מוטוריקה עדינה (אחרי סנדרלנד)

למי שחשב הדרך עד עכשיו היתה קלה (והיא לא היתה), מחכה לנו משחק קלאסי למעידה ראשונה. כל האינדיקטורים מראים את זה: 1. הבסנו את שאלקה בחוץ 0:5

וזהו, מי שציפה לעוד 0:5 כמו באמצע השבוע התבדה, והנה אנחנו שוב מסתכלים אחורה לראות מי רודף אחרינו לקראת מחר.

כמה נקודות:

– אין למי לבוא בטענות. סנדרלנד היו מעולים מאחור ויצאו יפה קדימה וזה היה יכול להגמר בהפסד ללא ההגנה המצוינת. קל במשחקים כאלה להסתכל רק על המהלכים ההתקפיים אבל המעטים שנשארים מאחור צריכים לדאוג שלא יהיו הפתעות רעות ובזכותם לא הפסדנו לראשונה העונה.

– אם בכל זאת מחפשים אשמים, אז המערך הנוכחי עדיין לא טוב מספיק מול הגנה סטטית. הייתי מעלה את דרוגבה די הרבה קודם ואולי גם את שורלה שלא ממש נגע בכדור – ומתחיל ללכת יותר בגובה למרות שזה לא סקסי.

– אולי החבר׳ה קצת עייפים. אולי התשת אותם שוב, ז׳וזה. הרעיון של הרכב קבוע טוב, אבל ככה המחליפים עולים חלודים ולא מספיקים לעשות כלום ב-15 דקות התהילה שלהם.

– היו מעט מדי פעולות מהאגפים, כשכן היו זה נגמר בהגבהות גרועות של איוונוביץ׳ ובהיסוס של אזפי. אוסקר והזאר לא הניעו את הכדור מספיק מהר, אולי לא היה להם למי למסור אבל הייתי מעדיף לראות את המשחק זורם יותר מהר במחיר של יותר איבודים.

– טוב, אני יכול להמשיך לנצח אבל השורה התחתונה שזה מעצבן. וזו ההרגשה שניכנס איתה לתוך השבוע הבא.

וזה נכתב לפני המשחק:

 

למי שחשב הדרך עד עכשיו היתה קלה (והיא לא היתה), מחכה לנו משחק קלאסי למעידה ראשונה.

כל האינדיקטורים מראים את זה:

1. הבסנו את שאלקה בחוץ 0:5

2. ז׳וזה מוריניו אישר מסיבת כריסמס מיוחדת בעקבות היכולת

3. יש קונצנסוס סביב היכולת של צ׳לסי

4. גם השופטים התחילו לפנק ולהוציא אדומים ליריבות

5. אפילו דורפן מתרשם

מצד שני, יש רק סיבה אחת שתומכת בכך שננצח:

1. סנדרלנד היא סוג של כבשה שחורה עבורנו.

נכון שבעונה שעברה הצלחנו לגרום פחות או יותר לכל קבוצת תחתית להפוך לכבשה השחורה שלנו, לגרום לשוער שלהם להיראות כמו מנואל נוייר ביום טוב, להגנה שלהם להיות מאורגנת, ועל הדרך להעניק להם זריקת אנרגיה בדרך להישארות בליגה. זה קרה מול כל כך הרבה קבוצות עד שלא כולן יכלו להישאר כי מישהו היה חייב לרדת ליגה בסוף.

העונה היא סיפור אחר. העונה ז׳וזה מוריניו נוהג במכונית המרוץ שבנה במהירות מופרזת, נהנה מכל רגע בזמן שמכוניות היוקרה של המתחרות הנושאות על גבן חוזי עתק עם ספונסרים שמנים מתפרקות לגורמים אחת אחרי השניה. נכון, יש איזה נהג אחד ארגנטיני בקבוצת מנצ׳סטר-לוטוס שנוהג ממש טוב וזה מדאיג, אבל הסכנה היא תמיד שהמכונית הכחולה תיתקל באיזה מכשול קטן, משהו פעוט, הפסד קטן ומעצבן שיתחיל להוציא החוצה את הבעיות, כרטיס אדום, פציעה, חוסר שביעות רצון של שחקן שלא מקבל דקות, משהו שלא יזיז יותר מדי בשניה הראשונה, אבל בעקבותיו המכונית תאבד את האחיזה המושלמת, תכנס לסחרור מסוכן ותעלה בלהבות.

ולסיום ברוח מוטורית, ציטוט של איירטון סנה (tv3 קטלוניה, 1987):

It's important that the drivers stay together, because in difficult moments we have each other. If we are not together the financial and political interests of the organisers and constructors come to the fore.

הניצחון על סטוק

11 Comments

JM 29 בנובמבר 2014

אחד המשחקים הכי קשים העונה! אחד האצטדיונים הכי מעצבנים שיש…
הרגשה לא טובה בדיוק כמוך.

אריק האדום 29 בנובמבר 2014

אתם ממש משעממים השנה… עושה רשום שאת ממש מחכה למשבר שיהיה על מה לכתוב?
אגב משברים, הסיפורים אומרים שז'ליקו אוברדוביץ' היה מייצר אותם בכוונה כדי להשאיר אותם דרוכים.
אז מה אומר על המסיבה של מוריניו? משבר ייזום? כמה שחקנים שיכורים? תמונות שדלפו ל-SUN? ואז גישת פרגסון (כל העולם נגדנו) והמכונית ממשיכה לנסוע…
מכל ה"נבלות והטרפות" בליגה האנגלית אתם היריביה הכי פחות שנואה (לפי סדר שנאה מהשנואה ביותר: ליברפול, סיטי, ארסנל, צ'לסי) אז אני בעדכם השנה, כי 13 הפרש נגד מוריניו בעונה השניה זה … חסר סיכוי.

כחול 29 בנובמבר 2014

פוסט מעולה.
תמשיך עם הדריכות הזאת(ולא עם הזחיחות האיומה שהייתה לפני היונייטד), ומי יודע, אולי נהיה בתמונת האליפות באפריל…

גור אילני 29 בנובמבר 2014

תשמע, כשאני זחוח אני זחוח. אין הרבה מה לעשות בעניין הזה. אני לא רוצה לזייף את התחושות שלי רק כי זה לכאורה עושה נאחס. היום הייתי פסימי וזה גם לא עזר – המשחק אכן נגמר בתוצאה לא משהו.

כחול 29 בנובמבר 2014

הנאחס לא קשור לתוצאה. אל תזלזל בי עד כדי כך…
הנאחס הוא בשביל ההרגשה- אם אתה זחוח לפני משחק ויש תוצאה רעה, או חבר זחוח לפני המשחק, אז זה מרגיז.
אם ניסת לנאחס הפוך ויש תוצאה רעה, אז ההרגשה היא ״לפחות ניסיתי״.
ברור שאין קשר ואין הגיון אבל זה״ לשחק את המשחק״ של להיות אוהד. שזה דבר לא הגיוני בעליל וכל ניסיון למצוא בו היגיון(בטח באהדה של קבוצה כמו צ׳לסי) הוא חסר שחר.

גור אילני 30 בנובמבר 2014

אין הגיון אבל אני חייב להתגונן מול ׳משטרת הזחיחות׳ – סה״כ אם אני יצאתי טמבל כי כתבתי פוסט זחוח וקיבלנו בראש – אז רק אני יצאתי טמבל וזו לא אמורה להיות על פניו בעיה עבור אוהד צ׳לסי אחר שקורא את הפוסט…

אני עדיין עומד מאחורי הדברים שכתבתי לפני המשחק מול יונייטד: צ׳לסי כרגע בנויה טוב יותר וזה נעשה בחוכמה ועקב עבודה שיטתית. היריבות לתואר עשו טעויות (יונייטד, ארסנל), המון טעויות (ליברפול), או שלא עשו מספיק (סיטי). אני עדיין לא קונה את התקוות לגבי הרכש של יונייטד וליברפול – באלוטלי, די מאריה ופלקאו נראים לי כמו פעולות תחת לחץ ולא כחלק מבניה לעתיד. כל זה לא מונע את האפשרות שצ׳לסי תתפרק ותאבד את התואר, בטח ובטח שתספוג גול בדקה ה-94 מרובין ואן פאקינג פרסי.

אריק 29 בנובמבר 2014

1. אין שאננות בקבוצות של מוריניו.
2. הבעיה שלכם עם הסיטי זה גם הקשיש שבא רק לרגע. מלך.

אודי 29 בנובמבר 2014

לא ברור לי איך דייגו קוסטה ממשיך להתחמק מהרחקות העונה. היו לו פעמיים במשחק הזה שהגיע עליהן אדום, ויש עוד שלושה-ארבעה מקרים במהלך העונה ששופטים פספסו אותו עושה את אותם דברים שהיה עושה באתלטיקו מדריד. סקורר גדול אבל שחקן דוחה.

ריצ'י מקאו 30 בנובמבר 2014

+1000

דורפן 29 בנובמבר 2014

היה 0-0 אבל משחק ממש נהדר. מלחמה טקטית על כל סנטימטר ו-36 בעיטות לשער.

דוד 30 בנובמבר 2014

בדיוק חשבתי על זה: איך להחשיב את כל הבעיטות של שחקני צ'לסי שנבלמו ע"י החלוצים והקשרים (לא מגזים) של סנדרלנד, על סף הרחבה ובקרבתה? אני מבין שאתה מחשיב את זה

Comments closed