האשם תמיד

פוסט סיכום על הלילה הקשה של אתמול יעלה יותר מאוחר, אבל הפיטורים של אורי מלמיליאן גרמו לי קצת לחשוב. החוכמה של היום, אחרי הקטסטרופה של אתמול היא שראיין עשה בית ספר לביליצ'ק, שהגיע בכלל לא מוכן למשחק. כלומר, האשם הברור בהפסד של הפטריוטס סומן וגם האיש שאחראי על הניצחון הוא ברור ומוחלט.

לא שזה לא נכון, אבל כמובן, כשהג'טס הפסידו, אז ראיין היה אשם, יחד עם בראיין שוטונהיימר, המאמן ההתקפי שלו, שזכה לקיתונות של ביקורת על זה שהוא שמרן מדי או על זה שהוא לא שמרן מספיק. לאוהד המצוי יש תמיד כתובת אחת לניצחונות והפסדים. אבל ביליצ'ק הוא לא זה שהיה על המגרש ופספס תיקולים של שחקנים יריבים, הוא לא זה שהחטיא רסיברים פתוחים. גם ראיין לא היה על המגרש לעצור את בריידי או לתפוס כדור בקצה האנדזון כשהוא מצליח איכשהו לדאוג שהברך שלו תיגע במגרש לפני שהוא יוצא החוצה.ועדיין, המאמן הוא חזות הכל.

בית"ר ירושלים נראית כמו כלום (ככה אומרים, אני רואה מעט מדי כדורגל ישראלי מכדי לדעת באמת) ואת המחיר שילם אורי מלמיליאן היום. מרבית אוהדי הקבוצה, ואוהדי הכדורגל בארץ בכלל, מבכים את הפיטורים בגלל שמלמיליאן נחשב לסמל לכל מה שטהור בכדורגל, אבל גם מצדיקים אותם בכך שבית"ר תחתיו נראתה גרוע והתוצאות לא הגיעו. כמובן, מלמיליאן הוא לא זה שהיה על המגרש, הוא לא זה שהחטיא כדורים או שיחק בצורה נירפת, אבל את מי תאשים בדיוק?

הבעיה היא שקבוצה היא מושג אמורפי מדי בשבילנו. בפוטבול מילא, תמיד יש את הק"ב שלוקח את האשמה (או את התהילה) במקרה של כישלון. הוא זה שמקבל את הכדור בחצי מהמהלכים, אז הכי קל להתייחס אליו. אבל בכדורגל? יש 11 שחקנים על המגרש, ומה אם כולם משחקים כאילו בכלל לא בא להם לעלות למגרש? הרי כדורגל הוא משחק פשוט – מסור ורוץ לשטח פנוי – כמה כבר השפעה יכולה להיות למאמן עליו. אבל מכיוון שחייבים למצוא מישהו להאשים, לפטר, הרי שהמאמן הוא האופציה הפשוטה והזולה מכולן.

הייתי רוצה שפעם אחת, רק פעם אחת, כשנראה קבוצה לא מתפקדת כמו בית"ר, יבוא בעל הבית לשחקנים ויגיד להם – אתם לא עושים מה שאומרים לכם, אתם משחקים כמו חרא – שלום ולא להתראות. חבל שזה אף פעם לא יקרה.

דֶה סְטרוֹנְגֶסְט!
אין כמו אופרה

No Comments

דורי 17 בינואר 2011

> הייתי רוצה שפעם אחת, רק פעם אחת, כשנראה קבוצה לא מתפקדת כמו בית"ר, יבוא בעל הבית לשחקנים ויגיד להם – אתם לא עושים מה שאומרים לכם, אתם משחקים כמו חרא – שלום ולא להתראות. חבל שזה אף פעם לא יקרה

– ג'רי גונס אמר את זה השנה לשחקנים שלו,, בערך שבוע לפני שפיליפס פוטר.
– ה -GM של סן דייגו אמר לפני עונת 2009 לכמה שחקנים (קרומטי ביניהם) שאם הם לא יעשו … (נאמר מאחורי דלתיים סגורות) הם לא יהיו פה. בסוף העונה קרומטי הועבר לניו יורק.

זה קורה כל הזמן, במיוחד ב- NFL שניתן לפטר שחקנים בקלות (יותר זול מלפטר מאמנים, כיוון שאין מחויבות לשלם עד סוף החוזה). זה פשוט לא סיפור עיתונאי טוב.

Comments closed