נו האדל – הישורת האחרונה

סיכום שבוע 16 ולפני אחרון של פוטבול

זה השבוע האחרון של הסיכום השבועי – שבוע הבא כרגיל יגיע סיכום העונה וההימורים לפלייאוף – אבל זה בהחלט כבר הישורת האחרונה של העונה הזאת. זהו, עוד שבוע אחד והעונה נגמרת. הפלייאוף זה נחמד אבל תנו לי כל יום ראשון של שמונה משחקים במקביל ולא את הפלייאוף, ואני מאושר. בקיצור, שמחה מהולה באבל.

אני מניח שכל שנה מדברים על כמה מחזור הסיום מעניין אבל הרגשה לא מבוססת אומרת לי שהשנה הוא מעניין במיוחד. מתוך 32 קבוצות יש 16 שמחוץ לפלייאוף בודאות ועוד שתיים שהמיקום שלהן בפלייאוף סופי (ניו אורלינס ראשונה, דאלאס רביעית ב-NFC). חוץ מזה, לכל 14 הקבוצות האחרות יש בשביל מה לשחק, אם זה על עליה לפלייאוף ואם זה על סידינג הכרחי מאוד. מחזור סיום מהסוג הזה מדגיש שוב את היופי של עונת הפוטבול הקצרה שבה כל כך הרבה דברים נסגרים רק בסוף (במחזור האחרון של ה-NBA שנה שעברה כולם התרגשו מזה שיש שתי קבוצות שמשחק בינהן יכריע את העליה לפלייאוף. וואו, באמת מרגש). וגם – עד כמה הסידינג קריטי (שוב, בניגוד לענפים אחרים) כי בפלייאוף של וואן אנד דאן לביתיות (ובטח לשבוע ביי) יש השפעה עצומה.

נתחיל ב-AFC, שם הקרבות רציניים מאוד. טנסי ואינדי הולכות לשחק אחת נגד השניה על הכרטיס השישי לפלייאוף. בולטימור כרגע מובילה את הבית שלה בעקבות ההפסד של פיטסבורג (עוד שניה עליהם) וחייבת לנצח על מנת להישאר ראשונה. פיטסבורג תנסה לנצח ולקוות שבולטימור תפסיד כדי לתפוס את המקום של הרייבנס בראשות הבית. יש גם תסריט מופרך קצת שבו הקולטס וטנסי מסיימות בתיקו ואז הסטילרס עולים בתור ווילד קארד. חוץ מזה, קנזס סיטי חייבת לנצח את אוקלנד כדי להיות ראשונה בבית והפסד שלה, יחד עם ניצחון של הצ'ארג'רס יהפוך אותם מהסיד הראשון עם שבוע ביי ויתרון ביתיות לקבוצה החמישית – בלי ביי ובלי שום ביתיות. כבר אמרתי כמה ה-NFL מדהימה? גם ניו אינגלנד חייבת לנצח כדי לשמור על הסיד השני והביי שלה ואפילו יוסטון מסוגלת לאבד את ראשות הבית ויתרון הביתיות בסיבוב הראשון (ומצד שני, לקוות שאיכשהו הפטס יפשלו מול הג'טס) ולכן חייבת לנצח את ג'קסונוויל. בקיצור, טירוף.

ב-NFC, המצב יחסית פשוט יותר. מינסוטה חייבת לנצח את הברס או לקוות להפסד של פילדלפיה לרד סקינס כדי לעלות לפלייאוף אבל – הברס ירצו לנצח בעצמם ולקוות שהראמס יפסידו לניינרס כדי לתפוס את הסיד השני ושבוע הביי. ובכל מקרה הם ישמחו לדפוק קבוצה מהחטיבה שלהם ולהמנע ממפגש שלישי איתם באותה שנה. סיאטל גם תרצה לנצח את הקארדינלס על מנת לשמור על המקום החמישי בחטיבה, שמבטיח ביקור בדאלאס ולא בשיקגו הקפואה והמאיימת הרבה יותר.

יום ראשון הקרוב הולך להיות כיףףףףףףףףף

(הימורים של הבלוג על העולות לפלייאוף לפי הסדר:

AFC: קנזס סיטי, פטריוטס, יוסטון, בולטימור, צ'ארג'רס, קולטס

NFC: סיינטס, ראמס, ברס, דאלאס, סיאטל פילדלפיה)

***

אז איך הגענו למצב הזה?

– הנפילה הכי גדולה היא כמובן של פיטסבורג. שנה שעברה הם היו מאוד קרובים לגמר החטיבה וגם השנה הם היו בדרך הבטוחה לשם ואז פתאום משהו קרה ועם ארבעה הפסדים בחמשת המשחקים האחרונים הם כבר לא תלויים בעצמם כדי להכנס לפלייאוף. לפני שנה, אחרי שפיטסבורג הודחה על ידי ג'קסונוויל (היי, זוכרים שג'קסונוויל היו מועמדים השנה ללכת עד הסוף? איזה מדהים זה פוטבול, אף אחד לא יודע כלום) יצא לי להכנס לעימות טוויטר עם ביל ברנוול, הפרשן של ESPN ועם עוד לא מעט אוהדי פיטסבורג לגבי מייק טומלין. הטיעון שלו היה שבעלים צריכים להיות משוגעים לפטר מאמן שמגיע כל שנה לפלייאוף כמו טומלין ושאני אבדוק מה קרה לאיגלס אחרי שהם נפטרו מאנדי ריד מסיבות דומות.

אם יש משפט שאני אוהב להשתמש בו זה – I hate to say I told you so, but I told you so. ברור שהיו עוד גורמים לכך שפיטסבורג נמצאת כרגע במצב די נואש מעבר לטומלין – הפציעה של קונור אחרי הבלאגן עם לבאון בל בטוח לא עזרה – אבל דבר אחד ברור לי: טומלין לא עזר לה. למעשה, כמו מקארתי בגרין ביי, הוא הצליח לקחת קבוצה עם לא מעט כשרון ולהוציא ממנה פחות מסך חלקיה. למעשה, הוא יותר גרוע ממקארתי כנראה כי למקארתי היה רק ארון רוג'רס לעבוד איתו (טוב, "רק") בעוד לטומלין יש אוסף כלים התקפי באמת משובח. ואפילו אם ביג בן הוא לא ברמה של פעם, עדיין מדובר בק"ב מצוין ועם סט רסיברים כמו שלו אין שום סיבה שהם לא יצליחו להגיע לפלייאוף או לפחות לנצח את אוקלנד לפני שבועיים.

למעשה, הנפילה של פיטסבורג היתה צריכה להגיע כבר בשנה שעברה, אבל אז הם נהנו מהרבה מאוד מזל (מאזן, אם אני זוכר נכון, של 8-2 במשחקים שהוכרעו עד 7 נקודות) בעוד השנה הוא קצת נגמר להם (רק 5-5-1 במשחקים כאלו) והניצחון על הפטריוטס נראה כרגע (כמו שכבר כתבתי בשבוע שעבר) יותר ניצול של יריבה חלשה מאשר איזה שהיא התקדמות אצל הסטילרס. השאלה המעניינת – האם באמת הבעלים של פיטסבורג, שכידוע לא ממש אוהב לפטר מאמנים (לפיטסבורג היו רק שלושה מאמנים בשלוש מאות השנה האחרונות) יחליט לעשות צעד דרמטי או שעוד פעם ימשיך עם אותו הדבר שלא עובד למעשה מאז הסופרבול של 2009.

– הערת אגב – אמרתי שהסיכויים של פיטסבורג לעלות די קטנים אבל בואו נזכור שבשנה שעברה הרייבנס היו צריכים לנצח את סינסי כדי להכנס לפלייאוף והפסידו בט"ד ענק של דלתון שהכניס פנימה את בפאלו. קליבלנד מאז העזיבה של יו ג'קסון נראית כמו קבוצה אחרת (addition by subtraction כמו שהאמריקאים אוהבים להגיד) והם ישמחו לקלקל לרייבנס את החגיגה. לא הייתי מספיד לגמרי את פיטסבורג עדיין, למרות שגם אם הם יעלו לפלייאוף – אני לא רואה אותם עוברים את הצ'ארג'רס.

– ספיקינג אוף דה צ'ארג'רס, האם יש קבוצה שאי אפשר לסמוך עליה יותר מהם? איך אחרי ניצחון כזה על קנזס סיטי והזדמנות לקחת את הבית הם מפשלים ככה מול בולטימור? פיליפ ריברס, מסוג האנשים שפשוט קשה לסמוך עליו.

– והנה, אחרי כל המכות שהם חטפו ואחרי כל זה שגמרנו להם את הסוס, הפטריוטס נמצאים מרחק שני משחקים בדיוק – השבוע מול הג'טס ואז בחצי גמר החטיבה, במשחק ביתי – מלהגיע לגמר AFC מאתיים אלף רצוף שלהם. צריך לומר – זה קורה בזכות שני דברים עיקריים. הראשון, זה הבית החלש להחריד שלהם. אם בעבר יצאתי נגד הקולות שמדברים על כך שהשושלת של הפטס היא בעיקר בגלל הבית שלהם (אני אישית מאמין שהבית שלהם כזה חלש בגלל השושלת של הפטס ולא להיפך. כשהסיכויים שלך להגיע לפלייאוף הם מראש מצומצמים, הרבה יותר קל לוותר או ללכת לבניה מחדש מהר מאוד) הרי שהשנה ברור שהוא היה ממש מתנה. למעשה, אם הפטס היו טיפל'ה, אבל באמת טיפל'ה יותר טובים הם היו עושים 6-0 על הבית (בהנחה שהם מנצחים את הג'טס בבית שבוע הבא) ולא מפסידים במיאמי – ואז הם שוב היו הטופ סיד ב-AFC.

הסיבה השניה, והיא המשמעותית בעיניי, שלא משנה כמה הפטס בינוניים, יש להם את היכולת יוצאת הדופן לשמור תמיד על הבית שלהם. נכון שהם ניצחו בבית יריבות חלשות רוב הפעמים אבל הם גם השתמשו בו כדי לנצח את קנזס סיטי ומינסוטה וגרין ביי. דיברנו קודם על פיטסבורג – אז הנה קבוצה שהפסידה שלושה משחקי בית, שהם בסופו של דבר מנעו ממנה את העליה.

אחרי שאמרנו את זה, האם הפטס יכולים להגיע לעוד סופרבול? אז אגיד דבר והופכו:

  1. הקבוצה הזאת מזכירה לי את זו של 2015 ו-2009, פשוט קבוצה לא מספיק טובה עם מעט מדי כלים שכשתצא למשחק חוץ אצל קבוצה טובה פשוט לא תצליח לעשות כלום.
  2. כשאני מסתכל על ההתקפה של הפטס, אין לי שום הסבר אחר לזה שהיא כל כך חד גונית וכוללת בערך שלושה וחצי תרגילים, חוץ מזה שהפטס שומרים את כל הקלפים הגבוהים לפלייאוף. ברצינות, למישהו יש הסבר לזה שהם הפסיקו להשתמש כמעט בג'יימס ווייט? לזה שגרונק לא מקבל מסירות בכלל? (כן, אני יודע, הוא חטף מלא מכות ועדיין – לא מנסים למסור לו בכלל), שהוגאן ודורסט נעלמו לגמרי מבנק המטרות של בריידי? אני מסרב לקבל את זה שג'וש מקדניאלס, שבמשך שנים היה אחד האופנסיב קוארדינטורס הכי יצירתיים בליגה, פתאום שכח הכל.

ואחרי כל זה – הפטס של השנה פשוט לא מספיק טובים. ההגנה לא מספיק טובה ולא מייצרת שום לחץ על הק"ב. בריידי נראה כמו צל של עצמו. אין לי שום תקוות חוץ מהפסד מכובד בגמר ה-AFC.

– הקרב על ה-MVP מתכנס בסופו של דבר, אחרי הביצועים של ריברס השבוע, לבריס מול מהומס. מצד אחד, בריס עם המאזן הטוב בליגה, עם 75 אחוזי השלמה מטורפים, עם רייטינג של 115 מדהים. מצד שני, פט מהומס הצעיר עם 48 ט"ד מדהימים, רייטינג של 114. לך תבחר בין השניים. להרגשתי, הבוחרים יעדיפו לתת את הפרס לבריס, שאף פעם לא זכה בו, גם קצת כפרס מפעל חיים (ולא שלא מגיע לו, כן?) במחשבה שמהומס עוד צעיר ויזכה בכמה כאלו. אבל זה באמת מסוג המקומות שקשה מאוד להכריע. מה שיפה, בעיניי, שבעצם מהומס עשה השנה דרו בריס – מוסר לעומק המון, הרבה מאוד ט"ד לצד לא מעט אינטרספשנס בגלל לקיחת סיכונים (כמובן, עם צורת משחק שונה בעליל) בעוד בריס הפך לק"ב הרגוע שמשלים באחוזים גבוהים. בבחירה הזאת באמת שאין נכון או לא נכון.

– דרך אגב, אנקדוטה קטנה – בעונה השניה שלו בליגה בסך הכל דן מארינו קבע את שיא הט"ד על 48, שיא שהחזיק עד שפייטון מאנינג שבר אותו יותר מ-20 שנה אחרי. מארינו הגיע לסופרבול באותה שנה, אז הפסיד לניינרס ומונטנה – וזאת הפעם האחרונה שהוא ביקר שם. אז לכו תדעו מה יהיה הלאה.

– אם יש משהו שהעונה הזאת של סיאטל מוכיחה זה עד כמה אימון זה דבר חשוב. שנים בכינו על זה שסיאטל לא מסוגלים לרוץ, על זה שלווילסון אין ליין שישמור עליו – והנה, מחליפים מאמן קו התקפה, עושים כמה שינויים ופתאום ווילסון נראה שוב פעם כמו ק"ב על ומשחק הריצה של סיאטל מזכיר את ימי מרשון לינץ'. האם יש קבוצה שתשמח לפגוש את הסיהוקס בפלייאוף בפורמה שהם נמצאים? אני לא חושב.

– חמשת הק"בים עם הכי הרבה ניסיונות מסירה בליגה: בן רוטליסברגר, אנדרו לאק, ארון רוג'רס, קירק קאזינס, מאט ראיין. יש בהחלט מצב שאף אחד מהם לא ישחק בפלייאוף ובכל מקרה, אף אחד מהם לא יזכה בבית שלו. האם זה אומר משהו? לא יודע. אבל אפילו מהומס שמסר המון השנה נמצא רק שישי בניסיונות כשדרו בריס ופיליפ ריברס רק במקומות ה-13 ו-14. כלומר, גם בעונה שבה עברנו להתקפות מסירה מאוד מאוד דומיננטיות, יש כנראה הרבה יתרון להתקפות מגוונות.

– ועוד משהו פה – מהומס כאמור במקום השישי ואני חושב שזה חלק גדול מהבעיה של קנזס סיטי. לא רק שיש לה בעיה קשה בהגנת הריצה, ההגנה שלה מבלה המון על המגרש כי הצ'יפס לא יודעים איך למשוך את השעון. זאת בעיה שעשויה לפגוע בהם בפלייאוף.

– אבל איזה שחקן מהומס, יא אללה.

– עוד משהו לגבי הנושא – המספרים של אנדרו לאק השנה הם סבבה לגמרי. 36 ט"ד, 14 אינטרספשנס, רייטינג של 98. כלומר – סבבה אבל לא מספרים ל-MVP או משהו, אפילו לא קרוב. ביג בן עם רייטינג של 97, רוג'רס בעונה חלשה עם רייטינג של 98, דרק קאר עם רייטינג של 96 (??). מה שאני רוצה להגיד פה זה שהתלות של הקולטס בלאק כרגע היא מוחלטת. הוא פשוט מוסר המון אז הוא מביא הרבה יארדים אבל אם אתה מסתכל על כמויות היארדים פר מסירה שלו, הם עומדים על 7.1 בלבד שזה אחד הנמוכים בליגה – רק מקום אחד מעל בלייק בורטלס ואנדי דלטון. זה לא בא להגיד משהו רע על לאק, אבל הוא בטח לא הלאק שהכרנו לפני הפציעה וכנראה שצריך להנמיך את הציפיות מהקולטס בפלייאוף הקרוב, אפילו אחרי הקאמבק היפה מאוד מול הג'איינטס

– ניק פולס הולך לקבל כזה חוזה יפה שנה הבאה מאחת הקבוצות שצריכה נואשות ק"ב (ג'קסונוויל? ג'איינטס?) ובצדק. מה שהוא עשה במשחק הזה כדי להשאיר את האיגלס בתמונת הפלייאוף זה מדהים. אפילו שהוא ניצח את הפטס שלי בסופרבול האחרון, אני לא יכול שלא להיות בעדו.

– מה שלא מוריד ממה שעשה דשון ווטסון, ועוד אחרי שנפצע לו אחד הרסיברים, כדי לחזור למשחק וכמעט לנצח אותו, כולל המהלך הזה:

https://twitter.com/NFL/status/1076945990366593024

צריך לומר את זה – בין מהומס לווטסון לווילסון לבייקר מייפילד – גדל לנו עכשיו דור ק"בים אתלטיים שיודעים לעשות דברים שלא ראינו מאף אחד בעבר, בטח לא בכזה נפח. כיף להיות אוהד פוטבול בתקופה הזאת.

נו האדל - Ding Dong, the witch is dead
הכי הכי - סיכום עונת פוטבול (והימורי פלייאוף)

תגובות

  • קורדל סטיוארט

    מסכים עם כל מילה לגבי השמרנות של משפ רוני בגזרת המאמן .רק לחשוב שעם מאמן נפלא כמו הארבו הבכור היינו יכולים להיות עם עוד כמה אליפויות .טומלין אמנם יודע להביא שחקנים מהקולג אבל עם הכלים ההתקפיים שעמדו לרשותו בשנים האחרונות זה פשוט מרגיז ככה לא לנצל אותם ,שנה אחרי שנה.
    אולי זה קארמה ובאמת לא מגיע להם בגלל שלא הסכימו לקבל את לביון בחזרה,בכל מקרה פספוס אדיר אם לא יהיו בפלייאוף.
    ספציפית לגבי המשחק של אתמול ,פשוט להצדיע,משחק כמעט מושלם שהפסדנו בגלל השופטים שנתנו 2 טד מתנה,פשוטו כמשמעו!
    השיפוט היה מוטה לרעת פטסבורג כשהגדילו לעשות בטד האחרון של תומס ,דקה לסיום ,הבחור דחף את היידן השומר עליו כמדומני והחשיבו כאילו כלום.
    אם לא ניהייה שם אז אני עם בולטימור כל הדרך.תענוג לראות מה שהם עושים שם

    הגב
    • Maldini

      איזה שחקנים מהקולג' טומלין מביא? יש לו אפס מעורבות בענייני פרסונל, קולברט מריץ את העניינים בדראפט ואת חוסר המעש בפרי אייג'נסי. המאמנים היחידים בליגה שיש למילה שלהם משקל כבד בהחלטות פרסונל בליגה הם ביל בליצ'ק, אנדי ריד, פיט קארול, שון פייטון, שון מקדרמוט, ג'ון גרודן, מארווין לואיס, קייל שאנהאן.

      טומלין הוא אחד המאמנים שמביא הכי מעט לשולחן מבין המאמנים הראשיים בליגה. מאמן שהרקע שלו הוא "הגנתי" וההגנה שלו מתבזה על בסיס שבועי עם כמות טעויות, פנאלטיז וחוסר משמעת כללית מהגדולות שקיימות בליגה. מאמן שהטראמפ קארד שלו זה שהוא "מאמן של שחקנים" ושחקנים שלו מצלמים פייסבוק לייב מהלוקר רום דקה אחרי משחק, מאיימים באלימות פיזית על עיתונאים, לא מגיעים לאימונים, משחיתים לוקר רום של חברים לקבוצה לשעבר ומתגאים בכך, וכו' וכו' וכו'. הקבוצה עם המשמעת הכי רופפת בליגה וזה אפילו לא קרוב.

      במקרה יצא לי להיתקל בזמנו בהגנה בחירוף נפש של ברנוול בטוויטר בימים שאחרי ההתבזות התורנית לג'קסונוויל בפלייאוף שגרייזס הזכיר ובאותו רגע שמתי על האיש וכל מילה שיוצאת לו מהפה או מהמקלדת איקס שחור. כי בסופו של דבר או שאתה מבין מה אתה רואה או שאתה לא מבין. או שאתה צופה בפיטסבורג סטילרז מנצחת משחקים בשנים האחרונות ומבין שאין כמעט שום קשר לאימון כללי אלא נטו לרמת כישרון או שאתה לא מבין. או שאתה מבין כמה זה דמגוגי לנפנף כל הזמן בטיעון ה"זוכה סופרבול", "ניצח 100+ משחקים" על יצורים כמו טומלין ומקארתי כשאתה עובד עם QB הול אוף פיימר ש-10 ניצחונות בשנה זה ה-DEFAULT איתו או שאתה לא מבין.

      הגב
      • ק.

        מאלדיני, חשבתי עליך שהראו כיתוב במשחק אתמול על טומלין שהפסיד 10 צ'אלנג'ים ברציפות

        הגב
        • Maldini

          לא יודע אם לקחת את זה כעלבון או כמחמאה

          זה כמו שטילה טקילה תגיד ל-NoOne שהיא חשבה עליו כשהיא ישבה בשירותים, מצד אחד לאף אחד לא הזיק קינק בחיי המין, מצד שני היגיינה בסיסית וזה

          מעדיף שתחשוב עליי אחרי שאנדי ריד יתחיל לנגב עם הליגה את הריצפה בעשור הקרוב, החל מעוד חודש ושבוע אם ירצה השם וסטיבן נלסון זצ"ל

          הגב
          • ק.

            כמחמאה כמובן. דעתי עליו דומה.
            אי אפשר להפסיד לדנבר ולריידרס (ולצ'ארג'רס איךמשהמשחק התפתח) ולהגיד שמגיע לו פלייאוף.
            הדבר היחידי לכיוון השני הוא שלפני שבוע סוף סוף הוא לא פתח לרווחה לפטריוטס את הטווחים הבינוניים למיליון יארד, למרות שגם זה קצת על הפטריוטס

            הגב
      • קורדל סטיוארט

        משום מה זכרתי שיש לו נגיעה כלשהי גם בפרסונל.בכל מקרה ההפסד האחרון עדיין בגלל השיפוט.עדיין לא נרגעתי מההחלטות שנשרקו ב משחק

        הגב
        • 7even

          אכן שיפוט מביך.
          אולי 80% מה PIs במשחק לא היו ולא נבראו. לשני הצדדים. אבל בעיקר לרעת הסטילרס

          הגב
  • אלון3131

    הפסקה שלך על לאק מאוד מוזרה.

    המספרים שלו אולי לא מהומסים או בריזים אבל הם מעולים, בעיקר בהתחשב בחודש הראשון שלו שהיה בעיקר הורדת חלודה.

    יארדים פר מסירה? נתון שהוא ברכה. השיטה ההתקפית של רייך הוציאה את המקסימום מכלים מאוד מוגבלים של קבוצה שיש לה רק רסיבר אחד שהוא איום בעומק והתבססה על הרבה מסירות קצרות ודרייבים ארוכים.

    אם נצליח לנצח את טנסי נעשה מהפך מ1-5 ל10-6 שזה כמעט חסר תקדים וזה תודות לשיטה ההתקפית של רייך בהנהגת לאק.

    לאק השנה בלי שום ספק הקב ה3 באיכותו יחד עם וילסון ומאחורי מהומס ובריז.

    הגב
    • גרייזס

      זה בסדר, לא ציפיתי שאוהדי הקולטס יעופו על זה. אני רוצה להזכיר שיוסטון עשו מהפך מ-0-3 ל-11-5 כך שלא יודע כמה זה חסר תקדים. אני מסתכל על הלוז שלהם והם ניצחו בסך הכל שתי קבוצות פלייאוף - את יוסטון ואת דאלאס. ומה שבלט במשחקים האלו היא בעיקר ההגנה. כשאני מסתכל נטו על לאק - הוא אחלה. אבל בטח לא שלישי או רביעי בליגה. ריברס נותן עונה טובה יותר, ווילסון נותן עונה הרבה הרבה יותר טובה, גוף ואפילו דשון ווטסון נותנים עונות לא פחות טובות. נכון, הוא לא נהנה מכלים יותר מדי התקפיים אבל כן נהנה מאוד מקו התקפה אדיר. אני חושב שבגלל שהוא זורק המון - שני בליגה כאמור - המספרים שלו טיפה מנופחים. הוא טוב, לא עילית.

      הגב
      • אלון3131

        שמע, אפשר להתווכח לגבי וילסון וריברס, אני יכול לקבל דעות שהם נותנים עונות יותר טובות מלאק אבל בטח לא בהרבה יותר טובות ובטח עם כלים הרבה יותר עמוקים ממה שיש ללאק.

        להשוות את גוף ווטסון אליו זה באמת על גבול הזלזול. גוף משחק בתנאי מעבדה שכל ק"ב יכול רק לחלום עליהם, ווטסון אחלה גבר ואחלה ק"ב אבל מספיק להסתכל למי לאק מוסר את הט"ד שלו, אריק אברון היה נחשב באסט נוראי בליונס, ג'ק דויל פצוע רוב העונה ראיין גרנט על הפנים והוא גורם עם קרוב ל40 ט"ד השנה עם 2 רצים אחוריים שהם בינוניים בימים טובים וסט רסיברים שבקושי יקבל סנאפים בג'טס.

        הגב
        • יובל

          "אבל הוא בטח לא הלאק שהכרנו לפני הפציעה וכנראה שצריך להנמיך את הציפיות מהקולטס בפלייאוף הקרוב".

          בפועל, לאק השנה יסיים ככל הנראה עם שיאי קריירה באחוזי השלמה וב-QBR, ועם העונה השנייה הכי טובה ביארדים, טאצ'דאונס, אחוז טאצ'דאונס ממסירות, אחוז חטיפות ממסירות. השינוי המרכזי מלפני הפציעה הוא שלאק הרבה פחות מנסה לרוץ ( למרות שהוא מסוגל לכך ועושה את זה פעם-פעמיים במשחק, ראה הפירסט דאון שלו נגד הג'איינטס ) , בין השאר גם הודות לשיפור באופנסיב ליין שגורם לכך שהוא לא צריך לרוץ על חייו כל הזמן.

          לגבי הציפיות מהקולטס בפלייאף הקרוב - לא ברור לי על אילו ציפיות מדובר בדיוק. מישהו באמת חשב/חושב שהם פייבוריטים לקחת אליפות עכשיו?
          אני אישית לא ראיתי אף פרשן בתחילת העונה שהימר על הקולטס בתור קבוצת פלייאוף ( אפשר להניח שהיו כאלה, כל הכבוד להם ), ויש סיכוי טוב מאוד שהקולטס לא יעלו בכלל לפלייאוף. קבוצה שהפסידה בחוץ לקודי-קסלר ולדארנולד יותר ממסוגלת להפסיד בחוץ גם לקבוצה טובה מאוד כמו טנסי.

          הגב
    • יובל

      "מוזרה" זה אחד האנדר-סטייטמנט הגדולים בהיסטוריה.
      הייתי משתמש בשמות תואר יותר קיצוניים אבל אני בתקופה יותר רגועה בחיי כך שרק אציין שזה בהחלט לא צריך להפתיע שהערה כזו באה מאוהד של קבוצה שהפאן-בייס שלה (אם אפשר להחמיא לבאנדווגונים ולקרוא להם ככה) נהרו באוטובוסים בהמוניהם על מנת להכניס את בריידי לפרובול על חשבון אותו אנדרו לאק, אחת הבחירות הכי דביליות ומטומטמות בהיסטוריית המפעל המיותר הזה ואולי הבחירה הכי דבילית אי-פעם מאז שמיליארד באנד-ווגונס סינים החליטו להכניס את יאו מינג לאולסטאר.

      זו בהחלט אשמתו של לאק שבמשחק נגד הקאובויס למשל, משחק הריצה של הקולטס סופסוף עבד אז הוא לא מסר לשום טאצ'דאון ומעט מאוד יארדים וכך הרייטינג שלו היה חלש, לכאורה משחק "גרוע" שלו. מי שבאמת טרח לראות את המשחק ראה ק"ב שלוקח את הקבוצה ל-4 סקורים רצופים בתחילת המשחק מול ההתקפה וההגנה הכי "חמות" בליגה וגומר אותו בסוף הרבע השלישי.

      זו גם בהחלט אשמתו שבמשחק האחרון נגד הג'איינטס ההגנה פתחה רגליים לאיליי ואח"כ נפצעו לו בזה אחר זה הטייט-אנד הפרובולר והסנטר וכך כשהאופציה היחידה שלו ללא משחק ריצה זה טי-ויי הילטון על זריקות אדרנלין ו-4 גמדים אנדראפטדים שהקולטס הרימו מאיזו תכנית ריאליטי ועדיין לא היתה לו ברירה אלא לזרוק להם ולהתפלל שיתפסו אז הממוצע יארדס למסירה, אבוי ,הוא לא משהו בכלל.
      מי שראה את המשחק ראה את אחת מתצוגות הקלאץ' הכי ווינריות שיצא לי לראות עם צ'קדאונים בליין אוף סקרימג' והתחמקויות מפאס-ראשרים ומסירות על האותיות, גם אם בסופו של דבר זה היה רק משחק ליגה רגילה נגד קבוצה בינונית וגם אם בסופו של דבר יתברר שהנצחון לא יביא את הקולטס לשום מקום.

      ואני כבר לא מדבר על פתיחת העונה ופסטיבל ההשמטות לאיבודי כדור ע"ש זאק פסקאל ומרלון מאק, כולל במשחק נגד נ"א עצמה שם אפילו טי.ויי לא שיחק.

      ראסל ווילסון נותן עונה הרבה יותר טובה? סיריוסלי? לאק מתמודד בבית הכי איכותי ב-NFL, כן כן, ה-AFC SOUTH המושמץ ( שנים רבות בצדק ) יסיים את השנה עם המאזן הטוב ביותר מכל שאר הבתים בליגה, עם משחק ריצה בינוני מאוד (100 יארדס למשחק, מקום 21 בליגה ) לתמוך בו ועם רסיברים שכמעט כולם מלבד הילטון הם או רוקיס או אנדראפטד פרי אייג'נטס שמשחקים בשנה הראשונה בקבוצה - אינמן, פסקאל, צ'סטר רוג'רס, מוחמד עלי קוקס וכו' וצוות אימון ללא ניסיון בכלל.
      ויש גם את העניין הזה של החזרה מפציעה (שכל מיני כותבי טורים למיניהם כבר חזו שהוא לעולם לא יחזור לעצמו) וישיבה של שנה מחוץ למשחק.
      ווילסון לעומתו משחק בבית הכי חלש בכל הליגה (מלבד הבית של בריידי כמובן ), עם משחק הריצה הכי טוב בליגה ( כמעט 160 יארדס למשחק ) שתומך בו, במגרש אחד הבייתיים ביותר בליגה ועם מאמן ותיק ומנוסה לצידו.
      ולמרות כל זאת- לאק עדיין מוביל על ווילסון בטוטאל קוורטרבק רייטינג, ביארדים ממוצע למהלך מסירה ובשיעור השלמה,
      נתונים שכמובן מצופה היה שווילסון יוביל בהם על לאק היות שלאק נדרש לזרוק כ"כ הרבה. אותו כנ"ל לגבי מספר הסאקס האינפלציוני שווילסון סופג שמשום-מה כולם מתעלמים ממנו.

      כשקודם כל זורקים את החץ ורק אח"כ מסמנים את המטרה מסביבו, זה נראה ונשמע מגוחך.

      הגב
  • אח שלו

    המ.וי.פי מבחינתי חייב להיות מהומס. עם כול הכבוד למפעל החיים של בריז, הוא נותן עונה סופר יעילה עם קו התקפה ומשחק ריצה מספר אחד (וגם משחקים שנוצחו עם הגנה). מהומז לוקח את זה על הכתפיים שלו ועושה דברים היסטוריים.

    הפאטס:
    1. זה לא הסיפור הרגיל של מקדניאלס ששומר תרגילים ליום סגריר. זו פשוט לא אותה קבוצה. גרונק שם מבחינת השם אבל לא מבחינת השחקן. דורסט והוגאן הם רסיברים שלא היה להם מקום בסגל של הקולטס והבילס. הם יכולים לעשות את העבודה כשהם אופציה מס' 4 (נגיד, כשההגנה עושה דאבל טים על גרונק ועל אדלמן או כשהסטילרס עושים את הטריק הידוע בו הם משאירים רסיבר אחד פנוי לגמרי), לא כשהם אופציה מס' 2.
    2. מבחינת קבוצות העבר, בעיני הדמיון הברור הוא ל-2013. 2009 הייתה קבוצה בלי רוח. 2015 הייתה קבוצה מעולה שנשחטה על-ידי פציעות ועם קו התקפה גרוע היסטורית. 2013 הגיעה לגמר החטיבה על כנפי משחק ריצה (מול הקולטס. בלאונט שחט אותם). ואז בגמר דנבר עצרו את הריצה, וכשבריידי ניסה לנצח אותם עם מסירות למתיו מוליגאן, מתיו סלייטר, ואוסטין קולי (כי לא היה אף אחד אחר) זה לא כול כך הצליח.
    3. לגבי הטיעון על לוז קל: הפאטס שיחקו 5 משחקים נגד קבוצות שנמצאות כרגע בפלייאוף. ניצחו את כולם. קנזס, ברס, טקסאנס, קולטס, מינסוטה. 5-0. כול ההפסדים הגיעו נגד קבוצות שמחוץ לפלייאוף. אז הסיפור הוא אחר.

    הגב
    • בליקי

      ולא דיברנו על ג׳וש גורדון. מי פה הימר שהוא ייקח אותם לסופרבול, ומי הימר שהוא יושעה במחזור העשירי?

      הגב
    • Maldini

      כל עיתונאי שלא מצביע למהומס חוטא למקצוע שלו ומנסה לטמטם אוהדים. זה אפילו לא קרוב בינו לבין בריז. היה עד לפני חודש, אבל לפני חודש היינו ב-24/11 והיום אנחנו ב-24/12. ואני אומר את זה בתור דגנרט דוחה שמחזיק ב-pending bet על בריז MVP מהפרי סיזן.

      בקשר לפאטס מסכים עם רוב הנקודות (חוץ מההתעלמות הנונשאלנטית מהעובדה שעד לפני דקה וחצי דורסט ופאטרסון לא באמת היו ה-#2 אלא גורדון וזה לא שאפילו איתו ההתקפה הקליקה ו/או הזכירה במשהו את המכונה המשומנת הרגילה) ואני באמת לא יודע למה אנשים כל כך מופתעים כי זה משהו שאפשר היה לקלוט כבר אחרי המשחק מול דטרויט. גרונק (מוות קליני), בריידי (ספק פציעה, ספק גיל, ספק פחות סמים, ספק לא היה אול אין כמו בעבר באוף סיזן) ואדלמן (גיל, חזרה מפציעה קשה, פחות סמים) לא אותם שחקנים. לא כותב "יותר" (חוץ מאצל גרונק שזה נראה די סופי כל הסיפור), אלא העונה. כשכל ההתקפה מבוססת על מיס מאצ'ים והשחקנים המדוברים הם כבר לא בדיוק מיס מאצ'ים אז מקבלים תצוגות כמו אתמול לעיתים תכופות יותר.

      אף אחד לא חף מאשמה במצב מקראפט ועד מוציאי האוויר מהכדורים אבל לזכותו של בליצ'ק אני חושב שהוא כן חשב שזה תרחיש שיכול לקרות ולכן הלך על גארד וראנינג בק בשתי הבחירות הראשונות שלו (ולא שזה הופך את הבחירה ברץ לפחות מטומטמת) במטרה להוסיף להתקפה את האפשרות להפוך ליותר מבוססת ריצה. נכון להיום זה הסיכוי הטוב ביותר, שלא לומר היחיד של הפאטריוטס לחלום שוב על סופרבול לדעתי. זה אמור להשיג שתי מטרות 1) צימצום מס' פוזשנס שיקצר את המשחק ויחשוף כמה שפחות את ההגנה שלהם 2) הפחתת ה-VOLUME של בריידי-אדלמן-גרונק בתקווה שהיעילות תעלה. זה לא כזה בשמיים ואולי אפילו לא כל כך קריטי במיוחד עם #2 ולפחות משחק פלייאוף ביתי אחד מול יוסטון/בולטימור/צ'ארג'רס אבל כן תכנית משחק שצריך להתחיל לבנות עליה לקראת המבחנים הבאמת גדולים שמצפים על הנייר - קנזס בחוץ ( ההגנה של קנזס היא אמנם פח אשפה אחד גדול, אבל בבית הם נוטים להישאר בגבולות הצפרדע השכונתית ולא להיות אתר הפסולת חירייה שהם באמת) + ראמס/סיינטס בסופרבול, כי הסיכויים של ההתקפה לעמוד בקצב של ההתקפות האלו בשוטאאוטס מהגהינום לא נראים מלבבים נכון לכרגע.

      הגב
      • אח שלו

        העזיבה של גורדון אכן מצמצמת את מרווח הטעות שגם כך היה מזערי לאפס.

        מסכים עם היתר. הכי מצחיק זה שאם לא המהלך הכי בלתי-סביר שיש בסוף המשחק נגד מיאמי, הפאטס בגרסתם הצולעת עוד היו נכנסים לפלייאוף עם הסיד מס' 1, וקנזס היו צריכים להגיע לפוקסבורו.

        הגב
        • Maldini

          זה בגלל שהפאטס בינוניים רק יחסית לעצמם. יחסית לליגה הם עדיין קבוצה טובה. יחסית ל-AFC הם עדיין קבוצה טובה פלוס. כל קבוצת טופ 6 היא FLAWED בדרכה ועם מרווח טעות שבקושי קיים; לקנזס יש התקפה אבל אין הגנה. לבולטימור יש הגנה אבל אין התקפה. הצ'ארג'רס הקבוצה הכי שלמה משני צדי הכדור מבחינת כישרון אבל בלי איצטדיון ביתי ועם המאמן הכי לא קשור לרמות האלה. לאינדי יש סגל מחורר מדי שאנשים שוב לא קולטים עד כמה הוא מחורר בגלל שלאק עושה את הקסמים הרגילים שלו וליוסטון אין כלום חוץ מתחת ובעיקר מאמן עם סנטר שמזכיר חור תחת.

          having said that, הקונפרנס אכן פתוח לראשונה מזה מי יודע כמה זמן ואני חושב שחוץ מיוסטון ו(טנסי) לכל קבוצה יש סיכוי אמיתי להגיע לסופרבול. ב-NFC הפערים בין הטופ 2 לשאר עדיין מרגישים לי גדולים מדי, במיוחד לאור יתרון הביתיות של ניו אורלינס.

          הגב
          • אח שלו

            יתרון הביתיות הוא כול הסיפור כולו בפלייאוף הזה, לדעתי. אנדי ריד חבר שלך הפסיד כול משחק חשוב שהם שיחקו בחוץ, פשוט כי ההגנה שלו מזוויעה כמו שכתבת. 0-4. אבל בארוהד יהיה קשה לעצור אותם. בריז וההתקפה של הסיינטס נראו בשלושת המשחקים האחרונים כמו שהם נראים כשמוציאים אותם מהדום. לא משהו. אבל בדום יהיה קשה לעצור אותם.

            הגב
          • יובל

            ליוסטון יש את דשון ווטסון שהוא האנדרו לאק המודרני.

            מה שווטסון עשה במשחק נגד פילי היה פשוט מדהים , היה איזה דאון שלישי שהוא הצליח להתחמק מ-3 מגנים אחד אחרי השני ולשחרר פצצה דאון-פילד. ממליץ לראות את ההיילייט של המשחק הזה. כמובן שאובראיין וההגנה הצליחו להרוס לו בסופו של דבר.

            אבל קו ההתקפה של יוסטון כ"כ גרוע שאפילו קבוצת פאס-ראש גרועה כמו הקולטס שלא הצליחה לייצר סאק אחד נגד ענתיקה כמו איליי עשתה נגדו 12 (!!!) סאקס בשני משחקים ואני מעריך שהפציעה הבלתי-נמנעת תגיע בסופו של דבר ותחסל או כמעט תחסל לו את הקריירה כמו ללאק.

            הגב
            • יובל

              כמובן שזה בדיוק המהלך שגרייזס נתן קישור אליו בסוף הטור...

  • Freddie

    מצוין. ובתחילת הפסקה השנייה - טנסי ואינדי כמובן (ולא טנסי ויוסטון)

    הגב
    • Freddie

      בפסקה השלישית, כמובן. בא לתקן טעות וטועה בעצמי...

      הגב
      • גרייזס

        תוקן, תודה

        הגב
  • מיקיג'

    אחלה סקירות היו ראוי לומר, מהמשובחות שיש, גם מול מה שמוציאים הבלוגים והאתרים הגדולים בארהב. תודות אריאל

    הגב
  • Odel.R

    איזה מחזור היה פשוט נהדר ! כל משחק מהרישמה היה פשוט תענוג צרוף:
    סיינטס-פיטסבורג.
    סיאטל-קנזס.
    פילדלפיה-יוסטון.
    קולטס-ג'יאנטס.
    גרין ביי - ג'טס.
    אריאל תודה על כל הסקירות העונה, מתענג על זה כל שבוע.
    החגיגות והתפיסות בפוסטים היו תוספת ממש נחמדה.

    ואיזה מחזור שבוע הבא הולך להיות!!

    הגב
  • NoOne

    אני מבין שאתה רואה כמוני (עוד לפני תחילת השנה) את הסוף של הקרימינל אנטרפרייז בניו אינגלנד, בקרוב ניתן ירדו שאולה להצטרף לברי בונדס, רוג'ר קלמנס ולאנס ארמסטרונג.

    צודק מאה אחוז לגבי הבזיון במשך שנים של ה AFC east , כל שנה 4-5 נצחונות בלי בעיה וזה מה שתמיד השאיר את הפאטס עם יתרון ביתיות בפלייאוף.
    אבל כל זה נגמר , הפאטס גמורים אחרי שעשו טעות ענקית וויתרו על ג'ימי פורנסטאר.
    מיאמי בדרך לפטר את טננבאום (כמה מפתיע)את המאמן , את הק"ב ולהתחיל הכל מחדש.
    לבילס יש ראנינג בק שמשחק ק"ב וכשהוא עומד בפוקט הוא כמו דיק צ'ייני עם נצרה פתוחה.

    אבל המשיח כבר כאן , סאמי בוי חזר כמו אריה מהפציעה המזויפת, בשלוש המשחקים מאז שחזר הוא קורע רשתות.
    שנה הבאה יחד עם מאמן התקפי חדש(אולי ג'ים הארבו) בחירה רביעית בדראפט, 100 מליון פנויים בתקרת השכר יהיה
    מהפך מהפך מהפךךךךךךךךךךך

    ועוד דבר על הקולטס, הם הפסידו לטוד בולס, צריך לסגור את הקבוצה הזאת ולהעביר אותם לונצואלה

    הגב
    • עידן.

      אפשר רק לקנא בך על האופטימיות שלך ועל האמונה כל פעם מחדש, שהנה הג'טס הולכים לשלוט עם הפרנצייז ק"ב החדש צ'אד פנינגטון/מארק סאנצז/ג'ינו סמית. ועם המאמן החדש והמבריק הרמן אדוארדס/אריק מנג'יאני/רקס ראיין/ טוד בולס.

      וברצינות- דארנולד אומנם הראה כמה דברים יפים השנה, אבל עדיין נתן עונה בינונית מאוד, עם המון סימני שאלה לגבי המשחק שלו. יש שחקנים כמו מאנינג, או לאחרונה גוף, שאחרי עונה ראשונה טסים קדימה, אבל לפעמים מה שאתה רואה זה מה שיש.

      עדיין מוקדם כמובן, אבל לדעתי וממה שראיתי דארנולד לא יהיה ק"ב מהשורה הראשונה בליגה. יש לו בעיה קשה בקריאת המשחק ובקבלת החלטות.

      הגב
      • NoOne

        זה כי כנראה לא ראית את המשחקים האחרונים , שיפור משמעותי , ואתה יודע רוקיס מה לעשות בדרך כלל משפרים את היכולת שלהם אחרי כמה חודשים
        בשלושת המשחקים אחרונים , 6 ט"ד , חטיפה אחת , 65 אחוז השלמה , וכל זה עם אופנסיב ליין על הפנים ומלא פצועים וסקיל פליירס הכי גרועים בליגה ותחת מאמן שמעדיף לעשות פאנט מאשר פורוורד פאס

        הגב
    • Maldini

      הלכנו לישון עם ג'ים הארבו התעוררנו עם מייק מקארתי

      חלמנו בלילות על 100M מתחת לתקרה, יצא לנו קירי לילה עם 50M$ מובטחים ללאביון אני משחק בעמדה הכי נחותה בפוטבול והקבוצה שלי העמידה מספרים התקפיים טובים יותר עם הבקאפ של הבקאפ שלי בל

      לא מאיים, רק מזהיר

      הגב
      • NoOne

        הבעיה שלך שאתה חושב שיש רק ואנס ג'וזף או רק ביל וולש , הכל שחור ולבן.
        אחרי בולס,רקס,מנג'יני,הרם אני אקבל את מייק מקרתי בזרועות פתוחות.
        יש לך פה קבוצה עם הבעלים הכי גרוע בליגה , כל שיפור קטן הוא משמעותי
        ואין לי שום בעיה עם לביון בל , מה עדיף לתת 70 מליון דולר לטרומיין ג'ונסון? שווה לתחת , אין לו מושג.
        זה לא הכסף שלי, זה הכסף של וודי ג'ונסון ואני מעדיף שהוא יבזבז אותו על בל מאשר על עוד איזה כובע שיקנה לאשתו כשהיא היא הולכת לפגוש את הנסיכה מאבו דאבי בארמון בקינגהאם

        הגב
        • NoOne

          וכרגע הקבוצה המזוויעה של אוקלנד מנצחת את הקבוצה המזוויעה של מלדיני מה שיקפיץ את הג'טס לבחירה 2 או 3

          שבשמחה נעשה טרייד עם ג'ון אלווי בשביל הרברט תמורת 750 בחירות דראפט

          הגב
          • פרינס מרסר

            לאפ בי איי צריך להיות תיק על כל אחד מהאנשים שצופים במשחק הזה כרגע מבלי ששמו עליו כסף.

            הגב
            • NoOne

              תשעים אחוז מהאנשים שצופים מנדי נייט פוטבול זה מהמרים שהפסידו ביום ראשון ומנסים להחזיר את הכסף ביום שני

          • Maldini

            אני לא מבין מה כל האלימות הזאת כשאני מנסה לבוא בטוב, רק לפני יומיים ראית מקרוב את ה-QB השני הכי גדול אי פעם אחרי פאטריק מהומס, אם קריירה של דבר כזה הצליחה להתבזבז סמי בוי זה פיצוחים לשבת, יש מצב טוב שעד 2021 הוא הופך לבקאפ של איליי בג'איינטס.

            חבל שאתה לא מבין שמייק מקארתי אחרי טוד בולס זה כמו איידס אחרי סרטן, כמו קונדילומה אחרי עגבת, שיפור קטן ברמת הייסורים והכאבים אבל הסוף הוא אותו סוף ובמקום לנסות למנוע מזה אתה מתנהג כמו ילד בסטריפ קלאב וחבל. הבנו כבר מזמן שאתה נעול על "מאמן התקפי" ובצדק אבל כמו ההתקף זעם שהיה לך לפני שנתיים עם תחנונים שהג'טס יביאו לך את טוד לא היה לי מושג מה אני עושה עם בן רות'לסברגר ובייקר מייפילד היילי כמאמן ראשי תנסה לחשוב עם הראש ולא עם הזין.

            LOL, טרייד אפ של אלוויי, צחוקים איתך על הבוקר, אני מבין שלא שמעת שהמאסטר פלאן זה להחזיר את אבא של קייל שנאהאן מהקבר ולעשות טרייד על החוזה של ג'ו פלאקו, הוא כבר שם את הכפפות של OJ סימפסון הלילה והולך לתת לואנס ג'וזף מחר מתנת חג מולד מוקדמת באיחור אופנתי של שנה, דווקא יכל להיות מצחיק אם זה לא היה קורע מצחוק

            הגב
            • רוני

              כמה מקארתי גרוע באמת? נכון, הוא הוציא מהשחקן הכי טוב בליגה רק סופרבול אחד בעשור, אבל הוא הפסיד לרוב לקבוצות מעולות בפלייאוף - הניינרס של הארבו פעמיים, סיאטל עם הגנה מצויינת, אטלנטה ואריזונה בעונות מטורפות, וההפסד המוזר לאיליי והג׳איינטס שזכו בסוף ( זה אולי ההפסד הכי לא סביר שלו כי גרין ביי היו הכי טובים בליגה בעונה אחרי הסופרבול). זה nfc , קבוצות עם אלכס סמית/מאט שאוב/אנדי דלתון לא מגיעות כל שנה לפלייאוף. וזה עם הנהלה שלא מביאה בכלל שחקנים בפרי אייג׳נסי ועם הרסיברים המהוללים נלסון וקוב שפצועים חצי עונה, כל אחד, כל שנה.
              הוא עשה את הטעויות שלו בהפסדי פלייאוף האלה (בעיקר מול סיאטל כשהם הובילו בהרבה והתפרקו), אבל גם אהוב ליבך אנדי ריד לא ידוע ביכולות ניהול המשחק שלו ועדיין מאמן מצויין. אולי הבעיה העיקרית שלו הייתה שהוא נשאר תקוע עם החבר שלו בתור מתאם הגנה הרבה שנים. אבל הייתי תולה חלק מהכשלון גם על הניהול הכושל שמביא שחקנים רק דרך הדראפט, ואז אחרי ששוברים את הכלים מביא את ג׳ימי גראהם. מצד שני, השמועה אומרת שהוא עזר לרודג׳רס מאוד בהתחלה והוא גם זכה בסופרבול (בניגוד לריד..) ונתן עונה אדירה אחרי זה.
              בקיצור, הוא לא גאון גדול, אבל כנראה לא כזה פח, שזה לא מעט בליגה הזאת. נקווה שיבוא לאריזונה אחרי הבושות שעשו שם השנה..

            • Maldini

              חפרתי פה מספיק על מקארתי לאורך השנים ככה שאין לי כוח להיכנס לזה שוב בפעם המיליארד, במיוחד עכשיו כשהבעיה סוף סוף נפתרה והוא גורש מהעיר בזפת ונוצות שעתיים אחרי המשחק בדיוק כמו שהגיע לו. בקצרה רק כי העזת לחלל קודש כמו שרבים ו(לא) טובים עושים בשבועות האחרונים וזה להזכיר את השם של האימבציל הזה באותה נשימה עם אנדי ריד - אז לא, אפילו לא קרוב. הבעיה האמיתית שבסופו של דבר גם הובילה לקטסטרופה שראינו העונה (שהייתה קיימת כבר ב-2015, אלא שרודג'רס אז היה ב-GOD MODE שהשנה אפילו לא התקרב אליו) היא לא בניהול המשחק הכושל שלו (והוא כושל בזה), לא בניהול השעון האומלל שלו (ואין לו מושג בזה), לא בגלל "חוסר מזל" ו"הפסדים לקבוצות טובות" (מאמנים טובים עם שחקנים טובים אמורים לא להפסיד לקבוצות טובות, זה הערך המוסף שהם מקבלים 10M$ בעונה עבורו, לא כדי לנצח 10 פעמים בעונה את בפאלו ואוקלנד) אלא בגלל הכלום שהוא הביא לשולחן מבחינת X's & O's שכביכול אמור היה להיות האספקט שבו הוא differnce maker מכל הטוד בולסים של הליגה (זה שמה שאנדי ריד שכח בשעתיים האחרונות אחרי שההמבורגר של וונדיז עלה לו מייק מקארתי לא למד או ילמד כל הקריירה). במשך שנים הפלייבוק, המערכים והפלייקול'ס נשארו זהים, לא מתגמשים, עתיקים ותלויים בניסים של שחקן אחד. פחות בתחילת העשור כשהיה מספיק כישרון התקפי של סקיל פליירס כדי לכסות על כך (ג'ורדי וקוב בשיאם, גרג ג'נינגס, ג'רמייקל פינלי), הרבה יותר כשדברים התחילו קצת לסטות מהמסלול בין אם בגלל פציעות, עזיבות או אבולוציה בסיסית של הענף שהלך קדימה בזמן שאפס אחד המשיך לישון בעמידה ולתת לעילוי ששפר עליו מזלו לעבוד איתו להציל לו את התחת משחק אחרי משחק.

              השמועה שאומרת שהוא "עזר", שלא לומר "יצר" את אארון רודג'רס היא עוד אחת מהאגדות האורבניות שעיתונאי חצר מלקקי ביצים אוהבים לפזר כי הם מהמעגל הקרוב שלו. אני לא יכול להפריך את זה, אני רק יכול לתהות למה אף QB שמייק מקארתי הגורו שיוצר תותחי על כמו אארון רודג'רס לא התקדם במילימטר כשהוא עבד תחתיו; אלכס סמית, ברט האנדלי, דשון קייזר, מאט פלין, סקוט טולזין, סיניקה וואלאס ואלוהים יודע את מי עוד שכחתי בדרך. איך זה שכל פעם שאחד מהשחקנים האלה נדרש לשחק אפילו ב-Spot start, שלא לומר על פני רצף של כמה משחקים זו נראתה כמו התקפה בוטום 3 בליגה? איך זה שבשנה היחידה שלו כמתאם התקפי בסן פרנסיסקו לפני שטוד טומפסון חבר שלו נתן לו לזכות בלוטו המספרים של התקפת הניינרס היו הגרועים ביותר בהיסטוריה של הענף עד עצם היום הזה? כל הדברים האלו מקריים?

              לא רק שהוא לא גאון גדול, הוא argubly אחד המאמנים הכי מסוכנים בליגה, אלא שמגיעים כביכול עם פדיגרי ורזומה מנופח למרות שאין להם שום קשר אליו ושימשיכו לקבל משרות עד היום שבו הם יחליטו שזה לא מתאים להם יותר בחיים. אין לי בעיה לחיות ולראות ואני מאחל לכל אוהד שרוצה את היצור הזה כמאמן שלו לקבל אותו רק כדי להיווכח במה מדובר, כי בליגה הזאת עד שאתה לא נכשל בצורה מהדהדת בפעם השלישית והרביעית האסימון לא מצליח ליפול. זו אחת הסיבות שאוהדי פיטסבורג כל הזמן טוענים שבגללן מייק טומלין עדיף. כי "יש בליגה הזאת מלא זבל ויכול להיות יותר גרוע". צודקים. אז תתפשרו על בינוניות. ואז כשההול אוף פיימר שלכם יפרוש ולא תשיגו משהו שמתקרב לציפורן בקמיצה שלו ב-20 שנה לאחר מכן תתרפקו על כל ההפסדים לקבוצות טובות בפלייאוף ותגידו שזה לא היה כזה נורא.

        • מיקיג'

          אין איזה אוצרות גדולים פנויים בשוק השנה ואני לא בטוח שבל הוא אוצר כזה גדול גם. הוא גם לא יבוא אלינו אז זה לא ממש משנה. והליין של סם לא כל כך נוראי.

          הגב
          • Maldini

            הוא יבוא למי שתשלם הכי הרבה אחרי ההולדאאוט הפאתטי והמביך שהוא עשה והג'טס כאחת הקבוצות עם הכי הרבה קאפ ספייס וההיסטוריה המטומטמת היא כמובן אחת החשודות המיידיות. ובניגוד לשטויות של NoOne אין פה קשר לדאגה לכסף של וודי ג'ונסון, כל בעלים ב-NFL צריך להגיע לסף ה-90% מהתקרה תוך ארבע שנים, הכסף הזה ייצא, השאלה אם הוא ייצא על עמדת פרימיום או על העמדה הכי נחותה בענף.

            סמי בוי צריך מאמן התקפי נורמלי, רצוי מהעץ של אנדירידביתספרלאימוןפוטבולבעמ, 2-3 ליינמנים (זאת הבעיה האמיתית אבל המזל הוא שדארנולד הוא לא סוג ה-QB שחייב טופ פרוטקשן ומסוגל גם לאלתר מחוץ לפוקט ולזרוק תוך כדי תנועה. הוא רק צריך חולייה שלא תהיה בוטום 5 בליגה) וסקיל פליירס ראויים למאכל אדם. כל השאר כבר יסתדר מעצמו.

            הגב
            • NoOne

              לזה בדיוק התכוונתי , הכסף הזה יצא
              למי הוא יצא? כל האפשרויות הן גרועות , חוליו ג'ונס ואנטוניו בראון לא פנויים
              אני מעדיף לבזבז את הכסף על בל לשלמרות השטויות שכתבת עליו הוא סקיל פלייר מצוין כי הוא תופס הרבה מאד כדורים , הוא חצי ר"ב חצי רסיבר
              עדיף מלשלם על גולדן טייט

            • Maldini

              אני לא כתבתי על לאביון בל כלום, רק שהוא משחק בעמדה הכי נחותה בענף. זאת עובדה. הקבוצה שאיבדה אותו העונה didnt skip a beat מבחינה התקפית בלעדיו. זאת גם עובדה. כל קבוצה שמשקיעה בחירת דראפט גבוהה ו/או משלמת עבורה TOP $$$ עושה לעצמה נזק. הראמס איבדו השבוע את גרלי והחתימו רץ שהיה חודשיים בלי קבוצה ותוך 3 ימים בקבוצה הוא עשה 170 יארד ב-20 נגיעות. קנזס איבדו את קארים האנט ומאז קיבלו מהרצים שלהם ממוצע של 111 יארד ו1.5 TD למשחק. לדנבר יש UDFA שגר עדיין בבית של ההורים שלו ושבר שיאי רוקי.

              אתה רוצה להשקיע בעמדה כזאת טופ $$$ על שחקן בן 27 עם קילומטראז' של 900 נגיעות, אחרי קרע ACL ומרחק בדיקת סמים כושלת מהשעייה ארוכה? אין שום בעיה, אחר כך אל תתפלא למה הקבוצה שלך ממשיכה להיות הבדיחה שהיא. בדיוק בגלל שטויות כאלה.

            • NoOne

              אתה לא מבין , אני לא רוצה כלום מבל , בניגוד לך אני חושב שהסיבה העיקרית שהסטילרס לא יהיו בפלייאוף זה כי הם חסרים את התפיסות שלו מהבק פילד.

              אני שואל אותך שאלה , למי ילך הכסף? ראית את הפרי אייג'נט בצד ההתקפי? חבורת הזבל

            • Maldini

              אז המחשבה שלך לא נכונה כי יש עובדות בשטח - הסטילרז עשו העונה יותר נק' למשחק ויותר נק' בממוצע לדרייב בלעדיו מאשר איתו, בכל עונה מאז שהוא היה שם. הם יחמיצו את הפלייאוף בגלל שהם איבדו יתרונות של 700 נקודות מול דנבר וסן דייגו ואוקלנד, לא כי הם לא קיבלו מספיק תפוקה מעמדת הראנינג בק. שבוע שעבר ג'יילן סמואלס AKA הבקאפ של הבקאפ, hybrid שמעולם לא נשא את הכדור יותר מ-13 פעמים בקריירה המקצוענית/קולג'/הייסקול שלו עשה מול הפאטס 170 יארד ב-21 נגיעות. רצים איכותיים גדלים על העצים ואפשר למצוא אותם מכל המינים, גדלים וצבעים. רק תבחר.

              למי יילך הכסף? לכל עמדת פרימיום שקיימת - OL, DL, CB. אפילו על הבינוניים שמהם, כי זה שווי השוק היום. ואם לא עליהם אז WR, ILB, S. סורקים את כל העמדות ומגיעים לראנינג בק שנייה לפני הקיקר והפאנטר. עניין פעוט שנקרא positional value. אתה צריך לצאת מהקונספט של "כל דבר יהיה יותר טוב ממה שיש עכשיו" כי זאת מחשבה של קבוצות קטנות ומה שמוביל אותן תמיד להסתובב סביב עצמן.

            • אח שלו

              מאלדיני, אתה לוקח את הטיעון שלך קצת יותר מדי רחוק. נו וואן אומר לך, בצדק, שאצל בל התרומה היא לא (רק) בתור ראנינג בק, אלא בתור רסיבר. הוא רסיבר מס' 2 איכותי מאוד בליגה הזו. שזה positional value גדול יותר מראנינג בק. וגם: הסטטיסטיקות שלך מטעות. כשהפאטס משחקים נגד הסטילרס בלי בל, הם משחקים עם 6 DB על המגרש. זאת אומרת, הם יכולים להקדיש את כול התחמושת שלהם על לעצור את ג'וג'ו ובראון. אם הסטילרס היו עולים עם בל, הפאטס היו צריכים להקדיש יותר שחקנים לפרונטליין.
              [למען הסר ספק: בחיים לא הייתי נותן לבל את החוזה שהוא רוצה. אני מסכים עם מה שאמרת על תעדוף עמדות אחרות. אבל עדיין, לא צריך להגזים. הסטילרס היו במצב טוב יותר העונה לו בל היה משחק]

            • Maldini

              אתה מכיר בכלל את ג'יילן סמואלס? הבן אדם HYBRID ושיחק טייט אנד וסוג של תופס מהבקפילד כל הקריירה שלו. מאז שהוא שיחק פוטבול בהיי סקול הוא לא נשא את הכדור יותר מ-13 פעמים. אם יש שחקן שהסקיל סט של ל'אביון בל תואם אותו מבחינת יכולת תפיסה זה הוא, אפילו יותר מקונור. והסטילרז אכן ניצלו אותו ככזה בפעמיים שבידדו אותו מחוץ למספרים על ליינבקר, בדיוק כמו שהם עושים עם בל, ולא באיזה סקרין מסריח. אם כבר אז הנחיתות שלו כ-pure runner מבל הייתה צריכה לבוא לידי ביטוי, והיא לא.

              אף אחד לא בעמדה לדעת אם הסטילרז היו במצב טוב יותר העונה אם בל היה משחק. כולנו בעמדה להסתכל על המספרים. ממוצע גבוה יותר של נקודות למשחק, ממוצע יותר של נקודות לדרייב. לא משנה שעברה, לא מלפני שנתיים, לא מלפני שלוש שנים - מכל עונה שבה בל שיחק בפיטסבורג. אני לא ממציא את המספרים האלה.

              רץ עם יכולת תפיסה הוא בקצת יותר טוב מרץ בלי יכולת תפיסה. הבדל זניח. לא כזה שמצדיק בחירת סיבוב ראשון, לא כזה שמצדיק 14-15 מיליון פר עונה. וזה רק בהנחה שכולנו מדברים על עולם ורוד של 16+ משחקים וכו' ומתעלמים מהעובדה שמדובר בעמדה בעלת ה-injury rate הגבוה ביותר בענף הנאצי הזה.

            • NoOne

              קבוצות מתכננות הגנה מיוחדת כדי לשמור על בל ואז זה פותח עוד יותר את המשחק לבראון ושוסטר , המספרים של קונור וסמואלס הם כאלה כי אף הגנה לא שמה עליהם דגש ומעדיפה לחיות עם זה ולעשות דאבל טים על בראון , בל משיג את המספרים האלה למרות שהוא מושך עוד שחקן ומאפשר לבראון הרבה יותר אפשרויות של אחד על אחד

            • Maldini

              נגיד שהכל נכון, איך זה לא משנה את השורה התחתונה - ממוצע נקודות פר משחק וממוצע נקודות פר דרייב יותר טוב בלי בל מאשר עם בל? סאמפל סייז של 16 משחקים tאחרי שבוע הבא, עם שני בקאפ'ס שנאלצו לפתוח משחקים. זה קסם מהשמיים?

              אני לא טוען שבל אפס מאופס (הוא תותח), אני גם לא טוען שקונור וסמואלס יותר טובים ממנו (הם לא), כל מה שאני אומר זה שבמקרה הכי גרוע הדרופ אוף בתפוקה ההתקפית לא מצדיק את פערי השכר וההשקעה בדראפט, ובמקרה הספציפי הזה - אין אפילו דרופ אוף אלא פאקינג שיפור.

              פיטסבורג סטילרז מאז 2015 עם בל: 23.9 נק' למשחק, 369 יארד למשחק, 255.8 יארד מסירה למשחק, 40.8 3rd down conversions ו-52% RZ TD RATE

              בלי בל: 29 נק' למשחק, 413.3 יארד למשחק, 316.1 יארד מסירה למשחק, 43.8% 3rd down conversion ו-68.1% RZ TD RATE

              אלה המספרים. תתווכחו איתם, לא איתי.

            • גרייזס

              בראון תפס השנה 1300 יארד ו-15 ט"ד, עם עוד משחק לשחק. נכון שזה לא ה-1500 יארד של שנה שעברה אבל זה בערך כמו המספר לפני שנתיים (ובכלל - 1500 יארד זה מספר שלא קל לתחזק). לא יודע כמה התיאוריה הזאת עומדת במבחן המציאות. אני עם מאלדיני פה - הג'טס (וכל קבוצה במצב הזה) לא צריכה לזרוק את הכסף על סקיל פוזישן, בטח לא על ראנינג בק, אלא לעשות כמו הקולטס ולחזק את הקווים. כל השאר יבוא משם. בל זה סתם לזרוק כסף

            • NoOne

              קודם כל לפי הנתונים שלך הם עברו למסור הרבה יותר כי אין להם את בל.
              דבר שני המספרים האלה לא שווים כלום בלי ניתוח עמוק יותר נגד איזה הגנות מסירה או ריצה הם שיחקו , האם הם שיחקו נגד קבוצה התקפית שדורש הרבה יותר מסירות ועוד הרבה משתנים

            • Maldini

              אלה נתונים על פני 3 שנים שמתבססים על 54 משחקים. 33 משחקים עם בל, 21 בלעדיו. (אגב בגלל שאני לא מאמין בניכוס מאזן W-L לשחקנים ספציפיים לא ציינתי אבל אם זה חשוב - 23-10 עם(69.7%), 14-6-1 בלי בל (69%). נראה לי שבסאמפל סייז כזה הם פגשו הגנות מסירה וריצה והתקפות מסירות וריצה מכל הסוגים. אבל אתה יכול למות על הגבעה הזו אם בא לך.

