הנצחון הנדיר על ק.פ.ר

משחק נוראי. מזעזע. מחריד.

ולמרות זאת ניצחנו – ושוב בשער אחד יותר מהיריבה. אנחנו הופכים במהרה לאלופה הכי פחות משכנעת מאז מנצ׳סטר יונייטד לפני שתי עונות. דומיננטיות – וזהו. שום דבר אחר משמעותי להציע.

 

רוב השחקנים כמעט המשיכו בבינוניות-פלוס שלהם מהעונה, כשההבדל שגרם להופעה הגרועה היה בעיקר אדן הזאר שהיה בינוני במקום מעולה. לא מפתיע שהברקה שלו בתוספת נגיעה נכונה של אוסקר וסיום חכם מאד של פאב הביאו שאת השער, שהאמת, היה קשה להאמין שיגיע. האמת – אוסקר העונה לא יציב במיוחד ורבים כבר ויתרו עליו – אבל אם יש לי התקפה שבהמהלכה רגע שבו צריך לתת נגיעה אחת – והיא צריכה להיות מדוייקת ולפתוח את ההגנה – ואני אצטרך לבחור שחקן אחד שייתן את הנגיעה האחת הזו – זה יהיה אוסקר. נכון, זה לא הרבה, ואנחנו לא בפוטבול, אבל בכל זאת משהו לחשוב עליו.

המצטיינים שלי הם:

דידייה דרוגבה: לא הצליח לעשות הרבה, אבל היה שם בכל מאבק, נלחם, כמעט שבק חיים בסיום, והשפיע מאד על שיטת המשחק שלנו. כשדרוגבה חלוץ בודד על הדשא, זה פשוט גורם לחבר׳ה לשחק עליו בתור איש מטרה, וזה לטוב ולרע, כשהיום מבחינת איומים על השער היו לנו מעט מאד.

ג׳ון טרי וגארי קייהיל: צמד הבלמים עמד היטב מול קבוצה קשוחה ועיקשת ששיחקה עם שני חלוצים. בלי הסולידיות שלהם זה היה יכול להיגמר רע. היו גם טעויות, אבל בסופו של דבר אין טענות.

תיבו קורטואה: נשאר מרוכז ונתן הצלה אחת גדולה. הדומיננטיות שלו בכדורי הגובה עזרה מול קבוצה שמשחקת הרבה בגובה. מה חבל שגם אנחנו בחרנו לשחק על הגובה, כי אני מאמין שעם משחק יותר מדויק על הרצפה זה היה יכול להיות יותר קל. כנראה שבין היתר המשטח הגרוע גרם לבחירה הזו.

 

 

וזה נכתב לפני:

juan-cuadrado

8 נצחונות רצופים גורמים לארסן וונגר להיראות מעט רלוונטי יותר מאשר טרום חג-המולד, ולקבוצתו להגיע עד לכדי 4 נקודות מהמוליכים (הי, זה אנחנו!) שבאמתחתם הוירטואלית שני משחקים חסרים.

אבל במקום לדבר על היעדרו של דייגו קוסטה, ועל כניסתו לתפקיד המושיע של לואיק רמי, שנקנה מק.פ.ר בתחילת העונה, אני רוצה לדבר קצת על הקולומביאנים (וקצת באיחור מבחינת התמה של פסח, אני מודה).

ארבעה אחים יצאו מנבחרת קולומביה המפתיעה והצבעונית אחרי גביע העולם, מחפשים תהילה וממון:

אחד חכם

דוד אוספינה הגיע לארסנל בתור שוער המשנה, לשצ׳סני שהוערך מעט יתר על המידה על ידי המנג׳ר שלו. אחרי ששיחק רק פעמיים עד ינואר, השתלט על אפודת השוער הראשון והצעיד את ארסנל להישג המרשים שצויין למעלה, עם יציבות בשער. אני חושב שאם היה משחק מתחילת העונה, היינו רואים כרגע תמונת מצב עוד יותר צמודה במאבק על האליפות. העונה הבאה עם אוספינה בשער יכולה להיות כבר סיפור אחר יחד עם הבשלת הסגל והחוויות הטובות מהחצי השני של העונה הזו.

אחד תם

חאמס רודריגס באמת חשב שיוכל לנצוץ ליד כריסטיאנו רונאלדו, אבל האמת היתה קצת יותר מורכבת. הוא קיבל מקום בהרכב, התקבל בהרבה אהבה, אבל שילוב של חוסר יציבות, פציעות ועומס משחקים הביא לכך שכרגע הוא נמצא הרבה הרבה מאחורי cr7 בכל הפרמטרים. העונה הזאת תימדד מבחינתו בעיקר על סמך התפקוד שלו בשלבים המכריעים של הצ׳מפיונס, ואם יצליח להצעיד את ריאל לזכיה רצופה, אני מאמין שיוכל לתקן את הרושם הבינוני שהותיר עד כה. בינתיים מאז שחזר באפריל, יש לו כבר שערים ובישולים. אם להסתכל קדימה, עדיין לא ברור אם חאמס ינטע מקום קבוע בין הגלאקטיקוס או שיידרדר בהדרגה למעמד כמו של גוטי או סמי חדירה.

אחד רשע

רדמאל פלקאו לא שיחק בגביע העולם עקב פציעה נוראית, אבל זה לא הפריע לו להיות שם חם בשוק ההעברות עקב האטת קצת שפיכת המזומנים במונאקו, מה שהביא בסופו של דבר לנחיתתו באולד טראפורד. החששות בקשר למצבו הגופני וכושר ההבקעה שלו היו מוצדקים, ופלקאו לא רק שאיבד את המקום בהרכב, גם הפך יחד עם אנחל די מאריה לסמל הבזבזנות ואבדן הדרך שאליו הגיע המועדון הבכיר של מנצ׳סטר. הסכומים שמשולמים לו כל שבוע כל-כך מופרכים (גם כשמביאים בחשבון שהוא מושאל), שהם מעמידים בסימן מציאה עסקאות שהיו נחשבות איומות עד לפני זמן לא רב. עדיין לא סגור מה יהיה איתו בעונה הבאה, אבל ההערכה שלי היא שבמוקדם או במאוחר הוא יהיה בדרך הבטוחה לחוזה שמן ב-MLS.

ואחד שאינו יודע לשאול

הפחות נוצץ מבין הארבעה, הפחות מפורסם, וזה שקוראים לו לפעמים בטעות קורדאדו במקום קוואדראדו – התייבש בחצי העונה הראשון במגרשי הסרייה A במדי פיורנטינה, ובעוד הוא מכדרר ומכדרר, שאלו את עצמם קברניטי המועדונים הבכירים – האם הוא hidden gem שמחכה למישהו שיביא אותו למועדון גדול וילטש אותו לכדי כוכב, או שמא מדובר בשחקן ברמה קונטיננטלית בינונית-גבוהה עם נטיות לזרוח בטורנירי נבחרות. בתור יהלום חבוי הוא הסתתר מאחורי תג מחיר לא קטן של 30 מיליון יורו, מה שהביא לכך שרק מתי מעט יכלו להרשות לעצמם את ההרפתקה.

בינתיים רבע העונה שעברה היתה קטסטרופלית, והזכירה באופן מעציב את חצי העונה הראשון של מוחמד סלאח: מעט דקות, עוד פחות שערים או בישולים, חוסר השתלבות בסגנון המשחק האנגלי ושל צ׳לסי בפרט. בעוד סלאח היה מהיר כמו סופה, קוואדראדו שולט טוב יותר בכדור אבל היריבות פשוט לומדות מהר שמדובר בשחקן חלש משמעותית מהאנגלי הממוצא ומוציאות ממנו את הכדור בכח – ובקלות יתרה.

בצד החיובי של הדברים, כשהוא כן נכנס וקיבל הזדמנות ולא העיף אותו איזה אשלי בארנס לכל הרוחות – הוא הצליח ליצור די הרבה בלאגן, מצבי הבקעה, חדירות לרחבה, ומעורבות, ככה שברור שכדורגל הוא יודע. חואן מאטה הוא דוגמה לשחקן לא פיסי שלמד להתרחק מהפיסיות כמו מאד – אבל להפוך את זה ליתרון בכך שהוא משתחרר, פותח שטחים, מתרחק מדבוקות שחקנים ובכך מפצח הגנות סוררות. רק הזמן יגיד אם חואן ה-2 יבצע את ההתאמות הנדרשות ויפתח לעצמו סגנון שיאפשר לו לבלוט ולהשפיע.

לאן יובילו הדרכים? לאן יגיעו האחים? כי בפוטבול ידידיי –

 

הקונצ׳רטו בדרבי
הניצחון על ניוקאסל

28 Comments

דימה 12 באפריל 2015

לא מסכים לגבי חאמס
שחקן מאוד חשוב במערך של ריאל

יורד ים 12 באפריל 2015

מתוך מחשבה פרובינציאלית טיפוסית, נראה לי שבניון נתפס שם כמו סאלח: איכותי וטכני, אבל בצלסי וארסנל הספק נמוך ותפוקה ירודה.

באשר לחאמס, מעולם הוא לא תוכנן להיות ברמה של רונאלדו. הוא עוד שחקן איכותי בסגל ותו לא. לא כל אחד הוא המנהיג

גור אילני 12 באפריל 2015

הבעיה שמאחורי החלוץ יכולים לשחק עד 3 שחקנים. בריאל, אם אתה לא משהו מיוחד, אתה מוצא את עצמך מוחלף ע"י הדבר הנוצץ הבא.

D! פה ועכשיו 12 באפריל 2015

חמאס – הגיע על תקן החתיך מוכר החולצות. אי אפשר לנצח למכור חולצות של די-מריה.

עוד מתן אחד 12 באפריל 2015

חאמס שיחק מצויין עד שנפצע…. קוואדראדו יגדל שרירים ויצליח אם המאמן שלו יאפשר לו…. איפשהו אני מאמין שפלקאו יחזור לכושר המצויין שלפני הפציעה… בנתיים הוא באמת קצת אניגמה.

ק. 12 באפריל 2015

גור, הרמה שחאמס הציג מספיקה בשביל שמקומו מאחורי השלישייה בהרכב (בהנחה שישמור על הרמה או ישפר אותה) יהיה מובטח.
תראה את התוצאות של ריאל איתו ובלעדיו (למרות שזה לא בדיוק חיתוך נכון לעשות, זה יותר מורכב).
בכל אופן, גם כשונא ריאל (ספורטיבית…) זה שחקן שתענוג לראות – הטאץ', חכמת המשחק והטכניקה העילאית – לי אישית עושה את זה יותר מכל מיני מפלצות אתלטיות (ברמת הנאת הצפייה)

גור אילני 12 באפריל 2015

אני מת על חמאס, פשוט לא בטוח שהוא ישרוד בצילו של כריסטיאנו.

ק. 12 באפריל 2015

לדעתי בייל הוא הראשון לקריסה בצילו של כריסטיאנו.
חאמס הוא חוות הפיטום שלו

גור אילני 12 באפריל 2015

:)

JM 12 באפריל 2015

ישששששששששששששששששששש

JM 12 באפריל 2015

לגבי המשחק,
עוד משחק נורא של צ'לסי, אפשר להאשים את המשחק הישיר של ק.פ.ר, צריך להאשים את הדשא…
אבל צ'לסי לא הגיעה למצב אחד מבילד-אפ, השחקנים לא היו קיימים…

אבל לא ממש אכפת לי מכל מה שציינתי… זה השלב של העונה שלא אכפת לך איך אתה משחק במיוחד במצב של צ'לסי.

Roy 12 באפריל 2015

משחק מול קבוצה שבאה להילחם כדי להישאר בליגה,
וניצחון של אלופים.

אביאל 12 באפריל 2015

איצטדיון מקולל וקבוצה מקוללת ק.פ.ר. שתעוף כבר לליגה השניה ולא תחזור משם, כל משחק נגדם הוא סיוט וסוף סוף נצחון בלופטוס רואד.

צ׳לסי לא תפקדו בכלל אבל העיקר השלוש נקודות.

מקווה שרמי חוזר לקראת יונייטד וארסנל, נקווה לתצוגות מעט יותר טובות אבל העיקר הנקודות כרגע.

תומר ש 12 באפריל 2015

"אנחנו הופכים במהרה לאלופה הכי פחות משכנעת מאז מנצ׳סטר יונייטד לפני שתי עונות. "

משפט מגוחך לחלוטין.
לא רק בגלל שהיתה רק עוד אלופה אחת מאז, אלא שהיא היתה הכי פחות משכנעת שאני זוכר מזה הרבה זמן, נזקקה לניסים מקבוצות אחרות ובמידה רבה אפשר לומר עליה שזכתה מההפקר של העונה החלשה ביותר בתולדות הפרמייר ליג. גם האליפות של צ'לסי השנה וגם של יונייטד לפני שנתיים משכנעת הרבה יותר מהאליפות של סיטי.

גור אילני 12 באפריל 2015

זו היתה חצי בדיחה. מצטער אם לא הובנתי אבל זה הסגנון שלי.

omer 12 באפריל 2015

אני חושב שהיה קצת ציניות במשפט הנ"ל.

אין לי עניין לדרג אליפויות לא משכנעות, אליפות זו אליפות, אבל קשה להתעלם מהעובדה שלצ'לסי לא הייתה יריבה ראויה העונה.

גור אילני 12 באפריל 2015

בנסיון לנסח את הטענה מחדש רשמת משהו קצת מוזר: ״לא היתה יריבה ראויה העונה״ – ובכן, צ׳לסי של 10 השנים האחרונות היא תמיד יריבה ראויה. בכל משחק נתון היא לפחות במצב של 50% לנצח גם אם זה מול בארסה הגדולה או באיירן הדורסת. מה שהיא לא כ״כ היתה עד כה העונה זה משכנעת ובטח לא דורסנית.

אודי 13 באפריל 2015

הוא אמר שלצלסי לא הייתה יריבה ראויה,לא שצלסי לא ראויה

גור אילני 13 באפריל 2015

הבנתי, אבל לא היתה יריבה ראויה למי? לעצמה?

no propaganda 13 באפריל 2015

אף קבוצת פרמייר ליג לא הייתה יריבה ראויה לצ'לסי

גור אילני 13 באפריל 2015

הבנתי בסוף. מפגר שכמותי.

דורפן 12 באפריל 2015

קרה לצ׳לסי בדיוק מה שקרה ליונייטד לפניי שנתיים. אליפות מוקדמת בצד הדחה מוקדמת מאירופה – די הרבה בגלל מזל – והרוח יצאה מהמפרשים

גור אילני 13 באפריל 2015

לפחות יש לנו סוג של שחקן העונה יחסית ברור – אדן הזאר, לכם למיטב זכרוני לא היה מישהו ברור – אם כי אחרי המשחקים האחרונים דווקא נהיה די ברור רטרואקטיבית שזה היה מייקל קאריק.

תומר ש 13 באפריל 2015

מה זה שחקן ברור?
ואן פרסי וקאריק היו המצטיינים שלנו באותה עונה.

מיקו גוטליב אהלן סבבה 12 באפריל 2015

האם ראית משחק של ריאל מדריד העונה?
חאמס מצויין בכל משחק שהוא משחק והסטטיסטיקה מגבה. לא זכור לי שום שחקן שרונאלדו הפריע לו לנצוץ. בייל מפריע לעצמו.

דוד 12 באפריל 2015

לגבי התלונות שלך גור, הלוואי על 19 קבוצות בפרמיירליג (אבל יש משחקי בית נגד יונייטד וליברפול ומשחק חוץ סופר קשה באמירויות אז קצת סבלנות) בנוגע לריאל, פלורנטינו קנה את בייל בגלל ההזדקנות המתקרבת של CR7, ורונאלדו פשוט לא רוצה למות, רק לבעוט יותר חזק. הוא קנה את איסקו כגימיק ספרדי בשביל להיפטר ממנו אח"כ לטובת סופרסטאר מהמונדיאל, אבל הבחור מפגין יכולת נדירה. הוא קנה את אותו סופרסטאר מהמונדיאל וגם הוא מפגין יכולת טובה. הוא הביא את צ'יצ'ריטו כאיום על בנזמה אבל בינתיים בנזמה מבריק וחסה חוזר בריבית. אבל אם רונאלדו היה יורד בכושר, כל אלה היו הופכים לקריטיים עבור הישארותה של ריאל מדריד ברמה הגבוהה ביותר. רק בייל בינתיים מאכזב יחסית אבל אין לי ספק שאחרי עידן רונאלדו הוא הכוכב האמיתי, אם ישאירו אותו

אביאל 13 באפריל 2015

דוד – בייל מאכזב העונה, בעונה שעברה הוא היה מצוין וסך הכל הוא עושה את העבודה בריאל – בטח שרונאלדו תמיד ברקע.

D! פה ועכשיו 13 באפריל 2015

הבעיה הכי גדולה של בייל, כמובן, היא המחיר שלו

Comments closed