על "בלו נטלי"

השבוע ניגבתי חומוס בחשמונאים (מותר לי, אחרי זה הלכתי ל"פרו-ספורט". ללכת לחנות למוצרי ספורט זה כמעט כמו לרוץ, לא?) ומי אני רואה מזמין לידי פלאפל? את סטאס מ"בלו נטלי", לא פחות. מפחיד, אני אומר לכם, ולא משאיר ברירה אלא לכתוב כמה מילים על הסדרה הזאת, שבדיוק השבוע שודר הפרק האחרון של העונה הראשונה שלה.

למי שלא מכיר כי יש לו "הוט" או כי סתם הוא מעדיף לראות "האח הגדול", "בלו נטלי" היא סדרה בכיכובם של צביקה הדר ודפנה דקל (כן, זאת מדודידו ו"זה רק ספורט". ולא, היא לא פחות מעצבנת) שבעקבות פשיטת רגל נאלצים לחזור לחיק משפחתה באשדוד, שם מצטרף גדי (הדר) לגיסו כמשיט יאכטה קטנה, בה מסתבר מתנהל עסק בלתי חוקי להברחת זונות לארץ. כמובן שמהר מאוד הענינים מסתבכים ואחת מאותן זונות מתה בלב ים ואנו עוקבים אחרי צמד הזוגות במאבקם להחלץ מהצרות בהם שקעו עם הסרסור המבריח (כן, סטאס, הלא הוא אולג לוין המעולה) כמו גם אחר שאר הבחורות שהוברחו לארץ והתלאות שהן עוברות.

על פניה, "בלו נטלי" מצטרפת לשלל סדרות ה"לא טוב לי" הישראליות – מגמה שהתחילה עם "הבורגנים" בזמנו וחילחלה לכל סדרות הדרמה בערך שמופקות בארץ. אפילו סרוגים החביבה, שכל העונה הראשונה שלה היתה פאן טהור, התדרדה בעונתה השניה לסטטוס הזה שבה כל אחד מהגיבורים שלה מסתובב כאילו חרב עליו עולמו כל הזמן. גם ב"נטלי" אין אף גיבור טוב. כולם שם סובלים. הדר ודקל בגלל המעבר הכפוי שלהם לדרום וההשלמה עם התדרדרות עולמם, שירלי (אחותה של דקל) ויוני בגלל הנטיה של יוני להסתבך בצרות ולהאשים את כל העולם בהן, הילדים שלהם שלא נהנים מכלום, וכמובן, הזונות הרוסיות שהגיעו לארץ, חלקן באמתלה שאו, שסובלות מכל מה שאנחנו לא רוצים לחשוב עליו.

אבל בדיוק בגלל הסבל הזה שעוברות הדמויות, "בלו נטלי" היא סדרה שצריך לראות אותה. אם בסדרות האחרות שהזכרתי, הסבל שעוברים הגיבורים הוא משהו שהטיל עליהם התסריטאי, סתם כי הוא רואה את העולם בשחור, הרי העולם של הגיבורים פה הוא באמת שחור, ובמיוחד אמור הדבר בגיבורות האמיתיות של הסדרה – יוליה (או כמו שהסרסור שלה הופך אותה להיות – "הילה") וחברותיה. לא קל לראות את הסדרה הזאת. בגלל שהיא משודרת בימי ראשון בערב אז הקלטנו אותה והרבה פעמים עמדנו בפני בחירה מה לראות ודחינו אותה למועד בלתי ידוע, עד שהצטברו כבר יותר מדי פרקים. כי "בלו נטלי" היא כמו מראה מול ילד מכוער נורא (אני יודע) – הוא לא רוצה להסתכל, אבל הוא חייב.

אתה חייב לראות אותה לא כי היא סדרה טובה במיוחד או כי המשחק בה יוצא דופן. לא, אתה חייב לראות אותה כי היא מספרת את הסיפור של כל הדברים שאנחנו רוצים לשכוח. את העובדה שפה במדינה מתחת לאף שלנו יש מאות, אם לא אלפים, של מהגרי עבודה שהיחס אליהם לא שונה ממה שעברו עבדים בזמנו. במקרה דנן מדובר כמובן בזונות, שהן בתחתית סולם המזון וככאלה זוכות ליחס משפיל במיוחד, אבל כזה שמקבל כל מי שלא שייך לפה. הדרכונים נלקחים מהן, הם לא זכאות לטלפונים, המעביד משפיל אותן, לוקח את כספן, מכה ולפעמים גם אונס אותן. בחוכמה עשה הכותב של הסדרה (אבנר ברנהיימר, שאף פעם לא מתבייש לחפור בזוהמה הישראלית) כשמיקם אותה לא בתל אביב אלא באשדוד הלא-טרנדית ולא-סקסית בעליל. כמו רוצה להגיד שגם במקום הכי בנאלי בארץ (באמת, יש מקום יותר בנאלי מאשדוד?) יכול לקרות כל הרוע הזה.

ברנהיימר לא חוסך מאיתנו דבר. הסרסורים הרעים, שכל מה שמעניין אותם זה לעשות עוד כמה אגורות, הגיבורים הראשיים שאף אחד מהם (למעט גדי, הצדיק היחיד בסדום) לא מנסה בכלל לעשות את הדבר הנכון אלא מעדיף לשקוע עמוק יותר ויותר בצרות האישיות שלו, "יבואן" הזונות סטאס שמתנהל בדיוק כמו שחשבנו שעולם תחתון מתנהל בארץ – כולל איומים, סחיטה ושיחוד משטרה – רק שלא רצינו לחשוב שזה קורה מתחת לאף שלנו. את הכל הוא דוחף לנו ישר לפרצוף, אבל לזכותו ייאמר שהוא מצליח לעשות זאת עם קריצה, עם חוש הומור (יוליה – "הבטיחו לי שאני אבוא לטפל בזקנים" אשר הסרסור – "אל תדאגי, את תטפלי בהרבה זקנים פה"), כזה שגורם לך לא לכבות את הטלוויזיה מרוב דיכאון (כמו בשאר סדרות ה"לא טוב לי"), אלא לשקוע עמוק יותר ויותר בעולמם המעוות של הדמויות – עולם שמתרחש פה, בישראל של 2011, ואף אחד מאיתנו לא רוצה לדעת שהוא קיים.

מרצח עם לתקומה, מזקן ועד טף, מהכי גרוע ועד הכי טוב
סיכום ערב שבת

No Comments

בן שביט 26 בינואר 2011

מסכים אם רוב הדברים שכתבת על בלו נטלי מלבד דבר אחד עקרוני. הסדרה הזו הרבה יותר טובה מכל סדרה אחרת שהיתה בארץ. היא משובחת ממש. המשחק, הקולנוע, האקשן ולא רק שהנושא חשוב. היא גם מותחת. חברה שלי ואני ראינו עכשיו ארבעה! פרקים ברצף לא הצלחנו להפסיק אז בחיאת, נהנית תפרגן לחבר'ה מכל הלב

Comments closed