            • NoOne

              שוב אני אומר על מי תבזבז את הכסף שחייבים להוציא?
              כאשר יש לך ק"ב צעיר אתה צריך סקיל פוזישן(ר"ב זה עדיין סקיל פוזישן) ואתה צריך OL
              מצידי שיביאו את קארים האנט

            • Maldini

              אתה חייב לשרוף את כל ה-100M$ העונה? לא.

              תתכנן שנים קדימה, תחסוך כסף להארכות חוזה של סמי/ליאו/ג'מאל, תתפלל שייפול לך מהשמיים שוב איזה ג'ון גרודן שיסכים לשלוח עילוי כמו קאליל שכמעט הנחתתם ושאשכרה יהיה שווה את הכסף, תעשה שמיניות באוויר ותסרוק כל אופציה שקיימת לפני שתזרוק TOP $$$ על ראנינג בק. זה הפיתרון.

              אתה לא צריך את קארים האנט ובטח שלא את לאביון בל, בטוח שיהיו בדראפט לפחות 8-10 אופציות איכותיות, ולא חייב טוד גרלי ג'וניור שיהיה three down back כי זו חיה נכחדת, יותר קל לכוון לצמדים כמו מארלון מאק ונאהים ,היינס/ג'ו מיקסון וג'יו ברנארד, /רוייס פרימן ופיליפ לינדזי. רק צריך לעשות סקאוטינג נורמלי.

              כולם תמיד אומרים שאירגונים חכמים צריכים לבחור QB בדראפט כל שנה עד שהם פוגעים ואפילו אחרי שהם פוגעים במטרה לשדוד קבוצות בטריידים, אותו דבר ראנינג בק. גם לא מצריך השקעה כבדה, גם בעל אחוזי פגיעה גבוהים יותר וגם חוסך כסף. ברוכים הבאים ל-2019.

            • מיקי ג'

              זו טעות קלאסית השוואה למספרים של פיטסבורג. נניח שבן והסטילרז יכולים להסתדר בלי בל ושההיעדרות שלו לא פגעה בהם - זה לא אומר שום דבר על המשמעות הפוטניאלית שלו לג'טס. סם עוד לא מבושל, אין מה להשוות אותו לבן והוא חייב כמה שיותר תמיכה, די ברור ששחקן כמו בל יכול לעזור לו הרבה יותר מאשר הוא עוזר לבן.

    • אח שלו

      נו וואן כפרה, במשפט אחד הוכחת למה הטיעון של "הפאטס חזקים רק בגלל שהאי.אפ.סי איסט חלש" לא מחזיק מים. "4-5 ניצחונות בשנה". בדיוק! זאת באמת הסטטיסטיקה. בערך 75% ניצחונות. ופה מגיע השוס: זה אחוז הניצחונות של הפאטס נגד כול יתר הליגה! תבחר כול 3 קבוצות שאתה רוצה, תן להם לשחק נגד הפאטס 6 משחקים בעונה לאורך שני העשורים האחרונים. הפאטס לוקחים 4-5 משחקים. הם לא מנצחים את הבית שלהם באחוז גבוה יותר. למעשה, אפילו בפאקינג פלייאוף אחוז הניצחונות שלהם דומה! וזה כשאין להם את המשחקי-בוא-ננפח-רקורד-ניצחונות-פלייאוף-לפלאקו-ומארק-סאנצ'ז של הוויילד קארד. זאת אומרת, כשהם נפגשים כול פעם עם אחת מתוך שמונה הקבוצות הטובות בליגה, הם מנצחים 70% מהמשחקים.
      עזוב, עדיף לחזור לטיעון של "לא שורקים נגדם אף פעם הולדינג".

      הגב
      • NoOne

        הניתוח שלך מטעה כי אתה מבסס אותו על כל הליגה אבל הם משחקים משחק אחד בלבד ולא שניים בשנה מסוימת נגד כל הליגה ואז גם צריך לראות בשנה מסוימת נגד מי הם שיחקו בבית ובחוץ(אם למשל המשחק נגד קנזס היה בחוץ הם היו מפסידים) אבל אם שנה אחרי שנה הפאטס היו צריכים לשחק בבית עם פיטסבורג,סינסי והרייבנס הם לא היו משיגים 4-5 נצחונות בשנה באופן קבוע , אותו דבר זה היה בית של דנבר,צ'ארג'רס וקנזס.
        דיברתי על הסיבה שיש להם כל שנה יתרון ביתיות , תהפוך את 4-5 נצחונת ל 3 נצחונות וכל שנה שניה הם משחקים בווילד קארד ואין להם יתרון ביתיות עד הסוף

        הגב
        • גרייזס

          נו, את המשחק מול קנזס סיטי בחוץ היו מפסידים אבל כל אחד מהמשחקים שהם הפסידו בחוץ (דטרויט, טנסי, ג'קסונוויל, מיאמי, פיטסבורג) - הם היו מנצחים בבית. הטיעון הזה לא מחזיק מים, הפטס מנצחים 3/4 מהמשחקים שלהם כל שנה, בית חלש או לא. השנה הוא בהחלט חלש מהרגיל וזה עזר להם, אין ספק. אבל כמו שמלדיני אומר - הם עדיין אחת מהקבוצות הטובות ב-AFC

          הגב
          • NoOne

            אתה לוקח שנה אחת ומשליך על כל השאר
            נניח בעשרת המשחקים האחרונים נגד באפלו,ג'טס ומיאמי הם 8-2 נגד כל קבוצה,נשמע הגיוני
            אם אתה חושב שהיה להם 8-2 נגד כל קבוצה בכל בית אחר אתה חולם.
            באפלו היו בפלייאוף פעם אחת ב 20 שנה
            מיאמי ניצחו משחק פלייאוף פעם אחרונה לפני 20 שנה
            הג'טס 8 שנים רצוף לא בפלייאוף
            אין שום בית עלוב כזה בליגה

            הגב
            • גרייזס

              הם מנצחים בממוצע 12 משחקים בשנה. תוריד מאזן 5-1 כזה נגד הבית שלהם (תמיד מפסידים במיאמי הרי) ואתה מקבל מאזן ממוצע של 7-3. זה לא כזה רחוק ממה שאתה אומר.

            • NoOne

              אני טוען שאם היה להם בית אחר הם לא היו מנצחים 12 משחקים ממוצע כי הם היו 3-3 בבית והמאזן שלהם נגד שאר הליגה היה נשאר אותו דבר נניח , היית רואה יותר 11-5 ו 10-6
              ואז לא היו להם יתרון ביתיות כל שנה
              היה להם גם הרבה יותר תחרות בבית והם לא היו מסיימים את שני המשחקים של השנה עם קבוצות שאין להם על מה לשחק

            • גרייזס

              זה טיעון מעגלי שאין לו כלום על מה להסתמך. המאזן שלהם נגד בתי הצפון ודרום בתקופת בריידי הוא לא פחות טוב מאשר נגד בית המזרח. נגד בית המערב טיפה פחות טוב אבל אני חושב שפה יש אפקט של הגובה בדנבר שמשפיע קצת על המאזן הזה. אין שום סיבה שהם יהיו 3-3 מול בית אחר. זה טיעון חסר ערך. הם קבוצה של 70-75% ניצחונות נגד כולם

            • NoOne

              אי אפשר להסתמך על כלום כי הכל בתיאוריה.
              מה שאני יודע שלפחות ב 7-8 השנים האחרונות מיאמי,באפלו והג'טס היו מדורגות בבוטום 5 של כל דירוג קבוצות.
              אין שום בית עם 3 קבוצות כאלה גרועות
              ההגיון אומר שעם קבוצות יותר חזקות מהזבל המזוקק הזה היו לפאטס יותר הפסדים בבית

      • עמי ג

        אבל דווקא כן שורקים להם.
        זה מה שהרג להם את המשחק מול הסטילרס, שאפילו בו הם היו מרחק נגיעה מלהגיע להארכה.
        הפטס חזקים בגלל שהם יודעים להוציא נצחונות בכוח גם במשחקים די בינויים/גרועים. כך ניצחו השנה את הבילס פעמיים, את שיקגו, את יוסטון, את הג'טס, ואפילו את מינסוטה. למעט המשחק הנהדר מול הצ'יפס הם לא הבריקו בשום משחק. ועדיין, רוב הנצחונות שלהם היו בפער די משכנע של 7 נקודות ומעלה. לא נזקקו כמעט אף פעם למהפך של הרגע האחרון.
        זו אכן קבוצה בינונית במונחים של הפטס ובאמת הדבר המדהים הוא שאם לא המהלך האחרון המשוגע במיאמי הם היו מרחק נגיעה מיתרון ביתיות לכל הפלייאוף.

        הגב
        • אח שלו

          עמי -
          הסיפור על ההולדינג היה בדיחה פנימית. נו-וואן מביא פה קריזות כאלה מדי כמה שבועות, אבל המספרים מראים שלפאטס לא שורקים פחות הולדינג מהאחרים.

          לגבי ה"נצחונות במשחקים בינוניים" - המשחק מול מינסוטה יותר מרשים מהמשחק שלהם מול הצ'יפס. לוייקינגס יש הגנה בת זונה. מאז שהם התייצבו וקיבלו את גריפין בחזרה, ב-9 המשחקים האחרונים אף אחד לא הצליח למסור נגדם למעלה מ-200 יארד. חוץ מהפאטס.

          הגב
      • חגי

        שמעתי כבר את הטיעון הזה של האחוז ניצחונות בפלייאוף, בדרך כלל מוצמד גם להישג ה"מדהים" של רצף ההגעות לגמר הAFC והאמת היא שאני מסרב לקחת חלק בהרבה מההייפ הזה; היתה עונה שכל מה שהפאטס היו צריכים לעשות כדי להגיע לשם זה לנצח את טים טיבו, בעונה אחרת הספיק להם ניצחון על פאקינג ברוק אוסווילר (!!!). בתכלס ב10 השנים האחרונות הקבוצה היחידה הבאמת טובה (ואני מתכוון playoff good, לא regular season good) שהם פגשו בדויוז'יונל היו הרייבנס והם ניצחו אותם ממש בשיניים אחרי ששלפו מהשרוול כמה מהלכים גדולים ,לא צפויים ויש שיאמרו אפילו מפוקפקים..
        ברור לי שזה מגוחכך להלין על משהו שבכלל לא נמצא בשליטתם, אתה יכול לנצח רק את מי שמשחק מולך, זה היופי בNFL והפאטס הם ממש לא היחידים שנהנו מ"הגרלה נוחה" לאורך השנים. אבל, הם כן נהנים מהעובדה שהם יכולים לסמן V על הבית שלהם ועל משחק פלייאוף ביתי אחד לפחות עוד לפני שהעונה התחילה, וזה יתרון גדול שיש להם כמעט על כל מועמדת אחרת באותה תקופה. ובאותו עניין, אני מסכים שטיעון הבית החלש הוא מעגלי, ואי אפשר באמת לדעת מה בא קודם, הבית החלש או הקבוצה הדומיננטית ששולטת בו - הבחירה שלי בהקשר הזה היא לוותר על הסטטיסטיקות וללכת לפי ה eye test. מתי בפעם האחרונה באפלו, מיאמי הוא הג'טס נראו כמו קבוצות חזקות שנראו כאילו הן מסוגלות לעשות משהו? לאיים על מישהו? כבר 20 שנה שהן נמצאות במצב ביניים, purgatory כזה אם תרצה. אין מאמן יש מאמן, אין קיובי יש קיובי. איך הנוכחות של הפאטס באותו בבית משפיעה על זה שהג'טס והבילס כבר עשור לא מצליחות למצוא קיובי ראוי ? הפאטס רק יכולים להגיד תודה ולקחת את הניצחונות. לשם השוואה, גם הקולטס בעידן מאנינג היו מאוד דומיננטיים, וגם שם הבית לא היה חזק במיוחד ואפשר לקולטס "לזלול" נצחונות כמעט כל שנה מול ה AFC SOUTH. אבל שם לפחות היו כמה הבלחות פה ושם, לטנסי של ג'ף פישר כמה עונות שהם היו מהקבוצות הבכירות בחטיבה, לג'אגס הייתה ריצה של איזה כמה עונות בתור קבוצה חזקה. אני פשוט לא רואה את זה מה AFC EAST, זה נראה כמו כאילו הקבוצות בבית הזה כל כך מיואשות שהן מוותרת על העונה מראש.

        הגב
        • אח שלו

          חגי, הטיעון שלך כולו בעייתי. וניתן להפרכה בקלות.

          בוא נתחיל מהמספרים: היתרון של הפאטס הוא הבית שלהם, אתה אומר. יש שתי דרכים סופר פשוטות להפריך את זה:
          (1) הפאטס מנצחים את הקבוצות מחוץ לבית שלהם (שוב: מחוץ לבית!) באותו אחוז. 75%. שזה הרבה הרבה יותר מכול קבוצה אחרת בתקופה הזאת. בפער עצום. אז איך בפאקינג הל זה קשור להגרלה או לבית.
          (2) הקבוצות האחרות בבית של הפאטס, מנצחות את יתר הליגה באחוז של 46%. אם היה כול כך קל לקרקס אותן, הליגה הייתה משיגה אחוזים טובים יותר בהרבה מולן. למעשה, אם אתה מוריד את הקבוצה הטובה ביותר בכול בית כול שנה, אחוז של 46% הוא הטוב ביותר בליגה.

          אבל, המספרים לא משכנעים אותך, ואתה עובר למבחן העין. שמטעה אותך אחושרמוטה. אתה קורא לרצף ההגעות לגמר החטיבה "מדהים" בגרשיים. כשקבוצה אחרת תתקרב לחצי מההשג הזה, תתקשר אלי ואקנה לך כרטיס לסופרבול על חשבוני.
          הטיעון שלך הוא שהם בסך הכול היו צריכים לנצח את טים טיבו. אותו טים טיבו שהעיף את הסטילרס לפני שהוא הגיע לפוקסבורו (ברור שלא טיבו העיף אותם, אלא ההגנה החיה רעה של דנבר. שהפאטס שמו 50 נקודות על הראש שלה). או שהם בסך הכול היו צריכים להעיף את אנדרו לאק והקולטס. שבמשחק לפני זה העיפו את מאנינג הגדול ודנבר לפני שהגיעו לפוקסובורו. או שהם בסך הכול היו צריכים להעיף את מושא הפנטזיות המיניות של מאלדיני אנדי ריד והצ'יפס. וכולי. ברור שאף אחת מהקבוצות האלה שהפאטס העיפו לא הייתה מושלמת. אבל עובדה שכול הקבוצות הגדולות האחרות נופלות מולן. כי ככה זה פוטבול. הקבוצות האלה, בהגדרה, הן מה-8 הטובות ביותר בליגה. ההישג של הפאטס הוא שהם: (1) תמיד משיגים 75% ניצחונות כדי לארח את הקבוצות האלה בבית. (2) אף פעם לא נופלים מול הקבוצות האלה, בניגוד לכול יתר הקבוצות ה"גדולות" בליגה.

          הגב
          • חגי

            האמת היא שאני לא מת על הוויכוחים האלה, כי הם תמיד גורמים לי להשמע כמו פאטס הייטר ואני ממש לא כזה. אין מאמן שאני יותר מעריך מבליצ'ק ואני ממש לא חולק על העבודה המוגמרת שהפטריוטס הם הקבוצה הטובה בליגה לאורך פרק הזמן שהוא עידן בליצ'ק את בריידי. אבל מה לעשות שמישהו צריך לשחק את ה devil's advocate ולהוריד קצת את האוהדים שלהם, ולמשימה זו תמיד אתנדב בשמחה (אולי זה בעצם הופך אותי להייטר?)
            1. לגבי ה AFC EAST, מספרים זה טוב ויפה, אבל כמו כל דבר בליגה הזאת הם מושפעים ממדגם קטן (יחסית) שיכול לגרום להטיה של התוצאות. לדוגמא, מספיק קבוצה אחת כמו הבראונס של השנים האחרונות, שמנצחת 3 משחקים ב3 שנים, בשביל לגרור למטה את אחוז הניצחונות של כל הבית, ואם הייתי צריך להגדיר את ה AFC EAST בצורה הכי מדוייקת בעיניי הייתי אומר שהמאפיין שלו הוא לאו דווקא שהקבוצות בו הן נמושות, אלא הבינוניות הנצחית שבה הן תקועות. הדולפינס והבילס מסיימות כל עונה כבר איזה 10 שנים בין המאזנים 6-10 ל 9-7, זה פשוט ההגדרה המילונית של בינוניות. הנארטיב המזויף שמנסים לקדם כאן, כאילו מדובר למעשה בבית חזק ואף על פי כן הפאטס עולים כל שנה לפלייאוף, ולהציג את זה כאיזה הישג מדהים, פשוט לא מחזיק מים ומתפרק עוד יותר ככל שמתעמקים ובוחנים כל אחת מקבוצות הבית באופן פרטני לארוך התקופה. אתה יכול לעשות שמיניות באוויר ולנסות לשכנע אותי שהג'טס הדולפינס והבילס הן בעצם קבוצות מצויינות ואילולי הפאטס היה מדובר בקבוצות שמתחרות על הסופרבול באופן קבוע, בסופו של דבר הנארטיב השולט בקרב רוב אוהדי ומסקרי הNFL הוא דווקא זה שמבוסס על מבחן העין, פשוט כי כבר כמעט 20 שנים לא צמח שם שום דבר חוץ מהפאטס וזה מה שהעין רואה. אני לא מבין למה זה שהפטריוטס טובים והבית שלהם חלש אלו דברים שבהכרח סותרים ולא יכולים להתקיים ביחד. הפאטס טובים מול כולם? מנצחים את רוב הקבוצות? סבבה. זה לא אומר שהם לא מרוויחים מבית חלש באופן עקבי. ובמיוחד מזה שאף אחת מהקבוצות האחרות לא מצליחה לפרוץ את תקרת הזכוכית ולאתגר אותם על הכתר. לצורך העניין אחזור להשוואה מהפוסט הקודם שלי -במשך עידן השליטה של הקולטס ומאנינג ב AFC SOUTH היו פעמיים בהם הם הפסידו את הדיויז'ן לטיטאנס, בשני המקרים המאזן של הקולטס באותן עונות היה 12-4. כלומר, אין בהכרח סתירה בין מאזן טוב ותחרות בתוך הבית, וזה אפילו מתבקש שלאורך פרק זמן כל כך ארוך מישהי מהקבוצות תרים את הכפפה ותיתן לפאטס a run for their money, מה שלא קרה בAFC EAST במשך הרבה מאוד שנים וזה סופו של דבר מה שנצרב בתודעה הקולקטיבית.
            (שאלת בונוס; מי הQB הטוב ביותר שצמח ב AFC EAST ב20 השנים האחרונות, חוץ מבריידי)?
            2. הברונקוס של של טיבו הייתה קבוצה גרועה, גם בהגנה וגם בהתקפה, שהייתה זקוקה לשורה של ניסים, נפלאות ונצחונות מהתחת של ישו כדי להתפלק לפלייאוף עם מאזן 8-8 ואז השיגה את אחד מנצחונות הפלייאוף הפוקסיונרים בהיסטוריה (כמובן אצלם בבית). לקבל אותם בשלב הדויז'יונל הייתה אחת מההגרלות הקלות בהיסטוריה ולעולם לא תצליח לשכנע אותי אחרת. דווקא הטקסנס של 2016 היו קבוצה מצויינת עם הגנת ברזל שיכלה לעשות הרבה יותר רעש אם רק הייתה מקבלת QB PLAY נורמאלי.
            כן, הקולטס של 13-14 היו קבוצה גרועה ופגומה ואתה מוזמן לשאול את האוהדים שלהם עד היום מה הם חושבים על צ'אק פאגאנו. הנצחון שלהם ב2014 על דנבר היה הסממן הראשון לנפילה החדה ביכולת של מאנינג, שהיה חלש מאוד, והיווה זרז משמעותי לשינוי החד שהקבוצה עברה בשנה שאחרי.
            בניגוד לפגאנו והקולטס הצ'יפס דווקא היו אחת הקבוצות שנתנו את הפייט הכי רציני, שיחקו מאוד צמוד והגיעו למרחק dropped pick six של בריידי בדקות האחרונות מלהשוות.
            בסופו של יום, כשהפאטס משחקים מול יריבה ראויה בפלייאוף הם בדיוק כמו כל קבוצה אחרת win some lose some

            הגב
            • אח שלו

              כפרה, עכשיו כבר עברת לשלב הטיעוני איש קש. אף אחד שאני מכיר לא טען מעולם שהג'טס, הבילס או הדולפינס הן קבוצות מאוד חזקות (הטענה הייתה שהן לא יותר חלשות מיתר הקבוצות הבינוניות בבתים אחרים). אף אחד לא טען שהעליה של הפאטס לפלייאוף היא השג מדהים (הטענה הייתה שההגעה לגמר החטיבה (!) כול כך הרבה שנים ברצף היא השג מדהים). אף אחד מאוהדי פאטס שאני מכיר לא מעלה את הטיעונים מסוג הדיון כאן מיוזמתו אף פעם. הסיפור הוא תמיד בא כתגובה לנרטיב הדבילי שאנשים מספרים לעצמם (למרות שהוא מופרך בקלות - בקלות - על-ידי מספרים) שהפאטס כול כך מוצלחים רק כי הבית שלהם חלש.
              ועכשיו, אחרי שניקינו את העשן, לעניין:

              1. אתה צודק במאה אחוז שהקבוצות בבית של הפאטס כמעט אף פעם אינן חלשות, אבל גם לא באמת חזקות. הן בינוניות. מה שמאפיין אותן זו השקעה חסרת תקדים בליגה בהגנה. בבחינת דרפט קפיטל ופרי אייג'נסי. אבל, כמו שאתה אומר, מה שמאפיין אותן עוד זה שהן אף פעם לא פגעו בק"ב. הן פגעו הרבה בפאס ראשרים או קורנרבקים אבל אף פעם לא בק"ב. וזה משאיר אותן בבינוניות. וזה גם אומר שלא יהיה קל לנצח אותן. ושהן ינצחו הרבה קבוצות מחוץ לבית. אבל לא יוכלו להתמודד עם קצב הניצחונות של קבוצה עם ק"ב על לאורך זמן. עד כאן אני מסכים. איך זה מסתדר עם הטיעון המקורי, לפיו רצף ההגעה של הפאטס לגמר החטיבה נשען על בית חלש? בית חלש זה מה שהיה לקולטס והחזיק, לדוגמה, את פגאנו בחיים במשך כול כך הרבה שנים. בית שאתה מנצח אותו 6:0, ועושה 5:5 ביתר הלוז שלך מחוץ לבית. הפאטס עושים באופן מסורתי 5:1 בתוך הבית, ואז 8:2 מחוץ לבית או משהו כזה. הם זוכים בביי לא בגלל הבית שלהם, אלא בגלל שהם טובים בלי קשר לבתוך הבית או מחוץ לבית.

              2. הטיעון לפיו "כשהפאטס פוגשים קבוצה ראויה בפלייאוף הם בדיוק כמו כול קבוצה אחרת", הוא הטיעון הכי שגוי שנאמר פה בתולדות הדיונים של גרייזס. והיו כאלה. אין מספיק מקום על השרתים של האינטרנט כדי להרחיב כמה זה שגוי. תבדוק לבד את הנתונים של הפאטס (והסטטיסטיקות של בריידי) כשהם משחקים נגד ההגנה מס' 1 בליגה, כשהם משחקים נגד קבוצות פלייאוף בזמן העונה הרגילה, וכשהם משחקים נגד "קבוצות ראויות" בפלייאוף. אם הטיעון שלך מתבסס על זה שהם לפעמים מפסידים בפלייאוף, אתה צודק. אבל שים לב, נשמה: הם מפסידים בפלייאוף פחות מיתר הקבוצות האחרות. פחות. לא אותו דבר. פחות.

            • חגי

              1. ההבדל בין הקבוצות הבינוניות של ה AFC EAST והקבוצות הבינוניות בשאר הליגה היא שבבתים אחרים הקבוצות האלה מראות לפעמים מגמת שיפור, מגיעות לפלייאוף, יש תחלופה, תחרותיות. נראה שכל הקבוצות בבית הזה תקועות בלולאת זמן ולא מתקדמות לשום מקום, שנה אחרי שנה. אתה יכול לבחור לייחס את הכל לדומיננטיות של הפאטס ואתה יכול שלא, ולהציג את זה כאילו מדובר בבית שהוא איזה עילוי הגנתי זה פשוט לחטוא לאמת. הדבר היחיד שקרוב להגנה איכותית באמת בבית הזה ב10 השנים האחרונות היו הג'טס של רקס ריאן. כמובן, הפאטס לא אשמים שהם חולקים את הבית עם שלושה ארגוני פוטבול כושלים, אבל אם אתה בוחר להסתכל עליהם כשושלת רציפה לארוך כל תקופת בליצ'ק, אתה חייב להסתכל גם על היריבות שלהם לאורך אותו פרק זמן, ועם כל הכבוד, הופעה אחת בפלייאוף במשך קרוב ל20 שנה זו תוצאה פשוט עלובה.
              2. הטענה המקורית שלי הייתה שאני, אישית, לא מתלהב מהרצף הזה ואני עומד בה. הפאטס יודעים שמובטח להם משחק פלייאוף אחד לפחות בבית, עוד לפני שהעונה התחילה. במצב כזה בעצם כל מה שהם צריכים לעשות זה לנצח משחק אחד בבית וזהו, הגיעו לגמר החטיבה. עצם זה שלפעמים מגיעות לשם קבוצות שהמשחק QB שלהן כל כך גרוע שהיה עדיף להן לעלות עם הפאנטר מראה לך שאולי הסיבוב הזה לא כל כך יוקרתי כמו שעשית ממנו, אפילו שמדובר כביכול ב"8 הקבוצות הטובות בNFL" (לפי הגיון כזה, אז הג'יאנטס היו הקבוצה הכי טובה בNFL ב2007, מסכים?). כן, מגיע להם שאפו וקרדיט על זה שהם יודעים לעשות את העבודה ולא מסתבכים מול הקבוצות האלו, אבל כל דבר אחר פשוט נשמע לי כמו האדרה חסרת פרופורציות ביחד להישג.

            • אח שלו

              אני מצטער, אבל יש פה יותר מדי שגיאות גסות. רציני. אתה צודק בטיעון הבסיסי שלך - הקבוצות ב-AFC EAST תקועות בבינוניות. הסיבה היא הכישלונות שלהם בטיפוח ק"ב. מה שאומר שהתקרה שלהן היא 10-11 ניצחונות בשנה. ואתה לא יכול לעבור קבוצה עם ק"ב על אם התקרה שלך היא 10 ניצחונות בשנה. עד כאן נכון. מפה, היתר שגוי דראסטית. כמה דוגמאות:

              1. "הדבר היחיד הקרוב להגנה טובה הוא הג'טס של רקס ריאן". לא נכון. הבילס העמידו כמה פעמים הגנה בטופ 3 במדד כזה או אחר. אני זוכר ספציפית את העונה עם ג'ים שוורץ שהם היו מספר 1 בליגה, ואז הפגולה הגאונים הביאו את רקס ריאן כי הוא שכנע אותם שהוא יעשה את זה עוד יותר טוב ממספר 1.

              2. "הופעה אחת בפלייאוף במשך 20 שנה". לא נכון. לגבי מי אתה מדבר כאן? הג'טס ומיאמי היו כמה פעמים בפלייאוף במהלך שושלת בליצ'ק-בריידי. סקסי רקסי היה פעמיים בגמר החטיבה. ואני מזכיר לך: כדי להגיע לפלייאוף מהבית של הפאטס אתה צריך לטפס מהווילד קארד, ורוב הסיכויים שאתה צריך לעשות את זה אחרי שהפסדת פעמיים לפאטס. הנה ניסוי מחשבתי בשבילך: אם הפאטס היו באותו בית עם הסטילרס, כמה פעמים לדעתך הסטילרס היו מגיעים לפלייאוף? (וכדי ש"מבחן העין" שלך לא יטעה אותך, אני מזכיר לך שלפאטס סטטיסטית יותר קל לטאטא את הרצפה עם הסטילרס מאשר עם מיאמי או הג'טס).

              3. "מובטח להם משחק פלייאוף בבית, ולכן כול מה שהם צריכים לעשות זה לנצח משחק אחד והם בגמר החטיבה". לא נכון. לא ככה עובד הפלייאוף. לא מספיק לנצח את הבית שלך כדי להגיע מרחק אחד מגמר החטיבה. אתה צריך גם לנצח את הבית שלך וגם להיות בין 2 המקומות הראשונים בחטיבה כולה. זאת אומרת, אתה צריך להיות בדרך כלל עם 12 ניצחונות ומעלה. זאת אומרת, שאתה צריך לנצח בערך 70% ומעלה מהמשחקים שלך מחוץ לבית. שזה מה שהפאטס עושים. ושום קבוצה אחרת לא מתקרבת לעשות דבר דומה לאורך זמן. אפילו לא חצי מזה. אז אתה יכול לא להתרשם עד מחר. אבל אתה טועה. בענק.

              4. "האדרה חסרת פרופורציות". לא נכון. הפרופורציות מגיעות מלהסתכל על מה עושות קבוצות אחרות. 2 הקבוצות היחידות שהשיגו איזושהי עקביות ברמת הניצחונות שמתקרבת ממרחק לאזור החיוג של הפאטס בשנים האלה הן גרין ביי וסטילרס. הסטילרס ניצחו בכול השנים האלה 3 משחקי פלייאוף. ביחד. אבל שכחתי - אתה לא אוהב מספרים. אתה אוהב את מבחן העין. אז הנה עין: את מי הם ניצחו, אתה שואל? את מאט מור. איי.ג'יי. מקרון. ואלכס סמית'. בקושי. מספיק עין בשבילך? תעשה חישוב לבד כמה משחקים הפאטס ניצחו בשנים האלה. בוא נמשיך עם העין השניה: גרין ביי לא נמצאים בחטיבה של הפאטס, אז קשה להשיג הקבלה שווה. אבל היו שלוש עונות - בהן הפאטס הגיעו לסופרבול - בו הם פגשו בסופרבול את הקבוצה ששיחקה מול גרין ביי. ב-2011, הג'יאנטס קרקסו את הפאקרס שהיו הקבוצה הטובה בליגה בפער עצום באותה שנה. ב-2014, ההגנה ההיסטורית של סיאטל עברה את הפאקרס רק כדי להפסיד לפאטס. וב-2016, הההתקפה ההיסטורית של הפלקונס פתחו חזק ושחטו את הפאקרס שלא יכלו לחזור, רק כדי לפתוח חזק ולשחוט את הפאטס אבל לשכוח שהפאטס כן יכולים לחזור, ולהפסיד. איך זה ביחס למבחן עין ואנקדוטות? אפשר להמשיך לשחק את המשחק הזה עד שנה הבאה.
              הפרופורציות אומרות דבר פשוט: מה שהפאטס עושים בעידן תקרת השכר חורג מכול פרופורציה אפשרית בחריגה של 50 סטיות תקן.

            • חגי

              1. הנה הנתונים לגבי הבילס : https://www.pro-football-reference.com/teams/buf/index.htm. תגיד לי אתה כמה פעמים הם היו טופ 3 במשהו? אני חושב שאפילו אוהדי הבילס לא משקיעים כל כך הרבה בלנסות לטעון שהקבוצה שלהם לא מסריחה את המרתף המעופש של הליגה כבר 20 שנה.
              2. לא צריך להתסבך, אפשר להתייחס לכל קבוצה באופן פרטני :
              הדולפינס - אם מורידים את עונת 2008 (מסיבות מובנות, מדובר באנומליה) הגיעו לפלייאוף פעמיים מאז עונת 2001. פעם אחת ב10 השנים האחרונות. עלוב ביותר.
              בילס - לא צריך להכביר במילים.
              הג'טס - האמת שבעשור הקודם הם באמת היוו את התחרות הכי רצינית בבית, אבל הפעם האחרונה שהם היו רלוונטים זה עונת 2010, כלומר לפני 8 עונות. מאז נראים רוב הזמן כמו בדיחה עצובה.גם האוהדים שלהם יסכימו שמדובר בפח זבל.
              אולי המספרים היבשים ואחוזי הניצחונות מספרים תמונה שונה, אבל האוהד הממוצע מתסכל על הבית הזה ורואה קבוצות שרמת הכישלון הכללי שלהן הוא on par עם הריידרס והבראונס של העולם. אפילו לריידרס הייתה עונה של 12 ניצחונות לפני כמה שנים.
              3. שוב, אני לא טוען שהפאטס מגיעים לפלייאוף בגלל חולשת הבית שלהם, אבל גם לטעון שהם לא נהנים מזה, במיוחד לארוך פרק זמן ולא עונה ספציפית זו או אחרת, זו היתממות. נתתי לך כבר את הדוגמא הרלוונטית מימי הקולטס. אין סתירה בין דומיננטיות של קבוצה ספציפית ותחרות בבית. אפילו לניינרס הגדולים שנהנו גם מבית חלש לארוך רוב שנות ה80 היו כמה עונות של תחרות עזה בתוך הדיויז'ן, רק הפאטס מבטיחים את הזכיה כל עונה באיזור נובמבר.

  • קואלה בר

    לבריס יש יותר מדי תצוגות נפל מכדי לקבל mvp.
    מהומס זה לא רק המספרים, זה גם איך שהוא משיג אותם.

    ועם כל הבום ההתקפי, שלוש קבוצות הגנה אולי אפילו ארבע יגיעו לפלייאוף (בולטימור, שיקאגו, דאלאס, מינסוטה).

    הראמס לא נתנו משחק טוב כל החורף

    ולגבי ההערה שבוע שעבר על טאנקינג - זה אחד הדברים הכי מדהימים לדעתי בפוטבול. שחקנים מסכנים את הבריאות שלהם בשביל לנצח משחק שלהנהלה יש אינטרס להפסיד בו. גם המאמנים מעלים הרכבים חזקים. זה פשוט כיף לדעת שגם שהקבוצה שלך צריכה נס מקבוצה שסיימה את העונה, זה לא אבוד.

    הגב
  • NoOne

    יש מצב מעניין בין נייינרס לג'טס לבחירה השניה בדראפט
    לשתי הקבוצות מאזן זהה(יחד עם אוקלנד)
    אז זה נקבע לפי חוזק לוח המשחקים.
    אם כל הקבוצות מפסידות שבוע הבא זה כבר לא תלוי בהן , לאוקלנד אין סיכוי , לוח המשחקים שלהם חזק מדי.
    אם 3 מ 4 הדברים האלה קורים , הג'טס בוחרים מקום 2 בדראפט

    NYG over DAL

    TB over ATL

    BAL over CLE

    LAC over DEN

    הגב
  • עידו ג.

    יום ראשון הקרוב כנראה יהיה משחקו האחרון של לארי פיצג'ראלד ומדהים איך גם בעונה מחרידה שכזו הוא עדיין מצליח לעשות דברים חדשים. תפיסה אחת במחזור הסיום תהפוך אותו שחקן השלישי בהיסטוריה עם 1300 בקריירה. אבל זו כנראה מתנת הפרידה שלו עבורנו:
    https://www.youtube.com/watch?v=JbGAP9hO5yM

    הגב
    • גרייזס

      ראית את מסיבת העיתונאים שלו אחרי המשחק? הוא הלך ונתן לאחד העיתונאים שזאת היתה המסיבה האחרונה שלו מתנת פרידה. איזה שחקן ואיש קלאסה. הוא יהיה ממש חסר לי.

      הגב
      • עידו ג.

        סליחה על חילול הקודש (מבחינתך) - לארי לג'נד.

        הגב
    • נתי

      אני חולה עליו. קלאסה אמיתית שאין דברים כאלה. כל ההרגשה איתו, שהוא איכשהוא מהנפילים של פעם בדור שבו כבר אין כאלה. ההספד שנשא על מקיין, היה בדיוק כמוהו: אלגנטי, קלאסה, אנושי ונוגע.
      אתה אומר כנראה אחרון כי יש איזו אינדיקציה, או סתם כי כמה אפשר למשוך?

      הגב
    • 7even

      לארילג'נד...כזה קלאסה

      הגב
  • דור

    לגבי לאק...
    זה נכון שכבר יום חמישי ואולי איחרתי קצת אבל אני לא חושב שאפשר להסתכל על העונה הזו של לאק כ16 (15 עד עכשיו) משחקים אלא כעל 6 משחקי חימום\היכרות עם רייך וכל השאר, ז"א עד שבוע 7 ומשבוע 7
    כשמסתכלים על זה ככה, לאק מוביל את הליגה במהלכים מוצלחים עם 57% (אחריו בריס עם 55 ומהומס עם 54)
    החשיבות של מהלכים מוצלחים, לדעתי היא עצומה ובעיקר קובעת, ז"א בהשוואה לסטטיסטיקה שהבאת של ממוצע יארדים למסירה.
    המטרה של המשחק הזה היא להשיג את הפירסט דאון. את זה לאק עושה יותר טוב מכולם, ז"א מאז שבוע 7...
    זה כנראה לא מספיק בשביל אמויפי השנה אבל לא צריך להיות אוהד בשביל למצוא את ההשוואה שלך לקאר, בורטלס ודלתון פוגענית ומעליבה
    עכשיו לגבי ששת השבועות הראשונים, צריך עבודת מחקר רצינית בשביל לקבוע אם זה חלודה או התאמות של המשחק הרגיל שלו למאמן אבל אם מסתכלים על עומק המטרות נראה לי יותר שזה פשוט חלודה ורבעק, לא תיתן לו קצת חסד?

    הגב
    • יובל

      אתה צודק בכל מה שאמרת,
      והאמת שלא צריך לעשות עבודת מחקר רצינית מדי, הסיבות להתחלה הפחות טובה הן חלקן מה שאמרת וחלקן נושא הפציעות.
      הפציעות המשמעותיות ביותר היו אלה של אנתוני קסטונזו הלפט תאקל שמלווה את לאק כבר שנים רבות, שהחמיץ את חמשת המשחקים הראשונים (המאזן של הקולטס בהם - 1:4 ), ג'ק דויל הטייט-אנד הפותח, שהחמיץ את שבועות 3 עד 7 ( הקולטס הפסידו את 4 המשחקים הראשונים לאחר הפציעה שלו וניצחו רק את בפאלו בשבוע 7 ) ומארלון מאק הראנינג-בק הפותח, שהחמיץ את שבועות 1,3,4 ו-5 ( הקולטס הפסידו בכל ארבעת המשחקים האלה ).
      אפשר גם להוסיף את הפציעה של דיון קיין הרסיבר הרוקי שבנו עליו הרבה ממש לפני העונה, מה שהשאיר אותנו עם זאק פסקאל וחבורת המשמיטים בע"מ ע"ש מוחמד עלי.
      לקבוצה כ"כ חסרת ניסיון ו"רזה" מבחינת הכשרון כמו הקולטס, לאבד את כל אלה ביחד זו היתה מכה גדולה מדי,
      לא בכדי החל משבוע 7, כשכל הנ"ל חזרו, פתאום הקבוצה נראתה אחרת לגמרי.

      הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *