כשאלוהים משחק בקוביה

תיאוריית היקומים החלופיים

אם מישהו צריך עוד הוכחה שאסור לסמוך על מראה עיניים, כל מה שהוא צריך זה להכנס למעבדת המחקר של פרופסור אורי גינת בבנין הפיזיקה המפואר של אוניברסיטת ברקלי באוקלנד. כשדימיינתי את המעבדה של מי שכונה בעיתונים מקצועיים "הגורו של המסע בזמן" ראיתי בעיני רוחי פרופסור משוגע סטייל דוק מ"בחזרה לעתיד" עומד בתוך מהומה של כבלי חשמל ונורות רוטטות. בפועל, מה שאני מוצא זה גבר בעל מראה פנים נערי, מסורק ומגולח למשעי, הרוכן מעל לפטופ במשרד מסודר עמוס ספרים. אין פיסת נייר במשרד הזה שלא נמצאת במקומה. גם שום מכונת זמן לא נראית בהישג יד.

הוא צוחק כשהוא רואה אותי סורק את הסביבה ומבחין במבט האכזבה על הפנים שלי.

"כולם כמוך, אל תדאג", יש לו חיוך מקסים. אולי יותר אינדיאנה ג'ונס מאשר דוק, אני חושב. "כולם מחפשים פה איזה מכונת זמן או משהו". הוא גם יודע לקרוא מחשבות, מסתבר.

אחרי שהוא מציע לי קפה ("יש לי מכונת אספרסו בחדר ליד, הקפה האמריקאי זה הדבר היחיד שעוד לא התרגלתי אליו פה", הוא אומר), אני לוחץ על כפתור ההקלטה בטלפון שלי. הוא מסתכל עליו בעניין.

"אתה יודע שיש לך פה קופסת שרדינגר קטנה, כן?"

נראה שזאת לא פעם ראשונה שהוא משתמש בשורת הפתיחה הזאת בשיחה. אני מחכה להסבר.

"אתה מכיר את הרעיון של החתול של שרדינגר, נכון?"

אני כתב מדעי, ברור שאני מכיר. "יש לך חתול בתוך קופסא עם רעל שישתחרר באמצעות חומר רדיואקטיבי. הקופסא סגורה אז אתה לא יודע האם הרעל כבר השתחרר. כל עוד לא פתחת את הקופסא, החתול לא חי ולא מת אלא איפשהו באמצע". אמרתי מוכנית.

"בדיוק. אז אותו דבר הטלפון שלך". הוא מחייך למראה המבט הלא מבין שלי. "אתה אוהב ספורט, נכון?"

מסתבר שהוא עשה עליי תחקיר לא פחות ממה שעשיתי עליו. אני מהנהן.

"ובטוח יש לך אפליקציה שנותנת לך תוצאות של משחקים שאתה לא יכול לראות, נכון?"

שוב הנהון.

"אז נניח שיש משחק של קבוצה שאתה אוהב. משחק אליפות. אבל אתה לא יכול להיות מול הטלוויזיה כי אתה בדיוק בטיסה או משהו. אתה יורד מהמטוס ועומד לפתוח את הטלפון כדי לגלות מה התוצאה. תחשוב על זה – כל עוד אתה לא לוחץ על הכפתור, הקבוצה שלך היא גם אלופה וגם לא. רק ברגע שאתה מדליק אותו וקופצת לך התוצאה אתה שובר את פונקציית הגל ויודע אם החתול שלך חי או מת". הוא מחייך חיוך ניצחון.

אני מחייך בחזרה. "זאת דווקא מחשבה נחמדה, שאני יכול להשפיע על התוצאה של הקבוצה שלי"

הוא מהסס. "לא, נראה לי שאתה מתבלבל. אתה לא באמת משפיע על התוצאה כי המשחק כבר קרה"

"כאילו שתוך כדי המשחק יש לי השפעה עליו", אני צוחק. הרי זה הקונספט שכל אוהד כמובן מאמין בו, היכולת של הפעולות שלו להשרות נאחס על התוצאות של הקבוצה האהודה עליו למרות שעמוק בפנים הוא יודע שזה חסר משמעות.

להפתעתי, הוא נשאר רציני להחריד. "ברור שיש לך השפעה. משק כנפי פרפר בטוקיו וזה"

"רגע, מה?"

"עזוב", הוא מבטל בתנועת יד, "זה כבר שייך לתורת הכאוס, לא תחום ההתמחות שלי"

אני נאלץ למתן את ההתרגשות שלי. כנראה זמן טוב להתחיל לדבר על הנושא שעל הפרק. המחקר האחרון שגינת פרסם, העוסק ביקומים חלופיים.

"זה לא רעיון חדש, כמובן", הוא אומר. "כבר בשנות השלושים של המאה הקודמת הייזנברג גילה את עקרון אי הודאות שאומר שכל דבר שאנחנו עושים משפיע על המציאות ואי אפשר להיות רק משקיף אוביקטיבי. אם תנסה למדוד מהירות של חלקיק, אתה תשפיע על המיקום שלו – ולהיפך"

"אז מה התחדש?"

" אני לא אלאה אותך במשוואות, אבל היום, בזכות מחשבים חזקים מאוד – יש לנו פה למטה קומת שרתים עצומה – אנחנו יכולים להשתמש במודלים ממוחשבים מתוחכמים ובעצם לנבא את השינוי או שינויים שהחלטה מסוימת גררה"

"כלומר, איזה יקום חלופי היה יכול להיווצר אם החלטה מסוימת היתה מתקבלת?"

"בדיוק!". הוא מהסס לשניה. ואז שואל במסתוריות: "אבל למה היה יכול? אולי באמת נוצר?"

"אז אתה רוצה להגיד לי שאתה מסוגל להגיד לי איך נראה העולם שבו מישהו רצח את היטלר, למשל?"

החיוך שעל הפנים שלו מתחלף בשניה בהבעה חמורת סבר. מסתבר שמתחת לכסות החייכנית מתחבא בן אדם תחרותי, שלא היה מגיע לאן שהגיע בלי קצת רוע.

"היטלר!" הוא נובח. "כולם רק היטלר, היטלר! כל מי שאתה מדבר איתו רוצה לדעת מה היה קורה בלי היטלר. אני אגיד לך מה היה קורה בלי היטלר. סטלין הורג את כולם! זה יותר טוב?"

אני משתתק וקובר את הפנים שלי בכוס הקפה.

כנראה הוא נזכר שאני זה שהולך לכתוב עליו, אז הוא מתרכך קצת ומחזיר את החיוך לפנים.

"בוא נעשה משהו אחר", הוא אומר. "נחזור לספורט"

"בטח"

"ספורט זה כנראה המקום שבו להחלטות מקריות יש השפעה מכריעה, אתה לא חושב?" החיוך מתרחב והוא שוב נראה כמו מישהו שהיית רוצה בתור חתן לבת שלך.

אני מהנהן.

"אני בטוח שאתה חושב על מהלך מסוים עכשיו, נכון?"

"ג'רארד מחליק מול צ'לסי ב-2014. בלי זה יש לנו אליפות", אני זורק בלי לחשוב יותר מדי. כנראה שאין יום שאני לא חושב על הרגע הנורא הזה.

"זה מאוד הגיוני ואנושי לחשוב על מהלך אחד שכביכול הכריע את הכל", הוא אומר, "העניין הוא שבמהלך משחק יש מאות נקודות שבהן התוצאה היתה יכולה להשתנות. כולנו אוהבים לזכור נקודה מאוד מסוימת אבל להחלקה של ג'רארד שלך לא היתה השפעה על המשחק יותר מאשר נניח החטאה מול שער ריק של שחקן אחר בדקה ה-20 או אפילו מסירה שהיתה טיפה חזקה מדי בדקה השלושים, נכון?"

"אני מניח", אני מפטיר.

"אני רואה שאתה לא מרוצה, אני יכול להבין את זה. בני אדם אוהבים לחשוב שיש נקודות הכרעה מאוד ברורות. האמת היא שזה רחוק מהמציאות אבל כן יש מה שאנחנו קוראים 'צמתי הכרעה' שההשפעה שלהם על ההיסטוריה משמעותית הרבה יותר מאחרות. מרבית היקומים החלופיים דועכים או מתמזגים עם יקומים אחרים, למעשה. מה שיפה זה שבאמצעות השיטה שפיתחנו, אנחנו מסוגלים לבנות את כל אותם אלפי יקומים מקבילים ולמצוא את הנקודות שבהן באמת ההיסטוריה השתנתה".

"ההיסטוריה", אני קצת צוחק, מנסה שלא להשמע יותר מדי מזלזל. "בסך הכל אנחנו מדברים על ספורט, כן?"

"היית רוצה לחשוב ככה, נכון? לא תאמין הדברים שגילינו."

"למשל?"

הוא מסובב אליי את המחשב שלו. על המסך מופיע מה שנראה כמו תרשים זרימה ענק, מלא בנקודות, חלקן קטנות, חלקן גדולות יותר ואחת ענקית שנדמה משתלטת על כל מה שמסביבה.

"הנה", הוא מצביע על נקודה בינונית בגודלה, "זה לן ביאס לא לוקח סמים יום אחרי הדראפט של 86. הקריירה של לארי בירד נמשכת עוד עשר שנים ומייקל ג'ורדן לוקח רק שלוש אליפויות. בעולם הזה לברון מנסה להשיג את לארי בירד בתור השחקן הטוב בהיסטוריה".

נחמד, אני חושב, אבל לא משהו שאף אחד לא חשב עליו קודם. "וזה?" אני מצביע על נקודה אחרת.

"זה דריימונד גרין בועט בביצים של לברון בגמר של 2015. בלי זה, גולדן סטייט לוקחים אליפות, דוראנט נשאר באוקלהומה סיטי והאמת היא שאנחנו רחוקים מלדעת את כל ההשלכות"

"מעניין". אני מתרשם. "רגע, אז מה זה?" אני מצביע על הנקודה הענקית.

הוא נשען אחורה בכסא שלו, כולו מבסוט. הוא חיכה לשאלה הזאת, כמובן.

"טדי שרינגהם" הוא אומר בחיוך זחוח.

"טדי שרינגהם?" אני חוזר אחריו כלא מבין.

"גמר הצ'מפיונס, 99, גול שיוויון בדקה התשעים, זוכר?"

בטח שאני זוכר. הלוואי ולא הייתי זוכר. "מה כל כך משמעותי בזה? אז יונייטד לא אלופת אירופה, ביג דיל"

הוא שולח את היד – האצבעות שלו ארוכות ודקות, כמו של פסנתרן – ומצביע על ערימה של קווים שיצאו מאותה נקודה עצומה.

"הנה, אלו ההשלכות הספורטיביות", הוא מתחיל לספור על האצבעות. "יונייטד לא זוכה בטרבל. היא לא הופכת להיות אימפריה עולמית. האליפויות של 2000 ו-2001? ארסנל לוקחת אותן. ב-2003, אחרי ארבע שנים שבהן יונייטד לא מדגדגים את הצמרת, ואחרי שאלכס פרגוסון זורק נעל על הראש של בקהאם בעצבים, הוא מפוטר"

"אלוהים ישמור", אני ממלמל.

"חכה, בקושי התחלנו", הוא ממשיך להצביע על עוד ערימה של קווים. "נחש מי ממונה למאמן של ברצלונה ב-2005?"

"פרגי?"

"יאפ. ואת מי הוא קונה ראשון כשהוא מגיע למועדון?"

אני מושך בכתפיים.

"כריסטיאנו רונאלדו, כמובן", עכשיו זה כבר חיוך של ניצחון.

אני בוהה בו. "מסי ורונאלדו באותה קבוצה?"

"ברור שלא. ברצלונה לא צריכה את מסי, היא מוכרת אותו לצ'לסי ב-2006. הוא לא עושה שם יותר מדי, הם משחררים אותו אחרי שנתיים והוא חותם ב.."

"לא נכון, ריאל?". הוא רק שותק וממשיך עם החיוך שלו, שמתחיל כבר לעצבן אותי. "אתה עובד עליי!"

הוא מצביע על איזה קו אקראי על המסך – "הנה, תראה".

אני שוקל בשקט במשך דקה את ההשלכות של מה שעכשיו שמעתי. יקום מקביל שלם שבו אוהדי ריאל בטוחים שמסי הוא הכי גדול ואוהדי ברצלונה שרונאלדו ענק. אללה יסתור.

בדיוק כשחשבתי ששמעתי כבר הכל, הוא מפטיר: "וזה כמובן ההשלכות רק על עולם הכדורגל"

"יש עוד?"

"ברור, אמרתי לך שההיסטוריה משתנה כולה".

לא בטוח שאני מוכן למה שיבוא עכשיו. "כמו מה?"

"מי היה אוהד גדול של ארסנל, אתה זוכר?"

אין לי מושג למי הוא מתכוון אז אני מחכה עד שהוא יסיים את הפאוזה הדרמטית ויגיד בקול מלא ניצחון: "אוסמה בין לאדן, כמובן!"

"אוקיי.."

"ובכן, מסתבר ששתי אליפויות רצופות של ארסנל הוציאו קצת לאוסמה שלנו את החשק לפוצץ את העולם"

"אין ספטמבר 11??"

הוא מנענע בראש בחוזקה. "אין תאומים הרוסים, אין פלישה לאפגניסטן ועיראק, אין זכיה חוזרת לבוש ב-2004, אין אובמה"

"אין טראמפ?" אני שואל בתקווה.

"אין אובמה שישפיל את טראמפ אז גם אין טראמפ", הוא עונה בחדווה.

"אין ביבי?"

"הגזמת".

למרות התשובה האחרונה אני מחייך. זה נשמע כמו יקום כמעט מושלם לחיות בו, אני חושב. רק דבר אחד יעשה אותו מושלם יותר.

"וליברפול?" אני שואל. "בטח אם אין פרגוסון ליברפול זוכים באיזה אליפות, לא?

הוא נאנח. "בדקנו כמה אלפי יקומים אפשריים עד עכשיו. לצערי, זה נראה שאין אפילו אחד בו התרחיש של אליפות לליברפול אפשרי".

שום דבר הוא לא כמו שהוא נראה
מחברים את הנקודות

תגובות

  • ערן

    מעולה גרייזס!

    הגב
  • no propaganda

    מצוין!

    הגב
  • גור אילני

    מרתק ממש, תודה.

    הגב
  • YG

    ענק בן אדם, ענק!

    הגב
  • אמוץ כהן-פז

    וואווו... ואלמלא טדי שרינגאהם כנראה לא הייתי קורא את הפוסט הזה.
    תודה!

    הגב
  • אמיר

    נייס!!!

    הגב
  • נמרוד

    אדיר

    הגב
  • red sox

    המחשבים של ברקלי יכולים לבדוק רק יקומים שמושפעים מאירועים שכבר קרו. התקווה מתה אחרונה.

    הגב
  • עידן

    מה עם התחת של אברם?

    הגב
  • שחר התל אביבי

    תודה, יופי של פוסט
    לגבי לני ביאס יש מצב שזה ממש ככה :)

    הגב
    • ארז

      לני ביעס

      הגב
  • Matipool

    וואו, גרייזס! מרתק ומעולה.

    הגב
  • איתמר

    הפוסט הזכיר לי את הסרט הנהדר ‘כוחו של מקרה’ (Blind Chance) של קישלובסקי.

    ביקום חלופי ג׳ון טרי לא מחליק ופרגוסון וגרנט מסיימים את הקריירה עם אותו מספר תארי ליגת אלופות.

    הגב
    • matipool

      מתכתב גם עם "דלתות מסתובבות".

      הגב
  • אלכס דוקורסקי

    מעניין ומקורי.

    הגב
  • D! פה ועכשיו

    :)
    מנחוס הפוך.
    זה עובד שם במערכת?

    הגב

    להגיב על D! פה ועכשיו לבטל

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

  • dk

    יחסית לזה שאתה לא אמור לכתוב על ליברפול העונה כתבת יפה מאוד!!

    הגב
  • יוני (המקורי, מפעם)

    קריאה כיפית. מאוד.

    הגב
  • ק.

    מעולה
    (בהתחלה הייתי בטוח שזה על בלש אמיתי וכמעט ולא נכנסתי מחשש לספוילר).
    חיכיתי לפיט קארול שנותן למרשואן לינץ' לרוץ מקו ה-1 יארד, אבל מצאת משהו יותר פסימי...

    הגב
  • הברזיליאני

    בתור אוהד גדול של גרייזס (או אריאל), חייב לשאול מה בעצם כזה מעניין בטור הזה. או אפילו בהצגת התאוריה של פרופסור גינת. מחיי הקצרים בחוג להיסטוריה, השאלה "מה אם?" היא השאלה הכי לא מעניינת. אף היסטוריון שמכבד את התחום לא מתעסק ב"מה היה קורה אם היטלר לא היה חי?" (ובטח לא מכריז בכזה ביטחוןמה סטלין היה עושה. לא חסיד של איש משניהם, אגב).
    ובעיקר, אם כל הנקודות שוות, אז גם אם שרינגהאם לא מבקיע, אולי מבקיעים מהריבאונד. או בקרן הבאה. או השוער מבקיע שער עצמי. להגיד ש"כל הרגעים שווים" נראה לי מאוד שטחי. ולמי אכפת מה קורה אם תאוריית הכאוס פוגשת את הסבתא עם הגלגלים.

    מכיוון שהמראיין והמרואיין אנשים חושבים, הרלבנטיות של הטור היא שאלה כנה.

    הגב
    • matipool

      הם באמת הבקיעו גם מהקרן הבאה.. לעזאזל.

      הגב
      • גרייזס

        בגרסא המקורית היה גם שאלה על הגול של סולשיאר והתשובה היתה שהוא לא שינה הרבה כי הגרמנים היו שבורים והיו מפסידים את זה בהארכה בכל מקרה..

        הגב
      • 7even

        ענק מאטיפול!

        הגב
    • גרייזס

      אני מקווה שזה ברור שפרופסור גינת לא באמת קיים, כן?

      הגב
      • איציק

        איך לא קיים?
        הוא חבר אישי שלי, אנחנו מדברים רבות.

        הגב
        • גרייזס

          :))

          הגב
          • איציק

            ד.א. הוא היה אחד הסטודנטים המצטיינים של הארי סלדון.

            הגב
            • גרייזס

              פסיכוהיסטוריה חוזה את העתיד, לפרופסור גינת אין התיימרות לכך, הוא יכול למפות רק את העבר :)

            • איציק

              זה המשלים של העתיד ולכן בייחר יוצרים שלם בכך שיוצרים רציפות בהווה.

      • matipool

        כן, אריאל.. אתה כותב את זה אחרי שכבר עשיתי עליו גוגל.
        אגב - הטור הזה כבר עולה בקישור השני כשרושמים את שם הפרופסור.

        הגב
        • גרייזס

          אני מת פה. אני אקח את זה כמחמאה שאנשים חושבים שזה אמיתי

          הגב
          • matipool

            טוב, בשורה האחרונה זה כבר היה די ברור שזה לא אמיתי אבל מה אכפת לי לבזבז שתי דקות בעבודה לראות אם יש אדם כזה?

            הגב
            • גרייזס

              דווקא חשבתי שהשורה האחרונה היא זאת שנותנת אמינות לסיפור

      • הברזיליאני

        גם לא ביקום מקביל? אם במקום לקרוא את מדור הספורט בכיתה ב', אתה' קורא מדע, אז אולי הוא היה קיים. ואולי ליברפול כן אלופים.

        הגב
        • גרייזס

          You have a point there

          הגב
      • רובי פאולר

        ברור שהוא קיים! הוא חוקר קוליפורמים ותרגילי עוקץ מתוחכמים של דינה קומבינה ובזמנו בפנוי הוא מכריז על מספר ארבע קפטן נאמבר פורררר נדאאאאב הנפאאאאלד

        הגב
      • Gilad gilad

        עד שלא קראתי את זה, הוא היה קיים וגם לא קיים בו זמנית

        הגב
  • אדום-כחול

    מעולה אריאל, תודה.
    חוצמזה, ההחלקה כמובן ב- 2014.

    הגב
  • טל 12

    פוסט כיפי, תודה - מקבילי ביקומים האחרים גם מודים לך :))

    אגב, ממליץ על הסדרה "מקביל". בעיקר בגלל ג'יי קיי סימנס.

    הגב
  • cookie-monster

    ענק

    רק נשאר לתת לנו לינק לגרסה באנגלית כדי שנוכל לשתף את העולם בטוויטר!!

    הגב
  • רובי פאולר

    מעולה!
    רק ההחלקה הארורה הייתה ב 2014 :-(

    הגב
    • גרייזס

      כמובן. תוקן

      הגב
  • קורא בין השורות

    אחלה טור!
    תודה.

    הגב
  • עידו ג.

    מקסים אריאל. נסיון האנטי ניחוס הכי חמוד שראיתי בחיי. לא יעבוד.

    הגב
  • ניינר / ווריור

    חבל שלא שאלת אותו איך היה נראה הNFL בכלל וניו אינגלנד ובריידי בפרט, אם וינאטיירי מחמיץ את הבעיטה בשלג מול הריידרס. אחד הרגעים הכי מכוננים בתולדות הספורט

    הגב
  • אריאל

    מעולה! אחד הטובים שקראתי פה. איזה בילד אפ נתת פה שאפו.

    הגב
  • יאיר אלון

    למרות שאתה אוהד ליברפול יש לך גם מעלות :-)

    טור נהדר

    הגב
  • עוד מתן אחד

    פשוט מעולה

    הגב
  • אלעדכ

    מעולה.
    איך לא בדקת מה קורה אם המג'יק שומרים על וובר במקום להחליף אותו בהארדאווי?

    הגב
  • אוריה

    מעולה!!

    הגב
  • יובל

    מעולה כי רלוונטי לכל אוהד ספורט באשר-הוא.

    כמה WHAT IFS פרטיים שלי:
    מה היה קורה אם ארסנל לא משחררים את ויירה ליובנטוס ב-2005,
    מה היה קורה אם דורון פרקינס לא היה נפצע ב-2011
    והשאלה הגדולה ביותר - מה היה קורה אם רוג'ר גודל לא היה משמיד את קלטות הרמאות של נ"א מספייגייט והולך איתן לתקשורת.

    הגב
    • גרייזס

      אז ינר היה מוצא משהו אחר להתבכיין עליו

      הגב
      • יובל

        רק בגלל ששאלת,
        התיאוריה שלי היא שבליצ'ק היה מתפטר ועובר מערבה לניינרס, רחוק ככל האפשר מהתקשורת המציקה בחוף המזרחי.
        בריידי אחרי כמה עונות יבשות שבהן כמובן לא היה מתקרב לאליפות היה מצטרף אליו כפרי אייג'נט,
        ביחד עם פטריק וויליס ופרנק גור הם היו לוקחים 2-3 אליפויות,
        וכל אוהדי הבאנדווגונ'ס של נ"א (כולל אתה ) היו עוברים איתם ונשבעים שהם אהדו את הניינרס כל החיים שלהם.

        הגב
  • קלבדוס

    אפילו ביקום מקביל לא נראה את מסי וכריסטיאנו משחקים ביחד?
    איזו אכזבה.

    הגב
  • ארז (דא יונג)

    מוצלח ביותר . החתול של שרינגהאם.

    הגב
  • אמי

    ענק!!!!!

    הגב
  • ארז

    אדיר גרייזס.
    איזה כיף.

    הגב
  • אסף the kop

    מעולה ! (לפחות ביבי נותן וייתן בראש).

    הגב
  • 7even

    אני רק שאלה, אולי קצת יותר:
    1. מה בדיוק היה המצב בטבלה לפני המשחק ההוא של ליברפול וצ'לסי?
    2. כמה מחזורים נשארו לסיום?
    3. מי נשאר לכל אחת מהקבוצות בצמרת לפגוש?
    4. אני יודע שליברפול יצאו אז 3-3 עם פאלאס אחרי 0-3. יש מצב שגם ניצחון על צ'לסי לא היה עוזר להם ?

    הגב
    • גרייזס

      התיקו 3-3 עם פאלאס בא אחרי ההפסד לצ'לסי, שגרם לכך שליברפול היתה (אם מנצחת) בשיוויון נקודות עם הסיטי אבל בפיגור של איזה חמישה שערים בפער שערים. לכן ליברפול רצה קדימה כשהיא חושבת שאם תשים עוד שניים-שלושה אז היא תוכל לסגור את הפער הזה. אם היתה מוציאה תיקו עם צ'לסי, ניצחון קטן היה מספיק לה ולכן הסיכוי שהיה נגמר 3-3 הוא די אפסי.

      הגב
      • 7even

        כן, זה שהוא היה אחרי בהחלט זכרתי.

        הגב
  • 7even

    אגב - הטור פרייסלס!
    אחד החזקים. למרות העקיצה לראש הממשלה הטוב ביותר בתולדות האנושות(וגם הנשיא מהדוד סם) :)

    הגב
  • אופיר ממן

    תקשיב, עשית לי את הבוקר

    הגב
  • יהודה המכבי פינת וויצמן

    מעולה.

    הגב
  • דרור

    מה שאני מבין מזה שתחתוני המזל שלי כן משפיעים על התוצאה של המשחק.

    הגב
  • פילוסוף רדום

    אני מתחיל לחשוב שבמקום var צריך פשוט לשחק את כל האפשרויות...

    הגב
  • Ollie Williams

    חזרתי לקרוא שוב כי שכחתי לכתוב פה שזה פוסט מעולה

    הגב
  • דנידין

    גדול

    הגב

להגיב על D! פה ועכשיו לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *