קשר הולך

fmal

פראנק למפארד קיבל במחצית הראשונה של העונה האחרונה הרבה ביקורת, לא על המשחק שלו חס וחלילה, אלא על הדקות הרבות מדי שקיבל. אחרי ינואר הוא עבר לתפקיד הרבה פחות מרכזי. הקבוצה התייצבה, אבל המעידות הקריטיות בישורת האחרונה קרו ברובן כשהוא על הספסל. דווקא בצ׳מפיונס ליג, כשמאטיץ׳ לא היה זמין בסגל והוא שיחק, הגענו רחוק.

אני פותח במשהו על העונה האחרונה, כי בלתי אפשרי עבורי לסכם 13 שנים של קסם. ניסיתי לשכנע את שאול עמיתי לכתוב פוסט אורח נוסף, גם לי היתה טיוטה. פשוט קשה להפרד. אני יכול רק להגיד שמעטים נהיו אוהדי צ׳לסי בזכות שחקנים כמו טרי, אשלי קול, דרוגבה ואפילו טורס. סופר-פראנק היה השחקן הכחול האהוב ביותר על אוהדי קבוצות אחרות (כולל ווסטהאם). כשהיה פצוע (והוא נפצע מעט מאד בתקופת השיא שלו, למעשה מחזיק בשיא הופעות רצופות בפרמייר ליג) היתה הרגשה של יתמות, שאין למי למסור את הכדור במרכז המגרש, ושאין מי שייקח עליו את האחריות לפרוץ הגנה סוררת, לבעוט פנדל מכריע, לתת מסירה לשער נצחון או פשוט לכבוש אותו בעצמו אחרי תנועה נהדרת ללא כדור.

רבים תהו למה צ׳לסי שיחררה אותו. התשובה מורכבת מכמה סיבות:
– הוא ישב העונה על שכר של 150 אלף פאונד לשבוע.
– יש לצ׳לסי מדיניות רשמית לא להחתים שחקנים בני יותר מ-30 ליותר מעונה אחת. כל שנה הסיפור של הארכת החוזה מתחיל שוב והחליטו לשים לזה סוף.
– ייתכן שהוצע לו חוזה נמוך משמעותית, והוא סירב לקבלו.
– במרכז השדה מוריניו מחפש שחקנים שיחזיקו את ה׳פיבוט׳, 2 קשרים שאפשר לסמוך עליהם שיתנו ל-3 הקשרים ההתקפיים לשחק קדימה. למפארד כבר לא יכול לעשות את זה.
– הליגה האנגלית נהייתה מקום די חסר כבוד לשחקנים וותיקים, וצ׳לסי לא יוצאת מן הכלל.

החיים אחרי למפארד יהיו לא קלים. זה נראה כרגע שההרכב בעונה הבאה ירגיש שונה ולא מוכר, לפחות בהתחלה. מוריניו בנה את ההרכב ל-10 שנים, אף אחד לא הצליח לשבור את השלד הזה, כולל אנצ׳לוטי, ווילאש בואש (שממש ניסה), אבל רק מוריניו יהיה זה שינתץ את היסודות ויבנה מחדש.

מאטה, הזארד ואוסקר היו אמורים להעביר את הפוקוס לכיוון הקישור ההתקפי, אבל בתקופה שלהם יחד הם נכשלו בליגה. בהיעדר מחליפים טובים מספיק בקישור המרכזי, למפארד נשאר להחזיק אותו יחד עם רמירז, מה שיצר קבוצה לא יציבה ולא מאוזנת.

בסופו של דבר כמו שחזיתי אשלי קול עשוי לחתום לעונה נוספת. טרי כבר האריך חוזה. רק למפארד הולך.

 

ואן חאלום
יומן האליפות של הולנד (3): הרומן עם ואן חאל

5 Comments

פראליה 7 ביוני 2014

אני מניח שביום מן הימים נמצא מישהו שימלא את רב הפונקציות ההגנתיות וההתקפיות המגוונות שפרנק מילא כמעט בשלמות ולאורך זמן (גם העונה, כששיחק, לא ניכרה ירידה משמעותית בכושר המשחק שלו).

מה שיהיה קשה יותר, הוא למצוא מישהו שישדר את הרוח המיוחדת שהוא שידר, מיוחדת גם בהשוואה לשחקנים האנגלים, הרוח שתמיד שידרה –
כלום לא אבוד אף-פעם. אגדה.

NikoKranjcar 7 ביוני 2014

פרנק למפארד הוא מהקשרים שכל שחקן התקפה או הגנה רוצים לשחק איתם.
החלוצים יודעים שהם יקבלו את הכדורים בדיוק לאן שהם יצטרכו, הקשרים לידו יודעים שאם הם יכנסו לצרה הוא יהיה שם כדי שיעבירו לו את הגדור והבלמים יודעים שהוא לא יפקיר אותם לבד.
פרנק למפארד הוא אגדה ולפי דעתי אחד מהאנדרייטדים הגדולים. אני לא יודע מתי נראה עוד בקבוצה שחקן עם מספר שערים ובישולים כזאת גדולה. נוסף על כך הוא הביא את הערך המוסף . למרות שרוב הזמן הוא לא היה הקפטן, הוא כן שידר מנהיגות באמצע ושידר שהוא גבר אמיתי שאפשר לסמוך עליו ולצאת עליו למלחמה.
פרנק למפארד- אגדה שהייתה באמת

NikoKranjcar 7 ביוני 2014

הכוונה כמובן לכדור* (ככה זה שה-כ׳ ליד ה-ג׳)

אביאל 7 ביוני 2014

גור – מדברים על זה שפיליפה לואיס עומד לחתום כל רגע, אז בקשר לקול אני לא בטוח בכלל.

בקשר ללאמפרד, אין מילים, קשה לי יותר עכשיו – בלי דרוגבה, בלי לאמפרד (ואולי בלי קול), נשארו רק טרי וצ׳ך.

גור אילני 7 ביוני 2014

אולי הדיבורים על כך שמוריניו מעוניין לשוחח עם קול הם רק חלק מהמשא-ומתן על פליפה לואיס?
בכל מקרה, אני לא בטוח שצ'לסי באמת מעוניינת לרכוש אותו. הוא נמצא קצת מחוץ לפרופיל המבוקש (בעיקר כי הוא בן 28).
ו… אל תבנה על צ'ך. לצערי אני חושב שהוא לא מתחיל את העונה בצ'לסי.

Comments closed