נו האדל – שלב הדיוויז'ונל

בשבוע שהבטיח הרבה, הדומיננטיות של קבוצות הבית היתה פשוט גדולה מדי

זה היה אמור להיות השבוע הכי טוב בלוז הפוטבול. תמיד הוא כזה, לא? ארבעה משחקים, שמונה הקבוצות הטובות בליגה. ואז אנחנו מקבלים שלושה משחקים לא קרובים בכלל ועוד אחד שהיה כביכול קרוב אבל גם זה – לא ממש (עוד מעט על זה).

אני חושב שהמסקנה הכי טובה מהשבוע הזה היא, כמו תמיד, להיזהר מלהסתמך על משחק אחד, בטח בשלב הווילד קארד. יצא לי לשמוע ולקרוא פרשנים השבוע שמדברים על אינדי כעל פוטנציאל ענק לאפסט על קנזס סיטי כי הם ניצחו את יוסטון בצורה מאוד משכנעת, כשאותם פרשנים שוכחים שאינדי הזאת נהנתה מלו"ז קל להחריד ושקנזס סיטי פשוט קבוצה מצוינת. וזה רק דוגמא אחת לשבוע שבו בוגאס כל ארבע האנדרדוגיות קיבלו את מירב הכסף על הליין שלהן. למה? באנגלית קוראים לזה Recency bias. קבוצות הווילד קארד שיחקו, קבוצות הביי נחו אז ראינו רק את הראשונות והתרשמנו מהם.

עכשיו, הנה נתון שחשוב לזכור: מאז 2012 לא הגיעה קבוצה לסופרבול עם ניצחון חוץ בפלייאוף. מאז 2010 (גרין ביי) לא הגיעה קבוצת ווילד קארד לסופרבול. יתרון הביתיות משפיע. מאוד משפיע. ושבוע ביי הוא בכלל יתרון מטורף. למעשה, ככל שאני חושב על זה, אני חושב ששבוע הביי הוא יתרון כמעט מוגזם. הוא "מעקם" את המגרש. הקבוצה האורחת צריכה לשחק בעליה. היתרון שזה נותן לקבוצה שנחה – הן ביכולת לתת מנוחה לשחקנים שלך והן ביכולת להתכונן בנחת לקבוצה הבאה – הוא פשוט עצום. אני יודע שככה השיטה בנויה כבר שנים ואני מבין את ההגיון מאחורה (לא הייתי רוצה לראות 16 קבוצות בפלייאוף ו-8 זה מעט מדי) אבל ההרגשה שלי היא שאם בעבר ראינו קבוצות ווילד קארד לוקחות אליפות (את גרין ביי הזכרנו, גם היו הג'איינטס ההם) הרי שעכשיו המצב הוא חד צדדי לגמרי. היכולת לזכות בשבוע ביי גדולה מכל יתרון אחר בפלייאוף. מה אגיד לכם – הקבוצה שאני אוהד נעזרה בשיטה הזאת כדי לקחת חמש אליפויות ועדיין הייתי מעדיף שהשיטה תהיה טיפה שונה.

ועכשיו, למשחקים עצמם:

קנזס סיטי – קולטס 13-31

המשחק הזה הזכיר לי קצת את מה שקרה עם הקולטס של 2006. הם אמנם לא הובילו את הליגה כמו הצ'יפס השנה אבל הם כן סבלו מהגנה נוראית במהלך העונה הסדירה שגרמה לכך שמעטים העריכו שהם מסוגלים ללכת עד הסוף. ואז הגיע הפלייאוף, בוב סאנדרס חזר ופתאום ההגנה נראתה אחרת לגמרי ואף אחד לא הצליח לרוץ עליה. לצ'יפס, בניגוד לאינדי ההם, לא היה איזה שחקן מסתורי שחזר מפציעה (דווקא היתה ציפיה שאריק ברי יוכל לחזור העונה ולתת תוספת רצינית אבל זה עוד לא קרה) אבל פתאום ראינו הגנה אחרת ממה שראינו במשך העונה. השינוי העיקרי היה בהגנת הריצה, עליה הצ'יפס שמו דגש רציני ובעצם מנעו מהקולטס להניע את הכדור על הקרקע בכלל. עוד דבר שעבד לצ'יפס מצוין היתה היכולת שלהם להגיע לאנדרו לאק ולהטריד אותו. במשך העונה טענתי שלאק של השנה הוא ק"ב יעיל אבל לא כזה שמסוגל לנצח משחקים לבד – וזה בדיוק מה שהקולטס ביקשו ממנו לעשות במשחק הזה. זה היה מוגזם.

אבל כמובן שהסיפור הגדול פה הוא התקפת הצ'יפס. כשאנשים דיברו על הסיכוי של הקולטס במשחק הזה הם כנראה שכחו עד כמה התקפת הצ'יפס אדירה. אנחנו מדברים על ק"ב שמסר ל-50 ט"ד העונה, והולך לזכות ב-MVP, כן? צריך הרבה יותר מאשר ההגנה הנחמדה של אינדי כדי לעצור אותו (ויהיה מעניין מה הפטס ינסו לעשות שבוע הבא. כמו שרומו אמר בשידור – הם יהיו חייבים לבוא עם משהו מיוחד סטייל הסופרבול מול הראמס אם הם רוצים להאט אותו). וזה לא רק מהומס הנהדר כמובן, זה גם משחק הריצה שהיה נראה כמו משחק מאדן כשדמיאן וויליאמס חותך את הגנת הקולטס על ימין ועל שמאל ובעצם סוגר את הסיפור עוד לפני המחצית. אם לא פאנט שנחסם לט"ד, היה אפשר ללכת לישון כבר חצי שעה אחרי תחילת המשחק.

מי שעוד עזר לצ'יפס זה לא פחות מאשר אנדי ריד המושמץ. כן, אנדי ריד, האיש שהואשם לא פעם (גם על ידי ) בהתנהלות שמרנית מדי בפלייאוף הוכיח הפעם שהוא התקדם הלאה עם שתי המרות בדאון רביעי – בדיוק מסוג המקרים שפעם אנדי ריד לא היה הולך עליהם – שקבעו את הטון לכל המשחק הזה. כזכור, אנדי ריד אימן בדיוק בסופרבול אחד. שבוע הבא תהיה לו הזדמנות להגיע לשני. ואת מי הוא צריך לעבור בדרך לשם? כמובן, את זה שניצח אותו באותו סופרבול.

ראמס – דאלאס 22-30

המשחק הזה היה טיפה יותר צמוד מקודמו אבל לא באמת. כלומר, אם גוף לא רץ לדאון ראשון עם שתי דקות על השעון בדאון שלישי אז אולי דאלאס מקבלים את הכדור ומנסים להשוות, אבל באמת – זה לא היה קרוב בכלל. הראמס היו הרבה יותר טובים בכל צד של הכדור. בדיוק כמו במשחק הקודם, אפשר לסמן בקלות את ההבדלים – הראמס עם 273 יארד על הקרקע, דאלאס עם 50 בלבד. דאק דווקא היה לא רע וגוף היה בינוני למדי אבל כשההבדלים הם כאלו גדולים במשחק הריצה, זה באמת חסר משמעות. אם היה לדאלאס סיכוי במשחק הזה הרי שהוא היה לשלוט בשעון ולדאוג שההתקפה של הראמס לא תהיה יותר מדי זמן על המגרש. מה שקרה זה בדיוק ההיפך. הראמס רצו חופשי ואילו ההתקפה של דאלאס ירדה לספסל מהר יותר ממה שהיתה על המגרש. זה בלתי אפשרי לנצח ככה במשחק חוץ, אפילו אם הוא בלוס אנג'לס כשחצי מהצופים הם אוהדי קאובויז.

אני חושב שמה ששני המשחקים הללו בשבת הדגישו לנו זה עד כמה עמדת הראנינג בק היא עדיין משמעותית ומאפשרת לקבוצה לשלוט במשחק. דווקא בשנה שבה התקפות המסירה שברו שיאים ושתי הקבוצות הללו שיחקו התקפות פלייסטיישן, זאת התקפת הריצה שלהן (ולא פחות חשוב – הגנת הריצה שלהן) שהכתיבה את הקצב.

עוד דבר שהיא הדגישה לנו שוב זה שאולי ראנינג בק זה חשוב – אבל הרבה פחות חשובה הזהות של אותו ראנינג בק. אצל הצ'יפס, דמיאן וויליאמס – שחקן שאני די משוכנע שאין אוהד פוטבול בעולם ששמע את השם שלו לפני כמה שבועות – לקח את המקום של קארים האנט ששוחרר ורץ ל-129 יארד. אצל הראמס, סי ג'יי אנדרסון שכבר עבר לקריירה הבאה שלו, הורם משום מקום לפני שלושה שבועות ורץ במשחק ל-123 יארד ושני ט"ד. מהצד השני, אליוט שנבחר גבוה מאוד בדראפט רץ בקושי ל-47 יארד. מה שצריך בסוף זה מחויבות למשחק הריצה, תכנון משחק נכון וקו התקפה שמוכן לחסום. עכשיו תנו את הכדור ביד של השחקן המהיר הבא ושלום על ישראל.

פטריוטס – צ'ארג'רס 28-41

אם המשחק הקודם לא היה קרוב כמו שהתוצאה מרמזת אז זה על אחת כמה וכמה. 35-7 במחצית וגם זה כי שחקן של הפטס לא הספיק לצאת החוצה ומהפטס נמנע ניסיון פילד גול. טוטאל דומיניישן.

לפני המשחק כתבתי בטוויטר שהמשחק הזה יהיה אולי הנקודה שבה נגמרת השושלת הגדולה הזאת. פוקסבורו תמיד היה המקום שבו הפטס מנצחים גם כשהם לא טובים (ולראיה – מאזן נקי מהפסדים העונה בבית למרות חמישה הפסדי חוץ, כולם לקבוצות שלא עלו לפלייאוף) ואם הם לא ינצחו את המשחק הזה כנראה שזה באמת נגמר. מה ששכחתי ולא מעט אנשים שכחו (ולראיה, הצ'ארג'רס היו בחירה מאוד פופולרית בוגאס) זה עד כמה הפטס נהנים לשחק מעמדת האנדרדוג כביכול. היה צריך לשמוע את בריידי מדבר אחרי המשחק פעם אחר פעם על זה "שלא ספרו אותנו" וש"אמרו שאנחנו כבר לא יודעים לנצח משחקים". זה די מדהים בעיניי שבן אדם בן 41 שכבר ראה וזכה בהכל עדיין צריך את המוטיבציה הזאת – אבל אם זה מה שעושה לו את זה, מי אני שאגיד משהו.

במשך העונה תהיתי האם הפטס משחקים כל כך גרוע במשחקים מסוימים כי הם שומרים את הדברים הטובים לפלייאוף. מי שיסתכל על התוצאה אתמול אולי יחשוד שזה היה המצב אבל מי שראה את המשחק יודע שממש לא. הפטס הריצו בדיוק את כל מה שהם עשו במהלך העונה. המון ריצה, המון סקרינים, המון ג'יימס וויט וכמובן המון אדלמן (ומעט מאוד גרונק, דרך אגב). אז מה עשה את ההבדל? קו התקפה בריא שלא נתן לפאס ראש של הצ'ארג'רס להתקרב בכלל לבריידי. תוכנית משחק נכונה שניצלה את החורים בהגנת הצ'ארג'רס (עוד שניה עליהם) והכי חשוב – בריידי בריא שעושה את התנועה הקטנה הזאת הצידה כדי לחמוק ממגן כאילו הוא בן 22 שוב. כשלא לוחצים את בריידי מקדימה (מה שהצ'ארג'רס לא עשו בכלל) והוא יכול לראות את המגרש, בטח ובטח מול הגנה איזורית כמו שהצ'ארג'רס הציבו מולו אתמול, זה עדיין בריידי של פעם שישלים ל-7 יארד פעם אחר פעם ויהרוג אותך ברכות.

אבל אני חושב שיותר מכל מה שהפטס עשו, ומגיע להם על זה קרדיט, מירב האשמה נופלת על הצד השני. בלי להיות דרמטיים מדי, זאת היתה אחת מתצוגות האימון הכי מחפירות שראיתי בליגה זה הרבה זמן. בצד ההגנתי, הצ'ארג'רס שיחקו את הזון הרך שבריידי כל כך אוהב לחתוך מול פיטסבורג. אלוהים יודע מה הם חשבו שם. הם לא ראו את בריידי אף פעם משחק? עוד מסירה לאמצע ועוד אחת. ואלוהים ישמור, לא ראיתם את הסקרין שבריידי מריץ לווייט כל העונה לפחות שלוש פעמים במשחק? איך לעזאזל הוא מצליח לבצע אותו בהצלחה מולכם ל-30 יארד פעם אחר פעם? ואיך אתם לא מצליחים לייצר שום לחץ עליו?

וזה לא שבצד ההתקפי המצב היה יותר טוב. זה שההתקפה של הפטס תיקתקה היה מרשים דיו אבל ההגנה של הפטס עצרה את ריברס פעם אחר פעם בקלות רבה – לא כי הסקנדרי שלה כזה טוב אלא כי הפאס ראש שלה הגיע אליו פעם אחר פעם. אמנם נרשמו לחובתו של ריברס רק שני סאקים אבל זה היה נראה שבכל מהלך יש לו שחקן של הפטס בפרצוף והוא נאלץ לשחרר כדור בשניה האחרונה או לברוח ולזרוק את הכדור החוצה. לא חשבת שניה לעצור ולהוסיף הגנה על הק"ב שלך או לשנות את שיטת המשחק? מאוד מאוד לא ברור ומוכרח לומר, אפילו שזאת הקבוצה שלי שניצחה, מאוד מאכזב.

סיינטס – איגלס 14-20

לפחות היה לנו את המשחק הזה בשביל לקבל את האשליה של משחק אחד טוב אבל לא יודע, מתקשה להגיד שזה באמת היה צמוד. נכון, אם פולס לא זורק את האינטרספשן ההוא (שממש לא היה באשמתו) בשתי דקות האחרונות אולי האיגלס מצליחים לעשות קאמבק ולגנוב עוד משחק, כמו שהם עשו מול הברס, אבל האמת היא שהסיינטס פשוט היו הרבה יותר טובים.

למעשה, הסיבה היחידה שהמשחק היה צמוד זה פתיחת המשחק בה בריס והסיינטס נראו מאוד חלודים והאיגלס ניצלו את זה כדי לעלות ליתרון 14-0 מהיר. צריך לזכור, מבין קבוצות הביי, הסיינטס הם היחידים שנתנו לפותחים שלהם לנוח בשבוע 17, מה שאולי גרם לזה שהם היו טיפה חלודים. יותר מזה, בתחילת המשחק נראה היה שהסיינטס מנסים להכריע אותו מהר. הם נקטו בכמה פעולות שלא התאימו לשיטת המשחק שלהם בשנה האחרונה כשבריס זורק פעמיים עמוק מאוד (פעם אחת נחטף, פעם שניה אינקומפליט), מה שהוביל ל-3 והחוצה מהיר והזדמנות לאיגלס להוביל. יאמר לזכות פייטון שהוא הבין מהר מאוד את הטעות שלו וכבר ברבע השני הסיינטס חזרו לשיטת המשחק שאפיינה אותם כל השנה – דרייבים מתודיים ארוכים, הרבה מסירות קצרות והמון מסירות לאמצע הרך של האיגלס, במיוחד למייקל תומאס שנראה חופשי ומשוחרר.

הדומיננטיות ההתקפית של הסיינטס היתה כל כך כך גדולה, למעשה, שבחצי השני האיגלס בקושי ראו את הכדור. הם הרחיקו את הכדור מהר בתחילת המחצית ולא קיבלו אותו חזרה עד שלוש דקות לסוף הרבע. והסיטואציה חזרה על עצמה עוד פעמיים. אחד הדברים היפים בספורט לדעתי זה שלפעמים אפשר לשים את האצבע בדיוק על הנקודה שבה ארעה התפנית במשחק. הנקודה הקריטית. המשחק הזה הוא דוגמא טובה כשהרגע המכריע במשחק מגיע בדאון רביעי קצר בפיגור 14-0 שבו הסיינטס הלכו על פייק פאנט שהומר על ידי טייסום היל. שתי דקות אחר כך הם הלכו על דאון רביעי ושלוש, הפעם בריס המיר אותו במסירה – ומאותו רגע הם לא הסתכלו לאחור. שון פייטון תמיד ידע להמר בנקודות קריטיות – זכורה כמובן בעיטת האונסייד שלו לפתיחת המחצית מול הקולטס בסופרבול של 2009 – ואתמול הפייק הזה היה מתבקש מאוד והחלטה שקשה לפקפק בה אפילו אם היא לא מצליחה.

בסופו של דבר, למרות התוצאה הצמודה, הסיינטס פשוט קבוצה הרבה יותר טובה, בטח ובטח בבית. לאיגלס אין יותר מדי משחק ריצה (כן, שוב) בעוד המפלצת הדו ראשית של הסיינטס החזיקה דרייבים בחיים. האיגלס לא ממש הצליחו להפעיל לחץ על בריס מרגע שזה נכנס לקצב ואילו בצד השני ניק פולס הוא אחלה אבל אם אין לו את הכדור ביד הוא יכול לעשות מעט מאוד. כמו שנאמר בשבוע שעבר אחרי שהאיגלס ניצחו את הברס – היכולת שלהם פשוט לא מספיק טובה לנצח קבוצה מגוונת כמו הסיינטס.

כמה הערות לסיום:

  • כשכלום לא עובד לך במשחק הריצה, למה אתה לא מנסה לתת לדאק פרסקוט קצת לרוץ, הא ג'ייסון גארט? קצת גיוון אולי? האיש היה ויישאר מאמן בינוני ומטה.
  • שימו לב – בניגוד למגמה שהם בעצמם קבעו בליגה של לעשות differ בהטלת מטבע, הפטס בחרו לקחת את הכדור בתחילת המשחק. לפעמים אתה מרגיש שאתה צריך להראות ליריבה מי האלפא דוג פה.
  • אז הפטס מגיעים לגמר חטיבה שמיני ברציפות ואני חושב ש-13 סך הכל. אני בטוח שזה הכל בזכות הבית הקל שלהם.
  • כמו כן, בריידי מול ריברס (שהוא האחרון שאשם בהפסד של סן דייגו אתמול) עם מאזן 8-0 בקריירה. ריברס הוא גם הק"ב הראשון שבריידי מנצח שלוש פעמים בפלייאוף.
  • מה שכן, הפעם האחרונה שהפטס ניצחו משחק פלייאוף בחוץ? 2006, כמובן – מול סן דייגו וריברס (עבדכם הנאמן אפילו היה בו). כמובן, מאז זה כמעט לא קרה – שני הפסדים בדנבר (הקריפטונייט של בריידי) וזהו. הולך להיות מעניין.
  • זריקת הסיידארם של מהומס, מה זה הדבר הזה?? אני לגמרי מאוהב.
  • וינטארי מחטיא פעם ראשונה אקסטרה פוינט בפלייאוף. כנראה שלכל דבר טוב באמת יש סוף.
  • נכון גם לאגדה על שם ניק פולס.
  • אני יודע שזכית בפלייאוף שנה שעברה, דאג פיטרסון, אבל תן לי לתת לך ככה עצה קטנה של אלופים – בפעם הבאה שאתה פוגש את הסיינטס, אולי כדאי לשים מישהו שישמור את מייקל תומאס.
  • מה שלא יהיה, נקבל סופרבול מרתק. או קרב היסטורי של ותיקים בין בריס לבריידי (שיהיה מפגש הק"ב עם הגיל המשותף הכי גבוה בפלייאוף, שובר את השיא שבריידי וריברס קבעו השבוע) או קרב צעירים בין מהומס לגוף, או קרב דורות.
  • שימו לב לארבעת המאמנים שהגיעו לשלב הזה – בליצ'ק, ריד, פייטון ומקווי. שלושת הראשונים נראים כמו הול אוף פיימרס בעוד מקווי הוא הכי צעיר בליגה ועם פוטנציאל לא קטן להגיע לשם. אני חושב שכבר ציינתי השנה שאימון משפיע, לא?
נו האדל - סיכום שלב הווילד קארד
על מהות הזמן והזיכרון

תגובות

  • אלון3131

    אחלה סיכום לפלייאוף שלא עמד בציפיות שלו בינתיים, אחרי עונה כל כך צמודה ומרתקת הפלייאוף לא מייצר דרמות. מקווה שהגמרים לא יאכזבו.

    לקורא אח שלו, מה שאריאל כתב על הצ'ארג'רס זה בדיוק מה שאני התכוונתי בדיון בפוסט הקודם. תצוגת אימון מכפירה ואם כל הכבוד לביצוע המושלם של הפטריוטס(ויש הרבה כבוד) האשמה על פער של 28 נקודות כבר במחצית זה כמעט רק על הצ'ארג'רס.

    קראתי את הפסקה על חשיבות הראנינג בק וכבר באתי לכתוב פה שריצה אולי זה חשוב אבל הרץ עצמו ממש לא, הקדמת אותי. מדהים איך הראמס מוציאים מבית קברות את אנדרסון והוא תוך שבועיים חוגג על הגנת הריצה מהטובות בליגה. לביון בל רואה את התצוגות האלה ומזיע בבית.

    הקבוצה שהכי הרשימה אותי בסופו של דבר הסופ"ש זה ניו אורלינס, ובעיקר בצד ההגנתי. הם אכן פתחו עם קצת חלודה ב14-0 אבל מאותו רגע הם שיתקו לחלוטין את פילדלפיה למרות משחק לא רע בכלל של ניק פולס, את ההגנת ריצה של הסיינטס אנחנו מכירים אבל הסקנדרי שלהם עשה עבודה מופלאה מחצית שנייה. נראה שקשה עד בלתי אפשרי לנצח אותם בסופרדום.

    אני לא יודע מה גרם לשינוי בדמויננטיות של קבוצות בית בפלייאוף ב5 שנים האחרונות אבל כבר אי אפשר להתווכח, אולי זה קשור למנוחה מפציעות או לעלייה ברמת האימון שמאפשר למאמני על להתכונן שבוע אקסטרה ליריבה, לפעמים זה באמת קשור לאיצטדיון כמו הסופרדום או אירוהד. קשה מאוד לנצח בחוץ.

    הגב
    • יוסי

      קבוצות לא יכולות להתכונן ליריבה עוד שבוע כי הן לא יודעת מי תהיה היריבה שלהן עד שבוע לפני המשחק. היתרון הגדול הוא במנוחה והחלמה מפציעות. לא במקרה הקבוצות שמצליחות בפלייאוף הן אלו שכמעט אין להם פציעות רציניות. זה קורה שנה אחרי שנה. במובן מסוים, הקבוצה ששורדת את העונה בריאה היא בעלת יתרון גדול.

      הגב
      • גרייזס

        אתה חושב שבשבוע ביי המאמנים יושבים רגל על רגל ומחכים לדעת מי היריבה? ברור שבשלב הזה הם עוברים על סרטים של היריבות הפוטנציאליות ובונים כבר תוכנית משחק. כשהם מגיעים ליום שני כבר יש להם תוכנית משחק ברורה ועכשיו נשאר רק להתאמן עליה. בניגוד לקבוצה ששיחקה שמתחילה להכין תוכנית משחק רק אז (במקרה של הצ'ארג'רס הם גם טסו חזרה לחוף המערבי אחרי המשחק שלהם ואז טסו חזרה מזרחה ביום שבת. זה יום שהולך לפח בזמן שקבוצת הביי נחה ומתכוננת)

        הגב
        • יוסי

          לא חשבתי שהם נחים אבל אני מניח שלא קבוצה יש סרטים מוכנים כמה שבועות קדימה על היריבות. נראה לי שתוכנית המשחק מושפעת גם ממה שהם ראו במשחק האחרון. אני חושב שמה שאמרת בסוף הוא יותר קריטי. הקבוצה הביתית נמצאת שבועיים במקום אחד די רגועים ויכולים בשבוע הנוסף להתאמן. ליריבה יש רק כמה ימים להתאמן בלחץ זמן ובמצב פיזי יותר קשה.

          הגב
    • יובל

      מבחינת הקולטס, לטעמי המשחקים בשלב הזה מוכיחים דווקא כמה חשוב ראנינג-בק שתופס כדורים מהבק-פילד כמו ג'יימס וייט. מארלון מאק הוא נחמד אבל היכולת שלו בתור תופס כדורים מאוד מפוקפקת והוא נוטה להיפצע או להיעלם. הקולטס חייבים ללכת על לביון בל, זה יוסיף המון כשרון לעמדת ה(חוסר) סקיל בקולטס ויחפה גם על זה שאין ממש רסיברים תותחים בפרי-אייג'נסי השנה ( גולדן טייט ואדם המפריז הם השמות הבולטים ).

      הגב
      • Maldini

        חס וחלילה ללכת על בל, לקולטס כבר יש את הג'יימס ווייט TYPE שלהם וקוראים לו נאהים היינס. למה הוא לא קיבל יותר נגיעות והיה חלק משמעותי יותר בתכנית המשחק מול קנזס לרייך השלישי הפיתרונים.

        רוצה סקיל פליירס שעושים הבדל אמיתי? אינדי היא אחת הקבוצות בעמדה הטובה ביותר בליגה להנחית את אנטוניו בראון במידה והגשרים בינו לבין פיטסבורג באמת שרופים לחלוטין (אישית אני מאמין שעוד תהיה שם סולחה, טומלין צריך להרוויח את הלחם שלו איכשהו). גם אינספור בחירות דראפט וגם טונות קאפ ספייס ככה שהחוזה שלו לא ישפיע יותר מדי. זה מהלך אגרסיבי שהייתי הולך עליו במקום לשרוף כסף על עמדה שבה אני יכול לקבל תפוקה מביצת חמינדוס שישבה בבית וטחנה ג'חנונים במשך חודשיים כמו CJ אנדרסון

        הגב
        • יובל

          מסכים לגבי היינס. בתחילת העונה כשמאק היה פצוע ונאלצנו לשחק איתו ועם ג'ורדן ווילקינס, בחירת סיבוב 5 שלנו בדראפט האחרון בתור ראנינג-בקס פותחים, הוא הראה ניצוצות. לאחר מכן הוא דיי נעלם, לאו דווקא ספציפית נגד קנזס.

          לגבי בראון, ברור שיהיה נהדר אם הוא יבוא לקולטס, אבל נראה לי לא ממש סביר שהוא יגיע אלינו. הוא גם לא צעיר במיוחד וגם בעל אגו גדול מאוד שקשה להעריך איך יסתדר עם שחקן נוסף בעל אגו כמו טי ויי הילטון לצידו. אני חושב שבלארד בונה על דיון קיין, בחירת דראפט נוספת שלנו שנפצע לפני תחילת העונה, בתור הרסיבר מספר 2 ולדעתי זו טעות כי הקולטס חייבים להוסיף כשרון ועומק לעמדות האלה.

          מצד שני, יש 120 מיליון דולר לבזבז ובסופו של דבר צריך להוציא אותם על מישהו....

          הגב
          • דור

            אני מאמין שאנטוניו בראון הוא סופר מקצוען וכל ההתנהלות שלו די מוכיחה את זה.
            המצב בפיטסבורג די מסריח ולא הייתי משליך ממנו על האופי של בראון
            בקשר לקולטס, אני חושב שהם יכולים להסתדר גם בלעדיו אבל אם הוא יהיה ביחד עם הילטון על המגרש כששניהם מקבלים מסירות מלאק... דיר גאד

            הגב
    • ק.

      צריך לזכור שהקבוצות עם הביתיות הם גם הטובות יותר (ככה זכו בביתיות...) ככה שיש פה הטייה מובנית שלא קשורה רק בביתיות

      הגב
      • אריאל גרייזס

        מעניין לבדוק מאזן בין קבוצות עם מאזן דומה (כמו פאטס-צ'ארג'רס השבוע) ולראות מה המאזן של הביתיות

        הגב
  • אלון3131

    שאלה לגבי המשפט על אנדרו לאק, שאתה כותב שהוא לא ק"ב שמסוגל לנצח משחקים לבד, איזה ק"ב לדעתך כן מסוגל לעשות את זה בליגה של היום שכל כך מבוססת על פלייקולינג, קו התקפה ופליימקרים בעומק המגרש? אני מצליח לחשוב רק על אארון רוג'רס וטום בריידי שהוא בגוד מוד כמו מול אטלנטה בסופרבול.

    הגב
    • אריאל גרייזס

      כרגע זה בריס, מהומס, רוג'רס כשהוא בכושר, ווילסון (כשהמאמן שלו לא נותן את הכדור לראנינג בק שניים מכל שלושה מהלכים) ובריידי כמובן. אני לא מנסה להגיד פה משהו נגד לאק כמו שהקולטס מסתמכים עליו יותר מדי לדעתי וביכולת שלו הוא לא מסוגל לחזור מפיגור מול קבוצה כמו קנזס סיטי (בניגוד ללאק של לפני הפציעה שהיה מסוגל ואפילו עשה את זה מול אותם צ'יפס)

      הגב
      • דור

        "כשהמאמן שלו לא נותן את הכדור לראנינג בק שניים מכל שלושה מהלכים"
        אתה לא יודע כמה אתה צודק...
        בשנתיים האחרונות רק סיאטל קראה יותר מהלכי ריצה ממהלכי מסירה.

        הגב
    • יובל

      בכנות, אני מעדיף את אנדרו לאק של השנה שסו-קולד "לא מסוגל לנצח משחקים לבד" (מעניין איפה הקשקוש הזה היה כשהוא עשה קאמבקים מנצחים ברבע האחרון נגד הג'איינטס, או נגד מיאמי, או כשהוא פירק לבד את טנסי, דאלאס ויוסטון ) מאשר את אנדרו לאק הרוקי ששבר את שיא הליגה בקאמבקים של הרבע האחרון ( 7 בעונה אחת ) רק בשביל להשתחל לפלייאוף כווילד-קארד כי הוא שיחק בקבוצה ממש גרועה מסביבו עם לבון ברזיל, טרנטה ריצ'ארדסון ודונלד בראון.

      בשורה התחתונה - יש לו (בלי נדר ) עוד הרבה שנים לשחק, והקולטס בדרך הנכונה. על זה אי אפשר להתווכח.

      הגב
  • Ayalon

    ג'יימס וויייט תפס 15 מסירות במשחק הזה, ונשא את הכור בדיוק 0 פעמים. אפילו אני הדביל יודע שמישהו היה צריך לשנות משהו בהגנה כשהוא מתמרם בבקפילד.
    וגם אני חושב שכתבת אליוט אבל התכוונת לדאק שהיה לא רע.

    הגב
    • גרייזס

      דאק כמובן, תיקנתי

      הגב
  • עידו ג.

    באמת אחד הדיביז'נלס המאכזבים. נקווה לקבל פיצוי בגמרי החטיבות. האם KC-NE יהיה טקס העברת השרביט?
    הדרייב של הסיינטס שהעלה אותם ליתרון היה מרשים. הם עשו איזה 120 יארד במשהו כמו 12 דקות. פולס אולי פגע בשני הדרייבים הראשונים אבל הוא לא הרשים. היו לו המון פלואטרים שאפשרו לסקנדרי לעצור את המסירה. בכל מקרה קשה לבוא אליו בטענות.

    הגב
    • קואלה בר

      העברת השרביט שנדחתה מ-2014, כאשר היה אמור להעביר לאנדרו לאק?

      הגב
      • עידו ג.

        כמו הפרק הקלאסי ב-GOZ.
        didn't we do this last year?

        הגב
  • רוני

    אתה צודק לגבי משחק הריצה אבל ראנינג בק עלית כמו קמארה/גרלי/בארקלי/בל/אליוט/מקאפרי הוא כן משהו מיוחד ומשנה את המשחק. במיוחד כשיש מאמן שיודע להשתמש בו (לאליוט אין). אנדרסון ואינגראם טובים ונותנים הספק אבל לא את המהלכים הגדולים, הדאון שלישי המכריע, היכולת להתחמק ממגן על פני שטח קטן, המיסמאצ׳ים , זה לדעתי ההבדל והוא שווה בהחלט. גם בחירות דראפט גבוהות, במיוחד כשהסיכוי לפגיעה הוא גדול (מאלו שנבחרו לאחרונה רק פורנט נבחר גבוה והוא לא ממש עלית).
    סופשבוע דיי מאכזב אחרי עונה אדירה.

    הגב
  • Odel.R

    היו 4 משחקים חלשים מאוד, לעומת עונה מדהימה !
    מישהו יכול לפרט קצת למה קרים האנט הושעה\הורחק?
    ואריאל, וילאמס שהחליף אותו לא מגיע להאנט לקרסוליים, אני חושב שללא האנט KC הרבה פחות טובה.
    וכל זה מהומס פשוט מדהים ולרגע חשבתי שהוא גומר את הפליאוף עם התקל הנורא לברכיים.

    נקוה למשחקי גמר נהדרים!

    הגב
    • אריאל גרייזס

      פורסם סרטון שלו מכה בחורה, הצ'יפס שחררו אותו מיד ואף קבוצה לא הרימה אותו

      הגב
      • אדם בן דוד

        "מכה בחורה"
        בוא.
        אלוקים עדי כי נושא האלימות נגד נשים הוא משהו שמדובר בסביבתי (אשתי עו"ס שמתמחה בנושא אלימות כך שמודעות לבעיה וממדיה היא לא משהו שחסר לי)
        מי שצפה לא רק בסרטון ששוחרר, אלא גם בכל הסרטונים שהמשטרה שיחררה כולל של התשאול (איזה יופי זה שלכל שוטר יש מצלמה, והכל מוקלט ואין יותר גרסאות סותרות והכל) יכול לראות שמדובר בתקרית מצרת אבל כזאת שקורת כל הזמן.
        יותר מדי אלכוהול ואגו.
        הוא דחף מישהו שנדחף עליה. הוא כן נותן לה פיסלה קטנה אחר כך.
        איפה זה ואיפה אלימות נגד נשים.
        הוא כן שיקר לצ'יפס לגבי מה שהיה- וכנראה שזאת הסיבה שהוא עף.
        בילצ'ק לא היה מעיף אותו על כזה דבר.

        הגב
  • מעיין אוהד מכבי

    כמה הערות לגבי האיגלס:
    *בכללי, העונה הזאת של האיגלס סיפקה לנו (אוהדי הקבוצה) הרבה גאווה ועצם זה שאנחנו מסיימים אותה בתחושת פספוס, למרות מכת פציעות נוראית. במובן מסוים, המשחק הזה היה מייצג לעונה הנוכחית, עם פציעה של ברוקס (הגארד האול-פרו שלנו, שקריטי למשחק הריצה ולהגנה על הק"ב), קוקס (שחקן ההגנה הכי טוב בליגה אחרי דונאלד), בנט וגראהם (הפאס ראשרים הפותחים שלנו), שני הקורנרים שלנו (לסירוגין) וגם ג'פרי ששיחק עם צלעות שבורות, ובעיקר התקפה שלא מצליחה לייצר כלום במשך שלבים ארוכים במשחק.
    עדיין, עשינו עונה יפה מאוד לקבוצה בעונה אחרי הזכייה הראשונה וההיסטורית שלה בסופרבול, ורוב השלד חתום לעתיד.

    *לגבי הפציעות: וונץ, שני הרצים הראשונים שלנו, שני שחקנים חשובים בדפנסיב ליין שלנו - ג'רניגן שהחמיץ כמעט את כל העונה ובארנט הפאס ראשר, שני הקורנרים הפותחים שלנו דארבי ומילס, הסייפטי הפותח מקלאוד, שני הרסיברים שהם איום העומק היחיד שלנו וואלאס והולינס, הטייט אנד השלישי שהוחתם, היקס הליינבקר וג'ונס הניקל קורנר שהחמיצו הרבה משחקים, ועוד ועוד.

    * ההערה לגבי תומאס מתעלמת ממשהו משמעותי מאוד - האיגלס שיחקו עם הקורנר התשיעי שלהם בערך (שני הפותחים ב-IR, השלישי היה פצוע, כמו רוב העונה). שני הקורנרים שפתחו ב-outside (מדוקס הרוקי ודאגלס שחקן השנה השנייה) החמיצו סנאפים אתמול מה שגרם להופקינס (הקורנר השביעי בהיררכיה, שהיה בפרקטיס סקוואד עד לפני חודש, ושחקן שאפילו אוהד אדוק כמוני לא ממש מכיר) לפתוח. בסנאפים שתומאס שיחק מול דאגלס (הקורנר הרביעי בהיררכיה שהיה הראשון בהיררכיה מבין אלו שהיו כשירים אתמול) הוא לא עשה הרבה, בסנאפים מול מדוקס (הרוקי) הוא עשה קצת יותר, אבל רוב הנזק נעשה במשחק המסירה מול הופקינס.

    *קרדיט לפייטון שאכן התרחק מדאגלס ומהסלוט קורנר שלנו ושיחק על החולשות שלנו.

    *למעט שני המשחקים שלנו מול וושינגטון ומשחקי החוץ מול הסיינטס והג'איינטס בעונה הסדירה, כל המשחקים של האיגלס העונה הסתיימו בהפרש של פחות מפוזשן אחד. זה שוחק מנטלית ופיזית (געגועיי לוונץ של העונה שעברה שהיה רוצח משחקים לפני המחצית).

    בכללי, אני חשב שראינו בכל המשחקים את החשיבות של בית, של ניסיון וגם של "בין השוחות" (אופנסיב ליין ודפנסיב ליין) ובעיקר של השליטה בפוזשן טיים. דרייבים ארוכים שמתישים את היריב (פאטס מתמחים בזה, גם הסיינטס, גם האיגלס של העונה שעברה, והראמס והקאובויז העונה) תורמים גם לרעננות של ההגנה וגם לשבירה של היריבות.

    הגב
    • NoOne

      מה??? היו לאיגלס פציעות? פציעות במשחק פוטבול? אני בשוק
      מזל שלאף קבוצה אחרת לא היו פציעות

      הגב
      • אורן השני

        כמה עוד קבוצות זכו בסופרבול וניצחו ווילד קארד בחוץ עם ק"ב מחליף שנה אחר שנה?
        הבנו אתה מזלזל בכולם, איזה גבר. ואני בכלל לא אוהד של האיגלס

        הגב
      • מעיין אוהד מכבי

        איזה תגובה הייטרית שלא קראה לעומק את מה שכתבתי (כי ציפיתי שמישהו יגיב שלכולם יש פציעות).

        *האיגלס פתחו העונה עם 13 שחקנים שונים בסקנדרי (הכי הרבה בליגה). חוזר ומדגשים - פתחו, לא שיתפו, אלא פתחו, וזה כשהסייפטי מלקולם ג'נקינס לא החמיץ אפילו סנאפ אחד, אז למעשה, היו 12 פותחים שונים בארבע עמדות, כששני הקורנרבקים הפותחים והסייפטי הפותח הנוסף היו ב-IR והחמיצו בין חצי עונה ליותר מזה.
        *שלושת הרצים הבכירים של האיגלס - אג'אי ב-IR, קלמנט ב-IR, ספרולס פספס כמעט את כל העונה.
        *שני הרסיברים שהם איום עומק - הולינס ב-IR כל העונה, וואלאס היה ב-IR ממחזור 2 (הופעל לפלייאוף ולא שיחק שנייה).
        *וונץ ממחזור 15 (והפציעה שלו פגעה ביכולת שלו בערך מאמצע העונה)
        *טים ג'רניגן, ה-DT (שהיה סופר משמעותי כי הוא פאס ראשר טוב ולכן מנצל את הדאבל טים הקבוע על פלטשר קוקס), עם פציעת גב חמורה שבגללה החמיץ כמעט את כל העונה (למעשה המשחק אתמול היה המשחק המלא הראשון שלו העונה)
        *דרק בארנט, פאס ראשר שהיה חלק חשוב מאוד מהרוטציה (היה זה שהשתלט על הכדור בסטריפ סאק בסופרבול), ב-IR
        *ג'ורדן היקס, הליינבקר שלנו, החמיץ בערך חצי עונה בגלל פציעה

        ואני יכול להמשיך עוד הרבה. זה הרבה מעבר לזה. זה ברמה שבקבוצת אוהדי האיגלס התחלנו לתהות אם הצוות הרפואי אוהדים של דאלאס.

        הגב
      • מעיין אוהד מכבי

        NoOne, אתה אולי באמת אף אחד, אבל קבל עוד קצת:
        10 זוכות הסופרבול האחרונות בעונה שאחרי הזכייה (לא כולל האיגלס) -
        2 ניצחו יותר ממשחק פלייאוף אחד
        1 ניצחה משחק פלייאוף אחד
        3 הפסידו במשחק הפלייאוף הראשון שלהן
        4 פספסו את הפלייאוף

        בקיצור, גם כאן האיגלס שליש עליון, ואף מילה על זה שהם היחידים שנתנו פייט מבין כל קבוצות החוץ בסיבוב הדיוויז'ינאל

        הגב
        • No one

          עכשיו לא רק שיש אוהדים שבוכים על פציעות, יש אוהדים שבוכים על פציעות עם סטטיסטיקה , אולי רוג'ר גודל יכול לסדר לאיגלס איזה תואר על כמות פציעות.
          פציעות זה חלק מהמשחק, מי שלא רוצה להיפצע שלא ישחק ספורט מקצועני.

          אני מכיר הרבה מאד אוהדי פילדלפיה בכל סוג הספורט(אני אחד מהם), אף אחד מהם לא בוכה על פציעות .

          ג'וג'ו בחוץ שנתיים ומעולם לא בכיתי על פציעות .
          ויני טסטיורדי ברבע הראשון של העונה זורק קבוצת סופרבול לפח ומעולם לא בכיתי על פציעות.
          מו לואיס קורע לדרו בלדסו את הטחול ומביא לעולם את טום בריידי ומעולם לא בכיתי על פציעות.

          ברגע שאתה מתחיל לבכות על פציעות אתה פותח את עצמך לזלזול כי לכל קבוצה יש פציעות ולחלק מהן יש פציעות יותר מהאיגלס.

          הגב
          • מעיין אוהד מכבי

            למען השם, אתה מסוגל להתייחס עניינית להודעות שלי?

            הפציעות (ברמה שסבלנו ממנה העונה) הן נסיבות מאוד מקלות והן רק מעצימות את ההישג בכך שאנחנו בטופ של ההישגים עבור קבוצות בעונה אחרי הזכייה בסופרבול.

            הגב
    • ק.

      אני אוהד של הסיינטס אבל מסכים עם לא מעט חלקים בתגובה של מעיין.
      לגבי פציעות לאורך עונה זה באמת משהו שהוא חלק מהסיפור. ואגב, מאדוקס ולה-בלאנק נראו מצויין בשני המשחקים בפלייאוף ככה ששם באמת לא הייתה הבעיה.
      במשחק הזה ברבע הראשון האיגלס שלטו בקווים, והכל נראה קל לפולס עד האינטרספשן הראשון של לאטימור (שמנע 21-0 או 17-0). היה לו זמן בפוקט לנצל את הסקנדרי הפגיע של הסיינטס (מלבד לאטימור) ומנגד הסיינטס לא הזיזו כלום (עד ה-4&1).
      אז התחילו הפציעות של קוקס ובנט ושל התאקל הימני שקיצרו את הזמן של פולס לשחרר כדורים (יחד עם ההתאמות של הסיינטס), וגם הורידו מעט מהלחץ על בריס.
      מצד שני, כמו שגרייזס כתב בפוסט, הסיינטס היו הרבה יותר טובים מהתוצאה בשלושת הרבעים האחרונים ולבריס היו הרבה השלמות לא קלות שהוא היה 16, 19 ו-20 יארד מהפירסט דאון.
      לכן, אני טוען, שהאיגלס לא קופחו ולא הפסידו רק בגלל הפציעות, אבל ההצטברות שלהם במשחק עצמו פגעו בהם.
      וכן, הם יכולים להיות מבסוטים על מה שהוציאו מהעונה הזאת. אני סך הכל מסמפט מאוד את הקבוצה הזאת והמאמן שלה

      הגב
      • מעיין אוהד מכבי

        ק.
        מסכים עם רוב ההודעה שלך. הסיינטס היו הקבוצה הטובה יותר לאורך העונה וגם במשחק הזה.

        הפציעות זה לא מה שהפסיד לנו את המשחק (אלא דווקא ההתקפה שלא הצליחה לייצר כלום) אבל הן בהחלט השפיעו בצורה די רצינית על המשחק.
        מאדוקס נראה מצוין לפרקים, אבל ברבע הרביעי מול הברס הוא נתן כמות השלמות ויארדים שלא נתן במשך כל העונה ביחד, וגם חלק נכבד מהיארדים של תומאס היו עליו.

        הגב
  • AdamB

    לא ראיתי את ההתפוצצות של ניו אינגלנד באה. אבל עדיין אני מהמר על קנזס שבוע הבא.

    הגב
  • קורדל סטיוארט

    גם חושב שהשלישייה וילסון ,רודגרס ומהומס היחידים שיכולים לסחוב על גבם את הקבוצה.בריידי כבר לא.
    המשחקים מאוד מאכזבים עד עתה.מקווה שקנזס ואנדי ישחקו את המשחק הרגיל שלהם ולא יעשו יותר מדיי כבוד לאורחים.כי הם באמת טובים והילד הזה קוסם ואנדי צריך להוריד תקוף מהגב וגם דיי נמאס מ הפטריוטס,לא,באמת,נו.
    לא יודע למה, אני לא מתרשם מהסיינטס .אולי בגלל שניצחו את פטסבוג בעזרת השופטים,אבל גם אם יעלו לסופרבול הם יפסידו לקנזס.פשוט כי מגיע להם וגם לאנדי וגם למהומס עם הזריקות האלה מהמותן.

    הגב
    • אריאל גרייזס

      ההצהרה הראשונה שלך בהחלט יכולה להכנס לפנתיאון ההצהרות הכי מופרכות בהיסטוריה. האיש זרק ל-500 יארד בסופרבול האחרון כשההגנה שלו לא עשתה כלום. סופרבול לפני זה הוא החזיר אותם מפיגור 25 נקודות. רק שלשום הוא השלים 34 מ-44 ל-350 יארד בלי איבוד. מי בדיוק סוחב את ניו אינגלנד, ההגנה המחפירה שלהם?

      הגב
  • אח שלו

    3 דברים שהמשחק מול הצ'ארג'רס היה אמור להבהיר גם לגדול ההייטרס:

    1. הפאטס של בליצ'ק-בריידי פגשו 11 פעמים בפלייאוף קבוצה עם מאזן טוב מהם (רק 11!). המאזן שלהם במפגשים האלה? 9-2. לדעתי זה אומר שהקבוצות האלה שיחקו בבית חלש. אם הם היו משחקים בבית של הפאטס הם לא היו מגיעים לפלייאוף.

    2. בתגובות לפוסט הקודם אחד מהמגיבים כתב שהוא לא מבין למה כולם פה יורדים על מקדניאלס. אני לא חושב שזה כולם. יש את מאלדיני, שאני מסכים עם רוב הבחנות הפוטבול שלו אבל לגבי מקדניאלס יש לו טמפר טנטרום מהקדנציה בדנבר, ויש נגררים. מקדניאלס, דושבג ככול שיהיה, עדיין מתאם התקפה מצוין. וזה שהוא נשאר בפאטס עוד עונה זה חדשות רעות לליגה.

    3. קורדל סטיוארט פה מעלי סיפק עוד דוגמה להוט טייקס שמילאו את האוויר על איך יש מלא ק"ב שהייתי לוקח בפלייאוף השנה לפני בריידי. תעשו לי טובה. עד שהוא מת אין ק"ב אחר שאתה לוקח למשחק פלייאוף.

    הגב
    • NoOne

      אתה מבזבז את הזמן שלך , אתה יכול להביא את כל המספרים שבעולם , ניו אינגלנד יכולים לנצח עוד 10 סופרבולס , אבל עדין בכל מקום חוץ מניו אינגלנד הם תמיד יהיו ידועים בתור קבוצה רמאית, נכון או לא לדעתך עדיין זה המצב וזה לעולם לא ישתנה.

      לגבי מקדאנילס , ראינו איזה OC גדול הוא היה בסנט לואיס , בוא נראה אותו שנה אחת בלי בריידי ובלי אבא שלו בליצ'יט , בעצם כבר ראינו

      ואתה שוב מבלבל את הבית החלש , כל מה שאמרו פה זה שבגלל שלפאטס יש בית חלש הם מקבלים הרבה יותר משחקי פלייאוף בבית מאשר קבוצות אחרות , המאזן של הפאטס במשחקי פלייאוף בבית הוא 20-3 , בחוץ. המאזן הוא 8-7
      בוא נראה מה יהיה ביום ראשון ברודיאו של קנזס סיטי

      הגב
      • אח שלו

        עזוב אותי מהשטויות שלך, ראית איך גייס הופיע למסיבת העיתונאים שלכם? https://twitter.com/ManInTheHoody/status/1084926557183827968
        הבנאדם שתה איזה איווסקה או עלי הזיה אחרים. אני מבקש לחזור בי מההשערה שהוא יהיה טוב עבורכם.

        הגב
      • אריאל גרייזס

        בחוץ המאזן הוא 3-4, אלא אם אתה סופר משחקי סופרבול בתור משחקי חוץ. הנקודה היא פשוטה - הסיפור על הבית הוא קשקוש כי הפטס היו משיגים את הביי הזה מול כל בית. הם מנצחים 75 אחוז מהמשחקים שלהם מול כל הבתים, שזה מתרגם ל-12 ניצחונות וביי כמעט בכל שנה. כל השאר - ספקולציות.

        הגב
        • ק.

          כן, אבל השנה הם שיחקו בבית מול קבוצה עם מאזן עדיף (רק כי שיחקה בבית חזק יותר) ככה שזה מעוות את הסטט'.
          בלי קשר, כנראה עם האימון הזה היו שוחטים אותם גם בל"א

          הגב
  • YG

    מה תהיה הטמפרטורה ב-KC בסופ"ש הקרוב? :-)

    Arrowhead Stadium, 1 Arrowhead Drive, Kansas City, MO, United States

    :Sunday
    Sunny
    15C-

    הגב
    • אח שלו

      הבעיה (של הפאטס) היא שמהומס זה לא ריברס, מאנינג, רומו, או אפילו לאק בגרסה של עכשיו, שהכדורים שלו מאבדים מהירות והופכים לברווזים בקור. הכדורים שלו יוצאים כמו מתותח. אז בניגוד לפעמים קודמות בהם הפאטס פגשו קבוצת דום בתנאי מזג אוויר קשים ופירקו אותם, הפעם לצ'יפס אין מה לפחד (לדעתי) מהתנאים.

      הגב
      • אריאל גרייזס

        מה עוד שבריידי כבר לא בדיוק ילד. כשאתה בן 41 קור משפיע עליך אחרת

        הגב
        • אח שלו

          גרייזס - ראיתי את המסירות של בריידי ביום ראשון? ה"זיפ" האימתני הרגיל היה שם. אולי אתה מתכוון להשפעה אחרת על הגוף, אבל אצל בריידי עם השטויות זן מאסטר שלו והקרם סרפדים שגאררו ימרח עליו, אני מאמין שיהיה בסדר.

          הגב
          • אריאל גרייזס

            אין מה להשוות את הקור שהיה בפוקסבורו למה שאמור להיות בקנזס. מצד שני, להגיד שמהומס הוא לא פייטון - לפייטון ב-2003 היתה יד לא פחות חזקה משל מהומס

            הגב
      • עידו ג.

        דווקא היו לו כמה וכמה ברווזים במשחק האחרון, אבל עכשיו יש לו למה להשוות...

        הגב
  • ניינר / ווריור

    היה סיבוב מבאס אבל הגמרים של החטיבות עם פוטנציאל להפוך לקלאסיקה.
    מייקל תומאס הוא פאקינג רסיבר על שלא מוזכר מספיק ברשימת הרסיברים מהטופ. זה הולך להשתנות בקרוב, הוא הולך להתפוצץ גם על הראמס

    הגב
    • ק.

      לגמרי. מפלצת. ידיים מעולות ומאוד מאוד פיזי. כבר עכשיו הוא לדעתי טופ 5 (במדרגה שממש קצת מתחת להופקינס ובראון).
      בשנתיים הראשונות שבר שיא תפיסות לשנתיים ראשונות בליגה. השנה הוביל את הליגה בתפיסות

      הגב
    • אח שלו

      לרקורד: באמצע העונה פה קראתי לו הרסיבר מספר אחד בליגה.

      אם מדברים ברצינות ולא בהגזמות: ברור שהוא טופ 5 כבר עכשיו. לא מסכים עם ק. שהוא "במדרגה" מתחת להופקינס ובראון, אבל כן מסכים שאי אפשר עדיין לדרג אותו מעל הופקינס ובראון (וגם לא מעל חוליו).

      הגב
      • ק.

        רבע מדרגה. יש להם יתרון קל עליו בתפיסות בדרגת קושי גבוהה ובמהירות, הוא יותר פיזי.

        הגב
      • Yavor

        מיהם החמישה לדעתך?

        הגב
        • אח שלו

          זה נראה לי די ברור. הופקינס, בראון, חוליו, אודל, מייקל תומאס.

          הגב
          • ק.

            כן, גם לדעתי.
            טייריק היל וקינן אלן מזדנבים מאחוריהם

            הגב
  • ק.

    אני חושב ששון מקווי היה מבריק במשחק הזה, גם מבחינת הגיים פלאן וגם מבחינת ניהול המשחק.
    דאלאס, שמול סיאטל נערכו למשחק שמבוסס על ריצה ריצה, ואז עוד ריצה, וסיאטל בלעו את הפתיון,
    כאן נערכו למשחק האווירי של הראמס, ומקווי בסוג של הפוך על הפוך, האכיל אותם במערכים שמבוססים על מגוון מהלכי ריצה, ביחס ריצה-מסירה שונה לחלוטין ממה שעשה העונה (השתנה קצת לקראת הסוף). גארט הגאון כמובן לא עשה את ההתאמות.
    שתי התופעות הבולטות בעיני בדיביז'ונל היו שוב החשיבות של השליטה בקווים כמפתח לנצחון (אפשר לתת דוגמאות מכל משחק) והאגרסיביות של המאמנים שבסופו של דבר גם ניצחו משחקים (וגם סופרבול שנה שעברה) - בכל הקשור להליכה על דאון רביעי פעם אחר פעם, שמוסיף גם אלמנט פסיכולוגי של בטחון להתקפה

    הגב
    • Maldini

      שון מקוויי הוא פלייקולר אגרסיבי ויצירתי אבל מנהל משחק מהשמרנים ביותר שקיימים בליגה ואף אחד לא מדבר על זה כי הוא לא משופם ושוקל 200 טון וכי זה לא קרה באיזה משחק פריים טיים ש-50 מיליון איש ראו ושהם הפסידו בו רחמנא לצלן בגלל QB שלא מסוגל להשלים מסירה ל-4 יארד. נתקלתי אתמול בטעות בנתון מדהים לפיו הוא בעט 11 פעמים במהלך העונה בתוך ה-10 יארד ליין של היריבה בסיטואציית 4th and short. מתוך 38 בעיטות סך הכל שלא הגיעו בסיום משחק/מחצית 19 היו בסיטואציית 4th and 4 ומטה. לראמס יש את האחוז השני הכי גרוע בליגה של קבוצות שמגיעות ל-5 דקות האחרונות של משחק עם כל 3 פסקי הזמן שלהם (רק קארול וסיאטל היו יותר גרועים מהם).

      מול דאלאס גארט דחה פנאלטי ובמקום 3rd and 12 זה נשאר 4th and 2 ב-45 יארד ליין של דאלאס. מה מקוויי בחר לעשות? לשלוח את גוף וההתקפה לנסות לסחוט אופסייד רק כדי לא לעשות כלום ולאכול דיליי אוף גיים לפני פאנט (שנדפק והשיג לו 20 יארד פילד פוזישן).

      שון פייטון האקדוחן ביום ראשון בסיטואציית 3rd and 8 ש-1st down גומר את המשחק לוקח פסק זמן ועוצר את השעון עם 3:08 רק כדי לקרוא אחריו ריצה של קמארה אפ דה גאט לאמצע ישירות לתוך השיניים של פלצ'ר קוקס וטימי ג'רנינגן (אחרי שהתקפת המסירה שלו תפרה לאיגלס את הצורה בלי הכרה כל המחצית השנייה), Tackle for loss שלוקח אותם 3 יארד אחורה ומוביל לניסיון בעיטה מ-52 יארד שמוחמץ ומעניק לפילי את הכדור במרכז המגרש.

      במילים אחרות - אנדי ריד יא שמרן אפס מתי תלמד כבר לנהל שעון ומשחקים?

      הגב
      • אח שלו

        בלי לשים לב, הסברת פה מה הבעיה. כול המאמנים האלה - טובים אחד אחד - קוראים את המהלכים ההתקפיים של הקבוצה שלהם. כשאתה קורא מהלכים יש לך פחות זמן לנהל משחק ושעון. זה, בין היתר, גם מה שדפק את אנדי חבר שלך לאורך השנים.

        הגב
        • Maldini

          ספציפית אין לי בעיה להודות שכולם גרועים בזה ולא להתמקד ב-Scapegoat אחד. חוץ מבליצ'ק שמחובר לארני הקונסיליירי באוזנייה (שגם כן נופל ופה ושם, ועד היום לא יצליחו לשכנע אותי שהם לא קפאו שם בסוף הסופרבול מול סיאטל ולקחו את הסיכון שיישארו להם בסך הכל 20 שניות להוביל דרייב לפילד גול) אין מאמן אחד בליגה הזאת שאפשר להגיד עליו בפה מלא שהוא מנהל שעון ו/או משחק טוב. אחד. לא הפלייקולר'ס המוצלחים (שלהם יש עוד את התירוץ שהם עסוקים ותקועים בפליי שיט ועושים את העבודה שלהם טוב רוב הזמן), לא הפלייקולר'ס הפחות מוצלחים ו/או העציצים שרק עומדים ונראים מגניב בסווטשירט של הקבוצה (שלהם אין שום תירוץ חוץ מהיותם ברני מיידופים).

          כל שם שתשלוף לי עכשיו אני אוכל לתת לך דוגמה לאיזו BLUNDER שלו. לשון פייטון ספציפית שנחשב לאיזה בוגר MIT היו איזה 5 מטורפים רק בשנה האחרונה, כולל בפלייאוף הקודם. אבל כשאתה טפלון כלום לא נדבק אליך.

          הגב
          • אח שלו

            הם לא קפאו נגד סיאטל. תראה את הוידאו והאודיו מהקווים שיצא אחר-כך. בליצ'ק עומד בכול הזמן הזה ומסתכל אך ורק ישר על פיט קארול בצד השני. לא על המגרש. הוא קולט שפיט בבלגאן אטומי (כמה מפתיע. מסכן המסטיק שלו), והוא אומר לפטרישיה או למי שזה לא יהיה שם שיוציאו מהנפתלין את ההגנת גול-ליין עם 3 קורנרבקים. דווקא המקרה הזה ספציפית זה המקרה הכי קלאסי של הימור צל"ש או טר"ש שממחיש את הגאוניות של המשוגע הזה.

            הגב
      • ק.

        מאלדיני, מול דאלאס הוא ניהל מצוין את המשחק למרות הדוגמה שנתת (נכונה לכשעצמה), לא אמרתי לגבי כל השנה. אל תשכח שהמשחק היה בידיים שלהם משלב די מוקדם, כמו גם משחקים אחרים השנה, אז הצורך בגישה אולטרה אגרסיבית, לעומת משחק שצריך להכריע , הוא שונה.
        אני גם מאוד אהבתי את הגישה האגרסיבית של פייטון והעצירת שעון ב-3:08 כדי להשאיר לבריס זמן להכריע במידה והאיגלס היו שמים ט"ד.

        הגב
        • Maldini

          לא נראה לי שהבנת מה פייטון עשה אם הסקת שהוא נהג באגרסיביות בזמן שהיה מובר בשילוב הפחדני והמטומטם הכי גדול שיכל להיות. הוא לא עצר את השעון ב-3:08 כדי להשאיר לבריז זמן אלא כדי להוציא פליי-קול מושלם כביכול שישיג פירסט דאון ו/או יתקדם ויצמצם את מרחק הפילד גול ויגמור את המשחק. בפועל הוא גם עזר לפילי לא לבזבז פסק זמן בעצמם וגם קרא את המהלך הכי שמרני בספר - ריצה לאמצע.

          מקוויי ניהל משחק גרוע מאוד בשבת אבל אני מבין למה קל ללכת עם זה לאיבוד כשהוא מוציא כל כך הרבה פלייקול'ס אדירים. אישית אין לי בעיה עם זה ואני לא טוען שצריך לבקר אותו על כך, פשוט להבין ולהשלים שזה המצב בליגה הזאת (פעם הייתה לי תיאוריה שכנראה הולך על הקווים כאוס מטורף שמקפיא לכולם את המוח אחרת אין הסבר ל-Incompetnce המוחלט הזה של 99% מהליגה בסיטואציות שכל שחקן מאדן מתחיל יודע לנהל עם יד כרותה וקונטרולר פגום) ולהתמקד יותר במאמנים היצורים שגם לא מביאים פלייקולינג ו-Xs and Os לשולחן וגם גרועים בניהול משחק ושעון. הטומלינים, הגארטים, האובראיינים, המקארתים (סתם לא יודע אם שמעתם אבל הוא כבר לא חלק מה-NFL תודה לאל).

          הגב
          • ק.

            אתה מבלבל פה בין כמה דברים, או אולי לא הבנת מה רשמתי. העצירה של השעון הייתה בהתקפה של פילי (בדיוק כדי שלא יגמרו את השעון עם דרייב מנצח), הקריאה לריצה דרך האמצע (שגם אני התעצבנתי על יותר מדי כאלה במהלך המשחק בעיקר עם אינגרם), באה אחרי שפילי איבדו את הכדור ובריס לא היה צריך לקחת את הכדור לטווח בעיטה.
            לגבי מקווי, התכוונתי לניהול משחק ובחירת מהלכים שזה חלק ממנו. הראמס השאירו הרבה זמן את ההגנה של דאלאס על המגרש (כמו הסיינטס ברבעים 2-4), וזה כתוצאה מניהול משחק נכון. אם אתה זוכר, וגרייזס גם כתב על זה במהלך העונה, הייתה להם בעיה בדרייבים שנגמרים מאוד מהר וגורמים להגנה שלהם להיות הרבה זמן על המגרש (סביב מחזור 5-6 אם אני זוכר). במשחק הזה התנהלו אחרת וההגנה הייתה יותר רעננה.
            לגבי הסוגריים שלך, אין לי ויכוח

            הגב
            • אור

              ק. אתה מבלבל בין כמה דברים, מדובר על הדרייב ביתרון 6. לא הבנתי מה פייטון ניסה לעשות שם עם הריצות האלו בפילד גול רחוק אבל הוא כמעט חירבן לסיינטס את המשחק.

            • אור

              הכוונה לדרייב שנתן לפולס את הכדור עם חצי מגרש לפני האינטרספשן

            • ק.

              אוקיי, הבנתי. מה שאני אומר - הוא עצר את השעון בדרייב של פילי 3 דק' לסוף כדי לא לתת לפילי לגמור את השעון עם הדרייב הזה (חכם בעיני). גם הפירסט דאון שגמר את המשחק (דרייב אחרון) היה ריצה של קמארה דרך האמצע.
              בדרייב עם הפילד גול שהוחמץ (אחד לפני, שיכל להפוך לפלוס 9 ולגמור את המשחק), הריצות דרך האמצע אכן היו מוגזמות אבל ברב המקרים בשנתיים האחרונות וויל לאץ שם את זה בפנים.

  • יובל

    מאלדיני - איפה אתה? הפאקרס ממנים בתור אופנסיב קורדינטור את נת'ניאל האקט, הבחור שהצליח השנה בגדול עם בלייק בורטלס וקודי קסלר ואתה שותק?
    אפשר למחוק עוד שנה וחצי-שנתיים מהקריירה של רודג'רס. אולי אחרי זה יחליפו אותו במישהו מוכח יותר,
    נניח פפ המילטון כזה ואז הדברים ייראו אחרת.

    הגב
    • אח שלו

      אה, הוא לא הצליח עם בלייק בורטלס וקודי קסלר? איך אפשר לא להצליח עם שחקנים כאלה? מדהים

      לא מכיר מספיק את האקט, אבל במשחקים שלהם מול הפאטס הוא עשה אחלה עבודה. ויש פה גם סיפור של מאמן ראשי שהובא לפאקרס על בסיס העבודה שלו עם ההתקפה (או זה שהוא היה כמה חודשים בסביבת החיוג של שאנאהאן/מקוויי), אז כנראה שהוא מביא את האקט כמתאם שבסדר להיות כינור שני ושישלים אותו בכול מיני היבטים.

      הגב
    • Maldini

      גם אם תיצור גירסה משולבת של אנדי ריד וקייל שאנהאן הוא לא יצליח עם בלייק בורטלס והפרסונל ההתקפי הפאתטי של ג'קסונוויל. אין לי דעה חזקה על האקט כי אני לא מזוכיסט שהעביר יותר מדי זמן בצפייה וירידה לרזולוציות של קבוצה עייפה ומתישה כמו ג'קסונוויל אבל דווקא בסוף העונה שעברה הוא הצליח לחבר כמה Game plans אדירים שכשבלייק היה ב-mode שהוא מסוגל להשלים מסירה ל-5 יארד בפלאט עבדו לא רע בכלל. לא נראה לי שאנשים קולטים מספיק כמה קשה עד בלתי אפשרי זה להיות מתאם התקפי של QB חציל כזה. זה סוג של למאר ג'קסון רק בלי ההודאה שמדובר ב-QB שמסוגל להוציא לפועל פלייבוק מצומצם כמו למאר ג'קסון. אז אתה קורא את אותם 4/5 מהלכי מסירה פעם אחר פעם אחר פעם ומנסה להלביש אותם בצורה אחרת כל פעם עם הצבות שונות של שחקנים ומערכים ו/או תנועות לפני הסנאפ.

      סבא קופלין פיטר אותו כי הם היו צריכים באירגון הלא מתפקד הזה FALL GUY. עשו TD התקפי אחד בלבד ב-5 משחקים בלעדיו וצנחו בכל המדדים ההתקפיים אפילו יותר.

      ולא נכנסתי לזה בשבוע שעבר אבל גם על לאפלור אין לי דעה חזקה לכאן או לכאן. לא זוקף לחובתו את הבינוניות מינוס ההתקפית מטנסי העונה ומוכן לתת צ'אנס ולראות איך זה עובד עם פרסונל איכותי יותר שמתאים יותר לפילוסופיה והשיטה ההתקפית שלו (התלמידים של משפחת שאנהאן צריכים קו התקפה אתלטי שמסוגל לנוע מצד לצד כדי למכור פלייאקשנס כבדים ולהריץ ריצות איזוריות החוצה שזה משהו שקיים בגרין ביי ולא היה בטנסי) וכשאין לו הוראות שמוכתבות מלמעלה ממיטהד כמו מייק ורייבל שמאמין ב"הגנה וריצה חזקה".

      זה לא היה המינוי האידיאלי בעיניי (לדעתי משרה נדירה כמו של גרין ביי הייתה צריכה לקבל מישהו מוכח, אבל ברמת הלגרום לתותחים להתפטר עבורה) אבל 1) יותר גרוע ממקארתי אין ולא יכול להיות (אולי רק מקאדו בן טיפוחיו) ו-2) אני אופטימי שחבר טוב מהמעגל הקרוב של מוחות התקפיים כמו קייל שאנהאן (יותר) ומקוויי (פחות) ספג מהם איזה דבר או שניים על איך פוטבול התקפי מודרני ב-2019 אמור להיראות וכן מאמין שהוא יכול לבוא לרודג'רס טוב מבחינה אישית ומבחינת פוטבול IQ, שזה דבר שלא היה לו בעשור האחרון.

      הגב
      • יובל

        הוא היה גם האופנסיב קוארדינטור של הבילס ב-2014, שם היה לו שדרוג עצום בדמות קייל אורטון, מישהו שגם מקדניאלס ה"עילוי ההתקפי" מכיר היטב. כנראה שזה היה כ"כ טראומטי שקייל אורטון פרש מיד אחרי שהעונה הסתיימה מבלי להודיע לאף אחד מהחברים לקבוצה שלו...

        הגב
  • חגי

    מסכים שתוכנית המשחק של הצ'ראגרס היתה בזיונית, אבל אני מרגיש שההגנה של הפאטס ובמיוחד העבודת אימון של פלורס\בליצ'ק לא מקבלת מספיק קרדיט. הם הרגו את המשחק כשעוד נראה שהוא יכול להתפתח לשוטאוט פוטניציאלי. תוכנית המשחק ההגנתית שלהם היתה ההיפך הגמור משל הצ'רגרס ( שזה בדיוק מה שצריך לעשות נגד התקפות מסירה כאלו, בטח בפלייאוף כשהשופטים נותנים לשחק). הם הצליחו להביא לחץ על ריברס כמעט בכל מסירה למרות שאין להם פאס ראשר אחד שמסוגל לנצח את המצ'אפ שלו באופן עקבי, וממה שאני ראיתי הם עשו את זה בעיקר בזכות scheming והתבססות על נקודת החוזק שלהם - החוליה האחורית של ההגנה.
    הניצחון המנטאלי, ועוד נגד ריברס, QB ותיק שראה דבר או שניים ולא אמור להתבלבל ככה, הוא ההישג הגדול ומה שלדעתי הפאטס צריכים לקחת מהמשחק הזה. זו גם תשובה לכל המלעיזים שתוהים מדוע מתאמי ההגנה של הפטריוטס ממשיכים לקבל עבודות אימון בליגה. מישהו ראה את שתי הקבוצות משחקות השנה ובאמת חושב שההגנה שלהם יותר מוכשרת משל הצ'ארגרס?

    הגב
    • אח שלו

      אכן, לצ'ארג'רס יש בערך פי אלף יותר תותחים בהגנה מאשר לפאטס.

      הסיפור מול ריברס היה זירו בליץ, והסוואה. זאת אומרת, כולם עומדים ליד הקו, בלי סייפטיז. אם הבליץ מגיע אז בהגדרה יש לך יותר שחקנים שתוקפים את הק"ב מאשר כאלה שחוסמים עבור הק"ב (8 על 7, נגיד). ואז גם אם אף אחד לא מנצח מאצ'-אפ, תמיד יהיה מי שיגיע אליו. בסכימה כזו, מי שקובע את האפקטיביות הוא לא הפאס-ראשרים, אלא אכן הקורנרבקים. כי הם צריכים להחזיק את האחד על אחד שלהם בלי שום עזרה מסייפטיז.
      ויש סיבה שהם עשו את זה נגד ריברס. ריברס לא מסוגל לברוח מהפוקט ולזרוק אלכסונית כמו מהומס או רוג'רס, או לרוץ לדאון ראשון, או לטפס בפוקט כמו בריידי. זה לא משהו שהם יעשו נגד מהומס בראשון, ואם הם יעשו טייריק היל יתחיל לסמן את ה-וי שלו כבר מעכשיו.

      הגב
      • חגי

        אמנם אף אחד לא יתבלבל בין ריברס לQB אתלטי, אבל אני לא חושב שהוא פחות טוב מבריידי בכל מה שקשור ל step up ותנועה בתוך הפוקט. הבעיה הגדולה של הצ'ארגרס ביום ראשון הייתה שלריברס פשוט לא היה פוקט לזוז בו. הלחץ הגיע אליו פעם אחר פעם מכיוונים שונים וגרם לו להראות כמו פסל חי.
        אני נוטה להפיל את האחריות פה בעיקר על ריברס, הרי זה התפקיד של הQB לקרוא את ההגנה ב LOS ולכוון את הפרוטקשן או אפילו להחליף מהלך בהתאם.. מאנינג לא היה הרבה יותר אתלטי ממנו ובליצ'ק לא העז לקרוא מולו כל כך הרבה בליצים. להגנה אגרסיבית יש מחיר וQB ברמה גבוהה, במיוחד מנטאלית, אמור לדעת להעניש ולגרום להגנה לשלם אותו. ריברס לא הראה את היכולת הזאת ביום ראשון, אבל מצד שני פוטבול זה משחק קבוצתי ואף פעם אי אפשר להפיל את כל האחריות על שחקן אחד. מה שבטוח הוא שההתקפה של הצ'ארגרס חטפה וואחד נוקאוט.

        הגב
        • אריאל גרייזס

          בלי לזלזל בריברס שהוא אחלה ק"ב - אין ק"ב בהיסטוריה שיש לו את היכולת לזהות את הלחץ שמגיע אליו ממקומות שהוא אפילו לא יכול לראות ולעשות תנועה שמבטלת את הלחץ הזה כמו בריידי. למעשה, אני חושב שזאת התכונה שמייחדת אותו יותר מהכל, כמו המסירה בתנועה של רוג'רס או עבודת הרגליים של פייטון

          הגב
          • חגי

            1. אין QB שמסוגל להצליח תחת לחץ כל כך מאסיבי, זאת היתה הנקודה שלי.
            בריידי אולי אלוף בקריאת מהלכים, עבודת רגליים בפוקט ושחרור מהיר, אבל אם נכנס בך שחקן בתוך שניה מרגע שקיבלת את הכדור כלום לא יעזור..
            2. דווקא בתחום שציינת, אם יש מישהו שנותן פייט לבריידי זה מאנינג - היכולת שלו לא לחטוף סאקים, באופן שהיה בלתי תלוי כמעט בשחקנים שמסביבו, הוא אנומליה סטטיסטית.

            הגב
            • מעיין אוהד מכבי

              הרבה מאוד מהאחריות מוטלת על צוות האימון של הצ'ארג'רס. אפס התאמות, אפס הכנה לכך שהפאטס מותאמים בדיוק כדי לשחק על החולשות שלהם.
              עם נניח בהתקפה אני עוד יכול להבין את מה שקרה כי ביליצ'ק שלף תצוגת אימון מבית הספר להגנת פוטבול, מה שקרה בהגנה פשוט בלתי מתקבל על הדעת. לא לעצור אפילו דרייב אחד מבין החמישה הראשונים?

  • 7even

    אני חייב להבין רגע - יש מצב שאורח החיים הבריא בטירוף של טומי בוי (היי, גמני חולה שייקים!) עוזר לו עם הקטע הזה של להמשיך ברמות המאד גבוהות עד גילאי ניסים כהן ?

    אני נהנה מכל שנייה. גם בדוויז'נאל. אני נהנה מהסיכומים, גם של גרייזס, וגם של הברברת ביוטיוב.
    אני הכי שונא זה הערכות לפני משחק. ההוא ירוץ את סלוט X, וההוא יעשה סקרין עם Y, כאילו הכל נמצא בעולם שחור ולבן ואין התאמות תוך כדי משחק. שונא את זה כ"כ!

    מלדיני, אנא ענה על 3 הסעיפי הנ"ל:
    1. מי היה הטארגט המרכזי בדוויז'נאל, בהנחה וביל או כבר לא היה שם. (יש לי 2 ניחושים).
    2. מי הטארגט לקונפרנס צ'מפיונשיפ?
    3. מה יקרה לנראטיב על אנדירידביתספרלאימוןבע"מ במקרה של הפסד במשחק הבית הקרוב?

    הגב
    • דור

      זה לא רק אורח חיים בריא זה גם תזונה אלקליינית (ז"א בסיסית, ז"א ההיפך מחומצית) ששומרת על השרירים ככל שמזדקנים
      זאת ועוד, האימונים שלו מתמקדים בתנועתיות שזה הדבר הראשון שמאבדים כשמתבגרים (בניגוד לכוח שאפשר לשמר יחסית בקלות) וכן, זה לגמרי חלק מהעניין ושרק יהיה לנו בריא

      הגב
      • חגי

        כל השיטות האלו זה שטויות, pseudoscience.
        יש שני גורמים מוכחים שועוזרים לQB's מעל גיל 40 לשמור על עצמם:
        1. אופניסיב ליין חזק
        2. משחק ריצה

        הגב
        • דור

          אל תדליק אותי...
          זה אחלה סיינס בעולם רק שיש מי שדואג לגרום לך לחשוב שזה פסאודו וואטאבר

          הגב
    • אריאל גרייזס

      העניין העיקרי זה שהוא שומר על עצמו בקנאות. כל השאר מוטל בספק

      הגב
      • No one

        סמים סמים סמים זה טוב לבריאות.....של !שחקן פוטבול בן 41

        הגב
  • ארם אבירם

    ג'יסון גארט הביתה! מאמן שחושב שהוא יצירתי אם פעם במשחק הוא הולך על זה בדאון רביעי. כמה שנים עוד נסבול את הבינוניות הזאת?

    הגב
  • RED

    מעניין שהעונה דיברו הרבה על ההגנות שחזרו, שיקאגו ובולטימור. הגענו כמעט לסוף ונדמה לי שארבעת ההתקפות הטובות ביותר נותרו.
    כמו כן, מילה טובה על האיגלס למרות הפציעות לפני ובמהלך המשחק היו קרובים להדיח את הפייווריטית של העונה.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *