב-2003 שוב נפגשו שתי הקבוצות בגמר החטיבה והפעם זה היה צמוד הרבה יותר. הסדרה האדירה נגררה לשבעה משחקים כשבמשחק האחרון שנערך ביאנקי סטדיום הגיש שוב פדרו מרטינז והוביל את הרד סוקס ליתרון 5-2 בסוף האינינג השביעי. כל מי שצפה במשחק ראה שפדרו גמור ואין לו "גז" לאינינג נוסף – כולם מלבד המנג'ר של הרד סוקס, גריידי ליטל. הוא שלח את פדרו לגבעה להגיש את האינינג השמיני ולפני שאמרתם ג'ק רובינסון, התוצאה היתה שיוויון 5. המשחק נגרר לאינינג עשירי שבו עלה להגיש טים וויקיפלד ועל הפיץ' הראשון שלו אהרון בון – עוד שחקן לא מרשים התקפית במיוחד – שלח את הכדור ליציע ואת היאנקיז לוורלד סירייס (שם הם הפסידו לפלורידה). חכו, עוד מעט ניתקל באהרון בון שוב.

הרד סוקס לא היו צריכים לחכות הרבה בשביל נקמה. תיאו אפשטיין, המנג'ר הצעיר, ניסה להביא בטרייד את החובט הטוב בליגה אלכס רודריגז אלא שהטרייד נכשל ורודריגז מצא את עצמו, אלא מה, אצל היאנקיז. אפשטיין פנה לתוכנית ב' והביא בטרייד מאריזונה את קורט שילינג, אחד מצמד המגישים (יחד עם רנדי ג'ונסון) שהצליח לקחת אליפות מהיאנקיז ב-2001. שוב שתי הקבוצות מצאו את עצמן בגמר ה-AL אלא שהפעם היה נראה שזה ייגמר הרבה יותר מהר. פדרו מרטינז הפך לביץ' של היאנקיז והפסיד את המשחק שלו, קורט שילינג נפצע בעקב והפסיד את המשחק שלו ובמשחק השלישי בסדרה היאנקיז חבטו ברד סוקס בלא הפסקה ועלו ליתרון 3-0 בסדרה, יתרון שהיה נראה בלתי הפיך. הרי מעולם בהיסטוריה אף קבוצה לא חזרה מפיגור 3-0, נכון?

ובכן, הבלתי אפשרי קרה. היאנקיז כבר היו ביתרון ראן באינינג התשיעי ושלחו לגבעה את מריאנו ריברה, הקלוזר הגדול בהיסטוריה. אבל אז קרה הדבר הקסום הבא:

השחקן שגונב את הבסיס ואז נכנס הביתה? זה דייב רוברטס. חכו, גם בו ניתקל עוד מעט.

הרד סוקס הצליחו לנצח את המשחק באינינג ה-12 ולמחרת חזרו מול ריברה באינינג השמיני מעוד פיגור ראן כדי לנצח באינינג ה-13 עם הומראן של דיוויד אורטיז במה שלטעמי היה המשחק הכי גדול שאי פעם ראיתי. במשחק השישי, שנערך ביאנקי סטדיום, עלה להגיש קורט שילינג הפצוע כשהקרסול שלו תפור ומדמם (על מידת הדימום יש מחלוקת עד היום כשיש כאלו שטוענים ששילינג בכלל צבע את הגרב שלו באדום) וניצח את המשחק בכוחותיו האחרונים. במשחק השביעי זאת כבר לא היה תחרות. ג'וני דיימון חבט לגראנד סלאם, אלכס רודריגז ניסה לרמות אבל נתפס ואפילו פדרו מרטינז שעלה לאינינג ונתן שני ראנס לא הצליח להרוס. הרד סוקס השלימו את הקאמבק הגדול בהיסטוריה ומשם המשיכו לשבור את קללת הבמבינו עם סוויפ בוורלד סירייס על סט לואיס קרדינלס.

מאז אותה אליפות היסטורית, הרד סוקס הוסיפו עוד שתי אליפויות, אחת ב-2007 ואחת ב-2013. היאנקיז גם זכו בעוד אחת ב-2009 ושתי הקבוצות מופיעות באופן די קבוע בפלייאוף כשהן בדרך כלל נמצאות בטופ 5 של משלמי השכר בליגה. למרות זאת, מאז הסדרה האדירה ההיא, איכשהו שתי הקבוצות לא נפגשו בינהן בפלייאוף. אבל הנה, השנה זה קורה. אמנם זה רק לסדרה של חמישה משחקים ובלי אף שחקן שנשאר מהסדרה ההיא אבל עם לא פחות דם רע.

