קללה? איזו קללה? (סיכום פלייאוף בייסבול)

הבוסטון רד סוקס אלופי העולם. ובסטייל

סיכום הפוטבול יאלץ לחכות קצת השבוע כי יש לנו דברים חשובים יותר – הבוסטון רד סוקס הם אלופי העולם!

אם הייתם מדברים עם אוהד בוסטון מיד אחרי ההומראן ההוא של ארון בון ב-2003, והייתם אומרים לו שהקבוצה שלו לא רק תזכה באליפות שנה הבאה אלא תיקח ארבע כאלו ב-15 שנים הבאות הוא היה מסתכל עליכם כאילו נפלתם מהירח. הרד סוקס? הקבוצה הכי לוזרית באמריקה, ארבע אליפויות ב-15 שנה? Are you insane?

בכלל, תחשבו על 2001. בנקודה הזאת האליפות האחרונה שאוהדי בוסטון ראו היתה של לארי בירד והסלטיקס ב-86. היתה עוד הופעת גמר ב-87 ועוד הופעת סופרבול של הפטריוטס ב-96 – וזהו. 17 שנים אחרי ובוסטון חוגגת את התואר ה-11 (!) שלה במאה הזאת. אין מה להגיד, כיף להיות אוהד בוסטון. ושימותו הקנאים.

אם היה צריך לתאר את האליפות הזאת של הרד סוקס במילה אחת הרי שהיא היתה – דומיננטיות. הקבוצה הזאת היתה החזקה ביותר בעונה הסדירה, כשהיא מנצחת 108 משחקים ואז בפלייאוף היא הפסידה בסך הכל שלושה משחקים כשבדרך היא עוברת שתי קבוצות 100 ניצחונות, אחת מהן האלופה של שנה קודם ובגמר מנצחת את הפינליסטית של שנה שעברה. וכל זה בלי שבכלל מישהו מאתגר אותה. אף סדרה לא הלכה למשחק מכריע וקשה להגיד שבאיזה שהוא שלב הניצחונות של הסוקס היו מוטלים בספק. והנה הדבר הבאמת מדהים – הם עשו את כל זה כשהחובט הכי טוב שלהם בעונה הסדירה (מוקי בטס) נותן פלייאוף חלש מאוד והפיצ'ר האס שלהם (כריס סייל) מופיע מעט מאוד בגלל אחת מאותן פציעות שרק בייסבול מסוגל לנפק לנו (זיהום כתוצאה מפירסינג בטבור) וגם כשהוא שיחק הוא היה בינוני מינוס.

אז איך הם כן עשו את זה?

עם הגנה אדירה, שלישיית אאוטפילד של מוקי בטס, אנדרו בניטנדי וג'קי בראדלי ג'וניור שכל אחד מהם נתן לפחות מהלך מכריע גדול אחד. עם עומק אדיר גם בחבטה וגם בפיצ'ינג – נת'ן אבולדי שהגיע באמצע השנה נתן להם כמה וכמה הופעות מעולות, הן בתור פותח והן בתור רליבר, סטיב פירס (עוד נדבר עליו) שהגיע כמעט כלאחר יד פתאום נתן סדרת גמר אדירה. הבולפן שהיה נראה שייקי במהלך העונה התייצב ואפילו דיוויד פרייס (עוד שניה עליו) פתאום נראה כמו האס שהרד סוקס חשבו שהם קיבלו כשהחתימו אותו על חוזה ענק.

צריך לומר את האמת – "למזלם" של הרד סוקס, הם לא הצליחו לייצר רצף של 4 אליפויות בחמש שנים כמו היאנקיז של סוף המאה הקודמת או שלוש בארבע כמו הפטריוטס של תחילת המאה הנוכחית, מה שמנע מהם להפוך לשנואי נפשה של אמריקה כמו הקבוצות הללו. אבל, אם נשאר משהו מהתחושה הרומנטית של הקבוצה ההיא של האידיוטים מ-2004 שלקחה אליפות אחרי 86 שנה, הרי שהיא נעלמה כליל באליפות הזאת. הרד סוקס הם כבר לא האנדרדוג הזה שמגיע משום מקום ומנצח את הגדולות. הם הגדולות. לפני שלוש שנים, הם הביאו את דייב דומברובסקי להיות ה-GM שלהם וזה עשה את הדבר שהוא יודע לעשות הכי טוב – ללכת בגדול. דיוויד פרייס הוחתם על חוזה של 217 מיליון דולר (הכי גדול לפיצ'ר בליגה), כריס סייל, אולי הפיצ'ר הכי טוב באמריקן ליג, הגיע בטרייד עם הוויט סוקס לפני שנתיים ובקיץ האחרון הם החתימו גם את ג'יי די מרטינז החובט המצוין שסגר להם את החור בליינאפ שנפער עם הפרישה של דיוויד אורטיז. הרד סוקס כרגע עם הפיירול הכי גדול בליגה והם מפלצת זוללת תארים. רומנטיקה? את זה אתם יכולים לשמור לקבוצות קטנות.

***

עוד גורם מאוד חשוב באליפות של בוסטון – המאמן שלה. אלכס קורה היה שחקן בינוני מינוס, מהסוג שבליגה קוראים להם "ג'רני-מן" – חותם כל שנה בקבוצה אחרת, נותן הגנה טובה ומדי פעם חבטה טובה. הוא שיחק גם ברד סוקס וגם בדודג'רס, כולל עם דייב רוברטס לפני שזה עבר לרד סוקס ב-2004 ועזר להם להביא את האליפות ההיא. כמו שקורה לא מעט פעמים – משחקן בינוני נולד מאמן מצוין. קורה היה שנה שעברה מאמן ספסל (אל תשאלו אותי באמת מה זה אומר, אולי הוא אחראי לחלוקת הגרעינים לשחקנים) ביוסטון כשזאת לקחה אליפות והרד סוקס החתימו אותו רק השנה כשהוא עם מעט מאוד ניסיון (פעם שלישית כבר שמאמן עונה ראשונה ברד סוקס לוקח אליפות, דרך אגב), כשהם ראו את מה שיש בו. וזה – הבנה מצוינת של המשחק הנוכחי.

בפלייאוף הזה, בטח כשמנגד דייב רוברטס עשה כמעט תמיד את המהלך הלא נכון (עוד שניה עליו גם), ראינו איך קורה מפרק את המשחק לגורמים ובעצם מוותר על כל חוכמה מקובלת. הוא שלח פיצ'רים פותחים בתור רליברים, העלה שחקנים על כלום ימי מנוחה, ידע מתי ללחוץ עד הסוף ולסגור את הסדרה ולא פחד לקחת הימורים. הדוגמא הכי טובה היא דיוויד פרייס. דיברתי על פרייס כבר לפני שנתיים וגם לפני הפלייאוף הזה – מדובר בשחקן עם הקוף הכי גדול בליגה על הגב (קוף שעכשיו הצטרף לקוף שעל הגב של קלייטון קרשאו, גם עליו נדבר). למעט שני ניצחונות בתור רליבר, הוא מעולם לא הצליח לנצח משחק בפלייאוף בתור פותח. למעשה, בכל פעם שהוא פתח – הקבוצה שלו הפסידה.

בתחילת הפלייאוף הזה היה נראה שנקבל בדיוק את אותו פרייס. מול הנמסיס שלו, היאנקיז, הוא נראה רע מאוד במשחק מספר 2 של הסדרה אבל כשהגיעה יוסטון פתאום נראה שיפור. במשחק הראשון הוא עדיין נתן שלושה ראנס והגיש רק 4.2 אינינגים אבל הרד סוקס ניצחו. בפתיחה הבאה הוא כבר היה יותר דומיננטי כשקורה החליט להעלות אותו במשחק החמישי ביוסטון מול האס שלהם (ג'סטין ורלנדר) במקום את כריס סייל ואחר כך אותו דבר קרה גם בסדרת הגמר כשפרייס מגיש את משחק מספר 2 ושומר את הטוב ביותר שלו למשחק החמישי והאחרון בסדרה הלילה, עם שבעה אינינגים דומיננטים של רק ריצה אחת. וכל זה כשבאמצע הוא גם עולה להופעה אחת מהבולפן במשחק מספר 3, זה של ה-18 אינינגים. קורה הרגיש את הפיצ'רים שלו, ידע מה פרייס יודע לתת ולקח ממנו את הכל.

אחד הדברים שאני מאוד אוהב בפלייאוף הבייסבול זה הרנדומליות שלו. יש לך כל כך מעט דגימה שלמה ששחקן עשה בעבר, הן בפלייאוף והן בעונה הסדירה, יש מעט מאוד משמעות. אם תשאל אוהד בייסבול מי הפיצ'ר עם הכי הרבה הופעות בפלייאוף, רובם ידעו לנחש נכונה שמדובר במריאנו ריברה, הקלוזר האגדי של היאנקיז. מעטים, לעומת זאת, ידעו להגיד לך שבמקום שאחריו נמצא דווקא ראיין מדסון – רליבר סולידי שלקח אליפות עם קנזס סיטי ב-2015 וגם שיחק בפיליז ב-2008. אבל מאדסון הוא ההוכחה שמה שעשית בעבר חסר משמעות בהווה. למרות ה-50 פלוס הופעות בפלייאוף, מאדסון הוא כנראה האחראי לשניים ואולי אפילו שלושה מההפסדים של הדודג'רס בפלייאוף הזה. אמנם לחובתו נרשמה רק ריצה אחת אבל זה רק בגלל שכל פעם שהוא עלה להגיש, זה היה עם שחקנים על הבסיסים, אותם הוא דאג להכניס הביתה ולאבד יתרון אחר יתרון לדודג'רס.

מצד שני, סטיב פירס הוא כנראה התשובה הכי קשה לשאלת הטריוויה של דורפן בעוד 10 שנים – מי היה ה-MVP של הוורלד סירייס ב-2018. מדובר בשחקן שמסתובב בליגה כבר 12 שנים ועדיין עם הישגים צנועים בלבד – ממוצע חבטה של 25.7 בינוני מאוד ובסך הכל 90 הומראנס על פני לא פחות משמונה קבוצות שונות. ג'רני-מן. והנה, פירס נתן הומראן במשחק הזה ועוד הומראן במשחק ההוא, והשחקן שהגיע באמת כלאחר יד מטורונטו במהלך העונה, זה שהיה אמור בסך הכל לתת עוד טיפה עומק מהספסל, הפך להיות הגיבור של סדרת הגמר. אין כמו בייסבול.

ויש את הגיבורים הטרגיים. אם הרד סוקס הוציאו הרבה מאוד כסף בשנים האחרונות כדי לקחת אליפות, הרי שאצל הדודג'רס נראה שכלום לא יעזור. מאז שקבוצת הרכישה בראשות מג'יק ג'ונסון הגיעה לעיר לפני שש שנים, הדודג'רס מגיעים לפלייאוף כל שנה. בשנתיים האחרונות, אחרי הרבה כשלונות, הם גם הצליחו להגיע לוורלד סירייס. אבל שם זה נגמר. צריך להיות הוגנים – הדודג'רס האלו נופלים בדרגה אחת, אם לא שתיים, מהרד סוקס שלקחו את האליפות בצדק. ההתקפה שלהם מוגבלת, הבולפן שלהם לא מספיק עמוק, והאימון שלהם גם לא מספיק טוב. דייב רוברטס, הגיבור של האליפות ההיא של בוסטון, כנראה מרגיש שהוא לא מקבל מספיק בירות בחינם בעיר והעדיף לעזור לקבוצה שלו לשעבר עם החלטות אימון תמוהות למדי. אם היה צריך לסכם אותן, הרי שהיינו קוראים לזה "אובר-קואצ'ינג". במשחק מספר 1 בסדרה, רוברטס החליף את הפיצ'ר שלו צ'אבז שהיה מצוין רק בשביל לקבל מאצ'אפ של שמאלי מול שמאלי, מה שנמנע ברגע שקורה הכניס חובט ימני משלו, שחבט להומראן וגמר את המשחק. במשחק מספר ארבע הוא הוריד את ריץ' היל שהיה מצוין בשביל רליבר ואיבד יתרון של ארבע ריצות. אני מעריך שהרד סוקס היו לוקחים את האליפות גם אם ממול היה מאמן יותר טוב, אבל קשה להגיד שרוברטס לא עזר קצת.

אבל הגיבור הטרגי בהא הידיעה – שוב – הוא קלייטון קרשאו. המגיש הגדול של דורנו הוא כבר לא מה שהיה פעם. פציעות חוזרות ונישנות בגב הכריחו אותו לשנות את דרך ההגשה שלו ועם פאסט בול הרבה פחות מהיר הוא מסתמך היום הרבה יותר על הזריקות "אוף ספיד" (זריקות איטיות יותר שמטעות את החובט). בתחילת הפלייאוף עוד היתה תקווה שהוא יוכל לתת לדודג'רס את מה שהם הכי צריכים – אס אמיתי שאפשר לסמוך עליו שיביא קוולטי סטארט כשהבולפן מותש – אבל בסדרת הגמר הוא חזר להיות הקרשאו שהכרנו מהפלייאוף בשנים קודמות עם הופעות בינוניות מינוס ושני הפסדים. התמונה שלו לועס מסטיק בדאגאאוט בזמן שהקבוצה השניה חוגגת ניצחון עשויה עוד להפוך, לצערנו, לסימן ההיכר שלו. קשה לחשוב על שחקן, בכל ספורט שהוא, כל כך דומיננטי בעונה הסדירה וכל כך חלש בפלייאוף. אלא אם משהו ישתנה (ואני בספק אם זה יקרה כי הדודג'רס להרגשתי בדרך לתהליך של בניה מחדש בקרוב) יש מצב שהתמונה הזאת היא שתגדיר את הקריירה של אחד הפיצ'רים הכי דומיננטים שדרכו על האדמה.

מילה אחרונה על המשחק עצמו. עם כל השמחה על האליפות של הרד סוקס, אוהדי הבייסבול עצמם לא יכולים לחגוג באמת, כי המשחק שלהם נמצא בצרה גדולה.

למרות שבגמר שיחקו שתי קבוצות משווקים ענקיים ועם היסטוריה אדירה, הוורלד סירייס ראה ירידה של 10 אחוז ברייטינג משנה שעברה, ירידה שהיא המשך ישיר למה שראינו מבייסבול במהלך השנה. בעוד ה-NBA שובר שיאי רייטינג, הכדורגל תופס תאוצה ואפילו הפוטבול מתאושש קצת מהירידה של השנתיים האחרונות, הרי שהבייסבול נדמה בדרך להפוך לספורט של זקנים בלבד. שלא תבינו לא נכון – הוא עדיין יביא סכומי עתק, בעיקר כי לייב ספורט הוא עדיין המושך מספר אחד לכסף מפרסומות בטלוויזיה ובמהלך חודשי הקיץ הבייסבול הוא הספורט היחידי שמשודר. אבל בעוד צופי הכדורסל עומדים על ממוצע גיל נמוך יחסית של 42 והפוטבול על איזור ה-50, הרי שצופה הבייסבול הממוצע הוא בן לא פחות מ-57!

כשמחפשים את הסיבות לכך, לא צריך ללכת רחוק. תסתכלו על משחק מספר שלוש בסדרה שאמנם יירשם כאחד האפיים ששוחקו אי פעם – 18 אינינגים ויותר משבע שעות (הכי ארוך למשחק פלייאוף בהיסטוריה) – אבל גם ככזה שהציג את הבייסבול בדיוק כמו שהוא. ספורט איטי ומיושן שפשוט לא מתאים לעידן הנוכחי. לא סתם צעירים כמעט ולא רואים אותו כבר.

יש הרבה רעיונות איך לשפר את המשחק ולעשות אותו יותר אטרקטיבי לדור הצעיר. כבר השנה נכנסו חוקים שמגבילים את הביקורים אצל הפיצ'ר (מה שלוקח המון זמן) ואת הזמן בין הגשות ואני מניח שבקרוב נראה גם חוקים שנועדו לצמצם את זמן האקסטרה אינינגס על ידי התחלה של האינינג עם שחקן בבסיס שני. אבל כרגע כל אלו נראים כמו תיקונים קוסמטיים בלבד. בייסבול הוא עדיין אחד הבילויים המשפחתיים בחודשי הקיץ הכי כיפיים שיש. לשבת באיצטדיון עם כוס בירה ושקית גרעינים במשך כמה שעות עם המשפחה זה נהדר. אבל בעידן של טלוויזיה וקליקבייטס ורשתות חברתיות, הקצב של המשחק הזה פשוט איטי מדי. תוסיפו לזה את העוצמות של המשחק שהפך להיות בעיקר סטרייקאאוטס והומראנס – מה שאומר שהכדור פשוט מעט מדי בתנועה ומעט מדי קורה במהלך המשחק עצמו ותקבלו ספורט שתקוע עמוק עמוק בבוץ.

אבל היי, הרד סוקס אלופי עולם, זה זמן לשמוח!

נו האדל - צמצם הפסדים, צמצם (סיכום מחזור שביעי של פוטבול)
נו האדל - אימון, דבר חשוב

תגובות

  • תבורי

    בהחלט זמן לשמוח ולך תדע מה עוד עשוי לקרות עם גרביים אדומים בהמשך העונה.

    הגב
  • גיא זהר

    מצוין.הערה לגבי רוברטס המושמץ. במשחק מספר 4 הפיצ'ר של בוסטון הגיש שישה אינגים סבבה ואז התעייף וחטף הום ראן של שלוש ריצות למיטב זכרוני. לפעמים אתה מוציא מאוחר מדי ולפעמים מוציא כשלא צריך. לחוש את הדופק ולקבל החלטות בזמן משחק (בכל משחק אגב) זו אחת האמנויות הכי גדולות של המשחק. וכמו שאמר נפוליאון: אני אוהב את הגנרלים שלי עם מזל.

    הגב
    • אור

      לצערי אין לרוברטס שום דופק למשחק, תקוע לו בראש המצ'אפ ימני נגד שמאלי או ווטאבר ושום דבר מעבר לכך.

      הגב
  • Manuel, Fawlty Towers

    שהנרי יעביר קצת מההצלחה של בוסטון לליברפול.

    הגב
  • דורפן

    אני חושב שצריך לדבר קצת על מג׳יק ג׳ונסון כמנהל/בעל בית של קבוצות. הכריזמה שלו גורמת לכוכבי על לחתום. הוא תמיד יזכור את היום שג׳רי באס לקח אותו לאחוזת פלייבויי והוא מאמין באפיל של לוס אנג׳לס. אבל בסופו של דבר - לא עושה עבודה מספיק טובה.

    הגב
    • אריאל גרייזס

      הוא עשה עבודה מצוינת, מה לעשות שפלייאוף
      בייסבול זה קראפ-שאט. מג'יק הוא הספורטאי שהפך לאיש העסקים הכי טוב בהיסטוריה. והוא מסמן את הדרך לכל הדור הנוכחי, אם זה לברון או דוראנט. אני לא אוהב את גישת משחק סכום אפס לגבי ספורט למרות שיש הרבה שרואים אותו ככה. דריל מורי הוא הצלחה ביוסטון למרות שהם לא לקחו אליפות, מג'יק הוא הצלחה כמנהל הדודג'רס למרות שהם לא לקחו אליפות

      הגב
      • Manuel, Fawlty Towers

        חוץ מלהיות חבר בקבוצת הבעלים, מה החלק שלו בדודג'רס? הוא פעיל בניהול?

        הגב
      • אורי

        בשאיפה שהוא יצליח עכשיו גם בקבוצה היותר גדולה שהוא מנהל

        הגב
    • red sox

      6 הופעות פלייאוף רצופות.
      2 הופעות גמר רצופות.
      אר יו קידינג מי?

      הגב
  • תומאס נוימן

    בייסבול באמת הופך לאט לאט למשעמם יותר, אבל דווקא המשחק ה"משעמם" מכולם (משחק 3, זה של ה-18 אינינגס) נתן לנו את ההופעה האמיצה והמדהימה ביותר של פיצ'ר בפלייאוף ב-30 שנים האחרונות - נת'ן אבולדי זורק בתור רליף פיצ'ר באינינגס ה-12 עד 18.

    וזה אחרי שהוא זרק לפני כן במשחק הראשון והשני, וקורה (בגלל מצוקה של פיצ'רים בבולפן וחישובים לגבי המשך הסדרה) משאיר אותו לטחון עוד ועוד ועוד חובטים של הדודג'רס (כאשר בצד השני - כמעט כל אינינג מתחלף ריליבר אחר של הדודג'רס).

    ואבולדי עמד בעומס, זרק כמעט 100 פיצ'ס, רבים מהם במהירות של 95 עד 100, עד שהוא נאלץ בסוף להיכנע לחוקי הטבע וקרה מבחינתו הדבר הכי טרגי - מאנסי הכה עליו את ההומראן המנצח בסיבוב ה-18.

    לראות את הכבוד שקיבל אבולדי מכל יתר השחקנים (בשתי הקבוצות) מייד לאחר המשחק - רק ככה אפשר להבין מה הוא עשה (ריק פורצלו בכה).

    gutsiest performance I've ever seen

    הגב
    • madbum

      מבלי להוריד בכלל מהתצוגה הנפלאה של אבולדי חשוב לזכור שב-2014 יוסימרו פטיט (לב-לב-לב) עשה דבר דומה באופן מדהים.
      6 אינינגס של רליף (אינינג 12-17) במשחק 2 של ה-NLDS עם חבטה אחת, 7 סטרייקאוטס ובלי ראנס.
      ברנדון בלט נתן הום ראן ב-18, סטריקלנד הצליח לשמור, הג'איינטס שלי ניצחו את וושינגטון במשחק הזה והמשיכו כמובן לוורלד סיריס ולתואר.
      אחח
      ימים יפים!!

      הגב
  • אמיר ב

    מזל טוב!
    כל קבוצה שמנצחת את הדודג'רס בפלייאוף היא אלופה מבחינתי :)

    לעניין הפופולאריות של המשחק. אני חושב שזה מעבר לאורך של המשחק. הקומישנר של הליגה רוב מנפרד צריך לתת המון הסברים למה הוא לא מצליח לשווק את הכוכבים של הליגה הזאת, ולא חסר כאלה - הארפר וטראוט הם הברורים אבל יש לך גם את ג'אדג וסטנטון ואלטובה ועד ועוד ובינתיים ב-ESPN מדברים על זה שאחרי אחד המשחקים ג'יי דיי מרטינז עלה במסיבת עיתנואים וחלק מהאנשים לא ידעו מי זה כי לא מכירים את הפרצופים של השחקנים, של הכוכבים!
    ולא מדובר פה בשחקני פוטבול שהפרצופים שלהם מתחבאים מאחורי קסדה.

    אבל הליגה פשוט לא מצליחה/יכולה לשווק אותם אז הילדים והנוער לא מכירים אותם ואין להם למי להתחבר. ככה בחיים לא תצליח להרים את הליגה הזאת, בנוסף כמובן לכל השינויים של האיטיות שדיברת עליהם

    הגב
  • ניינר / ווריור

    פוסט מעולה. אין דבר יותר מתוק בבייסבול מאשר הסוקס לוקחים את הוורד סרייס על הראש של היאנקיז והדודג'רס

    הגב
  • red sox

    לילה גדול ועונה גדולה.
    אמרת הכל. רק לגבי קורה - המרחק בבייסבול בין מנג'ר עם מגע זהב שלא מסוגל לטעות לאידיוט שמחריב את מאמצי השחקנים הוא לפעמים קטן מאוד. החלטה אחת במשחק 4, להשאיר את רודריגז מול אמצע הליין-אפ של הדודג'רס, אחרי שהתחיל את האינינג עם hbp-סינגל-אינטנשיונל-חבטת הקרבה, יכלה לגרום לנו לדבר עליו אחרת לגמרי. גריידי ליטל יכול לספר איך זה מרגיש להיות בצד הלא נכון של זה.
    למעשה, הוא כבר היה עם הטייטל של האידיוט ורק התפרקות של הבולפן הכחול (אהלן מאדסון, נזמין אותך לבירה בהזדמנות) הצילה אותו.

    הגב
  • ששון

    שיר הייקו על דיוויד פרייס.

    איילה על גבעה
    זורקת שירה
    אליפות

    חרא על הפרצוף של מג'יק, הרס לי את הילדות.
    הלב שלי מדמם עדיין מדמם על הגמר של 85.
    אוהב אותך פרייס, אז מה אם אתה אלרגי לכלבים ואימצת כלב מהסוג שאתה אלרגי.
    אז מה אם נפצעת בבוהן בגלל שהתמכרת למשחק מחשב.
    אוהב אותך, כל העונה אהבתי אותך.
    רק אהבה תביא אליפות.

    הגב
  • Dr. Shakshuka

    Eat shit Magic!!!!!
    Party in LA!!!

    הגב
  • אור

    ברכות לרד סוקס שבהחלט הגיע להם.

    בבקשה בבקשה תעיפו כבר את רוברטס!! לא מסוגל לראות אותו ואת הטעויות המטומטמות שלו כבר, במיוחד כשהוא כבר עשה אותן גם בוורלד סירייס של שנה שעברה ומקפיד לחזור עליהן שוב ושוב - הוצאת פיצ'רים בשליטה מוקדם מדי, הכנסת רליבר אפס שהורס משחק צמוד אחרי משחק צמוד כמו מאדסון, הכנסת ג'נסן ל-2 אינינגס. פשוט אידיוט

    הגב
  • אור

    ושכחתי לציין - סיכום פשוט מצוין!! תודה אריאל.

    הגב
  • דיזידין

    גדול, תודה.
    ושמחתי לשמוע שבעוד עשר שנים דורפן נותן חידון בייסבול.
    כולה נשארו לי 520 חידונים של אפס.

    הגב
  • יובל

    הבייסבול משעמם כי לפחות השנה הוא היה צפוי לגמרי. חמש הקבוצות עם הפיירול הכי גבוה בליגה ל-25 שחקנים הן, בסדר הזה, רד סוקס, דודג'רס, אסטרוס, שיקגו קאבס, יאנקיס. כל החמש עלו לפלייאוף. שתי הראשונות הגיעו לוורלד סיריוס, גם האסטרוס הגיעו לגמר ה- AL, כלומר מתאם סטטיסטי כמעט מושלם.

    https://www.spotrac.com/mlb/payroll/2018/

    פעם זכייה של הרד-סוקס היתה מרגשת והייתי נשאר לראות את המשחקים כל הלילה. עכשיו הזכייה של הרד-סוקס מרגשת בערך כמו עוד זכייה של יובנטוס או באיירן מינכן באליפות המדינה שלהן. אם כבר, הרד-סוקס צריכים להתבייש שהם זוכים רק 4 פעמים ב-15 שנה באליפות עם כזה יתרון על היריבות האחרות.

    הרד-סוקס נהפכו להיות לגמריי היאנקיס של ימינו והכי מצחיק שהאוהדים שלהם (אני כבר מזמן לא אוהד ) עדיין נאחזים ברומנטיקה למה שהיה ואיננו עוד.

    הגב
  • עמי ג

    סיכום מצוין. וזו הבעיה של בייסבול - כל כך איטי ולא קורה כלום שיותר נחמד לקרוא על זה בבוקר מאשר לראות את זה בלילה. משחק של העבר.
    גם לאנביאיי יש בעיה כי בעונה של 82 משחקים לא ממש מעניין לראות ושום משחק לא באמת מרגש.
    ואם כבר משווים לפוטבול - אי אפשר בלי ג'ורג' קרלין :
    https://www.youtube.com/watch?v=aoWsPRzzia8

    הגב
  • cookie-monster

    7 שעות משחק??? איך יש זמן לראות כזה דבר???!

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *