זו אשמתי (התיקו באולד טראפורד)

מוריניו קיבל בסופו של דבר את התוצאה שרצה. כמו במשחקים מול אלכס פרוגוסון באמצע העשור הקודם, עם משחק עצבני, שער מדרוגבה ובסיום תיקו 1:1.

איש המשחק שלי היה פלאיני – נמרץ, חזק, איום במצבים נייחים, שליטה טובה בכדור, ניסה לעשות משהו מול קבוצה ששלטה במשחק כשרצתה.

בצ׳לסי קשה לציין שחקן אחד, אבל הקבוצה עבדה היטב במצב לא פשוט של משחק ללא חלוץ (מלבד במצבים נייחים). מצד שני לא היה שחקן חלש, כולם עשו מאמץ והיו מרוכזים עד הדקה ה-94.

והאמת, קשה להתלונן. כשמכניסים את מיקל וזומה במקום אוסקר והזאר, כשהולכים אחורה במקום להשיג שער שני, בסוף לעיתים קרובות סופגים שערים. כתבתי כאן שמוריניו מתחדש ומשתפר, אבל מדבר אחד כנראה הוא לא יכול להשתחרר וזה הצורך הבלתי נשלט להרוג משחק של 0:1 ע״י חילופים הגנתיים במקום להמשיך וללחוץ. זה קל לבקר מהמקלדת אבל לצערי זה פשוט לא עובד. אנחנו סופגים יותר שערים מכריעים עם מיקל מאשר בלעדיו.

סה״כ יופי של פתיחת עונה, יתרון של 6 נקודות, וכמובן עדיין ללא הפסד.

וזה נכתב לפני המשחק:

זה לא אשמתנו שמנצ׳סטר סיטי החליטה שהיא יכולה לנוח בשוק ההעברות ובמעט העבודה שכן עשתה – להביא קשר באותה עמדה ובאותו שם (כמעט) של אחד הבולטים בשורותיה בעונה שעברה. החלוצים מצויינים, אבל כל ה-4 לא יכולים לשחק יחד כך שהעומק הזה עשוי לעזור אבל אולי בשלב מאוחר מדי. נכון שפלגריני הוא רץ למרחקים ארוכים אבל בינתיים הקצב הוא של מרתון בשלוש שעות.

זה לא אשמתנו שליברפול החליטה לרכוש שחקנים נחמדים ומתאימים לד.נ.א שלה, אבל בתור הדובדבן שבקצפת להמר על שחקן לא מוכח שקיבל יותר מדי הזדמנויות ונכשל פעם אחר פעם. באלוטלי יכול להבריק במשחקים בודדים בנבחרת, אבל ליברפול נשענה בעונה שעברה על היציבות של סוארס שהקרינה הלאה על חבריו בדרך לעונה מופלאה, ולא על ההברקות שלו. סטרלינג הוא שחקן נהדר, אבל נראה כחתלתול מבוהל ללא עזרה אמיתית.

זה לא אשמתנו שארסן וונגר מקבל תקציב רכש אבל מחליט לפסוח על עמדת הקשר האחורי ולטעון שהיא לא חשובה. הוא בונה סגל כל-כך נוצץ ואפילו מעורר תיאבון, אבל לא דואג לסגור את החורים. כוכבי העתיד שלו (כרגע וולקוט, ווילשר ואוקסלייד-צ׳מברליין), נשארים איכשהו תמיד פוטנציאל לא ממומש עד שהם עוזבים (פאברגאס). הם מצליחים לעייף את עצמם באירופה ולעבור שלב רק כדי להראות שהם לא מהווים כח ממשי בשלבי ההצלבה.

זה לא אשמתנו שטוטנהאם בונה קבוצה כבר עשור בלי נסיון אמיתי לבנות שלד יציב של שוער-בלם-קשר אחורי-קשר-חלוץ. יש שם המון שחקנים מוכשרים אבל אי אפשר לשים את האצבע על מישהו שייקח אותם לאנשהו. בנוסף לכל הצרות, הם מבלים דרך קבע את לילות חמישי באור הזרקורים של אצטדיוני בלגרד ואיסטנבול אך איכשהו לא מאיימים גם על הליגה האירופית.

זה לא אשמתנו שלואיס סי קיי ואן-חאל בונה קבוצה, זה לוקח יותר זמן משהוא חשב, ובינתיים עשה עסקה מוזרה עם ההנהלה: על כל שחקן שהוא בוחר, הם מנחיתים עליו כוכב נוצץ שלא קשור לסגנון המשחק שלו, לסגנון של המועדון או בכלל לחולצה בצבע אדום. זה יוצר סגל נוצץ עם אלמנטים מעניינים, אבל אם הייתם נותנים סגל כזה לסר הוא היה מעיף את כולם חוץ מג׳ונס ומעלה כמה צעירים מהנוער רק כדי לא להישען על אגו.

זה קצת לא אשמתנו שדייגו קוסטה מבקיע יותר מדי שערים, שהבטחון שלו נותן השראה לחבריו כך שגם בלעדיו הם שומרים על הרוח ומבקיעים בצרורות, שפאברגאס סוף סוף מקבל את המפתחות לקבוצה טובה ומניע את העניינים, שאדן הזאר לא מאבד את הכדור בלי עבירה, שאוסקר מתחיל להבין את המשמעות של יציבות בעמדה קדמית, שמאטיץ׳ הוא ענק, אינטליגנטי, שקט, יעיל ובעל הבנת משחק מצויינת, שאזפי ולואיס מתחרים ביניהם מי מביא יותר תכונות נפלאות לעמדת המגן השמאלי, שטרי למרות ירידה במהירות מנהל את העניינים בצורה לא רעה בכלל, שבשער יש לנו שניים מ-3 השוערים הטובים בעולם, ושמעל כולם יש מנג׳ר שלא מפסיק להתפתח בעצמו ולשפר את יכולות ההכנה למשחקים, ניהול המשחק ואפילו להשתפר קצת ביחסי אנוש וביחסים עם התקשורת.

בהתאם לרבות מהתחזיות טרום העונה, צ׳לסי מובילה את הטבלה בהפרש יפה בשלב זה. זה לא קשור כל-כך ליכולת שלנו אלא לחוסר היכולת של שאר המועמדות לאליפות להחליט מה הן רוצות מעצמן, לאן הן הולכות, איך בונים תהליכים לכמה שנים, והכי חשוב – איך לוקחים נקודות.

ועכשיו אחרי ההתרברבות הפראית הזאת, בואו נקווה שלא נקבל בראש באולד טראפורד מחר. בכל זאת יש להם כמה שחקנים וורלד קלאס ואולי מאטה ינקום על שויתרנו עליו, פלקאו ייזכר בסופר-קאפ של 2012, ורוחו יתרגל למזג האוויר במנצ׳סטר.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url