בית רחוק מהבית

חוויות מביקור באנפילד

ביקור שלישי באנפילד חסר טיפה את הריגוש של הפעמים הראשונות. אתה כבר יודע בדיוק למה לצפות, הרי. היציעים הצפופים, השכונה הקודרת שמקיפה את האיצטדיון, השירה של ה-YNWA. זה הכל כבר די מוכר. כמעט כאילו אתה קצת חוזר הביתה. אולי לבית הספר היסודי שאתה עובר לידו פעם בכמה שנים או מפגש עם חבר מהצבא שלא ראית חמש שנים. ויש בזה משהו ממש כיפי. הידיעה הזאת שיש לך מקום מוכר, אפילו שהוא מרוחק אלפי קילומטרים מהבית, שגם הוא סוג של בית. לא גדלתי על גדות המרסי, אני לא דובר סקאוזרית אבל מרגיש כאילו אנפילד הוא חלק ממני כבר. בית רחוק מהבית.

יש לי לא מעט מחשבות מהביקור הזה שנערך ביום ראשון האחרון אז ככה בלי סדר מיוחד:

– לא מעט פעמים אני רואה אנשים כמו ערן לוי או עופר פרוסנר נגררים לכל מיני מקומות נידחים כדי לראות משחק כדורגל ואני אומר לעצמי – וואלה, משוגעים אלו. ואז אני הולך בעצמי למגרש ונזכר מחדש איזה כיף זה ספורט בלייב. זה באמת לא משנה אם מדובר באנפילד או באיצטדיון המושבה, אם הקבוצה שלך ניצחה או הפסידה או אפילו אם הקבוצה שאתה אוהד משחקת. ספורט בלייב זה אדיר.

אין שום ספק שזה מאוד נוח לשבת בבית מול הטלוויזיה, להיות מסוגל לשחק בטלפון תוך כדי או לאכול משהו. זה נוח – אבל זה לא הדבר האמיתי. אין הילוכים חוזרים כשאתה במגרש, מסתירים לך, אתה צריך לזוז כשאנשים עוברים, צריך להתאפק ללכת לשירותים כדי לא להפסיד חלקים מהמשחק. אבל זה הדבר הכי כיף שיש. כי התחושה הזאת שיש במגרש, הוויב של אנשים שצועקים ושרים ומקללים ושמחים ביחד זה דבר נפלא שאין שום דבר שמתחרה בו.

– צריך להיות גם כנים עם עצמנו, מקומות כמו אנפילד איבדו חלק גדול מהאותנטיות שלהם מבחינת הקהל. כלומר, אנשים כמוני הם אלו שהרסו אותם. כשאתה מסתובב לפני המגרש מסביב לאיצטדיון, אי אפשר שלא להבחין בעובדה שמרבית האנשים שם הם תיירים מסוג זה או אחר. עשרות אנשים עם צעיפי חצי-חצי (איך התועבה הזאת עוד קיימת?), אלפי אנשים בחנות המזכרות העצומה ליד האיצטדיון וגם באיצטדיון עצמו – בליל של עמים ושפות, מעטים מהם ילידי ליברפול.

אפילו בקופ, איפה שישבתי הפעם (בפעם הראשונה), למרות שהורגש הנופך המקומי עם שירה לאורך כל המשחק, חלק נכבד מהאוהדים היו תיירים. בשאר היציעים נראה שרק כשקרו אירועים מעניינים במגרש הקהל טרח לעמוד על הרגליים. לפחות אצלנו עמדנו כל המשחק.

אין לי פה ביקורת או משהו כזה, מדובר בתוצאה ישירה של הכסף שנכנס לפריימרליג והפך אותה לכל כך אטרקטיבית בעולם הרחב, שקבוצות כמו ליברפול מושכות אליהן המונים מכל העולם. זה חלק מהמשחק וזה מה יש. אם אתה רוצה אוטנטיות, לך לליגות נמוכות או למשחקים של קבוצות קטנות.

– מי שצפה במשחק יכל להבחין שמזג האוויר בו לא היה מהמשופרים. זה היה יום מאוד מוזר מבחינת מזג אוויר בליברפול – קטעים של שמש חורף לצד רגעים של רוח חזקה, גשם וגם לעתים ברד מטורף. אולי בעצם מזג אוויר בריטי קלאסי. לשמחתנו, ישבנו עמוק בתוך היציע מתחת לגג כדי שמזג האוויר לא יגיע אלינו, אבל אי אפשר היה שלא לרחם על השחקנים שספגו באמת תנאים שאני לא מבין איך אפשר לשחק בהם. אנחנו תמיד מסתכלים על ספורטאים כעל חבורת מפונקים שקמה בצהריים, מתאמנת שעתיים ומרוויחה מיליונים. אבל לפעמים צריך לזכור שמדובר בחבורת מקצוענים שהמשיכו לרוץ על המגרש כאילו כלום במזג אוויר שרובנו היינו מתקפלים מתחת לשמיכה ולא זזים, עובדים קשה מאוד, עוברים פציעות קשות עם שיקום של חודשים וגם – סובלים מלחץ מטורף לתפקד כש-50 אלף איש תלויים בהם.

– לפני חמש שנים וקצת הייתי באנפילד למשחק הראשון שלי. זה היה בעונת הקסם של 2014 וניצחנו את ווסט ברום 4-1. מי שזרח במשחק כמובן היה לואיס סווארז שהבקיע שלושער נהדר. זאת היתה חוויה שאני אנצור לתמיד, לא רק בגלל האווירה או השלושער עצמו כמו החוויה של לראות את סווארז משחק. הוא ממגנט אותך. הוא מעורב בכל מהלך במשחק, תמיד רוצה את הכדור לרגל וחי אותו כמו שרק שחקן כמוהו מסוגל.

במשחק ביום ראשון היה שחקן שמיגנט אותי באותה צורה, רק שלא היה מדובר באף אחד משחקני ההתקפה. אתם יודעים למי אני מתכוון. מאחוריי ישבו זוג בריטים עם מבטא סקאוזרי כבד וכל פעם שוירג'יל ואן דייק הרחיק את הכדור אחד מהם צעק בקול "He's massive!". לפעמים, בהרחקות קשות במיוחד, הוא הרחיב את הרפטואר ל-"He's fucking massive!". מה אני אגיד לכם – צודק האיש. החוויה של ואן דייק, בדיוק כמו סווארז בזמנו, היא משהו שלדעתי רק במגרש אתה מסוגל להעריך במלואו. לפעמים נדמה שיש שניים או שלושה וירג'ילים על המגרש. האיש מגיע לכל כדור, נמצא בכל מקום, אף אחד לא עובר אותו והדבר הכי מדהים – הוא אף פעם לא טועה (וואי, איזה ניחוס הרבצתי עליו פה). האיש פאקינג מאסיב.

– דרך אגב, לא משנה מי תזכה בתואר, אני חושב שהוא צריך לזכות בתואר שחקן השנה בפריימרליג. אין אף שחקן עם השפעה שמתקרבת לשלו בליגה השנה.

– זה שלא היה אף שחקן שנתן הצגה כמו סווארז, לא אומר שלא נהניתי מההתקפה שלנו. אני יודע שסלאח לא כבש מלא זמן אבל תנו לי להגיד לכם – האיש נהדר ולא צריך לדאוג לו. הוא היה הטוב בחלק הקדמי שלנו ולמעשה שלושת הגולים הראשונים הגיעו בזכותו. הראשון היה בישול שלו מהאגף (עם פאשלה של הבלם, אבל ניקח את זה) ושני האחרים היו בלימה שלו שאם מאנה ופירמינו לא מכניסים את זה, השופט צריך לפסוק על פנדל. הכניסות שלו מצד ימין הן בלתי עצירות בעליל ואמנם הרגל עוד לא מאופסת כמו שנה שעברה אבל גם זה יגיע.

– דיברתי על שחקן השנה קודם, מה תגידו על מאנה? האיש מבקיע כל משחק כמעט בשבועות האחרונים ונמצא רק שני גולים מהמקום הראשון בטבלת הכיבושים. אני לא אומר שהוא צריך לזכות או יזכה אבל אם ליברפול איכשהו תזכה בתואר, הוא צריך לקבל אות כבוד על הדרך שבה הוא השאיר את ליברפול במאבק האליפות בתקופה הזאת של השנה.

– לא התלהבתי כשראיתי לפני המשחק את לאלנה בהרכב אבל המסקנה של המשחק, כמו תמיד – סמוך על קלופ. קלופ רואה אותם באימונים ויודע בדיוק מה הם שווים כרגע ומי צריך לשחק. אם שאקירי לא רואה מגרש כרגע, כנראה שיש לזה סיבה.

– אסיים בהמלצה קטנה שלא קשורה בכלל לכדורגל. אם אתם מגיעים לאיזור ליברפול או מנצ'סטר ויש לכם יום-יומיים פנויים – קחו אוטו וסעו צפונה שעה וחצי לאיזור האגמים. נחשפתי לאיזור הזה לפני כ-20 שנה כששודרה בארץ סדרת מתח בריטית נהדרת בשם "האגמים" ומאז רציתי להגיע אליו. לא התאכזבתי בכלל – ובקושי הספקנו לראות משהו. הנה כמה דוגמיות

הכי חשוב – ליברפול עדיין במירוץ לאליפות ואני לא אחראי לנאחס כשהיא תפסיד אותו. יאללה למינכן.

תרגעו
דה בראקטס 2019

תגובות

  • D! פה ועכשיו

    כיף. אהיה לקראת סוף השנה ומקווה שעדיין נהיה בתמונה או מעליה!

    הגב
  • Matipool

    נפלא, אריאל.
    נשבעתי בתחילת העונה שאם זה קורה השנה, אני לוקח את הבן הגדול ונוסע למשחק האחרון גם אם לא יהיו לי כרטיסים או לא אוכל לשלם את המחיר המטורף עבורם. רק כדי לחוש את האווירה ולהיות בחגיגות.
    וירג׳יל שחקן העונה ללא קשר לתואר. גם סטיבי זכה בתואר האישי בזמנו כשסיימנו במקום השלישי (2005/2006).
    התחיל עכשיו קמפיין לזכייה של סטרלינג בתואר. בסוכנויות ההימורים וירג׳יל ראשון ואגוארו שני.

    הגב
    • באבא לילות

      המחירים למשחק האחרונה של העונה (פה באנגליה) כבר מזמן עברו את ה- 2000 פאונד לצערי....:-( נאלצהו להסתפק בכרטיסים למשחק עם טוטנהאם בסוף החודש :-)

      הגב
      • אבי גלברט

        כרטיסים למשחק הפרידה של סטיבי הגיעו גם ל 8000 פאונד.
        משחק בית אחרון בשנה נגד הוולבס לדעתי כבר היום כרטיסים '' שחורים'' בפחות מ 2500 פאונד לא תמצא..
        הכי טוב זה לנסוע למשחק ליגה יחסית פשוט עדיף באמצע שבוע. אז אפשר אולי לקנות כרטיסים גם לקופ סביב ה 250 פאונד.

        הגב
  • יואב

    היום כלל לא דומה ללפני עשרים שנה, אז היה הרבה פחות ממוסחר ויותר ארוע רגיל , ולא מסיבת תיירים לא נגמרת(יחסית כן).. שמח שהספקתי לחוות כך את אולד טראפורד לא מעט פעמים, אפילו עוד לפני בניית המגה סטור המפלצתית.

    הגב
    • גרייזס

      מה שהדהים אותי במנצ'סטר העיר זה שאין שום איזכור לעובדה ששתיים מקבוצות הכדורגל הגדולות בעולם משחקות בעיר הזאת. כאילו הגעת לרחובות. נניח, איך שאתה מתקרב לליברפול מתחילים שלטים שמפנים אותך לאיצטדיון. במנצ'סטר - לא ראיתי שלט אחד שכיוון לאולד טראפורד (או לאתיחד). אחרי המשחק, כל היום ראית אוהדים עם חולצות של הקבוצה מסתובבים בעיר. במנצ'סטר, חזרנו אליה מהטיול שעה אחרי שסיטי סיימו לשחק ולא ראינו אף אוהד ברחוב. אין בעיר חנויות מזכרות של הקבוצות בכלל, אין שלטים או באנרים. זה היה ממש מוזר

      הגב
      • טל המנצ'סטרי

        יש חנות מזכרות של מנצ'סטר סיטי במרקט סטריט שזה המדרחוב הראשי במרכז העיר, קצת לפני מארקס אנד ספנסר בקטע שיש מתחתיו גג.
        לא יודע איפה הסתובבת או איך לא ראית שלטים אבל הם נמצאים בכבישים. ממרכז העיר אפשר להגיע לכל אחד מהאיצטדיונים מרחק חצי שעה הליכה ויש הכוונה משולטת ברגע שיוצאים מהמרכז עצמו.
        המטרולינק עם כיתוב קבוע במקומות המיועדים לכך בימים של משחקים כמו גם כריזה לגבי עדכונים לנוסעים לאחד מהאיצטדיונים.
        לאחר משחקים אוהדי סיטי חוזרים הביתה, לסטוקפורט, אין להם מה לחפש בעיר שרובה אדומה.

        הגב
        • אריאל גרייזס

          לא צריך לקפוץ להגן על העיר שלך, בסך הכל נתתי את ההרגשה שלי (וגם של אשתי שאמרה את זה בלי שבכלל הזכרתי את זה) שאתה מאוד לא מרגיש את הכדורגל בעיר. בדרך כלל בערי פריפריה (למרות הגודל שלהן, גם מנצ'סטר וגם ליברפול הן פריפרייה), בטח כשיש קבוצות חזקות אז הקבוצה של העיר מאוד מאוד מורגשת. במנצ'סטר יכולת להסתובב במשך שלושה ימים (שזה מה שעשינו) בלי לדעת בכלל שיש להן קבוצות כדורגל. זה הרגיש לי כמו הביקור במילאנו, גם שם אין ממש תחושה של אינטר או מילאן. זה הפתיע אותי קצת, זה הכל.
          חוץ מזה, מנצ'סטר דווקא עיר מאוד נחמדה שהפתיעה אותי לטובה. אוכל טוב, מרכז לא גדול שמאפשר להסתובב ברגל. היה ממש נחמד

          הגב
          • טל המנצ'סטרי

            מה הקשר על להגן על העיר שלי? טעית בעובדות (חנות המזכרות של סיטי במרכז העיר) על העדר שילוט וכאשר אתה כותב תיאוריה על סמך יום וחצי שם. תלמד לקבל טעויות

            הגב
      • יואב

        מה שאני יודע על מנצ'סטר מניסיון מר(פעמיים) זה שביום משחק, כמעט בלתי אפשרי להשיג חדר בעיר ולא משנה כמה נמוך או גבוה אתה מוכן לשלם. הם עונים לך בקבלה באדישות- אול בוק פור מאצ' דיי . ואנחנו מדברים על העיר השלישית בגודלה באנגליה...

        הגב
        • אריאל גרייזס

          לנו לא היתה בעיה להשיג מלון, אבל היה משחק של סיטי לא של יונייטד. ומה שאתה אומר מתאים מאוד למגמה היום של מיליוני תיירים שמציפים את הכדורגל באנגליה. זה לא כזה קשור למה שדיברתי עליו

          הגב
          • יואב

            אריאל,
            לא מצאתי מלון בתחילת שנות האלפיים!. פעמיים. זה קשור ועוד איך ואין לזה שום קשר לסיטי. משחק בייתי של יונייטד הוא עלייה לרגל.

            הגב
  • משה

    גם המשחק הראשון שלי היה ה 4-1 נגד ווסט ברום (ראיתי שבחרו בשער של סטאר באותו משחק לשער הכי יפה שלו אצלנו). יש לי אפילו זיכרון עמום שקשקשתי עם ישראלי באיזור הרכבים של הפיש אנד צ׳יפס מול הכניסה לחנות. יש מצב שנפגשנו שם ?

    הגב
    • אריאל גרייזס

      וואלה, זוכר מעט מאוד מאותו משחק, לא זוכר שדיברתי עם ישראלי אבל לך תדע..

      הגב

      להגיב על אריאל גרייזס לבטל

      האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

      • עופר גולדמן

        מסתבר שגם אני הייתי באותו משחק והוא היה גם הראשון שלי.
        אין ספק שלשיר YNWA בפעם הראשונה, זו אחת מחוויות הכדורגל הכי מרגשות שעברתי.
        סוארז היה כל כך דומיננטי במשחק, שאישתי מחפשת אותו מאז כל פעם שהיא רואה משחק, ולא חשוב מי על המגרש.
        מסכים איתך שוירג'יל דומיננטי באותה מידה, רק שהוא עושה זאת ברוגע שהפוך לגמרי מלואיס האמוציונאלי.
        מצטרף להמלצות על איזור האגמים - שווה ביקור.
        עלה, עלה, עלה....

        הגב
  • רובי פאולר

    איזה כיף!!
    יאללה שהקטנים שלי כבר יגדלו קצת ואוכל לממש איתם את החלום...

    הגב
  • Fluttershy

    ראיתי 7-8 משחקי כדורגל באנגליה כולל 3 ביקורים באנפילד. לא יכול להגיד שהחוויה הייתה כזאת מדהימה. בפעם הראשונה ישבתי בקופ, ואז היה את הדגל הענק הזה שמעבירים מצד לצד. אני זוכר שהתלהבתי לגעת בדגל, ואז ראיתי 2 אנשים שמסתכלים עלי במין מבט כזה של "מה נהיה איתך?". ואז היה לי לא נעים והפסקתי לגעת בדגל. זה הזכרון הכי חזק שלי מאותו ביקור. בפעם אחרת הזכרון שנחרט לי זה סדרן ממש מבוגר, שביקש מכמה אנשים סוררים שנעמדו לשבת, וחשבתי על זה שכשהסדרן היה צעיר יותר, היו יציעי עמידה ולא מה שיש עכשיו. זוכר גם שבמחצית היו אנשים שהתעצבנו שנגמר האוכל במזנונים. מהמשחקים עצמם או משירת ה-YNWA בהתחלה אין לי יותר מדי זכרונות.

    לעומת זאת, אני זוכר לפרטי פרטים את הפעם ההיא שהקבוצה בחרה להעיף אותי ממבוך בוורלד אוף וורקראפט בשנת 2011, מקרה שעד עכשיו לא התאוששתי ממנו, או את הפעם הראשונה שהרגתי את בליאל, בוס בדיאבלו 3, בשנת 2012. אז כל אחד והזכרונות שלו.

    הגב
  • אבי גלברט

    עשיתי את אנפילד (לא נעים להגיד בגילי) פעם ראשונה לפני שלושה שבועות נגד באיירן.
    כמובן שעכשיו התיאבון נפתח אבל המחיר (תכף ארחיב) המחיר פשוט מטורף.
    אתחיל מזה שהרבה שנים פשוט לא היה לי תקציב לזה או שהחלטתי שהתקציב ילך לחופשות אופניים מדהימות באלפים, פירנאים וכו. בתוך תוכי שחשבתי על זה לפני הנסיעה גם פחדתי שאולי אם הגשים את החלום יישאר לי סוג של ריק....
    אז אשתי באחד מפתיחות המשחק שהשירה של לעולם לא תצעדי לבדך ברקע אומרת לי בשיא הרצינות '' צמרמורת, אתה חייב לנסוע השנה ולעזאזל התקציב '' ....אספתי את הבנים, דור 30 נדב 28 רני 25 ועוד חבר טוב בשם דורון שלא אוהד ליברפול אבל הצטרף לחוויה ונסענו.
    תיקתקנו את הכול מהארץ, מלון בלונדון, רכבות, שאטלים מהשדה תעופה, סיור באנפילד והכרטיסים כמובן אוי הכרטיסים ....
    אז פנינו לסוכנות בארץ שהציעה לנו 5 כרטיסים לרוחב המגרש ללא מקום מובטח וגם בחלוקה של 2+3 במחיר של 450 פאונד. סגרנו עם הבחור שישאיר לנו את הכרטיסים במלון בליברפול.
    טוב בשביל לקצר, יום לפני הודיע לנו שהכרטיסים לא יהיו במלון אלא בפאב בשם THE PARK שנמצא ע''י אנפילד נתן לנו שם של בחור וטלפון ושעה שהוא יהיה שם. בקיצור מסתבר שהבחור נמצא בפאב אחר שנמצא 2 קמ מאנפילד ושעתיים לפני המשחק שאנחנו כבר מתודלקים בהרבה בירה נסענו ל THE PARK PUB
    שם מסתבר ששני כרטיסים זה מנוי דיגטאלי ואנחנו חייבים להשאיר דרכון ערבון כדי שנחזיר לו אותם אחרי המשחק בגשם ללא אפשרות למצוא מונית ....נגמר בשלום ..
    המחיר על הכרטיסים הרגילים 53 פאונד...כלומר 3 ידיים גוזרות קופון מטורף של כמעט פי 10 מערך הכרטיס בפועל ...
    יושב בליברפול אדם שקנה מינוי עונתי, קונה כרטיס למשחק ב53 פאונד מוכר לדילר האנגלי נניח ב250 פאונד שמוכר לסוכן הישראלי ב350 פאונד נניח שמוכר את זה לי ב450 ...ללא מילים...שאני בכלל עד רגע הכניסה למשחק גם לא יודע איפה אני יושב ....
    חוץ מזה הייתה חוויה מדהימה ומרגשת כמובן, עצם החוויה שלראות משחק באנגליה ולא בלאבנט למשל, הסדר, העוצמה, הקנה מידה ובכלל חגיגה למרות שאריאל אמר, הקהל קצת מאופק, ובבית בטלוויזיה רואים יותר טוב, הרבה יותר ....
    לידנו ישב אדם אפריקאי כנראה שהיה עסוק כל המשחק בלצלם את עצמו סלפי לפייס וכמעט לא הסתכל על המשחק ...
    הסיור באנפילד לפני היה מרגש למרות שביום משחק הוא מוגבל בגלל פיפא למקומות קטנים מאד .
    הפאב לפני והשירה לפני עם הבירות מצמררת, החנות היא חנות קניון קרה ומנותקת וכמובן יקרה מאד.
    לא יצא לנו לטייל בליברפול יותר מידי וטיילנו דווקא באזורים הטובים בלונדון, עשינו את זה במודע הפעם מתוך כוונה לתת גוון קטן לכולנו חוץ מכדורגל וכדי לשמור לפעם הבאה משהו מרוכז של שני משחקים עם טיול בעיר .
    כולם כמובן מאד התלהבו ואהבו ואין ספק שאחרי הפעם הראשונה תבוא פעם הבאה ואפילו יותר טובה ....
    היום בערב נשאר לנו לסגור מעגל עם באיירן בקשר לתוצאה למרות שאני לגמרי סאלח הנושא, תנו לי אליפות קודם !

    הגב
  • ק.

    יופי של פוסט, עושה חשק

    הגב
  • 7even

    הייתי לא מזמן בלונדון ובחרתי במשחק ליגה שלישית על פני משחק פרמייר ליג שרצו עליו מחיר של בערך פי 9 או 10 עליו למקומות סבירים.

    עלה לי 20 פאונד. שילמתי בכניסה ליציע אפילו לא בקופות. לאיזה בחור מבוגר שלא בטוח שאפילו עודף היה לו. הזוי.
    חווייה אותנטית מכל בחינה שקשה להסביר.
    כמו לחזור אחורה במנהרת הזמן לתקופה אחרת.
    לראות מקומיים ולא תיירים.
    לחוות את השיחות שלהם על הקבוצה ולא כאלו שבאים לצלם איצטדיון מבחוץ.
    לראות כדורגל של פעם. נכון זה לא הפרמייר ליג...רחוק מאד מזה...אבל זה כיף.
    לשבת באיצטדיונים כמו של פעם (כמו של פעם שווה לבלומפילד בישראל)
    לראות את הכדורגל האנגלי האמיתי. לא זה של השייחים האברמוביצ'ים והגלייזרים.

    מומלץ בחום בחום בחום(או שבעצם בקור) לכל מי שבאיזור. יש המון משחקים כאלו בשלל הליגות בסופש. אותנטיות במיטבה.
    הרגשתי חלק מהקהילה למשהו כמו שעתיים פלוס.

    הגב
  • יריב ס.

    כמה הערות:
    1. הייתי בליברפול ארבע פעמים בהם ראיתי שבעה משחקים באנפילד, מרגש בכל פעם כמו בפעם הראשונה. אי אפשר להתרגל לזה.
    2. הקופ הוא היציע היחיד שמרשים בו לעמוד, ביציעים האחרים יש סדרנים שלא מאפשרים לך לקום. בשביעיה נגד ספרטק כל פעם שקפצתי אחרי גול, הסדרן רצה להוציא אותי.
    3. יש הרבה תיירים, אבל לומר שהם הרוב? ממש לא. מאמין שברמה של 20 אחוז במקסימום, לדעתי אף פחות.
    4. במשחק נגד נאפולי אח שלי לא הצליח להתאפק והלך לשירותים, לא צריך לומר מה סלאח עשה כשהוא היה שם...

    הגב
  • טל 12

    לא רציתי לנחס יותר ממה שכבר... ולפני באיירן, אבל עכשיו אחרי הניצחון הגדול אני לא יכול שלא לומר פאקינג מאסיב :)

    הגב
    • dk

      יצאו לי כמה כאלה תוך כדי המשחק :)

      הגב
      • אבי גלברט

        גוליבר, כבר אמרנו מזמן. מ ד ה י ם !!

        הגב
  • אסף the kop

    The lakes אחלה סדרה שבעולם

    הגב
  • סהר

    גרייזס כייף גדול לקרוא את הרפתקאותיך באנפילד, והסביבה.
    ראיתי הרבה משחקים באנגליה, וחרשתי איצטדיונים. אפילו הספקתי לראות את ווירה מאיים על ברקוביץ בהיבורי הישן.
    חוויה נהדרת הכדורגל האנגלי.
    שאפו...

    הגב

להגיב על אריאל גרייזס לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *