המחברת החדשה

היא מקפיצה חישוק נוסף ומסובבת אותו על קצה הבוהן. לכל אחת מידיה מחושק גלגל נוסף. החישוק הרביעי חג סביב האגן, במסלול אליפטי הדומה למסלולו של נגה סביב השמש. בשביל הילדים היא לוליינית בקרקס, נסיכה חלומית בבגד גוף עם הדפסים בארוקיים. בשביל ההורים זה פורנו רך.

אני נזכר במחברת הסקיצות החדשה שקניתי בחנות מעוצבת בסמית סטריט, פיצרוי. כמה היא היתה יפה, מנייר ארכיונים איטלקי מאותה חברה שממנה רכש לאונרדו נייר אי אז. בתקן ל-300 שנה,כרוכה בעטיפת עור עם שרוך שמסמן בדיוק לאן התקדמת. אני לא יודע אם אהיה פה כדי למשש את הנייר שלך עוד 300 שנה, מחברתי החדשה, אבל בינתיים תני לי רמז איך להתחיל לכתוב עלייך.

בשעה היפה הזאת, שעת שקיעה עם קרניים זהובות השוזפות את אחרוני הפרדסים שנותרו וביניהם אוהל הקרקס שניצב במתחם הכפר הירוק, בשעה הזאת בשבתות כתיקונן בדרך כלל מתלקח קרב מרתק בין החיה הנקראת דייגו קוסטה לבין הבלם המופקד עליו. בשעה הזאת צ'לסי מנסה להשיג שער יתרון, כדי להוכיח שהקסם לא פג, שהפתיחה החלומית לעונה אינה מקרית ותאריך התפוגה עדיין לא כאן. עם שוך הערפל, כשהערב יורד על תל אביב ומסמן את סיום סוף השבוע וטקס ההבדלה המבשר על כניסת הגארבג׳ טיים של מוצאי שבת. זו השעה בה נשמעים הקטנועים מובילים פיצות לאנשים המתכנסים בבתיהם וסופרים את השעות עם מרתון סרטים עד תחילת השבוע. זו גם השעה בה ניתן לסכם את המשחק ולעדכן את הפוסט שנכתב לפניו.

לוליין במבטא דרונאנריקאי נושף נוזל שמתלקח באוויר לקול תרועות הילדים. הוא מתנועע בקצב, עובר מאחורי הקונסולה, מחליף טראק במחשב, לוקח עוד שלוק מהנוזל הכהיל, עיניו מתמלאות דמעות והוא משתעל, אבל למרבה המזל השיעול שלו מתלקח לכדי להבות והילדים אינם חושדים בדבר.

לוליין

 

אני תקוע מול המחברת החדשה שדורפן כרך לנו מנייר משובח, ומחליט שאם אני לא מצליח לכתוב בכח, אכתוב בעוד יותר כח.

חבורות ילדים משתוללות ברחבה שמול האוהל. הלוליין כבר על אזרחי. הלוליינית נעלמה, או שזו כנראה הבחורה הזאת בחולצה ירוקה דהויה שעומדת ביציאה מהאוהל ומחלקת פלאיירים לפראיירים. עובד אריתראי מחלק צמר גפן סוכר לילדים שרמת הסוכר בדם שלהם לא ירדה מתחת ל-2 מיליגרם לסמ״ק מאז הכריך שוקולד של יום שישי. אמהות מחלקות עוגות לילדים ששרדו את הצמר-גפן. עוגה אחת של סוסי פוני ורודים, השניה של מגרש כדורגל עם שערים והכל. השלישית להורים, עוגת גבינה עם קרם, צחורה וגבוהה.

״מה אתה עסוק שם כל כך?״ אני מרגיש טפיחה על הכתף, ורואה את אבא של גפן צועד הלאה עם כוס מים ביד. האצבעות שלי מתקתקות על הטאבלט.

״שום דבר, חשוב…״ אני עונה לו במבוכה, וממלמל לעצמי, ״סתם פוסט״.

לוליינים הם לא ספורטאים. הם מתאמנים כדי לבצע משהו בצורה המושלמת פעם אחר פעם. כמה שפחות הפתעות – יותר טוב. ספורטאים קבוצתיים מתאמנים כדי להצליח לתפקד בכל אחת מבין אינספור הסיטואציות שיווצרו במהלך המשחק ושלעולם לא יחזרו שוב בואתו אופן בדיוק.

המבוגרים עומדים, עוקבים אחרי ילדיהם וצופים בהם במפלתם החברתית או בנצחונם והשתלבותם בחבורה. אנחנו לא נשארים אדישים, מנתחים את שפת הגוף של הבת שלנו, האם היא גוררת או נגררת? האם הילד שרודף אחריה מתעניין בה או שהוא מציק לה? עסקאות נרקמות על מפית נייר, הורים קובעים עם הורים אחרים ל-playdate, כולם חדשים וזרים זה לזה. מתברר שהאמא שהכינה את עוגת הגבינה המשובחת היא לא זו שזכתה בטעות למחמאות, אלא אם אחרת, נחבאת אל הכלים.

שקיעה

 

בחזרה בבית, אני חצי בשיעורי הבית של הבת וחצי במחשב. החצי שבשיעורים מנסה למצוא מילים חדשות מתוך הברות. אביגיל מתאכזבת כשאני מסביר לה ש״י‎א‎‏וסו״ זו לא מילה. היא לא מתייאשת ומוצאת את ״מינה״ (המין שלה, מסבירה) ו״אבל״. בשבוע הבא בשעה הזאת צ׳לסי מול ווסט ברומיץ׳.

החצי שבמחשב מנסה לגמור את הפוסט.

 

 

פוטבול מכללות (6) - שחר דלאל
בנים..

6 Comments

אביאל 15 בנובמבר 2014

שיגיע כבר !

יובל 15 בנובמבר 2014

לא הבנתי. תודה בכל מקרה

פורד פרפקט 15 בנובמבר 2014

אין קסמים אצל צ'לסי. בכל זאת מוריניו מאמן אותה. מתסכל כל חלקה טובה

עמית זילברבוש (שיימס) 16 בנובמבר 2014

נראה לי שהרבה דברים טובים בהיסטוריה התחילו מ"סתם פוסט". גם זה.
הרגשתי טוב את התחושה של אוהד קבוצה כשלוקחים לו את ההרגל, אפילו רק לרגע.

אמיר 16 בנובמבר 2014

פוסט יפהפה. הדבר היחיד הטוב שקרה מפגרת הפיפא המפגרת.
זאת כבר פגרה שלישית או רביעית ואנחנו רק באמצע נובמבר. זה תמיד היה ככה? מה זה??? שילמנו 81 מיליון על סוארז והוא בכלל שחקן של אורוגואי??? בפגרה הזאת היה כל כך משעמם שכתבו שבארסה מעוניינת ברונאלדו ומוריניו. קשה שלא לנסות לדמיין לאן זה עוד יכול להתדרדר. מתי יבינו שכדורגל נבחרות זה כדי שלא יהיה משעמם בקיץ לא כדי שלא יהיה מעניין במשך השנה??

דפנה 20 בנובמבר 2014

השבת במופע אופייני. רק שצריך לקרוא פעמיים כדי להבין. עוד שבת של (בלי) כדורגל.

Comments closed