אני אשים לך פלאח

פעם גרתי ליד שוק הכרמל. כששכרתי את הדירה, שהיתה למעשה מתפרה ישנה שהפכה עם הזמן למחסן נטוש, לא ידעתי שבצמוד אליי ממוקמת מסגריה פיראטית. אבל אל דאגה, הסביר לי בעל הבית, היא זמנית. ושמעון, בעל המקום, או טו טו עף משם. בכלל, הוא במשפט מול דודה שלו ובקרוב כל הבניין יהיה בידיו והוא ינקה אותו מכל הטפילים. מדי בוקר הייתי מתעורר לקול ההשחזות, בדיוק בזמן כדי שאעשה משהו עם היום שלי. משעות הבוקר הופיעו בחצר הבניין האחורית, שהוצגה לי כאילו היא בשטח שיפוטי, ברנשים חביבים שהתרגלו להשתין בה במשך שנים רבות.

כשהתלוננתי על הרעש והפולשים, בעל הדירה התמלא קצף. ״אני עוד מעט מנקה את כולם. כל הבניין יהיה שלי. יש לי איזה דודה שתקועה לי עם דירה אחת שהיא חושבת ששייכת לה, אבל אני איתה במשפט, ואת שמעון אני מוציא בלי בעיה. כל סכום הוא ייקח רק לעוף מפה״. הוא ירד מיד בחמת זעם ממשרדו בקומה השניה ושם פעמיו אל המסגריה. שמעון, המסגר, ישב ושתה כוס קפה שחור, בעוד רומן העובד המסור שלו עסק בצביעת דלת מתכת.

מיד התפתח עימות מבוסס צעקות בין בעל הבית לשמעון. הצעקות הומרו בקללות. לבסוף הושגה פשרה, גם היא זמנית, ואלה עיקריה: שמעון יבנה בעבורי שער מתכת. השער ימנע ממסיגי הגבול מהשוק להשתין בגינה שלי. הוא לא ימנע את הרעש, אבל שמעון ישתדל להפסיק לעבוד בחמש. מימון השער יהיה באחריותי. כששאלתי אם ניתן להפסיק את מעוף ניצוצות הריתוך וההשחזות לתוך החלון שלי, שמעון לא נלחץ: ״שום בעיה, אני אשים לך פלאח״.

כשיצאתי מהבניין להתאוורר, שאל אותי הסנדלר הקווקזי שיושב בכניסה למה אני כועס. ״כמה אתה משלם לגנב? שלוש מאות דולר לחודש?״
התביישתי להגיד לו כמה.

שמעון התגלה כבעל מקצוע ממולח אך גם שכן יקר ערך. הוא אכן ידע לבנות שערים לא רעים ואפילו הוסיף לי סורגים במחיר מוזל. בכל פעם שצצה בעיה, בין אם זו פירצה נוספת דרכה נכנסות חולדות, או מועדון ג׳אז שהתחיל לעשות הופעות באמצע הלילה, אוזנו של שמעון היתה תמיד קשובה. הוא היה מקשיב לבעיה, לוקח לגימה מהקפה השחור, ושולף את אותו פתרון קסם. ״אין בעיה, אני אשים לך פלאח״.

על כל צרה שלא תבוא, לשמעון היה פלאח – לוח מתכת אותו היה חותך למידה, צובע ומרתך. בתקופה מסויימת כמעט השתכנעתי שניתן לפתור את כלל בעיות האנושות בעזרת פלאחים.

•••

המשחק של ארגנטינה היה נוראי. אם סאבלה היה מוריניו, הוא היה מתארך את סגנון המשחק של איראן אי שם בין תקופת היורה לקרוסטיכון העליון. אבל אין מה לבוא בטענות לקיירוש. כי המשחק של מסי ושות׳ היה נראה כמו פרד פלינטסטון וחברים מוצאים אגוז קוקוס.

לארגנטינה יש מין נטיה מקוללת להעמיד דמות טראגית במרכז השדה. שנים ארוכות זה היה ורון, הפעם זה גאגו. מין דמוי-ישו שכזה, שמנווט את הלהקה באלגנטיות ומחלק כדורי פז לשום מקום. המסירות שלו מדוייקות להפליא, אולם הן משאירות שחקנים בעמדה שהדבר הטוב ביותר שניתן לעשות ממנה הוא להחזיר לבלמים ולהתחיל מהתחלה. פניו הסובלות מביעות צער ודאגה. לנו נשאר רק למרוט שערות ולהתפלל.

ההחלטה השנויה במחלוקת לתת לרומרו את כפפות השוער הראשון מתגלה בינתיים כמוצלחת, אולם לא ברור מול כמה לחץ הוא יוכל להחזיק. בינתיים ההתקפות המתפרצות של היריבות החלשות יחסית נעצרו אצלו.

למרות כל זה, יש גם סיבה לאופטימיות. מול לחץ יותר חזק של היריבות אמנם ההגנה עלולה לקרוס, אולם בהינתן שטח פעולה ייתכן שנראה גם מתפרצות מהירות יותר וסוף סוף נבין למה אגוארו טרח לעלות למטוס.

השער של מסי הראה משהו חשוב: שהבחור החמוד והאדיש, זה שלא שם לב לידו המושטת של ילד בטקס שלפני המשחק, זה שלא הופיע העונה למשחקים חשובים, שהקיא על הדשא במקום לשרוף אותו – מסוגל גם לקחת את המשחק על עצמו ובמו ידיו להכריע אותו בצורה פנטסטית.

***

את החירבה בשוק עזבתי מזמן. מדי פעם כשאני קונה דגים לשבת אני מציץ לחצר, שחזרה בינתיים להיות משתנה ציבורית. באופן מפתיע ובניגוד לתוכניות, בעל הבית הצליח להפסיד במשפט ולאבד את חלקו בבניין לדודתו. את שמעון והפלאחים שלו לא הזיז דבר – עד שחטף התקף לב ונאלץ לעזוב את המסגריה. רק הסנדלר עדיין יושב בכניסה.

חוגג
חוגג
מונדיאל (22). קישור מרכזי פרה-רייקארד
ליגת שוקי ההון - האם באמת טייקונים = ועדים?

28 Comments

פו 22 ביוני 2014

1. סיפור נחמד- אני מקווה שהאנלוגיה שעשיתי היא לא סימן לבאות לגבי ארגנטינה.

2. אני מסכים שהיא משחקת רע- אבל אני מתקשה להאמין שיש יותר מ-2 נבחרות שהיו מצליחות לפרוץ את הבונקר הזה.

3. אין לי שום מושג למה פאסטורה וגאיטן לא זומנו- אני יודע שהם טובים בהרבה מגאגו והיה שווה לראות אם יש להם איכויות טובות יותר ממה שהוא מציג במרכז המגרש.
4. אגוארו מאנם משחק רע בינתיים, אבל אני משוכנע שישתפר- הבעיה לא בו
5. היגוואין חוזר מפציעה לא קלה- הוא לא שיחק למעלה מחודש וחצי- הוא נראה כבד וחלוד. שווה בעיני לנסות את לאבצי במקומו במשחק מול ניגריה- ובכלל שווה לעשות נסיונות חדשים מול ניגריה כי ככה זה לא נראה משכנע בכלל.
4. אני משער שארגנטינה תהיה טובה יותר נגד ניגריה כי הם משחקים פתוח יותר ואז אולי יהיו מרווחים לדי-מאריה ואגוארו והם יוכלו לפתוח עם המשחק ולהראות קצת כדורגל…
5. רומרו שוער בסדר גמור והוא משקיע ומתאמץ- הוא אמנם פחות טוב מקבאז'רו אבל סאבלה החליט מה שהחליט- וזה מה שיש עד 2018

מאשקה 22 ביוני 2014

מקסים, אחרי שישמו לך עוד הפעם פלאח, חזק אותו עם ז'אפקה.
ארגנטינה ? לא תגיע רחוק במונדיאל הזה ( גם לא ברזיל )

גור אילני 22 ביוני 2014

ז'אפקה או ג'אבקה?

כללי 22 ביוני 2014

żabka צפרדע בפולנית

גור אילני 22 ביוני 2014

לא ידעתי, תודה!

מאשקה 22 ביוני 2014

ג'אפקה – זה אומרים פה מהשפה של המסגרים והמוסכניקים הפולנים.
אולי במקומות אחרים אמרים ג'אבקה
זה פלייר נינעל כזה

אלעד אחד 22 ביוני 2014

פלייר פטנט

כסיפוביץ 22 ביוני 2014

ג'אבקה מאשקה.
אצלנו [צפונה] כבר 40 שנה לפחות.

מאשקה 23 ביוני 2014

אף פעם לא יצא לי לכתוב את המילה הזאת, רק להגיד אותה כעצה :)
אפשר שאתה צודק, בעיקר הכוונה

bb 22 ביוני 2014

ולמרות הבונקר, ההזדמנויות הטובות במשחק היו של האיראנים (או שמא זה בזכות הבונקר?).

גור אילני 22 ביוני 2014

אם אלה היו קבאני וסוארס במקום שני האיראנים – המשחק אכן היה נגמר אחרת. אבל נצטרך לחכות קצת כדי לראות מה קורה במצב דומה.

משיח 22 ביוני 2014

סיפור יפה, מסי מרגיז טוב שדקה 90 הוא נזכר לבעוט פעם ראשונה לשער כלכך הרבה כשרון יש לפרעוש שזה לא נתפס

אריק 22 ביוני 2014

מעולה.

martzianno 22 ביוני 2014

גדול.

רוני יעקוב 22 ביוני 2014

סיפור מקסים,תודה לך
לא מטורף שמסי הפך גם למאמן ארגנטינה בטורניר הזה?
מותח ביקורת על ההרכב של המאמן וצועק על השחקנים באמצע המשחק
ואיזה מאמן יעיז להתעסק איתו?
עכשיו מבבינים שגם בבארסה הוא עשה טרור

איתמר המנומר 22 ביוני 2014

בורחס מחייך בקבר…

נביא בעירו 23 ביוני 2014

תגידו, מה האובססיה של האתר הזה עם טקסטים נוסטלגיים…?

למה כבר כמעט אין אפשרות לכתוב על כדורגל בלי להידרש לשנות ה-70 בעיירת פריפריה, שקית טרופית בשקל מהמכולת של אדון זכאי שלאחרונה נפטר, משחקי כדורגל במגרש חניה מהביל באמצע אוגוסט עם סווטשירטים במקום קורות ורצוי גם, כמובן, הניצחון של בגין ב-77?

גל ד 23 ביוני 2014

אל תוותר להם, תדרוש את הכסף חזרה.

אדם בן דוד 23 ביוני 2014

טרופית בשקל מזכאי! איך אני מתגעגע איך היה מחזיר עודף בבזוקות….
תודה נביא בעירו! ריגשת אותי.

גור אילני 23 ביוני 2014

נוסטלגיה sells. אבל לקחתי לתשומת לבי. בפעם הבאה משהו עתידני.

נביא בעירו 23 ביוני 2014

לא באופן אישי, כמובן.

הטור כתוב טוב ונהניתי לקרא והכל בסדר. סתם תופעה שמעניין לשים לב אליה.

ולא, גל, אני רחוק מלדרוש את הכסף בחזרה מדה-באזר, אבל שוב – אני כן חושב שזה משונה שכל כך הרבה כותבים בוחרים בסגנון כתיבה כל כך מסוים…

גור אילני 23 ביוני 2014

נביא, בכל מקרה לא נעלבתי. אבל ריבוי ה״נוסטלגיה״ (שקרתה לפני 5 שנים) לא כל-כך משונה, ובכל-אופן לא יותר משונה בעיניי משרשורים על גבי שרשורים של מסי או רונאלדו.

נביא בעירו 23 ביוני 2014

גור, יכול להיות שהטור שלך הוא לא הדוגמה המובהקת לתופעה שאני מצביע עליה, אבל אני נאלץ להתעקש שהתופעה עצמה יותר משונה, או יותר נכון מעניינת, משרשורי רונאלדו ומסי.

רונאלדו ומסי הם כנראה שני הכדורגלנים הכי טובים בעולם, שמשחקים בקבוצות יריבות ושהתקשורת מפמפמת את היריבות ביניהם כבר איזה 5 שנים ברצף. נראה לי הכי טבעי בעולם שיהיה מסביבם עיסוק אובססיבי באתר ספורט.

לעומת זאת, העובדה שמתוך 20 כותבי טורים שעוסקים בספורט, 10 בוחרים לכתוב באופן חוזר ונשנה על הנשיקה הראשונה שלהם/השירות הסדיר שלהם/עטיפות הקרטיבים של הילדות שלהם/בית הכנסת בעיירה שבה הם גדלו/איך שהיו רואים טלוויזיה בערוץ הירדני, מצביעה על משהו עמוק יותר, בעיניי…

באטיגול 23 ביוני 2014

הפסקה על גאגו גדולה!

גור אילני 23 ביוני 2014

לא נוסטלגית מדי?

ארז 23 ביוני 2014

גור,
טור נהדר, פשוט נהדר, ואני באמת לא ממהר ו/או מרבה להתפעל מכתיבה.
תמיד יהיו כאלו שלא יאהבו. זכותם, שיהיו בריאים.

א.לוי 23 ביוני 2014

פלאח מופיעה במילון?

the bird 25 ביוני 2014

ואני חשבתי שזה טור על סרי פלאח (:
פוסט מצויין ,(כל כך מוכר למי שהיה שוכר באזור בת"א)

Comments closed