על "הפייטר"

צריך להעביר את הזמן עד המשחק החשוב של השנה אז נדבר על הסרט שראינו בשבת. אני כבר מזהיר – יש פה ספויילרים, אם עוד לא ראיתם.

אז בואו נתחיל מהשורה התחתונה קודם כל. "הפייטר" הוא סרט ספורט נהדר ובאופן כללי סרט מצוין ששווה כל אגורה. מה שהוא לא, בניגוד להייפ סביבו, זה סרט מופת.

הסיבה, לדעתי, שהוא מקבל הייפ של סרט מופת היא מיעוט מזעזע של סרטי ספורט טובים בדורנו. תחשבו אחורה שניה ותנסו להזכר בסרט הספורט, לא אגרוף, הטוב באמת האחרון שראיתם. אחרי פשפוש ארוך בזכרוני, היחיד שהצלחתי לשלות משם היה "מיליון דולר בייבי", גם הוא במפתיע סרט אגרוף. חוץ ממנו, אני לא זוכר שום סרט ספורט באמת טוב שנעשה ב-10 השנים האחרונות (כמובן, אולי אני מפספס). מה שכן יש, די למכביר, אלו סרטי ספורט שנעשים על פי נוסחא ומטרתם להוציא מהצופים ריגוש זול, אבל לא כזה שיגרום להם להזיע – "אינוינסיבל", "The blind side" (מה קוראים בעברית – "הזדמנות שניה") ודומייהם.

אני מודה – אני פריק של סרטי ספורט. קצת כמו בחורות מסוימות לסרטים רומנטיים, ככה אני לסרט ספורט טוב. אני במתח עם דניס הופר כל פעם שאני רואה את "הוז'יירס", אני מת על קווין קוסטנר ב"בול דורהם" וכל פעם שישדרו את Any given Sunday אני אעצור ואראה אותו עד הסוף. בדיוק כמו שספורט מזקק את החיים, ככה סרט ספורט טוב מזקק את הספורט לחיים. וכאלו אנחנו רואים בזמן האחרון מעט, מעט מדי. ובדיוק בגלל זה "הפייטר" הוא כזה סרט טוב.

מארק וולנברג משחק בסרט לא סתם את דמות המתאגרף שראינו עשרות פעמים – מ"השור הזועם" ועד "רוקי", אלא דמות אחרת לגמרי. כן, גם פה יש את סיפור הגאולה והיציאה מהביבים, רק שהפעם הגיבור הוא בעצם אנטי גיבור. שחקן בדרמה של עצמו, שמי ששולטים בה אלו המשפחה והחברה שלו. מיקי, הגיבור, הוא דמות כל כך חלשה, שאתה תוהה איך הוא בכלל נהיה מתאגרף. המשפחה שלו – אח שלו דיקי, אמא שלו ועשרות האחיות שלו – כולם וויט טראש אמיתי – מנהלים את החיים שלו ובעצם לא מביאים אותו לשום מקום. נקודת התפנית מגיעה כשלחייו נכנסת שרלין (איימי אדמס, השווה עד אימה) ובמקביל אחיו נכנס לכלא – ואז היא זאת שמקבלת אחריות על חייו והופכת אותו ממתאגרף כושל לאלוף.

העובדה שהגיבור כל כך חלש – הוא בעצם נכנע לכל מי שמנסה לשלוט בו וזה ממש לא משנה אם זאת אמא שלו או החברה – הופכת את הסרט הזה, בניגוד להרבה סרטי איגרוף אחרים – לאמיתי הרבה יותר. "רוקי" הוא סרט נפלא ופורץ דרך, אבל הוא לא מרגיש אמיתי. הוא יותר נראה כמו סיפור אגדה שנבדה במוחם של תסריטאים. "הפייטר", לעומת זאת, מרגיש לכל אורך הדרך כאילו הגיבורים פשוט מהחיים (מה שכנראה נכון, לאור העובדה שמדובר בסיפור אמיתי). כולם בסרט – החל מהאח המכור לקראק, דרך האמא השתלטנית, עבור באחיות הטראשיות וכלה בחברה שהיא רד נקית לא קטנה בפני עצמה (והלוואי כל הרדנקיות בעולם היו נראות ככה) – מרגישים אמיתיים. ולכן גם הסרט מרגיש אמיתי.

אז מה חסר לו כדי להפוך באמת לסרט מופת? קשה לי לשים את האצבע על הנקודה אבל זה מרגיש כאילו מיהרו קצת עם הסיפור. נכון, בכל סרט איגרוף חייב להיות "המונטג'" שבו הגיבור מתאמן במשך שתי דקות והופך מאפס כושל לגיבור על. רק שבמקרה הזה הוא מגיע מקריירה כושלת לחלוטין לגמר אליפות העולם במהירות מפתיעה מדי. מה שעוד אולי מפריע, שהסוף קצת טוב מדי, סכריני מדי. זה אולי סיפור אמיתי, אבל ב"רוקי" הקרב לא נגמר בניצחון שלו ואילו פה הוא לוקח את האליפות בסוף, קצת יותר מדי מהר, קצת פחות מדי בעבודה קשה. אולי פה קופץ אוהד הספורט שבי, שמתקומם על הקלות שבה מגיעה האליפות למתאגרף שהפסיד כל כך הרבה קרבות וגם את הקרב המכריע שלו בדרך לתואר השיג די במזל.

כמובן, בבצורת הנוכחית של סרטי ספורט טובים, כל אחד כזה הוא מבורך. והסרט הזה טוב במיוחד – אל תפספסו

פוליטיקה של זהויות
דֶה סְטרוֹנְגֶסְט!

No Comments

גיל 16 בינואר 2011

סרט חביב אבל לא מובן לי ההייפ סביבו. בסך הכל סיפור די שבלוני שאמנם כתוב ומבוים היטב אבל לא משהו מרחיק לכת. גם קטעי האיגרוף הטובים מעטים מדי (ואיימי אדמס בהחלט שווה).

אריאל גרייזס 17 בינואר 2011

אני דווקא חושב שמה שעושה אותו סרט טוב זה שהסיפור הוא לא שבלוני. העובדה שהוא כל כך חלש ושכולם עושים לו מה שהם רוצים, הופכת את הסרט לשונה מהשטנאץ הרגיל. ברור שהסיפור על המתאגרף שיוצא מהביבים כדי לקחת אליפות הוא ממוחזר משהו, אבל יש פה טוויסט לעלילה שעושה אותה שונה מהרגיל. כמו שאמרתי, בטח לא סרט מופת אבל שווה את המחיר. ובעולם שבו יש כל כך מעט סרטי ספורט טובים, גם זה משהו

Maldini 17 בינואר 2011

הסרט הזה שווה בגלל סיבה אחת וקוראים לה כריסטיאן בייל. ללא ספק גנב את ההצגה וגרם לי לצאת הרבה פחות מאוכזב לאור הציפיות האדירות שהיו לי לפני.

אריאל גרייזס 17 בינואר 2011

כן, בייל עושה עבודה אדירה בסרט. טוב, גם איימי אדמס שווה כרטיס, במיוחד בתלבושת הברמנית שלה.

Comments closed