שתי הקבוצות נתנו שנה אדירה. הרד סוקס זכו ב-108 משחקים, הכי הרבה לעונה בהיסטוריה הארוכה שלהם בזכות התקפה שנשענה על מוקי בטס הצעיר, שכנראה יזכה ב-MVP, ובג'יי די מרטינז שהוחתם בתחילת העונה ומוביל את האמריקן ליג בהומראנס. בפיצ'ינג, יש להם את כריס סייל, אולי הפיצ'ר הכי טוב בחטיבה, אבל כזה בלי ניסיון בפלייאוף וגם התקשה מול היאנקיז השנה. יחד איתו יגיש דיוויד פרייס, עליו כתבתי שנה שעברה. אמנם פרייס היה לא רע בפלייאוף של שנה שעברה אבל זה לא הספיק לרד סוקס כדי לעבור את יוסטון, אולי הפעם הוא יוכל לנער את השדים שלו, רק אל תבנו על זה כי היאנקיז הם הנמסיס הקבועה שלו.

אצל היאנקיז, התהליך שהתחיל שנה שעברה של הצערה, הגיע לשיאו השנה. אהרון ג'אדג' אמנם היה פצוע חלק ניכר מהעונה אבל עדיין חובט מצוין ואליו הצטרף ג'ינרקלו סטנטון שנרכש מפלורידה בפגרה וגם הוא אוהב לחבוט הומראנס. למעשה, כל היאנקיז אוהבים לחבוט הומראנס – הם שברו השנה את שיא ההומראנס לקבוצה בעונה ובכל עמדה במגרש יש להם שחקן שחבט לפחות 20 הומראנס. בפיצ'ינג הפותח יש להם טיפה פחות מה להציע – סברינו היה לא יציב השנה ואחריו יש בעיקר שחקנים שמתקשים מול התקפה טובה – אבל הם מפצים על זה עם בולפן (מגישים מחליפים) מעולה שמאפשר להם לסגור משחקים בדרך כלל כבר בשלב מוקדם מאוד.

אה, וכדי להפוך את כל העסק ליותר פיקנטי? אז אהרון בון, ההוא מההומראן שהחריב את עולמם של אוהדי הרד סוקס ב-2003, הוא המאמן של היאנקיז, בעונתו הראשונה.

בקיצור, אל תפספסו.

מוקי בטס מהרד סוקס

פיצ'ינג טוב תמיד ינצח התקפה טובה, ולהיפך*

האליפות של הרד סוקס ב-2007? היא נלקחה על הגב של הקולורדו רוקיז. זאת גם היתה הפעם היחידה בהיסטוריה שהרוקיז העפילו לוורלד סירייס. זה לא מפתיע כל כך כשלוקחים בחשבון שהם נוסדו רק ב-1993. ועדיין, אריזונה דיבאקס ופלורידה מארלינס שנוסדו בערך באותה תקופה כבר לקחו אליפויות ואילו הרוקיז שלנו מעולם אפילו לא זכו בראשות הבית שלהם, ה-NL מערב (לוורלד סירייס ההוא הם הגיעו דרך הווילד קארד, עם רצף מטורף של ניצחונות).

אתם מבינים, יש בעיה קטנה אצל הרוקיז שלנו. הם נמצאים בדנבר שנמצאת, ובכן, בהרי הרוקיז, בגובה של בערך מייל (1,600 מטר) מעל פני הים. המשמעות – האוויר דליל יותר והכדור עף רחוק יותר. או בקיצור, קורס פילד (Coors, על שם הבירה המגעילה שמיוצרת שם) הוא גן עדן לחובטים וגיהנום למגישים. דני הארן, שהגיש בשביל אריזונה (בין השאר) בשנים קודמות, סיפר שהוא היה לוקח תרופה נגד שלשול לפני שהוא היה עולה להגיש שם מרוב לחץ. חובטים היו משפרים את מספרי הקריירה שלהם שם בעוד מגישים היו מתפללים שקולורדו לא יבחרו בהם בדראפט.

התוצאה של המצב הזה היתה שמגישים טובים פשוט לא רצו לבוא לשחק בדנבר. כן, הרוקיז ניסו לפתח מגישים משל עצמם ומדי פעם זה גם הצליח אבל לאורך זמן כל אחד ואחד מהם נידון לכשלון. כשהרוקיז הצליחו, זה בדרך כלל היה בזכות התקפה מצוינת ולא יותר. ובכן, עד השנה.

בדיוק לפני 25 שנה, כשהרוקיז נוסדו, נולד בדנבר אחד קייל פרילנד. קייל ממש גדל להיות אוהד של הרוקיז, עשה את כל פרויקטי בית הספר שלו על בייסבול וגם היה פיצ'ר לא רע. לפני כמה שנים הרוקיז בחרו אותו בדראפט והחל משנה שעברה הוא התחיל להגיש בשבילם. תחשבו איזה אדיר זה להתחיל לשחק בשביל הקבוצה שאתה אוהד שלה מגיל אפס. אבל זה כאין וכאפס לעומת מה שבאמת מדהים – קייל פרילנד הגיש טוב. בדנבר!

עד השנה, המגיש שנתן את העונה הכי טובה בשביל הרוקיז היה אובלדו חימנז שסיים את עונת 2010 עם ERA של 2.88 (ממוצע ריצות למשחק – פחות מ-3 נחשב מצוין, בין 3 ל-4 טוב ומעל ל-5 זוועה)  כשבקורס פילד עצמו הוא מסיים עם ERA מכובד מאוד של 3.4 – הכי טוב בהיסטוריה של האיצטדיון למגיש מקומי. Enter Freeland – מסיים את העונה הנוכחית עם ERA של 2.85 ובקורס עצמו עם 2.4!, שזה מעולה לא רק בשביל האיצטדיון הזה אלא בכלל. אל פרילנד הצטרף ג'רמן מרקז שנתן עונת קריירה עם ERA של 3.7 (שוב, בשביל האיצטדיון הזה זה מעולה) ולרוקיז בפעם הראשונה יש הגשה שאפשר להתייחס אליה ברצינות.

האם זה יספיק להם כדי ללכת כל הדרך? ובכן, הם פוגשים את המילווקי בראוורס, קבוצה עם הרבה היסטוריה אבל גם היא עם מעט מאוד מה להראות – רק הופעה אחת בוורלד סירייס ב-1982, אותה הם הפסידו לסט לואיס. הבראוורס קבוצה שונה למדי מקולורדו, עם מעט פיצ'ינג פותח שאפשר לדבר עליו אבל עם בולפן מעולה. וסתם בשביל הקוריוז – הבראורס (מבשלי הבירה, כן?) משחקים במילר פארק, על שמה של חברת הבירה הלא פחות מגעילה, בקרב הבירות של אמריקה (הבירה השלישית של האמריקאים, באדווייזר, מממנת את האיצטדיון של סט לואיס קרדנילס, שלא בפלייאוף השנה. אז לפחות מזה ניצלנו).

*שורת הכותרת כמובן לקוחה מיוגי ברה המופלא.

קייל פרילנד במדי הרוקיז

אולי הפעם קלייטון?

הייתי משוכנע שכבר כתבתי בשנה שעברה או בשנה שלפניה על קלייטון קרשאו אבל לא הצלחתי למצוא את זה, אז כנראה שהגיע הזמן לחזור אליו.

סיפורים על שחקנים שמחפשים את ה-"רידמפשן" שלהם בפלייאוף לא חסר. בכתבה של שנה שעברה כתבתי על שניים כאלו – דיוויד פרייס, שאותו הזכרתי כבר קודם ועל דאסטי בייקר שאימן את הנשיונלס בפלייאוף הקודם. אז פרייס עדיין איתנו, עדיין מחפש גאולה. דאסטי, לעומת זאת, לא הצליח (שוב) למצוא את הגאולה שלו בשנה שעברה כשהנשיונלס שוב הודחו בשלב מוקדם ודאסטי פוטר מיד לאחר מכן (הוא יכול לפחות להתנחם בכך שהנשיונלס לא הצליחו לדגדג את הפלייאוף השנה, אחרי שהוא לקח אותם לשם בכל אחת מהשנים שלו). אבל אם יש מישהו שבאמת מחפש גאולה בפלייאוף הזה, הרי זה קלייטון קרשאו, המגיש של הלוס אנג'לס דודג'רס. אם יש דמות טרגית, הרי זה הוא. כל פעם נדמה שהוא מגיע לבאר ולא מצליח לשתות ממנה.

קרשאו הוא, בהעדר מילים אחרות, אליל. אחד המגישים הטובים בהיסטוריה. כזה שגם אם יפרוש עכשיו לאחר 11 שנות קריירה בלבד, כנראה עדיין ייכנס להול אוף פיים (שבניגוד לזה של הכדורסל, רף הכניסה שלו גבוה מאוד). יש לו שלושה פרסי סיי יאנג הניתנים למגיש הכי טוב בליגה (ועוד פעמיים מקום שני. למעשה, השנה היא השנה הראשונה זה שמונה שנים שהוא לא יסיים בטופ 5 כנראה) ואפילו פרס MVP אחד, מסוג הפרסים שכמעט תמיד ניתנים לחובטים וצריך עונה באמת מיוחדת של מגיש כדי שהוא יזכה לכבוד (רק הוא וג'סטין ורלנדר, המגיש של יוסטון, הם מגישים פעילים שזכו בשני הפרסים). במידה רבה, קרשאו הוא הממשיך של סנדי קופאקס האגדי שזכה אף הוא בשלושה סיי יאנג ו-MVP אחד.

רק שיש הבדל אחד קטן בין השניים. בעוד שקופאקס זכה בשיא התהילה שלו בזכות הביצועים המופלאים שלו בפלייאוף, הרי שקרשאו באופן קבוע נכשל בו. בעוד ה-ERA קריירה שלו עומד על 2.39 מופלאים, בפלייאוף המספר הזה קופץ ל-4.35 בינוניים, שאפילו לא מצליחים לתאר את כל הכשלונות. שנה אחר שנה הדודג'רס עולים לפלייאוף – זאת השנה החמישית ברציפות שהם עולים אליו – ושנה אחר שנה מגיעה ההתרסקות של קרשאו. שנה שעברה היה נדמה שאולי סוף סוף הוא מצליח לשבור את המנחוס כשנתן סדרה טובה מאוד מול הקאבס בגמר החטיבה ועזר לדודג'רס לעלות לוורלד סירייס לראשונה מאז שנת 1990. אלא שאז שוב חזר הקרשאו שהכרנו ובמשחק השני שלו בסדרה הוא התפרק לגמרי, נתן שישה ראנס והפסיד את המשחק החמישי. קרשאו עוד ניסה, כשהוא עולה בתור מחליף במשחק השביעי והמכריע, מגיש ארבעה אינינגים מצוינים בלי לתת ראן אלא שלצערו הוא נכנס כשהקבוצה שלו כבר היתה בפיגור, ממנו היא לא הצליחה לחזור.

השנה, קרשאו היה, כמו שקרה לו יותר מדי בשנים האחרונות, פצוע לא מעט. בעיות גב חזרו והיכו בו והוא הגיש 26 משחקים בלבד (לעומת 33 בדרך כלל). המספרים שלו עדיין מצוינים – ERA של 2.73 אבל הוא הרבה פחות דומיננטי מאשר פעם, כשהוא פוסל פחות מחובט לאינינג בסטרייקאאוט, לראשונה מאז 2013. אבל אולי, דווקא המנוחה שהוא קיבל השנה "בזכות" הפציעה שלו תאפשר לו להגיע יותר רענן לפלייאוף? הבעיה, אם נחזור שניה ליוגי ברה האגדי – שבייסבול הוא תשעים אחוז מנטלי (החצי השני הוא פיזי, דרך אגב) ולא בטוח שלקרשאו יש את היכולת לעבור את המחסום המנטלי הזה.

הא, והבטחתי לכם שנחזור לדייב רוברטס, ההוא מהבסיס הגנוב האגדי של הרד סוקס? ובכן, הוא כמובן המנג'ר של קרשאו בדודג'רס. אתם יכולים לדמיין וורלד סירייס יותר אפי מאשר מפגש בין הדודג'רס שלו ליאנקיז של אהרון בון?

קלייטון קרשאו האליל

לא נסיים בלי ההימורים שלי, אתם מוזמנים לצרף את שלכם בתגובות:

AL:

יאנקיז מנצחים את הרד סוקס ב-5, קליבלנד מנצחים את יוסטון ב-5 (דרך אגב, המנג'ר של קליבלנד הוא טרי פרנקונה, האיש שהיה המאמן של הרד סוקס כשהם עשו את המהפך על היאנקיז ב-2004 וגם לקח איתם עוד אליפות לפני שהועף בבושת פנים אחרי סיום עונה מחריד. הכל מתחבר בסוף בבייסבול).

קליבלנד על היאנקיז ב-6

NL:

דודג'רס על אטלנטה ב-3

מילווקי על הרוקיז ב-5

דודג'רס על מילווקי ב-5

וורלד סירייס:

קליבלנד על דודג'רס בשבע

נו האדל - הלו, זה מקצוענים פה? (סיכום מחזור רביעי של פוטבול)
נו האדל - בלאגן מאורגן (סיכום מחזור חמישי של פוטבול)

תגובות

  • יובל (אחר)

    יוסטון רוקטס :) פלאשבק לימי הסיכומים של רוזנטל בוואלה פוטבול כשהוא היה באופן קבוע מכנה את הצ'רג'רס סן דייגו פאדרס.

    הגב
    • red sox

      ולהיפך...

      הגב
  • בובו

    אסטרוס זה באמת שם גרוע. סחטיין על הפוסט המושקע. חבל שהפסקתי לעקוב אחרי הספורט אי שם בעשור הקודם.

    הגב
  • אור

    הימור על קליבלנד? סחתיין על האומץ.

    קרשואו עשה מעל ומעבר בשנה שעברה, זה לא הספיק בגלל שאר הקבוצה. השנה כבר לא מצפים ממנו ליותר מדי עם קבוצה חזקה יותר מסביב, חוץ מהבולפן שאני די בטוח שיפסיד לנו את אחת הסדרות.

    הגב
  • בליקי

    תענוג לקרוא. אבל איך אחרי הסיפורים האלה אתה מהמר על האינדיאנס ולא מוסיף עליהם כלום?

    הגב
    • אריאל גרייזס

      האמת שאין לי איזה סיפור מעניין לגביהם כרגע. היחיד שמעניין שם הוא טרבור באואר - פיצ'ר שכולם שונאים שלפני שנתיים חתך את האצבע שלו כשהעיף דאון, שזה האהבה הגדולה שלו, בדיוק לפני הפלייאוף מה שדפק את קליבלנד. השנה הוא היה אחד הטובים בליגה. יחד עם קלובר וקארסקו, יש להם אחלה רוטציה וגם את אחד המנג'רים הכי טובים במשחק, אם לא הכי טוב.

      הגב
      • red sox

        רק את זה. ו250 שנה בלי אליפות.

        הגב
  • דיזידין

    באמת תענוג.
    ויש את הקשר לישראל:
    בתחילת שנות ה-60 הרד סוקס היו כל כך גרועים, עד שאחרי תבוסה ליינקיס פיצ׳ר שלהם
    ברח מהאוטובוס של הקבוצה וניסה להימלט... לירושלים.
    אגב, הפיצ׳ר, קונלי שמו, היה ספורטאי מיוחד במינו: בנוסף לבייסבול, הוא שיחק כדורסל מקצועני - בסלטיקס.
    ויותר מזה: הוא לקח אליפויות גם בכדורסל וגם בבייסבול

    הגב
  • משה

    הקשר היחיד שלי לבייסבול זה הפוסט המסורתי שלך ואני ממש נהנה ממנו, כשמגיעים המשחקים אני מתנתק.
    בירה אמריקאית זה חרא.

    הגב
  • קלבדוס

    איזה טור נהדר.
    גם ההימור שלך - אתה היחיד מכל מה שהספקתי לראות, שנותן לאינדיאנס אליפות. למען האמת אף אחד כולל אף אחד, לא נותן לה סיכוי לעבור אפילו את יוסטון.
    אלך איתך בווישפול. אם יש מגיע בביסבול, אז קליבלנד לפני כולן.
    ויש לה 4 פיצ'רים ברוטציה שהם ב-20 הפיצ'רים הטובים בבייסבול, זה כוח אדיר. צריך לקוות שהבולפן המחפיר לא יהרוס, שאנדרו מילר יחזור להיות עצמו, או אפילו הסבה של אחד הסטארטרים לתפקיד רליבר.
    עדיין זה גם יכול להיגמר בסוויפ של יוסטון, קבוצה מושלמת בשני הצדדים, והמועמדת מס' 1 (אפילו לפני הרד סוקס).

    הגב
  • בני תבורי

    איזה יופי של פוסט

    הגב
  • פלה קוטי

    יאנקיס בחמש....אופטימי
    לצערי סוויפ מביש, שנה שלישית רצוף עפים סיבוב ראשון
    בלאדי בייסבול

    הגב
  • ב"פ

    כקרשואולוג מומחה (והטוב ביותר בעברית) אני אוסיף עליו כמה מילים. קודם כל, הסיפור שלו כפיצ'ר דומיננטי ברמה הסטורית נגמר. הפציעה שלו בגב ב2016 קטעה את אחד מרצפי הדומיננטיות הגדולים של פיצ'ר בהסטוריה, תקופה ששווה בערך לפדרו בשיאו. הוא חזר ממנה (בפרקים שהוא חזר ממנה) כפיצ'ר מעולה, לעיתים הכי טוב בליגה, אבל לא יותר מזה. בפעם הקודמת שדיברנו על קרשאו התווכחנו אם יש לו את הסליידר הטוב ביותר בהסטוריה (זה היה בטור על מותו של הדוק). בעקבות השנתיים האחרונות אני משוכנע בכך יותר. מאז הפציעה יש לו פאסטבול דה לה שמאטע, שממצע 90 MPH (סברינו זורק סליידרים בהירות הזאת). הוא מצליח לשרוד איתו בגלל יכולת מיקום, אבל זה עדיין לא קרוב ללהיות מספיק. הגו טו פיץ' שלו זה הסליידר שכמו הקאטר של ריברה מצליח להיות הפיץ' המושלם, כלומר, סטרייק כשאין סווינג, וכשיש ב80% מהפעמים מפספסים וב20% שפוגעים זה פופ אפ או גראונדבול. זה והקורב בול שלו הם עדיין 2 מהפיצ'ים הכי טובים כיום במייג'ורז. הבעיה שהפאסטבול הבינוני יעמוד בינו לחזרה לדומיננטיות לפני הפציעה. התקווה היא שהוא יצליח לבנות קריירה שפיצ'ר מוביל. אבל הגב שלו לא ייתן לו יותר פאסטבולס נורמליים. זה המציאות. אולי כמו פייטון מאנינג דווקא בפאזה השניה והפחות דומיננטית בקריירה הוא יצליח לסחוב את עצמו לאליפות. בנוגע להימור היאנקיז-רד סוקס שלך, אני ממש אוהב את האמונה שלך במנחוסים. זה ממש חמוד

    הגב
  • ששון

    פוסט לפנתיאון.

    הגב
  • פרקש

    שמע יפה מאוד להמר על קליבלנד זה אומץ. לא רואה אותם עוברים את יוסטון. בכללי נראה לי שיש פה הימור שנועד להנמיך ציפיות מהסוקס אני כבר מזהה פה דפוס שלך מהפטריוטס ;)

    הגב
  • פה איתמר

    סחטיין אריאל
    את רנדי ג’ונסון ראיתי באגם אטיטלן בגואטמלה
    והמשחק של שנה שעברה (החמישי או השישי) היה
    מ ד ה י ם

    הגב
  • ב"פ

    ג'יי די מרטינז לא מוביל את הליגה בהום ראנז. זה היה נכון לרוב השנה, אבל האטה בחדשים האחרונים אפשרה את העקיפה של כריס דייויס.

    הגב
  • Blue Devil

    תודה על הפוסט!
    הלב עם ההודים, גם במסצ'וסטס... Go Tribe!

    הגב
  • YG

    פוסט נהדר!

    תמיד אהבתי פוסטים ובכלל סיפורים על בייסבול (אם כי זה כאן, הוא באמת איכותי!) אבל לא סבלתי את הספורט

    הגב
  • יוסי ברקלי

    פוסט מעולה

    הגב
  • יובל

    אכן, דייויד פרייס הוא מנייה בטוחה. הרד סוקס חייבים לנצח את שני המשחקים הבאים כי אם הוא עולה לחמישי אפשר להגיד ביי ביי לעונה.

    הגב
    • אור

      זה כמו נבואה שמגשימה את עצמה. גם פרייס כבר לא מאמין שהוא יכול להגיש כמו שהוא יודע אם יצטרכו אותו במשחק הקובע.

      הגב
  • shohat

    תודה על פוסט נהדר.
    אין כמו יוגי ברה!
    The future ain't what it used to be.

    הגב
  • אוהד braves

    אטלנטה כל הדרך!!!!!!

    היה מאוד כיף לקרוא, פוסט מעולה!
    תודה

    הגב
  • 7even

    פוסט מצויין גרייזס!
    קראתי בשקיקה.

    מה יהיה עם המאניבול?
    לא יצליח להביא אליפות יום אחד ?

    הגב
  • הארכיון

    זו השנה של הדודוגרס

    הגב
  • S&M

    מזמן הורדתי את פור דייז אין אוקטובר. הדלקת אותי ללכת לראות. ;-)

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *