הנצחון על קווינס פארק ריינג׳רס

הואשמתי בפוסט הקודם במה שנקרא בהגדרה המדעית שלו jinxusis klvbititis שזה בעברית ניחוס הקבוצה, אולי במידה רבה של צדק. הנטייה שלי היא לרוב פסימית ואני משתדל לסייג כל התלהבות (מול ארסנל ממש הייתי בטוח שנפסיד), אולם דווקא הפעם נוכחתי בכך שהירידה שלי על המתחרות על התואר ועל הכנותיהן הקלוקלות לעונה - נתפסה כשאננות. אני מצטער אם זה גרם למישהו להרגיש שהעמדתי את הקבוצה באיזו עמדה לא נוחה, שהביאה בסופו של דבר לשער השיוויון הנורא של ואן-פרסי.

כצפוי, או שלא, היה משחק ממש קשה ומורט עצבים שנגמר די בנס בנצחון. המחצית הראשונה היתה טובה, פברגאס היה מאד מעורב עמוק מחלק המגרש של צ'לסי והתוצאה היתה שליטה טובה אם כי מעט הזדמנויות. במחצית השניה ק.פ.ר הבינו שיש להם עסק עם קבוצה שלא יודעת לגמור משחקים, והגיבו בהתאם. הדרמות סביב דייגו קוסטה הביאו לסוג של עצבנות בכל הקשור אליו, ודווקא כניסתו של דרוגבה גרמה לאיזו תחושת בטחון חסרה. הזאר בסופו של דבר לקח את העניינים לידיים וסחט פנדל מוצדק, וגם גלגל את הכדור לרשת.

ממה שהעיניים שלי ראו, הסיבות העיקריות למשחק הלא משכנע היו חוסר עקביות בהגנה, טרי פסיבי מדי, פיליפה לואיס לא מספיק פיסי, חולשה יחסית של מאטיץ', וחוסר ריכוז ברחבה במצבים שבתחילת העונה הביאו לחילופי מסירות מדוייקים והפעם נגמרו בנגיעות לא משכנעות ואיבודי כדור.

אבל בסך הכל שלטנו בכדור ב-70 אחוזים מהזמן, הגבנו לשיוויון באופן סביר והכי חשוב יצאנו עם נצחון.

ניפגש במאריבור.

***

זה נכתב לפני המשחק:

השבוע עברנו מבחן לא פשוט כשהתמודדנו עם סגל לא מלא בשני משחקים שנערכו תוך 3 ימים. הסגל העונה צר משהיה צפוי, שכן למעשה נמכרו יותר שחקנים מאשר הוחתמו, ומלבד סלאח אין כמעט אף שחקן שמוריניו ״מרחם״ עליו ומשתף אותו במשחקים כי אחרת הוא יהיה עצוב.

זה הביא אותנו למצב שבו כל פציעה והרחקה גורמת לשימוש יצירתי יותר ויותר בסגל שמוציא דברים פחות ופחות טריוויאליים (אזפי מורחק, ומשחק אח״כ גם איבנוביץ׳ מורחק, דרוגבה משחק 90 דקות וכו׳), כשלצערי אני מנחש ששיאי היצירתיות עוד לפנינו, בחג המולד. גם העליה הקלה במפלס הלחץ עלולה לגרום להסתבכויות. המפגש מול שרוסברי מטעה, שכן הוא אמנם עלול להיות קל מבחינת יחסי הכוחות (והוא לא היה), אבל הבעיה שדווקא במשחקים כאלה על מגרש לא אופטימלי, בגשם שוטף המאפיין את ערי השדה ועם מוטיבציה שנושקת ל-163% אצל שחקני היריבה, קורים לפעמים דברים לא טובים, כמו הפציעה ההיא של וויין ברידג׳ מול ניוקאסל בגביע באמצע העשור הקודם. למרות כל זאת, אנחנו עדיין במצב טוב ביחס לטוענות לכתר שמאכזבות עד כה.

===|||===|||===|||===

וזה מביא אותי לנושא הבא: הואשמתי בפוסט הקודם במה שנקרא בהגדרה המדעית שלו jinxusis klvbititis שזה בעברית ניחוס הקבוצה, אולי במידה רבה של צדק. הנטייה שלי היא לרוב פסימית ואני משתדל לסייג כל התלהבות (מול ארסנל ממש הייתי בטוח שנפסיד), אולם דווקא הפעם נוכחתי בכך שהירידה שלי על המתחרות על התואר ועל הכנותיהן הקלוקלות לעונה – נתפסה כשאננות. אני מצטער אם זה גרם למישהו להרגיש שהעמדתי את הקבוצה באיזו עמדה לא נוחה, שהביאה בסופו של דבר לשער השיוויון הנורא של ואן-פרסי.

אבל הנקודה שעליה אני מעוניין להרחיב כאן היא השאלה האם לדעתכם פוסט בסולם מאז׳ורי יכול להיכתב רק אחרי משחק, ולפני משחק יש לכתוב אך ורק בסולם בלוז (pun not intended)?

אחאב כבר ענה על השאלה, וקבע שאל לו לחוגר להתהלל כמפתח. אולם המורכבות היא שאחאב עצמו היה כאן בסכנה והוא עצמו יצא להילחם נגד בן-הדד מלך ארם. לכן, התרברבות שלו היתה עלולה לעלות לו בחיים שכן היתה לה משמעות ישירה וקשר הדוק עם תוצאת הקרב. כלומר, אין כאן עניין של אמונה טפלה, אלא הימנעות ממצב פסיכולוגי שיוביל למפלה.

במקרה של הבלוג שלי בדה-באזר, לעומת זאת, אין חשש שיוסי בניון ייקרא את הפוסט, יעשה גוגל טרנסלייט וישלח אותו לטורס בווטסאפ, ואז טורס יזכיר ליוסי שהוא מושאל במילאן, אבל על הדרך ישתף את התרגום עם פאברגאס, שבאותו לילה ייצא לשתות עם החבר׳ה מרוב שאננות. הייתי מגדיר את הסיכויים שדבר כזה יקרה כנמוכים עד נמוכים מאד, או ליתר דיוק בלתי סבירים בעליל.

לכן המשמעות היחידה של פגיעה בתוצאות של צ׳לסי היא אמונה טפלה השגורה במוחות הקוראים. אלה (אתם) חושבים לעצמם, אם אני כל פעם אקרא את הבלוג הזה של גור וכל פעם יהיו מפחי-נפש, אני פשוט אמנע ממנו. התנהגות כזו היא מקובלת בעולם האהדה (אני הייתי שנים פותח קודם כל nrg מעריב כדי להתעדכן בתוצאות של בית״ר ולא חס וחלילה ynet כי היתה לי תחושה שזה הגדיל את הסיכוי לתוצאה טובה). אבל השאלה אם האם הפחד הזה לא מסרס אותנו וגורם לנו בעצם לא להגיד כלום לפני משחקים, כדי לא להרגיז את אלילת המזל ואת הקוראים הסוגדים לה.

היותי חלש אופי, וחוסר הרצון שלי לגרום למגיבים קבועים ואוהדי צ׳לסי אינטיליגנטים שהם מצרך יקר בארץ הקודש ללכת ולחפש את הפיקס הכחול שלהם במקום אחר, מצביעים על כך שאני עלול להימנע מכתיבה משתלחת טרום-משחק. אבל אני מקווה שלא אגיע למצב שאכתוב את המשפט הבא: ״צפוי משחק קשה מאד מול ק.פ.ר, עם הרכב חסר, בתקופה עמוסה מאד, הפציעות והשינויים בהרכב עלולים להיות בעוכרנו. כל תוצאה מלבד הפסד בית תהיה הישג אדיר.״

אחאב מלך ישראל

 

בניון כמנג'ר? אל תצחיק את יענקלה
פוטבול מכללות (4) - שחר דלאל

12 Comments

יעקב 31 באוקטובר 2014

מעולה. נהניתי לקרוא

wiz 31 באוקטובר 2014

מאוד אוהב את הפוסטים שלך.

אביאל 31 באוקטובר 2014

גור – בתור אוהד כדורגל בכלל ושל צ׳לסי בפרט, צריך להיות ברור לך שכל תזוזה של השלט, תנוחת הישיבה או ללכת לשירותים לא במחצית עלולים לגרום לשער של היריב, בטח ובטח כאשר מדובר בטור דעה שרבים קוראים אותו וההשפעה שלו עלולה לצאת מידי שליטה (כמו שאכן קרה נגד יונייטד), הסבר ? תכליתו של ספר איוב היא ההבנה שיש דברים שהמוח האנושי לא יוכל להבין :)

גור אילני 1 בנובמבר 2014

מאז שאמא שלי זרקה לי את גרבי המזל כי היו בהם חורים והיא לא ידעה שהאליפות ההסטורית של בית״ר תלויה בהן נוצר אצלי שבר בכל הקשור להסתמכות על קמעות, שום ואביזרים מיוחדים.

אריק האדום 1 בנובמבר 2014

על צ'לסי אין לי בעיה לסלוח, בכל זאת יש לכם את מוריניו, ודרוגבה הוא גם כוס התה שלי. ובכל מקרה אתם לא יריבה היסטוריה, או עירונית. אז אין ליל בעיה איתכם.
אבל… אבל… אבל…
בית"ר?? על זה אני לא מוכן לסלוח!

D! פה 1 בנובמבר 2014

רגע אם לפני משחק מול ליברפול אתה תשתלח ותתהולל ואז אני אקרא את זה ואדע שזה פוגע בסיכויים שלכם ולכן אהיה זחוח מהרגיל ואסמס לחברים שהניצחון בידינו מה שיוביל להחלקה של סטיבי….

D! פה 1 בנובמבר 2014

אה כן… גור – תענוג לקרוא אותך. הלוואי ותפסידו ככה שהמשפט המסכם שלך יוכיח שהוא נכון.

דוד 2 בנובמבר 2014

נראה שהקבוצה נכנסה לתקופה לא טובה (שתמיד מגיעה אחרי פתיחת עונה שכזו) וכמה טוב לצאת משתי המשחקים הראשונים (והאחרונים אמן) של התקופה הזאת עם 4 נקודות! בשבילי המשחק היום היה מקור לאופטימיות,היכולת הרעה תחלוף אבל הנקודות לא יברחו לשום מקום

גל 2 בנובמבר 2014

מסוג הניצחונות ששווים קבוצה של אליפות. אוף פשוט אין לכם אף מתמודדת על האליפות

JM 2 בנובמבר 2014

קצת חולק עלייך בעניין ההגנה. ההגנה הייתה מעולה כמו תמיד, נמניה מאטיץ' שליט"א כרגיל היה מפלצת וג'ון טרי ופיליפה לואיז עם משחק סולידי.

הבעיה הייתה שצ'לסי לא הייתה עקבית. היא ספקה רגעים בלבד של כדורגל שוטף. אבל ניצחון סופר חשוב.

גור אילני 2 בנובמבר 2014

התחושה היא שכבר 3 משחקים רצוף שאנחנו לא מצליחים להרחיק כדור שמטייל ברחבה אחרי הדיפה, וסופגים (ואן-פרסי, שרוסברי, ואתמול) אני לא מבין גדול באיך מאמנים הגנה, אבל זה נראה לי כמו כיסוי לא טוב לריבאונד.

בנוסף, כששחקן של היריבה מתקדם עם הכדור לתוך הרחבה מהאגף, אני רואה מגן שומר עליו, קשר הגנתי שמצטרף לחסום אפשרות מסירה, ובלם שמחפה עליו מאחור, אבל מה שאני פחות רואה זה כיסוי של השחקנים שאמורים לקבל את המסירה, וכך אני רואה מקרים שפס לרוחב ה-16 מביא למצבים ממש מסוכנים. היו כאלה לפחות 2 אתמול ועוד אולי 2 מול יונייטד ובכלל כמה מתחילת העונה.

אבל אני בהחלט שמח על הניצחון, והנה – התחלנו את נובמבר המקולל עם 3 נקודות.

JM 2 בנובמבר 2014

הגול של אתמול נוצר בהתקפה מתפרצת כך שההגנה לא הייתה מסודרת.
מה שכן – פברגאס שכבר התחיל את הריצה עם השחקן היה צריך לסגור את הרחבה ולהיות ב16, מנגד זה הוא נשאר עמד והסתכל על המשך ההתקפה – צריך לתת לו על זה בראש כי הוא כבר לא בברסה.

פברגאס צריך לתת מעצמו עוד טיפה מבחינה הגנתית, הוא פשוט חייב לרוץ יותר. מאטיץ' באופן מדהים מחזיק את המרכז השדה של צ'לסי כמעט לבד.

Comments closed