מרתון תל אביב – עוד לא אבדה תקוותנו

In כללי

מרחק שבועי: 39 ק"מ

ריצה ארוכה: 26 ק"מ

החדשות הטובות: אחרי יומיים של כאבים, הברך הפסיקה לכאוב וביום רביעי הצלחתי לעשות אימון של 45 דקות בלי כאבים וביום שישי הימרתי על ריצה ארוכה שעברה בלי כאבים מוגזמים

החדשות הרעות: הברך השניה התחילה לכאוב כל כך שנאלצתי לעצור אחרי 26 ק"מ במקום ה-30 שתכננתי. מצד שני, יום אחרי זה היא כמעט לא כאבה. נבדוק אותה היום.

—————————————————————————————————————-

ג'ון לנון אמר ש"החיים זה מה שקורה לך בזמן שאתה מתכנן תוכניות". אם הוא היה מתכונן למרתון, אני מניח שהוא היה משנה את השורה הזאת ל"החיים זה מה שקורה לאנשים אחרים בזמן שאתה רץ". השבוע, גם בגלל הגשם שתוכנן לשבת וגם מסיבות אישיות עשיתי את הריצה הארוכה ביום שישי ומכיוון שהתחלתי אותה בסביבות שש וחצי, יצא שהגעתי לרחובות, ואחר כך לנס ציונה, בזמן שהחנויות כבר פתוחות ואנשים עמלים על הכנות ליום שישי. בפעם הראשונה מזה הרבה זמן קלטתי כמה זמן אני בעצם מוציא על הריצות האלו.

שלא תבינו לא נכון, אני לא מתלונן על ההכנות, אבל אני חושב שאנשים לא מבינים בכמה השקעה מדובר. כשאנשים חושבים על ריצת מרתון, הם תמיד אומרים – וואו, 42 ק"מ, איך אפשר לרוץ כל כך הרבה? והם צודקים, במידה. אבל מה שהם לא מבינים זה שה-42 האלו הם החלק הקטן מלרוץ מרתון. החלק הבאמת גדול הוא העובדה שבמידה מסוימת החיים שלך הופכים משועבדים למירוץ הזה למשך כמה חודשים טובים. נניח, ביום חמישי בערב היתה לנו הזדמנות לבייביסיטר זמין ומאוד זול ולצאת לשתות קצת, מה שלא עשינו הרבה זמן, אבל נאלצנו לוותר על זה כי קצת קשה לשתות, לישון ארבע שעות ואז לקום ולרוץ שלוש שעות. למעשה, רק המחשבה על לקום ב-6 בבוקר ביום קר כדי לרוץ תרתיע את מרבית האנשים – שלא לדבר על לעשות את זה כל שבוע במשך שלושה חודשים.

והמצחיק הוא – שביום ראשון הייתי בדיכאון טוטאלי כי הזכות הזאת נגזלה ממני וביום שבת הייתי בהיי כי שוב יכולתי לחלום על שבתות קרות וגשומות.

No Comments

אמיר כהן 16 בינואר 2011

הי אריאל
האם התייעצת עם איש מקצוע בעניין הברך שלך? אל תמהר על כך שהברך לא תבגוד בך.
אמיר כהן,
מטה מרתון תל אביב

אריאל גרייזס 16 בינואר 2011

אני בודק אותה בינתיים. יהיה טוב – יופי, לא יהיה – נחכה שתחלים. זאת לא פעם ראשונה שהיא עושה כאלו בעיות. בעבר התייעצתי עם איש מקצוע ולא היה לו הרבה מה לתרום לי. אני עושה תרגילים לחיזוק הברך ומתפלל כל בוקר ממש חזק :-)

דודי 16 בינואר 2011

קודם כל תתיעץ עם רופא שמומחה לפציעות ספורט, אח"כ תלך לפיזיוטרפיסט ספורט.
אם יש באיזור שלנו, בטוח אתה יכול למצוא מומחים גם במרכז.

מרתון זאת חוויה מיוחדת אבל יש עוד אתגרים, וברך זה ממש לא דבר שכדאי לא לבדוק

אריאל גרייזס 17 בינואר 2011

אני הולך להגיד משהו שיישמע כנראה נורא מפגר, אבל אני באמת מאמין בו.
מבחינתי, ריצה היא משהו שאני רואה כתחביב לחלוטין. זה התחיל מלשים נעליים, חולצת טריקו וללכת לרוץ כמה קילומטרים. עם הזמן זה הפך למשהו קצת יותר מזה – אני משקיע הרבה מאוד זמן, ברוך השם, וגם לא מעט כסף (בגדים, נעליים, תחרויות) בתחביב הזה אבל אני עדיין רואה אותו כתחביב ולא יותר.
ככזה, אני מרגיש שיש גבול מסוים שאם אני אחצה אותו, זה כבר לא יהיה תחביב. לקחת מאמן, למשל. ברגע שאני עושה את זה, אני מרגיש שזה מוציא את העוקץ מתחביב הריצה והופך אותו למשהו מקצועני. אותו דבר נכון לגבי פיזיוטרפיסטים. ברור לי שאם אני רוצה לעשות מרתון כמו שצריך ובלי להפצע, זה כנראה הדבר הנכון לעשות – אבל אם זה מה שזה אומר אז אני מעדיף שלא. לא כי אני חושב שלא צריך אלא כי זה הופך את העיסוק בתחביב הזה למוגזם.

אז אני לוקח את הסיכון שיכאב לי בברך – זה לא משהו שלא קרה לי בעבר. אם זה יימנע ממני לרוץ את המרתון – סו בי איט. אם לא, עוד יותר טוב.

ויינר 17 בינואר 2011

לדאבוני אני מסכים איתך. אני פשוט מנסה להקשיב לברך שלי…ולהתקדם באיטיות. לתת לברך זמן להדביק את הלב…
ככה שבעיניי מה שאמרת לא מפגר – במיוחד לאור זה שבצבא שנאתי לרוץ, ועכשיו זה נהפך לתחביב, דווקא משום שכעת אף אחד לא יושב לי על הראש.
אני מוכן לעשות כל עליה בעולם, בתנאי שלא יצעקו עליי "יאללה, פוש אחרון!".

אני אגב עושה את הריצה הארוכה שלי בדיוק הפוך ממך – מבחינת כיוון, שעה, ויחס לשבת – יוצא במוצ"ש מראשל"צ לכיוון נס ציונה ורחובות ורואה איך כל החנויות נפתחות. וריח המאפים מקשה עליי, אבל בשישי בבוקר אני מניח שזה נוראי עוד יותר.

דודי 17 בינואר 2011

אני מבין אותך לגמרי. באמת. בגלל שגם לי הריצה לא באה בטבעיות ואני לא עושה את זה מאהבת הריצה נטו.
אני תמיד אמרתי למאמן שלי שהוא פנאט ואין לי שום כוונה להגיע לרמות האלה. מצד אחד זה בהחלט תחביב, מצד שני גם תחביבים לוקחים בצורה הנכונה. ואתה משקיע בתחביב הזה הרבה מאד.

לטפל נכון בגוף שלך זה חשוב בלי קשר לכן מרתון לא מרתון. מה, כשיחקת ב IFL לא היית הולך לרופא אם היית חוטף מכה ? זה בדיוק אותו דבר.

ללכת להיבדק אצל הרופא שמכיר פציעות כאלה זה מאסט

אריאל גרייזס 17 בינואר 2011

האמת, גם ב-IFL לא הלכתי לרופא. לא נשברה לי שום עצם – אם זה כאב פשוט חיכיתי שזה יעזור. אולי זאת הסיבה שאני לא משחק שם יותר..

Comments closed