כשאלוהים משחק בקוביה

תיאוריית היקומים החלופיים

אם מישהו צריך עוד הוכחה שאסור לסמוך על מראה עיניים, כל מה שהוא צריך זה להכנס למעבדת המחקר של פרופסור אורי גינת בבנין הפיזיקה המפואר של אוניברסיטת ברקלי באוקלנד. כשדימיינתי את המעבדה של מי שכונה בעיתונים מקצועיים "הגורו של המסע בזמן" ראיתי בעיני רוחי פרופסור משוגע סטייל דוק מ"בחזרה לעתיד" עומד בתוך מהומה של כבלי חשמל ונורות רוטטות. בפועל, מה שאני מוצא זה גבר בעל מראה פנים נערי, מסורק ומגולח למשעי, הרוכן מעל לפטופ במשרד מסודר עמוס ספרים. אין פיסת נייר במשרד הזה שלא נמצאת במקומה. גם שום מכונת זמן לא נראית בהישג יד.

הוא צוחק כשהוא רואה אותי סורק את הסביבה ומבחין במבט האכזבה על הפנים שלי.

"כולם כמוך, אל תדאג", יש לו חיוך מקסים. אולי יותר אינדיאנה ג'ונס מאשר דוק, אני חושב. "כולם מחפשים פה איזה מכונת זמן או משהו". הוא גם יודע לקרוא מחשבות, מסתבר.

אחרי שהוא מציע לי קפה ("יש לי מכונת אספרסו בחדר ליד, הקפה האמריקאי זה הדבר היחיד שעוד לא התרגלתי אליו פה", הוא אומר), אני לוחץ על כפתור ההקלטה בטלפון שלי. הוא מסתכל עליו בעניין.

"אתה יודע שיש לך פה קופסת שרדינגר קטנה, כן?"

נראה שזאת לא פעם ראשונה שהוא משתמש בשורת הפתיחה הזאת בשיחה. אני מחכה להסבר.

"אתה מכיר את הרעיון של החתול של שרדינגר, נכון?"

אני כתב מדעי, ברור שאני מכיר. "יש לך חתול בתוך קופסא עם רעל שישתחרר באמצעות חומר רדיואקטיבי. הקופסא סגורה אז אתה לא יודע האם הרעל כבר השתחרר. כל עוד לא פתחת את הקופסא, החתול לא חי ולא מת אלא איפשהו באמצע". אמרתי מוכנית.

"בדיוק. אז אותו דבר הטלפון שלך". הוא מחייך למראה המבט הלא מבין שלי. "אתה אוהב ספורט, נכון?"

מסתבר שהוא עשה עליי תחקיר לא פחות ממה שעשיתי עליו. אני מהנהן.

"ובטוח יש לך אפליקציה שנותנת לך תוצאות של משחקים שאתה לא יכול לראות, נכון?"

שוב הנהון.

"אז נניח שיש משחק של קבוצה שאתה אוהב. משחק אליפות. אבל אתה לא יכול להיות מול הטלוויזיה כי אתה בדיוק בטיסה או משהו. אתה יורד מהמטוס ועומד לפתוח את הטלפון כדי לגלות מה התוצאה. תחשוב על זה – כל עוד אתה לא לוחץ על הכפתור, הקבוצה שלך היא גם אלופה וגם לא. רק ברגע שאתה מדליק אותו וקופצת לך התוצאה אתה שובר את פונקציית הגל ויודע אם החתול שלך חי או מת". הוא מחייך חיוך ניצחון.

אני מחייך בחזרה. "זאת דווקא מחשבה נחמדה, שאני יכול להשפיע על התוצאה של הקבוצה שלי"

הוא מהסס. "לא, נראה לי שאתה מתבלבל. אתה לא באמת משפיע על התוצאה כי המשחק כבר קרה"

"כאילו שתוך כדי המשחק יש לי השפעה עליו", אני צוחק. הרי זה הקונספט שכל אוהד כמובן מאמין בו, היכולת של הפעולות שלו להשרות נאחס על התוצאות של הקבוצה האהודה עליו למרות שעמוק בפנים הוא יודע שזה חסר משמעות.

להפתעתי, הוא נשאר רציני להחריד. "ברור שיש לך השפעה. משק כנפי פרפר בטוקיו וזה"

"רגע, מה?"

"עזוב", הוא מבטל בתנועת יד, "זה כבר שייך לתורת הכאוס, לא תחום ההתמחות שלי"

אני נאלץ למתן את ההתרגשות שלי. כנראה זמן טוב להתחיל לדבר על הנושא שעל הפרק. המחקר האחרון שגינת פרסם, העוסק ביקומים חלופיים.

"זה לא רעיון חדש, כמובן", הוא אומר. "כבר בשנות השלושים של המאה הקודמת הייזנברג גילה את עקרון אי הודאות שאומר שכל דבר שאנחנו עושים משפיע על המציאות ואי אפשר להיות רק משקיף אוביקטיבי. אם תנסה למדוד מהירות של חלקיק, אתה תשפיע על המיקום שלו – ולהיפך"

"אז מה התחדש?"

" אני לא אלאה אותך במשוואות, אבל היום, בזכות מחשבים חזקים מאוד – יש לנו פה למטה קומת שרתים עצומה – אנחנו יכולים להשתמש במודלים ממוחשבים מתוחכמים ובעצם לנבא את השינוי או שינויים שהחלטה מסוימת גררה"

"כלומר, איזה יקום חלופי היה יכול להיווצר אם החלטה מסוימת היתה מתקבלת?"

"בדיוק!". הוא מהסס לשניה. ואז שואל במסתוריות: "אבל למה היה יכול? אולי באמת נוצר?"

"אז אתה רוצה להגיד לי שאתה מסוגל להגיד לי איך נראה העולם שבו מישהו רצח את היטלר, למשל?"

החיוך שעל הפנים שלו מתחלף בשניה בהבעה חמורת סבר. מסתבר שמתחת לכסות החייכנית מתחבא בן אדם תחרותי, שלא היה מגיע לאן שהגיע בלי קצת רוע.

"היטלר!" הוא נובח. "כולם רק היטלר, היטלר! כל מי שאתה מדבר איתו רוצה לדעת מה היה קורה בלי היטלר. אני אגיד לך מה היה קורה בלי היטלר. סטלין הורג את כולם! זה יותר טוב?"

אני משתתק וקובר את הפנים שלי בכוס הקפה.

כנראה הוא נזכר שאני זה שהולך לכתוב עליו, אז הוא מתרכך קצת ומחזיר את החיוך לפנים.

"בוא נעשה משהו אחר", הוא אומר. "נחזור לספורט"

"בטח"

"ספורט זה כנראה המקום שבו להחלטות מקריות יש השפעה מכריעה, אתה לא חושב?" החיוך מתרחב והוא שוב נראה כמו מישהו שהיית רוצה בתור חתן לבת שלך.

אני מהנהן.

"אני בטוח שאתה חושב על מהלך מסוים עכשיו, נכון?"

"ג'רארד מחליק מול צ'לסי ב-2014. בלי זה יש לנו אליפות", אני זורק בלי לחשוב יותר מדי. כנראה שאין יום שאני לא חושב על הרגע הנורא הזה.

"זה מאוד הגיוני ואנושי לחשוב על מהלך אחד שכביכול הכריע את הכל", הוא אומר, "העניין הוא שבמהלך משחק יש מאות נקודות שבהן התוצאה היתה יכולה להשתנות. כולנו אוהבים לזכור נקודה מאוד מסוימת אבל להחלקה של ג'רארד שלך לא היתה השפעה על המשחק יותר מאשר נניח החטאה מול שער ריק של שחקן אחר בדקה ה-20 או אפילו מסירה שהיתה טיפה חזקה מדי בדקה השלושים, נכון?"

"אני מניח", אני מפטיר.

"אני רואה שאתה לא מרוצה, אני יכול להבין את זה. בני אדם אוהבים לחשוב שיש נקודות הכרעה מאוד ברורות. האמת היא שזה רחוק מהמציאות אבל כן יש מה שאנחנו קוראים 'צמתי הכרעה' שההשפעה שלהם על ההיסטוריה משמעותית הרבה יותר מאחרות. מרבית היקומים החלופיים דועכים או מתמזגים עם יקומים אחרים, למעשה. מה שיפה זה שבאמצעות השיטה שפיתחנו, אנחנו מסוגלים לבנות את כל אותם אלפי יקומים מקבילים ולמצוא את הנקודות שבהן באמת ההיסטוריה השתנתה".

"ההיסטוריה", אני קצת צוחק, מנסה שלא להשמע יותר מדי מזלזל. "בסך הכל אנחנו מדברים על ספורט, כן?"

"היית רוצה לחשוב ככה, נכון? לא תאמין הדברים שגילינו."

"למשל?"

הוא מסובב אליי את המחשב שלו. על המסך מופיע מה שנראה כמו תרשים זרימה ענק, מלא בנקודות, חלקן קטנות, חלקן גדולות יותר ואחת ענקית שנדמה משתלטת על כל מה שמסביבה.

"הנה", הוא מצביע על נקודה בינונית בגודלה, "זה לן ביאס לא לוקח סמים יום אחרי הדראפט של 86. הקריירה של לארי בירד נמשכת עוד עשר שנים ומייקל ג'ורדן לוקח רק שלוש אליפויות. בעולם הזה לברון מנסה להשיג את לארי בירד בתור השחקן הטוב בהיסטוריה".

נחמד, אני חושב, אבל לא משהו שאף אחד לא חשב עליו קודם. "וזה?" אני מצביע על נקודה אחרת.

"זה דריימונד גרין בועט בביצים של לברון בגמר של 2015. בלי זה, גולדן סטייט לוקחים אליפות, דוראנט נשאר באוקלהומה סיטי והאמת היא שאנחנו רחוקים מלדעת את כל ההשלכות"

"מעניין". אני מתרשם. "רגע, אז מה זה?" אני מצביע על הנקודה הענקית.

הוא נשען אחורה בכסא שלו, כולו מבסוט. הוא חיכה לשאלה הזאת, כמובן.

"טדי שרינגהם" הוא אומר בחיוך זחוח.

"טדי שרינגהם?" אני חוזר אחריו כלא מבין.

"גמר הצ'מפיונס, 99, גול שיוויון בדקה התשעים, זוכר?"

בטח שאני זוכר. הלוואי ולא הייתי זוכר. "מה כל כך משמעותי בזה? אז יונייטד לא אלופת אירופה, ביג דיל"

הוא שולח את היד – האצבעות שלו ארוכות ודקות, כמו של פסנתרן – ומצביע על ערימה של קווים שיצאו מאותה נקודה עצומה.

"הנה, אלו ההשלכות הספורטיביות", הוא מתחיל לספור על האצבעות. "יונייטד לא זוכה בטרבל. היא לא הופכת להיות אימפריה עולמית. האליפויות של 2000 ו-2001? ארסנל לוקחת אותן. ב-2003, אחרי ארבע שנים שבהן יונייטד לא מדגדגים את הצמרת, ואחרי שאלכס פרגוסון זורק נעל על הראש של בקהאם בעצבים, הוא מפוטר"

"אלוהים ישמור", אני ממלמל.

"חכה, בקושי התחלנו", הוא ממשיך להצביע על עוד ערימה של קווים. "נחש מי ממונה למאמן של ברצלונה ב-2005?"

"פרגי?"

"יאפ. ואת מי הוא קונה ראשון כשהוא מגיע למועדון?"

אני מושך בכתפיים.

"כריסטיאנו רונאלדו, כמובן", עכשיו זה כבר חיוך של ניצחון.

אני בוהה בו. "מסי ורונאלדו באותה קבוצה?"

"ברור שלא. ברצלונה לא צריכה את מסי, היא מוכרת אותו לצ'לסי ב-2006. הוא לא עושה שם יותר מדי, הם משחררים אותו אחרי שנתיים והוא חותם ב.."

"לא נכון, ריאל?". הוא רק שותק וממשיך עם החיוך שלו, שמתחיל כבר לעצבן אותי. "אתה עובד עליי!"

הוא מצביע על איזה קו אקראי על המסך – "הנה, תראה".

אני שוקל בשקט במשך דקה את ההשלכות של מה שעכשיו שמעתי. יקום מקביל שלם שבו אוהדי ריאל בטוחים שמסי הוא הכי גדול ואוהדי ברצלונה שרונאלדו ענק. אללה יסתור.

בדיוק כשחשבתי ששמעתי כבר הכל, הוא מפטיר: "וזה כמובן ההשלכות רק על עולם הכדורגל"

"יש עוד?"

"ברור, אמרתי לך שההיסטוריה משתנה כולה".

לא בטוח שאני מוכן למה שיבוא עכשיו. "כמו מה?"

"מי היה אוהד גדול של ארסנל, אתה זוכר?"

אין לי מושג למי הוא מתכוון אז אני מחכה עד שהוא יסיים את הפאוזה הדרמטית ויגיד בקול מלא ניצחון: "אוסמה בין לאדן, כמובן!"

"אוקיי.."

"ובכן, מסתבר ששתי אליפויות רצופות של ארסנל הוציאו קצת לאוסמה שלנו את החשק לפוצץ את העולם"

"אין ספטמבר 11??"

הוא מנענע בראש בחוזקה. "אין תאומים הרוסים, אין פלישה לאפגניסטן ועיראק, אין זכיה חוזרת לבוש ב-2004, אין אובמה"

"אין טראמפ?" אני שואל בתקווה.

"אין אובמה שישפיל את טראמפ אז גם אין טראמפ", הוא עונה בחדווה.

"אין ביבי?"

"הגזמת".

למרות התשובה האחרונה אני מחייך. זה נשמע כמו יקום כמעט מושלם לחיות בו, אני חושב. רק דבר אחד יעשה אותו מושלם יותר.

"וליברפול?" אני שואל. "בטח אם אין פרגוסון ליברפול זוכים באיזה אליפות, לא?

הוא נאנח. "בדקנו כמה אלפי יקומים אפשריים עד עכשיו. לצערי, זה נראה שאין אפילו אחד בו התרחיש של אליפות לליברפול אפשרי".

גוד אולד שמריה
הצד היפה של ספורט מכללות

68 Comments

ערן 16 בפברואר 2019

מעולה גרייזס!

no propaganda 16 בפברואר 2019

מצוין!

גור אילני 16 בפברואר 2019

מרתק ממש, תודה.

YG 16 בפברואר 2019

ענק בן אדם, ענק!

אמוץ כהן-פז 16 בפברואר 2019

וואווו… ואלמלא טדי שרינגאהם כנראה לא הייתי קורא את הפוסט הזה.
תודה!

אמיר 16 בפברואר 2019

נייס!!!

נמרוד 16 בפברואר 2019

אדיר

red sox 16 בפברואר 2019

המחשבים של ברקלי יכולים לבדוק רק יקומים שמושפעים מאירועים שכבר קרו. התקווה מתה אחרונה.

עידן 16 בפברואר 2019

מה עם התחת של אברם?

שחר התל אביבי 16 בפברואר 2019

תודה, יופי של פוסט
לגבי לני ביאס יש מצב שזה ממש ככה :)

ארז 17 בפברואר 2019

לני ביעס

Matipool 16 בפברואר 2019

וואו, גרייזס! מרתק ומעולה.

איתמר 16 בפברואר 2019

הפוסט הזכיר לי את הסרט הנהדר ‘כוחו של מקרה’ (Blind Chance) של קישלובסקי.

ביקום חלופי ג׳ון טרי לא מחליק ופרגוסון וגרנט מסיימים את הקריירה עם אותו מספר תארי ליגת אלופות.

matipool 17 בפברואר 2019

מתכתב גם עם "דלתות מסתובבות".

אלכס דוקורסקי 16 בפברואר 2019

מעניין ומקורי.

D! פה ועכשיו 16 בפברואר 2019

:)
מנחוס הפוך.
זה עובד שם במערכת?

dk 16 בפברואר 2019

יחסית לזה שאתה לא אמור לכתוב על ליברפול העונה כתבת יפה מאוד!!

יוני (המקורי, מפעם) 17 בפברואר 2019

קריאה כיפית. מאוד.

ק. 17 בפברואר 2019

מעולה
(בהתחלה הייתי בטוח שזה על בלש אמיתי וכמעט ולא נכנסתי מחשש לספוילר).
חיכיתי לפיט קארול שנותן למרשואן לינץ' לרוץ מקו ה-1 יארד, אבל מצאת משהו יותר פסימי…

הברזיליאני 17 בפברואר 2019

בתור אוהד גדול של גרייזס (או אריאל), חייב לשאול מה בעצם כזה מעניין בטור הזה. או אפילו בהצגת התאוריה של פרופסור גינת. מחיי הקצרים בחוג להיסטוריה, השאלה "מה אם?" היא השאלה הכי לא מעניינת. אף היסטוריון שמכבד את התחום לא מתעסק ב"מה היה קורה אם היטלר לא היה חי?" (ובטח לא מכריז בכזה ביטחוןמה סטלין היה עושה. לא חסיד של איש משניהם, אגב).
ובעיקר, אם כל הנקודות שוות, אז גם אם שרינגהאם לא מבקיע, אולי מבקיעים מהריבאונד. או בקרן הבאה. או השוער מבקיע שער עצמי. להגיד ש"כל הרגעים שווים" נראה לי מאוד שטחי. ולמי אכפת מה קורה אם תאוריית הכאוס פוגשת את הסבתא עם הגלגלים.

מכיוון שהמראיין והמרואיין אנשים חושבים, הרלבנטיות של הטור היא שאלה כנה.

matipool 17 בפברואר 2019

הם באמת הבקיעו גם מהקרן הבאה.. לעזאזל.

גרייזס 17 בפברואר 2019

בגרסא המקורית היה גם שאלה על הגול של סולשיאר והתשובה היתה שהוא לא שינה הרבה כי הגרמנים היו שבורים והיו מפסידים את זה בהארכה בכל מקרה..

7even 18 בפברואר 2019

ענק מאטיפול!

גרייזס 17 בפברואר 2019

אני מקווה שזה ברור שפרופסור גינת לא באמת קיים, כן?

איציק 17 בפברואר 2019

איך לא קיים?
הוא חבר אישי שלי, אנחנו מדברים רבות.

גרייזס 17 בפברואר 2019

:))

איציק 17 בפברואר 2019

ד.א. הוא היה אחד הסטודנטים המצטיינים של הארי סלדון.

גרייזס 17 בפברואר 2019

פסיכוהיסטוריה חוזה את העתיד, לפרופסור גינת אין התיימרות לכך, הוא יכול למפות רק את העבר :)

איציק 17 בפברואר 2019

זה המשלים של העתיד ולכן בייחר יוצרים שלם בכך שיוצרים רציפות בהווה.

matipool 17 בפברואר 2019

כן, אריאל.. אתה כותב את זה אחרי שכבר עשיתי עליו גוגל.
אגב – הטור הזה כבר עולה בקישור השני כשרושמים את שם הפרופסור.

גרייזס 17 בפברואר 2019

אני מת פה. אני אקח את זה כמחמאה שאנשים חושבים שזה אמיתי

matipool 17 בפברואר 2019

טוב, בשורה האחרונה זה כבר היה די ברור שזה לא אמיתי אבל מה אכפת לי לבזבז שתי דקות בעבודה לראות אם יש אדם כזה?

גרייזס 17 בפברואר 2019

דווקא חשבתי שהשורה האחרונה היא זאת שנותנת אמינות לסיפור

הברזיליאני 17 בפברואר 2019

גם לא ביקום מקביל? אם במקום לקרוא את מדור הספורט בכיתה ב', אתה' קורא מדע, אז אולי הוא היה קיים. ואולי ליברפול כן אלופים.

גרייזס 17 בפברואר 2019

You have a point there

רובי פאולר 18 בפברואר 2019

ברור שהוא קיים! הוא חוקר קוליפורמים ותרגילי עוקץ מתוחכמים של דינה קומבינה ובזמנו בפנוי הוא מכריז על מספר ארבע קפטן נאמבר פורררר נדאאאאב הנפאאאאלד

Gilad gilad 16 במרץ 2019

עד שלא קראתי את זה, הוא היה קיים וגם לא קיים בו זמנית

אדום-כחול 17 בפברואר 2019

מעולה אריאל, תודה.
חוצמזה, ההחלקה כמובן ב- 2014.

טל 12 17 בפברואר 2019

פוסט כיפי, תודה – מקבילי ביקומים האחרים גם מודים לך :))

אגב, ממליץ על הסדרה "מקביל". בעיקר בגלל ג'יי קיי סימנס.

cookie-monster 17 בפברואר 2019

ענק

רק נשאר לתת לנו לינק לגרסה באנגלית כדי שנוכל לשתף את העולם בטוויטר!!

רובי פאולר 17 בפברואר 2019

מעולה!
רק ההחלקה הארורה הייתה ב 2014 :-(

גרייזס 17 בפברואר 2019

כמובן. תוקן

קורא בין השורות 17 בפברואר 2019

אחלה טור!
תודה.

עידו ג. 17 בפברואר 2019

מקסים אריאל. נסיון האנטי ניחוס הכי חמוד שראיתי בחיי. לא יעבוד.

ניינר / ווריור 17 בפברואר 2019

חבל שלא שאלת אותו איך היה נראה הNFL בכלל וניו אינגלנד ובריידי בפרט, אם וינאטיירי מחמיץ את הבעיטה בשלג מול הריידרס. אחד הרגעים הכי מכוננים בתולדות הספורט

אריאל 17 בפברואר 2019

מעולה! אחד הטובים שקראתי פה. איזה בילד אפ נתת פה שאפו.

יאיר אלון 17 בפברואר 2019

למרות שאתה אוהד ליברפול יש לך גם מעלות :-)

טור נהדר

עוד מתן אחד 17 בפברואר 2019

פשוט מעולה

אלעדכ 17 בפברואר 2019

מעולה.
איך לא בדקת מה קורה אם המג'יק שומרים על וובר במקום להחליף אותו בהארדאווי?

אוריה 17 בפברואר 2019

מעולה!!

יובל 17 בפברואר 2019

מעולה כי רלוונטי לכל אוהד ספורט באשר-הוא.

כמה WHAT IFS פרטיים שלי:
מה היה קורה אם ארסנל לא משחררים את ויירה ליובנטוס ב-2005,
מה היה קורה אם דורון פרקינס לא היה נפצע ב-2011
והשאלה הגדולה ביותר – מה היה קורה אם רוג'ר גודל לא היה משמיד את קלטות הרמאות של נ"א מספייגייט והולך איתן לתקשורת.

גרייזס 17 בפברואר 2019

אז ינר היה מוצא משהו אחר להתבכיין עליו

יובל 17 בפברואר 2019

רק בגלל ששאלת,
התיאוריה שלי היא שבליצ'ק היה מתפטר ועובר מערבה לניינרס, רחוק ככל האפשר מהתקשורת המציקה בחוף המזרחי.
בריידי אחרי כמה עונות יבשות שבהן כמובן לא היה מתקרב לאליפות היה מצטרף אליו כפרי אייג'נט,
ביחד עם פטריק וויליס ופרנק גור הם היו לוקחים 2-3 אליפויות,
וכל אוהדי הבאנדווגונ'ס של נ"א (כולל אתה ) היו עוברים איתם ונשבעים שהם אהדו את הניינרס כל החיים שלהם.

קלבדוס 17 בפברואר 2019

אפילו ביקום מקביל לא נראה את מסי וכריסטיאנו משחקים ביחד?
איזו אכזבה.

ארז (דא יונג) 17 בפברואר 2019

מוצלח ביותר . החתול של שרינגהאם.

אמי 17 בפברואר 2019

ענק!!!!!

ארז 17 בפברואר 2019

אדיר גרייזס.
איזה כיף.

אסף the kop 17 בפברואר 2019

מעולה ! (לפחות ביבי נותן וייתן בראש).

7even 18 בפברואר 2019

אני רק שאלה, אולי קצת יותר:
1. מה בדיוק היה המצב בטבלה לפני המשחק ההוא של ליברפול וצ'לסי?
2. כמה מחזורים נשארו לסיום?
3. מי נשאר לכל אחת מהקבוצות בצמרת לפגוש?
4. אני יודע שליברפול יצאו אז 3-3 עם פאלאס אחרי 0-3. יש מצב שגם ניצחון על צ'לסי לא היה עוזר להם ?

גרייזס 18 בפברואר 2019

התיקו 3-3 עם פאלאס בא אחרי ההפסד לצ'לסי, שגרם לכך שליברפול היתה (אם מנצחת) בשיוויון נקודות עם הסיטי אבל בפיגור של איזה חמישה שערים בפער שערים. לכן ליברפול רצה קדימה כשהיא חושבת שאם תשים עוד שניים-שלושה אז היא תוכל לסגור את הפער הזה. אם היתה מוציאה תיקו עם צ'לסי, ניצחון קטן היה מספיק לה ולכן הסיכוי שהיה נגמר 3-3 הוא די אפסי.

7even 18 בפברואר 2019

כן, זה שהוא היה אחרי בהחלט זכרתי.

7even 18 בפברואר 2019

אגב – הטור פרייסלס!
אחד החזקים. למרות העקיצה לראש הממשלה הטוב ביותר בתולדות האנושות(וגם הנשיא מהדוד סם) :)

אופיר ממן 18 בפברואר 2019

תקשיב, עשית לי את הבוקר

יהודה המכבי פינת וויצמן 18 בפברואר 2019

מעולה.

דרור 18 בפברואר 2019

מה שאני מבין מזה שתחתוני המזל שלי כן משפיעים על התוצאה של המשחק.

פילוסוף רדום 18 בפברואר 2019

אני מתחיל לחשוב שבמקום var צריך פשוט לשחק את כל האפשרויות…

Ollie Williams 20 בפברואר 2019

חזרתי לקרוא שוב כי שכחתי לכתוב פה שזה פוסט מעולה

דנידין 21 בפברואר 2019

גדול

Comments closed