מוריניו בארץ הממים

ז׳וזה מוריניו הוא מלך הממים. המיוחד, השמח, הסוסים הצעירים, ההשתטחות בקאמפ נואו, הז׳קט האפור, לא משנה, הוא תמיד ימציא לנו משהו חדש לצטט, לשכפל ולצייץ. מין אישיות כזו של עידן האינטרנט.

מם הוא יחידת מידע שמשתכפלת ממוחות ומאגרים לא-חיים של מידע (כגון ספרים ומחשבים), למוחות או מאגרים אחרים. במונחים יותר מפורטים, מם הוא יחידה של אבולוציה תרבותית שמשכפלת את עצמה, והיא דומה במקצת לגן (היחידה של הגנטיקה). ממים יכולים לבטא חלקי רעיונות, שפות, חלקיקים אלמנטריים, מנגינות, דגמים, כשרונות, ערכים מוסריים או אסתטיים או כל דבר אחר שנלמד ומועבר לאחרים כיחידה אחת.

(מקור: ויקיפדיה)

יום אחד, א׳, חבר שלי מקבוצת הכדורגל מ.ס. ספסל, קיבל שיחת טלפון. מישהו היה על הקו ושאל אותו אם הוא כבר זרק את חברה שלו. הוא גיחך, וניתק את הטלפון. אחרי כמה ימים הטלפון צלצל שוב. ״פחחחחחחח״ שתי נערות צחקו עליו, וטרקו. א׳ ההמום לא הבין מה הסיפור. אחרי בירור לא פשוט, התברר שכך היה:

חבר טוב שלו, מ׳, החליט להתבדח, וכתב מודעה לעיתון קיקיוני, אני לא זוכר בדיוק את פרטי המודעה, אבל זה היה משהו כמו: ״חברה שלי מעצבנת אותי ולא רוחצת כלים, היא לא עושה מה שאני אומר לה, ומאכזבת במיטה. דרושה חברה חדשה. א׳ 055-5555555. לא בשבת.״

זה היה בעידן המיילים, ומישהו, למרבה הצער, מצא את המודעה בעיתון, צילם אותה, ושלח אותה במייל שרשרת של המודעות הכי מצחיקות, המייל הסתובב לו במשך שבועות וחודשים וימים… האמת, עד היום, כ-10 שנים לאחר המקרה, הוא עדיין לפעמים מקבל שיחת טלפון בסגנון.

אנחנו נמצאים בעידן בו כל תמונה יכולה לעבור שכפול, גזירה, שיתוף, חיתוך, ריטוש, עוד שכפול, עריכה, ציוץ, רה-ציוץ, וכן הלאה, אל תוך מרחבי האינסוף.

***

ז׳וזה מוריניו הוא מלך הממים. המיוחד, השמח, הסוסים הצעירים, ההשתטחות בקאמפ נואו, הז׳קט האפור, לא משנה, הוא תמיד ימציא לנו משהו חדש לצטט, לשכפל ולצייץ. מין אישיות כזו של עידן האינטרנט.

המורכבות היא, שכשמשחקים בממים, עפים גצים בצורת עוד ממים. אתה יודע בערך איפה זה מתחיל, אבל לא יודע אף פעם איפה זה ייעצר. ולמעשה, זה לעולם לא ממש נעצר. הערה על גיל של שחקן בשיחה פרטית, הופכת לריקוד הזקן והדגל שהומצא במיוחד, ואחר-כך לסגנון חגיגת כיבוש שער שהוא מודל לחיקוי לשחקנים רבים באפריקה.

***

בקיץ האחרון, מוריניו החליט שלמרות שאף פעם לא נמאס לו לשמוע שהוא משחק ציני, ושהוא אנטי כדורגל, אולי כדאי לו לנסות להחזיק יותר בכדור כדי ליצור יותר מצבים ב-90 דקות. הוא בנה קבוצה סביב פברגאס. את צ׳אבי ואינייסטה הוא כבר לא יכל/רצה להביא, אז הוא בנה לעצמו קבוצה התקפית, מסירות קצרות, מגנים תוקפים, ווינגרים שיודעים ללחוץ קדימה ולחזור לאחור. הסמלים של של הזכיה בצ׳מפיונס ב-2012 (מיקל, רמירז, מאטה, לואיז) נמכרו או קיבלו תפקיד משני, והמושכות נמסרו להזארד, אולי הדריבליסט הטוב ביותר באירופה כרגע. היה חסר לו חלוץ, אז מוקדם מאד החבר׳ה בהנהלה בראשות מייקל אמנלו סימנו מישהו טוב, ודאגו להחתים אותו בהקדם האפשרי, בזמן שאירופה היתה שקועה בהכנות למונדיאל.

דייגו קוסטה הגיע למתקן האימונים. האגדה (עוד מם) מספרת ככה:

Diego Costa walked into ­Chelsea’s training complex for the first time, summoned Oscar and instructed him to round up the three toughest players.

Dutifully, Oscar wandered off and returned with John Terry, Branislav Ivanovic and Gary Cahill.

Costa speaks little to no English but had decided to learn a line of introduction, parrot-fashion.

Slightly bemused, Terry, Cahill and Ivanovic looked on as Costa raised his fists towards them and growled: "I go into battle. You come with me."

***

צ׳לסי באמת ניסתה להיות יותר יפה. נכון, לא כדי שיאהבו אותה יותר, רק כדי להשיג יותר תארים, אבל עדיין יפה.

אנחנו, אוהדי צ׳לסי, ראינו תמונה כזאת:

 

דייגו קוסטה חוגג מול אברטון

אבל שאר העולם ראה דבר כזה:

דייגו קוסטה מול שחקני אברטון

ועשה מזה דבר כזה:

דייגו קוסטה מעצבן את שחקני אברטון

 

***

הרבה פנדלים לא נשרקו לטובתנו העונה. יש מי שאומר שזה במקרה. יש מי שאומר שזו קונספירציה. כבר היו דברים מעולם.

לנו, היד של נייסמית׳ במשחק האחרון מול אברטון היתה ברורה. יכול להיות שהשופט ראה אותה. יכול להיות שלא. יכול להיות שהוא ראה אותה, ואז בשבריר השניה שנותר לו כדי לקבל החלטה שנראית לא מהוססת, רצו לו בראש מחשבות… לא, יותר חזק מזה, תמונות, תמונות של הזארד נופל ברחבה ומקבל צהוב, של דייגו קוסטה דורך לצ׳אן על הרגל, המם של פיליפה לואיס עם חתלתולים חמודים… לא, לא, בעצם אין ממים של שחקני צ׳לסי עם חתלתולים חמודים, רק עם עיניים שיוצא מהן לייזר.

דרוגבה סובל מהשיפוט

לא שורק.

***

האם איבנוביץ׳ נשך שחקן של אברטון ברביעי בלילה? בוודאי שלא. אבל זה לא הפריע למם להמשיך לטייל. בריטניה בהלם: הננשך הפך לנושך.

בראנה נושך את מקארתי. שימו לב לשיניים החדות שחודרות לתוך הבשר הרך.

 

***

וכך זה ימשיך. אין לאף אחד באמת שליטה על זה. לא ל-FA, שצריכים לעמוד מול שלל ערוצי הטלויזיה, הטאבלואידים, ג׳יימי קראגר אומר שזה בסדר, ג׳יימי רדנאפ חושב שזו בושה וחרפה, רוברטו מרטינז (שהוא מין סוג של בוז׳י הרצוג) מתבכיין, הדיילי מייל כבר שכח שצריך גם לסכם את המשחק עצמו, ולא, גם לא למוריניו.

צ׳לסי, במקום להפוך לקבוצה האהודה באנגליה, הופכת ליותר ויותר שנואה. בזירה הבינלאומית, שבה ערכי הג׳נטלמניות המטופשת (מאד חשוב לפתוח את הדלת לליידי, אבל נמשיך לספר בדיחות סקסיסטיות בפאב) והצביעות הערכית (בליברפול סוארס לא הכתים את הקבוצה כולה, בצ׳לסי דייגו קוסטה כן בעבור הרבה פחות) נוכחים פחות, המצב אחר, ויש עלייה ברורה בפופולאריות של המועדון.

***

ז'וזה מוריניו הוא מומחה לממים. השבוע הוא ניצל את ההשעייה של דייגו קוסטה ושלח אותו למסע יחסי-ציבור שיכין את הקרקע לחזרתו למגרשים. בראיון בגרדיאן דייגו קוסטה מסביר למה הוא ככה כמו שהוא.

 

I know all about that already. I also fight and tackle, even if some defenders complain at the slightest contact.

I may argue with them on the pitch, there may be contact, but that is not a plan. That is the emotion. The battle. Forget about specific plans.

But referees here in England are good enough and professional, and they also understand well and realise what happens out on the pitch. They take that into account.

דייגו קוסטה לא מתלונן. הוא עבד קשה כדי להגיע לאן שהגיע, מעיירה קטנה בסוואנה של מזרח ברזיל עד למערב לונדון, הוא הקים אקדמיה שמטרתה לחנך ילדים ועל הדרך אולי יצאו מזה כדורגלנים, ואתם לא תהרסו לו את זה בגלל שהנפש שלכם נולדה יפה יותר.

***

מה שהכי מעצבן אתכם, ילדי כאפות שכמותכם, עילית מתנשאת של ערכים גבוהים יותר, זבל לבן שעובד בשביל רופרט מרדוק, אפסים שנולדו במקרה במקום עם יותר מים, אוכל והשכלה זולה, זה לא שמישהו משחק קשוח. זה לא שמישהו מעז להתגושש בזירה, אחרי הכל אתם צופים נלהבים באותה זירה. זה גם לא שמישהו שובר את החוקים.

מה שמעצבן אתכם, צוררי דייגו קוסטה, זה שמישהו משנה לכם את הסדר הקיים שאתם כל-כך אוהבים, הסדר הזה שמאפשר לכם לשבת עכשיו עם בטן מלאה בחמין, לקרוא את השורות האלה, ולחכות למשחק אחר-הצהריים.

ברגע זה עשרות אלפי ילדים כמו דייגו קוסטה הנער, קמים בבוקר, נועלים את נעלי הכדורגל שאמא קנתה להם בחצי משכורת, ויוצאים לאימון כדורגל, שבו ינסו להוכיח את עצמם, לעשות את הבלתי אפשרי ולפרוץ את מעגל העוני. ואלה המאושרים שיש להם מסגרת כזו.

דייגו קוסטה הוא כנראה לא האיש הכי חכם בעולם. יכול להיות שהבחירה שלו בספרד במקום ברזיל (בחירה לגיטימית לחלוטין בהתחשב בחוקים ובקריירה שלו) לא נראתה לכם, אולי הפריע לכם שהוא שבר את המסורת, התאזרח, בגד באומה בה נולד.

ממים זה דבר מסוכן. כרגע דייגו קוסטה יכול להמשיך עם הדימוי של האיש המכוער, הצעיר שנראה מבוגר, זה שאין לו גיל אבל גם אין לו פחד, ואפילו להצטלם לאדידס בתור אחד כזה. אבל מעידה אחת יותר מדי, והחוזים יבוטלו. הכרכרה תהפוך שוב לדלעת.

***

וז׳וזה נחשב בעיניכם לגנב דעת. איך הוא העז להתקדם בתפקידים, מסטודנט באוניברסיטה בליסבון, דרך מתורגן של סר בובי רובסון בפורטו, איך הוא העז לטפס במעלה הסולם של החונטה, בלי שהיה כדורגלן מקצועני? יורגן קלינסמן יכול לקבל את נבחרת גרמניה בלי שאימן שום דבר חוץ מאת החיפושית מודל 1966 שלו, אבל מוריניו איך הוא מעז? אין כבר כבוד לכלום בעולם הזה.

ז׳וזה מוריניו הוא אלוף הממים. הוא ימשיך ליצור אותם, ולתת להם לעוף הלאה לשמים, הרבה מעבר לקומתו הנמוכה. הוא כבר נחשב למנג׳ר הטוב בעולם, ומועמד לאחד הטובים בהסטוריה. לא, אין סיכוי שהוא יקבל תואר סר. אבל הוא יזכה בהמון תארים אחרים.

ואתם תמשיכו לשנוא אותו.

 

עוד קצת וזהו
הניצחון בפאלאס (גביע)

35 Comments

חזי 14 בפברואר 2015

ענק! אחלה פוסט גור!

חזי 14 בפברואר 2015

ואגב, גם הסיפור עם האצבע בעין של וילנובה הוא סוג של מם – גלש למימדים אחרים וקיבל חיים משלו

אבי7 14 בפברואר 2015

הטעות הגדולה של יונייטד הייתה הסירוב למוריניו… הוא היחיד שיכול להיכנס לנעליו של סר אלכס.
בכייה לדורות…

JM 14 בפברואר 2015

אני לא חושב שהיה איזשהו סירוב.
מוריניו אמר שהוא רוצה לחזור לצ'לסי, אני לא חושב שהוא רצה להחליף את סר אלכס.

אבי7 14 בפברואר 2015

**היחיד שיכול להיכנס לנעליו של סר אלכס פשוט בגלל שהוא לא יטרח ויביא אתו נעליים מהבית…

edgecator 14 בפברואר 2015

פוסט מצוין, ממטיקה זה תחום מרתק. אני גם חייב להודות שגדל לי קצת כבוד לצ'לסי עם השנים, למרות ג'ון טרי.

בדק 14 בפברואר 2015

יהיה בסדר

D! פה 14 בפברואר 2015

הסיום קצת מיותר לטעמי. הפוסט עצמו טוב.

אם כי אני בקלות יכול לגרור את לכיוון ה-תראה כמה רעש אתה עושה כדי להצדיק תמונה אחת שבה איבנוביץ נראה חונק שחקן יריב במה שאפילו בבושידו לא לגמרי מקובל. אבל כמו שאמרת – המכונה של ז'וז'ה עובדת. גם כאן בארץ הקודש. אני דווקא אוהב את הקבוצות שלו. רוב הזמן.

גור אילני 14 בפברואר 2015

תודה על הביקורת הבונה, האמת שלא היה לי מספיק זמן לגבש את הסיום, אבל רציתי לשחרר כבר.

דרך אגב, אני לא מצדיק את התמונה ולא טוען שהוא לא עשה כלום. ממה שראיתי, לא היה שום דבר חריג, ובטח לא נשיכה. ההתפרצות הכללית של היצרים היתה מיותרת לטעמי, אבל זה חלק מהמשחק. לעומת זאת הצורה שבה הצהובונים גוררים אותנו אחורה לחטט בסרטונים ולחפש מעידות של שחקנים מפוכחת ובזויה בעיניי. אם כי גם היא לגמרי חלק מהמשחק.

D! פה 14 בפברואר 2015

אצל מוריניו הכל חלק מהמשחק. אני בטוח שהוא הראשון להבין את זה. וחוץ מזה, קוסטה מגיע על הקרקע של לואיס והכל הרבה יותר חם ומוכן. ברור שלנו, אוהדי ליברפול, אין רצון לראות את קוסטה לא נענש, בטח לא אם אפשר לדפוק את אינבוביץ' על הדרך. לצהובונים זה כר נוח לפעול עליו כי לדרוש הגינות זה לחם חוקם של גזענים ורשעים בכל רחבי העולם וקוסטה, טוב, זה קוסטה, הוא הגיע ככה, אפוי לגמרי כבר.

אוהד 15 בפברואר 2015

איך אתה יכול להגיד שום דבר חריג?
אתה יכול למצוא עוד תמונה כזאת של שחקן אחר? ועוד שאפילו לא קיבל כרטיס צהוב?

אביאל 14 בפברואר 2015

כל מילה !

אביאל 14 בפברואר 2015

יש חוקים לזה, ליהודים מותר להגיד יהודים, ללבנים מותר להגיד זבל לבן ולשחורים מותר להגיד ניגר.

בקשר לאהדה, את מי אתה אוהד בחו״ל ? אני מניח שאת אחת הגדולות בספרד, אנגליה או איטליה – אני מניח שבחרת באחת מהן גם כן בשל כך שהן מזוהות עם הצלחה, זה מה שרוב האוהדים עושים, כולל כל אוהדי יונייטד, ליברפול, ריאל או ברצלונה – בחרו אותן כי הן קבוצות מוצלחות.

אביאל 15 בפברואר 2015

נו גם אתלטיקו היא סוג של קבוצת פאר היסטורית, למה לא הלכת על אנדרדוג עד הסוף ובחרת באלצ׳ה ?

ק. 14 בפברואר 2015

אני מאד אוהב את הכתיבה (ולא את הקבוצה…) שלך, אבל לי זה נראה כמו עוד פוסט סטייל אוהדי מכבי ת"א מתבכיינים על התקשורת.
גם מוריניו וגם קוסטה הרוויחו ביושר את ההערכה, ההערצה וגם את האנטגוניזם כלפיהם, וזה עניין סובייקטיבי.
אני למשל, הייתי שמח אם היה לי דייגו קוסטה בקבוצה, אבל לא הייתי רוצה את מוריניו בקבוצה שלי (ואין עוררין שהוא מאמן מצוין)

גור אילני 14 בפברואר 2015

אם הפוסט הזה עשה לך אסוציאציות של אוהדי מכבי שמתבכיינים על התקשורת אז באמת שנכשלתי.

ק. 15 בפברואר 2015

הרעיון הכללי שכל דבר משוכפל בקצב אקספוננציאלי באופן שמי שהחליט להפיץ אותו ראה את הדבר הזה הוא יפה ונכון.
קיבלתי הרושם של "למה נטפלים לאנשים של צ'לסי, שסך הכל עושים את העבודה שלהם ביעילות, וצובעים אותם באור שלילי, בזמן שאחרים_____" – מכאן נבעה האסוציאציה שלי…

cookie-monster 14 בפברואר 2015

אחלה פוסט

עידוקוליס ליפשיץ 14 בפברואר 2015

מעולה מעולה מעולה.

לעניות דעתי, ה"טעות" הגדולה ביותר של מוריניו היא שהוא פרח בתקופה שהתקשורת העולמית החליטה שברצלונה זה כוחות הטוב. בארץ זה נכון פי כמה מונים.
עכשיו בוא רק נמצא את כוחות האופל.. הממ אולי קבוצה שאין לה הרבה אוהדים ברמה הבינ"ל כי היא הצטרפה לליגה של הגדולים רק בעשור האחרון.
אולי היריבה מדריד, כשהיא מפריעה למכונת השיווק החזקה בעולם הכדורגל.

יואב 15 בפברואר 2015

המיוחד.

שמעון 15 בפברואר 2015

מצוין גור. אני אוהד ליברפול אבל שמח בהצלחת צ'לסי ומוריניו שכל השמחים לאידם יחיו ויסבלו!!

matipool 15 בפברואר 2015

באמת שמח מהצלחת צ'לסי ?!
אני יכול להבין אם היית שמח מהצלחת ווסטהאם או קריסטל פאלאס למשל או אפילו טוטנהאם אבל צ'לסי של אברמוביץ' ?

גור אילני 15 בפברואר 2015

אני יודע שזה נשמע מטורף לגמרי, אבל אני שמחתי בעונה שעברה בהצלחת ליברפול.
היריבויות בליגה האנגלית הן דבר די דינמי – ואכן התעוררה לה בעונה שעברה יריבות בין הקבוצות לאחר שהיתה רדומה במשך כמה שנים. בין היתר בגלל שהרסנו להם אליפות.

matipool 15 בפברואר 2015

גור – הדגש שלי הוא על צ'לסי מאז עידן אברמוביץ' בדומה לסיטי מאז עידן הנפט והשייח'ים .

D! פה 15 בפברואר 2015

מתי, אני לא שמח בהצלחתם.
אבל אני מחבב אותם יותר מאשר את יונייטד או סיטי. או ארסנל, למעשה.

אני אוהב את הקבוצות שג'וג'ה מעמיד. מודה. ואברמוביץ לא מפריע לי יותר מאשר קטאר, ממשלת ספרד, או כמה בנקאים אמריקאים. אני אפילו מצליח, במאמץ קשה, למצוא סיפמטיה לדרך הכלכלית שבה הם מתנהלים בשנים האחרונות. שהיא נוראית בפני עצמה אבל לא שונה ממש משאר שיטות השליטה.

באבא ימים 15 בפברואר 2015

אני חושב שמה שהתניע את היריבות זה לא זה שצלסי הרסו לליברפול אליפות אלא המאבקים בשלבים המתקדמים של ליגת האלופות (שני חצי גמר ורבע גמר) בעשור הקודם.

אביאל 15 בפברואר 2015

היו ימים, איזה חרדות לפני המשחקים עם ליברפול באירופה.

בני תבורי 15 בפברואר 2015

אביאל,
סיפרו לי שני אוהדי ליברפול שנכחו בהפסד לכם בגביע לפני כמה ימים, יש הרבה כבוד והערכה לליברפול ביציעים של צ'לסי והניצחון עלינו התקבל באנחת רווחה רצינית. השיר על ההחלקה של ג'רארד פופולרי שם כמו שיר של יונה וולך בחפלה קווקזית.

אוהד 15 בפברואר 2015

אף אחד לא אמר שסוארז מכתים את כל הקבוצה?
באמת לאנשים יש זיכרון סלקטיבי.

גור אילני 15 בפברואר 2015

למיטב זכרוני, אמרו שהוא *עלול* להכתים. אבל אף אחד לא אמר שליברפול קבוצה מלוכלכת בגללו.

אוהד 15 בפברואר 2015

כמו שאמרתי, זיכרון סלקטיבי.

ריצ'י מקאו 16 בפברואר 2015

1. פוסט משובך. נהנתי לקרוא עם חיוך קטן בזווית הפה.
2. עכשיו ברצינות, כל המניפסט הזה רק כדי להצדיק את מוריניו וקוסטה בהתנהגויות ציניות ואלימות פיסית במקרה של קוסטה ואגרסיביות, כוחניות ובכייניות כאחד במקרה של מוריניו? תכלס, מה שניסית לעשות כאן, נראה כמו ההכנה של מוריניו לחזרה של קוסטה למגרש. נסיון ליצר תודעה חדשה ולהשפיע מראש. אצל מוריניו, הנסיון הוא להשפיע כבר מעכשיו על קבלת ההחלטות של השופטים בתקופה הקרובה. אצלך, הנסיון הוא להטות אותנו לדון את קוסטה לכף זכות. באיזו הצדקה? אתה פונה לרגש שלנו שמא אם נמשיך בשיפוטיות האליטיסטית שלנו, קוסטה עוד עלול לאבד את מטה לחמו ולחזור לשחק בכדור סמרטוטים בג'ונגל? מצטער, לא קונה.

גור אילני 16 בפברואר 2015

תודה ריצ׳י, שמח שנהנית.
הפוסט מתחלק ל-2: החלק הראשון על ממים באופן כללי ולא שיפוטי מדי, והחלק השני קצת הוצאת קיטור על השנאה לשתי הדמויות האלה שאני חושב שהן נפלאות.
לגבי ההאשמות: זה פחות או יותר מה שרציתי לעשות. שאנשים יבינו שמדובר באנשים. גם פה יש 2 סוגים: דייגו קוסטה הוא אדם פשוט מרקע קשה, תחרותי, בלתי מתפשר, מקצוען ומעל הכל בעל כוונות טובות. מי שמתרגש מההתנהגות שלו וזועק גוועלד, הוא חסר יכולת להפריד בין עיקר וטפל, ומפספס את המהות.
מוריניו הוא ׳שחקן׳ – משחק עם התקשורת, תפיסת המציאות, מתלונן, מתבכיין, יעשה הרבה כדי לשפר את יחסי הכוחות לטובתו, אבל אחרי הכל, הוא אדם ישר, בעל השפעה חיובית, אהוב על האנשים שעובדים איתו. מי שמתרגש מהמניפולציות שלו וזועק גוועלד, הוא חסר הומור והערכה למקוריות, מעונב שחושב שספורטיביות זה מין גירסה נוספת של ג׳נטלמניות, ומפספס את המהות.

ריצ'י מקאו 18 בפברואר 2015

1. אוי איזו טעות כתיב: "משובח" כמובן.
2. ברור שאתה חושב ששתי הדמויות נפלאות. אתה אוהד צ'לסי. קוסטה מנסה להטיל טרור כדי להשפיע על התוצאה. הוא לא מסכן שלא מובן נכון. הוא מוכן לפגוע בפרנסה של שחקנים אחרים עבור ההצלחה שלו. בהשוואה לסוארז למשל, ללואיס יש הפרה נפשית זה ברור. הוא צריך עזרה. קוסטה הוא סתם בריון שמטיל חתיתו. מהבחינה הזו, הוא מעולם לא עזב את שכונות העוני. מוריניו? הוא גם בריון. בריון מילולי. הןא ממש טוב בזה כמו שפרגוסון היה. הם מנסים להשפיע על משתנים במשחק שהיה עדיף לו אף אחד לא היה עושה את זה. אני מעריך את היכולת אבל אני לא צריך לאהוב את זה.

Comments closed