על חברות וזוגיות

מתי חברות הופכת לאמיתית, על הקשר בין מין לאלימות וגם על המיתוס של להזדקן ביחד. בלש אמיתי, פרק חמישי

כתבתי בפרק הקודם שאחד הדברים שאני אוהב בעונה הזאת זה שהיא מאוד בלשית, לא רק לדמויות בעלילה שלנו אלא גם לצופים בבית. בזכות המעבר התכוף בין איזורי הזמן השונים אנחנו נותרים לנחש מה בדיוק קרה על פי רמזים שהיוצרים משאירים לנו.

הקונספט הזה הוא בעיניי די חדשני. בכל עלילה בלשית הצופים מנסים לנחש מי הרוצח, בדיוק כמו הבלשים (אם כי לפעמים סדרה בלשית מעולה יכולה להיות גם כשאתה יודע בדיוק מי הרוצח, למשל "המפצח" הבריטית המופתית). במקרה הנוכחי, הצופים צריכים לא רק לנסות לנחש מי הרוצח אלא גם פרטים רבים בה. מה קרה בין הייז לבין הבת שלו, מה קרה לקריירה של הייז, מה קרה לקריירה של רולנד. ויש עוד מיליון דברים כאלו.

הבעיה עם הקונספט הזה, וזה להרגשתי קצת מה שקרה בפרק האחרון, היא שהיוצרים לפעמים מתאהבים בו יותר מדי ומרגישים צורך לייצר עוד ועוד הפתעות. לנסות להחביא מאיתנו דברים אותם נגלה רק מאוחר יותר. בפרק הקודם הרי התפתחנו למקום מאוד מסוים בעלילה – היה לנו חשוד ברצח, בחור שחור עם עין שתומה – והנה בפרק הזה החשוד הזה נעלם לגמרי ואף אחד לא מתעניין בו. ופרק לפני כן, היה לנו זוג ששיחק עם הילדים מאחורי הפארק והם היו החשודים – והנה, אף הם נעלמו לנו מהעיניים ובטח יחזרו מאוחר יותר, יחד עם החשוד האחר.

עוד דוגמאות לא חסר – המכתב שההורים קיבלו ועכשיו אנחנו מבינים שזה אולי האמא שלחה בעצמה (או שזה לפחות מה שהייז חושב) – אבל אולי היא בכלל היתה מעורבת והייז לא הבין נכון? ויש את הילדה שמתקשרת למשטרה בקו הזמן השני ומלכלכת על אבא שלה האמיתי ואומרת שהיא לא רוצה לשמוע אותו בכלל. האם הוא עשה לה משהו או שבעצם החוטף אחראי להרעלה של המוח שלה נגד האבא האמיתי? הניסיון הזה לזגזג את הצופים ולייצר איזה שהיא הפתעה תמידית גורם לטעמי לעלילה לא קוהרנטית לחלוטין, ואני לא לגמרי משתגע על זה.

אני חושב, אחרי שעברו חמישה פרקים, זה זמן טוב לעצור שניה ולעשות סדר במה שאנחנו יודעים. אם פספסתי משהו, אתם מוזמנים להוסיף:

קו זמן ראשון:

– שני הילדים נחטפו ב-1980. הבן נרצח ונמצא במערה כשהוא בתנוחת תפילה, הבת נעלמה

– הילדים שיקרו להורים שלהם והלכו לשחק כנראה עם זוג שנסע במכונית יפה והיה קונה להם צעצועים.

– מישהו שחור בלי עין קנה בובות קש שנמצאו באיזור שבו נמצא הילד. בנוסף, תמונת הילד בפוזת התפילה נמצאה בכנסיה שבה התפללה האשה שמכרה את בובות הקש.

– מישהו ניצל את הטבח כדי להשתיל את התיק של הילדה וחולצה שרופה שלה בבית של איש הזבל כדי להפליל אותו ולסגור את הקייס.

– ההורים קיבלו מכתב שאומר שהילדה יכולה לצחוק עכשיו. יש סיכוי שהאמא היא זו ששלחה אותו כדי שהאבא ירגיש טוב עם עצמו.

– אחד מהילדים המתבגרים, פרדי בארנס, שיחק עם האופניים של הילד ואולי היה מעורב או שלא היה מעורב

קו זמן שני:

– הילדה בחיים ונמצאת באוקלהומה

– היא מאשימה את האבא שלה שהוא "יודע מה הוא עשה". ההנחה שהמתקשרת היא אכן הילדה.

– אב הילדים חזר בתשובה ונגמל מאלכוהול בעוד האמא נפטרה ממנת יתר.

– כח חקירה מיוחד נפתח כשהמנדט שלו הוא לוודא שההרשעה הראשונית עומדת בתוקפה. נראה שלתובע הכללי יש אינטרס בנושא.

קו זמן שלישי:

– הילדה אף פעם לא נמצאה.

– משהו פירק את החברות בין שני הבלשים.

– נמצאה הגופה של הדוד של הילדים.

– שוטר מצוות החקירה המקורי נעלם ב-1990.

– תושבים שונים שהיו אמורים להיחקר לא נחקרו מעולם

לאן הולכים מכאן? שאלה מצוינת.

***

בתחילת הפרק אנחנו קודם כל נתקלים בחדר החקירות של צוות החקירה המחודש בקו הזמן השני שכל מטרתו להוביל אותנו בסופו של דבר להתפרצות האלימה שדי סיימה את קו הזמן הראשון. בסופה, רולנד נפצע, הייז הורג את איש הזבל, עוד מלא אנשים נהרגים, ואיש הזבל מואשם כרוצח הילד לאחר מותו.

הסצינה הזאת היא אחת המרשימות בעיניי. היא מהממת בויז'ואל שלה וזה קורא גם בגלל המהירות שבה הכל מתרחש ובעיקר בגלל הכאוטיות שבה. המוות הוא כמעט רנדומלי. יש שם קטע, אני לא יודע אם שמתם לב, שאחד מאנשי ה-FBI כמדומני יורה בכלל בשניים מהרד נקס שבאו לתקוף את איש הזבל. כולם נגד כולם. קצת כמו סצינה מסרט של טרנטינו (הסוף של "רומן אמיתי" או של "כלבי אשמורת"). הכל קורה שם כל כך מהר, אין זמן בכלל לחשוב. לי אישית זה הזכיר בעיקר קרב במלחמה. איך היו אומרים בצבא – "ממלכת אי הודאות".

ומי היחידים שמתפקדים בשדה קרב הזה? כמובן שני החיילים ששומרים על קור רוח. מעניין לשים לב שלאיש הזבל לא היתה בעיה לירות באנשי ה-FBI אבל על השוטרים הוא ריחם – גם על רולנד שהיה לו על הכוונת לפני שהייז נכנס וגם על הייז, לפי מה שהוא אמר. אולי זה מהיכרות אישית איתם ואולי כי הוא ידע שהם אנשי צבא לשעבר.

***

דבר מעניין קורה אחרי הסצינה האלימה והקצרה הזאת, הייז מגיע לבית החולים, שם הוא מחכה לבשורות על השותף שלו ואז מגיעה אמיליה, אשתו לשעתיד, ואחרי שהוא מדבר איתה קצת ובהתחלה דוחה אותה מעליו, הם הולכים אליה הביתה ושוכבים בפעם הראשונה. זאת לא הפעם הראשונה בסדרה שסקס מעורב באלימות. גם בפעם הקודמת שהייז ואשתו שכבו (כלומר, קודמת בסדרה, לא כרונולוגית – זה קרה עשר שנים אחר כך) זה היה אחרי ריב סוער שבו הוא לא היה רחוק מלהכות אותה. יותר מזה, פעמיים בסדרה כבר (גם עם הפדופיל בפרק השני וגם עם פרדי בפרק הקודם) הייז מאיים על הנחקרים באונס בכלא – מין שילוב "אולטימטיבי" של מין ואלימות.

אני לא בטוח אם זה מכוון או מה בדיוק היוצרים רוצים להגיד לנו, אבל כמובן שמין ואלימות הם שני דברים שהולכים ביחד עוד משחר ההיסטוריה. אני חושב שהסצינה בפרק הנוכחי אולי מדגימה את העניין הכי טוב – הקרבה למוות בעצם מדגישה לנו את העובדה שאנחנו בני תמותה, כאלו שזמנם על האדמה יכול להיגמר בכל רגע. במקרה הזה, המוות מגיע בלי התראה, הוא חסר משמעות לחלוטין. התגובה הכי הגיונית של בני אדם במקרה כזה היא כנראה התגובה הקדמונית ביותר – להתרבות.

ואולי, זאת גם התשובה לשאלה ששאלתי בפרק הקודם – מה נשאר מאיתנו אחרי שאנחנו מתים. הזכרונות נעלמים אבל הגנים שלנו, אם התרבנו, נשארים אחרינו. זאת עוד סיבה למה מוות של ילדים הוא כל כך קשה להורים: האבולוציה לימדה אותנו להגן בכל מחיר על הצאצאים שלנו, כי הם מה שאנחנו מורישים לעולם. זאת הפעולה הכי חשובה ליצור חי – להוריש את הגנים שלו. ופה, הרוצח מנע את זה מההורים. מין ואלימות, תמיד ביחד.

***

בפרק הזה אנחנו גם נתקלים לראשונה, כצפוי יש לומר, ברולנד המבוגר. צריך להגיד, אם בפרקים הראשונים היה נראה שרולנד הוא רק חלק אחד בפאזל כאשר הייז הוא המרכז של הכל, הרי שאם הזמן רולנד הופך ליותר ויותר משמעותי ואישית אני מאוד נהנה מההופעה שלו בסדרה.

אחד הדיאלוגים המעניינים מתרחש כאשר הייז ורולנד המבוגרים יושבים לשוחח בינהם. אנחנו לא בטוחים מה בדיוק הפריד בינהם בפעם הקודמת – רולנד שואל את הבן של הייז האם הוא זוכר למה הוא כועס עליו ואנחנו לא מקבלים תשובה למה בדיוק קרה שם. אבל אנחנו כן רואים את רולנד כועס מאוד על השותף שלו. לא הרמת אף פעם טלפון, הוא אומר לו. כשהייז שואל אותו על הכלבים, הוא אומר לו שכלב הוא החבר הכי טוב שלו. לי אישית נראה שדווקא האלכוהול הוא החבר הכי טוב שלו.

כל מהלך העניינים בין הייז לרולנד קצת נוגע במושג החברות. שזה מושג מאוד מאוד הפכפך. כשרולנד כועס על הייז הוא אומר לו – בהתחלה, התחתנת אז התרחקנו, אבל אחר כך – מה היה התירוץ שלך? שקודם כל, זה מעניין לגבי הייז ואשתו (עוד מעט על זה) אבל גם מראה עד כמה חברות היא תלוית דבר. ברובם המוחלט של המקרים, אנחנו נהפוך לחברים של מישהו בגלל צירוף מקרים. למדנו איתו ביחד, עשינו איתו צבא. או במקרה של הבלשים שלנו – צוותנו בתור צמד. אין פה התאמה של אנשים על סמך תחומי עניין דומים או אישיות שמתאימה. אישית, הרבה פעמים התרחקתי מחברים שלי אחרי שלא חלקנו יותר עולם משותף (בהקשר הזה, ואני חורג לגמרי, ממליץ מאוד לראות את פרק תשע בעונה החדשה של "האחיות המוצלחות שלי" שמראה איך קשרים שנוצרים בצבא פתאום הופכים מוזרים לגמרי באזרחות).

למה רולנד לא מבין את זה, זה שאלה מצוינת. הרי הוא יודע איך זה – אנשים מתרחקים אחד מהשני כשהם לא חולקים יותר עולם משותף. אני חושב שהתשובה לכך קשורה מאוד למה שכנראה קרה בסופו של קו הזמן השני, וזה כנראה שהשניים הרגו ביחד. בפרק הזה גילינו שלא רק הדוד של הילדים כנראה נרצח על ידם אלא גם איזה שוטר בשם האריס ג'יימס שנעלם ב-1990 ומאוחר יותר אנחנו רואים אותו מסתובב בבית של איש הזבל לאחר האירוע, כנראה מטמין את התיק והחולצה של הילדה. במקרה הזה, בניגוד לחיבור המקרי של "סתם" שני בלשים, הצמד עשה ביחד משהו שהוא סוג של ברית דם. חיבר אותם לתמיד. כמו חיילים שעברו קרבות ביחד. או לפחות ככה רולנד חשב ולכן האכזבה שלו מהייז כל כך עמוקה.

עוד משהו שהדיאלוג בין השניים מלמד אותנו זה קצת על זוגיות. אחת הסיבות שמונוגמיה שולטת כל כך חזק באנושות להרגשתי היא הצורך של כולנו לא להזדקן לבד. לא למות לבד, אם תרצו. אחרי שהילדים יוצאים מהקן, בסוף – אתה לא רוצה להיות שם לבד. זה המקום הכי אומלל בעולם.

אבל כמו שרולנד והייז מלמדים אותנו, מדובר הרבה מאוד פעמים בסוג של חלום. הרי, בחמישים אחוז מהמקרים בן הזוג שלך ימות לפניך. ואז, מה זה עזר לך אם נשארת לבד? אני זוכר את סבא שלי, למשל, שנשאר לבדו יותר מ-15 שנה אחרי שסבתא שלי נפטרה וכמה הוא העביר את השנים הללו רק מחכה לסוף שיגיע. בסוף, החלום של להזדקן ולמות יחד עם הנשמה התאומה שלך הופך אותך לפעמים למשהו הרבה יותר בודד. היה לך מישהו להזדקן איתו אבל עכשיו אתה בלעדיו. אתה יותר בודד מתמיד.

וזה אולי מה שרולנד מייצג לנו פה. בניגוד להייז שהיה לו ואיבד, לרולנד אף פעם לא היה. כלומר, היתה לו מישהי אבל היא כנראה נעלמה בשלב הרבה יותר מוקדם. הוא מראש החליט שהוא מזדקן עם הכלבים שלו, מתבודד במקום שבו הוא לא יצטרך בכלל לתהות האם עדיף להיות עם מישהו. הייז, לעומת זאת, חי בתחושת אובדן תמידית. תחליטו אתם מה עדיף.

***

עוד כמה מחשבות על הפרק:

– כמו בפרק הקודם, גם בזה הייז של קו הזמן השני רב עם אשתו. הפעם זה קורה בשולחן האוכל כשהם מתארחים אצל רולנד ובת זוגתו וממשיך אחר כך כשהם חוזרים הביתה. קשה שלא להרגיש שמה שלא יהיה בינהם, זה לא מסתדר. מה שמעלה את השאלה – האם הם בכלל נשארים ביחד?

כמו שציינתי בהתחלה, היוצרים אוהבים לשחק איתנו לא מעט משחקים. בגלל בעיית הזכרון של הייז המבוגר, כל הקונספט של אמת ושקר הוא פיקטיבי לחלוטין. עכשיו, הייז המבוגר מדבר על המוות של אשתו עם הבן שלו, אבל מי אמר לנו שלא מדובר במשהו שהמוח שלו המציא לו? הרי הוא כל הזמן שואל על הבת שלו כשברור שהוא מדחיק את מה שלא קרה שם. אולי זה המצב גם עם אשתו? אם נחזור לשיחה של הייז ורולנד בסוף הפרק, הרי שרולנד תוהה איך "עכשיו" הוא לא הרים טלפון, לעומת פעם שהוא התחתן והתרחק. האם רולנד רומז שהייז נפרד מאשתו ולכן לא היתה לו סיבה לא להרים טלפון?

אני מוכרח לומר שאישית אני מקווה שזה לא יהיה הסיפור בסוף. סרטים כמו "החשוד המיידי" עם קייזר סוזה או החוש השישי שבו אנחנו מגלים שהכל מומצא (מקווה שלא עשיתי ספוילר לאף אחד עכשיו) הם טובים לזמנם אבל ברוב הפעמים הם מוציאים את העוקץ מהסיפור. אני מקווה שלא הכל מתרחש בראש של הייז.

– מעניין אם זה שרולנד חזר לחלק המאוחר של העלילה אומר שגם האבא של הילדים יחזור לחלק הזה גם כן.

– בחלק הראשון של הפרק, אחד השוטרים בצוות החקירה מדבר על זה שאחד הנחקרים שאליו הוא חזר טען ששוטר דיבר איתו אבל אין לזה שום תיעוד. האם זה אומר שיש מישהו שמתחזה לשוטר, מה שמתחבר למה שהכתבת דיברה עם הייז המבוגר על אנשים שדיברו איתם ולא חזרו אליהם?

– הקטע עם פרדי בארנס המבוגר בקו הזמן השני נראה די חסר ערך לעלילה עצמה – הוא לא מגלה לנו שום דבר חדש שלא ידענו – אבל היה מטלטל בפני עצמו. בארנס למעשה מאשים את הבלשים, במיוחד את הייז עם איומי האונס שלו, שהוא דפק לו את החיים. (הערת אגב – אין לו בעיה להגיד על החיים שלו שהם מחורבנים ליד אשתו, מה שהופך אותו לדוש די רציני). זה מתחבר ללא מעט חלקים בחקירה הזאת שבעצם הורסת כל דבר שהיא נוגעת בו. בלשי ה-FBI נהרגו בקרב עם איש הזבל. רולנד, כמו שאנחנו רואים, חי בבדידות בבקתה ביער. הייז לא מסוגל להסתדר עם אשתו ורב איתה כל הזמן. אם הילדים מתה. כמו מידאס הפוך, כל דבר שהחקירה הזאת נוגעת בו הופך למקולל.

– עוד נקודה מעניינת מהשיחה הזאת – הייז מאשים את פרדי בהיותו בריון שלקח לילד את האופניים ואז פרדי מטיח בו חזרה בדיוק את אותה האשמה בבריונות. לפעמים, מרוב שאתה נלחם במשהו (והייז שונא בריונים שמתעללים בחלשים – נניח, כשהוא צד הוא עושה זאת כשאין לו יתרון על החיה) אתה הופך לאחד כזה בעצמך.

– בסצינה האחרונה רולנד והייז מדברים על "הויט" שבא לבקר את רולנד. האם יש לנו מושג במי מדובר ופספסתי את זה?

הגדולים מכולם
שום דבר הוא לא כמו שהוא נראה

תגובות

  • צחי

    הויט הוא הבעלים של "הויט פודס", המפעל שבו עבדה האמא פעם והם ביקרו בו בפרק השני או השלישי. אבל הויט עצמו עוד לא פגשנו, בביקור ההוא הוא היה "בציד באפריקה" לכאורה גם בזמן החטיפה. הפרק החמישי היה פרק של הבהרות, עכשיו ברור שהוא חלק משמעותי בסיפור ויודע גם על זה ששני הבלשים רצחו מישהו.

    עוד משהו מוזר שקורה בסדרה הזאת - הפרומואים לפרקים (ספציפית זה לפרק החמישי) מראים דברים שלא קורים בפרקים האלה, אלא בהמשך הסדרה. הפרומו לפרק החמישי הראה כל מיני דברים - ביניהם שהעיירה שוממת, רולנד נותן מכות למישהו שקשור לעמוד, אמיליה מנחמת מישהי ואולי הכי מעניין - את שני הבלשים מהעונה הראשונה במחשב הנייד של הכתבת, בזמן שהיא מראה משהו להייז המבוגר

    הגב
  • פלה קוטי

    העיתונאית שמכינה סרט דוקומנטרי דומה רצח (הופס...) לג׳ולי פורסל.

    https://www.purewow.com/news/true-detective-season-three-julie-purcell-theory

    העיתונאית צעירה מדי מכדי להיות ג׳ולי (אולי הבת שלה?) אבל אין לי ספק שהיא צד בסיפור.

    הגב
  • ארז (דא יונג)

    אוקיי, השלמתי ועכשיו אני יכול להנות בזמן אמיתי מהפוסטים והדיון (תודה - שמח שבחרת לחזור לכתוב על הסדרה). כמה דברים שרציתי להוסיף:

    טראומות: העונה סובבת הרבה סביב טראומות. בין אם זה כתוצאה ממלחמה (הייז, וודארד), בין אם זה כתוצאה מאבדן/שכול (טום פרסל, הייז, רולנד ועוד) ובין אם סיבות אחרות, כמו למשל פרדי בפרק הזה שמסתבר שהחקירה ההיא כן צילקה אותו במידה מסויימת (אם כי הנבואה של הייז על כך שיהיה בכלא עד גיל 25 לא התממשה).

    אמליה: עברתי על הפוסטים הקודמים ואני מרגיש שהיא לא הוזכרה מספיק, ובעיניי היא אחת הדמויות החשובות בעונה, ומאלו שהכי התפתחו במהלך העונה (כולל כל הדמויות בעונות הקודמות). ארוחת הערב הראשונה שלה ושל הייז הייתה אחד משיאי העונה לדעתי, והכימיה ביניהם (לצד הכריזמה המדהימה שלה), הייתה הישג מרשים של העונה, לדעתי.
    הדיסוננס הזה שלה, שהייז הזכיר לפני ששכבו אחרי הריב ב-90, מתקיים בכמה רבדים: מצד אחד אנחנו שומעים שהיא זו שדאגה לילדים וגידלה אותם רוב הזמן, אבל בעונה הזו אנחנו כמעט ולא רואים אותה עושה את זה (הייז נראה מדבר יותר עם הילדים ב-90 מאשר היא). אנחנו רואים איך המורה הביישנית הופכת לאשה בטוחה בעצמה, שיודעת לנצל את הקסם והמיניות שלה להשיג דברים - דבר שהוא לצנינים בעיניי בן הזוג שלה, שעדיין מחזיק בדעות יותר מסורתיות (שימו לב שיש כאן עניין נוסף - של כיצד האדם ששוב ושוב לאורך הסדרה סובל מגזענות ודעות קדומות הופך דווקא לזה שמחזיק בדעות קדומות לגבי יחסים בין בני זוג).

    ובנוגע לגזענות - שזה משהו ששווה פוסט שלם אולי בסדרה הזו - אני מאד אוהב איך ההצגה של הגזענות כלפי הייז בעונה הזו היא מהסוג המציק, היומיומי. לא הגזענות האלימה והברורה, אלא זו הקטנה, השוחקת, וכמובן - הנפוצה הרבה יותר.

    עוד משהו: כלב הוא החבר הכי טוב של רולנד, האם הכוונה להייז?

    הגב
  • תבורי

    אופ-טופיק: הידעתם כי שמו של מהרשלה עלי מגיע מהפסוק "מהר שלל חש בז" (ישעיהו ח' ב')?

    הגב
      • בני תבורי

        מסתבר שהוריו נוצרים אדוקים מאוד ושמו ללא קיצורים הוא Mahershalalhashbaz, בגיל עשרים וחמש התאסלם ושינה שמו מגילמור לעלי.

        הגב
    • ארז (דא יונג)

      יום יבוא ואפסיק לחשוב על הרשל'ה כל פעם שאראה את השם שלו

      הגב
  • אריק האחר

    אריאל תודה על הפוסטים
    נהדר לקרוא אחרי הצפייה .
    מרוב פרטים בכול סרט נראה לי שאני לא מבין מה קורה ואז לאחר הקריאה בפוסט דווקא מתברר לי שהכול היה מובן לי בצורה נכונה .
    רונאלד לטעמי בפרק האחרון היה הכוכב האמיתי
    איכות משחק מדהימה
    בנוגע לגזענות אני עדין לא סגור מה עמדתו המוחלטת ולגעתי זה יובהר בהמשך ( למרות עמדתו הברורה החיובית לגבי שותפו )

    הגב
  • רוני

    הסדרה סובלת מבעיות שהרבה סדרות היום סובלות מהן והיא שהיא מבלבלת את הצופים. מנסה להיות בכוח מעורפלת, לשתול רמזים שיכולים להתפרש להרבה כיוונים, ואם רק תשאר איתנו עד לדקה האחרונה של הפרק האחרון הכל יהיה ברור. תסלחו לי אבל זה חרא של טלוויזיה אבל מאפיין מאוד מה שקורה היום בהרבה סדרות. אם צריך לפנות לבלוגים כמו אלו בשביל להבין ולהנות אז זו בעייה. במקום שתהיה חוויית צפייה מהנה כולם ישר רצים לאינטרנט כדי "להבין" מה שהם רק ראו.

    הגב
    • ארז (דא יונג)

      בעיניי זה חלק מהחוויה, ועדיף בהרבה על סדרות שלועסות עבורך את החומר (ובנוסף גם יוצר סינרגיה בין המדיום ה"טלוויזיוני" לאינטרנטי). הצורך להפעיל את המוח, לנסות לנחש ולהבין מה קורה וגם לחזור לסיכומים וניתוחים של פרקים עדיף בעיניי על להיות צרכן פסיבי של תוכן - אבל זה עניין מאד סובייקיטיבי.

      הגב
      • רוני

        אולי זה קשור למילניילס שמחוברים בעבותות לרשת. מצד שני, אני חושב שאנשים פחות נהנים מדברים ויותר נהנים להראות אותם לאחרים ולדבר עליהם. סדרה יכולה להיות טובה ומתוחכמת גם בלי חלק גדול מהפלפולים העלילתיים .זה גם פוגע באמינות שלה לדעתי.

        הגב
    • בני תבורי

      רוני,
      למה אתה צריך בלוגים כדי להבין וליהנות, אתה חושב שגרייזס פונה לבלוגים לפני שהוא כותב? כל תובנה שלך לגיטימית לחלוטין גם אם אתה חושב אחרת מבעל הבלוג.

      הגב
      • רוני

        בני, אני מהמוגבלים שלא מבינים :) וברצינות, אין לי טענות לגרייזס אלא לחוויית הצפייה שהיום היא לא שלמה בלי לקרוא פרשנויות על הפרק. רק מקריאה פה אתה יכול לראות שכולם פספסו משהו שיכול להיות חשוב (כולל גרייזס) ולדעתי זה נובע מעודף פרטים וסיבוכיות של היוצרים. לדעתי זה פוגע בחוויה.

        הגב
        • ארז (דא יונג)

          תלוי מאד בתכנית. לא חסרות תכניות שאפשר לכבות את המוח לפני הצפייה או פשוט לצפות בסבבה ובנוסף יש ז'אנרים שצריך הרבה דרש מעבר לפשט, או סדרות כמו משחקי הכס או ווסטוורלד, שיש להם פשט של אקשן וסקס, אבל בנוסף לכך יש גם עוד הרבה פרטים שמעריצים יכולים להנות ולדון בהם באינטרנטים.

          הגב
        • אריאל גרייזס

          אני מתחבר קצת למה שאתה אומר בהקשר שבחלק מהסדרות אתה חייב לקרוא בכל מיני מקומות כדי להבין בדיוק מה קרה אבל אני כן אוהב שמאתגרים אותי. במקרה של בלש אמיתי, ההרגשה שלי זה שאני מסוגל להבין את רוב מה שקורה שם גם בלי לקרוא במקומות אחרים (את הבלוג אני תמיד כותב בלי לקרוא בשום מקום אחר בכוונה, כדי להשאיר את המחשבה שלי נקייה) ואם פספסתי משהו אז לא קרה כלום.

          הגב
  • אסף רביץ

    השיחה עם פרדי בארנס המבוגר הייתה חזקה מאוד גם בזכות התגובה של הייז בסצנה שאחריה עם רולנד באוטו. אפשר היה לראות שזה ממש השפיע עליו, הוא לקח קשה את ההאשמות של פרדי אבל במקום להפנים או להבין משהו תקף בחזרה, מה שהוא עושה גם עם אשתו. השיחה עם פרדי חיזקה שאלה שנראה לי דומיננטית בכל הסדרה: מה המחיר שמשלמים כדי להגיע לאמת, מי נפגע בדרך ובקלות אפשר היה לשכוח אותו אם הוא לא שם לך מראה מול הפרצוף עשר שנים אחר כך.

    בעניין החקירה הבלשית, אני תוהה לגבי השיחה המוקלטת של האישה. הניסוח שם היה די מעורפל, בסגנון: האיש שראיתי בטלוויזיה וטוען שהוא האבא האמיתי שלי. טום פארסל לא היה היחיד שהופיע בטלוויזיה, אלא גם התובע המחוזי, עורך הדין שעבר לייצג את הילדים של איש הזבל ואם מאוד רוצים אז גם שוטר לא מוכר שעמד מאחוריי פארסל. מעבר לכך שיכול להיות שזה קשור למה שג'ולי עברה מאז שנחטפה, המחשבה הבאה שלי היא שאולי זאת באמת לא ג'ולי, אולי זאת, למשל, האישה מהמכונית היפה.

    הגב
    • dk

      בנוגע להאם טום פארסל הוא האבא של ג'ולי, בפרק הראשון או השני אמא של טום אומרת לבלשים שכנראה ג'ולי היא תוצר של רומן שהיה כשטום היה בנסיעות מהעבודה או משהו בסגנון. לא נראה לי שזה הכיוון (חושב שהיא דיברה על מישהו ברקע - אולי הוא האבא האמיתי מהרומן?) אבל זה משהו שלא מדברים עליו עד עכשיו.

      הגב
    • מני מסמטת פני

      אני גם מרגיש שיש משהו חשוד בקשר לתובע המחוזי. יותר מדי שש לסגור מהר את החקירה ולהפיל את התיק על איש הזבל. גם ב-1990 הוא יותר מרומז להייז שאם החקירה לא תעלה תוצאות שונות מהמסקנות של 1980 הוא יחזיר אותו להיות חוקר.

      הגב
  • רק משהו בקטנה

    אני חושב שהקטע עם אשתו ל הייז ורונלד הוא קצת יותר מורכב מההסבר שנתת על כך שהם התגרשו ועכשיו הואצריך להתקשר. ייתכן עקב האופי התחקירני שלה היא מגלה משהוא שהיא לא הייה אמורה לגלות ובעצם יוצרת חוצץ בינהם ועכשיו שהיא מתה, החוצץ כבר לא קיים, אבל זו רק השערה מונפצת שלי.

    יהיה מאוד צפוי אם הכתבת היא קרובת משפחה של ג'ולי... אפילו קצת מאכזב

    מה שכן אני חושב שנגלה עוד הרבה פרטים על יחסי האב וג'ולי , למשל לא מופרך כרגע בעיני שהיא לא הבת הביולוגית שלו.

    תענוג לקרוא את הפוסטים שלך לאחר הצפייה גם נותן עוד זוויות וגם אפשר להמשיך לחיות את הסיפור עוד טיפה .

    הגב
  • יואב

    אחלה פוסט אריאל. עושה לי סדר בראש כי יש המון אינפורמציה. מזמן לא חיכיתי ככה לפרקים חדשים.
    משפט בקשר לחשוד המיידי- זה אכן מרגיש אחרי צפיה ראשונה שהכל היה מומצא אבל זה לא מדוייק. היתה אוניה ובה היה עד מפתח שיכול להפיל את קייזר סוזה, והיתה מניפולציה שלמה שקייזר הפעיל על מנת לחסל את האיום הזה. בין לבין, הוא גם המציא קצת(:

    הגב
  • אמיתי

    מעולה. סגר -חיזק לי כמה פינות.
    לא זוכר סידרה שככ רציתי לדעת מה יקרה בסוף ובו זמנית היה קשה לי לראות. יש dread שמרחף מעל הכל

    הגב
  • פרנקו

    אני חושב שהעיתונאית היא המפתח לפתרון - אולי היא הבת של זה שחטף.
    סתם השערה.

    הגב
  • פרפל

    אני די בטוח שקיבלנו רמז עבה מאוד שג'ולי היא לא הבת של טום, ההורים של טום מספרים להייז ורולנד לפני/אחרי ההלוויה של אחיה שג'ולי "נוצרה" כשטום היה בטקסס לא?
    הניחוש שלי - החוטף הוא האבא הביולוגי של ג'ולי (לכן הרג את אחיה), והוא איכשהו קשור למפעל העוף, ייתכן והמנהל של המפעל (מסביר את הרכב היוקרתי שראו מגיע לאיזור המשחקים ביער).

    הגב
  • פרפל

    אני די בטוח שקיבלנו רמז עבה מאוד שג'ולי היא לא הבת של טום, ההורים של טום מספרים להייז ורולנד לפני/אחרי ההלוויה של אחיה שג'ולי "נוצרה" כשטום היה בטקסס לא?
    הניחוש שלי - החוטף הוא האבא הביולוגי של ג'ולי (לכן הרג את אחיה), והוא איכשהו קשור למפעל העוף, ייתכן והמנהל של המפעל (מסביר את הרכב היוקרתי שראו מגיע לאיזור המשחקים ביער).

    הגב
  • טל 12

    כל הזמן מפזרים רמזים מסתוריים, אבל זה חלק ממה שגורם לי לרצות לצפות בסדרה העונה. גם חיבור לדמויות כמובן.
    נראה שהזמן והזיכרון מרכיבים חשובים. המוטיב של הזמן מופיע לאורך העונה הזו, ובסוף פרק 5 כאשר הייז ורולנד הקשישים משוחחים, נראה שמתקרבים לסוף ורק מתחילים גם יחד. זה היה חזק ועצוב. מקווה שזה לא הולך לסוף עם סצנה של Purgatory או משהו כזה , והאמת לא נראה לי שזה מה שיהיה. בכל מקרה עונה טובה.

    אגב, מי האליבי של הכומר?

    הגב
  • kirma der faux

    סוף סוף היה לי זמן הסוף שבוע וצפיתי בבינג' בחמשת הפרקים הראשונים. סדרה סוחפת, אבל יש לי כלפיה תחושות מעורבות. בסופו של דבר בסיפורים בלשיים מה שחשוב בעיני זה לא רק הפתרון, או איך שאתה מרגיש אחרי שאתה יודע מה קרה, אלא השלבים השונים בדרך, המקום של הפיענוח שבו אתה לא בטוח מה קרה, והאמת עומדת במקום שהיא עומדת רוב הזמן במציאות כמשהו חצי מפוענח שלכל אחד יש חתיכה אחרת ממנו.

    לעניין העלילתי, יש לדעתי חשיבות גדולה למפעל העופות. בעיקר העמותה במימון הבעלים שהמרכז שלה הוא בהנהלה של המפעל, ובאחד הפרקים הראשונים ראינו שהיוותה צד בחקירה שפעל בתיאום עם משרד התובע שחשוד בפני עצמו, ומסביר כנראה את השוטרים הלא מוכרים, החקירה שדילגה על עדים שידעו על המכונית היוקרתית, והגורל של הייז שהוגלה בסוף החקירה הראשונית כנראה בגלל שהלך נגד הכוחות הפוליטים שמעורבים בפרשה. דבר נוסף הוא שהשחור שתום העין אומר שהוא עבד במפעל העופות (הזוג במכונית החומה הוא גבר שחור שתום עין ואשה לבנה מסתורית), וכשהבלשים חוקרים אותו הוא אומר שכשילדים לבנים נעלמים זה בחדשות, מה שמעלה את החשד שיש עוד הרבה ילדים שחורים שנעלמו ואף אחד לא מתייחס אליהם.

    הגב
  • kirma der faux

    ומבחינת החפירות מה שיש לי להוסיף זה ככה:
    המטא שאלה שהסדרה מעלה שהיא מה ההבדל בין המעשים של הגיבור הייז והפושע הלא ידוע עדיין ואולי גם הממסד שמגבה אותו. שאלה שעולה גם מהסצינה שאריאל תיאר שבה הייז מעורער על ידי המפגש עם הנער שהוא הפחיד עשר שנים מוקדם יותר, ומקבלת תשובה מסויימת ברגע יפה כשהייז מתעמת עם אשתו ואומר לה שתפסיק לבקר אותו והיא אומרת "או מה?" והתשובה שלו היא אחת היפות "או שאני אבכה".
    בגדול מסורטטות בסדרה כמה עמדות מוסריות שמאפיינות את אמריקה ומלחמתה ברוע:
    העמדה של הייז החייל, השוטר, זה שלא שואל שאלות לגבי עצם המשימה אבל מנסה לבצע אותה בצורה הטובה והמוסרית ביותר. ההעמדה של הייז כגיבוור השחור היא מעניינת מהבחינה הזאת אחרי שבסדרה של קן בארנס ראיתי את החזרה של ורטאנס שחורים ישר לצד השני של מהומות הגזע (מה שהחזיר אותי לשבועיים מילואים שעשיתי עם גדס"ר בדואי שהיו בסיטואציה דומה). היחס שלו לחליפה מבטא את זה הכי טוב, פעם בשיחה עם ותיק המלחמה שלא יכל להמשיך במשחק (אני פשוט לא שואל את השאלות) ופעם בוידוי שלו בדייט הראשון עם אמיליה שהוא לובש עניבה נצמדת כי הוא פוחד שהעניבה תחנוק אותו.
    העמדה של רולנד שעוד צריכה להתברר בהמשך, זה שנהנה מהנסיבות ונזהר שלא לעורר מהומות.
    העמדה של אמיליה, המורה, הסופרת והפעילה החברתית לשעבר שעומדת מבחוץ ושופטת את כולם.
    העמדה של התובע המחוזי (ובצורה מעניינת גם הסגן שלו, לדעתי רמז שלא משנה עם מדובר ברפובליקאים או דמוקרטים כולם חרא), הפוליטיקאי שפועל לטובת האינטרסים האישיים שלו בלבד, ולא מעניינת אותו האמת או גורלם של החיילים או השוטרים שהוא אחראי עליהם, ומלבה בחוסר אחריות את הפחדים של האזרחים (מה שמביא לנסיון הלינץ' והטבח).

    הניחוש שלי הוא שבשנות השמונים התובע לחץ לסגור את התיק, הייז עורר מהומות, התקרב לאמת והפך לש"ג שמקבל את האשמה, רולנד בגלל הכדור שחטף יצא נקי. בשנות התשעים היה מאבק פוליטי בין התובע החדש שניסה להפיל את התיק על האבא והתובע החדש שניסה להפיל אותו על הוטראן. הייז פיקפק בשניהם, והפעם הצליח לקחת איתו גם את רולנד ושניהם חטפו בראש (ובגלל זה רולנד נעלב שהייז לא הכיר לו תודה).

    הגב
  • הדר גרובמן

    למה אתה מפריד בין הזוג עם המכונית היפה לשחור שתום העין?

    הרי הזוג הם לבנה ושחור? אני חושב שזה אותו אדם.

    הגב
  • ran

    רק עכשיו הגעתי לחמישי...
    להוסיף על רשימת הפרטים של תקופת שנות התשעים - הייז בחדר העדויות מגלה שחסרות טביעות אצבע מארגז החקירה ומישהו סילק אותן. שולח את השוטר האחראי להביא את היומן.

    הגב
  • Ok

    רק אוסיף נקודה שהעובדה שרולנד המבוגר בחר בכלבים כחברים הכי טובים שלו וכאלו שיתבגרו איתו סוחבת גם רובד סמוי להייז שהוצג כאדם נאמן מאוד שהתמחה בגישוש והיה חבר הטוב ביותר בקו העלילה הראשון...

    הגב
  • OK26

    בהקלטה גולי אמרה "אתם עובדים עבורו" (החוטף) והתייחסה לאיש בטלויזיה. כולם מניחים שמדובר באבא שלה אבל אנחנו יודעים שהאמא שלה בגדה בו לא מעט כך שאני מהמר שהתובע המחוזי שעלה לדבר אחרי האבא והדף את שאלות הכתבים או אולי הפרקליט שהגיע עם הילדים של אוסף הזבל הוא האב הביולוגי. יש שם הטעיה.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *