נו האדל – בכל יום ראשון נתון

סיכום שבוע 12 ב-NFL

זה היה שבוע שהבטיח מעט מאוד, כששלושה מהמשחקים נערכים כבר ביום חמישי (ולא מהמשובחים שבהם, יש לומר), שתי הקבוצות הטובות בליגה בשבוע ביי וגם שאר המשחקים – טוב, לא בדיוק נראים כמו מפגשי סופרבול פוטנציאליים. אבל תמיד אפשר לסמוך על הליגה הזאת שתייצר מספיק קווי עניין. היה לנו את המפגש בין הבראונס לסינסי ויו ג'קסון, מאמנם לשעבר. היתה לנו דרמה יפה בין האיגלס לג'איינטס, מפגש שעשוי להכריע מקום בפלייאוף בין סיאטל לקרולינה, ניצחון יפה של דנבר על פיטסבורג וגם המשך הקריסה של גרין ביי.

מה שהכי בלט לי לעיניים בשבוע הזה הוא עד כמה פוטבול זה משחק מוזר. אני מניח שחלקכם כבר ראיתם את הסטטיסטיקה הזאת:

פיליפ ריברס השלים את 25 המסירות הראשונות שלו ובסוף פספס רק מסירה אחת והקבוצה שלו ניצחה, כמו שמצופה מכאלו מספרים, בקלות רבה. מאריוטה לעומת זאת השלים 22 מ-23 המסירות שלו ואיכשהו טנסי הפסידו בקלות ליוסטון. כמובן, אם תחפרו יותר לעומק תגלו שמאריוטה גם הופל שש פעמים על ידי קוו ההגנה הנפלא של יוסטון, מה שמחזק שוב את התיאוריה שלי משבוע שעבר (ובכלל) על החשיבות האדירה שיש היום לפאס ראש איכותי בעולם שבו ק"בים משלימים באחוזים שמעולם לא היו קודם, הן בגלל החוקים החדשים והן בגלל הסכמות ההתקפיות.

מוזרות נוספת ראינו במשחק בין קרולינה לסיאטל, שם קאם ניוטון השלים 14 מ-14 המסירות הראשונות שלו כמדומני, כריסטיאן מקפרי רקד ליותר מ-200 יארד כוללים אבל איכשהו ברד זון קרולינה נכשלה להשיג את הנקודות, סיאטל נשארה קרובה ובסוף גם ניצחה משחק שהיא לא היתה אמורה לנצח. אם נסתכל על המשחק של פיטסבורג בדנבר, גם שם התחושה שלי כל המשחק היתה שזה משחק של פיטסבורג בידיים. הם השיגו ט"ד יפה מאוד בפייק פילד גול (קצת למטה, אם לא ראיתם), אחר כך עוד ט"ד אדיר על 90 יארד של סמית שוסטר ועוד אחד נלקח מהם עם הפאמבל על סף האנדזון (החוק המטומטם בפוטבול, כן?). ואיכשהו, דנבר ניצחה.

אין לי הרבה מסקנות מהסיפור הזה אלא להגיד שפוטבול הוא משחק הפכפך מאוד, מומנטום תמיד יהיה מאהבת בוגדנית שיכול להתהפך ברגע וצריך להיזהר מלהצהיר הצהרות על סמך משחק בודד או אפילו עונה שלמה. מרכיב הרנדומליות הוא כל כך גדול שחייבים לקחת אותו בחשבון. לכן, אם נחזור לפוסט שלי מלפני שבועיים (ואם לא בא לכם לקרוא על הפטריוטס, מוזמנים לדלג) אני עדיין עומד על דעתי בעניין של הגדולה של הפטריוטס. בכדורסל שבו יש רק חמישה שחקנים ויש לך סדרות בפלייאוף או בכדורגל שם יש שיטת ליגה ארוכה שבה כולם משחקים נגד כולם פעמיים, הרנדומליות דינה להתאזן. בפוטבול, המקריות פשוט עצומה, גם על פני עונה שהיא כולה 16 משחקים (ומאוד תלויה בלוז שלך) ובטח ובטח בפלייאוף. העובדה שהפטריוטס מצליחים להגיע לפלייאוף כל עונה, כל עונה (למעשה, כשבריידי שיחק יש רק עונה אחת שהם לא לקחו את הבית שלהם) ומגיעים לסופרבול כל כך הרבה פעמים – זה משהו שהופך את השושלת הזאת בעיניי למדהימה מכולם.

זהו, אתם יכולים לחזור לקרוא, גמרתי עם הפטריוטס (לפחות עד ליומן האליפות בסוף). אז מה היה לנו השבוע?

– נדמה שכל שבוע אני כותב על גרין ביי אבל באמת קשה להתחמק מזה. אולי כי התרגלנו לכך שרוג'רס תמיד מצליח איכשהו לסחוב את הקבוצה שלו והשנה זה פשוט לא קורה. אני חושב שהעונה הזאת היא העונה שבה מימד המקריות מצליח להכריע גם את רוג'רס. יותר מדי דברים קטנים שדופקים אותו, ודיברנו עליהם כבר שבוע שעבר ולא נותנים לו את ההזדמנות לנצח משחקים כמו פעם. פאמבלים, איבודים, הגנה שלא מצליחה לעצור את היריב.

אבל, אני חושב שצריך גם לדבר על רוג'רס עצמו. העונה הזאת אנחנו רואים בפעם הראשונה סימנים לכך שאנשים מתחילים לפקפק בגדולה שלו. ועם כל משחק שגרין ביי מפסידים, הקולות האלו מתגברים. עכשיו, שבוע שעבר אמרתי – אל תפקפקו. אני עדיין אומר את זה. רוג'רס הוא אחד הק"בים הגדולים בהיסטוריה ולמזלנו הוא זכה בסופרבול ולא נקבל את סאגת דן מארינו או אפילו ג'ון אלווי (עד שזכה בסוף). אבל, אני חושב שאי אפשר לפטור את רוג'רס מכלום.

אחד הדברים שבהם רוג'רס ידוע הכי הרבה זה היחס ט"ד-אינטרספשן שלו שהוא לא רק הכי טוב בהיסטוריה אלא עומד הרבה מעל לכל אלו מתחתיו. בריידי צריך לזרוק כמעט 200 ט"ד בלי אינטרספשן כדי לקבל יחס ט"ד-אינטרספשן כמו של רוג'רס (או, אם תרצו, רוג'רס יכול לזרוק 90 אינטרספשנס בלי ט"ד אחד ועדיין יהיה לו יחס ט"ד-אינטרספשנס טוב משל בריידי).

אבל ליחס הזה יש מחיר. ההרגשה שלי זה שלפחות בתחילת משחק רוג'רס תמיד יילך על בטוח. הוא בדרך כלל שומר את המסירות הקשות שלו לדרייבים מאוחרים במשחק. המשחק השבוע מול מינסוטה הוא דוגמא טובה – פעם אחר פעם ברבע האחרון רוג'רס חטף סאקים, אולי גם כי הוא נמנע מלזרוק כדור לא טוב, קצת להמר. רק באמת כשאין ברירה הוא עושה את זה – אבל כמו שקרה בלא מעט משחקים השנה, הוא בכלל לא הצליח להגיע למצב הזה של האין ברירה כי ההגנה לא הצליחה לעצור את היריבה. חפרתי קצת בסטטיסטיקות של רוג'רס לראות האם יש אינדיקציה לזה שהוא לא כל כך יודע "להרוג" משחקים מוקדם. לא בטוח אם מצאתי. אבל למשל, בכל הקריירה יש לו בסך הכל 18 משחקים שבהם הקבוצה שלו שמה יותר מ-40 נקודות. לשם השוואה, לבריידי יש 40 כאלו, לבריס יש 37. כמובן, לבריידי ובריס יש 260 משחקים ברזומה ולרוג'רס רק 160, אבל גם אם מחשבים את היחס, הוא נמצא הרחק מתחתם. אם נסתכל על משחקים שנגמרו בפער של 15 נקודות לטובת הקבוצה שלו, לבריידי יש 89 כאלו, לבריס 61, לרוג'רס רק 37.

עכשיו, ברור שפוטבול הוא משחק קבוצתי. וגם ברור שרוג'רס לא נהנה מהמוח האדיר של בליצ'ק או המוח הטיפה פחות אדיר של שון פייטון. והפרש תלוי לא רק בק"ב אלא גם בהגנה ובעוד מלא דברים. ועדיין, אולי, רק אולי, גם לרוג'רס יש קצת אשמה בעובדה שנראה שהקבוצה שלו תמיד נמצאת על הקצה. הן מבחינת ההפרשים במשחקים והן מבחינת המצב שלה בתמונת הפלייאוף. אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה קבוצה של רוג'רס עשתה את מה שניו אינגלנד למשל או אינדי בתקופה של מאנינג עושות כל שנה כמעט וסוגרת את הבית שלה בשלב מוקדם. כן, הבית של הפטס יותר חלש אבל זה לא ששיקגו ודטרויט בדיוק היו מעצמות ב-10 שנים האחרונות (יאללה, אוהדי שיקגו, להתנפל). אם רוג'רס לא יצליח לתת פוש אחרון לקריירה, יש מצב שהקולות הטוענים נגדו יילכו ויתגברו.

– דרך אגב, הלוז של גרין ביי עד סוף העונה: אטלנטה ואריזונה בבית, שיקגו וג'טס בחוץ, דטרויט בבית. למעט המשחק מול הברס, כל המשחקים האלו גרין ביי אמורה להיות עדיפה. נניח היא מנצחת את כולם, זה ישים אותה על מאזן של 9-6-1, שזה מאוד מאוד קרוב לפלייאוף. יש סיכוי שאולי רוג'רס מכין לנו עוד קאמבק פלאי?

– שבוע שעבר דיברתי על פיליפ ריברס וכמה אני לא מצליח לסדר את המספרים שלו מול מה שאני רואה במגרש, המקרה אולי ההפוך לגמרי הוא זה של ראסל ווילסון. לא שהמספרים שלו לא טובים, הם מצוינים, אבל מה שאני רואה ממנו במגרש זה הרבה מעבר. אני הולך להגיד משהו בחרדת קודש רצינית – בעיניי, ווילסון הוא טום בריידי המודרני. לא, אין קשר בין דרך המשחק של השניים, למעשה אין יותר שונים. בריידי מתודי, בפוקט, מסירה קצרה אחרי מסירה קצרה. ווילסון נייד, מוסר לעומק, מהמר, עושה רול אאוט מהפוקט, משיג יארדים ברגליים.

אבל מה שמשותף בין השניים בעיניי זאת היכולת שלהם להישאר תמיד רגועים, תמיד מפוקסים, תמיד לדעת להזיז את השרשראות, בעיקר בעיקר בסוף משחק. מה שהוא עשה לקרולינה השבוע היה בית ספר ל coolness. דרייב אחרי דרייב, מסירה אחרי מסירה, הוא החזיר את סיאטל למשחק ובסוף גם ניצח אותו. תוסיפו לזה את העונה הכי טובה סטטיסטית שלו (רייטינג של 112, 66 אחוז השלמה, 25 ט"ד ורק 5 אינטרספשנס) ותקבלו את הסיבה שסיאטל במירוץ לפלייאוף למרות שכולם חשבו שהם בדרך לעונת בניה. כל מה שהוא היה צריך זה שהקבוצה שלו תספק לו קו התקפה ראוי ומשחק ריצה טוב והאיש פורח.

– דרך אגב, ראיתם את סטפן ג'נקובסקי בועט את הפילד גול המנצח? האיש נראה בן 55 לפחות. הרבה שנים של בירה עברו על ידידנו באוקלנד.

– המשחק בין קליבלנד לסינסי הבטיח מפגש בין יו ג'קסון לחניכיו לשעבר והפך להשפלה רבתי, במיוחד בנקודה הזו:

https://twitter.com/NFL_Memes/status/1066769154064216065

כמובן שיש בקליבלנד את האלמנט שאני קורא לו "שייע פייגנבוים" של מאמן חדש שכולם רוצים להוכיח את עצמם ובטח ובטח כשהם פוגשים את המאמן לשעבר שנראה שאף אחד בארגון לא ממש אהב (לעזאזל, כבר בהארד נוקס בפרי-סיזן כולם ראו את זה, כולם חוץ מהבעלים של קליבלנד כנראה). אבל מעבר לכך, אנחנו רואים שינוי די דרמטי אצל בייקר מייפילד. 19 מ-26, 258 יארד, 4 ט"ד ואפס אינטרספשנס. אם הוא ימשיך בקצב הזה הוא בהחלט מסוגל להיות מועמד לרוקי ההתקפי של העונה. קליבלנד כל כך עמוסת כשרון כרגע שאי אפשר שלא לצפות לראות אותם בשנים הבאות, בהנחה שיגיע מאמן נורמלי (הלוואי ברוס ארינס, הלוואי).

האם אני משוכנע כבר שמייפילד אכן יהיה שווה את הבחירה הראשונה בדראפט ויוכל להצעיד את קליבלנד רחוק? רחוק מזה. שנה ראשונה ואפילו שניה של ק"ב היא עדיין מקום שבו הם מתפתחים וגם הצד שמנגד מתפתח ולומד. אבל, אני חושב שמה שאנחנו רואים בשלושה שבועות האחרונים זה את הנושא שדיברתי עליו לא מעט כבר – החיים של ק"בים היום בליגה הרבה הרבה יותר קלים מאשר בעבר. הם לא חייבים לקרוא הגנות כמו פעם או להשחיל כדור בדיוק או לפחד שמישהו יהרוג אותם. לכן, גם אם הק"ב שלך הוא לא בדיוק טום בריידי, אם תיתן לו סכימה התקפית ראויה, יש סיכוי טוב שהוא יוציא מזה לא מעט. ברגע שג'קסון והיילי עזבו את קליבלנד, זה בדיוק מה שקרה – ומייפילד פורח. לכו תדעו, אולי אפילו לסם דארנולד יש סיכוי ברגע שבואלס יעזוב את ניו יורק.

– דרך אגב, אחת הסטטיסטיקות שראיתי על קליבלנד השבוע – המשחק הזה שבר רצף של 64 (!) משחקים שבהם קליבלנד לא הצליחה לנצח שני משחקים ברצף. 64! זה ארבע עונות! איזה קבוצה מדהימה.

– ומרוקי אחד לרוקי אחר – משחק שני ברציפות שלאמר ג'קסון פותח בהעדרו של ג'ו פלאקו (אני לא בטוח אבל לדעתי אלו המשחקים הראשונים שפלאקו מחסיר בקריירה או לפחות בשנים האחרונות. מקריות שזה קורה בדיוק כשיש מאחוריו ק"ב מבטיח שנבחר בסיבוב הראשון?) ומשחק שני שבולטימור מנצחת. אוהדי בולטימור המעטים שאני מכיר נמצאים די בשמיים עכשיו והשאלה לגבי האם צריך להחזיר את פלאקו כשהוא חוזר מהפציעה (אני מאוד מתקשה לראות את הארבו משאיר אותו בחוץ) מתחילה להדהד. אז צריך טיפה להרגיע. הרייבנס אכן ניצחו, אבל זה קרה בעיקר בזכות ההגנה (וגם הספיישל טימס שהחזירו פאנט יפה לט"ד). ג'קסון נתן משחק של 14 מ-25 ל-178 יארד, ט"ד ושני אינטרספשנס, אבל בניגוד למשחק הקודם שאז הוא בעיקר רץ, הפעם גם נתנו לו למסור לא מעט.

כרגע לפחות, ג'קסון מאוד נהנה מהמערך שהמאמנים בבולטימור מציירים לו. כמו שאמרתי – צריך להתאים את ההתקפה שלך לק"ב שיש לך ולא להיפך, וזה בדיוק מה שהם עושים. איום ריצה כפול עם ג'קסון והראנינג בק אדוארדס (מאיפה הוא הגיע?) שמקשה מאוד על ההגנה, במיוחד כשהיא מתמקדת בלסגור את הריצה ומשאירה לא מעט רסיברים באחד על אחד. אבל, כמו שאנחנו יודעים, ק"ב בליגה שמתרכזים בריצה ומסירה מדי פעם לא מצליחים להחזיק מעמד יותר מדי זמן. אם יש שחקן שג'קסון מזכיר לי כרגע בצורת המשחק שהותאמה לו (בבקשה לא לקפוץ אוהדי בולטימור) זה טים טיבו. הסיבה שטיבו בסופו של דבר נכשל היא שלא היו לו יסודות מספיק טובים כך שברגע שאופציית הריצה נסגרת (שזה מה שכל קבוצה שתשחק נגד ג'קסון תעשה) הוא היה צריך להתחיל לקרוא הגנות ולמסור מדויק – ואת זה הוא לא ידע לעשות. אני לא בטוח שג'קסון מסוגל לזה (ממה שראיתי בקולג' ממנו, וראיתי לא מעט – אני חושש שהוא לא) אבל אם רוצים שהוא יהפוך לק"ב פותח בליגה, בולטימור תהיה חייבת בעונה הבאה לפתח אותו מעבר לאופציית הריצה התמידית וללמד אותו לזרוק.

– בצד המפסיד, הכל נראה כרגע רע באוקלנד. אפילו הטרייד על אמרי קופר לדאלאס נראה פחות ופחות טוב, כשקופר נראה מצוין בדאלאס וגם דאלאס ממשיכה לנצח ובחירת הדראפט הראשונה שאוקלנד תקבל יורדת בסדר הדראפט כל שבוע. אני באמת לא יודע מה קרה לדרק קאר. כשאני מסתכל על הזריקות שלו, עדיין יש שם את הפוטנציאל. בסופו של דבר, האיש היה בדרך להיות ה-MVP של הליגה לפני שנפצע רק לפני שלוש שנים. נכון שהוא נתן רק עונה אחת טובה באמת בקריירה שלו אבל זאת עדיין היתה עונה מצוינת. באמת הוא איבד את כל הכשרון שלו בפציעה ההיא? ההרגשה שלי, והיא לא מגובה בהרבה מידע, זה שהוא מסוגל לחזור להיות ק"ב איכותי בליגה הזאת, אבל כדי שזה יקרה הוא חייב התחלה חדשה במקום אחר, עם מאמן התקפה טוב. הסיכויים שהוא יהיה באוקלנד בעונה הבאה, עם החוזה הענק שלו והבניה שהקבוצה הולכת אליה, הם קטנים מאוד. נשמע לי כמו הימור לא רע לקבוצה שצריכה ק"ב – בהנחה שאוקלנד יחתכו אותו (כי בטרייד זה אומר לקבל את החוזה הענק שלו וזה מאוד בעייתי).

– הקבוצה הראשונה שאני חושב עליה בהקשר הזה היא ג'קסונוויל. שוב, מבחינת חוזה זה יהיה מאוד בעייתי ויעבוד רק אם קאר ייחתך ויקבל חוזה הרבה יותר קטן (בקבוצה שגם ככה די בבעיה עם תקרת השכר) אבל ברור שהסיפור עם בורטלס, בשעה טובה ומוצלחת, תם ונשלם. מה שקורה עם ג'קסונוויל השנה זה ההוכחה שקשה מאוד מאוד להחזיק הגנה באמת טובה לאורך זמן. זה היה נכון בעבר וזה נכון הרבה יותר היום. המקרה של סיאטל עד לפני שנה-שנתיים זה היוצא מן הכלל המעיד על הכלל. כדי שההגנה שלך תוכל להמשיך להיות דומיננטית, אתה חייב שגם ההתקפה לא תהיה אימפוטנטית לגמרי, שזה כמובן המקרה בג'קסונוויל. החלון היום לאליפות, אם אין לך ק"ב על, הוא מצומצם ונסגר מהר מאוד. לג'קסונוויל היה חלון שנה שעברה ובהחלטה להשאיר את בורטלס הם סגרו את החלון. יש בהחלט מצב שהם הולכים לבניה מחדש (שוב).

– אמרתי שבוע שעבר שאל תישנו על דנבר, היא קבוצה מצוינת והנה – היא מנצחת את פיטסבורג. עכשיו, שימו לב ללוז שלה: אצל סינסי, אצל הניינרס, מול קליבלנד, אצל הריידרס, מול הצ'ארג'רס. למעט המפגש האחרון, דנבר אמורים להיות פייבוריטים כבדים בכל אחד מהמשחקים שנשארו להם. ואז הם עשויים להגיע למשחק האחרון במאזן 9-6 כשאולי הצ'ארג'רס כבר הבטיחו את הפלייאוף או לקרב על כל הקופה לעלייה אליו. רק מה, כדי שזה יקרה, לברונקוז יש אפס מרווח לטעות. אלו לא משחקים קשים בכלל, אבל זאת קבוצה שנוטה לעשות לעצמה חיים קשים. בעיקר מדובר בתחום האימון. למזלו של ואנס ג'וזף, רוטליסברגר מסר חטיפה בדקה האחרונה של המשחק ממש בתוך האנדזון (מסירה איומה תחת לחץ, דרך אגב, לא היתה שום סיבה להכריח אותה) והשכיח את העובדה שג'וזף לא לקח טיים אאוטס (היו לו את כל השלושה) כדי שיוכל להשאיר זמן לדרייב מנצח במקרה שפיטסבורג משווים. אני חושש שג'וזף גם עשוי להיות ההבדל בין פלייאוף ללכת מוקדם לים (או לרוקיז) בדנבר.

– כמה אתם חושבים הזדמנויות כריסטיאן מקפרי היה מקבל בקולג'ים ובטח בליגה אם הוא לא היה הבן של שחקן עבר מפורסם? מדובר בשחקן אדיר שנראה כמו הארנב של אנרג'ייזר, בכל מקום במגרש. אבל בגלל שהוא לבן, הסיכויים שלו להגיע לליגה היו קלושים אלמלא כאמור הוא היה מגיע משושלת של שחקנים. מעניין כמה שחקנים לבנים נהדרים לא התפתחו פשוט בגלל צבע העור שלהם.

– בכלל, הקונספט הזה של אול-אראונד ראנינג באקס הולך ותופס תאוצה בליגה. כמובן שתמיד היו לנו שחקנים כמו מרשל פולק או לאנדיאן טומלינסון שידעו גם לרוץ וגם לתפוס אבל בשנים האחרונות אנחנו רואים כבר שחקני קומבו שמסוגלים גם לרוץ מעמדת הראנינג בק וגם לעמוד בתור רסיברים ולתפוס כדורים. שאקוון בארקלי בג'איינטס הוא כמובן דוגמא נוספת מצוינת (למישהו יש הסבר למה הג'איינטס נתנו לו את הכדור רק 5 פעמים בחצי השני? איזה קבוצה מאומנת רע, יא אללה), ג'יימס וויט בפטריוטס דוגמא נוספת ואני לא אתפלא אם נראה עוד כאלו מגיעים לליגה בקרוב.

– אני באמת לא רוצה לנחס את זה, אבל רוצים לדעת מה אחת הסיבות לדעתי שהעונה עד כמה כל כך טובה? ממש מעט פציעות קשות לשחקנים טובים. היה לנו את גארפולו בתחילת העונה, את ההעדרות של לבאון בל אבל חוץ מזה טפו טפו טפו (ועוד מיליון נקישות על העץ) כמעט וכלום. זה בולט במיוחד על רקע העונה הקודמת הנוראית שבה כל כך הרבה שחקנים טובים גמרו את העונה מוקדם והשאירו אותנו עם מעט מדי קבוצות טובות. שרק ימשיך ככה.

– ומעכשיו, אין יותר שבועות ביי!

– הבטחתי ט"ד יפה מאוד של פיטסבורג, אז למי שפספס:

https://twitter.com/thecheckdown/status/1066825540663799808

אישית, הייתי נותן לו 9.5 על דרגת קושי אבל מוריד שתי עשיריות על זה שהוא לא סגר רגליים בנחיתה. כמו כן, וואו!

היה לנו שבוע מוצלח במיוחד בתחום חגיגות הט"ד שנראה שקבוצות כבר מקדישות אימונים שלמים אליו. הנה מינסוטה:

ההגנה של הברס חוגגת:

ואם כבר, את זה אני עוד חייב משבוע שעבר:

ושמרתי את הכי טובה לסוף:

צריך לדבר על הפטס? נדבר.

לא ניצחון יפה על הג'טס – אני חושב שכמעט ואין כאלו כשהפטס משחקים בניו יורק. גם לא גילינו יותר מדי דברים חדשים על הקבוצה הזאת. ההגנה עדיין נראית שייקי מאוד ולא מספיק טובה כדי לעצור אפילו את ג'וש מקאון בן המאה. לפחות בהתקפה סוף סוף נראה שיפור כשאחרי שבוע הביי קיבלנו לא מעט שחקנים בחזרה. גרונקוסבקי חזר ותפס ט"ד נהדר (מה אתם חושבים, צדק בואלס שלקח את העבירה במקום לתת לפטס לשחק דאון רביעי ו-2?) אבל היה פקטור מרכזי בעיקר במשחק הריצה, שם סוני מישל גם חזר והעמיס יארדים. גם קו ההתקפה נראה בריא יותר והצליח לשמור על בריידי עומד רוב המשחק.

והנה הנקודה לגבי הפטס השנה: אנחנו יודעים בדיוק מה יש לנו. הגנה בעייתית שתהיה חייבת שההתקפה תפצה עליה, כמו במשחק מול קנזס סיטי, למשל. על מנת שזה יקרה, ההתקפה של הפטס חייבת להיות בריאה כולה. חייבים משחק ריצה יעיל (רקס בורקהד גם חוזר השבוע וזה חשוב), חייבים קו התקפה בריא ובריידי חייב את כל הכלים שלו, מגרונק דרך אדלמן וכלה בג'וש גורדון (יאללה, בן אדם, רק עוד חמישה שבועות פלוס שלושה שבועות פלייאוף להשאיר את הראש שלך במקום). אם כל זה יקרה, לפטס יש סיכוי אפילו לחזור לסופרבול. אבל המרווח לטעות פה קטן, קטן מאוד.

נו האדל - פוטבול אפלטוני
שיר סיום

תגובות

  • דביר

    כרגיל, משובח.

    הגב
  • ניינר / ווריור

    הניצחון האדיר של סיאטל מבטיח לנו מאבק רצחני על הויילד קארד. הצ'וקריות של קרוליינה זה משהו בלתי נתפס וכדאי שריברבוט רון יאפס את הקבוצה שלו כי אם הם לא ייכנסו לפלייאוף זו פדיחת עולם אחרי פתיחת העונה שלהם.
    הקטע עם יו ג'קסון פרייסלס. אהבתי את הירידה של מייפילד עליו אבל הדבר המדהים הוא שהגולם הזה כנראה יהיה המאמן הראשי של סינסי בעונה הבאה.
    פלאקו לג'קסונויל זה סידור מעולה לכל הצדדים.

    הגב
  • NoOne

    הכי חשוב זה שכולם נהנו מהפאנט של טוד בולס 6 דקות לסוף המשחק בפיגור 14 נקודות

    הגב
    • Maldini

      כולם ובמיוחד ג'ו ג'ו אמביד הסופר פאן בוי החדש של הפאטס שבא לקבל השראה לפני המשחק בברוקלין וישב ביציע עם משפחת קורליאונה המורחבת בחיזוק בת הזוג ה-MILF של רוברט שצעירה ממנו ב-40 שנה

      תמיד טענתי שאין אמונה בקמרונים, עם דאריו סאריץ' זה לא היה קורה

      הגב
      • NoOne

        לא מזיז לי , מצידי שאמביד,קראפט ודונלד טראמפ יעשו אורגיה ביחד.

        אני בוויקאנד ישבתי על ההר בוויסלר BC וכל מה שראיתי זה לבן מסביב

        הגב
        • Maldini

          סחטיין, נשמע שסוף סוף התברגנת והתיישבת אחרי כל הפינג שואוז בסן פרננדו ואלי

          אני העברתי את הוויקאנד שלי מיישם עצות שהגירסה הצעירה שלך לימדה אותי - Team teaser 6, קנייה של חצאי נקודות כדי לא לקבל בראש PUSH והימורים נגד קבוצות של קליי הלטון ואדי OOOOOO, מאמין שגם אני אוכל להתברגן ולשבת על פסגות הרים תוך לא יותר מ30-35 שנה, כי כמו שמלמדים את כל האלכוהליסטים ב-AA - אם ואנס ג'וזף יכול גם אני יכול

          הגב
          • 7even

            מלדיני אחרי כל הירידות שלך על ביל OOO... צריך איזו מילה טובה גם לא...?

            הגב
            • Maldini

              ניצחון 1: בגלל מאמן שלא היה בכבוד האמריקקי שלו ללכת על המעשה המתבקש עם פאנט ולהסתפק בתיקו.
              ניצחון 2: בגלל מאמן אפס שלא היה באשכים הצנומים שלו ללכת על 4th and 1 מה-40 יארד ליין של היריבה בהארכה עם 3 דקות על השעון למרות שיש לו OL ורץ טופ 5 בליגה.
              ניצחון 3: בגלל שנייתן הQB הכי גרוע בהיסטוריה של הליגה פיטרמן נכנס ברבע הרביעי לזרוק שתי pick 6 רצופים תוך חצי דקה.
              ניצחון 4: בגלל התקפה יריבה במצב של מוות קליני ו-QB שלא מסוגל להשלים מסירות ל-2 יארד ומסופסל במחצית בשביל קודי קסלר
              ניצחון 5: בגלל משחק בית בשבוע קצר+נגד ברוק אוזוויילר
              ניצחון 6: בגלל שואנס ג'וזף AKA מאמן טופ 1 בהיסטוריית כוכב הקופים מגיע ל-40 יארד של יוסטון עם 2 פסקי זמן ו40 שניות על השעון אבל מחליט ש-50 יארד זה מספיק טוב ובטוח ואין צורך להתקדם טיפה רק כדי להחטיא פילד גול על הבאזר
              ניצחון 7: אלכס סמית גומר את הקריירה ברבע השני וזה עדיין לא מספיק לפני שאנחנו יורקים דם ומנצחים בפילד גול על הבאזר

              את כל הקריירה והמאזן W-L השקרי והמזוייף שלו הוא בנה על חארטות בסגנון הזה עם עונות 8-8/9-7 אומללות שהספיקו לפלייאוף בגלל הדיוויז'ן הכי גרוע בליגה או פציעות של 200% מה-QB's הפותחים. הם לא עברו את מבחן העין באף אחד מהניצחונות האלה. הייתי אומר שאני עדיין מוכן לשים את האשכים על הכף שהם לא יעשו פלייאוף אבל כשאתה פוקסיונור אפס ואין גבול לפוקסים שלך אני לא יכול לעשות את זה לצערי. הכל אפשרי. אם השנה אחרי 0-3 לא הצלחתי להיפטר מהדוחה הזה אני מתכונן נפשית לפחות לחצי עשור קדימה

            • אח שלו

              אוברייאן יותר טוב ממה שמאלדיני עושה ממנו. אבל הוא לא מאמן ענק, והטקסנס לא קבוצה גדולה. תסתכל על הלוז שלהם - את מי הם ניצחו עד עכשיו ואת מי יש להם לשחק את סוף השנה. הם יכולים לסיים בקלות עם 12-4 תוך כדי שהם בינוניים מינוס. קוראים לזה הקסם של ה-AFC SOUTH.

            • Maldini

              תן לי דבר אחד שהוא עושה טוב.

              אני לא נותן קרדיט לקופים שמנצחים יותר קופים מהם. זה לא הופך אותם ל-לא קופים. רק לקופים עם מזל. ולחלק יש אותו בטונות, לחלק במינוס טונות. אין פעם אחת שצפיתי ביוסטון ב-3 שנים האחרונות והרגשתי שאני צופה בקבוצה מאומנת שיודעת מה היא עושה ומוכנה ליריבה, עם מאמן שלוקח החלטות טובות במהלך המשחק בין אם בניהול המשחק ובין אם בשעון (להפך- אני זוכר תצוגות לפנתיאון של פאנטים מה-40 יארד בפוקסבורו, 0 נקודות מול ג'קובי בריסט, 0 נקודות במשחק פלייאוף ביתי, התפרקויות והתבזויות של 50 הפרש כמו במיאמי, ואלה רק הדברים שחקוקים לי בזיכרון), כולל לא העונה. זה לא זהות היריבות שהם ניצחו שלא מרשימות, זו הדרך שבה הניצחונות האלו הושגו - לא מרשימה בעליל, לא מייצגת ומבוססת על אינספור פוקסים והחלטות שגויות של מאמנים יריבים ברגעי מפתח. אם פרנק רייך עושה פאנט וג'ייסון גארט הולך על 4th and 1 - ביל אובראיין כנראה מפוטר אחרי פתיחה של 0-5. במקום הוא מגיע למשחק ביתי מול נתן פיטרמן במאזן 2-3 ואז מוצא את עצמו בבור עם 5 דקות לסוף, זקוק לניסים כמו 2 חטיפות ופיק 6 כדי לנצח בשיניים. ואז העונה מתחילה להתגלגל מעצמה עם אפקט ה-AFC SOUTH מפוצץ האוזוויילר'ס והבורטלסים.

            • אח שלו

              אשוב ואסייג כבר בפתיחה: אני לא חושב שהוא מאמן גדול.

              לשאלתך, מה הוא עושה טוב: הוא מוציא מהק"ב הנתונים שלו יותר ממה שהרוב המכריע של המאמנים בליגה מוציא מהק"ב שלהם. ב-NFL זה דבר די חשוב.

            • יובל

              ביל אובראיין משתדל להפריע כמה שיותר לשחקנים שלו ולא מצליח.

              צריך לומר את האמת - מבחינת איכות שחקנים, ליוסטון יש את הקבוצה הכי טובה והכי מאוזנת ב-AFC.
              אין שום קבוצה עם שחקנים ברמה של ג'יי ג'יי וואט, קלאוני ומרסילוס בצד ההגנתי ורסיבר עלית כמו דיאנדרה הופקינס בצד ההתקפי (יחד עם הרבה שחקנים משלימים טובים כמו דימאריוס תומאס וקוורטרבק טוב מאוד כמו ווטסון ).

              שני החסרונות הגדולים ביותר שלהם הם קו התקפה ומאמן.

            • Maldini

              באמת? אוזוויילר היה נראה כמו Competent QB תחתיו? בראיין הוייר וראיין מאלט שהוא בחר בפינצטות מתוקף היותו QB גורו הצליחו להיראות יותר מגירסאות עצובות של בלייק בורטלס? שנרחיב את הדיבור על טום סאבאג'?

              הבן אדם הגיע למשחק מול ג'קובי בריסט עם הכנה של יומיים והינדס 0 נקודות שלמות מול הגנה שאתה וכותב הבלוג לא ישנתם בגללה 364 לילות בשנה לא כולל משחק נגד ג'ו פלאקו שלפניו לקחתם 20 כדורי שינה. איזה יותר מהרוב המכריע של המאמנים בליגה ואיזה גרביים. אנדי ריד, שון מקוויי, קייל שאנהאן, דאג פידרסון, מאט נאגי, ברוס אריאנס, פרנק רייך, אדם גייז, ג'יי גרודן, פט פאקינג שרמר, טוד מונקן - רשימה של מאמנים ומתאמים מהעבר הקרוב וההווה ששלפתי הרגע מהראש שייקח לאפס הזה איזה 400 גילגולים כדי להגיע לציפורן בקמיצה ברגל שלהם בכל מה שקשור למיקסום יכולות התקפיות.

            • 7even

              האמת שזה מזכיר לי את הדולפינס יקיריי לפני כשנתיים.
              התחילו 3-0 שלילי (מאלדיני, בעברית רושמים מאזנים מימין לשמאל!)
              ומשם ניצחו 9 מ-10, כדי שכולם ייגמרו על טאנהיל. לא משנה שהרוב היה מול קבוצות פח.
              למרות המאזן המפחיד (בכל זאת, דולפינס...) בפלייאוף מול הסטילרס זה לא היה אפילו כוחות, ואף אחד פאילו לא היה קרוב ללספור אותם.
              ואז טאנהיל נפצע לשנה שלמה, והשנה אמרו שהדולפינס מועמדים לא רעים כי טאנהיל פתח ב 0-3(מול קבוצות פח) והמאזן שלו ב-12 משחקים האחרונים זה 1-11.

              בוא נגיד שבליצ'ק מתפלל לפגוש את יוסטון בפלייאוף, יחד איתו מצטרף לתפילה גם אנדי ריד.

              לגבי הנצחונות שאמרת - אין ספק שהמביך ביותר מהם היה מול פיטרמן. אובראיין...ואוו. זה פשוט הזוי שהוא היה כ"כ עמוק בקבר ואיכשהו יצא מזה.
              הכי מצחיק שאתמול היה דיון היה דיון ב Speak For yourself, האם הטקסאנס הם סופרבול קונטנדרס. מצחיקים האמריקאים האלה...

            • אח שלו

              מאלדיני כפרה, אתה מדבר על X ואני מדבר על Y. מה הקשר לזה שבסגל של הטקסאנס היו ק"ב מזעזעים את השועלים? השאלה היא האם ק"ב נתון תחת אוברייאן מוציא יותר ממה שהיה מוציא תחת ק"ב אחר. רייאן מאלט היה כוכב ותחת אוברייאן קמל? הוייר שרף את הליגה ואובראיין הרס את הכישרון המתפרץ שלו? טום סבאג' הוא פרנצ'ייז ק"ב מבוזבז? על מה אתה מדבר? השאלה היא לא איזה מצרכים יש לך . השאלה היא: בהינתן שיש לך מצרכים חרא, השאלה מה אתה מצליח להכין מהם. גם ווטסון, אם תחזור לדיבור פרה-דראפט, היה נחשב ק"ב בעייתי בשביל הליגה, בגלל בעיות דיוק וכולי. ושוב - לאובראיין אינספור בעיות אחרות. כולל ניהול שעון וכולי (בניגוד נגיד לביג רד שהוא מנהל שעון מומחה ורק בגלל פוקסים וזה שטרוויס קלסי נפצע מפסיד בפלייאוף).
              לגבי רשימת המאמנים שמנית: מסכים עם אנדי, מקוויי, שנאהאן, וגייז. צריך לראות עוד ראיות לגבי פידרסון, רייך, ונאגי (לדוגמה, יכול להיות שההצלחה של פידרסון היא פונקציה של רייך ודה-פליפו. צריך לראות איך הוא מתפקד בלעדיהם). שרמר וג'יי גרודן? לא.

              ואגב - כשאתה אומר שגרייזס ואני היינו בהיסטריה סביב ההגנה של הפאטס אתה מתבלבל בשנה. אני לא הייתי בהיסטריה ב-2016. למעשה, בפוסט פתיחת העונה של גרייזס אז יש ויכוח שלי עם NO ONE כשהוא אומר לי בשיא הרצינות שלג'טס סגל טוב מהפאטס ואני אומר לו שאין לאף אחד סגל יותר טוב מהפאטס. אני כן הייתי בהיסטריה כמו ילדה בת שנתיים ב-2017, בגלל ההגנה. אבל זו לא השנה עם המשחק של בריסט.

            • Maldini

              אח שלו היקר, שאלתי שאלה פשוטה. איזה ערך מוסף ראית שהוא הצליח להוציא מאוזוויילר? מהוייר? ממאלט? מסאבאג'? ארבעה שמות שלא נפלו על QB גורו מהשמיים כגזירת גורל אלא שהוא בחר אותם בעצמו. ישבת פעם מול משחק של אחד מרביעיית המוסקיטרים האלה והרגשת שוואלה, ה-SCHEME עוזרת להם ומקלה עליהם את החיים? מסדרת להם זריקות קלילות ורסיברים פנויים? מפשטת להם את ה-READS? כי כל מה שאני ראיתי זה איך גונב דעת שמתיימר להיות "QB GURU" זורק עליהם את השיטה הסופר מסובכת של ניו אינגלנד כי זה כל מה שהוא יודע ומכיר בחיים שלו ואומר להם להסתדר. ואז כשהם לא מסתדרים כי מה לעשות שהם לא נולדו עם מוחות וקור רוח של רבע טום בריידי אז זה נראה כל שבוע כמו חרא אחד מזוקק? אני מדבר איתך פה על גורו התקפי שההתקפה שלו עשתה 0 עגול בשני משחקים גדולים, אחד מהם ביתי בפלייאוף ויש לך עוד בושה בפנים להגיד לי שהוא מוציא יותר מה-QB שלו יחסית לרוב המכריע של המאמנים בליגה? מה? מי? מו? איזה מאמן התקפי "טוב" חתום על התבזויות כאלה?

              דשון ווטסון זה QB שהגורו ההתקפי שלנו ראה במשך אוף סיזן שלם והגיע למסקנה שהוא פחות טוב מטום סאבאג' ולא מגיע לו לפתוח. ואז הוא העלה את טום סאבאג' ואחרי שתי תצוגות מחרידות הרגיש שהכיסא מתחיל להעלות גיצים אז זרק חרא לקיר והתפלל לטוב (כמו שהוא עשה עם הוייר ומאלט ואז שוב עם הוייר ואז שוב עם מאלט). זה נכון שהוא הוסיף לראשונה בחייו כמה מהלכים וקונספט שונים שהוא גנב מקלמזון כדי להתאים ליכולות של QB אתלטי שמסוגל לאיים על הרגליים אבל זה בייסיק סטאף ברמת הקופים. כשאני צופה בווטסון אני לא רואה QB שנראה טוב בגלל אימון ובגלל פליי דיזיין שעוזרים לו אלא אינספור אילתורים ומהלכי OUT OF STRUCTURE + עזרה של אחד הרסיברים הכי ייחודיים עם רדיוס תפיסה חולני שקוטף כדורים מהשמיים גם אם הם לא מדוייקים. בכל מבחן גדול ו/או מול הגנות שראויות למאכל אדם אני רואה את אותו פלייקולינג פאתטי ואותו ניהול משחק גרוע שבלי פוקסים שאין דברים כאלה לא היו מובילים לכלום חוץ מהפסדים.

              כל השמות שציינתי - 20 רמות מעליו, ובכוונה ציינתי רק אנשים שעבדו לאורך הקריירה עם QB's בינוניים ומטה. לא צריך לראות מהם כלום חוץ מ-GAME PLAN אחד בשבוע רנדומלי שהיה להם לעבוד עם איזה ניק פולס/ראיין טנהאיל/ראיין פיצפאטריק כדי להגיע למסקנה הזאת. לכן אפילו יצור כמו שרמר נכנס למשוואה, לא כי הוא איזה גאון התקפי שהולך עכשיו לתפור את הליגה, אלא כי הפוטבול שהוא הוציא מ-Journeyman כמו קייס קינאם, גם אם לעונה אחת בלבד, זה משהו שביל א'ובראיין לא התקרב לעשות עם אף אחד ממיליון ה-QB's שהוא בחר ליוסטון בפינצטה מתוקף היותו "טאלנט אבאליואייטר".

            • אלון3131

              לא רק שאובראיין לא מקל על ווטסון הוא שולח אותו לאבדון.

              ווטסון מוכשר מאוד ואחלה פליימיקר אבל אם איך שהוא משחק תחת ה"שיטה" של אוברייאן זה חצי נס כל משחק שהוא לא גומר עם רצועה קרועה.

              בסוף צריך להבין שכל הק"ב בהיסטוריה שהם לא פייטון מאנינג צריכים שיטה שתמקסמם את היכולות שלהם ובעיקר את ההגנה עליהם, ברגע שהשיטה דפוקה כמו פאגנו עם לאק, או שיטה שפשוט כבר לא רלוונטית לליגה של היום כמו מקארתי עם רוג'רס, המצב של הק"ב נראה רע.

              היחיד בהיסטוריה שלא היה צריך מאמן שיתערב לו בהתקפה זה פייטון מאנינג, אפשר להגיד ובצדק שהוא לא היה הווינר האולטימטיבי כמו טום בריידי או לא היה לו זרוע רובוטית כמו של רוג'רס, אבל הבן אדם היה מתאם התקפי על המגרש ואין אחד ששיחק או משחק כמוהו את העמדה.

            • אח שלו

              מאלדיני - שכנעת אותי. אובראיין גרוע מאוד בתור GM. הוא דביל שלקח את ראיין מאלט הדביל. הוא דביל שחשב שייצא מטום סאבאג' משהו. איך זה קשור למה שאמרתי? אמרתי, שוב, שהטקסאנס למרות המאזן שלהם לא קבוצה משהו ושאובראיין לא מאמן גדול. לא הייתי לוקח אותו לקבוצה שלי. אבל כן צריך לתת לו קרדיט על מה שצריך. ווטסון שכולם עכשיו יודעים להגיד לי כמה הוא כשרוני נבחר במקום ה-12 בדראפט לפני שנה. אם עושים עכשיו בחירות דראפט 2017 מחדש הוא יוצא מקום 2 (מהומס 1), וקבוצות ממשכנות את כול העתיד שלהן כדי לקבל אותו. וזה עוד אחרי שאובראיין כביכול הורס אותו וגורם לו להיראות גרוע יותר מהפוטנציאל שלו. אז מה ההסבר? איך פתאום רואים אצלו כישרון שלפני שנה לא ראו? ועוד: ההשג הכי גדול של אובראיין בחיים שלו - וכזה שהוא בחיים לא יתעלה עליו - זה לגרום לכריסטיאן הקנברג ב-פן סטייט להיראות כמו בחירה ראשונה בדראפט.
              (ואגב - פתאום נזכרתי: שכחת לציין גם את שון פייטון, כמאמן שיוציא מהק"ב שלו יותר ממה שאובראיין יוציא. וגם את חבר שלך הטוב - מקדניאלס).

              אלון - מסכים איתך לגבי פייטון.

  • עידו ג.

    אם זה היה תלוי בחגיגות TD הסיהוקס מבחינתי כבר בסופרבול. משאירים אבק לשאר הליגה.

    הגב
  • עידו ג.

    לגבי מה שכתבת על רוג'רס. אני לא כל כך מסכים. אם נסתכל מאז שהוא עבר להיות פותח יש לו 34 משחקים בהם הוא הביא את הקבוצה ביתרון 15+ לרבע האחרון (קריטריון שרירותי שבחרתי לסגירת משחקים מוקדם). לבריס על אותה תקופה יש אותו מספר בדיוק (על יותר משחקים, כי לא היה כמעט פצוע). לבריידי כאמור יש הרבה יותר (46) אבל רק לקבוצה אחת נוספת יש יותר משחקים כאלה סגורים על אותה תקופה (האיגלס).

    הגב
    • אח שלו

      הסטטיסטיקה היותר משמעותית היא מה עושים בפיגור ברבע האחרון. כשהקבוצה בבירור על הכתפיים שלך. לרודג'רס יש משהו כמו 40-50 משחקים בהם הוא נכנס לרבע האחרון בפיגור מול קבוצה טובה (קבוצה מעל 50. בעונה). הוא 0-40 במשחקים האלה. מעולם לא חזר. לבריידי יש 6 משחקים כאלה מאז 2014 רק בפלייאוף (!). הוא 4-2 במשחקים האלה. אפשר לדבר עד מחר על איך זה קשור גם למאמן שלך, ולספיישל טים, ולהגנה, וכולי. אבל אם הנתון הזה לא מלמד משהו, אני לא יודע מה כן מלמד.

      הגב
      • ב"פ

        מתי נמדד קבוצה לא טובה? הברז השנה קבוצה לא טובה?

        הגב
        • Maldini

          במחזור הראשון שיקאגו היו 0-0, שזה לא מעל .500 אז לא הם לא היו קבוצה טובה

          זה בערך כמו אריזונה בפלייאוף לפני שנתיים אחרי 2 הזריקות הכי חולניות שהענף הזה ראה אי פעם ממצב של 4th and 20 מהאנדזון של עצמו שהספיקו להארכה אבל אז המטבע נפל על הצד הלא נכון והגנת הברזל קיבלה בראש מלארי שפיץ אז שוב יצאנו לוזרים שלא מסוגלים לסדר קאמבק במאני טיים

          שזה כמעט כמו שנה לפני כן בסיאטל אחרי שהטייט אנד התשיעי בדפט צ'ארט לא השתלט על האונסייד קיק וההגנה נאנסה והוא הפסיד שוב בהטלת מטבע ולא הצליח לעצור את ווילסון בהארכה ולסדר קאמבק וניצחון פלייאוף

          שזה מזכיר לי את שנתיים קודם לכן במשחק מול סן פרנסיסקו של הארבו כשהוא שיחק פצוע על רגל אחת והביא את האהבלים האלה למצב של שיוויון עם 5 דקות על השעון אבל הגנת הברזל שוב לא קנתה עצירה ונכנעה לצ'יפ שוט מ-30 יארד על הבאזר

          ככה זה כשאתה לוזר וצ'וקר ולא מסוגל לשים את הקבוצה על הכתפיים שלך. מאט ראיין ואיליי מאנינג למשל, אלה ווינרים שהיית רוצה אצלך בקבוצה כשאתה בפיגור. לא אארון רודג'רס.

          הגב
      • עידו ג.

        זה לא מה שאריאל דיבר עליו אבל...

        הגב
        • אריאל גרייזס

          אבל זאת שאלה מעניינת בכמה משחקים צמודים רוג'רס משחק לעומת ק"בים גדולים אחרים, לכמה משחקים הוא מגיע בפיגור ברבע האחרון

          הגב
        • עידו ג.

          מה גם שזה לא נכון.

          הגב
  • אח שלו

    לגבי הפאטס - מסכים לגמרי עם גרייזס. הפאטס של השנה חיים על מרווח אפסי. כול פציעה או בעיה במשחק ספציפי תוריד אותם. הם עדיין יכולים ללכת רחוק (=בשבילם, הסופרבול), אבל הסיכויים נגדם השנה.

    דרק קאר - לא מ.וו.פי פוטנציאלי ולא נעליים. עגלה עם סוסה. ואמרתי את זה בזמן אמת כשהוא יעני כיכב. במקרה הטוב ייצא ממנו ק"ב ה-15-16 הטוב בליגה.

    בייקר - כשהפאטס חככו בדעתם על ק"ב בדראפט, מייפילד היה מספר אחד בפער מאחרים. (שני היה ג'וש רוזן. חבר של NO ONE ארנולד פשוט לא מספיק מדויק ויותר מדי מאבד בשביל הסגנון של הפאטס) הסיבה המרכזית היא הדיוק. דיוק זה משהו שיש או אין לך. ג'וש אלן לא יהפוך פתאום לריברס או בריס. מייפילד יכול לעבור READS מהר, ולהכניס כדורים לחלונות צרים. זה הדבר הכי חשוב לק"ב. אז התקרה שלו גבוהה.

    הגב
    • 7even

      מסכים לגבי לגבי ה 'חלונות הצרים'.
      הוא באמת מפיע בזה לטובה. ממש.

      הגב
    • Yavor

      מסכים עם האח לגבי דרק קאר.
      לא הבנתי את ההייפ שהיה סביבו אז, כשברור שזו למעשה עונה ראשונה שלו ועוד צריך ללמוד אותו. קצת כמו קפרניק ועוד רבים שהפציעו וכיכבו רק כדי לדעוך מהר ברגע שהליגה למדה אותם

      הגב
  • קורדל סטיוארט

    מה זה החוק הדפוק עם הפאמבל של פטסבורג באנדזון?אחרי יותר מעשרים שנה התוודעתי לחוק לא מוכר

    הגב
  • שי אורן

    1 - פלאקו החמיץ חצי עונה ב 2015 בכלל ACL. בכלל הוא סופר קשוח, במשחק ההוא הוא רץ והשלים מסירה שהספיקה לדאון ראשון ופילד גול, כדי לנצח (נדמה לי שאת הראמס של פישר) והעונה מסתבר ש3/4 משחק נגד הסטילרס הוא בכלל היה פצוע.
    2 - אם הרצפה של למאר זה טיבו התקרה שלו היא ראסל ווילסון. יש לו המון בעיות בשחרור מהיר של הכדור, במכניקה של הזריקה, בקבלת החלטות וקריאת הגנות, ובפלייקולינג - אבל אף אחד לא חשב שהוא כבר מוכן להיות פותח בליגה. מה שכן רואים ממנו - האתלטיות הנדירה, המהירות האופן שהוא שינה את איך שהגנות מתייחסות אליו - זה כל כך כייף. אין ספק שאם הוא היה מחכה לדראפט השנה הוא היה בחירה ראשונה ולא 32. עם ההגנה (עדיין) מס' 1 בליגה העתיד נראה מלהיב

    הגב
    • 7even

      בסופו של דבר הוא יצטרך ללמוד למסור. על זה הוא יקום וייפול.
      אתלטיות או לא, כניסה חזקה אחת מאיזה DL הוא בחוץ לשנה.
      וממילא כשהוא ישחק עוד קצת ילמדו אותו. שיתחיל לזרוק.

      הגב
      • שי אורן

        הוא יודע למסור. הוא רחוק מלהיות פיטרמן. הקושי הוא יותר לנהל התקפה, פלייקולינג, קריאת הגנות - שאני מאמין שזה חלק שקשה לכל רוקי. הרבה יותר פשוט לתפוס את הכדור ולברוח

        הגב
  • סמיר

    באוקלנד מדברים על גרודן, מאק, קאר וקופר. אבל אף אחד לא מדבר על העבודה היסודית של תום ״דגל תפיסה בכל סט״ קייבל. הנשק הסודי של גרודן לקבל פירסט פיק. הבן אדם החריב את הקו ההתקפי הטוב בליגה, ואת משחק הריצה של הריידרס, שהעלים את הבינוניות של דרק ״בלייק בורטאלס״ קאר.

    בלעדיו לסיהוקס, בעונת מעבר, יש עוד סיכוי לפלייאוף בדצמבר. ההגנה לא מה שהייתה פעם. בובי ווגנר זה וינטג׳. ופרנק קלארק למד מהבסט. אבל אלמנט האיום הפיזי של כל החולייה נעלם. עונה קודם הכל החל להתפרק אבל עדיין היינו במאזן חיובי והתחלנו את העונה עם הסגל הקלאסי.

    בסוף העונה שעברה סולק קייבל וכבר מתחילים לקבל על כך דיבידנדים. כריס קארסון נראה כמו לייביוון בל. הקו נותן לו חורים שלא היו שם מאז שסידני רייס היה הרסיבר הראשון של הקבוצה. אין אלפי דגלים על כל מהלך חיובי וראסל יכול להמיר דאונים בקלות יותר.

    לא יודע אם קייבל היה מאמן מחורבן תמיד או שהחל להתאהב בעצמו ובדרך בה הפך שחקנים מעמדות שונות לשחקני קו אחרי שהלך לו עם ג׳יי אר סוויזי. אבל מה שנצעק לפני שנתיים/שלוש מקבל אישוש שעושה אותנו אופטימיים לעתיד ומרירים לגבי העבר. קייבל הכשיל את ההגנה ההיא וסיכן את הקריירה של ווילסון עם ניסויים כושלים. ביי תום

    הגב
    • 7even

      אז בניה או לא בניה ?

      הגב
  • רן מפעם

    אני רק תיאוריה,יש מצב שנמאס לרודג'רס לגמרי מהמאמן הדביל שלו ובכלל מהפרונט אופיס של גרין ביי? אני צופה בו כבר שנים ואם זה לא סבוטז' אני צנצנת או משהו בסגנון.

    הגב
    • ב"פ

      רודג'רז נראה בדאון רציני. אבל מה שאתה אומר זה שהוא מקריב 20-30% מהזמן שנשאר לו לשחק פוטבול מקצועני, בשביל מה? מה הולך להיות? חוץ מזה שכל הדברים האלו היו ידועים לפני הארכת החוזה שלו. מדובר כנראה בשילוב של ההתמכרות שלו להירו בול, חוסר ההצלחה ליצור תיאום עם התותח החדש בהתקפה, ובשיטה ההתקפית של גרין ביי, יותר מדי דברים צריכים להסתדר כדי שהיא תתפקד ברמה גבוהה. אני מניח שגם להיפצע במשחק הראשון מיד אחרי עונה שנמחקה מפציעות לא עוזר למצב הרוח

      הגב
      • רן מפעם

        בעיקר בשביל לזעזע ולייצר שינוי שיגדיר מחדש את המורשת שלו ובלי לצאת ASSHOLE מה שיפגע באינסוף הפרסומת של הQB הכי לבן באמריקה.
        יש לו סוכן ויועצים שלוחשים לו את מה שכולם בענף כבר צועקים. וגרין ביי ששנה שעברה בלעדיו היית יותר זוועה מקליבלנד. אנא השוו לפאטס שנה שעברה עם QB שלישי ותראו שבלי רודג'רס אין כלום,נאדה ושום דבר וזה מה שדופק לו את הקריירה.
        ההימור שלי סבוטז' ואם אני טועה או צודק נראה אוטוטו בהמשך.

        הגב
        • 7even

          גם לדעתי. זה די שקוף. ואתה לא צנצנת.

          מה שמוזר לי שעד לא מזמו שמעתי קולות שהוא אוהב את מקארתי וזה לא בגללו וכו וכו.
          פתאום אני שומע שזה בכלל כו נגד מקארתי והוא דווקא בכלל לא מסמפט אותו...וכו.

          קיצר...טרייד רודג'רס -> יאניס, נשמע כמו win win

          הגב
          • ב"פ

            לאף אחד לא אכפת מזה שרודג'רז הוא AH אם הוא משחק טוב. כמה משחקים רעים וכולם הולכים לדבר על זה שהוא דיווה, חמוץ, ועל המריבות שלו עם המשפחה. בקיצור, היה עדיף לו לברוח מגרין ביי, או לפטר את מקארת'י, להצטייר כחור-תחת לחמש דקות, מאשר לשחק שנה שלמה גרוע, להשיג פיטורים של מאמן, בלי לשנות שום דבר אחר, ובלי לדעת אם הבא אחריו יהיה יותר טוב. כל זה עם שנה שלמה שיורדת מהחיים בשלב מאוד קריטי

            הגב
  • דור

    לגבי ההשוואה בין אחוזי ההשלמה של ריברס לאלה של מריוטה
    הגיע הזמן להפסיק להסתכל על קאונטניג סטטס כשיש לנו מבחר כל כך גדול של גיים צ'ארטינג סטטס
    במקרה הזה זה פשוט הזוי, לריברס היו 70% מהלכים מוצלחים (ההגרה למהלך מוצלח הינה מחוץ לסקופ של התגובה הזו), שזה אחוז יותר גבוה ממה שיש לבריס העונה (זה כמובן משחק אחד אבל זה מראה שזה גבוה כי בריס העונה פנומנלי. אה כן, גם לאק מאז שבוע 7)
    למריטה יש רק 45% מהלכים מוצלחים שזה כמו מה שעושה העונה ארון רודג'רס
    עוד פרמטר מעניין זה כמה יארדים בממוצע היו חסרים לכל אחד מהם למהלך מוצלח (זו סטטיסטיקה שנספרת רק למהלכים לא מוצלחים). לריברס היו חסרים 2.2 (שזה ממש מעט) ולמריוטה היו חסרים 4.4 (שזה המון)
    אז אם מחפשים את ההבדל ואת הסיבה לנצחון או הפסד, זה נמצא כאן (גם בסאקים אבל בעיקר כאן)

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *