נו האדל – מתחילים להתייצב

סיכום מחזור תשיעי של פוטבול

תחילת נובמבר זה בדרך כלל הזמן בשנה שבו הדברים מתחילים להתייצב. אחרי חודש פתיחה כאוטי שחלק גדול מהקבוצות משתמשות בו יותר לחימום מנועים מאשר ברצינות, מגיע אוקטובר ואחריו אפשר כבר לזהות מגמות ברורות.

אני חושב שזה היה רק לפני שבועיים או שלושה שכתבתי טור על כך שנראה שכל הקבוצות נמצאות במאבק על הפלייאוף. אז אמנם יש עדיין לא מעט קבוצות כאלו, אבל אפשר לחלק אותן עכשיו ממש לקבוצות.

יש לנו את הקונטנדריות, אלו ששתיים מתוכן קרוב לודאי ישחקו בסופרבול. קנזס סיטי, ניו אינגלנד ופיטסבורג ב-AFC, הראמס, קרולינה וניו אורלינס ב-NFC. אל הקבוצות האלו אפשר להוסיף את הקבוצות שמתמודדות על מקום בפלייאוף אבל נראות רמה אחת מתחת וייצטרכו הרבה מזל כדי להתמודד על הסופרבול – צ'ארג'רס, יוסטון, סינסנטי, אולי אולי בולטימור ב-AFC, אטלנטה, מינסוטה, רד סקינס, פילדלפיה, שיקגו. אולי אולי סיאטל וגרין ביי, אם אתם מתעקשים. זהו פחות או יותר. כן, אולי אחת הקבוצות שלא ברשימה הזאת תגיע לפלייאוף (נניח, קבוצה כמו מיאמי או ג'קסונוויל) אבל אל תבנו על זה שהיא תעשה משהו שם.

עם מה זה משאיר אותנו? ב-AFC, אין יותר מדי – שבע קבוצות שמתוכן שש יעלו לפלייאוף. אם הייתי צריך להמר אז בולטימור תהיה ה-odd man out פשוט כי הבית שלה הכי קשה. אבל זאת יכולה להיות גם סינסי. ב-NFC, המצב הרבה יותר צפוף – מניתי פה 10 קבוצות שמתוכן נראה שרק שלוש בטוחות בפלייאוף. ב-NFC מזרח קיבלנו תזכורת לכך שוושינגטון עדיין בינונית ואני רואה אותה נאבקת עד סוף השנה על המקום היחיד מהבית עם פילי (הימור שלי – פילי לוקחת). בדרום, קיבלנו תזכורת לכך שמדובר בבית החזק בליגה. שנה שעברה ראינו שלוש קבוצות עולות מהבית הזה וזה בהחלט אפשרי גם הפעם. אטלנטה קבוצה מצוינת אבל ההגנה הרעועה שלה לא מאפשרת להחזיק יתרון, זה יהיה עקב האכילס שלה לעומת שתי הקבוצות האחרות בבית. ב-NFC צפון מינסוטה ושיקגו יילחמו על המקום בפלייאוף כשלהרגשתי מינסוטה תנצח. גרין ביי נראים כרגע לונג שאט אפילו לווילד קארד. במערב, קשה לי לראות את סיאטל מצליחה להידחק לווילד קארד המאוד עמוס לאור הלוז שלה והפציעות.

ועכשיו הגיע הזמן להכנס לקבוצות עצמן.

– נתחיל מהמשחק המרכזי של הערב, בין שתי הקבוצות הכי טובות (?) ב-NFC, שהסתיים בניצחון ניו אורלינס על הראמס. זה היה עוד אחד מאותם משחקים שראינו לא מעט השנה, שבו ההתקפות מכתיבות את הקצב ובסופו של דבר הקבוצה שתנצח היא זאת שתעשה הכי פחות טעויות.

זה היה משחק מאוד התקפי וקשה להגיד שאחת משתי הקבוצות הצליחה לעצור את ההתקפה של השניה. למעשה, הסיינטס הובילו ביתרון מרשים של 35-14 ועדיין נתנו לראמס לחזור עד לשיוויון. אם יש נתון שבולט בעיניי במשחק זה האפס בשורת הסאקים ליד כל אחד מהק"בים. הנתון הזה מרשים במיוחד אצל הסיינטס, שהיו צריכים להתמודד עם פאס ראש מאוד מאיים, ועשו את זה בכבוד באמצעות שימוש בשחרור יחסית מהיר של הכדור, הגנה מירבית על בריס וניצול יתרון המהירות שלהם. קו ההתקפה של הסיינטס היום הוא אולי הטוב בליגה וזה נותן להם יתרון עצום. בנוסף, העובדה שלסיינטס יש בשנתיים האחרונות משחק ריצה ממש מצוין מאפשר להם גם להשיג יארדים יחסית קלים על הקרקע וגם למכור את הפלייאקשן ולייצר יתרון במשחק המסירה.

עוד דבר שהסיינטס עושים מצוין, זה למקסם את היתרונות שלהם, שזה כמובן ההתקפה. במשחק הזה הם הלכו פעמיים על דאון רביעי (והצליחו) ובטבלה הכללית של העונה הם מקום שני בליגה בניסיונות לדאון רביעי, עם 13 כאלו, אחרי קנזס סיטי (עוד קבוצה התקפית מעולה שנמצאת הרחק בראש עם 19). כשיש לך שני רצים מעולים לטווח קצר, פלוס אחד התופסים הטובים בליגה פלוס אחד הק"בים הכי טובים בהיסטוריה, זה בדיוק מה שצריך לעשות.

– מהצד של הראמס, שספגו את הפסדם הראשון, ההתקפה שלהם עדיין מהטובות בליגה והמשחק הזה לא שינה את המצב. מה שכן, אם יש נקודת תורפה לקבוצה הזאת, היא תמונה דווקא בהתקפה. איך זה אפשרי? ובכן, הקבוצה הזאת פשוט עובדת בקצב מרוד גבוה, מה שאומר שגם אם ההתקפה עושה דרייב על מגרש שלם, הרי שהדרייב הזה לוקח מעט מאוד זמן יחסית וגורם להגנה לחזור למגרש מהר. אם מסתכלים על המספרים, רואים ששתי הקבוצות עשו פחות או יותר אותו מספר יארדים כולל, אבל הראמס השיגו רק 23 דאונים ראשונים לעומת 31 של הסיינטס. ממוצע היארדים שלהם פר מהלך גדול יותר וזמן הפוזשן שלהם נמוך יותר. רוצה לומר, גם ביום שבו בריס מוסר המון, ההתקפה של הסיינטס יותר מתודית, צורכת זמן מהשעון, בעוד זו של הראמס פשוט יורדת מהר מדי מהמגרש. כשחלק מההגנה שלך לא מהיר ומורכב משחקנים ותיקים, זה בהחלט יכול להוות בעיה מול קבוצות התקפיות טובות. זה לא אומר שצריך להתחיל להספיד את הראמס – גם קנזס סיטי ספגה הפסד ראשון מהיריבה הראשית שלה בחטיבה והתאוששה בלי בעיה – אבל נקודות התורפה בהגנה שלה הולכות ונהיות ברורות ומקווי יצטרך למצוא דרך לטפל בהן.

– מודה שלא ממש האמנתי בצ'ארג'רס עד עכשיו. הנה הקבוצות שהם ניצחו עד המשחק בסיאטל: בילס, ניינרס, ריידרס, בראונס, טנסי. קבוצות עם פחות ניצחונות מאינטרספשנס של נתן פיטרמן (לא באמת בדקתי, כן? אבל נשמע לי הגיוני). בפעמיים שהם נתקלו בקבוצות טובות (הראמס והצ'יפס) הם הפסידו. האם הדיעה שלי השתנתה אחרי המשחק מול סיאטל? עוד לא, אבל זה מתקרב לשם. קודם כל, לנצח בסיאטל, אפילו בעונה חלשה של הסיהוקס, זה לא עניין של מה בכך. בנוסף, הם הפעילו לחץ בלתי פוסק על ראסל ווילסון וגרמו לו לחזור להיות השחקן הזה שבסוף צריך להציל את המולדת. מהלחץ הזה הגיעו כמה סאקים מכריעים וגם פיק-סיקס שבסופו של דבר הכריע את המשחק. בהתקפה, המשחק שלהם היה מגוון ולא נשען על פיליפ ריברס – שזה דבר טוב מאוד כי כשזה תלוי בו, יש לריברס נטיה לנסות קצת יותר מדי. ואחרי כל זה, הם הגיעו למצב שבו הם כמעט כמעט נגררים להארכה, כשסיאטל הגיעו מרחק יארדים מהאנדזון. עדיין הצ'ארג'רס – בעיקר בכח האלמינציה – אמורים להגיע לפלייאוף אבל אני צריך עוד מבחן או שניים כדי לדעת שהם על אמת.

– כמובן, שבוע אחרי שאמרתי על סיאטל שרואים שיפור משנה שעברה בהתקפה, אז חזרנו לאותן מחלות בסיס. ווילסון מתרוצץ בבקפילד בניסיון להציל את המולדת ומשחק הריצה סביר אבל לא הרבה יותר מזה. הבעיה של סיאטל זה שאין לה הרבה מרווח לטעות. היא יודעת לעשות דברים מסוימים אבל אין לה אף צד של הכדור שבו היא ממש טובה. באמצעות אימון טוב היא מסוגלת להוציא יותר מסך החלקים שלה, אבל טעות כמו הפיק סיקס של ווילסון או סאק שהוא חוטף בדאון שלישי קריטי או עבירה טפשית – קריטיים לה הרבה יותר מאשר לקבוצות אחרות, טובות יותר. או בקיצור – סיאטל תצטרך להיות מושלמת כדי להגיע לפלייאוף. אני לא בטוח שהיא מסוגלת.

– קבוצה שמאוד מזכירה את סיאטל בהקשר הזה היא בולטימור. דווקא לבולטימור יש יחידה אחת חזקה, ההגנה שלה, אבל בליגה של היום – בטח מול קבוצות עם המון נשקים התקפיים כמו פיטסבורג – הגנה טובה לא תספיק לך תמיד. משחק המסירה כל כך מפותח והחוקים כל כך נוטים לטובת ההתקפה שהיכולת של הגנה לעצור התקפה של יריבה טובה על מספר מאוד נמוך של נקודות כמעט ולא קיימת. בשביל זה, אתה חייב שתהיה לך התקפה שמסוגלת לפחות לשים מספיק נקודות על הלוח – וגם אז אתה תחיה על הקצה. במקרה של בולטימור, הקצה זה ג'ו פלאקו והוא אף פעם (כמעט) לא היה באמת מספיק יציב. הדבר החכם שפיסטבורג עשו זה לקחת לפלאקו את המהלכים הגדולים שהוא כל כך אוהב, לג'ון בראון (סיים עם 3 תפיסות ל-15 יארד בלבד) ולפאס אינטרפרנס (הרסיבר החביב על פלאקו). ברגע שאין את זה לבולטימור, היא פשוט נשארת חסרת כלים התקפיים מספיקים.

– חוץ מזה, ביג בן מוכיח בפעם המאה איזה בן זונה קשוח הוא. אם אני חוטף את המכה שהוא חטף כשהחליט לרוץ מחוץ לפוקט, אני מאושפז לשנה.

– והנה עוד קבוצה שחיה על הקצה, קוראים לה גרין ביי. כמו בולטימור, גם הם חיים על הקצה כל שנה, רק שאצלם הקצה הוא כמובן רוג'רס. למייק לומבארדי (פעם היה מנהל גדול בליגה, היום מחזיק פודקאסט בדה רינגר) יש הרבה מאוד כינויים מוצלחים (למעשה, זה החלק הכי טוב אצלו, שאר הפרשנות קצת פחות) והוא היה קורא לקבוצה כמו גרין ביי "קבוצה של 50 דקות". כלומר, זאת קבוצה שבאה מוכנה ולא תחטוף בראש ותחזיק מעמד אבל איכשהו בסוף היא תיכשל מול הקבוצות הטובות. ראינו את זה שבוע שעבר מול הראמס וגם השבוע מול הפטריוטס.

הפאקרס באו מאוד מוכנים (למי שזוכר את הטור משבוע שעבר – הרבה יותר מוכנים ממה שציפיתי) ובמשך שלושה רבעים די אימללו את בריידי. למעט דרייב פתיחה מרהיב ודרייב נוסף שבו קורדל פטרסון בתור ראנינג בק (תסמכו על בליצ'ק שהוא יצליח לאלתר דברים כאלו) דרס את ההגנה שלהם, התקפת הפטס לא הצליחה לעשות המון. הרבה מאוד פעמים בריידי היה נראה מבולבל כשהוא מקבל כיסוי שונה ממה שהוא ציפה. אבל מה – זה לא הספיק. זה לא הספיק כי בסוף הפאקרס לא הצליחו להחזיק מעמד ובסוף בסוף הם צריכים שארון רוג'רס יחלץ אותם מהקבר. לא תמיד הוא מסוגל לעשות את זה.

אני בטוח שיש כאלו שיגידו שהפאמבל הלא הכרחי של גרין ביי, בדיוק כשהמומנטום היה אצלה, או החלטות השופטים (היו בסך הכל שתיים שכביכול היו בעייתיות ואין לי כח לויכוחי חוקים אבל בוא נגיד שבשני המקרים היה לשופטים קייס וזה חלק מיתרון הביתיות) הכריעו את גרין ביי. וברור שזה לא תרם. אבל האמת היא שגם אחרי הפאמבל והט"ד של הפטס, הפאקרס היו רק בפיגור 7 עם מלא זמן על השעון. גם אחרי שהפטס עלו ליתרון 14 ועברו לשחק קצת יותר פריבנט, גרין ביי לא הצליחה לעשות יותר מדי.

יש משהו מאוד מוזר בסטטיסטיקה של רוג'רס השנה – יחס הט"ד-אינטרספשנס שלו מרהיב כתמיד, עם 15 ט"ד לעומת אינטרספשן בודד. מצד שני, הוא משלים רק ב-60 אחוז הצלחה, שזה נתון נמוך מאוד למישהו בקליבר שלו ובטח ובטח בעידן ההתקפי של היום. אני חושב שהמספרים האלו משקפים גם את האימון הבעייתי שיש לרוג'רס בפאקרס (איפה היצירתיות שמקדניאלס הכניס במשחק של הפטס ואיפה ההתקפה השבלונית של מקארתי) אבל גם את הטענה החוזרת ונישנת כלפי רוג'רס שהוא לא לוקח סיכונים. אין לי מספיק כלים לשפוט האם מדובר בטיעון נכון או לא, מה שאני כן יודע זה שכשאתה משחק נגד הפטס, בטח בפוקסבורו, אתה לא יכול להסתפק בלשחק טוב. אתה חייב לשחק מושלם. וכן, אתה חייב לקחת סיכונים. כי בסופו של דבר הפטס ילחצו על הדוושה ויגרמו לך להתחרט שלא עשית יותר נקודות כשיכולת.

– לגבי ניו אינגלנד, זה היה ממש משחק פטס טיפוסי, מהסוג שראינו כל כך הרבה פעמים בשנים האחרונות. הפטס לא מדהימים, נותנים הרבה יארדים בהגנה אבל לא המון נקודות, נראה שהקבוצה השניה קרובה ואז הם מנצלים רפיון קטן (הפאמבל), לוחצים על הדוושה (טריק פליי מרהיב), נותנים קווץ' בהגנה – והופה, היריבה לא מבינה לאיפה נעלם המשחק הזה. הפטס הצליחו כי הם שיחקו הגנה נכונה שאיפשרה בסוף להתקפה להכריע את המשחק. בליצ'ק הגיע למשחק הזה כשהוא רוצה לקחת מגרין ביי שני דברים עיקריים – מהלכים גדולים והיכולת של רוג'רס לייצר יארדים עם הרגליים מחוץ לפוקט. הוא הצליח בשניהם מצוין וזה נתן לפטס את ההזדמנות לנצח בהתקפה, הזדמנות שהם לא פספסו.

אל תתנו למשחקים כמו מול בפאלו להטעות אתכם. ביל סימונס קרא בפודקאסט שלו למשחק ההוא "משחק התנוחה המיסיונרית", כלומר – הפטס באים לשחק בצורה הכי קונסרבטיבית שאפשר, לא הולכים לחשוף שום מהלך מיוחד, יתנו למי שצריך לנוח, כי הם יודעים שהם מסוגלים לנצח גם בלי כל זה. ואם המשחק מול בפאלו היה תנוחה מיסיונרית, הרי שמול גרין ביי, הפטס הלכו עמוק לתוך הקאמה סוטרה. אם יש לך דרך לדעת שבליצ'ק נותן משקל למשחק, הרי זה הנכונות שלו "להקריב" טריק פליי (טריק פליי שהשתמשת בו הוא בערך כמו דבורה שעוקצת ומתה במקום) על מנת לנצח אותו. ובמשחק הזה הוא הקריב שניים כאלו. תסמכו על בליצ'ק שהוא יודע למה – יש לו הרבה כבוד לרוג'רס וגם למקארתי.

– בכל אופן, אני חושב שלפעמים שווה להסתכל על משחק גם בגובה של 30 אלף פיט ולזכור שראינו שניים מגדולי הק"בים אי פעם משחקים אחד נגד השני וזה בפעם השניה (ורוב הסיכויים – האחרונה) בלבד. אם רצית לראות גדולה, הרי אצל רוג'רס לכו תראו את הדרייב שהשווה ל-17-17, כשהוא פעמיים יוצא מהפוקט ומשלים מסירות לשחקן במקום שרק השחקן מסוגל לתפוס את הכדור. ואצל בריידי, לכו שוב תראו את מסירת הט"ד לג'וש גורדון – תכנון מהלך גאוני של מקדניאלס שגרם להגנה לחשוב שמדובר במהלך של סקרין ואז בריידי עם העיניים מסתכל למקום שהראנינג בק שלו נמצא, מושך טיפה קדימה את הסייפטי וזה כל מה שהיה צריך כדי להשאיר את גורדון חופשי לגמרי לריצת טד של 55 יארד. אני אוהב כשאפשר להבחין בגדולה.

– חוץ מזה, יפה לראות שקליבלנד היא גם מושבת העונשין של בליצ'ק (שלח לשם את ג'יימי קולינס) וגם קבוצת הפיתוח שלו (ג'וש גורדון).

– הא, ובריידי, אם אתה רוצה להגיע כבר לאלף יארד בריצה, זה רעיון רע מאוד כל הניצחונות האלו עם הכריעות ברך בסופן.

– אני מאוד מקווה שבסוף המשחק בין הג'טס לדולפינס השחקנים עברו אוהד אוהד בקהל והודו לו על זה שהואיל בטובו לכבד אותם בנוכחותו. איזה משחק נוראי.

– וצריך להגיד את זה – החששות שהיו לגבי דארנולד לפני הדראפט הולכים ומתממשים. אני יודע, אני יודע, יש לו מאמן גרוע. והוא בשנה הראשונה שלו. ויש לו קו התקפה בעייתי וחוליית התקפה לא מדהימה. אבל אחרי כל זה, הנטיה שלו לאבד את הכדור הולכת ונחשפת משבוע לשבוע. עם 4 אינטרספשנס אתמול שהצטרפו לעשרה שכבר היו לו העונה הוא מוביל את הליגה (פלוס ארבעה פאמבלים) בקטגוריה הזאת. לדארנולד יש אחלה זרוע אבל מי שהסתכל על המסירות אתמול ראה מישהו שמתקשה מאוד בקריאת ההגנה ופעם אחר פעם מוסר את הכדור למקום הלא נכון. ואם יש דבר שבאמת קשה ללמד ק"ב הרי זה קבלת החלטות טובה.

– יש לדארנולד מזל אחד גדול מאוד, קוראים לו נייט פיטרמן. היו אתמול לא מעט משחקים טובים אבל אין ספק שהמשחק שלו ציפיתי הכי הרבה זה הפתיחה של פיטרמן מול שיקגו. פיטרמן כל כך גרוע בשלב הזה שסוכנויות הידיעות מוציאות הודעה כשהוא זורק כדור והוא לא נחטף. אני מודה, אני מעריץ גדול מאוד של פיטרמן. היכולת לחזור למגרש פעם אחר פעם, לעבור את ההתעללות שבפאלו מעבירים אותו, להמשיך לזרוק ולזרוק (אתמול הוא עשה את זה לא פחות מ-49 פעם!) – זה מצריך סוג מסוים מאוד של אופי. כולי תקווה שצער בעלי חיים יתערבו בדבר הזה מתישהו כי זה נהיה באמת מכוער.

– האם זה השלב שבו אני אמור להכות על חטא ולהודות אולי שביל אובריאן לא כזה גרוע? בכל זאת, אחרי שלושה הפסדים לפתיחת העונה יוסטון כבר על רצף של שישה ניצחונות רצופים ובדרך הבטוחה לפלייאוף. ובכן, בוא נתחיל בנגד מי היו הניצחונות האלו – קולטס, קאבויוז, בילס, ג'גוארס, דולפינס, ברונקוז. אם אתם מזהים כאן קבוצת פלייאוף, אתם מוזמנים להגיד לי. בנוסף, הניצחון על דנבר הוא באמת פוקס לא נורמלי כשמקמנוס (מי לוקח סקוטי להיות בועט שלו?) מחמיץ בעיטה בשניה האחרונה לניצחון.

אני אתן את הקרדיט לאובריאן – ההגנה שלו נראית לא רע בכלל. אבל זה פשוט כי יש לו מלא כשרון שם. אם אתם זוכרים, גם שנה שעברה יוסטון יצאה למסע ניצחונות כזה על הגב של דשון ווטסון ואז הוא נפצע והעונה נגמרה. נראה שזה בדיוק מה שקורה הפעם. ווטסון מתרוצץ לכל מקום, חוטף סאקים, משיג יארדים עם הרגליים, מוצא את הרסיברים המצוינים שלו. והוא גם יכול להפצע בכל שניה. בכל מקרה, זאת נראית כמו קבוצה עם פוטנציאל כשרון עצום שדי בודאות לא תשרוד את הסיבוב הראשון בפלייאוף. אובריאן הביתה!

– איך שחוליו ג'ונס רצה את הט"ד הזה. כמה שהוא רצה אותו. הוא התכוון לקחת אותו בכח ושום דבר לא ימנע אותו ממנו. כמעט שנה עברה מאז הפעם הקודמת שהוא נכנס עם הכדור לאנדזון ולא שחקן הגנה יפריע לו להשמיד את הקללה הזאת

– חוץ מזה, אם אטלנטה מגיעים לפלייאוף, אני פותח כבר עכשיו בקמפיין הרשמי של מאט ראיין ל-MVP. האיש לוקח אותם על הגב שלו לבד

– נהוג לומר שאין טאנקינג ב-NFL כי החוזים של שחקנים לא מובטחים והם חייבים להתאמץ כדי שימשיכו לשלם להם. זה נכון בתיאוריה. במציאות – למה שההנהלה וצוות האימון משדרים יש אפקט מאוד גדול על השחקנים. כשהם יודעים שאין בשביל מה לשחק, הם לא ישקיעו מאה אחוז מהיכולת שלהם. את הדוגמא הכי טובה אפשר היה לראות אצל אוקלנד שביום חמישי חטפה 34 נקודות מק"ב רוקי בפתיחה הראשונה שלו (16 מ-22 ל-262 יארד, 3 ט"ד בלי איבוד) ושמה בקושי 3 נקודות. כשהקבוצה מוכרת כל שחקן טוב שיש לה, ברור גם לשחקנים שאין שום סיבה להתאמץ.

– הקפוצ'ונים המכוערים בצבעי חאקי שכל המאמנים לבשו גרמו לי לתהות מתי זה יקח עד שמישהו בצבא האמריקאי יבין את הפוטנציאל וישלם לליגה כדי שגם השחקנים ילבשו מדים בצבעי הסוואה כ"מחווה לכוחות המזויינים". חכו, חכו, זה יקרה.

– וזאת הסיבה, חברים, שבפוטבול לא מוסרים אחורה כמו ברוגבי:

– וזאת, חברים, קליבלנד (שימו לב לשני השחקנים באמצע):

https://twitter.com/NFL_Memes/status/1059181189846700032

– אולי הסרטון הכי טוב שתראו היום:

https://twitter.com/Panthers/status/1059446116788236289

– תפיסה אדירה של בן ווטסון שאיכשהו עדיין נמצא בליגה (ומשחק מצוין!):

https://twitter.com/FOXSports/status/1059209769121067008

– ועכשיו תראו את ווטסון מבקיע טאצ'דאון ואז הופך לבן אדם הראשון בעולם שחוגג את זה שהולכים להיוולד לו תאומים (בנוסף לחמישה שכבר יש לו. ילדים זה שמחה ב-NFL, מסתבר):

– האם אלו האתלטים הטובים בעולם?

– הט"ד נרשם כ-32 יארד אבל כנראה שסמואל עשה פה פי שלוש יותר:

– הותיקים פה בטח זוכרים את ג'ו הורן והחגיגה שלו עם הטלפון, אחת מאלו שגרמה בזמנו לליגה לבטל את החגיגות אחרי ט"ד, אז הנה מייקל תומאס מחקה אותו:

https://twitter.com/NFL_Memes/status/1059239673665646592

– אבל זה כלום לעומת החגיגה של סיאטל:

https://twitter.com/SBNation/status/1059194283213828096

– זה אחד הטריק פלייז היותר יפים שיצא לי לראות. ההגנה יודעת שבאה מסירה של אדלמן אבל רדומה לגמרי על צד שמאל של ההתקפה. ביצוע מושלם

– וג'וליאן אדלמן אליל:

נו האדל - אימון, דבר חשוב
נו האדל - כאוס ושעמום

תגובות

  • עידו ג.

    מהיום יהיה שמו Nathan Interman

    הגב
  • עידו ג.

    פלאקו אחראי ישירות ל-8 נקודות שהרייבנס השאירו על הלוח והיו חסרות להם בסופו של דבר.
    בפעם הראשונה ברד זון הוא פשוט לא ראה את למאר ג'קסון פנוי לחלוטין על סף האנדזון וחיפש את פאס אינטרפרנס באמצע בין שני מגינים.
    בפעם השנייה ברד זון היה לו קראבטרי שהצליח לברוח למגן שלו ופלאקו זרק כדור קשה מדי.

    הגב
  • ניינר / ווריור

    להקיא מהמיליטריזם הדוחה הזה. כל כך מגוחך לראות את המאמנים סטייל גנרלים על הקווים.
    היה אחלה מחזור, ווגאס חטפה מכה אנושה השבוע מהמהמרים. מלדיני אני סקרן אם גם אתה היכית את ווגאס השבוע כי אפילו אני הבאתי טריפל מושלם

    הגב
    • NoOne

      איזה ליינים סוכריות היו השבוע , לא האמתי שזה קורה ועוד כשאני נמצא בעיר
      אז לא רק שהייתי סוף השבוע בוגאס(ב-אריה כרגיל) גם הכיתי אותם שוק על ירך.
      היה סוף שבוע מצוין ואם הייתי יכול באתר המאותגר טכני הזה הייתי שם תמונה של הפרליי המנצח שלי

      הגב
      • עידו ג.

        משיח לא בא, משיח גם לא מטלפן...

        הגב
        • NoOne

          פחחחחחחח...אתה צריך ללמוד לשחק את הלונג קון...

          עוד כמה שבועות של ספנסר לונג וסמי עוד יהיה מרקל פולץ הבא

          הגב
    • יהויבש

      אולי תתנו טיפים למהמרים כשזה עוד רלבנטי ולא יומיים אחרי? גם אני רוצה להכות את ווגאס

      הגב
      • גרייזס

        קבל טיפ של אלופים - אל תעז להקשיב למילה של noone.

        הגב
        • NoOne

          על הפנים אתה , במקום שתפרסם את ה 900 נאמבר שלי

          רק 5 דולר לדקה תקבל את כל הווינרס...השבוע היה ניק סייבן נגד אדי שרימפ פייס , מאז שפאט היידן פיטר את ליין קיפין בשרותים של הדיילות לפני הטיסה לא היה בלואאוט כזה.

          ושבוע הבא : באבה גאמפ נגד נתן פיטרמן , קרב המוחות הגדול של המאה ה 21 , צפו ברבע השלישי כשאחרי חטיפה של פיטרמן לפירסט אנד גול באבה גאמפ עושה פאנט בדאון שלישי שלא יהיה ט"ד בטעות

          הגב
          • Maldini

            תגיד מה שתגיד על באבה גאמפ, הוא עדיין לא הגיע למצב שאימבציל על ספידים כמו בילי O והסנטר חור תחת שלו נתפס במצלמה מסנן "GOOD JOB VANCE YOU DUMB FUCK" ואשכרה צדק לראשונה בחייו בכל מילה, אני חושב שזה היה רגע השפל הכי גדול בכל שנות הקמתה של דנבר ברונקוס, אפילו יותר מהפעם ההיא שהבעלים עם האלצהיימר ראיין את ג'וש מקדאמביאלס והגיע למסקנה שזה האיש המתאים לתת לו את המפתחות של הצוללת

            הגב
            • יובל

              זה היה יכול להיות משעשע, אם זו לא היתה יריבה לדיוויזן שלנו...

              בעצם זה עדיין משעשע :) מאמן שעושה אייסינג לקיקר היריב שמחטיא את הבעיטה המקורית אבל מכניס את השנייה, וזה אחרי שהוא נתן לבועט שלו לבעוט מ-62 יארדס במקום להרחיק ולגמור את החצי מה שנתן ליוסטון את ההזדמנות להגיע לפילד-גול ריינג' מלכתחילה. כמובן שהמשחק נגמר ב-2 הפרש...

              https://www.12up.com/posts/6214593-video-bill-o-brien-caught-screaming-nsfw-insult-at-vance-joseph

              באמת שאם אידיוט כמו היילבילי אובראיין צוחק עליך זה אומר שהגיע הזמן לפרוש.

            • אח שלו

              הקטע עם המצלמה על ביל אוברייאן באמת היה ענק. (ואנס היה מאמן דפנסיב באקס בצוות של יוסטון כשאוברייאן הגיע וניקה אותו הצידה)

  • עומרי

    מצוין אריאל.
    קרולינה לגמרי פור ריל וניוטון משחק מצוין. יש לו כלים השנה שאולי לא היו בחזקתו מעולם, או לכל הפחות מאז שהפך לפרו-בולר והאפשרויות עם האיום הכפול שלו ושל מקאפרי משגעות הגנות.

    הגב
  • דורון (אחר)

    אטלנטה משחקים מעולה (בהתקפה) גם במשחקים שהפסידו, אבל אופתע אם יצליחו להגיע לפלייאוף השנה. ההגנה שלהם פשוט לא מצליחה לעצור שחקנים, אפילו כשכבר מגיעים אליהם. תראו את המהלך בו אלכס סמית פשוט משתחרר משני פלקונס שמנסים לתפוס אותו. בכל משחק יש לפחות מהלך-שניים כאלה. ומול היריבות שעוד מחכות זה פשוט לא נראה לי מספיק.

    הגב
    • עידו ג.

      ואז מנסה להתאבד במקום לצאת מהמגרש.

      הגב
  • אח שלו

    קצרצרים על יתר העולם ואז תובנה על מה שגרייזס אמר לגבי הפאטס:
    1. בולטימור - הסיפור שלהם גמור. הלוז ביתר העונה קשה. פלאקו מדרוב. שוב מחוץ לפלייאוף. שום דבר חדש.
    2. יוסטון - הם ממש לא "קבוצה שברמה שמתחת לקבוצות העלית". הם קבוצה די על הפנים. סוחבים ניצחונות כמו כול שנה על גבי היריבות המזעזעות שלהם. וכן - מגיע קרדיט לאוברייאן על זה.
    3. אטלנטה - לא הייתי ממהר לתת לריאן MVP, כי הוא משחק עם כלים התקפיים חלומיים. החיסרון - והיתרון - של אטלנטה נובע מהפילוסופיה של דימיטרוף בבניית הקבוצה. הם מאוד TOP HEAVY. כמה פציעות בהגנה וזהו, אין הגנה. קבוצה כזו צריכה עונה יחסית נקייה מפציעות כדי לרוץ עד הסוף. לא בדיוק פילוסופיה בליצ'קית.

    עכשיו לגבי מה שגרייזס אומר על הפאטס וטריק פלייס. יש כאן רובד נוסף. אצל הפאטס, הטריק פלייס לא מבוזבזים. גם אם אתה לא עושה אותו עוד פעם, הוא לא מבוזבז. הוא פשוט הופך לעוד נדבך בהתקפה שלך שההגנה צריכה לכבד בפעם הבאה שהיא רואה אותך. בכך, ההתקפה של הפאטס בנויה בצורה שונה מרוב הקבוצות האחרות, וזה מה שהופך אותה לקשה לקליטה עבור רסיברים שבאים מבחוץ: היא כול הזמן בנויה על הוספת אופציות ונדבכים (stacking). ווליום עצום. הרסיברים ובריידים רואים איך ההגנה מגיבה, ויש להם אופציה לעשות את הדבר ההפוך (הטריק הוא שבריידי והרסיברים צריכים להיות באותו ראש באותה שנייה). כשהגנות רואות טריק פליי פעם אחת, ומנסות להגיב פעם הבאה, יש להתקפה את האופציה לתת תגובת-נגד לתגובה.

    הגב
  • נתי

    זה רק אני או שלמרות הכל משהו בבריידי מרגיש טיפה פחות חד מהסטנדרט הגבוה שלו בעונות האחרונות. בלי להתייחס לסטטיסטיקה כרגע (חטיפות זה לא חזות הכל, כי כללי הספירה לא תמיד משקפים אם בעיה במסירה או בתופס שעושה דרופ וכד'). משהו מרגיש טיפה פחות קליני בדיוק ובחדות. ברור שזה בריידי, וברור שרבע רביעי זה רבע רביעי. אבל מן תחושה כזוהתגנבה לי השנה, כולל במשחק השבוע. אשמח לשמוע אם זה הכל בדמיון שלי לדעתכם.

    הגב
    • Maldini

      לא בדמיון שלך, בריידי נותן עונה בינונית בסטנדרטים שלו, מפספס זריקות שהוא בדרך כלל מתקתק בעיניים עצומות וידיים כרותות ולא מזהה ביותר מדי מקרים את הרסיבר הפתוח. בכלל כל ההתקפה עדיין לא מרגישה כמו המכונה המשומנת שהיא מתחילה להיות בדרך כלל בשלב הזה של העונה. הרגל וחצי בקבר של גרונק (אני חושב שהגענו לשלב שזה ייחשב לאפסט אם הוא לא יפרוש בסוף העונה) ואיבוד הרבע צעד של אדלמן בלי הסמים היו מדאיגים אותי מאוד לקראת ההמשך אם היה לי 1000$ pending bet בהימור Future עליהם, אבל למזלי אין לי אלא רק 800$

      עדיין פייבוריטים והטים טו ביט ב-AFC כמו בכל עונה אבל פגיעים הרבה יותר מבשנים האחרונות בשני צדי הכדור לדעתי. בשנים האחרונות צחקתי בפנים של אנשים שהעזו לתהות אם יש לקבוצות כמו פיטסבורג (טומלין) /קנזס (אלצ׳קו)/צ׳ארג׳רס (אלוהים) סיכוי בפוקסבורו בינואר, העונה זה כבר לא המצב. מבהיל לחשוב איפה היינו אם הליגה הלא מתפקדת הזאת הייתה מציעה בחירת סיבוב 4 על ג׳וש גורדון ולא פוטרת את עצמה בטענת ה- ״מה נעשה עם בליצ׳ק הגאון הזה מה אנחנו אשמים שאנחנו לא גאונים כמוהו מה לעשות שחשבנו שעדיף לזרוק 70 פעם במשחק לרנדל קוב וצ׳סטר רוג׳רס וזאק פאסקל ו-ווילי סניד ואלן הרנס ולתת בחירות סיבוב 1 על אמארי קופר ו-4 על דימאריוס תומאס רדו מאיתנו כבר״.

      הגב
      • נתי

        אם זה נכון זה תחילת הסוף... וזה אומר גם שאולי בריס מתקרב לקצה למרות היכולת (המינוס שנה בגיל זה בדיוק עונת ה-mvp שהייתה לבריידי שנה שעברה). ללא ספק גם הייטרים של השניים האלה יחסרו אותם...
        גם לגבי כל הדברים האחרים שלך אני מסכים, חוץ מהרבע צעד של אדלמן, כי אני לא יודע למה אתה חושב שהוא (כמו כל שאר הליגה) הפסיק עם הסמים...
        רק לגבי סוף הדברים שלך: אם גורדון שווה 4 (מבחינתי לא שאלה, אבל אל תשכח שהיו הרבה סימני שאלה מה הוא יכול לתת וגם אם יכול, אם יש אפשרות לחזק את הברגים בראש), אתה לא חושב שדמריוס תומאס שווה את זה?

        הגב
        • Maldini

          הוא נתפס באוף סיזן על סמים אז אני מניח שהוא הפסיק ו/או צימצם אותם משמעותית (אם כי שלא יישתמע שאני אומר שהוא היה טוב רק בגללם, אבל הוא היה אחד הסלוט'ס היחידים בליגה שאיכשהו היה יותר אקספלוסיבי בינואר אחרי קילומטראז' ופיצוצים של עונה שלמה מאשר היה באוקטובר), אם כי אני חייב לציין שהוא דווקא כן מתעלה על הציפיות שהיו לי ממנו עד כה אבל אני חושב שזה ניכר שהוא פחות דומיננטי וכבר לא הקומפלישן האוטומטי של בריידי באופשן ראוט ב-3rd down קריטי כמו שהוא תמיד היה.

          הפאטס אפילו לא נתנו על גורדון סיבוב 5 אלא החליפו בחירות עם קליבלנד באותו סיבוב, כל מה שהם עשו זה לרדת 30-40 מקומות בדראפט, זה מחיר כל כך מגוחך שהיה מגוחך עוד בשעתו כשעדיין היו "חששות לגבי הברגים בראש" (נו ואם קיבלת אלכוהליסט לא מתפקד אז מה? לא היה שווה את המחיר העצום לקבוצות עם חוליית רסיברים כמו אינדי/גרין ביי/דאלאס/סן פרנסיסקו/ג'טס? אפילו אם מדובר ב-5% סיכויי הצלחה, הרווח הפוטנציאלי היה גדול מדי).

          דימאריוס תומאס תמיד היה רכיכה אוברייטד שאיכזב בכל ה-BIG SPOTS שדנבר היו בהם ושחייב את רוב הקריירה המוצלחת שלו לפייטון מאנינג. בשנה וחצי האחרונה הוא נפל מצוק מבחינה אתלטית וכבר בקושי מסוגל לרוץ ראוטים בינוניים-עמוקים. הדבר היחיד שהוא מביא לשולחן זה את הגודל שלו ברדזון וקצת YAC שתמיד היה הטראמפ-קארד שלו, אם כי כאמור, הרבה פחות טוב מבעבר. ככה שלא, הוא לא שווה את המחיר של גורדון, לא מבחינת יכולת נוכחית ובטח שלא מבחינת פוטנציאל הצלחה לטווח הארוך. שלא לדבר על העובדה שהוא יושב על חוזה הרבה יותר גבוה.

          הגב
  • נתי

    והסיפור של בל נהיה מעניין משבוע לשבוע, עם כל עוד משחק שבו קונור מצטיין...
    היה ובל לא חותם בכלל - מה המשמעות של זה לקיץ הבא? עדיין יוכלו לשים תג כי זה לא נחשב? הופך לשחקן חופשי? מה הכללים?

    הגב
    • קואלה בר

      תמיד אפשר לשים עוד תג, רק המחיר של התג עולה. בפעם הראשונה זה משהו כמו ממוצע ה-5 היקרים הפוזישן שלך, בפעם השניה זה עולה קצת. (ראה מקרה קאזינס, שקיבל פעמיים תג).

      הגב
      • ישרון

        אם הבנתי נכון זה יוריד את התג או ישאר על אותו רמה.

        הגב
        • קואלה בר

          צודק. התג הוא הגבוהה מבין 120 אחוז מהשכר בעונה האחרונה או הממוצע של החמש בעלי השכר הגבוהים. במקרה של בל, אין לו שכר בעונה האחרונה - אז זה ממוצע של החמש, וזה כנראה יהיה הרבה פחות...

          הגב
  • ק.

    מה שקורה לבולטימור (ובעצם נכון לכל השנים מאז רייס), זה מה שקרה לסיאטל מאז מרשואן לינץ (ומתחבר בעקיפין לנק' שהועלתה על הראמס) - הגנה חזקה לא תחזיק מעמד ותנצח משחקים ללא משחק ריצה מבוסס, יכולת לנהל שעון ולתת לה מנוחה. ג'קסונוויל לפני שנה היא הדוגמה הטובה לכך.
    בסופו של דבר התקפה שמבוססת רק על דיפ בולס של הק"ב (פלאקו, ווילסון, למרות שהשני טוב ומגוון בהרבה) זאת הדרך הכי פחות אמינה לנצחונות

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *