אחרי התרנגוליאדה

אלא מה? טוטנהאם אוהבים להיות רחוקים מלחצים, ציפיות או מחמאות. ממקום כזה הם לוחצים, מניעים את הכדור, כובשים שערים, ואז פתאום מתגלים להם שפע כשרונות אינדיבידואליים המתחברים לתבשיל די טעים. לילות חמישי בליגה האירופית מוסיפים ניחוח קונטיננטלי רענן, וסך-הכל חוזרת לה שמחת החיים של האוהדים.

כמו שאמר השדר, בפעם האחרונה שהספרס ניצחו בגשר, נלסון מנדלה עוד היה בכלא ושינייד אוקונור הוציאה את הסינגל ״nothing comapres to you״. בינתיים תעשיית המוסיקה מתה, נלסון מנדלה הספיק להשתחרר, לזכות בסיום האפרטהייד, בנובל, ולמות מבלי שזכה להניף את הגביע עם האוזניים הגדולות או במונדיאל כך שלא ייזכר בין הגדולים באמת.

טוטנהאם ניסו להמר על כל הקופה בפתיחה, הרשימו מאד ושלטו במשחק 15 דקות, אבל לא כבשו. חתיכת קבוצה נאיבית.

התשובה לשאלות ששאלתי קודם היא שזהו ה-pecking order אחרי קוסטה: הזאר, דרוגבה, רמי, איבנוביץ׳. השאר לא מאיימים באופן משמעותי על השער, לרובם אין בעיטה קטלנית, ולמעט מקרים בודדים לא מכריעים משחקים.

ביום בינוני של מאטיץ׳, שנגרם גם בעקבות שיטת המשחק של הספרס, חלק גדול מההגנה לפני החוליה האחורית נפלה על כתפי פאברגאס, והוא עשה את זה מעולה. חימם את הלב גם לראות את זומה עולה מהספסל ומציג משחק ללא טעויות.

אב כן, ודרוגבה. הוא איש המשחק שלי. פשוט לא נגמר מסתיים.

 

—–

וזה נכתב לפני:

בתחילת העונה משום מה נחה עליי הרוח והתחלתי לשבח את הספרס. לרוע המזל ולמרבה החובבנות זה היה אחרי שלושה מחזורים בלבד וביניהם הישג מפוקפק בדמות נצחון 0:4 על ק.פ.ר. אבל הרגשתי שאנחנו על הסוס ומותר לנו לזרוק פירורים ליריבות, לנדב כמה מילים טובות על פוצ׳טינו, על הרכש של הקיץ שעבר שמתחיל להתחבר, בקיצור מיני שטויות שהתבררו כחסרות בסיס. החלל מאחורי הקישור הלוחץ שהסתמן כבר אז בעיניי הפרשנים כנקודת תורפה הפך במהרה לקרע עצום, שהביא לאובדן סיטוני של נקודות.

אלא מה? טוטנהאם אוהבים להיות רחוקים מלחצים, ציפיות או מחמאות. ממקום כזה הם לוחצים, מניעים את הכדור, כובשים שערים, ואז פתאום מתגלים להם שפע כשרונות אינדיבידואליים המתחברים לתבשיל די טעים. לילות חמישי בליגה האירופית מוסיפים ניחוח קונטיננטלי רענן, וסך-הכל חוזרת לה שמחת החיים של האוהדים.

המשחק הזה יהיה (עוד) מבחן בוחן-פתע לשתי הקבוצות:

האם טוטנהאם יכולה להמשיך את המומנטום החיובי ולהנחיל לצ׳לסי מכה נוספת, שתקרב אליה עוד יותר את המועדונים המתאוששים ממנצ׳סטר?

האם צ׳לסי יכולה לשכוח את שבת ולהאמין בכך שהיא מסוגלת לכבוש ב-90 דקות?

בהחלט ייתכן ששתי התשובות יהיו כן: צ׳לסי תכבוש, אך טוטנהאם תבקיע גם היא והמשחק ייגמר בתיקו או הפסד. האפשרות שזה יקרה מלחיצה, ותגרור סוג של משבר שיכול להמשך לתוך חג המולד.

כרגע פתאום לא ברור על מי אנחנו בעצם סומכים בחלק הקדמי. יש הנעת כדור, סינרגיה, המון מסירות, אבל מי בעצם מביא את הגולים? נכון, דייגו קוסטה, אבל הוא מושעה, וחוץ מזה, יש משחקים שבהם הוא על המגרש אבל לא מצליח לכבוש. מי אחראי לצעוד קדימה ולתת את הגולים האלה? עצוב להגיד, אבל האיש הזה משחק כרגע במנצ׳סטר סיטי, הוא רק בטרנזיט בשדה התעופה האפרורי של מנצ׳סטר בדרך לחופשה חלומית בניו-יורק. אבל הבחור הצעיר-בן-37 הזה גם כשהוא מחכה לטיסה – לא שוכב על הספסלים ומנסה לתפוס כמה דקות שינה אלא משחק סטנגה עם המאבטחים.

טוב יאללה די לגעגועים. מוריניו אמר שצריך לשים את זה מאחורינו.

אה כן וחואן מאטה, שכדור חכם שלו שורק למרקוס רוחו מעל הג׳ל ונכנס לרשת, ככה בקלות ובלי כח, דחיפות, גם הוא מתחיל להתחבר יחד עם כל היונייטד…

תשכחו מזה, אנחנו לא ג׳נטלמנים. אנחנו קשוחים, גבוהים, דוחפים, בועטים, ובואו ננצח!

Screen Shot 2014-12-03 at 5.03.59 PM
תצלום: ויקיפדיה

 

* כמעט שכחתי: בלי איומים, אבל אם אתם מעוניינים לשמור את דה באזר בחיים, ועוד עם עם שרת מהיר, עיצוב עדכני וכותבים זחוחים – לחצו כאן.

הניצחון בלסטר
המליונר המהוגן

51 Comments

אביאל 3 בדצמבר 2014

אמן !

דוד 3 בדצמבר 2014

התיקו נגד סנדרלנד לא היה גרוע כמו התיקויים של שנה שעברה. צ'לסי לא שכחה לכבוש! 0-0 כשמובילים עדיין ב-6 נקודות זה לא בגדר 'מכה' והמועדונים ה'מתאוששים' ממנצ'סטר יחטפו מכות הרבה יותר חזקות, אפשר לחשוב שהבעיות שלהם נפתרו, הדבר היחיד שהשתנה אצלם זה התוצאות

אריק האדום 3 בדצמבר 2014

אני רק אניח את זה כאן…
Manchester United and Newcastle United emerged as the primary title contenders for the 1995–96 season. The two sides played on 27 December 1995, with Newcastle 10 points ahead in the league. A 2–0 home win for Manchester United cut the gap to seven points, and two days later they beat Queens Park Rangers 2–1 to reduce the gap to just four points. But Manchester United then lost 4–1 at Tottenham on New Year's Day and drew 0–0 with Aston Villa, allowing Newcastle to establish a 12-point lead in January 1996.

גור אילני 3 בדצמבר 2014

טוב, אפשר לקחת את הדוגמה הזאת לכמה כיוונים

אריק האדום 3 בדצמבר 2014

איזה עוד כיוון?

דורפן 4 בדצמבר 2014

אריק –
אם אתה נותן לי את רוני, די מאריה ופלקאו בשיאם. אני לוקח את גיגס, סקולס, בקהאם בשיאם. ריבאלדו עצמו אמר שהוא הולך איתם למלחמה גם נגד ברצלונה העכשווית. יש דבר כזה שנקרא מלחמה בכדורגל ואם הייתי גור לא הייתי יותר מודאג מדי מודאג מיונייטד.

יונייטד יכולה לחזור למרוץ כמובן – אבל זה תלוי במשבר בצ׳לסי.

אופיר 3 בדצמבר 2014

כרגיל, התרנגולים יובלו לשחיטה.

אריאל גרייזס 3 בדצמבר 2014

אני לא יודע איך בתור אוהד צ'לסי אפשר לסבול את מה שקורה עם למפארד העונה. אם הייתי רואה את סטיבי פורח בשביל ארסנל, למשל, הייתי מעדיף להפסיק לראות כדורגל. באמת.

אביאל 3 בדצמבר 2014

בדיוק כמו שלאמפרד גדול יותר מג׳רארד, כך הפרגון, הכוח הנפשי והאהבה לאהוב האוהדים של אוהדי צ׳לסי גדול כנראה מאלה של אוהדי ליברפול.

גור אילני 3 בדצמבר 2014

בדיוק. חוץ מזה שלמפארד גדל בווסטהאם.

אריק 3 בדצמבר 2014

לאמפרד הוא כל כך נפלא כשגם כשראיתי מנצח אותנו לפחות נהנתי ממנו. ההשוואה שלך אגב מעליבה עבורו.

אריק האדום 3 בדצמבר 2014

ממש מעליבה, למפארד זכה באליפות, אפילו כמה…

אריאל גרייזס 3 בדצמבר 2014

מה קשור אליפות, תגיד לי? מה קשור מי גדול יותר? קפטן וסמל במועדון שמוצא את עצמו פורח ביריבה שלך. אם אתה אומר שזה לא כואב לך בתור אוהד, אז אתה באמת מיוחד

אריק האדום 3 בדצמבר 2014

ברור שכואב, רק חושב שגרארד לא כזה גדול. לא בהשוואה ללאמפרד, בטח לא בהשוואה לגיגס.

אריק האדום 3 בדצמבר 2014

ואגב זה ביזיון שנתנו לו לעזוב. היו צריכים לתת לו לפרוש במועדון. מוריניו היה צריך לעמוד על זה. כמו שליברפול צריכים לתת לחסר אליפויות לפרוש במועדון. זה באמת יהיה נוראי, עם כל חוסר הסימפטיה שלי אליו.

אריאל גרייזס 4 בדצמבר 2014

זה בדיוק מה שאני אומר, הגדולה לא רלוונטית פה. ואם רומן בוחר לקנות את ליברפול במקום את צ'לסי, כולנו היינו מדברים אחרת

אריאל גרייזס 3 בדצמבר 2014

רציונליזציה זה כלי חזק. אתה אוהב את אשתך כל כך שהיית מפרגן לה אם היתה מוצאת לה מאהב?

אביאל 3 בדצמבר 2014

אני עוד לא נשוי אז אני לא יודע ובכל מקרה זו לא השוואה מוצלחת, אם מסיים את הקשר עם אשתי מבחירה מלאה ותוך אהבה הדדית אני מניח שהייתי שמח אם היא היתה מאושרת אצל מישהו אחר.

דורפן 4 בדצמבר 2014

אם המאהב מסכים שזה רק בשעות של משחקים של יונייטד. מה הבעיה?

אריאל גרייזס 4 בדצמבר 2014

מה אם המאהב אוהד ליברפול?

באבא ימים 4 בדצמבר 2014

אריאל – לו היית אוהד אינדי היית מעדיף להפסיק לראות פוטבול ולא לראות את פייטון פורח בדנבר?

אריאל גרייזס 4 בדצמבר 2014

לא יודע מה היתה התגובה שלי אם בריידי היה הולך לשחק במקום אחר. אבל באמריקה זה שונה. זה הסטנדרט. ראיתי את פול פירס עובר ונקרע לי הלב אבל עברנו הלאה כי ככה זה שם

אביאל 4 בדצמבר 2014

משחק מעולה, עכשיו לשבת, ניוקאסל היא מקום שצ׳לסי אוהבת להסתבך בו, נקווה לשינוי !

באבא ימים 4 בדצמבר 2014

אגב, אני רואה כמה רעל ג׳רארד מוציא מאנשים כאן (ללא כל צורך – סתם מעצם הזכרת השם)- אין אינדיקטור משמעותי יותר לגדולתו.

southport 4 בדצמבר 2014

ביבי היה מת להסכים איתך

באבא ימים 4 בדצמבר 2014

האנלוגיה היתה יכולה לעבוד אם ביבי היה מקבל את הרעל רק מאויבי ישראל ולא מחלק נכבד של אזרחיה (להם הוא אמור לדאוג) או לחילופין אם סטיבי היה מקבל את הרעל הזה מאוהדי ליברפול.

edgecator 4 בדצמבר 2014

באמת? אני חשבתי שהיכולת להוביל קבוצה לתארים היא אינדיקטור קצת יותר משמעותי לגדולתו של שחקן. כנראה שטעיתי.

matipool 4 בדצמבר 2014

ואני חשבתי שלזכות בתארים כקבוצת כדורגל , צריך 11 שחקנים , מחליפים , סגל מורחב , מאמן , בעלים , כסף והרבה כסף .
האם ניתן להשוות בין צ'לסי מאז תקופת אברמוביץ' לליברפול מכל ההיבטים הנ"ל ?!
האם "התחרות" בין ג'רארד ללמפארד הוגנת ומדידה ? האם ניתן אפילו להתחיל להשוות בין השחקנים ששיחקו לצד שניהם ?

edgecator 4 בדצמבר 2014

בוודאי שהיא הוגנת – מדובר בשני שחקנים בני אותו דור, שמשחקים באותה עמדה, באותה הליגה. השוואה לגיטימית לחלוטין.

אין ספק שהתנאים של למפארד להצלחה היו טובים בהרבה, זה ברור. אני גם לא טוען שתארים הם הפרמטר היחידי. אלא שהתגובה של באבא מדגימה את הנקודה: אוהדי ליברפול, כשהם מכריזים על גדולתו של ג'רארד, בהכרח מתחשבים בקריטריונים שאין להם שום קשר למכלול הכישורים של שחקן כדורגל. קריטריונים שמתקיימים רק בהיבטים הרומנטיים של הכדורגל, שאנחנו כאוהדים מדביקים לו. זה חורג מההטיה שיש לכל אוהד של קבוצה שמפאר שחקן שמשחק בשורותיו, אפילו מזו של עוד שחקן בית. מההיבטים האלו, שאתה יצרתם, ג'רארד הוא ליברפול – גיגס או סקולס מעולם לא היו יונייטד, למפארד מעולם לא היה צ'לסי. לא באותה רמה. בניתם מסביבו מיתוס שמאדיר אותו, ואם אתה מנטרל את אותם תנאים שהיו למפארד, אתה, בתור אוהד ליברפול, צריך לנטרל גם את המיתוס הזה.

או פשוט לזכור שגם כשלג'רארד הייתה אחלה קבוצה מסביבו, הוא לא הצליח להוביל אותה לאליפות.

באבא ימים 4 בדצמבר 2014

אני לא חושב ששנאת אוהדי הקבוצות האחרות היא פרמטר לגדולתו. היא אינדיקטור לגדולתו וזה לא אותו דבר. זה גם נאמר בתגובה לנוהל המן הרשע שמופעל כאן כל פעם ששמו מוזכר עם או בלי קשר. מזכיר קצת את אוהדי בית"ר ירושלים ושמעון גרשון.

אני אנסח את זה אחרת– התגובות שמעורר גרארד כאן הן מחוות הכבוד האולטימטיבית ששחקן יכול לקבל.

edgecator 4 בדצמבר 2014

אני מבין, אבל העיקרון די זהה – כי אותן תגובות באות כנגד המיתוס. אם אתם לא הייתם מאדירים אותו כפי שהאדרתם, אנחנו לא היינו אוהבים להיכנס בו כפי שאנחנו כל כך אוהבים (להבדיל ממתן הערכה אמיתית של יכולותיו). כמו שאמרתי, ג'רארד לשיטתכם הוא ליברפול בלא מעט מובנים, ואוהדי יונייטד לא אוהבים את ליברפול. האם גם לעקוץ את המועדון ולא את השחקן זו מחוות כבוד?

באבא ימים 5 בדצמבר 2014

"אני מבין, אבל העיקרון די זהה – כי אותן תגובות באות כנגד המיתוס. "

Read the exchange of responses.That's simply not true. Ariel made a specific comment about Lampard and only said that if his favorite player (in this case Gerrard) would have left his team he would have been heartbroken. Mentioning Gerrard was incidental to the point he was trying to make.

In response to the mere mention of the name the choir began its Gerrard bashing…

:And actually, phrases like "you think Gerrard is Liverpool" or "all you have left is to romanticize" prove my point.

Gerrard functions under a completely different level of expectations that Lampard because many fans think he is Liverpool and he is being expected to climb a mountain of unrealistic expectations.

edgecator 5 בדצמבר 2014

קודם כל, בהערה של אריאל היה משהו מעט מתנשא בעיניי. התנשאות שנובעת, איך לא, מאותה רומנטיזציה (והפער המרומז שבין צ'לסי לליברפול). הרי תראה מה הוא אמר – ואני חלילה לא מזלזל בהרגשה הזו. כך שהתגובות לגבי ג'רארד לא היו לגמרי uncalled for כמו שאתה מתאר. בכל מקרה, התייחסתי לתופעה הרחבה ולא להשתלשלות התגובות בפוסט המסוים הזה.

אני מסכים עם הטענה שלך לגבי רמת הציפיות, אבל זה חוזר לטענה המקורית שלי. זה בדיוק אותו היבט בעייתי של המיתוס שבניתם סביבו, כי מדובר בעצם בתנאי מקל שפועל לטובת ג'רארד בהשוואה בינו לבין למפארד. הסבר חיצוני למחסור בתארים, כמו שללמפארד יש הסבר חיצוני לריבוי התארים. אתה רואה בג'רארד כמי שכשל לעמוד בציפיות הגבוהות מדי שהוצבו לו, אבל תמונת הראי היא שחקן שלא היה טוב מספיק כדי לעמוד בציפיות גבוהות במיוחד. עכשיו זה לא אומר שהוא שחקן בינוני, ממש לא – אבל זה בטח לא הופך אותו לשחקן טוב ממה שהוא על המגרש. ואם תתמקד במה שהוא הראה על המגרש (ואפשר כמובן גם לשקלל בזה יכולת הנהגה ותכונות דומות), תגלה שחקן טוב פחות מלמפארד. או לפחות זה מה שאני גיליתי.

באבא ימים 5 בדצמבר 2014

אנא האר את עיני, מה היה מתנשא בהערה של אריאל? מעניין אגב שרוב התגובות היו מאוהדי יונייטד שלא ממש היו צד לדיון.

גרארד לא כשל בלעמוד בציפיות גבוהות במיוחד. הוא כשל לעמוד בציפיות לא ריאליות. ציפיות שלאמפארד מעולם לא נדרש לעמוד בהן. חשבתי להשוות אותו לבריאן רובסון אבל הלחץ על רובסון היה פחות גדול כי חלק לא מבוטל מאוהדי יונייטד כבר הפסיקו לקוות ופתחו איזשהוא סוג של אירוניה עצמית ( ר' always look at the bright side of life). אי אפשר לנטרל את זה מן הדיון.

edgecator 5 בדצמבר 2014

שוב, אותו פער מרומז שהוא הציג בין אוהדי ליברפול לאוהדי צ'לסי. אולי אני מפרש את זה בחופשיות יתר, אבל התגובות הראשוניות היו בכלל של אוהדי צ'לסי, כך שלא נראה שאני עד כדי כך לא בכיוון.

אני לא חושב שצריך לנטרל את זה מהדיון. אבל אתה לא יכול לבחור שלא לעשות זאת, ולטעון בכפיפה אחת שצריך להתעלם מאותם תנאים חיצוניים שהיו ללמפארד, או לכל הפחות לטעון שההשוואה לא הוגנת מהסיבה הזו.

edgecator 4 בדצמבר 2014

ההתמקדות שלך בכבוד שאוהדי קבוצות אחרות כביכול מעניקים לו במקום בכישוריו כשחקן כדורגל, או אם תרצה באינדיקטורים במקום בפרמטרים, עדיין ממחישה את הנקודה שלי. סלח לי, אבל זה לא נראה כאילו נשאר לכם הרבה מעבר לרומנטיקה.

edgecator 4 בדצמבר 2014

* משחק בשורותיה

אביאל 4 בדצמבר 2014

באבא – דווקא אין לי בעיה ג׳רארד בכלל, שחקן למופת ומעל הכל סמל. אבל אריאל אוהב להתסיס אז מתסיסים כנגדו :)

אריאל גרייזס 4 בדצמבר 2014

זה ממש לא היה נסיון התססה, להיפך. זאת היתה הבעת הזדהות נדירה עם אוהדי צ'לסי. אני יודע מה זה להיות אוהד וחוויה מהסוג הזה היא משהו שאני לא מאחל לאף אחד, כולל לאוהדי צלסי

באבא ימים 4 בדצמבר 2014

רק נקודה אחת כשבאים להשוות בין גרארד ללאמפארד – אני לא יודע מה היה המצב בתקופה שקדמה למוריניו אבל מאז עונת 2004-5 כמעט בשום שלב לאמפארד לא היה השחקן החשוב ביותר של צ׳לסי, השחקן שציפו ממנו לסחוב את המועדון על הכתפיים, קל וחומר השחקן שאמור להשיב את המועדון לימיו הגדולים. מעולם הוא לא נאלץ להתמודד עם רמת הציפיות והלחץ עמה נאלץ ג׳רארד להתמודד בערך מאז שאואן עבר לריאל מדריד (אם לא קודם לכן). כל השוואה שלא לוקחת את זה בחשבון היא אכן מעליבה.

תומר ש 4 בדצמבר 2014

טורס וסוארז היו משמעותיים יותר מג'רארד בשתי ה"ריצות" של ליברפול לאליפות.

באבא ימים 4 בדצמבר 2014

על האחרונה אני מסכים, אבל זה כבר ג׳רארד לקראת סוף הקריירה שלו. על הראשונה ממש לא – טורס היה פצוע לא מעט בשנה הזו הזו וג׳רארד מעמדת הקשר היה מלך השערים של ליברפול. אבל יותר מהכל זו לא הנקודה – זו לא מה שעשית אלא מה ציפו ממך שתעשה.

דרוגבה וטרי (או לפחות אחד מהם) ואולי גם צ׳ך, היו (בכוונה אמרתי כמעט) תמיד יותר חשובים מלאמפארד. בליברפול ג׳רארד היה האחד, זה שסוחב את כל משא ההסטוריה של ליברפול על גבו – רמת הלחצים איתה הוא התמודד היא שונה לגמרי.

אביאל 4 בדצמבר 2014

באבא – חשובים מאיזה בחינה ? ציפיות המאמן, האוהדים והקבוצה בכלל ? בפועל לאמפרד התעלה תמיד ברגעים הגדולים של צ׳לסי – שערי הנצחון במשחק האליפות בעונה הראשונה של מוריניו, השער מול יונייטד בגמר ליגת האלופות (על אף ההפסד בבעיטות עונשין), הסחיבה שלו לבד את צ׳לסי בדיוק באותה עונה שאמו נפטרה, הבישול לרמירז ב2-0 מול ברצלונה בקמאפ נואו בעשרה שחקנים ואני יכול להמשיך עד מחר – תמיד הוא סיפק את הסחורה, מספיק לשמוע את מוריניו על לאמפרד כדי להבין איזה שחקן הוא.

באבא ימים 5 בדצמבר 2014

בדיוק, ציפיות האוהדים.

אריק 4 בדצמבר 2014

לאמפרד סחב גם סחב. לאליפות ועוד אחת ובעשרה שחקנים בנואו קמפ ניצח לבדו את אחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה. וסחב עד לגביע הראשון שהיה אמור לקחת כמה שנים קודם שגם לשם הוא סחב, רק שזה שסחב איתו פישל.
הוא תמיד היה הכי חשוב בצלסי וקשה לי להבין איך אנשים לא רואים את זה. והוא ווינר אדיר. ניצח כל כך הרבה משחקים שהיו תקועים בתיקו או בפיגור.
המרחק בינהם הוא גלקטי.
והאנגלים הטיפשים העדיפו את מסירות ההוליווד שעשירית מהם מגיעות על היעילות המופלאה של למפרד.
אחד משני השחקנים האנגלים הכי טובים שאני ראיתי.

Gil - Zimbabwe 4 בדצמבר 2014

אם אוספים את הכל כמכלול אחד הסדר הוא:
– סקולס
– גיגס
– ג'רארד
– למפארד
אולי בעוד 5 שנים גם יאיא טורה.

רוקט 88.2 4 בדצמבר 2014

לא. לא הגזמנו בכלל…
הסדר הנכון הוא ודאי:
סקולס
גיגס,
ניקי באט
דיוויד מאי
קית' גילספי
בראיין רובסון
פול מקגראת'
נורמן ווייטסייד
וולטר קרטרייט (היה אחד כזה במאה הקודמת, נשבע לך שבדקתי)
ואז
ורק אז
ג'רארד, למפארד ושאר האלה…..

כחול 4 בדצמבר 2014

+1

ריצ'י מקאו 4 בדצמבר 2014

אז אריאל בסך הכל שאל על ההרגשה שלכם על הפרידה המאוד לא מכובדת של למפארד וההצלחה שלו אצל יריבה ישירה ואתם קפצתם בנאצות על ג'רארד. כנראה נגע בעצב חשוף. אין לרומן כמה מליונים כדי להקהות את תחושת הפסאדו כאב הזה? אה בעצם…

אביאל 4 בדצמבר 2014

הוא טען בגדול שאנחנו צריכים להפסיק לראות כדורגל, אז אני לפחות שמח שגם אם לאמפרד לא מצליח אצלנו (והסיבות לעזיבה לא הכי ברורות – לא ידוע אם זה בא מצד מוריניו, אברמוביץ׳, מה הובטח ללאמפרד וכו׳) הוא מצליח במקום אחר והאהבה כל כך גדולה גם במקרה בו הוא מצליח מול יריבה ישירה שלנו. הסיבה המרכזית היא שככה התגלגלו העניינים היא שהוא הגיע לסיטי כי הוא מקצוען, לא בשביל כסף ולא בשביל תהילה, רק בגלל שהוא מקצוען מעל לכל וראינו את זה בשער השיווין שלו מול הסיטי, איך אוהדי צ׳לסי (וסיטי ביחד) שרו לו בסוף המשחק.

JM 4 בדצמבר 2014

צ'לסי הציעה ללמפארד וקול חוזים חדשים – כנראה שהם היו נמוכים ולכן הם עזבו ובגלל זה יש בי טיפה עצבים על למפארד ואני גם חושב שמוריניו חולק את אותם עצבים, כי לפי הראיונות שלו, הוא אכן כועס.

Comments closed