נו האדל – פוטבול אפלטוני

סיכום מחזור 11 של פוטבול

היתה לי כבר פתיחה מוכנה לטור הזה שבה התחלתי להתעסק בתרחישי עליה לפלייאוף ועד כמה הליגה פתוחה (אל חשש, נגיע גם לזה) אבל אז קרה המאנדיי נייט, והכל קיבל משמעות אחרת לגמרי.

כי באמת, יש פוטבול ויש את מה שראינו ביום שני בלילה בין הצ'יפס לראמס. מה לא היה לנו שם? לא פחות מ-14 ט"ד (שכמו שציינו במקומות מסויימים – זה יותר מכל הט"ד שהבילס שמו השנה!). המשחק עם הסקור הכי גבוה במאנדיי נייט והשלישי אי פעם. הפעם הראשונה ששתי קבוצות עוברות את ה-50 נקודות. שלושה ט"ד הגנתיים. חילופי הובלות תכופים כשאף יתרון לא בטוח. מהלכים התקפיים מרהיבים לצד כמה מהלכי הגנה מדהימים. איזה משחק.

אחד הדימויים הכי מפורסמים בפילוסופיה הוא משל המערה של אפלטון. במשל הזה, יש חבורת אסירים היושבים במערה וכל מה שהם רואים על הקירות זה צללים של העולם האמיתי. רק כאשר אחד האסירים מצליח להשתחרר מהכבלים ולצאת לעולם האמיתי הוא מגלה איך הדברים באמת נראים, באור היום. ובכן, אחרי הלילה, אני מרגיש כאילו ישבנו במערה כל הזמן הזה. מה שאנחנו רואים רוב הזמן הוא רק צל של פוטבול. הדימוי שלו. אבל הפוטבול האמיתי? מיי גאד. איך חוזרים לראות "סתם" משחק פוטבול אחרי כזה דבר?

אחת הטעויות הכי בסיסיות בנוגע לאבולוציה (כן, קפצנו מפילוסופיה לביולוגיה, כאלו אנחנו, פסידו-אינטלקטואלים) היא המחשבה שיש בה התקדמות לעבר כיוון מסוים. מטרה סופית. אבל כמובן שאבולוציה היא לא כזאת. אבולוציה היא עץ שפורש זרועות לכל עבר, כל ענף מתקדם למקום מסוים ואז עשוי להמשיך לצמוח אבל גם להיבלם כתוצאה משינוי בתנאים שהוא לא מסוגל להתאים את עצמו אליהם. גם בספורט, האבולוציה פורשת את זרועותיה לכל הכיוונים, מתקדמת ואז נבלמת. אם דיברנו על האידאה המושלמת של פוטבול בעולם האפלטוני הרי שדי ברור שאם ממציאי וראשוני הפוטבול היו צופים במשחק היום הוא היה מאוד רחוק מהאידאה שלהם לאיך פוטבול אידאלי אמור להיראות. הדמיון בין מה שמשוחק עכשיו למה שראו בשנות השלושים הוא בכדור ובחוקים – וזהו בערך. זה לא נכון רק לפוטבול, גם בכדורסל אנחנו רואים ספורט שונה לגמרי מאשר זה שהמציא ג'יימס נייסמית או שיחקו ביל ראסל ו-ווילט צ'מברליין.

מה שקרה זה שבדיוק כמו בטבע – התנאים השתנו. מי שהתאים את עצמו שרד, מי שלא – הלך הביתה. בכדורסל הוספה קשת השלוש. שינו את חוקי השמירה. האתלטיות תפסה מקום חשוב יותר. ובשלב האחרון, גם הסטטיסטיקה חדרה לספורט ושינתה אותו מהיסוד. אז הספורט התאים את עצמו. צמחו ממנו ענפים שונים שלאו דווקא ממשיכים בהתקדמות שלהם. לדוגמא, הכדורסל ההתקפי של שנות השמונים נעלם בשנות התשעים לטובת כדורסל הרבה יותר הגנתי וקשוח, אבל הכדורסל הזה לא שרד ברגע שהחוקים השתנו וקיבלנו ענף חדש לגמרי של כדורסל התקפי – ששונה מאוד מהכדורסל ההתקפי של שנות השמונים, למשל. התקפת המשולש היא דוגמא טובה לענף של כדורסל שהפך לחלוטין לא רלוונטי.

בפוטבול אנחנו רואים שינויים תכופים גם כן. ראינו פוטבול שנשען על משחק ההגנה, כמו שיקגו של 86 ואחר כך בתחילת שנות האלפיים את הרייבנס ואת טמפה ביי, כשהיה נראה שכל הליגה עוברת לשחק את הטמפה-2. ראינו התפתחויות התקפיות. את הווסט קואסט אופנס, את הספרד פורמיישן, את הווילד קאט. חלקם של אותם ענפים הוא הבסיס לפוטבול שאנחנו רואים היום, חלקם נקטעו ונעלמו כלעומת שבאו. וזה אחד הדברים הכי יפים לדעתי בספורט – ההתפתחות שלו.

אני מניח שנשמע לא מעט אנשים מתלוננים על ההתפוצצות ההתקפית שיש לנו השנה, שקרתה גם בגלל שינויי חוקים (אם כי, כמו שציינתי בטורים קודמים, לא רק) כי זה פשוט לא הפוטבול שהם רגילים אליו. אני יכול להרגיע את אותם אנשים – לאבולוציה אין מטרה סופית. הפוטבול שאנחנו רואים עכשיו הוא לא הסוף, הוא פשוט עוד שלב בדרך. דברים יקרו – חוקים ישתנו, מאמנים ילמדו טכניקות חדשות. גם מה שראינו אתמול – זה לא הפסגה. זה הסטנדרט החדש. בדיוק כמו שהמשחקים מוקדם יותר השנה – בין הפטס לצ'יפס, בין הראמס למינסוטה והראמס לניו אורלינס – נראו כמו פסגה התקפית, הרי שתמיד מצפה לנו עוד התפתחות, עוד שינוי, עוד פסגה.

אם זאת לא סיבה לקום בבוקר, אני לא יודע מה כן.

***

אני מרגיש שאני יכול לכתוב על המשחק הזה עוד המון אבל מצד שני, שלא משנה מה אני אכתוב עליו זה יעשה לו עוול. אז אני אתקדם לשאר משחקי המחזור ואזרוק עוד מילה פה ושם על המשחק הזה ומה אפשר ללמוד ממנו.

אז אם שבוע שעבר קראתי למחזור כאוטי, הרי שהשבוע זה כבר הפך לתוהו ובוהו מוחלט. מדהים עדיין כמה הכל בבלאגן. גם ב-AFC וגם ב-NFC, הקרב על הווילד קארד כל כך פתוח ששמעתי קולות (אני לא קונה אותם, אבל שמעתי) שאפילו הג'איינטס עם מאזן של 3-7 עדיין לא לגמרי מחוץ למירוץ לפלייאוף. דאלאס לפני שבועיים היתה נראית גמורה ועכשיו עם הפציעה של אלכס סמית ושני ניצחונות רצופים, עם מאזן בינוני ומטה של 5-5 הם אולי אפילו פייבוריטים לקחת את הבית שלהם.

אם נשים בצד את קבוצות השבע פלוס ניצחונות – קנזס סיטי, ראמס, ניו אורלינס, פיטסבורג, פטס, צ'ארג'רס, יוסטון (שגם הם לדעתי רחוקים מלהיות בטוחים בפלייאוף, עוד שניה עליהם) ושיקגו הרי שזה משאיר לנו ארבעה מקומות בפלייאוף שכל קבוצה עם חמישה ואפילו ארבעה ניצחונות יכולה לראות את עצמה כמועמדת להשיג אחד מהם. ביום חמישי, כשסיאטל ניצחו את גרין ביי והורידו אותם למאזן של 4-5-1 חשבתי שזה הסוף שלהם אבל עם אהרון רוג'רס וכשהווילד קארד השני ב-NFC כרגע היא מינסוטה עם מאזן של 5-4-1, למה בעצם שלא נספור אותם (טוב, יש סיבות למה לא, עוד נדבר על זה)?

תראו כמה קבוצות 4-6 ניצחונות יש כרגע – וושינגטון, דאלאס, פילי, מינסוטה, גרין ביי, סיאטל, קרולינה, אטלנטה, דטרויט ב-NFC. מיאמי, בולטימור, סינסי, קולטס, טנסי, אפילו דנבר מראים סימני חיים. סך הכל, מדובר על לא פחות מ-15 קבוצות שמתחרות על ארבעה-חמישה מקומות בפלייאוף. זה די מטורף ודי כיף, אפילו אם רמת הפוטבול לא תמיד מתעלה.

אז מה היה מעניין השבוע?

– נתחיל ביום חמישי, אז גרין ביי הפסידה לסיאטל במשחק שהיה אמור להיות סוג של להיות או לחדול מבחינתם. המחצית השניה היתה די מחפירה מבחינתם, יש לומר, כשהם מצליחים לשים 3 נקודות בלבד ונכשלים לעשות את הקאמבקים שרוג'רס כל כך התמחה בהם. זה מרגיש כרגע שגרין ביי לא מצליחה אפילו לתת את המינימום שהיא נתנה בעבר לרוג'רס – את האפשרות לקאמבק. פעם אחר פעם השנה אנחנו רואים אותם מפשלים ברגע המכריע. ראינו פאמבל של מונטגומרי בדקות האחרונות שלא איפשר לרוג'רס לתת דרייב מכריע. ראינו פאמבל מול הפטריוטס שגזל מרוג'רס אפשרות לדרייב מנצח. ובמשחק הזה מול סיאטל ראינו מאמן שמעדיף להרחיק ב-4 ו-2 עם ארבע דקות לסיום ואחר כך הגנה שפעמיים לא מצליחה לעצור את ההתקפה של סיאטל ולתת לרוג'רס את הכדור בחזרה.

ההרגשה שלי כרגע זה שלרוג'רס נמאס. כמובן, היה צריך להימאס לו כבר לפני כמה שנים אבל עדיף מאוחר מאשר לעולם לא. אנחנו רואים ביקורת מאוד גלויה מבחינתו וכל שפת הגוף שלו וגם מה שהוא נותן על המגרש זה לא מה שהכרנו. מאוד מקווה שגרין ביי יעשו את השינוי כבר, כי באמת חבל.

הא, ודבר אחרון לגבי רוג'רס – בעקבות העונה האחרונה ובכלל הכשלונות של גרין ביי בשנים האחרונות אני שומע לא מעט פקפוקים בגדולה שלו. אל.

– קבוצה שבלא ספק נראית כמו הסוס השחור של השנה היא שיקגו. פקפקתי בהם שבוע שעבר לאור הלוז הדי חלש של הנצחונות שלהם עד עכשיו (מה שכמובן הרגיז כל מיני אוהדי ברס, שהם כנראה בסיס האוהדים הכי מהיר להידלק בעולם הפוטבול) אבל הניצחון על מינסוטה היה מרשים ביותר (עם תוצאה די משקרת, המשחק היה גמור הרבה לפני הסיום) והגיע בעיקר בזכות ההגנה המצוינת של הברס. אני אוהב מאוד את מה שקורה עם הקבוצה הזאת מכמה בחינות. קודם כל, אני אוהב קבוצה שמתחברת לאופי שלה. שיקגו הציגה בעבר כמו מהקבוצות ההגנתיות הטובות בתולדות הליגה, אם זאת של 86 ואם זאת שהגיעה לסופרבול ב-2005 ושק"ב יותר טוב אולי היה אפילו עשוי להביא לה אליפות. השיקגו הזאת היא המשך ישיר לקבוצות ההן – וזה יפה.

בכלל, אם תרצו, מה שמקשר בין הברס האלו למשחק הגדול שראינו במאנדיי נייט הרי זה הדרך שבה המשחק ההגנתי השתנה בשנתיים האחרונות. עם הכניסה של סכימות התקפיות מגוונות יותר, רסיברים מהירים ומדויקים יותר (וגם הרבה יותר מגוונים, קבוצות למדו לבחור רסיברים מסוגים שונים שיתנו להם דברים שונים על המגרש ויקשו על ההגנה) וכמובן – החוקים שמקשים על ההגנה (אסור להכנס עם הראש, אסור בכלל לגעת ברסיבר), היכולת של סקנדרי לעצור את הרסיברים הופכת להיות כמעט לא קיימת.

מה כן אפשר לעשות נגד זה? למנוע מהק"ב את המסירה מלכתחילה. כתבתי על זה לא מעט אבל השבוע הזה הראה עד כמה פאס ראש אפקטיבי הוא הפתרון היחיד. למינסוטה יש התקפה נהדרת עם צמד הרסיברים אולי הכי טוב בליגה, אבל כשההגנה של שיקגו בראשות האקים היקס וכמובן חליל מאק מגיעה אל קאזינס פעם אחר פעם, הרבה יותר קשה לו למצוא אותם – וגם, זה מייצר איבודי כדור שהופכים לפיק-סיקס. אותו דבר כמובן היה נכון במאנדיי נייט, שם ראינו שלושה ט"ד הגנתיים שהגיעו ישירות מפאס ראש מעולה וגם החטיפה הלפני אחרונה של מהמוס שהגיעה כתוצאה מלחץ עליו. בליגה של היום, פאס ראשרים טובים הם אולי המצרך הכי יקר ערך ויהיה מעניין לראות אם בדראפטים הקרובים נראה נהירה לכיוונם.

– כמו כן, אמרתי את זה ארבעים פעם, אבל במצב של הליגה היום – אין שום תירוץ או הצדקה לויתור על שחקן כמו חליל מאק, לא משנה בשביל איזה מחיר ולאיזה בניה מחדש אתה הולך. הטרייד הזה פשוט הופך נורא מרגע לרגע.

– דרך אגב, אם דיברתי על טריידים, אז תראו מה זה – הטרייד שכולם קטלו של דאלאס שנתנו בחירת סיבוב ראשון בשביל אמארי קופר פתאום הופך אותם למועמדים לפלייאוף. הטרייד שכולם אהבו של גולדן טייט לפילי – לא הצליח לשפר שום דבר. או בקיצור – אף אחד לא יודע כלום.

– אני חושב שאין שחקן בליגה שאני לא מסתדר איתו יותר מאשר פיליפ ריברס. אני מכיר לא מעט מומחים שטוענים שמדובר באחד הק"בים הכי טובים בהיסטוריה. אתה מסתכל על מספרי הקריירה ובאמת – מה יש שלא לאהוב? רייטינג של 95, יחס ט"ד-אינטרספשן של 2-1, 64 אחוזי השלמה. ועדיין, אני לא מסוגל להתחבר אליו. אולי זה זריקת הסייד-ארם המעצבנת שלו. אולי זה העובדה שמק"ב שייכנס להול אוף פיים (וריברס ייכנס לשם, בצדק) אתה מצפה שיגיע לפלייאוף יותר מ-5 פעמים ב-15 שנים. וגם כשהוא שם, להעפיל לגמר ה-AFC יותר מפעם אחת.

עכשיו, אני יודע – זה לא תלוי בק"ב, יש עוד שחקנים בקבוצה, יש מאמן. ועדיין. אין לי ציפייה שהוא יהיה בריידי או מאנינג ויגיע לפלייאוף בכל שנה. אבל להגיע ב-50% מהשנים, כמו נניח ביג בן זאת דרישה מוגזמת? בליגה של היום שהיא כל כך תלויית מסירה, ק"ב איכותי יכול להביא שלושה-ארבעה ניצחונות בקלות. זה עד כדי כך קריטי. וריברס – הוא פשוט לא מצליח לעשות את זה. ואם יש משחק שהראה למה, הרי זה המשחק מול דנבר השבוע. עזבו את הפיק-סיקס הבאמת מזעזע, בואו נדבר על העובדה שהצ'ארג'רס הובילו עם שתי דקות על השעון, כשלדנבר אין טיים אאוטס וריברס מקבל את הכדור בדאון שלישי וישר משליך אותו על הקרקע כדי לא לחטוף סאק, ועוצר את השעון. האיש 15 שנה בליגה – קח את הסאק! עם 40 שניות פחות על השעון דנבר בחיים לא עוברים את המגרש ומנצחים את המשחק. כאילו הוא רוצה שנתעצבן עליו.

– גם קאם ניוטון מרגיז אותי. הפוטנציאל שלו כזה גדול ולפעמים נדמה שפשוט לא אכפת לו. זה בסדר ללכת על שתי נקודות במצב כזה, אבל מה זאת המסירה האיומה הזאת?

– אני יודע שקל מאוד להסתכל על וונץ בפרט ופילי בכלל ולתהות האם שנה שעברה היתה הבלחה מקרית בחשיכה. ושאולי וונץ בכלל לא טוב כמו שעשו ממנו. והליגה למדה אותם. כל זה בהחלט יתכן. מצד שני, גם בריידי בעונה שחזר מפציעת ה-ACL שלו היה מאוד בינוני ורק אחר כך חזר לעצמו. תזכרו – לוונץ בכלל לא היה פרי-סיזן והוא חזר ישר למגרש (יש מצב שמוקדם מדי) בשבוע שלוש או ארבע. זה ממש לא מצב אופטימלי לק"ב שחוזר מפציעה כזו. בנוסף, יש את הסופרבול האנגאובר המפורסם שמעט קבוצות מצליחות להמנע ממנו. וכן, הם גם פגשו את הסיינטס, שעם המשחק של יום שני קצת שכחנו מהם אבל הם כנראה הקבוצה הכי טובה בליגה כרגע. אפילו הפטריוטס הגדולים נפלו בעונה שאחרי הסופרבול הראשון שלהם ואז חזרו בסערה. בואו נחכה עם האיגלס.

– אם הזכרתי את הפטס, שלא שיחקו השבוע, אז היה מאכזב לגלות שטנסי שרק שבוע שעבר השפילו אותם, נדרסו לגמרי על ידי הקולטס השבוע. אם נזכור, הרי הפטס חטפו בראש בג'קסונוויל, שמאותו רגע נראית כמו כלום (עוד שניה עליהם) וגם דטרויט שפירקה אותם לא ממש חדה, בלשון המעטה. מה משותף לשלוש הקבוצות האלו? הפטריוטס היו הסופרבול שלהם. ג'קסונוויל אחרי ההפסד המכריע בגמר ה-AFC שנה שעברה, דטרויט ובטח טנסי שהמאמנים שלהם הגיעו מהפטס ופגשו את בליצ'ק לראשונה, כשאצל טנסי מדובר גם בלא מעט שחקנים לשעבר שהפטס ויתרו עליהם. מה המסקנה? שבשנים קודמות בליצ'ק ידע להתמודד עם קבוצות מהסוג הזה והשנה – לא ממש. ואולי זה הביטוי הכי חזק לירידה באיכות של הפטס השנה.

– כשאמרתי שאי אפשר לפסול את הקולטס לפני ארבע מחזורים למרות שהיה להם, כמדומני, ניצחון אחד או שניים, ספגתי זלזול מסויים מאוהדי הקולטס. אבל כבר אז היה אפשר להבחין באיכות של הקבוצה. גם במקרה של דנבר, אני רואה את אותה איכות שלא מתבטאת בתור הניצחונות. אני באמת חושב שהם לא כאלו רעים והם רחוקים ממאמן טוב מלהיות קבוצה משפיעה בליגה. אל תפסלו אותם מהפלייאוף עדיין.

– יוסטון, לעומת זאת, היא מסוג הקבוצות שגם עם מאזן 7-3, וכשהיא מנצחת שבעה רצופים, אני לא מסוגל להתחייב עדיין שיהיו בפלייאוף. ההגנה שלהם נהדרת, באמת. אבל מבחינה התקפית הם בלאגן גדול ונדמה שכל שבוע הם מצליחים להוציא ניצחון מהתחת. השבוע, מול וושינגטון בלי אלכס סמית (רפואה שלמה שתהיה לו, הלוואי ויצליח לחזור מפציעה איומה כזו) הם בקושי לקחו ניצחון. וזה מצטרף לעוד מלא ניצחונות דחוקים, חלקם עם מזל נטו. לא מאמין בקבוצה הזאת.

– ג'קסונוויל כמעט ניצחו את פיטסבורג השבוע בלי ק"ב. כלומר, היה ק"ב נוכח על המגרש אבל זה היה רק בגופו. התפקיד שלו שם היה בעיקר להעביר את הכדור לראנינג בק שלו. וזה כמעט כמעט עבד. אבל רק כמעט. כי גם עם ההגנה הכי טובה וגם אם אתה מחביא את הק"ב שלך, בליגה של היום זה פשוט לא מספיק. ההחלטה של ג'קסונוויל להחזיר את בורטלס לעונה חמישית בזכות הופעה וחצי טובות בפלייאוף היתה טעות קולוסאלית שאפשר היה לראות מקילומטרים. מתי מנהלים בליגה הזאת יבינו – שחקנים בשלב הזה כבר לא משתנים. אתה לא הופך פתאום לק"ב ראוי בשנה החמישית שלך.

– מה שמזכיר לי – לפני שלושה שבועות כתבתי את זה:

"קרוסלת הק"ב בטמפה ביי התהפכה שוב ביום ראשון, כאשר ג'יימס ווינסטון שוב היה מזעזע וסופסל לטובת פיצפטריק, שהיה נהדר ועשה קאמבק אדיר מול סינסי שנגמר לצערו בשער שדה מנצח של הבאנגלס בשניות האחרונות. אני לא מוציא מכלל חשבון שעוד נראה את הקרוסלה הזאת מסתובבת שוב, את פיצפטריק זורק לאיזה ארבעה איבודי כדור ו-ווינסטון עולה על המגרש במקומו. אולי פשוט צריך לתת להם לפתוח שבוע-שבוע כמו טבחים בצבא או אפילו סנאפ-סנאפ בתקווה שמשהו יצליח"

השבוע, ווינסטון החליף את פיצפטריק וכבר הודיעו שהוא הולך לפתוח מול הניינרס בשבוע הבא. אני חוזר על ההצעה שלי – סנאפ-סנאפ. לבלבל את האויב.

– וזה מזכיר לי – מארק סאנצ'ז חתם השבוע בוושינגטון! בדיוק ליום השנה לבאט פאמבל שהגיע בחג ההודיה! אללי.

– וזה מביא אותי לחלק הכי כיפי – חג ההודיה השבוע. שלושה משחקי פוטבול ביום חמישי, שניים בשעה נורמלית. רק בעיה אחת – איך רואים שיקגו-דטרויט או וושינגטון-דאלאס אחרי מה שראינו הלילה??

נו האדל - כאוס ושעמום
נו האדל - בכל יום ראשון נתון

תגובות

  • AdamB

    שוב פעם הקבוצה שישית באייאפסי תהיה סתמית. למה זה מרגיש שזה ככה כבר כל המאה הנוכחית.
    ועוד משהו - אני חושב שכבר כתבתי פה פעם - בעונה הראשונה או השניה של מאניג בדנבר הם שיחקו במאנדי נייט מול סאן דייגו
    עם נורב טרנר על הקווים.
    במחצית יתרון לסאן דייגו ב ארבעה טאצדאונים - במחצית השנייה קאמבק של דנבר בדרך לנצחון.
    עכשיו מי שיראה את המשחק יכול לראות במחצית השנייה איך ריברס מקבל סאק - קם ומכעט הורג את הקו התקפה שלו
    - הוא זיהה את הבליץ - נתן הוראה מה לעשות והם לא עשו. בכל מקרה המשחק הזה מבחינתי מגדיר את הקריירה שלו.

    הגב
  • ניינר / ווריור

    בארנוול בחפירה מנומקת טוען שזהו המשחק הכי גדול בהסטוריה של העונה הסדירה. אני קצת פחות מתלהב, מעדיף משחקים של 20-17 כשכל נקודה מושגת בדם יזע ודמעות מאשר הקרקס הזה. כנראה אני פאקינג זקן

    הגב
  • NoOne

    זה מאכזב ומטריד למה הליגה הזאת התפתחה.
    זאת הייתה ידועה בתור ליגה שיוויונית בין כל חלקי המשחק והנהלת הליגה הפכה את למשחק וידאו גיים.
    הנהלת הליגה שולטת במשחקים(דרך שינוי חוקים) והשופטים מיישמים את זה במגרש.
    אני רואה עוד פיק פליי לא חוקי בלי שום דגל ובא לי להקיא.

    הגב
    • בובו

      כמו בכל מקום הכסף מדבר. לא משלמים לגודל בשביל ערך ספורטיבי. אני הפסקתי לצפות בפוטבול השנה אחרי הרבה שנים של מעקב צמוד בעיקר כי נמאס לי מהליגה הזאת. בכל מקרה תודה על הטורים אריאל, אם רק הייתי מבין למה אני קורא אותם כשאני לא צופה בספורט יותר.

      הגב
      • אריאל גרייזס

        אני שומע את הבכי הזה מצפריר גם על פוטבול וגם על כדורסל כבר לפחות 15 שנים. זה הכיוון היום בכל מקום, להפוך את הספורט ליותר אטרקטיבי לצפיה. ובכל מקרה, אני לא חושב שההתפוצצות ההתקפית השנה יכולה להיות מיוחסת בכולה או אפילו ברובה לשינויי חוקים או לרוג'ר גודל. יש התפתחות מאוד גדולה של המשחק

        הגב
        • בובו

          התכוונתי שיותר נמאס לי מהתנהלות הליגה והיחס שלה לשחקנים ולאוהדים, הצביעות והסטנדרטים הכפולים ועוד ועוד , אבל ברור גם שלגודל ו שינוי החוקים בליגה יש חלק בעליה בתוצרת ההתקפית. כמובן שיש עוד גורמים.

          הגב
          • אריאל גרייזס

            בהקשר הזה אני מסכים. אני חושב שכשהחוזה הקיבוצי ייגמר, בעוד שנתיים כמדומני, אנחנו הולכים לכיוון של תיקון מאוד רציני (שיבוא אחרי שביתה רצינית)

            הגב
    • פה איתמר

      משחק וידאו גיים
      של האחים ברוסר
      ממועדון הקלאב

      הגב
  • רן מפעם

    2 דקות לסוף גרין ביי בפיגור ומקרתי מחליט להרחיק. חמור זה לא מילה. הרבע הרביעי של רוג'רס היה ככ גרוע קשה להאמין שזה לא בכוונה,זריקות פנויות לגמרי,כדורים לאוויר,נראה שלספורטאי הכי לבן במידווסט פשוט נמאס. במקום להתלונן לבקש טרייד או לריב עם מקרתי (בכל זאת כבר 14 שנה) הוא ככל הנראה מנסה לזעזע בלי לפתוח את הפה.

    הגב
  • אלון

    כל המוק דראפטים מלאים בשחקני קו הגנה. כנראה שזה הכיוון.

    הגב
    • מעיין אוהד מכבי

      זה פשוט מחזור היסטורי מבחינת דפנסיב ליינמן.

      הגב
  • נתי

    אני לא מצליח להבין את כל הדיבורים על רודג'רס המתוסכל. הוא חתם רגע לפני פתיחת העונה על אקסטנשן. מה שהיה חשוב לו בסוף היום זה החוזה היקר בהיסטוריה והוא קיבל אותו. כמה משחקים אחרי ופתאום הוא מתוסכל על המאמן? על הפרונט אופיס? את כל הדברים האלה הוא ידע שהוא חתם. ככה זה, יש שנים טובות יותר ויש שנים טובות פחות, עם רודג'רס אבל, תמיד יש דרמה, חוסר שביעות רצון וכד'.
    אני חולה על המשחק שלו, ביי פאר הכי מרהיב, אבל כשמדברים עליו כבר אי אפשר להתעלם מכל המסביב. זה בפירוש חלק ממנהיגות, וגם סתם חלק מקרי של עליות וירידות במחזור של דראפטים טובים יותר ופחות וכד'. בריז לא סבל מכמה שנים כאלה עד לפני שנתיים? אצל מאנינג הכל היה ורוד תחת הקולטס (שארגונית כבר אז לא היה ידוע כמערכת הטובה ביותר)? מישהו יכול להגיד בכנות שהפטס מוכשרים השנה? גם ברמות פחות גבוהות-מישהו שמע את ווילסון מתלונן? הוא מקבל את צורת המשחק שלהם וזהו.
    מי הכריח אותו לחתום על חוזה? הסיפור איתו מתחיל לעייף, למען האמת.
    ותודה לבן שלי, בן ה-11, שהעיר אותי מוקדם כדי שנראה ביחד את המשחק המופלא הזה. כנראה משהו אחד טוב בכל זאת עשיתי בחינוך שלו...

    הגב
    • גרייזס

      אני דווקא מעריך מאוד את רוג'רס שעד השנה נתן את מה שיש לו ולא התלונן. נשאר נאמן לקבוצה ולא עשה הצגות. אמרת מאנינג - מה, הוא לא התלונן על קו ההתקפה? על הקיקר?
      זה בסדר, זכותו של ק"ב להתלונן כשהקבוצה לא נותנת לו את הכלים להצליח. במקרה של רוג'רס הוא עשה כל מה שאפשר בשביל המועדון, מותר לו להראות חוסר נוחות ממה שקורה בו עכשיו

      הגב
    • רן מפעם

      נראה לי שבשבילו והאתוס של המקום (ויסקונסין, חלב וקור כלבים) לסתום את הפה ולגלות נאמנות לקבוצה זה עדיין ערך. אפשר רק לדמיין מה ג'ורדן היה אומר ועל האצילות של לברון חבל לדבר.
      הפטס לא טובים השנה ועדיין במשחק מול גרין ביי הם השתמשו בארבעה טריק פליי. לא משחק פליי אוף אלא סתם משחק שכנראה לא ישנה כלום לפטס. ומקארתי פעמיים ברבע האחרון מרחיק כשהוא בפיגור. קראתי שקליבלנד הציעו לו חוזה עד סוף הקריירה. מתאים להם בול.

      הגב
  • ק.

    ראיתי בערב בקונדנס את הmnf, וזה הרגיש כמו לצפות בתקציר היילייטס מורחב.
    אמנם גם אני מעדיף משחקים יותר קשוחים עם סחיטת נקודות ביזע ודמעות, אבל חייבים לציין שמגובר בשתי התקפות (3 עם הסיינטס) מלהיבות ומגוונות עם רמת ביצוע גבוהה מאוד.
    בקצה השני של הסקאלה המשחק של הסטילרס מול ג'קסונוויל עם הגנות דומיננטיות. עניין של טעם מה עדיף

    הגב
    • גרייזס

      המשחק של ג'קסונוויל-פיטסבורג לא היה הגנות דומיננטיות כמו אימפוטנטיות התקפית מדרגה ראשונה. סרטן בעיניים, זה מה שזה היה, לא הייתי מאחל אותו לשונאים שלי.
      לגבי המשחק של יום שני - אנשים מתעלמים מהעובדה שהיו עצירות הגנתיות, היו פאנטים, היו פאמבלים וחטיפות. היו הגנות במשחק הזה, ולא מעט. זה מה שהפך אותו לגדול - זה לא משחק הפלייאוף ההוא ב-2003 או 2004 של הקולטס מול קנזס סיטי שלא היה פאנט אחד כל המשחק.

      הגב
      • ק.

        מסכים לגמרי על יום שני וציינתי את זה, חלק מהביג פלייס היו בהגנה. ההגנה של גקסונוויל שיתקה במשך שניים וחצי רבעים את ההתקפה של פיטסבורג (שהייתה די נפיצה בתקופה האחרונה)- היו לביג בן אז 31 יארד ו2 אינט' (החטיפות של ראמזי היו וירטואוזיות), עצרו גם את קונור. נכון שלעצור את גקסונוויל זו חוכמה יותר קטנה והפוטבול שלהם קשה לצפייה (סיימו עם 6 פאנטים ברצף).

        הגב
  • אמיתי

    לא בעניין של פוטבול אבל הפיסקאות הראשונות- מופת. אולי הגיע הזמן שתחזור לכתוב קצת על כדורגל אנגלי (;

    הגב
    • אריאל גרייזס

      השארתי את הבמה לבני והאמת היא שגם הטור הזה עולה לי בדמים. אני כותב אותו כבר 11-12 שנה בקונסטלציה זו או אחרת וזה לא קל, שבוע אחרי שבוע במשך חמישה חודשים בשנה, במיוחד עכשיו כשאני עובד פול טיים (בניגוד לתקופה של באקדמיה) וגם מתחזק משפחה במערך מלא. לפחות ככה יש לי תירוץ למה אני לא יושב לכתוב את הספר שלי סוף סוף.
      אה, ותודה

      הגב
      • עמי ג

        מצטרף בשמחה למחמאות. טור מצוין ופתיחה נהדרת. אז קודם כל תודה.

        המאנדיי נייט היה משחק מדהים שהבטיח הרבה עוד לפני שהחזירו אותו ממקסיקו וקיים הרבה יותר.
        עניין האבולוציה והשינויים במשחק מחייב התבוננות נוספת. פוטבול אמריקאי הוא כנראה המשחק הכי משתנה בעולם. בכל עונה נכנסים חוקים חדשים. טקטיקות משחק חדשות. שיטות אימון, סטטיסטיקות חדשות.
        הסיקור הטלויזיוני שהוא חלק בלתי נפרד מהמשחק משתנה גם הוא. ההגשה של אנ.בי.סי היא מופת לאיך שעושים טלוויזיה. האינפוגרפיקה מופתית (במשחק של הפטריוטס נגד קנזאס (נדמה לי) הם הראו איך הפטס לועסים ק"בים חדשים וזורקים אותם למים - בסטייל של בוסטון טי פארטי). הפרשנות ברמה גבוהה. ושפת השידור רחוקה שנות דור משפת הרחוב. במילים אחרות - איפה קולינסוורת' ואיפה אבי נמני. אגב, גם פוקס עושים עבודה טובה. סי.בי.אס פחות (אבל יש להם את רומו).
        השינוי הוא נשמת אפו של המשחק. אם נשווה זאת לקיבעון של הכדורגל - או לטניס שהולך ליפול חזק אחרי שפדרר ונדאל יפרשו - אין בכלל שאלה: זה משחק הספורט הכי מהנה על הפלנטה הזו. זה ההווה וזה העתיד.
        עכשיו רק צריך למצוא דרך למתוח את העונה על קצת יותר מ-5 חודשים כי 7 חודשי המתנה בין עונה לעונה זה הרבה יותר מדי.

        הגב
        • הברזיליאני

          גם כשאגאסי וסאמפרס פרשו, חשבו שהטניס יפול... אני רוצה לקוות שדמויות כמו נדאל ופדרר נותנות מספיק השראה, במוטיבציה ובסגנון,לדורות הבאים. אפילו פה סגנון הסרב-אנד-וולי עבר מהעולם, לפחות בינתיים, כמו שהעלה גרייזס.
          משתתף במחמאות, אגב, התחלתי ללוות פוטבול בשנתיים האחרונות, הרבה בהשראת הטור.

          הגב
  • יובל

    משעשע לראות את האבולוציה של כותבי הטורים.
    לפני יותר מעשור שנים היה משחק הפלייאוף המפורסם בין הקולטס של מאנינג והצ'יפס, משחק התקפי עוצר נשימה עם מהלכים מדהימים. אף אחד לא חשב להגדיר את זה כאחד ממשחקי הפלייאוף הגדולים וכל כותבי הטורים הגדירו את המשחק כ"משחק בלי הגנות" שמזכיר יותר פרו-בול מאשר פוטבול.
    עכשיו כולם מתלהבים ממשחק שבו אחד הקוורטרבקים מאבד 5 כדורים וקוראים לזה "המשחק הכי גדול בתולדות העונה הסדירה".... נו באמת. אני ראיתי שתי קבוצות עם הגנות ממש גרועות שלדעתי הולכות להיות "ואן אנד דאן" בפלייאוף למרות ששתיהן תזכנה כנראה בשבוע הביי.
    לגבי הקולטס - חבר המושבעים עדיין בחוץ. יש לנו משחק נגד מיאמי ואז שני משחקי חוץ נגד ג'קסונוויל ויוסטון שיקבעו לאן העונה הזו תלך. ב-4 המשחקים האחרונים נהנינו ממזל יחסית עם הפציעות, אבל במשחק האחרון נפצע הסנטר ראיין קלי והוא כנראה יפסיד זמן. כשאני חושב על איך נראינו בלי קסטונזו בתחילת העונה זה לא ממלא אותי באופטימיות, אבל גם אם לא נעלה לפלייאוף השנה, בהחלט הקולטס נראים בכיוון הנכון.
    ציטוט משעשע שכתב מייק וולס היום - לכבוד חג ההודייה אוהדי הקולטס חייבים להודות לאמ.וי.פי האמיתי שלהם העונה - ג'וש מקדניאלס. מסכים עם כל מילה.

    הגב
  • אלון3131

    המחזור הכי טוב של העונה בפער.

    קודם כל המשחק בשני היה אגדי, ההגנות בו למרבה הפליאה היו לא רעות. זה לא הגנות דומיננטיות אבל קנזס הצליחו להגביל את גארלי ובצד השני אארון דונלנד הוא השחקן הגנה הכי טוב בליגה בפער.

    מעבר לזה היו המון משחקים דרמטיים ומעניינים, הקאמבק של פיטסבורג, הקאמבק הכושל של ניוטון, יוסטון וושינגטון(כואב הלב על אלכס סמית'). דנבר צ'ארגרס.

    פתיחת העונה החלשה לא תאפשר את זה, אבל אנדרו לאק צריך להיות בשיחה לMVP, לא פחות. מבחינתי הוא כרגע מאחורי בריז מהומס ודונלנד, בערך זהו. מזכיר לכולם שהפרשנים האופטימיים ביותר חזו לקולטס עונה בריאה של אנדרו לאק עם 6 ניצחונות. כרגע אנחנו בדרך ל8 במקרה החלש ככל הנראה.

    הגב
  • 7even

    כ"כ נכון לגבי ריברס, פשוט הזוי הזוי הזוי נמה שהוא עשה שם.
    משחק שהיה כ"כ בידיים של הצ'ארג'ס שקשה להסביר כמה...
    והפסידו אותו לקבוצה די אימפומטית התקפית.
    עכשיו במקום שהם יהיו 8-2, ייצמדו לצ'יפס בדרך לביי, הם 7-3 ובדרך ל WC...בגלל QB טוב אבל מוזר.

    אותו דבר אםשר לומר גם לגבי הג'אגס. אלהים יודע איך הם הצליחו להפסיד את זה.

    ומארק סנצ'ז...אוי. זה כה משעשע...
    עוד עניין משעשע זה שאפילו הבראונס בתמונת הפלייאוף, והם אפילו פוגשים השבוע את....יו ג'קסון

    הגב
    • NoOne

      ביתרון 19-7 שהכדור אצלו על קו ה 35 של דנבר פיליפ ריברס מסר חטיפה נוראית ישר לידיים של וון מילר בנסיון לאיזה סקרין פאס עלוב.
      אף אחד לא אדם בהפסד הזה יותר מפיליפ ריברס

      הגב
      • 7even

        טרייד קינן אלן וריברס על סאמי בוי. קונה ?

        הגב
        • אריאל גרייזס

          הוא יסכים רק אם אתה לוקח גם את פולץ

          הגב
          • 7even

            אם פולץ אז נצרף את בן סימונס.
            אם כבר אבולוציה של המשחק, תמיד רצינו לחקור את הקדמונים (גארדים שלא מכירים את קו ה-3).

            הגב
  • רוני ש

    שאלה בנוגע לפציעה של אלכס סמית השוואה שלה לפציעה של ג׳ו תייסמן וכל נושא הblind side... לפי הסרט הleft tackle הוא השחקן השני בחשיבותו בקבוצת פוטבול מכיוון שהוא מגן על הblind side של הקווטרבק השאלה שלי מה קורה במצב של קווטרבק שמאלי שמאלי והאם זה משנה את מידת ההשקעה בleft tackle איכותי לעומת right tackle או שפשוט ניתן להסיט את הleft tackle לצד ימין ?

    הגב
    • אריאל גרייזס

      קשה מאוד להסיט שחקן שרגיל לשחק בקו בצד שמאל לצד ימין. לכן, אם יש לך ק"ב שמאלי, תצטרך למצוא תאקל ימני איכותי מאוד. אבל הנה החלק הבאמת מעניין שנוגע לזה - אין ק"בים שמאליים בכלל! הק"ב השמאלי האחרון שאני זוכר שפתח באופן קבוע בליגה (ואולי אני טועה) זה מייקל ויק, וזה היה לפני די הרבה שנים.
      עכשיו, אין בזה שום הגיון רציונלי מה שמוביל למחשבה שקבוצות מעדיפות לא לפתח (עוד ברמת הקולג'ים כבר) ק"בים שמאליים ולתת להם הזדמנות בדיוק מהסיבה הזאת, שזה דורש שינוי מערכתי בקבוצה עצמה.

      הגב
      • שי אורן

        לאלאבמה יש ק"ב שמאלי שהולך לעשות הרבה רעש בליגה

        הגב
    • עידו ג.

      לפי הסרט סנדרה בולוק שחקנית.

      הגב
  • יוני

    המשחק במאנדי נייט היה נטול הגנות כמעט לחלוטין. חלק גדול ממה שנחשב למהלכי הגנה גדולים הם פשוט טעויות של שחקני התקפה, בעיקר מהונס עם שני אינטרספשנס שהם באשמתו הרגילה. בניגוד לאריאל, אני כן חושב שלשינוי בחוקים יש חלק מכריע. קורנרים פשוט חסרי אונים ואי אפשר לגעת בק"ב. שחקנים פשוט מפנימים את זה ונמנעים ממהלכים שהם טבעיים עבורם רק כדי לא לקבל פנלטי. בתור אוהד אותי זה מעצבן אבל רוב האוהדים כן אוהבים משחקים כאלו כמו שהם אוהבים הומראנס בבייסבול ושלשות בכדורסל. רק מה, שישנו את השם לארינה פוטבול והכל יהיה גלוי.

    הגב
    • אריאל גרייזס

      אני לא ראיתי את דונלד או את הבחור עם השני ט"ד (ברח לי השם שלו) שפחדו לגעת בק"ב. בעיניי הטיעון הזה הוא מופרך - אנחנו רואים איך דיפנסיב ליינמנס כמו דונלד או היקס או חליל מאק מייצרים מהלכים הגנתיים כל שבוע. גם הטיעון שהמהלכים ההגנתיים באו בגלל טעויות בעיניי פשוט לא נכון. היו שם מהלכי הגנה גדולים שבהם קו ההתקפה פשוט קרס בפני שחקני הגנה גדולים.
      אני מסכים שההגנה על הרסיבר משפיעה, אבל אני חושב שמי שמתמקד בזה מפספס את האבולוציה של המשחק. מה שראינו ביום שני היה תצוגת תכלית של אימון התקפי. כשטייריק היל מוצא את עצמו חופשי לגמרי זה לא בגלל שאסור לתקל אותו עם הקסדה, זה בגלל שהוא מהיר מאוד והמאמן נתן ראוט שמקשה מאוד על ההגנה לעצור אותו.

      הגב
      • יוני

        ברור שכשיש לך את שחקן ההגנה הכי טוב בליגה אז יהיו כמה מהלכי הגנה טובים. אבל אי אפשר לומר על משחק שבו הובקעו 105 נקודות וכל קבוצה שמה יותר מ400 יארדים על הקבוצה השנייה כמשחק שהייתה בו הגנה. היה פנלטי לטארגטינג בהתחלה שמגוחך לא מתחיל לתאר את זה.

        אז אולי פאס ראשינג פחות מושפעים מהחוקים אבל כל דבר מעבר ל5 יארד זה שדה פתוח ששחקני הגנה פשוט לא יכולים להתמודד איתו מהחשש לפנלטיס. כשכמעט בכל התקפה שמים נקודות זה הופך לכדורסל לא פוטבול.

        הגב
  • שי אורן

    ואיזה תענוג היה לראות ק"ב רוקי מוליך את דרייב של 11 ריצות ל75 יארד וט"ד, בלי אף מסירה.
    היו ללמאר כמה טעויות של רוקי, וההגנה של הבאנגלס ממול היא מהגרועות בליגה, אבל העתיד אחרי ג'ו (כפרה) נראה טוב לרייבנס.

    הגב
    • אלעד כץ

      ברצינות? דרייב בלי מסירות זה המדד שלך לעתיד הפרנצ׳ייז? אני במקומך דווקא הייתי מודאג. אם למאר לא יראה שיש לו משהו מעבר לרגליים אז לא תגיעו רחוק.

      הגב
      • שי אורן

        הוא רוקי, ומסר כמו רוקי במשחק בכורה, ועדיין ניצח בעזרת הרגליים. יש לו הרבה מעבר, אבל בליגה שהולכת חזק על הגנת המסירה, משחק קרקע חזק יכול להיות יתרון גדול

        הגב
  • גיא זהר

    מצוין. רק הערה. הווסט קוסט אופנס לא הגיעה אחרי טמפה, אלא החלה במקביל לשיקאגו ההיא עם סאן פרנסיסקו של מונטנה ושותפיו ואח"כ יאנג. גם דאלס היתה חתיכת קבוצה התקפית.

    הגב
    • אריאל גרייזס

      אם השתמע שאמרתי שהווסט קוסט הגיע אחרי טמפה אז לא הובנתי נכון. נתתי דוגמאות להתפתחויות הגנתיות ואז דוגמאות להתפתחויות התקפיות, לא אלו באו אחרי אלו אלא במקביל (וחלקן כתוצאה ישירה של התפתחות מהצד השני). למעשה הווסט קוסט קדם גם לשיקגו ההיא, הוא התחיל בניינרס של תחילת שנות השמונים, הברס הגיעו ב-86

      הגב
      • NoOne

        הווסט קוסט אופנס התחיל דווקא בסינסנטי של שנות השבעים כשביל וולש היה עוזר מאמן של פול בראון.
        מאוחר יותר הוא לקח את זה לסטנפורד ולניינרס

        הגב
  • טרוי בראון

    נהדר פוטבול. סיבה לקום ... בלילה. אבל בישראל ... בלי espn, בלי fox, כל הכבוד לערוץ הספורט אבל היה נחמד אם היו משדרים עוד ונותנים לנו להקשיב לשדרים האמריקאיים. ואגב הפרשנות - לראמס ולצ'יפס זו הזדמנות חד פעמית. פילדלפיה הלכו על הכל שנה שעברה, מה שאטלנטה וג'קסונוויל ועוד קבוצות לא עשו (במיוחד נגד הפטס) - צריך מזל ופציעה אחת יכולה להפוך הכל ... ועדיין בלי שידורים מספיקים בטלוויזיה ואף על פי שיש את אתר ה nfl היקר להחריד ושידורים פיראטיים באינטרנט ההנאה מהעונה המעניינת הזו נפגעת

    הגב
    • טרוי בראון

      פעם ראשונה שאני קורא - כל הכבוד! רק ... ספורט - סיבה לקום בלילה (פחות בלי foxsports ו espn)

      הגב
  • קואלה בר

    אני רק שמח שנפטרנו מהקלישאה של מי שיש את הכדור האחרון מנצח...

    הגב
  • טל

    מזכיר שבמשל המערה, האסיר שיצא בחר לחזור למערה...

    הגב
    • אריאל גרייזס

      ואז הרגו אותו..

      הגב
  • בו רדלי

    אחלה טור גרייזס, כרגיל!
    אני מציע שנפתח בעצומה שתצא מכאן דהבאזזר להבאת אנדי ריד לפאקרס...

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *