הגלגל נשרף (משחקי הכס, פרק אחרון לחלוטין)

מסכמים פרק אחרון, מסכמים עונה, מסכמים סדרה

ניסיתי לחשוב איך הייתי מתאר את התחושה שלי, איתה אני מסתובב מאז חמש וחצי בבוקר, אז סיימתי לראות את הפרק האחרון של העונה ובכלל של משחקי הכס?המסקנה שהגעתי אליה שהיא דומה לא מעט לתחושה שלי כשהסתיימה עונת הפרמיירליג של ליברפול לפני שבוע. מצד אחד – זה היה מסע נפלא. מצד שני – אבל ככה זה נגמר, במין אנטי קליימקס? ומצד שלישי, אולי הכי משמעותי – ריקנות. תם המסע. כמו קבוצת כדורגל, הדמויות התחלפו עם הזמן. לכל אחד היו את הפייבוריטים שלו. היתה את הקבוצה היריבה השנואה, שלפעמים ניצחה ולפעמים הפסידה.  ובעוד עונת הכדורגל תיפתח שוב בעוד שלושה חודשים ויתחיל מסע חדש, הרי שפה אין יותר. אין עוד עונה, אין לאן ללכת. סדרה שעקבתי אחריה במשך שמונה שנים ו-73 פרקים תמה לה. כל הדמויות האלו שהיו חלק מהחיים שלי אינן עוד.

מכיוון שסיימנו את כל הסדרה, אני אנסה לסכם פעמיים בעצם. בפעם הראשונה, את הפרק כמו כל שבוע. בפעם השניה את העונה הכולה ובעצם את הסדרה וטיפה על המורשת שלה.

נתחיל בפרק.

דיברתי קודם על תחושת האנטיקליימקס שהרגשתי כשהפרק הסתיים, תחושה שמבדיקת דופק אצל הרבה אנשים היתה די דומה. האמת היא, בלי קשר כנראה לזהות האיש שאייש בסוף את כס הברזל (או מה שנשאר ממנו, עוד שניה על זה), התחושה הזאת היא כמעט בלתי נמנעת. בכל עונה כמעט, למעט אולי עונה 6, הפרק ה"גדול" של העונה הוא הפרק הלפני אחרון, כאשר בזה האחרון קושרים את כל הקצוות של העונה. במקרה של עונת סיום, לא היה הגיון בכך כי אז זה היה הופך פרק שלם לאנטי-קליימקס. מה שקיבלנו, אז, זה פרק שנפתח בצורה נהדרת, הגביר קצב לאט עד המוות של דאני שהיה השיא שלו, כשכל מה שהגיע אחר כך היה קשירת קצוות הכרחית – אבל כזאת שהיתה בהכרח ירידה מהשיא. האם היה עדיף לסדרה להסתיים כאשר דרוגון עף לו? אני לא יודע. זה היה סיום בשיא מצד אחד, אבל כזה שגורם לנו לתהות על הרבה יותר מדי דברים בסופו של דבר.

כאמור, הפרק נפתח כשאנו מקבלים את הגיבורים שלנו מסתובבים בתוך מה שנשאר במעלה מלך, בעוד דאני נואמת בפני החיילים הנאמנים שלה. למקרה שהיה ספק למישהו, ההשתוללות של דאני בפרק הקודם לא היתה מקרית. אם מישהו ציפה לקבל חרטות ממנה, הוא התבדה מהר מאוד. הסצינות השונות, בין אם זה הדגל העצום של בית טארגריין על מה שנשאר מהמצודה, בין אם זה החיילים המסודרים בסך ובין אם זה האימג' הנפלא של דאני כשכנפי הדרקון מאחוריה, מייצרים לה מראה של מלאך (המוות), כולן מכוונות לדבר אחד – דאני היא עכשיו רודן לכל דבר. גם הנאומים של דאני, לחיילים ואחר כך לג'ון, כולם מזכירים לנו את האמת שאסור שתישכח – כל רודן מצליח למצוא דרכים להצדיק את המוות שהוא זורע על ידי הבטחה לעתיד טוב יותר. שזה היה "לטובת העם". כולם מלאים בשכנוע עצמי.

דאני, עם כל אהבתנו אליה, היתה בדיוק הדיקטטור הזה. הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות וכל זה. היא כמובן הדמות הטראגית מספר אחד של הפרק הזה. הגיעה כל כך קרוב לארץ המובטחת אבל לא זכתה להכנס אליה. הסצינה שבה היא ממששת את הכסא בחרדה ובהתרגשות סוף סוף היתה נפלאה. ואחר כך, ג'ון מגיע והיא מספרת לו בכזאת התלהבות, בלי בכלל להתייחס למה שהיא עשתה עד עכשיו, על איך היא דמיינה את כס הברזל הזה בתור ילדה. כמו ילדה קטנה שקיבלה צעצוע חדש.

אבל כח משחית. ובדרך לכס דאני דרכה על יותר מדי גופות. טיריון מונה אותן אחת לאחת. הנאום שלו הזכיר לי (קצת) את הקטע על הנאצים עם "כשבאו לקחת את היהודים לא אמרתי כלום כי לא הייתי יהודי וכו'". טיריון וכולם שתקו כשדאני הרגה אנשים רעים, כי הם היו אנשים רעים אחרי הכל, לא מבינים שכל פעם נחצה עוד גבול קטן. ועוד גבול קטן, עד שמגיע הגבול הגדול וגם אותו חוצים. זה הזכיר לי משהו שחשבתי עליו במהלך השבוע לגבי הפרק הקודם. גם שם בהתחלה דאני לא השתוללה לגמרי. בהתחלה היא השתמשה בדרקון כדי לפרוץ את השער. אחר כך היא הרגה חיילים שנלחמו. אחר כך, כשהחיילים נכנעו, היא שרפה אותם – כי בכל זאת, מדובר בחיילים ולכן אפשר לומר שזה לגיטימי להרוג אותם. אבל ברגע שהיא עברה את הגבול הזה, כבר היה קל הרבה יותר להרוג גם אזרחים. רוע לא מגיח במכה, הוא בא צעד אחר צעד.

הדמות הטראגית השניה בפרק היא כמובן ג'ון.

"לפעמים, האהבה לוקחת את החובה", אומר ג'ון לטיריון באחת מהשיחות שהפכו את משחקי הכס למה שהיא.

"ולפעמים, החובה מנצחת את האהבה", עונה לו טיריון.

לצערו של ג'ון, הוא תמיד נאלץ לשים את החובה לפני האהבה. הוא נאלץ ללכת לחומה ולעזוב את ווינטרפל ואריה בשביל החובה. הוא נאלץ להרוג את המפקד שלו שציווה עליו את זה על מנת שיתחבב על הפראים ובכך העדיף את החובה על האהבה. יותר מהכל, הוא נאלץ להחזיק בזרועותיו לא פעם אלא פעמיים את האהובה הגוססת שלו ולראות אותה מתה, כי הוא העדיף את החובה על האהבה. בפעם הראשונה לפחות הוא לא היה צריך להרוג אותה, בפעם השניה לא היה לו את הלוקסוס הזה. הוא נאלץ לנעוץ את הסכין בלב של אהובתו כדי להציל את העולם.

ראיתי לא מעט דיונים בשאלה למה ג'ון נאלץ בעצם ללכת לחומה. כן, יש את הסיפור עם תולע אפור שאיים להרוג אותו וזאת היתה הפשרה היחידה שהוא הסכים לקבל. אבל, בכל זאת – כל המשפחה של ג'ון שם והיא היתה יכולה לחלץ אותו מזה. בטח ובטח אחרי שתולע אפור מפליג להוואי. תיאוריה יפה והגיונית היא שבני המשפחה שלו חוששים ממנו. הוא בכל זאת היורש החוקי לכתר ויותר מזה – הוא ממשפחה שאתה אף פעם לא יודע על איזה צד המטבע יפול. גם אם ג'ון הוא איש ראוי, הרי להשאיר אותו מחוץ למשמר הלילה אומר שהוא יוכל ללדת ילדים, ואלו ירצו בכס ולך תדע על איזה צד המטבע שלהם יפול. הבחירה בבראן אמרה שבירת הגלגל (עוד שניה על זה) וג'ון עשוי להיות זה שימנעשיעצור את ההתפתחות הזאת.

אבל אני רוצה להציע תיאוריה אחרת. שג'ון בעצמו הוא זה שאחראי לשליחה שלו לחומה. הוא הרי היה יכול לבקש חנינה. בסופו של דבר, הוא הגיבור שמנע רצח עם (או רצח עם גדול יותר) ואני בטוח שלמשפחה שלו ושאר הלורדים היה קשה לסרב. אבל ג'ון לא יעשה את זה. גם כי הוא קצת פולני ונהנה לסבול. אבל בעיקר כי הוא יודע שמה שהוא עשה זה לא בסדר. אפילו שדאני היא רוצחת המונים, היא היתה המלכה שלו. הוא נשבע לה. ואז, הוא רצח אותה. זה חטא בל יכופר. כמובן, היה מישהו שעשה את זה בעבר כבר (האם מעכשיו ג'ון ייוודע בתור ה"קווין סלייר"?) אבל ג'ון הוא לא ג'יימי. לג'יימי אין באמת חוש צדק. הוא דואג לג'יימי תחילה. ג'ון הוא לא כזה. למעשה, הוא האיש היחיד בווסטרוז כולה כנראה שלא מונע על ידי אינטרסים אישיים. מבחינתו, הוא חטא את החטא האולטימטיבי: בגידה באישה שאליה נשבע אמונים. והוא צריך לשלם על זה את המחיר המלא. למעשה, הוא כבר היה מוכן לשלם את המחיר הבאמת כבד – מוות בידיים של דרוגון. כשהוא הלך לשם להרוג את דאני, הוא ידע שהוא לא יוצא משם. אבל ברגע שיצא, הוא יודע שהוא חייב לשלם מחיר.

בסוף, חייבים לדון בשאלת היורש של כס הברזל (או מה שלא יהיה שם במקומו). מודה, כשנפוצו השמועות על אתרי הימורים שבהם בראן מוביל ביחס אדיר ממש התאכזבתי. גם עכשיו אני לא ממש מת על זה. במיוחד אני לא אוהב את הדרך שבה טיריון משכנע את כולם בכך שבראן צריך להיות האיש: "כולם רוצים סיפור טוב". זה נכון, אבל האם זאת באמת סיבה מספיק טובה למנות מלך?

אבל, ככל שעבר הזמן הבחירה הזאת מוצאת יותר חן בעיניי. לא יכול להגיד שהתאהבתי בה אבל אני כן מבין ומקבל אותה. נתחיל בזה שכמות האופציות שעמדה בפני היוצרים (או מרטין, שעל פי כל האינדיקציות זה הגיע ממנו) לא היתה יותר מדי גדולה מלכתחילה. זאת לא יכלה להיות דאני, רוצחת ההמונים. זה לא יכול היה להיות ג'ון – במשחקי הכס, מי ששומר על מוסר וצדק לא יכול להיות מתוגמל. ג'ון הוא דמות "טובה" מדי מכדי להיות היורש. זה משאיר אותנו בסופו של דבר עם שלושת ילדי סטארק. אריה היא לא הטיפוס להיות המלכה. סאנסה דווקא כן, אבל היא שונאת את מעלה מלך. כל מה שהיא רצתה בחיים זה להיות השליטה בצפון. זה הבית שלה, לשם היא שייכת. וכאמור, שום דבר טוב לא יוצא כשבן סטארק הולך למעלה מלך. זה משאיר אותנו, בלית ברירה, עם בראן. כן, אולי טיריון היה יכול להיות מלך יותר טוב, אבל אחרי מותם של אחיו הוא נשאר למעשה ללא כח פוליטי כלל (בניגוד לבראן שיכול להשען על הכח של אחותו וגם התמיכה כנראה של אבירי הבקעה).

אבל יותר מאשר ברירת מחדל, יש אמירה בבחירה של בראן לתפקיד. אולי דאני היא דמות טראגית בכך שהיא לא הצליחה להיות מלכה יותר זמן מאשר בני גנץ היה ראש ממשלה אבל בסופו של דבר החזון שלה כן ניצח. הבחירה בבראן למלך, יחד עם שינוי שיטת בחירת המלכים כך שלא בנו של השליט יהיה היורש שלו (בהנחה ששיטה זו תחזיק מעמד), היא היא שבירת הגלגל שדאני כל כך חלמה עליה. כי הבעיה היא בדרך כלל לא עם המלך הראשון שעולה לשלטון, כולו כוונות טובות. היא בדרך כלל מגיעה מהיורש שלו או היורש של היורש שלו, שכבר לא עומדים בסטנדרטים של ההורים שלהם. בחירה של יורש, גם אם לא לחלוטין דמוקרטית כמו שסם הציע, עשויה להבטיח שלטון הוגן וראוי לכולם.

אחת השאלות שנידונה רבות אחרי הפרק היא – למה בעצם דרוגון לא שרף את ג'ון אחרי שזה הרג את דאני. יש כאלו שיגידו שזה בגלל שהוא טראגריאן והדרקונים נאמנים לבני השושלת הזאת. זה הסבר הגיוני. אבל דרוגון לא רק לא שרף את ג'ון – הוא עשה משהו אחר. הוא התיך את כס הברזל. שכשחושבים עליו, הוא מקור כל הבעיות בעולם הזה של משחקי הכס. הוא זה שאחראי לרצח של מאות ואלפי אנשים לטובת שליטים אכזריים שרק חיפשו את טובתם האישית. דרוגון, בהיותו חיה אינטלגנטית (זוכרים איך טיריון היה מדבר על דרקונים והחוכמה שלהם בזמנו?) הבין שכס הברזל הוא זה שאחראי לטירוף של דאני ובסופו של דבר לעובדה שהיא מתה. ההתכה וההעלמה של הכס מסמלת יותר מהכל את סופו של הגלגל. הגלגל הזה, למעשה, כל כך נשבר והכסא הפך לכל כך לא משמעותי שאנחנו אפילו לא רואים את ההכתרה של בראן למלך – בניגוד נניח להכתרה של סאנסה. תפקיד המלך, אומרים לנו היוצרים (אולי), זה לא לדאוג לעצמו אלא לדאוג לעם שלו. ככזה, הוא לא חשוב בפני עצמו. הוא רק כלי. הגלגל נשרף.

יש לי עוד כל כך הרבה לכתוב על הפרק הזה אבל הטור כבר נהיה ארוך מאוד, אז אני אוסיף עוד כמה דברים קטנים:

– שאלה מעניינת שעלתה אצל לא מעט אנשים לדעתי היא – למה בעצם עדיין צריך את משמר הלילה, אליו ג'ון נשלח. ובכן, אני חושב שיש פה אמירה מסוימת. בניגוד למה שאולי אפשר לחשוב, משמר הלילה לא הוקם על מנת להלחם בהלכים הלבנים אלא כדי להגן על "ממלכות האדם" מפני הפראים. כידוע, וכמו שראינו בסוף, הפראים התעדו לעבור בחזרה צפונית מהחומה ברגע שהחורף ייגמר. נכון, כרגע טורמונד והפראים אסירי תודה לווסטרוז על כך שלקחה אותם אליה. אבל מה שהיוצרים אומרים פה זה שברגע שתשים חומה בין בני אדם, הם אוטומטית יהפכו לאויבים. זה טיבם של בני אדם. לצערנו, כל עוד תהיה חומה, משמר הלילה יהיה נחוץ.

– הדיון הזה גם מעלה את אחת מהשאלות הפתוחות שנשארו – האם ג'ון באמת נשאר במשמר הלילה (והופך למפקד ה-1000 שלו) או שזה שהוא יצא עם טורמונד והפראים צפונה אומר שהוא בעצם נטש את ממלכות האדם? ואולי הוא, כמו שתיאוריה אחת אמרה, הופך ל"מלך מעבר לחומה" החדש? אישית, אני לא מאמין לתיאוריות הללו. ג'ון, כבר למדנו, הוא איש של כבוד. הוא יעשה את מה שאומרים לו. הוא בסך הכל מלווה את טורמונד.

– עוד שאלות פתוחות:

  • למה התכוון בראן כשאמר ש"הוא ינסה למצוא את הדרקון"?
  • ובכלל, עכשיו שנשאר רק דרקון אחד, זה אומר שהם לא יוכלו להתרבות יותר? שתם סופית עידן הדרקונים?
  • העורב הקודם בעל שלוש העיניים חי אלף שנים, לפי עדותו. האם זה אומר שגם בראן הולך למשול אלף שנים (אללי, זה מזכיר לי איזה רייך)
  • איך לעזאזל סאנסה ידעה שבראן לא יכול להביא ילדים? היא בדקה את זה באופן אישי?

– למרות שיש לא מעט שאמרו שהפרק שעמם אותם או אכזב אותם, אני חושב שאפילו הם יכלו להנות מלא מעט רגעים שהזכירו לנו למה כל כך אהבנו את הסדרה הזאת. אני אדבר על זה עוד מעט, אבל היופי בעיניי של משחקי הכס לא היה הסצנות האפיות (אם כי הן היו נהדרות) אלא הרגעים הקטנים. והפרק הזה סיפק לנו מלא מהם:

  • ממש בתחילת הפרק, טיריון, ג'ון ודאבוס חולפים על פני גופה מפוחמת המחזיקה בידה סוס שרוף. זה רפרוף לילדה שהחזיקה סוס לבן כזה בפרק הקודם, אבל בעיניי היא גם רפרוף לשירין והסוס שהיא החזיקה ונשרף יחד איתה, אותו דאבוס מצא מאוחר יותר. רוע נראה דומה אבל יכול להגיע בכל כך הרבה דרכים.
  • אדמור קם לדבר, מספר על איך הוא השתתף בשתי מלחמות (כולנו יודעים איך הוא "השתתף") ואז סאנסה פשוט מייבשת אותו במשפט אחד. מושלם.
  • סם מעלה את הרעיון של דמוקרטיה, לשניה זה נשמע רציני, ואז כל ראשי הבתים מתחילים לצחוק עליו. דרך אגב, המשפט שאחד מהם אומר – "מה השלב הבא, תיתן גם לכלבים לבחור?" הוא משפט שנאמר בעבר לא מעט לגבי זכות הצבעה לנשים (או, במקרה של זכויות גייז – מה, תהפוך גם סקס עם חיות לחוקי?). אין לי פה איזה תובנה חכמה, אולי רק שסם עדיין חכם מרובם.
  • אולי יותר מהכל, הדיון של המועצה הקטנה סביב השולחן, החל מהרגע שטיריון מסדר את הכסאות, דרך הספר שסם מביא וטיריון לא מופיע בו, ההקנטות הקטנות בין השרים וכלה בטיריון מנסה לספר (שוב) את הבדיחה על החמור וחלת הדבש בבית הזונות – זה היה לקוח ישר מהספר של ג'רר מרטין. רגע טלוויזיוני נהדר.
  • עוד רגע טלוויזיוני אדיר הוא זה שבו טיריון מגלה את אחיו ואחותו קבורים במרתף. קודם כל, אי אפשר שלא להזכר בקינת דוד על שאול ויהונתן – "הנאהבים והנעימים, בחייהם ובמותם לא נפרדו". וכמובן, טיריון שבוכה תוך כדי שהוא מרים את האבנים המכסות את הגופות – מצמרר.
  • בכלל, טיריון בפרק הזה מזכיר לנו שוב איזה דמות נהדרת ואיזה שחקן אדיר הוא. כל הופעה שלו בפרק היא מאסטרפיס. השיחה עם דאני והשלכת אות יד המלכה. החיטוט במרתף. השיחה עם ג'ון. השכנוע לבחור בבראן. וכאמור, הדיון סביב שולחן המועצה הקטנה. אלוהים, אני אתגעגע לטיריון.
  • ההכתרה של סאנסה כמלכת הצפון, אין לי מילים להוסיף, רק שזה היה נפלא בעיניי.
  • כשג'ון מצטט את מאסטר אאימון לטיריון, הוא בעצם עוד לא יודע שהוא הולך להפוך לאאימון בעצמו. בדיוק כמוהו, הוא נצר לשושלת טראגריאן ויורש אמיתי לכס שהוגלה למשמר הלילה ובחר את החובה על פני האהבה (אאימון נאלץ לראות את כל בני משפחתו נרצחים בזמן שהוא לא יכול לעשות כלום בגלל השבועה שלו למשמר הלילה). המראה הזאת מאוד אופינית למשחקי הכס.
  • עוד השתקפות יפה בעיני – הדרך שבה ג'ון רוצח את דאני זהה לחלוטין לדרך שבה ראמזי הורג את אבא שלו לאחר שהוא מתבשר על לידת אחיו הקטן. שניהם מחבקים ודוקרים עם סכין בו זמנית. וגם זה מלמד אותך שאין כזה דבר באמת טוב מוחלט או רע מוחלט. יש רק נקודת השקפה.
  • השתקפות נוספת – המלך החדש נקרא בראן השבור, שזה היפוך מוחלט כמעט של דמות מיתולוגית – בראן הבנאי, על שמה נקרא בראן.
  • והשתקפות אחרונה להיום – הסדרה נפתחה עם אנשי משמר הלילה הבורחים מהצפון לאחר שנתקלו במלך הלילה, ונסגרת עם משמר הלילה והפראים חוזרים לצפון. החורף נגמר.

אחרי שסיכמנו את הפרק, זה זמן טוב לסכם גם את העונה והסדרה בכלל.

זה לא סוד שהיתה המון ביקורת על העונה האחרונה, ביקורת שהעלתה טונים עם כל פרק שעבר. למעשה, הביקורת הזאת התחילה להיות מאוד משמעותית כבר בעונה הקודמת, אף היא מקוצרת. שמעתי היום את ביל סימונס בפוד שלו משווה את משחקי הכס לקריירה של מייקל ג'ורדן. שש עונות ראשונות הן כמו עונות האליפות של ג'ורדן ואז שתי העונות האחרונות הן כמו השנתיים שלו בוושינגטון – לא רעות בכלל אבל לא עומדות בסטנדרט של העונות הראשונות. אני מניח שיש לא מעט אמת בזה.

אני שותף לחלק מהביקורת הזאת. כמו שציינתי קודם, משחקי הכס תמיד היתה לא הרגעים הגרנדיוזים אלא אלו הקטנים. מפגש מקרי בפאב בין קייטלין לטיריון מצית את מלחמת חמש המלכים, למשל. הקנטות קטנות, שיחות בין אנשים, הסתכלות על המצב האנושי. כל אלו היו לנו עדיין בשתי העונות האחרונות (ולראיה, מניתי לא מעט רק בפרק הזה) אבל במשורה. אני לא בטוח מה היתה הסיבה של היוצרים ללכת על שתי עונות מקוצרות. אולי אצה להם הדרך לעבור לפרויקט הבא שלהם, עכשיו כשהם מבוקשים כל כך (הם כבר חתומים על ההפקה של הפרק הבא בסדרת סטאר וורז) ואולי זה פשוט שיקולי זמן ותקציב – להרים פרקים כמו השלישי והחמישי לוקח חודשים ארוכים והרבה מאוד כסף, מה שלא משאיר זמן וכסף מספיק לעוד פרקים.

לא משנה מה הסיבה, הרי שהתוצאה היא סדרה שזזה בקצב שונה לגמרי ממה שהתרגלנו בעונות הראשונות שלה. בניגוד להרבה אחרים, יש לי רק קצת ביקורת על מהלכי עלילה כביכול "לא הגיוניים". קחו את המהלך כנראה הכי שנוי במחלוקת – ההתהפכות של דאני בפרק הקודם – הרי שהסימנים כולם היו שם קודם (כמו שטיריון מנה בפני ג'ון בפרק האחרון) ורק היה צריך לשים לב אליהם. אבל, אי אפשר היה שלא להרגיש שזה נעשה בחופזה קצת. שזה לא התבשל מספיק. אולי הם רצו לשמור על אלמנט ההפתעה אבל זה באמת מרגיש שהקיצור של העונות פגע בהם. גם המהלך הסופי של בראן בתור מלך שבע (סליחה, שש) הממלכות, כמו שהסברתי קודם הוא לא לגמרי מצוץ מהאצבע. יש בו הגיון. מה שחבל זה שבמשך שתי העונות האחרונות בראן לגמרי נשכח ליד העץ בווינטרפל ואין לנו מושג מי הוא ומה הוא יודע לעשות. אם הדמות הזאת היתה נבנית יותר בעונות האחרונות, כמו שנבנתה בעונות הראשונות, המהלך הזה היה מרגיש הרבה יותר טבעי ונוח.

למרות כל הביקורת הזאת, ההרגשה שלי היא שהסדרה הפכה לשק חבטות קצת מוגזם. זה נכון שהיו בעיות בעונה הזאת וגם בקודמתה (ובעצם, גם בשלוש העונות שקדמו להן שחלקים בהן היו משעממים מאוד – וזה לגמרי מורשת מרטין) ועדיין היא היתה שואו שלא נראה כדוגמתו. עם כל הביקורת, פרקים 3 ו-5 בעונה הזאת (ובמידה מסוימת, גם הפרק השני שהוא בעיניי מופתי) היו דברים שלא ראינו בטלוויזיה עד עכשיו וספק אם נראה. הבניה של העולם הזה היתה פריצת דרך אדירה ועם הזמן הסדרה הלכה וגדלה, הלכה וצברה מעריצים עד כדי כך שהיא הפכה, במידה מסוימת, לקורבן של ההצלחה שלה. הגיעה איזה שהיא נקודה שבה הסדרה חצתה סף קריטי, שלאחריו היא הפכה לכזאת שלא ניתן לרצות יותר את המעריצים שלה. שכל דבר שלא יעשו ייתקל בגלים של ביקורת.

המדף של הבובות המופיע בתמונה למעלה הוא צילום שלי מהספריה שלי (כמובן, היו לי כמה הזדמנויות לרכוש את הדמות של בראן אבל ויתרתי כי – הוא לא כזה מעניין. Little did I know). אתם יכולים להבין ממנו עד כמה נקשרתי לסדרה הזאת ולדמויות שלה. ההייפ העולמי מסביבה מוכיח שאני לגמרי לא לבד פה. בסופו של דבר, רק הזמן יגיד מה יישאר מהסדרה הזאת. האם היא באמת תשנה את עולם הטלוויזיה מהיסוד או שתישאר תופעה ייחודית. האם נזכור ממנה את פריצת הדרך או את הסוף הצולע. אני רוצה להאמין, שכמו במקרה של ג'ורדן, אנחנו נשכח את העונות הפחות מוצלחות ונזכור אותה כמו שהיא היתה באמת – אחת הסדרות הגדולות שנראו על המסך.

***

בנימה אופטימית זאת, אני רוצה לומר תודה לכל מי שעקב והגיב לאורך שלוש העונות שבהן אני כותב את היומן הזה. יש בי תחושת הקלה מסוימת, אני מודה, על כך שזה נגמר אבל גם הרגשת אובדן לא קטנה. מה שבטוח, היה לי ממש כיף לכתוב את היומן הזה. באמת שנהניתי מכל דקה. זאת גם הזדמנות טובה להודות לניצן, טל, עומרי, ירון, אדם, אורי, אזי, שלומי, מיכל, אורן, אביחי (ובטח שכחתי כמה), שהעבירו איתי שעות של דיונים במהלך העונה הזאת בקבוצה משותפת, קבוצה שאחראית (במישרין או בעקיפין) לחלק נכבד מהתובנות שקראתם בשבועות האחרונים.

בזאת תמה משמרתי.

בית מטבחיים 5 (יומן משחקי הכס, עונה 8, פרק 5)
באה מאהבה

תגובות

  • אמיר

    תודה אריאל.
    סוף נהדר לדעתי. טין לי תלונות

    ותודה לך על הסיכומים האלו שהרבה פעמים עזרו לעשות סדר ולהבין מי נגד מי.

    שאלת השאלות היא מה תעשה עכשיו בלי סיכומים של משחקי הכס ובלי סיכומים של הפאטס?

    הגב
    • Matipool

      יש לו על הפרק איזה משחק זניח בראשון ביוני וסיכום עונה של ליברפול..

      הגב
  • אזי

    תודה רבה גרייזס על סיכומים אדירים שהפכו לחלק מהכיף של הסדרה.

    הדיבור על זה שאין טוב ורע מוחלטים גם קצת מתכתב לי עם המשפט המוכר שההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים. ברוב ההיסטוריה ניצחו הטובים, לא כי הם טובים, אלא כי הן כתבו את הסיפור איך שהם רוצים.
    בפרק הזה אפילו ראינו דוגמאות מילוליות למשפט הזה עם הספר שיר של אש ושל קרח שלא הכניס את טיריון ועם ערך הויקיפדה שבראן כותבת לג'יימי אותו היא מתארת איך שהיא רוצה.

    היחיד שמבין את זה הוא טיריון.
    כשג'ון שואל אותו אם הוא עשה את הדבר הנכון, הוא ענה לו שישאל אותו בעוד 10 שנים.
    בזמן אמת זה היה הטוב המוחלט, ממרחק מחשבה זה כבר לא מובן מאליו.

    אז איך הייתה הסדרה? העונה? הפרק?
    אין טוב מוחלט או רע מוחלט

    הגב
  • MG2

    1. יהיו מספיק ספינאופים לעשר עונות של ג'ורדן בוויזארדז

    2. ההשמדה של העיר על ידי דאני היא אולי מה שמאפשר את ההחלשה של המלך לטווח ארוך. כולם נפגשו בחורבות ולא באולם של איזה ארמון.

    הגב
  • יואב דובינסקי

    תודה אריאל, נהדר. שמחתי לעקוב, להגיב ומידי פעם להטריל. לתחושתי, היה פרק נקי מידי. הלכו על בטוח. לא פרק רע, אבל לא פרק סיום סדרה אפי (האמריקנים, עמוק באדמה, סופרנוס). היה גמד (MVP של הפרק, של סדרת הגמר ובכלל של הסדרה), היה דרקון (גם כן דרוגון יצא מטומטם. ראה סכין תקועה בדאני אז שרף כיסא עם סכינים. טיפש, טיפש), לא היה סקס (לפחות היה לברון סצנה נחמדה בסוף).

    אם לשם ייעדו את בראן, צריך היה לבנות אותו יותר טוב בעונות האחרונות. המהות שלו קצת מפוספסת (גם הקשר למלך הלילה, גם ההמלכה, בכלל מה בעצם הוא עשה למעט לגלות שג'ון הוא טארגריאן). מצד שני, סיום מעגלי משהו. בראן נשבר כי נדחף ממגדל על ידי ג'ימי וסרסיי, שהשתלטה על כס הברזל ובסוף ג'ימי וסרסיי מתים כי מגדל נשבר עליהם ובראן מולך. אם ההצעה של סאם היתה מתקבלת הגלגל היה נשרף (וזה היה הופך לסיום יותר מידי קיטשי). כרגע הגלגל השתנה (לכיסא עם שני גלגלים), אבל עדיין האליטה בוחרת את האליטה.

    קצת תחושה שפה ושם שמו כל מיני רמזים שלא השתמשו בהם בסוף כדי לגרום לספקולציות (הסכין שאריה נותנת לסאנסה), שזה דווקא נחמד בעיני. חבל שסאנסה שרדה כמובן. חבל באמת שלא היה איחוד בין בריאן לטורמונד. המחווה של בריאן לג'יימי היתה יפה. אריה מסיימת את הסדרה כלואיס וקלארק? מאיפה הסיפור הזה בכלל הגיע?

    תענוג של סדרה.

    הגב
  • אבי ()

    נהנתי לקרוא את הסיכומים שלך במהלך העונה. לצערי הרבה יותר מאשר לראות את הפרקים עצמם, אבל בסדר גם העונה האחרונה של "הסמויה" היתה קטסטרופה ועדיין שתיהן מעולות.

    הסיום של הסדרה בהחלט הלם את רוחה גם אם ניכר שהיוצרים דילגו על אלפיים עמודים של עלילה בדרך. לעומת המלכים והמלכה שידעו שבע הממלכות בשנות הסדרה בראן הוא שינוי לטובה.

    הגב
  • יאיר אלון

    ההקבלה לקריירה של ג'ורדדן היא די ממצה. העונות האחרונות טובות אבל לא מתקרבות ברמתן לקודמות...
    סיום עם תחושה חמוצה אבל באמת שאין סוף שהיה מוציא מספיק אנשים מרוצים.

    הגב
  • גילי פלג

    תודה אריאל. אני הולך כל היום עם תחושה שפגיון נעוץ לי בלב. דאני הייתה התגלמות הרוע והאכזריות בפרק הקודם, והיום, הייתה רכה ומאוהבת כמו ילדה בת 16, ואז נרצחה. סדרה מופתית.

    הגב
  • Matipool

    תודה גדולה, אריאל.
    נמנעתי כל היום מספוילרים וביקורות וסגרתי דיל עם האישה והילד הקטן שאני מקבל את הטלוויזיה הראשית בשמונה וחצי בשביל לראות את הפרק ואח״כ לקרוא את גרייזס.
    פרק טוב לדעתי עם כמה הפתעות וסיכום נהדר שלך. כל כך מתחבר לתחושת הריקנות וההקבלה לעונה של ליברפול.
    מצטרף לשבחים לטיריון ולפיטר דאנקליג׳. מלך. הקטע שבו הוא בוכה על ג׳יימי הוא פרייסלס.
    מופתע מאד מהסוף של ג׳ון. יודע שהיו הרבה ביקורות על הדמות שלו אבל חלק בי (הילד שבי אולי) מאד אהב אותו והתחבר אליו.
    גם אני חושב שהפרק השני של העונה היה מעולה וגם לי עלתה האסוציאציה של זכות הצבעה לנשים עם התגובה להצעה של סם (אגב - לא יודע כמה יודעים שעד סוף הסיקסטיז לא הייתה זכות הצבעה לנשים בשוויץ!)
    אז זהו - זה נגמר וקצת עצוב לי. הצטרפתי באיחור של ארבע עונות לעגלה (מנוי של הוט) והשלמתי פערים מהר. לפני תחילת העונה הנוכחית עשיתי אפילו מרתון של העונה הקודמת כדי לרענן את הזיכרון ובקרוב אראה שוב את כל העונות מהתחלה.
    תחושת ריקנות מבאסת.

    הגב
    • יואב דובינסקי

      תוך כדי העונה האחרונה עשיתי מנוי לHBO ועשיתי מרתון לכל העונות. תענוג גדול והרבה דברים בעלילה מסתדרים כשצופים בסדרה בבינג' ולא פרק בשבוע ואז הפסקה של שנה לפחות. גם העביר את הבאסה מאיאקס-טוטנהאם.

      הגב
      • matipool

        יש יתרון גדול לראות את הסדרה בבינג' (כך ראיתי את 5 העונות הראשונות).
        החיסרון הוא שאין את הסיכומים והדיונים אצל גרייזס..
        אגב גרייזס - אם הפועל כפ"ס המגה לוזרית שלנו (קצת קשה לי עם "שלנו" כי התנתקתי בשנים האחרונות אבל הייתי אוהד שרוף מרבית חיי) מנצחת ועולה ליגה בשנייה האחרונה של העונה כשהיא חוזרת מפיגור 2:0, אז כל סוף של משחקי הכס יכול להיות הגיוני.

        הגב
  • שי

    תודה על הסיכומים, כ"כ אהבתי אותם שלפעמים הייתי נמנע מלקרוא סיכומים אחרים לפני הסיכום שלך - שלא יהיו לי ספוילרים רעיוניים. עבודה מדהימה בלנתח ולזקק את מה שקורה.

    - אהבתי מאוד את הטוויסט של בראן. גם כי לא ציפיתי לו, אבל גם כי היה נראה שבראן היה מוכן אליו וידע שזה הולך לקרות (ועוד עונה לטיריון בסטייל: "למה אתה חושב שבאתי כל הדרך לכאן?") - וזה שופך אור חדש על מה שקרה לפני כן.
    בראן לא נשכח מתחת לעץ בשתי העונות האחרונות, לבראן היה נוח שישכחו ממנו מתחת לעץ כי הוא מי שיודע איך זה אמור להסתיים. קצת כמו ד"ר סטריינג' בסרט הלפני אחרון של הנוקמים, הוא יודע איך הוא אמור להניע את האירועים למסלול הנכון ומקווה שזה יצליח. זה אדיר בעיניי.

    - המועצה הקטנה חוזרת להתכנס גם היה קטע קלאסי של הסדרה, כמו שציינת. טיריון מסדר את הכיסאות כי הוא רוצה שדברים יקרו כמו שצריך, ההבטחה לבראן שהוא ישתפר בהכרזה עם בראן עונה לו מעבר לגב שהוא בטוח שהם ישתפרו... הכל כ"כ מדויק. מפסיקים לנהל מלחמות, חוזרים לנהל ממלכה. צריך רק להיזכר איך עושים את זה כמו שצריך.
    גם ההופעה של ברון הייתה הברקה. מעבר לזה שטיריון רוצה לעשות דברים "כמו שצריך", מה שכולל עמידה בהתחייבויות גם כשזה לא נוח - זה נותן לו דמות שהוא יכול לעבוד איתה בעמדת כוח. מישהו שהוא מבין, ויכול לדבר איתו בכנות. ויותר מזה, זה נותן לטיריון מישהו שמבין ששיקום של הממלכה דורש שיפוץ של בתי הזונות לא פחות משהוא דורש בנייה של צי חדש. אוקיי, מבין זו אולי מילה גדולה כאן, אבל ברון בהחלט טיפוס שקרוב יותר לאזרח הממוצע מרוב היושבים במועצה.

    - גם ג'ון שנשלח לגלות היה קטע מוצלח, כי זה משחקי הכס - הפתרון שירגיע את הממלכה הוא לשלוח את ג'ון לגלות אז זה מה שצריך לעשות. גם הוא מבין את זה. ואם ה-unsullied לא יודעים ממש לשאול האם משמר הלילה ימשיך להתקיים, אז בעיה שלהם. מבחינת בראן ושאר הלורדים רק צריך לראות אותם עפים מווסטרוז סוף סוף. רק עצם זה שוהא נשאר בחיים תמוה בעיניי. אפשר להסביר עם זה שה-unsullied חייבים מישהו שייתן הוראות, אבל באמת שזה הסבר קלוש. בניגוד לדרקון שזו סצנה פיוטית. ובינינו - detective dragon לא בהכרח יזהה גם שהחתול גנב את השמנת. אולי יש לו אינטליגנציה מפותחת וחוש ריח שמזהה רגשות, אבל הוא הרגיש שג'ון נכנס ופניו לשלום - הוא בבירור ניסה לתת לדאינריז צ'אנס ולא שנא אותה - והדרקון לא יודע לעשות 1+1.

    - דווקא הקטע שג'ון יוצא אל מחוץ לחומה הרגיש לי כמו "פאק איט, עשיתי מספיק. אני הולך לשתות בירה עם טורמונד לאיזה עשור או שניים". אבל השאירו את זה פתוח וטוב שכך. אצל אריה זה גם היה עתיד פתוח, ומשהו שהיא רצתה לעשות, אבל הרגיש גם כמו "לאן תלכי?" "אני מקבלת ספינאוף, בערך בעוד שנתיים מעכשיו".

    - את דאינריז על תקן אדולף טארגאריין מיציתי קצת בפרק הקודם. כל האישרורים לזה אולי היו מרהיבים ויזואלית, אבל הרגישו כמו המשך הרידוד של הדמות. אם היא הייתה נפגעת מהביקורת או מפגינה קשר כלשהו אחר לדאינריז האנושית שהכרנו זה היה הרבה יותר מעניין. הטוויסט של דאני משתגעת גם קצת מבאס, במובן שיהיה קשה לצפות שוב בסדרה בעתיד בלי להיות מודעים לזה שבסוף היא תשתגע ותהפוך לרעה.

    --- העונה האחרונה למעשה חולקה לשניים: בחצי הראשון סוגרים את הקרב של החיים מול המתים, בחצי השני סוגרים את הקרב של החיים מול החיים. אני לא חושב שהחלוקה מקרית - כל סיום קיבל משקל שווה בצדק. אבל הסדר של האירועים לא נובע רק מסדר כרונולוגי, אלא גם מזה שהפרק האחרון היה צריך לענות על השאלה במה הסדרה עוסקת - מה סיפור העל שלה, בעצם. והוא ענה. סיפור העל הוא על משחקי הכס: האנשים שנלחמים על כוח ושליטה, או על צדק ומוסר, או על כל הדברים שאנשים יוצאים עליהם למלחמות. הגלגל שחוזר שוב ושוב. והאנשים שמנסים להטות אותו לכיוון טוב יותר ניצחו. אבל זה היה ניצחון שקרה לגמרי במסגרת ההיגיון הפנימי של הסדרה: במשחקי הכס, מי שרואה קדימה יותר מכולם הוא מי שיישאר לעמוד כשהאבק שוקע.

    הגב
    • אורי

      בתור אחד שתמיד בצד של תאנוס, ויידר ועכשיו המלכה המשוגעת, אני דווקא אהנה הרבה יותא מהצפייה (והקריאה) של הכל שוב בידיעה של הסוף. זה ייתן עוד משמעות להרבה דברים שהיא עשתה בדרך וקיבלה פטור כי "לא נורא, הם אנשים רעים ומגיע להם)

      הגב
  • אריאל

    תודה רבה על הפוסטים האלה. תמיד מעניין וכתוב היטב ותמיד פותח זויות חדשות.
    יש על מה להתבאס אבל צריך לזכור שהסדרה נשפטת רק ביחס לסטנדרטים העצומים שלה. בכל סטנדרט אחר זה מצויין. הלוואי שלבראן היו קוראים פיני והכינוי שלו היה המלך פיני השבור הייתי סולח על הכל רק בשביל הבדיחה הפרובנציאלית.

    הגב
  • אמיתי

    אחלה גרייזס. מעולה!
    מפרספקטיבה של אוהד יונייטד העונות האחרונות היו מחורבנות ובאופן כללי הוקל לי שזו האחרונה (של שתיהן) תמה.
    אבל בהחלט סידרה מדהימה ששילבה פופולריות עם רוחב יריעה בצורה חסרת תקדים.
    כרגע אסתפק בסדרות יותר רגילות (ליגה אירופית) ללא דרקונים (פוגבה,סאנצס) ועם קווי עלילה הגיוניים (מנהל ספורטיבי)שלא מצריכים גוגל לעקוב אחריהן. אולי עוד עונה לפיקי בליינדרס (טופ פור!)?

    הגב
    • ניק

      מפרספקטיבה של אוהד יונייטד מרטין הוא פרגסון.
      איתו אימפריה, בלעדיו קצת פחות

      הגב
    • matipool

      מסתבר שבמעלה מלך (מדריד) אין כנראה דרישה לדרקון שלכם ויש מצב אתם נתקעים איתו וצריכים לדאוג לו להזנה וטיפול יקר.

      הגב
  • שי

    תודה על עונה של סיכומים נפלאים. ג'ון תמיד נקרע בין החובה (למשפחה, למשמר הלילה, לשבועה שלו, לנאמנות ) לבין הרצונות והאהבות שלו. אני חושב שבסיום הוא בחר ללכת עם ה Free Falks ולהפוך למלך מעבר לחומה. הוא בסופו של דבר תמיד העריץ את מנס ריידר

    הגב
  • ליאב

    תודה רבה אריאל. כתבת בצורה נפלאה וסיכום הסדרה נהדר. אין ספק שיש איזושהי תחושה חמוצה מהעונה-שתיים האחרונות בגלל שהם הריצו מהר מדי וללא פירוט תהליכים והתפתחויות של הדמויות המרכזיות. סיפורו של ג׳ון הוא טראגי לטעמי - האיש שפעל כל כך כדי לחבר, לקרב ולמנוע מחלוקות, בסופו של דבר מוקרב לצורך מניעת מחלוקת (או הרחקה בשל הגנים הטארגריינים שלו). סופה של סאנסה עם הכתרתה למלכת הצפון מלמד יותר על היותה תאבת כוח מאשר מגינה על האינטרסים של אנשי הצפון. החלק הזה צוין גם בעונה הקודמת (ע״ע ליטל פינגר עליו השלום), אך החלק הזה כמו רבים בפרק הזה, חתמו סיום לא מספיק מהודק של סדרת מופת.
    סדרת המופת הזו תחסר מאוד. אפשר לזכור לא מעט נסיונות חיקוי מוצלחים חלקית או כשלונות (ויקינגים, מרלין..) שצצו מיד לאחר הצלחתה של משחקי הכס, אבל הסיפור האדיר הזה על מורכבויות אנושיות בשילוב פנטזיה הוא אחד ואין שני לו על מסך הטלוויזיה.

    הגב
  • ניק

    תודה רבה על הסיכומים הנהדרים!

    1. כמו שציינת הייתה ביקורת מטורפת על הסדרה, אני גם לא כזה התלהבתי מ5 הפרקים הראשונים של העונה אבל לדעתי הפרק הזה כן היה טוב ובמקום. בסופו של דבר הכותבים היו במלכוד 22 (שאגב יצאה כסדרה לפני כמה ימים) כי לא משנה מה הם היו עושים היו עליהם תלונות של דרמטי מדי, פשטני מדי או מלא חורים מדי.
    קצת לא אהבתי את הפשטות שהרגו את דני, למרות שלא שמחתי ככה ממשהוא שמת מאז גופרי.
    דעתי על נושא בראן - מדובר בהכתבה של מרטין כשהיוצרים פשוט לא ידעו איך לבנות את הדמות שלו כדי שתגיע לנקודה שזה יראה טבעי, אז הם פשוט וויתרו על זה והשאירו את זה כסוג של הפתעה.

    2. אם בגורדן עסקינן אז אני חושב שהסדרה ממחישה יפה מאוד את הפער העצום שיש בין סופר טוב לתסריטאי טוב. משהוא כמו גורדן ואיזה אייברסון כזה.

    3. הסדרה הזאת מקבילה לי מאוד לאבודים. גם שם היה עולם מאוד עשיר של דמויות, שנבנו טוב בהתחלה, הייתה הפקה די מהפכנית, היה הייפ מטורף סביב הסדרה עם עשרות תיאוריות וניתוח של כל תזוזה, וכמובן - היא התחילה טוב וקצת (או הרבה) נהרסה בסוף, גם עם מסיבות אחרות.

    4. כנראה שזה לא יקרה אבל המסע של אריה הוא פתח לספין אוף עצמאי (שלא יהיה קשור כמעט בכלל לספרים).

    הגב
    • אורי

      ספין אוף של 10 פרקים שבהם היא רק שטה מערבה ושטה ושטה ושטה ובסוף מגיעה לאסוס מצד שני

      הגב
  • אורן השני

    תודה אריאל על כל הסיכומים והתובנות.
    אני שוב לא מסכים עם הסלחנות הזו, העונות האחרונות ובמיוחד זו האחרונה פשוט חירבו את כל מה שהפך את הסדרה לכזו גדולה. העובדה ש"מיהרו בפיתוח הדמויות" עד שההחלטות שלהן היו לא הגיוניות זו הקטנה שבבעיות, הבעיה העיקרית היא שהן פשוט לא התפתחו לשום מקום החל מנקודה מסוימת, נעלמו כל הדיאלוגים, העומק והבחישות לטובת fan service, בדיחות מטא ורדידות כוללת והכי גרוע שדחפו לנו בכפית מי טוב ומי רע ושהטוב ינצח עד שהסיום נהיה פשוט לא מעניין (לאנשי ה"אז למה ראית?" - כי בכל זאת אחרי כל השנים רציתי לדעת איך זה ייגמר). לצערי זו כבר מזמן לא משחקי הכס של פעם ולא קרוב לזה.

    הגב
  • אחד

    "ובכלל, עכשיו שנשאר רק דרקון אחד, זה אומר שהם לא יוכלו להתרבות יותר? שתם סופית עידן הדרקונים?"
    אם אני לא טועה, שלושת הדרקונים היו זכרים...

    הגב
    • סחבק

      בסדרה דרקונים הם כמו השפה הולרינית - זכר זה נקבה ונקבה זה גם זכר.

      כשירצו לכתוב המשך - מישהו כבר ימצא ביצת דרקון שנשכחה איפשהו ותבקע באיזה רגע קריטי

      הגב
  • אורן

    תודה על שנים של פרשנות מעולה. חיכיתי לכל פרק שייגמר כדי שאוכל לבוא לקרוא את הטור.

    מחכה לסדרה הבאה!

    הגב
  • רני

    תודה אריאל. לגבי הפרק, ממש לא מסכים איתך לגבי משמעות היציאה של ג׳ון מצפון לחומה עם האנשים החופשיים. ג׳ון שכל חייו פעל לפי צו החובה ושילם מחירים שאיוב לא שילם (חוץ מאהובותיו בל נשכח שהוא עצמו נרצח) , שבר את הגלגל האישי, ובחר במה שטוב לג׳ון, כלומר חיים של אדם חופשי מצפון לחומה. לא הראו במהלך הסצנה תקריב של השער שנסגר מאחוריהם. ג׳ון לא מלווה את טורמונד ולא יחזור ועבורו זה הפי הנד מושלם. אם הוא היה הופך למלך ולכאורה מקבל סוף הוליוודי, בפועל הוא היה ממשיך לדאוג לכולם ורק לעצמו לא. בראן ששלח את ג׳ון לחומה וככל הידוע לנו גם ידע מה ג׳ון יעשה, שיחרר אותו בדרך הזאת או אם תרצה, נתן לו חנינה בעלת ערך אמתי.

    הגב
    • רני

      לא סתם הראו תקריב של השער הנסגר .

      הגב
      • יואב דובינסקי

        זאת גם היתה הפרשנות שלי.

        הגב
    • yaron

      מסכים.
      ג'ון השתחרר באמת מהחובה והלך למקום היחידי בו בני אדם הם באמת חופשיים.
      זה היה או זה או להיות מלך.

      תודה רבה אריאל על הבלוג הנהדר.

      הגב
    • matipool

      נקודה יפה, רני.
      עכשיו צריך רק להקים לתחייה את ייגריט והמעגל של ג'ון יושלם.
      לפחות הוא התחתן איתה בחיים האמיתיים.

      הגב
  • רועי

    רק אני הייתי בדעה שבלי טארגריין שיכול לשבת על הכס, היורש החוקי הבא זה הבן הממזר (לשעבר) של רוברט?
    אבל אני מבין את ההתעלמות ממנו לטובת "שבירת הגלגל"

    הגב
    • matipool

      לא. כתבו ודיברו על זה בכל מיני דיונים אחרי הפרק הקודם.

      הגב
  • יואב בורוביץ'

    לא מבין מדוע לכתוב על סדרת טלוויזיה כזו. ולמרות זאת אני לגמרי נהנה לקרוא טקסטים טובים על משחקי הכס. אבל חשוב להבהיר: זו הנאה זולה. זו לא באמת תרבות טובה. רחוק מזה. זה כמו מקדונלדס. עושים את זה בשביל שזה ירוויח המון כסף.

    הגב
    • אורן השני

      ולברבר ברדיו חיפה על כדורגל כל היום זו תרבות טובה?

      הגב
      • יואב בורוביץ'

        מה יותר שגיב מלברבר על כדורגל?

        הגב
        • אורן השני

          :-)

          הגב
        • matipool

          לברבר על כדורגל אנגלי וליגת האלופות.
          לא מבין איך יש כל כך הרבה תכניות שמברברות יומיום על כדורגל (?) ישראלי ועל מה הם מדברים.

          הגב
  • טל 12

    אריאל, תודה רבה על היומן. אני תמיד קורא בשקיקה מיד אחרי הצפייה בפרק.

    לדעתי עד רגע חיסול המלכה דאנריז היה פרק טוב (גם אם די צפוי) ואחרי זה פחות, בעיקר בגלל הפוליטיקה בעידן שאחרי. זה לא היה מספיק משכנע.

    אז אריה יוצאת לטיול אחרי צבא - תכלס זה די הגיוני כי היא עדיין לא יודעת מה היא רוצה לעשות באזרחות. לג'ון מתאים לעשות מילואים במשמר הלילה ולדפוק נפקדות חופשי לכיוון צפון. סאנסה מלכה בצפון זה ברור - בטח לבראן. הכל ברור לבראן.

    הופתעתי מבחירת בראן. אבל זה היה גם מעניין פתאום לחשוב על דברים שאמר בפרקים קודמים בהקשר זה בגלל שהוא ככל הנראה ידע לאן כל בחירה מובילה, כך נדמה לי. למשל כאשר אמר שזה הזמן לספר לג'ון את האמת וכאשר אמר לג'ון שזו הבחירה שלו אם לספר לסאנסה ואריה. האם בחירה אחת מובילה לסוף כזה ובחירה אחרת לסוף אחר? למה אתה חושב עשיתי את כל הדרך לכאן? בראן עונה לטיריון על השאלה אם הוא יהיה מוכן להיות המלך. הוא ידע.

    הגב

    להגיב על טל 12 לבטל

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

  • ארז (דא יונג)

    תודה על הסיכומים. מצפה בקוצר רוח לסדרה הבאה שתעורר בך את המוזה לכתוב יומן צפייה.

    אין ספק שמשחקי הכס היא אחת מהיצירות החשובות בתולדות הטלוויזיה, שיצרה עשרות רפרנסים תרבותיים (מתיקוני התחביר של סטאניס עד דברים כמו חיסול מלך הלילה על ידי אריה) ושגם העונה הזו הייתה, לכל הפחות, מהנה לצפייה.

    עם זאת כמישהו שקרא את כל הספרים, צפה בכל הפרקים והשתתף בהמון דיונים (אונליין ובין חברים), אני יכול לומר שהעובדה שהתחושה העיקרית היא של הקלה מראה עד כמה הסדרה הפכה לפחות טובה בעונות האחרונות.

    אין בי תחושה של עצב או אובדן (בהשוואה, למשל, לפרק הסיום של עונה 5 של הסמויה), והתחושה לגבי הסיום היא של סיום רנדומלי למדי, שלא מבוסס מספיק על רמזים או מגמות בסדרה.

    האמת: ציפיתי לאיזה סיום מעגלי, בו נראה בסוף הפרק שוט של מלך לילה חדש נוצר (ההימור שלי היה שדיינריס תהיה מלך הלילה הזה), מפנ שהאיזון ביקום צריך להישמר. היה לי קצת מוזר שהקו הזה נזנח לחלוטין כבר בפרק 3.

    הגב
    • יואב דובינסקי

      במהלך סצנת הסיום גם אני ציפיתי שהשוט האחרון יהיה עיניים של אחת הגופות הופכות לכחולות.

      הגב
      • matipool

        דומה מדי לפרק בעונה השביעית אחרי שמלך הלילה הורג את ויסריון. השנייה האחרונה של הפרק אחרי שהמתים שולפים אותו מהאגם הקפוא והעיניים שלו נדלקות כחולות.

        הגב
  • סחבק

    אריאל, תודה.

    אהבתי מאוד איך האמירה של ג'ון לטיריון, בשלב שבו הוא מנסה לשכנע (את עצמו) שיהיה בסדר, כשהוא אומר שלאריה וסנסה "לא תהיה ברירה" אלא לקבל את דני כמלכה, והאסימון שנופל לו כשהוא משוחח עם דני על מה נעשה עם כל אלה שלא שותפים לתפיסת עולמה והיא עונה בקרירות שלאנשים האלה "לא תהיה ברירה".

    בכלל, השיחה של טיריון עם ג'ון מתכתבת לחלוטין עם השיחה של וארז ונד כשזה היה כלוא בעונה הראשונה (בהיפוך תפקידים, הפעם האדם שכלוא (טיריון) מנסה לשכנע את האדם החופשי (גון) בעוד שבפעם הקודמת היה זה העכביש החופשי שבא להכניס קצת הגיון לנד רגע לפני משפט הראווה שלו).
    ג'ון, כמו נד, מדבר על נאמנות וחובה כערך עליון, וכשהוא מסיים עפ המונולוג שלו טיריון מזכיר לו שההחלטה שלו לא נוגעת רק לגבי עצמו - "מה לגבי סאנסה ואריה?" ושותל במוחו בצורה מושלמת את זרע הספק שיהפוך לפגיון בלב של דני בעוד סצנה וחצי, ממש כמו שואריז "מזכיר" לנד שסאנסה ואריה הנן אסירות של ג'ופרי, הלכה למעשה.
    אחלה הומאג' של טיריון לחברו שנצלה בפרק הקודם בעקבות ההלשנה של טיריון לדני.

    הגב
  • S&M

    סוף עלילתי עלוב לסדרה נפלאה.

    אבל הטורים שלך הם מופת של כתיבה חכמה, מאירה ומלמדת. המון פעמים נהניתי מהם לא פחות, ואף יותר מהצפיה בפרק. תודה רבה על ההשקעה.

    הגב
  • Eyal

    תודה רבה על הפוסטים , היה כיף גדול לקרוא! אני כל כך נהנתי מהסדרה הזאת, לדעתי היא מאסטרפיס אמיתית .
    לגבי ההשמדה של הכיסא , ראיתי השוואה יפה שמישהו עשה לסר הטבעות שבו כס הברזל משול לטבעת הכוח שגם היא חייבת להיות מושמדת בסוף כדי "לשחרר" את הרוע שהיא גורמת לאנשים שחושקים בו .
    לגבי דאני וג'ון יש שם הגבלה יפה לאימפריה הרומית . דאני ממש כמו יוליוס רוצה ומוכנה לבנות אימפריה שתחזיק אלפי שנים עם הצבא והדרקון שלה וג'ון בזה שהוא רוצח אותה מעלה את ברפובליקה שתמשול בשש הממלכות . האם זה יותר טוב בטווח הארוך ? לא יודע (אני מנסה להסתכל על האימפריות האלה מנקודת מבט של אימפריה שחיה לפני 1000 שנה , מה באמת זוכרים ממנה?) .

    המון תודה על ההשקעה והכתיבה .

    הגב
    • ת'ריון

      Apart from the sanitation, the medicine, education, wine, public order, irrigation, roads, the fresh water system, and public health ... what have the Romans ever done for us?

      הגב
      • עגל

        ענק!
        אחד האהובים עלי

        הגב
  • מוטי

    עצם זה שאתה צריך לחשוב הרבה כדי למצוא הגיון מראה כמה הסיום היה מופרך. הגדולה של משחקי הכס (לפחות הספרים) היא שהתרחישים תמיד מציאותיים (לפחות בגבולות חוקי הז'אנר) וההתרחשויות בסיום לא מתקבלות על הדעת. איזה קישורים יש לבראן כדי להיות מלך? איזה תירוץ דבילי נותן לכך טיירון? למה שבית סטארק באמת יסכים להגלות את ג'ון? ולמה באמת שיהיה מסדר לילה? החומה בצפון לא נבנתה נגד פראים אלא לאחר הקרב הראשון נגד ההלכים הלבנים.

    העונה הזו היא הראשונה שראיתי. קראתי את חמשת הספרים וקיוויתי שיגיע ספר 6. אז בסוף ראיתי ומאוד התאכזבתי. לדעתי ספרים 6 ו 7 לא יגיעו. בכל מקרה ר.ר.מרטין התחיל יותר מדי סיפורי משנה בספרים 4 ו 5 מכדי לסגור אותם בצורה אלגנטית

    הגב
    • שי

      לבראן יש ידע אבסולוטי על ההיסטוריה של העולם והוא דמות נייטרלית, שיצאה החוצה מהמשחקים של האצלוה והתחילה להסתכל על טובת הכלל.
      בית סטארק יעדיף גלות של ג'ון על פני הוצאה שלו להורג. ג'ון כנראה היה הסיבה לכך שכוחות הצפון נשארו במעלה מלך.
      משמר הלילה קיים מכוח האינרציה, צריך מלך חדש כדי לסגור אותו - אם אכן יוחלט שלא צריך משמר מול הפראים או שזו בעיה של הצפון. באותו רגע הוא סיפק פתרון נוח שאיפשר לשני הצדדים לרדת מהעץ.

      הגב
  • תבורי

    לדעתי תמונת הסיום של ג'ון והפראים רוכבים צפונה משאירה, אולי מרמזת, שיש עוד למה לצפות וככל הנראה הגברת השמנה טרם שרה.

    הגב
    • S&M

      יכולה להיות "סדרת בת".

      הגב
  • מאיה ברגר

    חייבים לתת את הדעת על המסרים. לאורך כל הסדרה חשבתי שהמסר הוא פמיניזם. הבנתי שמדובר בעצם בסדרה שעל פניו מאוד שוביניסטית אבל זאת בעצם הסדרה הכי פמיניסטית שנראתה על המסך. הנשים שלטו בה והגברים בעצם היו נשלטים: סרסי ואחיה, חליסי וג'ון, גרייגוי ואחותו, סנסה ולבסוף הגיבורה שהצילה את כולם -אריה.
    אבל בסוף הסתבר שהמסר החזק הוא לאו דווקא פמיניזם אלא קבלת השונה. המלך שנבחר בסוף הוא נכה ויד ימינו הוא גמד שכל חייו סבל מיחס מפלה כלפיו.
    ניצחון בעלי המוגבלויות וקבלת השונה. אני התחברתי מאוד למסר הזה.

    הגב
  • אורי

    הסצנה שדאני צועדת ומאחוריה דרוגון פורש את הכנפיים שלו - אחת היפות שראיתי אי פעם באיזושהי מדיה

    הגב
  • פאןפאן

    תחושת ריקנות חמצמצה
    הסדרה לא הסתיימה גרוע אבל גם לא מעולה וזה חבל
    מניח שכבר נשבר לשחקנים הזין להשתתף באותו סט כבר 7-8 שנים וזו הייתה הסיבה לחיפזון הזה לסיים את הסדרה כבר (ועדיין לקח להם מלא זמן והרבה הפסקות
    הגמד יצא ענק, ומגיע לו, הנכה שיודע הכל הוא המלך ואני קצת מבועס שלא העמיקו לנו את הדמות שלו כבר 2 עונות, סאנסה קיבלה את מה שחלמה עליו מילדות וכך גם אריה האלמותית שתבדל לחיים ארוכים
    ישיבת "המטבחון" המחודשת הייתה משעשעת ביותר ולמעשה מהווה את החוט המקשר בין העונה הראשונה לאחרונה במין ידיעה שכזו שאחרי כל ההרג, מותת וההרס הנורא - חוזרים לשגרה
    ג'ון כמו ג'ון, קיבל את החופש שלו , ההתנזרות , החיים עם הפראים , מזג אוויר קריר וזאב ערבות חסר אוזן
    וכמו אאיגון שהוזכר בפרק הזה, הוא יהיה טראראגריין שמורחק מהממלכה כדי שלא ישתחרר לו המרוקו והאש...
    אריאל תודה על סיכומים נפלאים, זוויות מרתקות וכמובן לכל המגיבים האקטיבים שתרמו לנו לא פחות , ולצערי לפעמים יותר , מהסדרה עצמה. היה תענוג וואריז צדק :-)

    הגב
  • קוקוס

    בנוגע לבראן...
    הוא לא מוכן להגיד אף מילה קונקרטית בתגובה לאף שאלה. כל החלטה שיבקשו ממנו לקבל זה יהיה כמו לשאול מג'יק 8 בול. וה-ask again later זה פשוט "העיניים שלי לבנות עכשיו, יצאתי להפסקה"

    הגב
    • מאיה ברגר

      מאחר ובראן יודע את העתיד ומאחר ואין לו אינטרס לשנות את העתיד הוא לא מוציא מילה כדי לא לשנות את רצף האירועים שיובילו אותו להיות מלך

      הגב
  • Fluttershy

    טוב, זה שאתה כותב מעולה זה לא חדש.
    נכון שבעונה-שתיים האחרונות רצו מהר מדי ויש ירידה באיכות, אבל עדיין העונה האחרונה הייתה טובה סה"כ. אני ממש לא אוהב את תופעת העדר שיש עכשיו של לשנוא את העונה האחרונה ואת D&D. אז הסוף לא היה כמו שרציתם, זה אומר שצריך לתת ציון 1 מתוך 10 לפרק הזה? וגם אם נתתם ציון כזה, למישהו באמת אכפת? הרבה אנשים מרגישים שהם "הלקוחות" של הסדרה, והם לא מרוצים מהמוצר, אבל זה לא עובד ככה, הם רק צופים/מעריצים, אין להם שום סיי לגבי העלילה ולא צריך להיות להם.

    הגב
  • ערן (המקורי)

    מקווה ומאמין שנזכור את העונות הטובות והכיף שנתנו לנו (מעולם לא נקשרתי לסדרה עד כדי כך), ופחות את העונה האחרונה בה היתה שחיקה בולטת מצד היוצרים.
    ולך אריאל- תודה רבה על סיכומים מרתקים ומעוררי מחשבה ודיונים. זה היה מבחינתי חלק אינטגרלי וכיפי בחוייה של משחקי הכס!

    הגב
  • אריק האחר

    אריאל
    תודה על סיכום נפלא של הסדרה העונות והפרק האחרון.
    סדרה נפלאה
    עונה נפלאה
    ופרק אחרון נפלא.
    הגמד ענק יוצא מכול מצב וגם לפני שהולכים להרוג אותו הוא מקווה ללגום קצת יין ( שואל את ג'ון אם ישהביא לו )
    שג'ון נפרד על הרציף מבני המשפחה עברה לי צמרמורת בגוף .
    ההמלכה של סאנסא בצפון הייתה כפי שכתבת מדהימה .
    ושוב תודה על הכול

    הגב
  • יעל

    אריאל
    אהבתי את הסיכומים
    תמיד מעמיקים ומאירים
    שמחה שלא נסחפת אחרי כל קוטלי הסידרה ושמרת של איזון.
    אני אישית הייתי מרותקת לחלק הראשון היה סוחף קיצבי ומפתיע.
    ילדי סטארק לא היו נדיבים לג'ון כמו אימם.אהבתי את תנוחת המות של התאומים הזכיר רחם.
    אהבתי את הדרקון כיצד מנסה לעיר את דני. מרגש.
    תמיד הייתה תחושה לא נוחה כיצד דני פותרת בעיות..כך שאומנם שריפת מעלה המלך נראה מהלך איום ומיותר אבהתי את הסיום שלה.
    חמיצות שלא נמצא מקום לג'ון

    הגב
  • ארם אבירם

    בימים שלפני הסידרה, כשקראתי את הספרים ואנשים היו שואלים אותי עליהם הייתי מגדיר אותם בכמה נקודות:
    1. בדיוק כמו שהיטבת לציין לאורך כל הדרך - אין כזה דבר באמת טוב מוחלט או רע מוחלט. יש רק נקודת השקפה. זה לטעמי מה שהפך את מרטין לכותב כל כך טוב מבחינתי. אם להשוות אותו לטולקין שאני מאוד אוהב, הרי שאצל טולקין יש הפרדה ברורה בין טוב לרע והמלחמה היא של הטובים נגד הרעים. מלחמת בני אור בבני חושך. המורכבות הנפלאה בעייני אצל טולקין היא העיסוק בנושא "הכוח משחית" והמאבק הפנימי בין הטוב לרע. אצל מרטין מבחינתי כולם טובים וגם רעים. לכולם יש אינטרסים ושאיפות ובסופו של יום הם רוצים לשרוד. אגב, האסטרטגיה המיטבית לשרוד במשחקי הכס לאורך זמן היא כנראה נאמנות למשפחה ללא כל קשר לערכי מוסר אוניברסלים. הדרך הטובה למות או להפסיד במשחק היא להיות נאמן לערכים מעל לכל.
    2. הנושא השני ששזור לטעמי לאורך הספרים הוא שהחיים בעולם של משחקי הכס הם קקה. זה עולם קשה ואכזר. החיים ממש נוראיים עבור האנשים הפשוטים וקצת יותר טובים עבור בני אצולה שמשכילים להתנהל בדרך שמאריכה את תוחלת החיים שלהם. אבל אפילו עבור בני האצולה הכל יכול להתהפך בשניה. בספרים יש כל הזמן תחושה קשה של סיכוי למות בכל רגע בטח ובטח אם אתה אדם פשוט. בסדרה זה אולי פחות מודגש אבל החיים של העם לא שווים כלום והם תמיד סובלים לא משנה מי שולט בשטח בו הם גרים ברגע מסויים. מהבחינה הזאת, דווקא העונה הזאת עם ההתחרפנות של דני חוזרת למקורות האלה. בסוף העם הוא זה שבאמת משלם את המחיר ולאף אחד לא באמת איכפת חוץ מאולי לג'ון סנואו. אז עכשיו יש מנהיג חדש. מבחינת ראשי הבתים החשובים בממלכה, לעם אין שום זכות או עניין בשאלה מי יהיה השליט. העם ימשיך לסבול.
    3. כמו שציינת, אין רע וטוב אלא רק נקודת השקפה. מה שכל כך ייחודי בספרים זה שלפרקים אין שמות אלא שהם נקראים בשם הדמות המרכזית של הפרק. ככה מרטין משנה לנו בכל פרק את נקודת ההשקפה ונותן לנו להבין את המורכבות של החיים בניגוד לאידאל של טוב מוחלט מול רע מוחלט.

    נקודה לסיום, רק אני חושב שטיריון גם בסוף עם הכאילו הכאה על חטא שלו (סלחו לי האלים הישנים והחדשים כי חטאתי - יעצתי רע, חשבתי שאני חכם וכו'), בעצם הצליח לנווט את הכל בדיוק על פי רצונו? מי ייתן לגמד להיות מלך, הוא שואל. אז הוא דוחף למינוי הזוי של בראן למלך. בראן תוך שניה משתבלל לתוך החזיונות שלו ומי מנהל את הממלכה? עלאק לא רוצה להיות היד של המלך...

    הגב
  • עגל

    תודה על סיכום העונה וסיכום הסדרה. בהחלט מאלף איך אתה שם לב לכל הדקויות הקטנות.
    בשבילי הפרק הזה היה אנטי קליימקס אפילו כשדאני נרצחה, איכשהו זה היה צפוי לגמרי מכל הלחשושים שמסביב. הייתי מעדיף סוף בו היא נשארת למלוך, כסימן אזהרה בשבילנו הצופים, וג'ון נשלח להיכן שהוא. נשבע שחשבתי/קיוויתי שסוף ראוי לג'ון הוא שתורמונד והוא ירכבו אל מעבר לחומה וישבו שם לשתות בירה כמו שני הגברים המסוקסים שהם.
    מה קרה לאריה, היא הפכה למגלת עולם סטייל ליווינגסטון או מרקו פולו?!
    וסם טרלי - נראה לי שמרטין בעצם התכוון להגיד שסם הוא מרטין, מחבר הסדרה. זה צץ לי כשסם הגיש את הספר עם הכותרת "סיפור של אש וקרח".

    הגב
  • רטקסס

    תודה על הטורים. ניתוח יפה.
    דעתי על הפרק זהה לדעתי על העונה אז לא אטריח אותכם בלקרוא אותה שוב.
    רציתי להתייחס לשני תיאוריות שכתבת, ולשמוע את דעתך:

    1) כתבת על ג'ון ועל כך שהוא למעשה הגלה את עצמו:
    "אבל בעיקר כי הוא יודע שמה שהוא עשה זה לא בסדר. אפילו שדאני היא רוצחת המונים, היא היתה המלכה שלו" ... וגם מה שכתבת בהמשך הפסקה על ג'ון וג'יימי.
    מעניינת אותי הלוגיקה מאחורי הרעיון הזה.
    עולם פנטזיה ומד"ב טוב הוא כזה שמציית לכללים פנימיים אחידים. הם יכולים להיות שונים מהעולם שלנו, אבל כל עוד הם יוצרים הגיון פנימי סדור - זה בסדר.
    הבה ניקח כמה דוגמאות למעשים לאורך הסדרה שיש עליהם קונצנזוס שהם פסולים מוסרית:
    ניסיון השריפה של כל תושבי העיר על ידי המלך המשוגע. השריפה של הבת של סטאניס. ניסיון הרצח של ג'יימי את בראן. שריפת מעלה מלך ע"י דאיינריז.
    ומהצד השני: העובדה שג'ון רצח את דאיינריז בפרק האחרון היא מוסרית. יש מישהו בווסטרוז שמערער על
    כך והוא לא תולע אפור? אפילו לדרוגון לא הייתה בעיה עם זה.

    אז למה שג'ון ירגיש שהוא עשה משהו לא בסדר?
    האם, למעשה, אתה אומר שצייתנות עיוורת זה משהו קבוע שלא ניתן להתחמק ממנו? שחייל שיסרב לפקודה בלתי מוסרית-בעליל, למשל, צריך שירגיש אשם?
    אני לא מדבר על ההרגשה החיצונית אלא הפנימית. במקרה של ג'ון - אם ההגיון הפנימי של הדמות הוא שזה לא בסדר שהוא הרג רוצחת המונים שתיכננה לרצוח עוד מאות אלפים (שהיא גם מלכתו) - אז הדמות לא טובה. וההגיון של קו העלילה הזה לא מתיישב עם ההגיון הפנימי בעולם של משחקי הכס. ואם הוא כל כך מחוייב לשבועה (למרות שיש לציין שהוא הפר בערך 300 פעם את השבועות שלו למשמר הלילה) - אז כנראה השבועה חסרת הגיון פנימי.
    אם דאיינריז הייתה שורפת את סאנסה, אריה ובראן - האם גם אז ג'ון היה מרגיש שהוא בגד?...

    הדמות של ג'יימי, אגב, מצוינת בהיבט הזה, כיוון שהוא מתייסר על כך שהוא מוכר בשם "קוטל המלך", אבל מצד שני, יודע שהוא עשה את הדבר הנכון. אז כנראה שחוש הצדק שלו קצת יותר מאופס מג'ון..

    2) בנוגע לחומה:
    לטעמי זו בכלל נקודה שנשארה פתוחה (ואפילו נקודת אור בפרק! הללויה), ואני בכלל חושב שבראן ידע בקריצה לאן הוא שולח את ג'ון - כי אין חומה, אין משמר לילה, וטורמונד פשוט מחכה לג'ון כדי שיסעו כולם צפונה לחיות שם את חייהם.

    אבל, בהתייחס למה שכתבת..
    א. אין חומה. מלך הלילה פרץ אותה.
    ב. אין פראים. או שהפכו להיות מתים בצבא המתים או שהם כבר נטמעו בתוך אנשי הצפון.
    ג. מה המטרה ומי מחליט להקים חומה? אם זה בראן - כמובן שלאור ההיסטוריה שלו הוא לא ירצה להקים חומה. מצד שני, הצפון זה לא חלק מהממלכה שלו. שם זו סנסה. אז למה שהיא תקים חומה ומשמר לילה ותקדיש לכך מהאנשים שלה?..

    הגב
    • אריאל גרייזס

      1. זה שאחרים עשו משהו וזה היה בסדר מבחינתם לא אומר כלום לגבי מישהו אחר. במקרה של ג'ון, זה לגמרי עוקב אחרי ההגיון הפנימי שלו בעיניי. הוא נשבע למשמר הלילה ולא בגד בו אפילו כשהמשפחה שלו נרצחה. גם במקרה הזה, הוא נשבע אמונים לדאני ואז רצח אותה, זה חטא חמור בעיניו. הוא לא ג'יימי שיכול להמשיך לחיות עם זה. יותר מכך, הוא הרג את האהובה שלו. ברור שהוא מרגיש גמור מזה.
      2. יש פראים, עובדה שהם אמרו שהם יחזרו מעבר לחומה אחרי שיגמר החורף וזה מה שהם עשו. זה נכון שמלך הלילה עשה פרצה בחומה אבל זה לא שאין חומה יותר. יש ויש, רואים שג'ון עובר מתחתיה הרי. את החומה ניתן לתקן וסביר להניח שזה מה שיקרה. כי ברגע שיש לך אנשים משני צידי המתרס, באופן כמעט אוטומטי הם הופכים לאויבים, זה טבעם של אנשים.

      הגב
      • רטקסס

        ג'ון בגד בשבועתו למשמר הלילה כשהרג את קהורין-חצי-יד, כששכב עם ייגריט, כשפתח את השערים והכניס את הפראים, כשעזב את טירת שחור לקרב הממזרים, כשעזב להיות מוכתר כמלך הצפון, כשעזב לדרגונסטון להיפגש עם דני וכו' וכו'
        הוא עשה את כל אלו כי להגיון הפנימי של הדמות שלו הייתה מטרה אחת: תמיד תשמור על הכבוד. לא "תמיד תהיה בוק ותעשה מה שאומרים לך". אז הוא עשה את כל הצעדים לעיל כי זה היה הצעד הנכון לעשותו באותו רגע - על אף שזה נוגד את השבועות שלקח.
        כמו גם, להרוג את דאיינריז...

        לגבי זה שהיא אהובתו זה משהו אחר והרבה יותר רגשי, אבל לבחור לעצמו גלות כי הרג אותה, ובכן, זה נשמע לי מוגזם.

        הגב
        • שי

          כל מה שג'ון עשה לפני שהוא נהרג היה לטובת משמר הלילה. כולל לשכב עם ייגריט שהגנה עליו מול שאר הפראים.
          כשהוא נהרג השבועה שלו פגה, זו הייתה שבועה עד המוות והוא השתחרר ממנה.

          הגב
  • גור אילני

    סיכום נהדר לעונה. תודה על ההשקעה אריאל.

    הגב
  • דנית

    סוף סוף ביקורת ראויה

    הגב
  • שחר התל אביבי

    תודה רבה על הפוסט ועל הסקירות אריאל
    ולמי שחיפש הקבלות למלחה"ע ה-2, מלך המתים זה הנאצים, שהתאחדו נגדם. דאני אם כבר זה ארה"ב, משחררת העבדים ושוברת הגלגל של האצולה, שבפועל טבחה את האנדיאנים והפילה פצצת אטום על עיר (פרק 5 הזכיר שואה אטומית).
    ולעניינינו:
    ג'ון הוא למעשה מלך הפראים בצפון, והוא גם היחיד שיכול לרכב על דרוגון
    ואריז אמר שמי שלא רוצה להיות מלך הוא המתאים ביותר, בראן קצת קודם אמר שהוא לא מעוניין להיות מלך הצפון
    טיריון תמיד היה מצוין בתור מספר 2, אבל לא בתור מקבל ההחלטות הראשי, והלאניסטרים תמיד משלמים את חובם (לברון)
    את הבמאים אפשר יהיה לשאול על סדרות ספינאוף, אבל רק בעוד 10 שנים :)

    הגב
  • הגר

    הבעיה בעיניי בעונה הזו ובקודמת היא בעובדה שהפסקתי להרגיש אותה בגוף. בכל העונות שקדמו להן הרגשתי לעיתים התכווצויות שרירים מרוב מתח, אימה, הלם, עצב, שמחה וים התרגשות... אפילו המוות של ריקון (אז, בקרב עם רמזי המצמרר), דמות שכמעט לא הייתה, השאיר אותי המומה כואבת ונפעמת. מוות של דמות עמומה שהצליח להרטיט אצלי את הורידים, דרך הכאב וחוסר האונים של ג'ון, האכזריות של רמזי...
    וכאן? עונה שלמה שלמה של אבדות עצומות, כואבות לעיתים (האונט, ג'ימי, סרסיי, ג'ורה, חאליסי!!!) וכלום. שום תחושת עצב או התרגשות. פשוט כלום. מהר מדי, הוליוודי לעיתים וטקסטים שמתאימים יותר לאנטומיה של גריי.
    באסה

    הגב
    • אסף

      בול התחושה שלי, תודה שהצלחת לנסח היטב

      הגב
    • ארם אבירם

      וואלה. יש משהו במה שאת אומרת. הגדרת את זה יפה.

      הגב
  • tmak

    תודה אריאל על כל הסיכומים - מאד איתך לגביי מוגזמות הביקורות על העונה - היא נאלצה גם איפשהוא למלא ציפיות ענק של אהל מעריצים עולמי, עם תוכחות כמו למה לא הרגתם מספיק גיבורים וכו'. נקווה לסיום עונה מתוק מעט יותר של ליברפול -:)

    הגב

להגיב על טל 12 לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *