נו האדל – אימון, דבר חשוב

סיכום שבוע שמיני של פוטבול

בשבוע שעבר התארחתי אצל אוריאל דסקל ביחד עם ניר צדוק הנהדר (אני מאוד מקווה שאתם קוראים את כתבות הפוטבול שלו) לפודקאסט על פוטבול. חוץ מזה שזאת הזדמנות למי שפספס להשלים את הפוד, זאת הזדמנות בשבילי גם להרחיב על דברים שהזמן היה קצר מכדי לדבר עליהם שם.

הדבר העיקרי שמעניין אותי להרחיב עליו זה משהו שהזכרתי לקראת הסוף, כאשר אוריאל ביקש שאדבר על הדברים שאני לוקח מהעונה עד עכשיו. אז הראשון, שעליו דיברתי פה לא מעט, זה ההתפתחות של ההתקפות בליגה והדרך שבה זה הופך את הליגה לפחות צפויה ויותר צמודה מבעבר. הדבר השני, שלא הספקתי לדבר עליו הרבה, זה עד כמה אימון חשוב בליגה הזאת.

הפתעה גדולה, הא? אימון חשוב בפוטבול.

זה כמובן לא איזה תובנה מרגשת או מפתיעה במיוחד – מבין ענפי הספורט השונים, אני חושב שפוטבול הוא בלא ספק הספורט שבו האימון הוא הכי משמעותי שיש. אבל להרגשתי הוא הפך להיות אפילו עוד יותר משמעותי בשנים האחרונות ובמיוחד השנה.

הדוגמא הכי טובה שעומדת מול העיניים שלנו זה הלוס אנג'לס ראמס. עם פחות או יותר אותם שחקנים, כשג'ף פישר אימן אותם זאת היתה קבוצה של 7-9 בינונית מינוס. ג'רד גוף היה נראה כמו אחד הבאסטים הגדולים בעוד גרלי היה נראה כמו רץ שנתן עונת שיא שאותה הוא לא יוכל לשחזר. הלך פישר, הגיע מקווי ופתאום זאת קבוצה אחרת. אני לא מדבר דווקא על העונה הנוכחית שבה הראמס התחזקו במספר שחקנים אלא על זאת הקודמת, בה לא היה שינוי גדול מהעונה שלפניה מבחינת פרסונל אבל ראינו קבוצה שונה לגמרי על המגרש. גוף הפך מבאסט לפרנצ'ייז וגרלי למועמד ל-MVP.

מהצד השני, הזכרתי את הק"בים החדשים שהגיעו לליגה – מייפילד, דארנולד, ג'וש רוזן וג'וש אלן – כולם נבחרו גבוה בדראפט, מה שאומר שהם נחתו בקבוצות גרועות. ובקבוצות גרועות, הדבר הכי בולט הוא האימון הגרוע. בכל אחת מהקבוצות, למעט אריזונה, ישנו מאמן (טוב, לפחות היה עד אתמול כשיו ג'קסון פוטר) שהיה שם גם שנה קודם ולא נהנה מהצלחה גדולה מדי, כראוי למקום של הקבוצה שלו בדראפט (יוצאת דופן היא בפאלו שהגיעה לפלייאוף שנה שעברה ובחרה גבוה יחסית בזכות טרייד אבל בדיעבד די ברור שזה היה צירוף מקרים די מופלא ולא עבודת אימון גאונית). מילא בבפאלו, לא היו לי יותר מדי ציפיות מג'וש אלן והכלים שיש לו הם בהחלט מועטים. אבל בייקר מייפילד עומד כרגע על 58 אחוז השלמה, 8 ט"ד ו-6 אינטרספשנס, יחד עם ארבעה פאמבלים. סאם דארנולד על 55 אחוז השלמה, 11 ט"ד ועשרה אינטרספשנס ללכת יחד עם ארבעה פאמבלים. הם אמנם רוקיז ואפשר לצפות לשיפור בהמשך אבל בליגה של היום שבה איליי מאנינג משלים ב-75 אחוז, המספרים האלו הם פשוט לא מקובלים. והם נובעים ישירות מאימון גרוע.

דיברתי חזור ודבר על הכניסה של טקטיקות התקפיות חדשות לליגה, על זה שגונבים היום מהמכללות ומהתיכונים. זאת הסיבה שהרבה יותר קל לק"בים לא "סטנדרטיים" להצליח בליגה היום. הליגה התאימה את עצמה אליהם במקום שהם יצטרכו להתאים את עצמם לליגה – מה שהפיל עשרות בחירות דראפט גבוהות במשך השנים. בקבוצות שמניתי למעלה אנחנו רואים בדיוק את התוצאה של מאמנים שלא עשו את זה. שלא התאימו את עצמם לכלים שיש להם בידיים.

קחו את שיקגו, למשל. כבר דיברתי לא מעט על זה שטרוביסקי הוא לא "זה". יש לו הרבה מאוד טעויות מהסוג שלדעתי קשה מאוד לתקן, במיוחד – קבלת החלטות תחת לחץ. ועדיין, המספרים של טרוביסקי השנה – 64 אחוזי הצלחה, 15 ט"ד על שישה אינטרספשנס ורייטינג מצוין של 97. וזה בנוסף ל-300 יארד שהוא עשה על הקרקע בכל אותם מהלכים שהאופציה הראשונה שלו לא זמינה. איך זה קורה? אימון טוב. יצירת הזדמנויות לק"ב צעיר בעזרת מהלכים חדשניים. צמצום של המגרש על ידי בוטלג (ריצה של הק"ב יזומה מחוץ לפוקט), שימוש בבקפילד שלך בצורה מושכלת (הראנינג בקס של הג'טס במפגש בינהם רצו 19 פעמים, אלו של שיקגו – 28). מסירות לראנינג בקס, אם במהלכי סקרין או מה שנקרא "וויל ראוט". זה ההבדל שעושה אימון טוב.

יש סיבה טובה למה אריזונה נפטרו ממאמן ההתקפה שלהם שבוע שעבר וכמובן למה קליבלנד נפטרו מיו ג'קסון (עוד שניה נדבר על זה). זאת גם הסיבה שטוד בואלס לא ימשיך בג'טס שנה הבאה (תכ'לס, לא היתה באמת סיבה שהוא יהיה שם השנה). יש סיבה לזה שפט מהומס מצליח בצורה יוצאת דופן כבר בעונה הראשונה שלו בתור פותח, שקרסון וונץ הפך לכזאת סנסציה כבר בעונה השניה שלו ושג'ארד גוף מסוגל להתמודד על ה-MVP. האימון ההתקפי היום קריטי להחריד להצלחה של ק"בים, במיוחד כאלו צעירים.

מה עוד היה לנו השבוע?

– המשחק המרכזי של המחזור היה כמובן זה בין גרין ביי לראמס. לפני שהתחיל המחזור צייצתי שאני הולך לקחת הימור גדול ושגרין ביי תהיה זאת שתעצור את העונה המושלמת של הראמס. כידוע, זה לא קרה, אבל באמת שלא הייתי רחוק מכך. אם טיי מונטגומרי לא מחליט לצאת מהאנדזון ולפמבל כשהפאקרס בפיגור 2 עם שתי דקות על השעון, כמה מכם היו מהמרים נגד רוג'רס במצב כזה להגיע לטווח פילד גול?

הסיבה שהאמנתי בפקארס, שבמשחק הזה היו האנדרדוג הכי גדול בתקופה של רוג'רס בקבוצה, זה כמובן ארון רוג'רס. אבל גם שזאת קבוצה שכן יודעת להתעלות בנקודות מסוימות מול מאצ'אפ קשה. לראמס יש חולשה מסוימת בהגנה וחשבתי שרוג'רס יוכל לנצל אותה, בעוד המאמנים של גרין ביי יצליחו, עם שבוע ביי, להכין את ההגנה כראוי. שזה בדיוק מה שקרה. רק שלצערם של הפקארס, למרות דומיננטיות מאוד גדולה בחצי הראשון, הם לא הצליחו לתרגם אותה ליתרון משמעותי וירדו למחצית ביתרון 10-8 בלבד. הדבר שהפקארס עשו כל כך טוב בחצי הראשון היה הקטנת הצעדים של טוד גרלי (רק 34 יארד ריצה בחצי הזה) ולחץ בלתי פוסק על ג'ארד גוף, שנאלץ למסור הרבה פעמים תחת לחץ וגם הופל כמה פעמים. בחצי השני, הראמס כבר עשו את ההתאמות הנדרשות, שחרור הכדור היה מהיר יותר, אקסטרה עזרה הגיעה בהגנה על גוף ובעיקר – ניצול של הבליצים של גרין ביי ליצירת הזדמנויות התקפיות.

עדיין, הדרך שבה גרין ביי שיחקה, והעובדה שהיא הגיעה קרוב מאוד לנצח את הראמס, נותנת לשאר הקבוצות בליגה תקווה להשתמש בתרשים לאיך להביס את הקבוצה הזאת בסופו של דבר. מה שכן, אם יש אוהדי גרין ביי שיצאו יחסית מרוצים מהמשחק הזה כי סוף סוף ההגנה שלהם הראתה יכולת מול קבוצת התקפה טובה, אז אני לא איש בשורות. להרגשתי, לצוות האימון של גרין ביי יש יכולת להתעלות מדי פעם, במיוחד כשיש לו מספיק זמן להתכונן, אבל זה רק מדגיש את חוסר האונים שלהם במהלך שאר הזמן. אני לא אופתע בכלל (ואני יודע שאוהדי פטס יהרגו אותי על הניחוס הזה) אם שבוע הבא בניו אינגלנד ההגנה הזאת לא תתפקד בכלל. בליצ'ק יישב על הטייפ מהמשחק, ילמד איך לנטרל את קליי מתיוס שהיה בכל מקום במגרש ביום ראשון (הכי מצחיק היה לראות אותו אחרי כל נגיעה בק"ב מסתכל מסביב לוודא שלא זרקו עליו דגל) ולמקארתי לא יהיו תשובות. בסוף, הם יצטרכו כרגיל עוד קאמבק פלאי של רוג'רס.

– לגבי הראמס, אז כן – הם נראו פגיעים, אולי לראשונה העונה. ועדיין, יש להם לא מעט סיבות להיות מרוצים. הסקנדרי שלהם קצת התייצב והפאס ראש שלהם נראה לא רע בכלל, כשהוא מצליח להפיל את רוג'רס שלוש פעמים וללחוץ אותו לא מעט. גם סייפטי מצוין הם השיגו לקראת סוף המחצית הראשונה – סייפטי שאפשר לומר שינה ממש את מהלך המשחק. יותר חשוב, הם הראו את היכולת להתאים את עצמם למה שקורה על המגרש.

אם יש רגע שמייצג את הקבוצה הזאת, הרי שמדובר בריצה האחרונה של המשחק, כאשר גרלי היה צריך להשיג דאון ראשון עם בערך דקה על השעון ויתרון 2 על מנת שגרין ביי לא יקבלו את הכדור שוב – והוא השיג אותו (דרך אגב, לתת ריצה של עשרה יארד כשאתה יודע שהקבוצה השניה הולכת לרוץ ושאתה חייב לעצור – עוד אחד מהדברים שמראים שגרין ביי לא באמת השתפרה). לא סתם השיג אותו אלא היה בשדה הפתוח ובדרך לשים ט"ד אלא שרגע לפני שנכנס לאנדזון הוא קלט שאם הוא נעצר עכשיו, המשחק גמור. וזה בדיוק מה שהוא עשה. האט ונתן לגרין ביי לתקל אותו. צריך לזכור – גרלי, עם 15 ט"ד כרגע ו-1250 יארד כוללים, נמצא בקצב מצוין למקום שבו הוא יוכל להתחרות על ה-MVP. היכולת שלו לשים את הסטטיסטיקה האישית שלו בצד לטובת ההצלחה של הקבוצה היא אינדקציה לקבוצה בריאה מאוד כרגע.

– עוד מועמד מאוד בולט כרגע ל-MVP זה דרו בריס, שהסיינטס שלו על מאזן 6-1 ועם סיכוי טוב מאוד להגיע לשבוע ביי. למעשה, שבוע הבא הם פוגשים את הראמס למפגש ראש בראש של שתי הקבוצות הטובות בחטיבה (ואולי אפילו בליגה) וניצחון שם יכול לשים אותם בעמדה להיות הסיד הראשון בחטיבה. מה שמעניין זה שאת הניצחון המרשים שלהם על מינסוטה, הסיינטס השיגו כמעט בלי דרו בריס. דיברתי על זה בפודקאסט קצת ובטח בעונה קודמת, בשנתיים האחרונות יש שינוי מאוד גדול בדרך שבה בריס משחק, כשהוא מוותר יחסית על המספרים הגדולים, ואיתם גם על איבודי הכדור הלא מעטים, ועובר למשחק הרבה יותר סולידי.

לא קשה לראות את השינוי הזה. אחרי שש עונות שבהן מסר בריס ליותר מ-4800 יארד, שנה שעברה הוא הסתפק ב-4,300 בלבד וגם השנה הוא בקצב דומה. כמות הט"ד, שלא ירדה מ-30 במשך עשר שנים, קוצצה ל-23 בלבד שנה שעברה (השנה הוא עם 14 אחרי שבעה משחקים, עם קצב ל-30). הדבר הכי מרשים השנה זה האינטרספשנס. אחרי שלא ירד מעשרה אינטרספשנס בכל אחת מהשנים המלאות שלו בתור פותח, שנה שעברה בריס מסר רק לשמונה כאלו ואילו השנה יש לו אחד בלבד! והאחוזים השנה? פאקינג 77 אחוז, ביי פאר הכי גבוה בקריירה.

בקיצור, מה שאנחנו רואים עכשיו זה דרו בריס אחר לגמרי מזה שהכרנו רוב הקריירה. הרבה יותר סולידי, הרבה פחות מהמר. הרבה יותר משתמש במסירות קצרות לראנינג בקס שלו. הרבה יותר, אם תרצו, טום בריידי. וחלק מהשינוי הזה גם מתבטא בכך שהוא יותר סומך על הקבוצה שתעבוד בשבילו. רק 120 יארד היו לבריס ביום ראשון (באחוזים נהדרים כרגיל, כמובן, 18 מ-23) פשוט כי הוא לא היה צריך יותר. ההגנה של הסיינטס כפתה איבודי כדור (אחד פאמבל של הרסיבר, אחד פיק סיקס של קאזינס) – וזה הספיק. מה שמעניין זה לראות איך כל ניו אורלינס הופכים להיות סוג של ניו אינגלנד. יותר מ-420 יארד עשתה ההתקפה של מינסוטה לעומת 270 בלבד של הסיינטס אבל הניצחון של האחרונים לא הוטל בספק רוב המשחק. זה מזכיר מאוד את הגנת ה"להתכופף אבל לא להשבר" של ניו אינגלנד, כזאת שמסוגלת לספוג הרבה יארדים אבל ברגע המכריע לחטוף את הכדור או להשיג סאק מכריע ולסגור את המשחק. אם ההגנה הזאת תצליח להגיע גם שבוע הבא, הרי שנקבל משחק מעניין מאוד.

– בפודקאסט לעיל דיברנו קצת על סיאטל וטענתי שזאת קבוצה בבניה שנמצאת בבעיה של מיעוט כשרון שגורמת לכך שווילסון צריך להציל אותם פעם אחר פעם. אחרי שראיתי את הניצחון שלהם על דטרויט, אני חושב שצריך לסייג את זה קצת  ואולי לחזור מהדברים לגמרי, לפחות בינתיים. למעשה, ווילסון מקבל לא מעט עזרה. קודם כל, פתאום יש לסיאטל משחק ריצה – הסיהוקס מדורגים השנה במקום החמישי בליגה עם 134 יארד על הקרקע למשחק בעוד שבשנתיים האחרונות הם היו מדורגים במקומות 23 ו-25 עם בערך מאה יארד למשחק. דבר נוסף שמראה שיפור מסוים זה האופנסיב ליין של הסיהוקס. ספרתי במהלך המשחק את כמות הפעמים שבהן ווילסון היה צריך להתחיל לאלתר מחוץ לפוקט (לא מהלכים יזומים) בגלל שהליין שלו התפרק והספיקו לי אצבעות יד אחת וגם זה היה יותר מדי.

זה עדיין לא מתבטא במספרי סאקים – ווילסון כרגע בקצב של 40-45 סאקים לעונה, שזה פחות או יותר מה שהוא חוטף כל עונה גם ובעיקר כתוצאה מצורת המשחק שלו (בחמש מתוך שש העונות שלו ווילסון סיים עם מעל 40 סאקים. לצורך השוואה, לבריידי בקריירה הארוכה יש רק שתי עונות כאלו) אבל זה כן מתבטא באיכות המשחק שלו. 14 מ-17 מסירות השלים ווילסון מול דטרויט ל-248 יארדים, שזה מה שקורה כששני האלמנטים שדיברתי עליהם קודם מתחברים. הפלייאקשן שלך הרבה יותר אפקטיבי כשקבוצות מפחדות ממשחק הריצה שלך וגם, אתה יכול להשלים יותר מסירות כאשר יש עליך פחות לחץ. סך הכל, ווילסון עומד העונה על 16 ט"ד לעומת 4 אינטרספשנס בלבד ועם הגנה שנראית הרבה יותר טוב מאשר ציפו בתחילת העונה ובטח אחרי הפציעה של ארל תומאס, הרי שסיאטל יכולה עוד להשתחל לפלייאוף. היא כרגע על 4-3 ויש לה עוד שלושה מפגשים עם הניינרס/אריזונה שזה אמור להיות שלושה ניצחונות קלים, אבל גם יש לה מפגשים עם הראמס, קיי סי, גרין ביי, הצ'ארג'רס, הפאנת'רס ומינסוטה – כל אחת מהקבוצות הללו היא פוטנציאל פלייאוף. הולך להיות להם קשה מאוד אבל אפשרי אם הם ימשיכו לשחק ככה.

– אז קליבלנד פיטרה את יו ג'קסון. זאת באמת הפתעה מרעישה. לא יכולנו לראות את זה מגיע. וברצינות, אלוהים יודע מה חושבים במועדון הזה. יו ג'קסון הוא מאמן איום ונורא. אם המאזן של ניצחון אחד בשנתיים לא סיפר לך את זה (איך לעזאזל אתה משאיר מאמן שלא ניצח משחק אחד בשנה שעברה?) אז הקרבות בינו לטוד היילי, ששם עליו קצוץ לגמרי, בשידור של הארד נוקס נראה לי סיפר את הסיפור. אז למה לחכות עד עכשיו – אני לא מבין. אבל גם למה עכשיו, גם את זה אני לא מבין. הרי העונה של קליבלנד גמורה. מה גיליתם עכשיו שלא ידעתם קודם?

אבל אני אגיד לכם משהו חשוב לגבי קליבלנד, שנכון גם לגבי הג'טס ואולי קבוצות נוספות. דיברתי קודם על זה שהטקטיקות מהמכללות חודרות לגמרי למקצוענים (תראו כמה קבוצות עושות ורסיות של ה"ג'ט סוויפ" היום. דרך אגב, הגיע הזמן שמישהו יגיד שלא צריך לספור על הפיץ' הקטן הזה של הק"ב לרסיבר כיארדים וט"ד במסירה). מכיוון שזה המצב ומכיוון שאתה רוצה להתאים את המערכת שלך לק"ב ולא להיפך – אז למה לא ללכת עד הסוף ולהתחיל להביא את המאמנים שבנו את הטקטיקות האלו למקצוענים?

מדי פעם אנחנו כן רואים מאמן מכללות מגיע למקצוענים, חלקם הקטן אפילו מצליח בזה. פיט קארול הוא כמובן הדוגמא הכי מובהקת, גם הארבו היה הצלחה (עד שכבר לא) בסן פרנסיסקו. מצד שני, יש גם לא מעט כשלונות, אם זה סייבן או צ'יפ קלי או פיט קארול (בגרסה המוקדמת שלו, כמובן). אני חושב שעכשיו זאת נקודת זמן מצוינת – ואני מאמין שנראה את זה כבר השנה – להתחיל להביא מאמני מכללות טובים למקצוענים. את סייבן כבר לא נראה מאמן קבוצה ב-NFL ואני מעריך שגם אורבן מאייר לא יבוא, אבל יש מספיק מועמדים אחרים מספיק טובים – הראשונים שאני יכול לחשוב עליהם זה בוב סטופס ולינקולן ריילי, הראשון אימן באוקלהומה עד 2015 והשני החליף אותו ואימן את בייקר מייפילד שם.

– המספרים של ג'יימס קונור השנה – 600 יארד על הקרקע, 320 יארד באוויר וגם תשעה ט"ד. אני בספק איזה אחוז אוהדי פוטבול בעולם היו יודעים בכלל להגיד מי זה ג'יימס קונור, באיזה תפקיד הוא משחק ולאיזה קבוצה הוא שייך לפני שלושה חודשים. והנה, הוא שם מספרים שלא נופלים, ובחלקם עולים, על מה שלבאון בל עשה שנה שעברה. מה זה בא להוכיח לנו?

א. שאין טעם לשלם כסף גדול לראנינג בק. כן, לא תמיד אתה תפגע בול, אבל אם תנסה כמה, בסוף אתה תצליח.

ב. שמה שלא פחות חשוב ממי שלוקח את הכדור, זה מי שחוסם לזה שרץ עם הכדור ומי שמוסר לזה שתופס את הכדור.

ג. שלבאון בל כל כך הולך להצטער על ההולד-אאוט שלו, במיוחד עכשיו שעבר הטרייד דד ליין והוא תקוע בסטילרס עד סוף השנה, כל יום שבו הוא לא משחק הערך שלו יורד.

ד. שהסטילרס הוא ארגון אדיר בבחירת שחקני סקילס

– הטרייד דד ליין הגיע הערב ובו נערכו כמה טריידים מעניינים. נתחיל בזה שגרין ביי נפטרה ממונטגומרי, אחרי שזה הרג להם את המשחק מול הראמס, פשוט אמרו לרייבנס – קחו אותו, אנחנו מוכנים לקבל גם חבילת בזוקה במקום. עוד שחקן שהפאקרס שלחו הוא הא הא קלינטון דיקס שעבר לוושינגטון, שזה טרייד שאני מבין הרבה פחות. אם יש למישהו רעיון מה גרין ביי מנסים לעשות, אני אשמח לדעת. העונה מבחינתם רחוקה מלהיות סגורה ומדובר בשחקן לא רע בהגנה שצריכה כל עזרה אפשרית. תעלומה קצת מבחינתי.

טרייד מעניין נוסף הוא זה שבו דטרויט ששלחה את גולדן טייט לפילדלפיה, מה שאומר שהליונס מוותרים על העונה הזאת והאיגלס התחזקו מאוד בדיוק במקום שהיה בעייתי אצלם, עם רסיבר נהדר שמביא המון יארדים אחרי התפיסה. רסיבר נוסף שעבר קבוצה הוא דמאריוס תומאס מדנבר ליוסטון. מבחינת יוסטון, אחרי שהיא ניצחה חמישה משחקים רצוף ויכולה לראות את הפלייאוף מתקרב, זה היה טרייד הכרחי בגלל הפציעה של פולר ביום חמישי. מבחינת דנבר, זה כנראה גם ויתור על העונה – ויתור הגיוני לאור התוצאות אבל גם די עצוב כי דנבר שיחקו טוב במרבית העונה (כולל מול הצ'יפס ביום ראשון) ועם קצת יותר מזל יכלו לעשות רעש בפלייאוף.

טרייד אחרון הוא זה שבו הראמס רכשו את דנטה פאולר מג'קסונוויל (עוד קבוצה שמקפלת את הבאסטה עם מאזן 3-5? דווקא בבית שלהם זה לא גמור בכלל). אלוהים ישמור, איזה קו הגנה מפחיד יש לראמס.

– קרוסלת הק"ב בטמפה ביי התהפכה שוב ביום ראשון, כאשר ג'יימס ווינסטון שוב היה מזעזע וסופסל לטובת פיצפטריק, שהיה נהדר ועשה קאמבק אדיר מול סינסי שנגמר לצערו בשער שדה מנצח של הבאנגלס בשניות האחרונות. אני לא מוציא מכלל חשבון שעוד נראה את הקרוסלה הזאת מסתובבת שוב, את פיצפטריק זורק לאיזה ארבעה איבודי כדור ו-ווינסטון עולה על המגרש במקומו. אולי פשוט צריך לתת להם לפתוח שבוע-שבוע כמו טבחים בצבא או אפילו סנאפ-סנאפ בתקווה שמשהו יצליח. או בקיצור – יאללה, טמפה, הניסוי של ג'מיס ווינסטון נגמר. תעברו הלאה.

– הגיע הזמן שהליגה תחשוב על שינוי חוקי בעיטת הפתיחה, עם דגש על היכולת של קבוצה להשיג את הכדור בבעיטת אונסייד. החוקים שנכנסו בשנים האחרונות (אסור להעמיס צדדים, אסור להתחיל לרוץ לפני הבעיטה) הפכו את האונסייד לכמעט חסר ערך. אחוזי ההצלחה בו הם אפסיים והליגה מפספסת מימד חשוב מאוד של מתח במשחקים צמודים.

– ברכות לאדם וינטרי, שיאן הנקודות של הליגה!

– חדשות שלוחשים לי עכשיו באוזנייה – נתן פיטרמן הולך לפתוח בשביל שיקגו ביום ראשון הקרוב. כלומר, הוא יהיה במדים של בפאלו, אני מניח. אני כל כך מתרגש!

– השידור של המאנדיי נייט עם ג'ייסון וויטן לא ממש עובד טוב (וברצינות, מי שיבץ את הפטס נגד בפאלו אליו?), אבל האנימציות שהם עושים הן מהטובות שיש. הנה אחת:

וזאת השניה:

 

– האם גם קארים האנט מקבל מקום של כבוד קבוע בטור?

– ופינת האודל בקהאם:

https://twitter.com/thecheckdown/status/1056601528767721472

– והנה גרסת המכללות מאת נ'קניל הארי, התופס האדיר של אריזונה סטייט, שכנראה יהיה הרסיבר הראשון ללכת בדראפט הקרוב

– אבל הכי גדול הוא יקיר המדור, דאנדרה הופקינס, שעשה את הדבר הזה (שלא נחשב בגלל שופטים נוראיים)

https://twitter.com/NFL/status/1055649585928953857

– וזה כנראה המהלך הכי פוקסיונרי בליגה העונה. בחסות ברוק אוסווילר, אלא מי?

https://twitter.com/NFL/status/1055653461193191424

– אם אתם לא חובבי בייסבול, החגיגה הזאת של סיאטל לא תגיד לכם הרבה, אבל אם אתם כן – היא אדירה

– מי היה מאמין שכזה טמטום יתרחש במשחק של קליבלנד – וזה לא קליבלנד שתעשה אותו?

– פתאום קם אדם, בבוקר הוא מחליט לקחת איתו דילדו למשחק פוטבול

גם ככה כתבתי לא מעט היום אז לא נחפור על הפטס, כי אין יותר מדי על מה. זה היה משחק מגעיל שבו הקבוצה היריבה הגיעה עם הרבה מוטיבציה אבל מעט מאוד יכולת ואילו הפטס היו חסרים את משחק הריצה של סוני גריי שמאוד עוזר להם ובאופן כללי הורידו את הרמה שלהם לזו של המתחרה – ועדיין זה היה מספיק. אני כן רוצה להתעכב על נתון אחד שנתקלתי בו במסגרת החפירה שלי על ווילסון דווקא: העונה בריידי ספג 11 סאקים בשמונה משחקים, כלומר קצב עונתי של 22 סאקים. בעונה שעברה, אז הפטס הפסידו בסופרבול, הוא ספג 35 סאקים. עונה לפני כן, כשהפטס זכו – רק 15. עונה קודם, בה הפטס הודחו בגמר ה-AFC הוא חטף 38. עוד עונה אחורה, 2014, הפטס לוקחים סופרבול ובריידי סופג רק 21 סאקים.

האם לקורלציה הזאת לזכיות יש משמעות? כנראה שלא הרבה. אבל אם יש משהו להתעודד איתו התקפית הרי זה שנראה שקו ההתקפה (שסובל כרגע מיותר מדי פציעות) מצליח להגן מצוין על בריידי ולשמור אותו עם מעט מאוד יחסית סאקס – כמו שעשה בעונות האליפות האחרונות. שבוע הבא גרין ביי. בריידי מול רוג'רס בפעם השניה בסך הכל בקריירה. אפילו מייקל ג'ורדן מתרגש

קללה? איזו קללה? (סיכום פלייאוף בייסבול)
נו האדל - מתחילים להתייצב

תגובות

  • צחי

    סוני גריי זה איזו נבואה קודרת על עתידו של סוני מישל?

    הגב
    • עידו ג.

      אולי רק על השעון המעורר שלו?
      חוץ מזה התחלופה שם מאחורי בריידי יותר גדולה מזו שמאחורי הסנטר בבראונס אז באמת לך תזכור את כולם.

      הגב
    • אריאל גרייזס

      יותר מדי בייסבול, פחות מדי שעות שינה

      הגב
  • אח שלו

    קצרצרים:
    1. מה שאתה מדבר עליו אינו "ג'ט סוויפ" אלא "טאצ' פאס". בג'ט סוויפ זה לא נחשב יארדים של הק"ב אלא ריצה, כי נותנים כדור אחורה. בטאצ' פאס הק"ב משחרר כדור קדימה (גם אם רק כמה סנטימטרים).
    2. מה שקורה עם השיפור בקו ההתקפה של סיאטל זה אותו סיפור שהביא לדנבר אליפות ב-2015. נפטרו מדביל. addition by subtraction. כמו שדנבר פרחו אחרי שהעיפו את דל ריו כמתאם הגנתי, כך קו ההתקפה של סיאטל יכול רק להשתפר אחרי שהעיפו את טום כייבל כמאמן הקו (ועכשיו הוא עושה נזק אצל גרודן).
    3. סוני מישל, לא גריי.
    4. הסיפור עם דיקס באמת מוזר. אם אני זוכר נכון, שיחק 100% מהסנאפס עד עכשיו. מה שכן, זה כבר מעורר גל בדיחות על קלינטון ודיקס בוושינגטון וכולי.

    הגב
    • אריאל גרייזס

      לא צריך להיות קטנוני, אני יודע מה זה ג'ט סוויפ, מה שאנחנו רואים עכשיו זה ורסיה טיפה שונה שלו אבל זה בדיוק אותו הדבר

      הגב
  • Zak

    יופי של טור, רק שאלה קטנה: בבעיטת פתיחה כמו במקרה של קליבלנד מול פיטסבורג, הקבוצה הבועטת יכולה גם לקדם את הכדור אחרי שהיא משתלטת עליו, או שהכדור מת ברגע שזה קורה?

    הגב
    • Kirma der faux

      לפי השדרים הבראונס יכלו לרוץ לטאץ׳ דאון ולא חשבו על זה. בכל זאת קליבלנד...

      הגב
      • אריאל גרייזס

        לדעתי השדר טועה. אני לא מכיר את חוקי ה-nfl מספיק טוב אבל בחוקי המכללות, אם קבוצה משתלטת על בעיטה חופשית שהיא בעטה היא לא יכולה לקדם את הכדור

        הגב
        • עידו ג.

          זה ככה גם ב-NFL.

          הגב
          • Kirma der faux

            הם אמרו שבגלל שמדובר בבעיטת הרחקה אחרי סייפטי זה שונה מפאנט.
            אין לי מושג כמובן מה נכון.

            הגב
            • עידו ג.

              זה באמת שונה. בבעיטה חופשית הקבוצה הבועטת לא יכולה לקדם את הכדור. אם זה היה פאנט רגיל הם היו יכולים (בעיטה מסקרימאג').

            • אריאל גרייזס

              בוא נעשה סדר - אחרי סייפטי בועטים בעיטה חופשית. הסיבה שאנשים מתבלבלים זה שבועטים אותה כמו פאנט (הקבוצה הבועטת יכולה לבחור איך היא רוצה לבעוט) אבל החוקים הם של בעיטה חופשית. בבעיטה כזאת, הקבוצה הבועטת יכולה להשתלט על הכדור גם אם הקבוצה השניה לא נגעה בו (אם הכדור עבר לפחות עשרה יארד) אבל לא יכולה לקדם אותו. זאת היתה הטעות הנוראית של פיטסבורג - השחקנים התייחסו לבעיטה כמו פאנט ובכלל ויתרו עליו תוך שהם בטוחים שהכדור שלהם כי הם לא נגעו בו. בפאנט אתה יכול לקדם את הכדור אחרי שהשתלטת עליו אבל אתה חייב שהקבוצה השניה תיגע קודם בכדור אחרת הכדור לא שלך

  • NoOne

    כל מי שמכיר אותי יודע שאני לא גזען ואני שונא את כולם בצורה שווה...
    אבל איך זה יכול להיות שהמאמנים הכי גרועים בליגה הם שחורים כאשר יש הרבה יותר מאמנים לבנים.
    יו ג'קסון,טוד בולס,וואנס ג'וסף,אין לי מושג איך קוראים לשחור שמאמן את אריזונה , זה הדרים טים של המאמנים הגרועים בהיסטוריה.
    ואני בכלל לא מדבר על מייק טומלין ומרווין לואיס שלראשון יש תסמונת מייק מקראתי ואף אחד עוד לא יודע איך למרווין לואיס יש עדיין עבודה אחרי שלא ניצח משחק פלייאוף 15 שנה

    הגב
    • סימור סקגנטי

      כי את הדרים טים של המאמנים הלבנים הגרועים פיטרו לאחרונה? כל מיני צ'אק פגאנו, ג'ף פישר או ג'ון פוקס שלך תבין איך הם שרדו כל כך הרבה זמן בליגה. אז סיימנו עם הלבנים ולאט לאט עוברים עכשיו לשחורים

      הגב
      • יובל

        פגאנו הודיע שהוא רוצה לחזור לאמן כבר עכשיו, הוא נראה לי כהתאמה מושלמת לקליבלנד.

        הגב
  • קואלה בר

    הטרייד על קלינטון דיקס, היה כי לא רצו לשלם לו בסוף החוזה. עצם זה שקיבלו עליו רק סיבוב רביעי מראה שהוא לא כזה מוערך גם בקבוצות אחרות...

    הגב
    • אריאל גרייזס

      אם אתה לא רוצה לשלם לו וכל מה שאתה יכול לקבל עליו זה בחירת סיבוב רביעי - תן לו לשחק עד סוף השנה ואז שילך כשחקן חופשי ואולי תקבל קומפנסשן פיק סביר. אם היו מקבלים בחירה גבוהה בשבילו או לא היו במירוץ לפלייאוף, אני מבין. את זה לא

      הגב
      • επτά

        קומפנסיישן פיקס מקבלים כשיותר שחקנים שוחררו מאשר הוחתמו. גוטה ה-GM הבהיר בעצמו שהכוונה היא להיות אגרסיביים בפגרה ולהחתים שחקנים בפרי אייג'נסי ולכן הקבוצה לא צפויה לקבל קומפנסיישן פיקס והיה רצון מסויים לכפר על כך. זה או בחירת סיבוב רביעית, או חודשיים נוספים של סייפטי טוב. הוא בכל מקרה היה עוזב בסיום העונה.

        הגב
  • קואלה בר

    לגבי ראנינג בקס, שלושת הקבוצות הטובות בליגה (ראמס, צ׳יפס, סיינטס) יש להם ראנינג בק סופר סטאר. הפטס השקיעו בחירת סיבוב ראשון בראנינג בק.
    נראה לי שהמגמה בעמדה הזאת אחרי שהיתה בירידה בשנים האחרונות עושה קצת תיקון.

    הגב
    • ק.

      4 קבוצות (אלווין קמארה)

      הגב
    • פרקש

      ומה אתה מוכיח פה? בדיוק את מה שאריאל כתב.. לכולם מאמנים אדירים+ קו התקפה שעשו אותם כוכבים. פיטסבורג זה הדוגמא המושלמת. וכל שנה בליגה יש איזה 2-3 ר"ב לפחות שפורצים להיות כוכבים.

      הגב
  • עידו ג.

    היה במשחק של יום חמישי אוסף של מהלכי היילייטס. אולי פספסתי אבל הייתה גם המסירה של אמנדולה ל-TD.
    לגבי באפלו זה יותר כמו: פתאום קם אוהד בילס בבוקר ומחליט שנמאס לו והוא זורק זין על העולם".

    הגב
  • עידו ג.

    מדהים איך לפעמים מהלך אחד משנה את כל המומנטום במשחק. הפאקרס שיתקו לחלוטין את הראמס כמעט מחצית שלמה הכריחו משהו כמו 4-5 פאנטים ועצרו אותם שוב 3 דקות למחצית. הזדמנות מעולה להגדלת היתרון ול 0-13 במחצית. אבל אז פאנט אדיר של ג'וני הקר יחד עם כיסוי לא פחות מושלם שם את הפאקרס על קו ה-1 שלהם . מהלך יאחד אחרי זה סייפטי והכדור חוזר לידיים של הראמס ו-TD שמוריד ל8-10 במחצית וסיפור אחר לגמרי.

    הגב
    • אלון3131

      מדויק. כנל במשחק של הסיינטס וויקינגס וויקינגס שיחקו אחלה הובילו 13-10 ברדזון דקה למחצית בדרך ל20-10 וכדור שלהם ופתאום פאמבל הזוי של הידיים הכי אמינות בליגה וירדו למחצית בפיגור ומשם הכל הדרדר

      הגב
  • ק.

    הייתי מחלק את התוצרת של ראנינג בקס ל25% כשרון ויכולת אישית, 30% יכולת קו התקפה, 30%אימון, 15% הק"ב שמוסר לסקרינים.
    עם קו התקפה וק"ב טוב, תרגילים ומערכים מתאימים, כל רץ ייתן תוצר סביר לפחות, בלי קו, אימון וק"ב, גם דייויד ג'ונסון המוכשר והמפלצתי לשעבר לא יכול לעשות הרבה.
    ברור שיכולות כמו של גרלי, האנט וקמארה מביאים למקסימום את כל התשתית שיש לפניהם

    הגב
  • ק.

    ניתוח מדויק של בריס - הוא פשוט עושה מה שצריך כדי לנצח, בדרך כלל זה הרבה יותר מהלכים באוויר וט"ד מה-120+ט"ד מול מינסוטה. הפעם היחידה שזה לא הספיק הייתה שההגנה של הסיינטס פינקה את טמפה ב-48 נק' בשבוע ה-1.

    הגב
  • יובל

    אני בד"כ לא עף על שחקנים של הקבוצה שלי, אבל התפיסה של מו-אלי-קוקס בהחלט שווה אזכור:

    https://www.youtube.com/watch?v=T3WKQBiPGbk

    הגב
  • austaldo

    אני חושב שקצת קשה למאמני קולג'ים להסתדר ב NFL כי במיכללות למאמן יש מעמד של אלוהים שמותר לו הכל והרבה מהם מתנהגים ככה. כשהם צריכים לנהל קבוצה של שחקנים בוגרים שחלק מהם מרוויחים יותר מהמאמן, הם לא מסתדרים עוד לפני צורת המשחק, פשוט על התנהלות ויחסי אנוש. ע"ע ערך ניק סייבן, סטיב ספורייר או (המסריח מכולם) בובי פטרינו

    הגב
    • אריאל גרייזס

      יש מאמנים שיותר קשה להם כמו סייבן, לדעתי המאמנים הצעירים יותר יסתדרו בלי בעיה

      הגב
  • אוהד

    ושום אזכור ל practice rant של אלן אייברסון?
    חפשו בגוגל.

    הגב
    • ליאור (אחד מתוך רבים, מסתבר)

      פשוט חוסר כבוד. החבר הכי טוב שלו נהרג. אז הוא הפסיד אימון (ועדיין הופיע למשחק) יצאת טרול

      הגב
  • 7even

    איזה פח ה AFC South זה לא ייאמן.
    יוסטון שנראית באמת כמו כלום, למעט איזו הבלחה, מובילה שם ת'עסק.

    בכלל ב AFC...אחרי הפטס יש פשוט כלום. נאדה. הקונפרנס ברמה הכי חלשה שאני זוכר כנראה אי פעם.
    סלחו לי שאני לא מחשיב את הצ'ארג'רס שדי צפוי שייפלו כשזה יהיה מעט...ממש מעט קובע.

    אפילו הרייבנס שכולם מהללים את ההגנה שלהם כל הזמן וכמה הם עמידים וקשוחים ובלה בלה בלה, אפילו לא נמצאים ב-2 מקומות הראשונים בבית שלהם!

    קיצר הפטס בסופרבול נו... ה NFC זה החלק המשמעותית יותר מעניין.

    הגב
    • אח שלו

      כפרה, שכחת את הצ'יפס.

      וזה שה-AFC SOUTH זה פח זה הדבר הכי קבוע ב-NFL.

      הגב
      • 7even

        צודק אח שלו. כבר רשמתי אותם ואז נמחק :/

        הגב
    • רוני

      מה חדש? כל שנה זה ככה. יש להם יריבה אחת קשה פחות או יותר וזהו. ביליצ׳ק לומד אותם טוב , מנצח בפלייאוף והם מגיעים לסופרבול. זה יותר גרוע מהמזרח ב nba.

      הגב
  • Eyal

    תודה רבה על אחלה טור כרגיל .
    אני חושב שלביאון בל עושה משהו גאוני . במקום לסכן את עצמו בשנת פרנצייס שניה הוא מחליט לשבת עד שבוע 11 ואז לבוא רענן לסוף עונה בשביל לשים מספרים יפים שיעזרו לו לקבל את החוזה שבעצם הולך לסדר לו את העתיד . אני חושב שאם תשאל את ארל תומאס הוא יסכים איתו .

    הגב
    • אח שלו

      אני חושב שבל בחיים לא יקבל חוזה כמו שהסטילרס כבר הציעו לו והוא סירב לו. No way, no how. למה שהוא עושה לא קוראים הגיוני. קוראים לזה: "חסר הגיון לחלוטין".

      הגב
  • רוני

    האימון בהתקפה לגמרי עושה את ההבדל. חדעתי גוף הוא לא כזה להיט, רוב המסירות שלו הם לשחקנים פנויים לגמרי, השיטה של מקוואי ממש מגוונת והוא מצוין ויוצר את היתרונות בשבילהם. שלא לדבר על זה שהוא לוחש לו באוזן ועוזר לו המון. שנה שעברה הם היו נעמדים מוקדם, גוף ומקוואי היו מפענחים את ההגנה וגוף היה מריץ מהלך. מעניין איך הוא יתמודד עם לחץ ופאס ראש שיגיע בפלייאוף. גרלי אדיר אבל אם אני לא טועה הוא אחד הרצים שרצים הכי הרבה נגד 6 שחקנים בבוקס, גם זה ממקוואי שנותן בראש ומצדיק את הבחירה בו למרות שהוא בגיל שלי. דרך אגב, מי רץ הכי הרבה לאמצע מול 8 שחקנים בבוקס? דייויד ג׳ונסון מאריזונה שהיה אדיר לפני שנתיים והשנה המתאם התקפה הדביל והמיושן דפק אותו.. בול ההפך ממקוואי..

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *