הנצחון בסלהרסט פארק

1. כצפוי, זה היה משחק לא קל בכלל, מהסוג שבו אתה לוקח שאיפה ארוכה לפני המשחק כי הוא אמור להיות נצחון מהנה, כשהוא מתחיל אתה פתאום מבין שכל נצחון יהיה הישג לא רע בכלל, הדקות הראשונות הן גישושים ללא קוסטה, ואז גול די משום מקום בכדור חופשי פתאום נותן בטחון והרגשה של כמעט קרוז בקריביים, עד הכרטיס האדום של אזפי שמעצבן ומדאיג, במיוחד כי הוא כזה בחור טוב, ואז, רק כדי להוסיף עניין, שחקן יריב חוטף צהוב שני ומשאיר את שתי הקבוצות ב-1-4-4 והרבה שטח לשחק בו, ופתאום גשם. הפסקת קפה. אחריה, בשטח שנוצר צ׳לסי יוצרת גול מרהיב, ואז נזכרת שהתקופה שברצלונה עשתה מולה משולשים במשך 80 דקות השאירה צלקת ועכשיו כשאנחנו גם יכולים אז בואו נהנה בשמש המלטפת שצצה פתאום ונתמסר כמו משוגעים. אבל אנחנו לא ברצלונה, וכדור שהוחזר בטאץ׳ לא מושלם מגיע למצב של איום על השער של קורטואה, מה שפותח תיבת פנדורה ולחץ מצד פאלאס, לא מפריע אמנם לקהל האורח לשאוג ׳אנחנו מובילים את הליגה׳ אבל כן מביא לשער מצמק, דום סולאנקה לא מקבל את הופעת הבכורה שלו ובמקומו עולה טנק בן 36.

2. אם הייתי היום בן 8 והייתי צריך לבחור קבוצה לאהוד באנגליה אני מאמין שזו היתה הסיטי. כדורגל תוסס והתקפי, ארבעה חלוצים מצויינים, קשרים איכותיים, מאמן ג׳נטלמן, חולצות נאות וצמודות, אתר אינטרנט הטוב בליגה (עם מצלמת המנהרה הנהדרת), שניים-שלושה שחקנים אנגלים בהרכב, יחסי ציבור מצוינים ומיעוט שערוריות (אלא אם כן העוגה שלא הזמינו ליאיא טורה נחזבת שערוריה), ומעל הכל (מבחינתי) אחד פרנק למפארד. ב-20 הדקות שלו לפני הפציעה הוא הספיק לבשל שער ובאותו מהלך גם להפריע לשוער בנבדל, ולסחוט פנדל שהפך לשער. התנבאתי לפני כמה שבועות שהתקופה שלו בסיטי תהיה מיותרת כי הוא שחקן שאו שהוא מוביל או שהוא לא קיים, ובתחילת העונה הוא לא קיבל דקות משמעותיות. בסופו של דבר החילוף הנואש ההוא מול צ׳לסי הכניס אותו לעניינים והוא הפך למנהיג ברגע. זה קצת כואב כשזה בסיטי, אבל כשהשחקן האהוב עליך ב-10 השנים האחרונות משחק ואתה יכול לצפות בזה ולהזכר ברגעים היפים בלי להיות מנוי לספורט 5 גולד – זה הרבה.

פוטבול מכללות (2) - שחר דלאל
לא הכל כאן פודינג | על שביתת הרכבות והבונדסליגה

17 Comments

D! פה 18 באוקטובר 2014

2. מדהים. וכיף. שיש שחקנים כאלו (אפילו לא מקבוצות שאתה אוהד) שפשוט לא נגמרים לעולם ומוכיחים פעם אחר פעם שלא כדאי להספיד אותם.

אריק 18 באוקטובר 2014

סיטי זאת הקבוצה האחרונה שהייתי בוחר עם הייתי ילד. גם לא יונייטד. לאמפרד הוא השחקן האהוב עליי בתולדות הפרמייר ליג שלא שיחק ביונייטד. שכל לא רוכשים זה בא לבד, אבל הוא הווינר האולטימטיבי. מי שמשווה אותו להוא מהצפון, עושה לו עול מטורף ופשוטנלא מבין מה הוא מביא איתו. כמו שאמר עליו השדר האיטלקי ששידר את הנצחון על אברטון לפני שנתיים או שלוש – אלוף גדול. יודע איך מנצחים משחקים ותארים.

גור אילני 18 באוקטובר 2014

את מי היית בוחר אריק? את צ׳לסי עם דייגו קוסטה וכל הכריזמה שהוא מביא איתו?

אריק 18 באוקטובר 2014

מפחד לענות בכנות לשאלה הזאת… פעם הייתי אומר ארסנל. אהבתי גם את טרי למפארד דרוגבה זוזה אפיחו שהייתם חזקים מדי בשבילנו הרבה פעמים. ה2בוצה הכי דומה ליונייטד של תחילת דרכי כאוהד היא… מפחיד…

חז 18 באוקטובר 2014

יש לסיטי 3 שחקנים אנגלים בערך בכל הסגל. מילנר לא שחקן הרכב ולמפארד לא יהיה שם עוד כמה חודשיים(?). אני חושב שבהרכב החזק ביותר שלהם יהיה אנגלי אחד. אבל מה זה אומר? ברוב המקרים בהווה אנגלים בהרכב מעידים בעיקר על חולשה או עמדה שנזנחה (כמובן שיש חריגים).
כילד בן 8, יכול להיות שהייתי בוחר בסיטי, אתה יודע איך זה ילדים וקבוצות שמנצחות. היי, ככה הגעתי ליונייטד בערך באותו הגיל באמצע שנות ה90.
כל זה כמובן לא מוריד מלמפארד, הוא ענק. אני מסכים עם מי שמעלי, אין מה להשוות אותו לג'רארד בכלל.

ומה תגיד על סאות'המפטון? הנה קבוצה שהייתי רוצה לאהוד כבן 8. הבעיה שכנראה בגיל 9-10 כבר לומדים לאכול את הלב.

גור אילני 19 באוקטובר 2014

הלוואי וסוטון תמשיך לנצח. תענוג לראות אותם אחרי הקיץ הנורא לכאורה.

לא ניסיתי לטעון מה הבחירה הנכונה של ילד בן 8, פשוט לדמיין מה אני הייתי בוחר ואני די משוכנע שהייתי בוחר בה. צריך לזכור שבדרך כלל ילדים בני 8 לא חיים בוואקום – אם אחי הגדול היה מצליח למשוך אותי לכיוון ליברפול (מה שלא עזר ובחרתי בהתחלה באברטון) הייתי עכשיו מאושר מניצחון על האחרונה בטבלה משער עצמי בדקה ה-95…

גורביץ' 19 באוקטובר 2014

מעניין מה היה קורה אם לאמפארד היה משחק רוב הקריירה שלו בקבוצת בית שלו, בווסטהאם, ולא בקבוצות של אוליגרכים שקונים הכל.
גם אז הוא היה מצליח להיות ווינר גדול ולהצעיד אותה לזכייה בצ'מפיונס כמו ההוא מהצפון?

גורביץ' 19 באוקטובר 2014

זה בתגובה לאריק..

D! פה 19 באוקטובר 2014

בהנחה שבתאוריה שנתת אף אחד לא היה סתם עובר לקבוצות של אוליגרכים/ריכוזיות שקונות את הכל אז דווקא כנראה שכן. וגם בטח היה לו סגל ממש לא רע שם לרוץ איתו.

גור אילני 19 באוקטובר 2014

למפארד עבר לקבוצה טיפה נוצצת ורב-תרבותית יותר בלונדון, שבה אהבו אותו ולא קראו לו שמנמן, עוד לפני שרומן קנה את צ׳לסי, ואני חושב שזה היה המהלך הגאוני ביותר שעשו ה-150 פלוס IQ שלו.

edgecator 19 באוקטובר 2014

מסכים. ליברפול שוות ערך לווסטהאם.

גורביץ' 19 באוקטובר 2014

ווסטהאם לא שוות ערך לליברפול ויש לי הערכה ללמפארד, אבל להגיד שהוא ווינר יותר גדול מג'רארד זאת גניבת דעת, ודרך אגב הסגל של ליברפול באלופות 2005 עם שמיצר, מילאן בארוש, הארי קיאל וג'ימי טרוארה הוא יותר בכיוון של ווסטהאם מחוזקת מאשר צ'לסי בתקופת אברמוביץ'.

edgecator 19 באוקטובר 2014

אני אמנע מלהשוות את ג'רארד לתרנגול עיוור, אבל עם סגלים טובים הרבה יותר הוא לא הצליח להצעיד את הקבוצה שלו לשום דבר.

jm 19 באוקטובר 2014

מוריניו ידע על מה הוא מדבר. קוסטה חזק מהנבחרות פצוע והוא בספק גם ליונייטד – והאצבע המאשימה היא על דל בוסקה, 2 משחקים 180 דקות כאילו עשה לצ'לסי דווקא.

מוריניו התייחס לזה במסיבת העיתונאים בדרך שמאוד אהבתי.
'After Arsenal he went to the national team, played two big .matches and has come back in a condition where he can't play
'I think he'll be in great condition in mid-November to be back for the national team. We'll take good care of him.
'He'll play for me when he has free time from the national team.'

מקווה מאוד שהוא יוכשר ליונייטד.

דוד 19 באוקטובר 2014

לא הגיוני, הרי מוריניו אף פעם לא צודק

דוד 21 באוקטובר 2014

צ׳לסי רוקדת בכיכובם של טרי ודרוגבה! נוסטלגיה..

דוד 22 באוקטובר 2014

ראיתי אתמול את הגול העצמי מהבישול של הזאר, ונזכרתי בגול דומה (נגד אברטון?) בליגה. ונהניתי מהערמומיות שלו, בועט לכיוון הרגל של המגן שעומד על הקו. אני חושב ששער מסוג כזה צריך לרשום לזכות המבשל ולא כעצמי

Comments closed